על ידי רותם_סנדק* » 11 אפריל 2012, 21:00
הפסקתי לעשן בליל הסדר, כך שבימים אלה ממש עוברת את התהליך.
ביום-יומיים הראשונים הרגשתי עצבנות וחוסר שקט, יום למחרת הרגשתי עצב גדול, ובכיתי הרבה. בין לבין, אני מוצאת את עצמי רוצה לעשן, ואז מזכירה לעצמי שאם הייתי מעשנת עכשיו, היה לי ריח מגעיל בפה, העלייה בדרך הביתה הייתה נעשית במאמץ ובקוצר נשימה וכו. בכל פעם שרוצה לעשן לוקחת אוויר מלוא הריאות, משתאה, מתפלאת ונהנת לגלות שהרבה אוויר נכנס. בכלל, מדהים אותי לגלות כמה מהר (כבר יום למחרת), התחלתי להרגיש ממש טוב מבחינה פיזית, ועשנתי לא מעט ובמשך זמן רב.
קראתי את הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן" של אלן קאר (ולא בפעם הראשונה), הדרך שבה הוא מציג את הדברים עוזרת לי מאוד. אם יש לך אפשרות לקרוא את הספר, אני חושבת שזה יכול לעזור. הרבה עידוד, הרבה "כל הכבודים", הרבה התייחסות לחיובי, תוך מתן לגיטימציה לרגשות שעולים.
אגב עצב - לפי הרפואה הסינית, הרגש שמתקשר לריאות הוא עצב. אולי עצם זה שהריאות מתחילות בתהליך של התנקות, עולה העצב.
אני בכלל מרגישה שהעישון גרם לי "למסך" על הרבה רגשות, "לעמעם" אותם. עצם הפסקת העישון "מוציאה אותם לאור", חושפת אותם והם נחווים כפי שהם, במלוא עוצמתם, בלי הפילטר של הסיגריה. אני מרגישה שיש משהו בלפגוש את עצמי מחדש, ויודעת שאחרי שה"שמיכות" של הכעס והעצב כבר לא יהוו כיסוי, שמחה גדולה ורוגע יקבלו את מקומם הראוי.
סיגריה היא לא חבר, בטח לא טוב. סיגריה היא רעל. היא לא איבר שנגדע מהגוף, אבל היא יכולה להביא למצב כזה.
כל הכבוד לחבר שלך, הוא נפרד לשלום, ולא להתראות מהתמכרות ערמומית ונבזית. זה מאוד מאוד יפה מצידך שאת תומכת בו. זה היה לי נחמד לדעת שיש לי כזאת חברה שהעניין הזה חשוב לה בצורה כזו.
הפסקתי לעשן בליל הסדר, כך שבימים אלה ממש עוברת את התהליך.
ביום-יומיים הראשונים הרגשתי עצבנות וחוסר שקט, יום למחרת הרגשתי עצב גדול, ובכיתי הרבה. בין לבין, אני מוצאת את עצמי רוצה לעשן, ואז מזכירה לעצמי שאם הייתי מעשנת עכשיו, היה לי ריח מגעיל בפה, העלייה בדרך הביתה הייתה נעשית במאמץ ובקוצר נשימה וכו. בכל פעם שרוצה לעשן לוקחת אוויר מלוא הריאות, משתאה, מתפלאת ונהנת לגלות שהרבה אוויר נכנס. בכלל, מדהים אותי לגלות כמה מהר (כבר יום למחרת), התחלתי להרגיש ממש טוב מבחינה פיזית, ועשנתי לא מעט ובמשך זמן רב.
קראתי את הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן" של אלן קאר (ולא בפעם הראשונה), הדרך שבה הוא מציג את הדברים עוזרת לי מאוד. אם יש לך אפשרות לקרוא את הספר, אני חושבת שזה יכול לעזור. הרבה עידוד, הרבה "כל הכבודים", הרבה התייחסות לחיובי, תוך מתן לגיטימציה לרגשות שעולים.
אגב עצב - לפי הרפואה הסינית, הרגש שמתקשר לריאות הוא עצב. אולי עצם זה שהריאות מתחילות בתהליך של התנקות, עולה העצב.
אני בכלל מרגישה שהעישון גרם לי "למסך" על הרבה רגשות, "לעמעם" אותם. עצם הפסקת העישון "מוציאה אותם לאור", חושפת אותם והם נחווים כפי שהם, במלוא עוצמתם, בלי הפילטר של הסיגריה. אני מרגישה שיש משהו בלפגוש את עצמי מחדש, ויודעת שאחרי שה"שמיכות" של הכעס והעצב כבר לא יהוו כיסוי, שמחה גדולה ורוגע יקבלו את מקומם הראוי.
סיגריה היא לא חבר, בטח לא טוב. סיגריה היא רעל. היא לא איבר שנגדע מהגוף, אבל היא יכולה להביא למצב כזה.
כל הכבוד לחבר שלך, הוא נפרד לשלום, ולא להתראות מהתמכרות ערמומית ונבזית. זה מאוד מאוד יפה מצידך שאת תומכת בו. זה היה לי נחמד לדעת שיש לי כזאת חברה שהעניין הזה חשוב לה בצורה כזו.