על ידי zivi* » 07 נובמבר 2015, 21:22
שלום לכל הבנות היקרות! נעזרתי ונתמכתי ועכשיו הזמן להחזיר. לכל מי שחוששת ונבהלת ממה שכתוב בדף (כמוני) אני רוצה להציג גם את הצד החיובי. לפני ארבעה חודשים עברתי את ההפלה הראשונה בחיי, אחרי לידות רגילות (שעכשיו למדתי להעריך)! הייתי בשבוע 9 כשהתחיל דימום. רצתי לא"ס ואמרו שאין דופק. התייעצתי מסביב במשפחה ואמרו לי שאפשר לחכות להפלה טבעית בבית, חיכיתי שבוע עם דימום של מחזור. בסוף השבוע, בעלי יצא עם הגדולים ואני והקטנים חגגנו בבית. אחרי צהריים התחילו כאבי בטן, הרצתי את הקטנים למיטות ואז התחילו צירים של ממש. התקשרתי לאמא שלי בלחץ (אין דרך להשיג את בעלי) והיא אמרה: זה מתחיל. ישבתי על השירותים והדם התחיל לזרום עם כל מיני חתיכות... ארבע שעות עברו! אני מחזקת את עצמי שהכל לטובה והכל בסדר, כך זה יצא מהגוף... אמא שלי על הקו תומכת בי, ובזכות העצה שלה (פושט לשים טיטול) אני מדי פעם מחלצת עצמות ועוברת לספה עד השטף הבא שמריץ אותי לשירותים. סוף כל סוף בעלי חוזר, בהלם מההפתעה (לא יודעת מה חשבנו אבל לא על זה), מריץ את הגדולים למיטות בלי מקלחת, ואנחנו יושבים ומחכים, אחרי עוד שעה של דימום בלתי פוסק אני נשברת, מתחילה לבכות בהיסטריה, מרגישה שאני חלשה ועומדת להתעלף. יצאנו במונית לבי"ח. במיון קיבלו די באדישות, עליתי לא"ס ובדיקה של רופאה, היא מכניסה יד ושולפת מה שנתקע.. מכניסה מכשיר ושולפת עוד.. א"ס נוסף והרוב נקי, היא רוצה להמשיך עם המכשיר אבל אני כבר לא מסוגלת, כולם מנסים לשכנע אבל אני נחרצת: השאר יצא לבד. בשלב הזה אני מבקשת להקיא ומתחילה להתערפל מחולשה. מריצים אותי חזרה למיון ומכניסים עירוי ונוזלים, כעבור שעתיים ושני ליטר נוזלים אני מתאוששת וחוזרת הביתה. הדימום ממשיך כמו מחזור, ובשבת גל נוסף של דימום וחתיכות, אבל קצר ונגמר. כמה שבועות עוברים, א"ס וביקור אצל רופאה (כדי לקחת כדורים) הכל אומר שהרחם נקי ושהמחזור מיד מגיע. אני סומכת על מה שאומרים, אבל מגלה להפתעתי (ממש רשלנות רפואית) שהמחזור דוקא לא מגיע ואני שוב בהריון! כשאומרים שהכל נקי, אי אפשר לסמוך על זה!! צריך לחכות מחזור או שניים ולתת לרחם לנקות את עצמו! על כל פנים מצאתי את עצמי בהריון שלא יושב כמו שצריך כנראה, עם דימומים קטנים ומעצבנים. שלושה חודשים ניסינו לשמור כמיטב יכלתינו, אני במנוחה ובעלי בתחזוקת הבית... לפני שבוע, שוב דימום קטן ומעצבן, הלכנו לא"ס ואין דופק. זה כבר היה שבוע 15, ומפנים אותי למיון, הפעם עשיתי בירורים מסיביים (כולל לקרוא את הדף הזה ולהיבהל) קיבלנו המלצות חמות על בי"ח "שערי צדק" וכולם אמרו שלא צריך פרטי והרופאים מצוינים. בבי"ח אמרו שמתחילים עם ציטוטק ועוברים לגרידה, מאוד חששתי מהכדור ורציתי לעבור את הכל בקלות בלי כאבים אבל אמרו שאי אפשר להתחיל ישר בגרידה כשהרחם לגמרי סגור (לא היה לי דימום ולא כאבים). אבל הופתעתי לטובה: הגעתי בבוקר למחלקה, (חדר פרטי צוות נהדר), לקחתי מראש משכך כאבים ושני כדורים ציטוטק. כעבור כמה דקות מתחילים כאבים וצמרמורת, לקחתי משכך נוסף והכאבים פסקו. בילינו כמה שעות שבמהלכן התחיל דימום קל, כעבור ארבע שעות מהפעם הראשונה קיבלתי שני ציטוטק נוספים, כעת כבר התחילו ממש התכווצויות, לא לקחתי משכך כי רציתי שימשיך ולא ייעצר, כעבור דקה אני מרגישה משהו מתנתק מבפנים, אני אומרת "איה" ומודיעה לבעלי שזהו זה, הלכתי לשירותים והנה זה יוצא, האחות באה לקחת (לבדיקה פתלוגית) ומכריחה אותי להיכנס למיטה בטענה: את יכולה לדמם (ומה אני עושה עכשיו?...) כשהיא הלכה חזרתי לשירותים, הדימום ממשיך השק והשליה יוצאים, וכעבור חצי שעה מורידים אותי לחדר ניתוח. אני מיללת מפחד אבל נרדמת בשניה מההרדמה וכשאני פותחת עיניים אחרי 20 דקות אני עם בעלי בחדר התאוששות. בכיתי ובכיתי בלי לחשוב על אף אחד, ידעתי שזה הזמן להוציא את החששות הקושי והפחד... כך בכיתי עד שנרגע לי. עוד יום של אשפוז, ברזל דרך הוריד ואני בחוץ. עם כמה תובנות:
אם מחכים להפלה בבית: ערנות מוחלטת לדימום, אם הוא חזק לטוס לבית חולים!
ציטוטק יכול להיות בסדר גמור. כל אחד מגיב אחרת!
אני אישית- שמחה מאוד שהתחלתי עם כדור וחוויתי את הדימום והיציאה (אפילו הצצתי על הקטן...) אני מרגישה שאם הכל היה בגרידה בהרדמה בלי שאראה שזה יוצא, הייתי מרגישה כאילו זה עוד בפנים... החוויה של היציאה היא פרידה עצובה אבל בריאה! אני שמחה שלא הפסדתי את ההזדמנות להיפרד.
ועוד תובנה אחת- בהתחלה לפעמים עסוקים סביב ההפלה ופחות מרגישים את האובדן, רק כשעובר קצת זמן- מרגישים את החלל והעצב מציף. זה נורמלי, תתחברו לזה אבל אל תשקעו, תבינו את עצמכם תדברו תשתפו (במקומות כמו פה, כי אנשים סתם די מתקשים לשמוע כאלה חוויות)
ומודה לכל מי ששיתפה באתר הזה, קראתי בכיתי והתחזקתי!
מאחלת לעצמי ולכולן הריונות בריאים וטובים, שיסתיימו בלב שמח ובידיים מלאות! חזק חזק ונתחזק!
שלום לכל הבנות היקרות! נעזרתי ונתמכתי ועכשיו הזמן להחזיר. לכל מי שחוששת ונבהלת ממה שכתוב בדף (כמוני) אני רוצה להציג גם את הצד החיובי. לפני ארבעה חודשים עברתי את ההפלה הראשונה בחיי, אחרי לידות רגילות (שעכשיו למדתי להעריך)! הייתי בשבוע 9 כשהתחיל דימום. רצתי לא"ס ואמרו שאין דופק. התייעצתי מסביב במשפחה ואמרו לי שאפשר לחכות להפלה טבעית בבית, חיכיתי שבוע עם דימום של מחזור. בסוף השבוע, בעלי יצא עם הגדולים ואני והקטנים חגגנו בבית. אחרי צהריים התחילו כאבי בטן, הרצתי את הקטנים למיטות ואז התחילו צירים של ממש. התקשרתי לאמא שלי בלחץ (אין דרך להשיג את בעלי) והיא אמרה: זה מתחיל. ישבתי על השירותים והדם התחיל לזרום עם כל מיני חתיכות... ארבע שעות עברו! אני מחזקת את עצמי שהכל לטובה והכל בסדר, כך זה יצא מהגוף... אמא שלי על הקו תומכת בי, ובזכות העצה שלה (פושט לשים טיטול) אני מדי פעם מחלצת עצמות ועוברת לספה עד השטף הבא שמריץ אותי לשירותים. סוף כל סוף בעלי חוזר, בהלם מההפתעה (לא יודעת מה חשבנו אבל לא על זה), מריץ את הגדולים למיטות בלי מקלחת, ואנחנו יושבים ומחכים, אחרי עוד שעה של דימום בלתי פוסק אני נשברת, מתחילה לבכות בהיסטריה, מרגישה שאני חלשה ועומדת להתעלף. יצאנו במונית לבי"ח. במיון קיבלו די באדישות, עליתי לא"ס ובדיקה של רופאה, היא מכניסה יד ושולפת מה שנתקע.. מכניסה מכשיר ושולפת עוד.. א"ס נוסף והרוב נקי, היא רוצה להמשיך עם המכשיר אבל אני כבר לא מסוגלת, כולם מנסים לשכנע אבל אני נחרצת: השאר יצא לבד. בשלב הזה אני מבקשת להקיא ומתחילה להתערפל מחולשה. מריצים אותי חזרה למיון ומכניסים עירוי ונוזלים, כעבור שעתיים ושני ליטר נוזלים אני מתאוששת וחוזרת הביתה. הדימום ממשיך כמו מחזור, ובשבת גל נוסף של דימום וחתיכות, אבל קצר ונגמר. כמה שבועות עוברים, א"ס וביקור אצל רופאה (כדי לקחת כדורים) הכל אומר שהרחם נקי ושהמחזור מיד מגיע. אני סומכת על מה שאומרים, אבל מגלה להפתעתי (ממש רשלנות רפואית) שהמחזור דוקא לא מגיע ואני שוב בהריון! כשאומרים שהכל נקי, אי אפשר לסמוך על זה!! צריך לחכות מחזור או שניים ולתת לרחם לנקות את עצמו! על כל פנים מצאתי את עצמי בהריון שלא יושב כמו שצריך כנראה, עם דימומים קטנים ומעצבנים. שלושה חודשים ניסינו לשמור כמיטב יכלתינו, אני במנוחה ובעלי בתחזוקת הבית... לפני שבוע, שוב דימום קטן ומעצבן, הלכנו לא"ס ואין דופק. זה כבר היה שבוע 15, ומפנים אותי למיון, הפעם עשיתי בירורים מסיביים (כולל לקרוא את הדף הזה ולהיבהל) קיבלנו המלצות חמות על בי"ח "שערי צדק" וכולם אמרו שלא צריך פרטי והרופאים מצוינים. בבי"ח אמרו שמתחילים עם ציטוטק ועוברים לגרידה, מאוד חששתי מהכדור ורציתי לעבור את הכל בקלות בלי כאבים אבל אמרו שאי אפשר להתחיל ישר בגרידה כשהרחם לגמרי סגור (לא היה לי דימום ולא כאבים). אבל הופתעתי לטובה: הגעתי בבוקר למחלקה, (חדר פרטי צוות נהדר), לקחתי מראש משכך כאבים ושני כדורים ציטוטק. כעבור כמה דקות מתחילים כאבים וצמרמורת, לקחתי משכך נוסף והכאבים פסקו. בילינו כמה שעות שבמהלכן התחיל דימום קל, כעבור ארבע שעות מהפעם הראשונה קיבלתי שני ציטוטק נוספים, כעת כבר התחילו ממש התכווצויות, לא לקחתי משכך כי רציתי שימשיך ולא ייעצר, כעבור דקה אני מרגישה משהו מתנתק מבפנים, אני אומרת "איה" ומודיעה לבעלי שזהו זה, הלכתי לשירותים והנה זה יוצא, האחות באה לקחת (לבדיקה פתלוגית) ומכריחה אותי להיכנס למיטה בטענה: את יכולה לדמם (ומה אני עושה עכשיו?...) כשהיא הלכה חזרתי לשירותים, הדימום ממשיך השק והשליה יוצאים, וכעבור חצי שעה מורידים אותי לחדר ניתוח. אני מיללת מפחד אבל נרדמת בשניה מההרדמה וכשאני פותחת עיניים אחרי 20 דקות אני עם בעלי בחדר התאוששות. בכיתי ובכיתי בלי לחשוב על אף אחד, ידעתי שזה הזמן להוציא את החששות הקושי והפחד... כך בכיתי עד שנרגע לי. עוד יום של אשפוז, ברזל דרך הוריד ואני בחוץ. עם כמה תובנות:
אם מחכים להפלה בבית: ערנות מוחלטת לדימום, אם הוא חזק לטוס לבית חולים!
ציטוטק יכול להיות בסדר גמור. כל אחד מגיב אחרת!
אני אישית- שמחה מאוד שהתחלתי עם כדור וחוויתי את הדימום והיציאה (אפילו הצצתי על הקטן...) אני מרגישה שאם הכל היה בגרידה בהרדמה בלי שאראה שזה יוצא, הייתי מרגישה כאילו זה עוד בפנים... החוויה של היציאה היא פרידה עצובה אבל בריאה! אני שמחה שלא הפסדתי את ההזדמנות להיפרד.
ועוד תובנה אחת- בהתחלה לפעמים עסוקים סביב ההפלה ופחות מרגישים את האובדן, רק כשעובר קצת זמן- מרגישים את החלל והעצב מציף. זה נורמלי, תתחברו לזה אבל אל תשקעו, תבינו את עצמכם תדברו תשתפו (במקומות כמו פה, כי אנשים סתם די מתקשים לשמוע כאלה חוויות)
ומודה לכל מי ששיתפה באתר הזה, קראתי בכיתי והתחזקתי!
מאחלת לעצמי ולכולן הריונות בריאים וטובים, שיסתיימו בלב שמח ובידיים מלאות! חזק חזק ונתחזק!