על ידי ליהי* » 30 אוגוסט 2015, 21:51
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
הי,
בדיוק לפני שבוע הגעתי לאולטראסאונד ראשון, שבוע 9 לבדוק שיש דופק, הריון שלישי עם שתי בנות בבית. ולא היה דופק.
כמה שעות אחרי השוק הגענו למרפאת נשים לרופא תורן שנתן הפניה למיון להפלה נדחית.
התייעצתי עם חברה והחלטתי לחכות, לראות אולי זה יגיע טבעי.
חיכינו כמה ימים, כלום לא קרה. בינתיים התחלתי לקרוא בעיקר באתר הזה על האפשרויות שעומדות בפניי.
לאחר שקראתי מספר סיפורים על הציטוטק, החלטתי שזה לא בשבילי.
נכון, היו גם סיפורים "מוצלחים" אבל לא רציתי לקחת את הסיכון לדימומים חזקים, לכאבי תופת של צירים מדומים,
לאשפוז יומי במחלקת נשים וגם לדימום מאסיבי בבית ושאולי יוביל בסוף לגרידה.
גם האפשרות של גרידה לא נראית כל כך אטרקטיבית, עצם העובדה שזה בהרדמה מלאה על כל המשתמע מכך
ובנוסף הסיכונים הכרוכים בעניין גרמו לי להיכנס למצב של חוסר אונים ורק העצימו את הבכי והתחושה הנוראית.
הדבר הנוראי הזה שנפל עליך, שחוץ מההתמודדות הנפשית (שלא נראה לי שתסתיים בקרוב) את מוצאת את עצמך
בסיבוך רפואי מסויים, באשפוז, בהליך כירורגי, הרדמה??? למה???
ואז... לא יודעת באיזה סיפור ספציפי שקראתי כאן - קראתי על האפשרות של שאיבה. בלי הרדמה, מנקים את הרוב, ברבע שעה והביתה.
וכך התאשפזנו בהדסה עין כרם, ביום חמישי האחרון ואחרי שעשיתי את כל המסע עד שזכיתי לראות רופא נשים - ביקשתי שאיבה.
אבל אין שאיבה בהדסה, אין גם כל כך בתי חולים שעושים שאיבה. למה? שאלתי... אתם הדסה עין כרם!! איך אין לכם את המכשור או הידע??
פשוט אין. אבל... אם את רוצה יש רופאה מדהימה בשם ד"ר נילי ינאי שמבצעת במרפאה הפרטית שלה בוולפסון (בירושלים).
אז קבעתי איתה למחרת בבוקר, ד"ר נילי ינאי, מלאך מהלך הסכימה לקבל אותי בשישי בבוקר (אל תספרו לה שאמרתי את זה).
קבענו ב-10:00, ב- 10:35 הייתי באוטו בדרך הביתה.
לקחתי אופטלגין נוזלי לפני, לא כאב לי, רק תחושה של חוסר נוחות בגלל הכלי הזה שמרחיב טיפה את צוואר הרחם (מה שמשתמשים בבדיקת פאפ)
התהליך עצמו מונחה אולטראסאונד, היא מסתכלת על המסך ובמקביל פשוט שואבת.
בן הזוג החזיק לי את היד לאורך כל ההליך. לא ראיתי כלום, לא הסתכלתי במסך (היה לי קשה נפשית) וגם לא רואים דם... כמה דקות וזה נגמר.
היום אני יומיים אחרי, יש טיפה דימומים אבל היא ניקתה הכל.
שמחה שהייתי מספיק חכמה בשביל לברר לפני ולקבל את ההחלטה - ושלא יקבלו בשבילי.
מקווה שהשיתוף שלי יעזור לעוד בנות,
בדיעבד, אם רק הייתי יודעת... הייתי חוסכת מחצית מהדמעות (שנבעו מהאימה והפחד ממה שאני צפויה לעבור)
ולא מתקרבת בכלל לבית חולים - שזו חוויה לא נעימה בפני עצמה.
פשוט קובעת תור, במרפאה פרטית (הביטוח מחזיר את הכסף - מסתבר שזה עולה פחות מגרידה בבית חולים).
ועוד מסקנה, שלא מפתיעה אותי... אוהבים אותנו פאסיביות. תחת הרדמה בהליך שלא חייב להיות כזה,
או מדממות בשקט במחיצה שתקעו אותנו במחלקת נשים. אף גורם רפואי (גם חברה רופאה) שהתייעצתי איתו
לא "חשב" להציע את האפשרות שיכולה להיות מקלה בהמון את התהליך שגם ככה קשה נפשית.
המון הצלחה.
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
הי,
בדיוק לפני שבוע הגעתי לאולטראסאונד ראשון, שבוע 9 לבדוק שיש דופק, הריון שלישי עם שתי בנות בבית. ולא היה דופק.
כמה שעות אחרי השוק הגענו למרפאת נשים לרופא תורן שנתן הפניה למיון להפלה נדחית.
התייעצתי עם חברה והחלטתי לחכות, לראות אולי זה יגיע טבעי.
חיכינו כמה ימים, כלום לא קרה. בינתיים התחלתי לקרוא בעיקר באתר הזה על האפשרויות שעומדות בפניי.
לאחר שקראתי מספר סיפורים על הציטוטק, החלטתי שזה לא בשבילי.
נכון, היו גם סיפורים "מוצלחים" אבל לא רציתי לקחת את הסיכון לדימומים חזקים, לכאבי תופת של צירים מדומים,
לאשפוז יומי במחלקת נשים וגם לדימום מאסיבי בבית ושאולי יוביל בסוף לגרידה.
גם האפשרות של גרידה לא נראית כל כך אטרקטיבית, עצם העובדה שזה בהרדמה מלאה על כל המשתמע מכך
ובנוסף הסיכונים הכרוכים בעניין גרמו לי להיכנס למצב של חוסר אונים ורק העצימו את הבכי והתחושה הנוראית.
הדבר הנוראי הזה שנפל עליך, שחוץ מההתמודדות הנפשית (שלא נראה לי שתסתיים בקרוב) את מוצאת את עצמך
בסיבוך רפואי מסויים, באשפוז, בהליך כירורגי, הרדמה??? למה???
ואז... לא יודעת באיזה סיפור ספציפי שקראתי כאן - קראתי על האפשרות של שאיבה. בלי הרדמה, מנקים את הרוב, ברבע שעה והביתה.
וכך התאשפזנו בהדסה עין כרם, ביום חמישי האחרון ואחרי שעשיתי את כל המסע עד שזכיתי לראות רופא נשים - ביקשתי שאיבה.
אבל אין שאיבה בהדסה, אין גם כל כך בתי חולים שעושים שאיבה. למה? שאלתי... אתם הדסה עין כרם!! איך אין לכם את המכשור או הידע??
פשוט אין. אבל... אם את רוצה יש רופאה מדהימה בשם ד"ר נילי ינאי שמבצעת במרפאה הפרטית שלה בוולפסון (בירושלים).
אז קבעתי איתה למחרת בבוקר, ד"ר נילי ינאי, מלאך מהלך הסכימה לקבל אותי בשישי בבוקר (אל תספרו לה שאמרתי את זה).
קבענו ב-10:00, ב- 10:35 הייתי באוטו בדרך הביתה.
לקחתי אופטלגין נוזלי לפני, לא כאב לי, רק תחושה של חוסר נוחות בגלל הכלי הזה שמרחיב טיפה את צוואר הרחם (מה שמשתמשים בבדיקת פאפ)
התהליך עצמו מונחה אולטראסאונד, היא מסתכלת על המסך ובמקביל פשוט שואבת.
בן הזוג החזיק לי את היד לאורך כל ההליך. לא ראיתי כלום, לא הסתכלתי במסך (היה לי קשה נפשית) וגם לא רואים דם... כמה דקות וזה נגמר.
היום אני יומיים אחרי, יש טיפה דימומים אבל היא ניקתה הכל.
שמחה שהייתי מספיק חכמה בשביל לברר לפני ולקבל את ההחלטה - ושלא יקבלו בשבילי.
מקווה שהשיתוף שלי יעזור לעוד בנות,
בדיעבד, אם רק הייתי יודעת... הייתי חוסכת מחצית מהדמעות (שנבעו מהאימה והפחד ממה שאני צפויה לעבור)
ולא מתקרבת בכלל לבית חולים - שזו חוויה לא נעימה בפני עצמה.
פשוט קובעת תור, במרפאה פרטית (הביטוח מחזיר את הכסף - מסתבר שזה עולה פחות מגרידה בבית חולים).
ועוד מסקנה, שלא מפתיעה אותי... אוהבים אותנו פאסיביות. תחת הרדמה בהליך שלא חייב להיות כזה,
או מדממות בשקט במחיצה שתקעו אותנו במחלקת נשים. אף גורם רפואי (גם חברה רופאה) שהתייעצתי איתו
לא "חשב" להציע את האפשרות שיכולה להיות מקלה בהמון את התהליך שגם ככה קשה נפשית.
המון הצלחה.