תודה רבה על הדברים החשובים שכתבת, תמרוש.

העניין הוא שאולי בידוד זה הדבר הנכון לעשות. יכול להיות שזה נכון בסיטואציות מסוימות. אני לא יודעת.
נניח, מה קורה אם היא במצוקה נשימתית?
אבל לא נראה לי שמישהו באמת טורח לחשוב על זה.
"הרגע הדרמטי והעצוב" של הפרדה. נו, כאילו זה עניין רגשי נטו, לא בריאותי ולא פיזיולוגי.
"היולדת מוקפת בחום ואהבה ומקבלת מסרים ותמונות יומיומיות מהצוות המטפל בתינוק ומהרופא". כאילו, מילה אחת על הנקה, חבר'ה? שאיבה? תמיכה בתחום הזה?
אלוהים. אני נגנבת.

לאור הקורונה, אני מכיניסה פה את הנחיות ה- CDC האמריקאי, לצורך שיתוף ודיון

הנה ההנחיות של ה- DCD - מרכז המחלות האמריקאי:
https://www.cdc.gov/coronavirus/2019-nc ... dance.html

שורה תחתונה:
כאשר האם חולה או חשודה כנושאת את הנגיף, יש לשקול הפרדת האם מהתינוק על בסיס הסיטואציה הספציפית, כל מקרה לגופו, ותוך החלטה משותפת של האם והצוות הרפואי.

חלק מההנחיות האלה צודקות בהחלט (להקפיד על מסכה ושטיפת ידיים), חלק קצת מופרכות למי שהתינוק היה מחובר אליה 24/7 (להרחיק את העריסה של התינוק מהאם, לשים וילון כחציצה... נו, באמת. אין לי שום בעיה להרחיק את העריסה המפגרת הזאת מהמיטה שלי בעודה ריקה. אבל הן יעבדו לאשה אחרת.
העניין הוא שצריך להיות על זה דיון רציני.

הפרדת התינוק מהאם אינה אוטומטית ואסור שתהיה אוטומטית וגלובלית

אמהות, לכן הזכות להבין את ניהול הסיכונים (בכל החלטה יש סיכון), לשקול את האפשרויות ולהגיד לא להפרדה!!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}


בית החולים הנוצרי סנט ז'וזף בירושלים סגר לגמרי את חדר התינוקות ! לפני חצי שנה ..
יולדת לא צריכה לריב וכו.... אין צורך .
היולדת והילוד ביחד בביות מלא בא המיתי " מרגע
לידה ועד שרחורם מהבית חולים ... ! ואין " אני רוצה לנוח .. ." זה הזכות של הילוד להיות ביחד עם אמו
מרגע הלידה ( ועד גן חובה ...) נשות ערב ואחרים שיולדות שם לא מתלוננות
לרגע על הרעיון לפי דווח של המילדות בית החולים ....
אני אשית ילדתי בבית בעיקר שלא יחטפו לי את התינוק ...סך הכל זה
אנושי . תרשי שיקחו לך את התינוק בגיל 5 חודשים .? אז עוד יותר כשהוא נולד בתור מדריכת הנקה
בבית חולים ראיתי בחדר תינוקות תינוקות בני שעתיים צורחים במשץ זמן רב ואין מענה ... ו תוך כדי ההורים חוגגים על קו הטלפון ללא מודעות כלל בקשר למצבו של תינוקם בחדר אחר אי שם ....חבל

איכילוב - יש שם נוהל שמאפשר להישאר עם התינוק מרגע הלידה אם הכל תקין.
רק צריך לבקש.

אני ילדתי בעין כרם לפני 5 שנים והיה ביות מלא לגמרי.לא קראתי את כל הדף אז לא יודעת כמה אמרו את זה. אבל לא ניתקו אותי מהתינוק אפילו לא לרגע וכל הבדיקות נעשו לידי-ליד מיטתי.
כשילדתי בפעם השניה-לא בעין כרם,צרם לי כל כך שלא היה ביות וש'ביות מלא' זה מקסימום ללילה ובכל זמני הבדיקות צריך לשים את התינוק בתינוקיה. ואחרי שהיתה לי רבע שעה או חצי שעה אחרי הלידה עם תינוק לקחו לי אותו לשעתיים לפחות לתינוקיה. ואני שכבתי בהתאוששות מחוברת לאינפוזיה.
ובעלי לא בקטע בכלל - גם לא מבין את זה ולא בעד זה,ואני הסטרית בעיניו. וגם לא מוכן להלחם ולריב על מה שהוא לא מאמין בו.
כשאני שכבתי בהתאוששות שלחתי אותו מרוב דאגה לראות מה עם התינוק, והוא הלך, ראה אותו מרחוק בקופסת פלסטיק וחזר לדווח שהם מחממים אותו. לא עלה על דעתו להשאר,עדיף היה בעיניו לשבת לידי. אי אפשר להכריח אדם להבין או לעמוד על משהו כשהוא לא שם בכלל.
אז מה עושים? אוטוטו אני יולדת.
לא יודעת,מקווה ללדת שוב עין כרם ולקבל ביות מלא, השאלה היא תמיד אם יהיה מקום.
אין לי מישהו אחר מלבדי שיעמוד על רגליים אחוריות כדי להשאר עם התינוק. ואני אחרי לידה לא בהכרח בתפקוד, ולא בהכרח מסוגלת, בודאי לא אם אני מחוברת לאינפוזיה.
אז אני די דואגת מה יהיה. (גם דואגת מהלידה והכל- מהכאבים, מבעיות, מהתערבויות. מהכל)

שאלה תמימה - אפשר להביא מיילדת משלי לבית החולים? לא דולה. מיילדת? שהיא תהיה אחראית למהלך הלידה, שלא תמשוך את הילד או תחתוך את חבל הטבור וכו'
יש אפשרות שאחת ממיילדות הבית תלווה אותך בבית החולים בתור דולה, אבל אז אין לה סמכות רפואית וביטוח ואסור לה לעשות לך בדיקות וכ'ו.
לפעמים זאת מיילדת שעבדה לפני כן בבית החולים ואז מעלימים עין...
יש כמה מיילדות בית שעובודת גם בבית חולים.
ויש אפשרות כמו שכתבו מעליי לקחת מיילדת פרטית מתוך הרשימה של בית החולים.

בחלק מבתי החולים אפשר לשכור מיילדת פרטית,(בדרך כלל מתוך רשימה של מיילדות מצוות ביה"ח).
באיזה איזור את?

שאלה תמימה - אפשר להביא מיילדת משלי לבית החולים? לא דולה. מיילדת? שהיא תהיה אחראית למהלך הלידה, שלא תמשוך את הילד או תחתוך את חבל הטבור וכו'?

גם בהדסה עין כרם במרכז לידה טבעית אפשר לעכב את חיתוך חבל הטבר עד הפסקת הפעימות. ואם הכל תקין אין שום הפרדה - התינוק נשאר צמוד ליולדת עד סוף ההתאןששות ואם היא בביות מלא אז גם אחר כך במחלקה עושים את כל הבדיקות לתינוק בחדר של היולדת ובנוכחותה. 3000 ש"ח ובתנאי שההריון תקין.
זה נכון גם בחדרי הלידה הרגילים של הדסה, ולא רק במרכז הטבעי, ושם כמובן זה בחינם...

גם בהדסה עין כרם במרכז לידה טבעית אפשר לעכב את חיתוך חבל הטבר עד הפסקת הפעימות. ואם הכל תקין אין שום הפרדה - התינוק נשאר צמוד ליולדת עד סוף ההתאןששות ואם היא בביות מלא אז גם אחר כך במחלקה עושים את כל הבדיקות לתינוק בחדר של היולדת ובנוכחותה. 3000 ש"ח ובתנאי שההריון תקין.

אפשר. לדעתי גם ב2004, תמורת תשלום.
לדוגמא היום בתל השומר תמורת 5000 ש"ח (+עמידה בפרוטוקולים) את יכולה ללדת במכרז לידה טבעי ורופא ילדים יגיע לבדוק את התינוק אלייך ולא יפרידו בינך לתינוק, זה גם כולל בחירה מתי לחתוך את החבל טבור.

משהו השתנה מפתיחת הדף?

האם היום אפשר לבקש שךא יחתכו את החבל לפחות 20 דקות? ושלא יפרידו בכלל? ולהבנתי מותר לבן זוג להישאר לצידך 24/7 או שאני טועה?

בלידות 3 ו-4 אחד השיקולים המרכזיים שלי בהחלטה ללדת בבית היה שלא יגעו לי בתינוקות אחרי הלידה.
...נזכרתי בלידה ובעיקר בשיקולים/מחשבות שלי באותו זמן. התעסקתי המון בנושא הלידה ואיפה ובאיזה תנוחות ובללא אפידורל כמובן...ובכלל לא בתינוק!
היום ברור לי שזה מאוד חשוב! חשוב שלא לחתוך חבל טבור לפני הזמן, לא להפריד בין תינוק לאימו ולא לרגע.

האחיות הן השמן במנוע של בית החולים. הן חייבות את הסדר והשגרה והחוקים שלהן כדי להניע את כל המערכת הענקית הזו. אני יוצאת מנקודת הנחה שאין להן שום רצון לפגוע או להתנגד ליולדת, אבל הן רובן נבלעות במערכת, ומפסיקות לחשוב באופן עצמאי. מצד אחד- זה מנגנון שמאפשר להן לשרוד במכונה הענקית הזאת ולבצע את המוטל עליהן, ומצד שני- כמה אמהות באמת מבקשות לשנות קצת את הכללים? הרי רוב הנשים עושות בדיוק מה שמצופה מהן (הלך רוח כנוע). לכל אחות יצא להתקל אולי פעם בחודש ביולדת עם בקשה ממש קיצונית... זה לא צריך להיות כל כך מסובך להענות לה, ואני גם לא חושבת שזה ממש ישפיע על האחרות. אבל אולי מזה הן חוששות, מיצירת תקדימים.

מענין יהיה לדעתי לבדוק רמות קורטיזול אצל אחיות תינוקיה. גם בזמן המשמרת, וגם רמות בסיס.

סיזיפוס יצא יותר בזול לדעתי.
חופשי חופשי!!

_המפלצות בדמות אנוש שעובדות בצינוקיה
לא אהבתי_

מסכים,
לפעמים אני עצמי נהיה קצת קהה חושים לילדי האהוב אם הוא צורח ובוכה במשך המון זמן, אז כל יום ,כל היום ? והם אפילו לא שלך??

הבעיה היא עם כל מוסד התינוקיה, שצריך לפוס מן העולם לדעתי

לגמרי ,לגמרי

ואני זוכר את הלבורנטית שתפקידה היה כמה פעמים ביום לעבור ולדקור את כל התינוקות בעקב ולהקיז דם לכל הבדיקות ואני תוהה מאז, מה היא עשתה בגילגול הקודם שזה העונש שלה?
סיזיפוס יצא יותר בזול לדעתי.

אבל הבעיה היא לא עם האחיות, שבסה"כ עושות את העבודה הקשה כל כך שלהן. הבעיה היא עם כל מוסד התינוקיה, שצריך לפוס מן העולם לדעתי
אני מסכימה.
בשביל זה צריך לשנות את המערכת ולאפשר בין השאר את הזכות האלמנטרית של כל יולדת לעזרה אישית צמודה
(בעל, אמא, חברה) בכל שעות היממה.

וקצת מחוויות התינוקיה שלי...

שתי בנותיי הראשונות נולדות בבית חולים אמריקאי בניו יורק. עם הבכורה הייתי קלולס לחלוטין. היא היתה בעקרון איתי בביות מלא, גם בלילה, אבל שלחתי אותה לשם בחזרה לאיזה שעתיים יום אחרי לידתה כי היא נשמה מוזר ולמרות שהן אמרו לי שזה בסדר ושהיא מוציאה ליחה ומים מהלידה, אני חששתי ורציתי שתהיה "תחת השגחה". בפועל זה יותר דומה ל"השגחה מהתחת" כי אני האמא יכולה להשגיח יותר טוב ולהיות צמודה רק אליה, לעומת התינוקיה ששם היא שוכבת בקופסת פלסטיק ואף אחד לא מתייחס אליה . אח"כ הם רצו לקחת אותה לאולטראסאונד פרקי ירכיים כי היה לה קליק, ולא נתנו לי ללכת כי "זה במחלקה אחרת וכדי להוציא אותך מפה נצטרך לשחרר אותך מהמחלקה אז האחות תיקח אותה". אני כמו מטומטמת הסכמתי... איזו טפשה. טפשה טפשה. הייתי צריכה להגיד להם שישחררו אותי אם הם רוצים. בכולופן היא חזרה אליי משם עם רצועות פאבליק שהיתה איתם אח"כ 6 שבועות, ואני שלחתי את הילדה שלי לבדיקה בלי להיות איתה שם. הם נהגו שם לקחת את התינוקות בחצות לשקילה ורחצה וכד' ואני שלחתי כמו פתיה. באחד הלילות היא לא חזרה אליי והיה כבר אולי 2, הלכתי לשם לראות מה קורה וראיתי אותה דרך החלון הגדול צורחת וצורחת... עמדתי ובכיתי שם כמו תינוקת בעצמי עד שהיא יצאה אליי. בארה"ב לא נותנים לאמהות ולאבות להכנס לתינוקיה בשום אופן (לפחות לא באותו בי"ח).

בלידה השניה כבר ידעתי יותר. קראתי כמה ספרים, כמה פורומים, עשיתי קורס ייעוץ הנקה... ועדיין כששלחתי איתה את אבא שלה אחרי הלידה הוא חזר אליי לחדר האשפוז בידיים ריקות. אמרו לו שהיא צריכה להתחמם. בגריל כמובן. שלחתי אותו בחזרה לתנוקיה להביא אותה ושאני אחמם אותה, והוא שב אליי בלעדיה שוב. שלחתי שוב ושוב. אחרי הפעם הרביעית (עוצרת להסביר - שלחתי ולא הלכתי בעצמי כי הייתי תחת השפעת אפידורל, שבלידה לא עבד והתחיל לעבוד בשניה שהיא נולדה) הוא חזר עם הרופאה המתמחה שהחליטה שזה לא ניו יורק פה, זה שוק הכרמל, והחלה בהתמקחות רדודה: קודם כל היא לגלגה עליי על זה שאני "יודעת שאפשר לחמם תינוקות על הגוף - אה, בטח קראת את הספר...". אח"כ היא הבטיחה לי שעוד חצי שעה יביאו אותה. אני אמרתי - לא חצי שעה, עכשיו! אז בסדר, היא אמרה, עוד 20 דקות. לא - עכשיו! טוב, אז אני מסכימה עוד רבע שעה. לא רבע שעה, עכשיו! אז היא ירדה ל-10, ול-5, ולי היה ברור שאין ממש ב"צורך" הזה שהיא תתחמם שם אחרת היא לא היתה יורדת בדקות ועושה איתי שוק. בסופו של דבר היא הלכה ושלחה את הקטנה עם אחת האחיות אליי ואזהרה ש"היא תהיה על הגוף שלך ומכוסה ועם כובע".

בלידות 3 ו-4 אחד השיקולים המרכזיים שלי בהחלטה ללדת בבית היה שלא יגעו לי בתינוקות אחרי הלידה.

_שלך הולכת עם סבתא לכל מיני מקומות. הולכת עם אבא לכל מיני מקומות. ראיתי אותה בלעדייך הרבה פעמים.
אצלנו אין (כמעט) כזה דבר. זה לא עובד.
אבא שלו מוסיף, שאם אני בסביבה נראה שהוא לא חרדתי. אבל אם אני נעלמת לשנייה הוא ישר קולט ונכנס להיסטריה_
זה נכון.
אם אני לא בסביבה היא מבסוטה בלעדיי בדרך כלל.
אבל אם אני איתה - דבק רציני ולא רוצה כמעט לאף אחד אחר. בוכה אם אני יוצאת מהחדר וכל זה.
ואני דבקה באבחנה - הוא נראה לי נורמלי


תזכרי כל הזמן, שזה התינוק שלך!!!! אף אחד לא יכול לחטוף לך אותו, אף אחד לא יכול להכריח אותך לתת אותו, מה זה הדבר הזה!
אני מכירה מישהי ש, אם אני לא טועה, בית החולים קרא למאבטחים (!!!) שיוציאו את בעלה מהתינוקייה.
לא רוצה לעשות פה אאוטינג אבל אם היא קוראת אולי היא תזדהה ותאשר את הפרט הלא יאמן הזה.
אולי נגיש בג"ץ?

המפלצות בדמות אנוש שעובדות בצינוקיה
לא אהבתי
אני אולי הייתי אומרת: הנשים הללו שעובדות בתנאים בלתי אפשריים, שצריכות לטפל ביותר מידי תינוקות בבת אחת, להאכיל, לרחוץ, לחסן, לבדוק, להחליף, להלביש, לרחוץ, לבדוק שכל אמא מקבלת את תינוקה ולא אחד אחר בטעות, לעזור בהנקה, לרשום בגליונות, ו.... לכל אחת רק זוג ידיים אחד ומי יודע כמה תינוקות תחת חסותה.

לא יכולה לתאר לעצמי בכלל איך עובדים ככה, ועוד מקבלים אח"כ כינויים ותארים מלבבים כאלה, כמו "מפלצות". אני מתארת לעצמי שאחד הדברים שמקלים על עבודה כזו הוא הרוטינה והשקט לעשות את הדברים בדרך שאת רגילה לעשותם... בלי הורים שמתערבים לך ומפריעים לך בסדר הפעולות.

ברור שזה נורא - לאף תינוק לא מגיע כזה טיפול ויחס. את התינוקות שלי אין מצב שאשלח לשם יותר (עשיתי את הטעות הזו בלידה הראשונה, וגם בשניה זה לא נחסך ממני לגמרי... הספיק לי. אח"כ כבר ילדתי עוד שני ילדים בבית). אבל הבעיה היא לא עם האחיות, שבסה"כ עושות את העבודה הקשה כל כך שלהן. הבעיה היא עם כל מוסד התינוקיה, שצריך לפוס מן העולם לדעתי. בבתי חולים שמקבלים את ה-BABY FRIENDLY באמת אין תינוקיה, כמו בסורוקה, וכשזה המצב הנורמלי אף אחד לא מתלונן על זה. בשביל תינוקות שזקוקים להשגחה יש פגיות, יש מחלקת ביניים/מעבר, וזה כל מה שצריך בעצם למצבי ביניים כאלה. תינוק שרק נולד, ויש לו אמא בריאה ומתפקדת, לא צריך את הבייביסיטר הזה.

ה פולניה,
אני מרגישה שאני חייבת להגיב לאור מה שכתבת כאן,
אני ילדתי בקפלן, פעמיים, אחרי קיסרי לקחו את הילד לכמה שעות, אבל אבא שלו לא עזב אותו לשניה!
בלידה השניה שהיתה רגילה, התינוקת היתה איתי כשעתיים ואז עברה למנשא אל אבא שלה, הם הלכו יחד לתינוקיה, התינוקת נשקלה ועברה בדיקת רופא, הכל לקח מספר דקות והופ חזרה למנשא ואז אלי. למחרת ביקשתי שיקראו לי לבדיקת רופא ברגע שיהיה פנוי, קיבלתי סמס שהרופא פנוי, והלכתי לדקות ספורות עם התינוקת במנשא.
עצוב מה שאת מספרת, החויה שלי היתה ממש הפוכה

כי אמרו לי שמשאירים לי אותו לשעתיים מיד אחרי הלידה ולאחר מכן לוקחים אותו בליווי האב לבדיקת רופא
ואני רוצה להזכיר לך משהו חשוב:
לפני הכל - התינוק הוא שלך.
הן ינסו לגרום לך להרגיש כאילו התינוק הוא שלהן ואת אמורה למסור להן אותו.
תזכרי כל הזמן, שזה התינוק שלך!!!! אף אחד לא יכול לחטוף לך אותו, אף אחד לא יכול להכריח אותך לתת אותו, מה זה הדבר הזה!
הן מצליחות כי הן דורכות על ההרגל שלנו, משנים של דיכוי, לציית כשבעל סמכות אומר לנו ש"אלה החוקים כאן".
ובכן, החוקים נעצרים בתינוק שלך! אין להן שום זכות, לא חוקית ולא רפואית ולא שום דבר, לקחת לך את התינוק.
והשמים לא יפלו על בית החולים אם התינוקיה לא תקבל אותו מייד אחרי הלידה! שטויות במיץ עגבניות!

מה עושים שם?

1. רוחצים אותו מהלידה - אלא אם כן תדרשי במפורש לא לרחוץ.
2. מטפטפים לו לעיניים טיפות עיניים אנטיביוטיות - אלא אם כן תדרשי במפורש לא לתת טיפות עיניים.
3. מזריקים לו ויטמין K - אלא אם כן תדרשי במפורש לא להזריק.
4. נותנים חיסון להפטיטיס B (לא בטוחה אם מייד בלידה או לפני השיחרור), שאפשר להידבק ממנו אם את נשאית, מיחסי מין, או ממחט מזוהמת של מזרק (אני עשיתי בדיקת דם בהריון שהוכיחה שאין לי הפטיטיס B ודרשתי במפורש לא לחסן כי הוא לא נדבק בתעלת הלידה).
5. בדיקת רופא.
6. שוקלים אותו ומודדים אורך.
7. יש בתי חולים שלוקחים בדיקת דם לבירור סוג הדם.
8. מחתלים ומלבישים.
9. אם הוא בוכה עלולים גם לתת לו בקבוק תמ"ל, אפילו אם הודעת שאת מיניקה. יהיו להם מיליון תירוצים בדיעבד - בפועל, מצפצפים עלייך, על התינוק ועל הבריאות.

גם אצלי הייתה תקופה חרדתית איומה עם שניהם. רגע לא רואים אותי ואם שניה אחרי שקראו אמא לא עניתי, זהו סוף העולם- בכי היסטרי.

להריוניתי
אם בעלך לא יהיה מספיק אסרטיבי אחרי הלידה, זה ייגמר בהפרדה של שעתיים- ארבע.
אם הוא לא מסוגל, תדאגי שיהיה מי שמסוגל (זה בדר"כ נשים, יסלחו לי הגברים).
בכל מקרה תבהירי לפני הלידה בבי"ח, שהתינוק לא נפרד מישויות מטפלות (את או מלווה אחר) אף פעם!! תודיעי שזו זכותך ואת מתעקשת על זה. אם תבהירי שאת נחושה ואולי משוגעת (מבחינתם), תהיי מטופלת כפי שאת מבקשת.
תבהירי הבהרה מוחלטת שהתינוק לא נפרד גם בבדיקות רפואיות. תבהירי להם בנעימות שאת מקווה שלא תצטרכי להגיע איתם למקומות לא נעימים בעניין הזה וששמעת סיפורים רבים על ההפרדה הזו. אחרי הלידה שלא יבקשו את התינוק לבד בתינוקיה! תהיי מאוד ברורה ונחושה.
אחרי הלידה תדאגי שיהיה לידך כל הזמן ליווי כדי שכשאת צריכה עזרה, תוכלי לקבל אותה מבני משפחה.
לצערי זה אחד מהתפקידים שהן היו אמורות לקחת. פשוט להסתובב כל הזמן בחדרים ולעזור ליולדות בהנקה, החתלה, הלבשה, ורחצה.

_שלי גם כזאת, והיא לא נפרדה ממני לשנייה מרגע הלידה.
הוא נראה לי די נורמלי, ה"חרדתי" שלך._
שלך הולכת עם סבתא לכל מיני מקומות. הולכת עם אבא לכל מיני מקומות. ראיתי אותה בלעדייך הרבה פעמים.
אצלנו אין (כמעט) כזה דבר. זה לא עובד.
אבא שלו מוסיף, שאם אני בסביבה נראה שהוא לא חרדתי. אבל אם אני נעלמת לשנייה הוא ישר קולט ונכנס להיסטריה.

הרי לכל קטין יש זכות לליווי מבוגר, לא?
לא סתם שלכל קטין יש זכות לליווי, לכל חולה יש זכות לליווי.
אולי נגיש בג"ץ?

דרך אגב, גם בניתוחים לא מאפשרים ליווי, וכבר היו מקרים שניצלו את זה לרעה - לפני כמה שנים היה בעיתונים שבזמן ניתוחים גיניקולוגיים הביאו סטודנטים ללמוד על הנשים המורדמות. בטח יש עוד דברים שלא יודעים שקורים.

חזרתי אתמול מכנס בינלאומי במיילדות. הרצאתה שם חוקרת מדהימה מצוות חוקרות שוודי קריסטין אוונס -מוברג שאיששה מדעית את התאוריות החכמות של מישל אודנט אודות אוקסיטוצין. הן הוכיחו מדעית שלשם הטמעת רגש האהבה וההתקשרות עם הזולת הילוד זקוק בשלב הקריטי של שעה עד שעתיים לאחר הלידה להמצות צמוד עור לעור לאימו.
על מנת ליצור את החיבור התינוק והאם זקוקים לשקט (לא לדבר לידם או איתם) לחום לחושך . החושים המפותחים ביותר אצל ילוד בריא הם המישוש, הטעם והריח כל הפרעה עלולה לנתק את האם מתחושותיה ולהביא להפסקה בפולסים של הפרשת האוקסיטוצין הנחוצים לאם על מנת לשחרר את השיליה ולהפריש את החלב.
הפעיליות המקובלות בב"הח הם לא רק לא נחוצות ומיותרות אלא מזיקות לקשר .
לדברי החוקרת המחלות אוטיזם ואנרוקסיה נרווזה, היפראקטיביות והשמנת יתר נמצא קשר משמעותי בינן לבין האופן בו הילוד נחשף אל העולם. לדבריה שעות החיים הראשונות הן אירוע אפיגנטי קריטי שיכולים להשפיע גנטית על הדורות הבאים.

חוזר משרד הבריאות שמחייב את בתי החולים לאפשר ליולדת ביות מלא, על מנת לעודד את ההנקה ולתמוך בה. שווה להדפיס ולקחת בתיק הלידה, כדי להזכיר למי בצוות ששכח.
אני חושבת שזה לא קשור בעיניהם.
הם לא רואים את חשיבות ההימצאות עם האם, גם אם רואים בהנקה דבר חשוב.
מה הסיפור? אנחנו בסך הכול לוקחים אותו לבדיקה, לא נותנים לו תמ"ל...
אז מה אם הוא בלי אמא?!
לי נראה יותר רלוונטי, אם כבר, להסתובב בתיק עם עותק של זכויות החולה.
הרי לכל קטין יש זכות לליווי מבוגר, לא?

_הוא בן שנה וארבעה חודשים, ועדיין נלחץ כל פעם שאני הולכת לחדר השני. אני בטוחה שלטראומה יש חלק גם בזה
זה לא חייב להיות קשור - זה הגיל של חרדת הנטישה (מתחיל בסביבות 6-7 חודשים, ואצל תינוקות יונקים אינטליגנטים, גם יותר מוקדם)._
מצטרפת לבשמת.
שלי גם כזאת, והיא לא נפרדה ממני לשנייה מרגע הלידה.
הוא נראה לי די נורמלי, ה"חרדתי" שלך.

אני בשוק מהסיפורים
וממליצה מאוד ללדת רק או בבית (למי שיכולה אני למשל לא יכולתי ) או בלניאדו אין להם דברים כאלה
הן (המפלצות בדמות אנוש שעובדות בצינוקיה) אכן לא אוהבות אמהות נדחפות אבל הן לא מעיזות לגרש אותן אפילו לא רק עד הדלת
הן נתנו לי להחזיק ולגעת בתינוקת במשך כל זמן הטיפול .

(אמנם הכריחו אותי לנסוע לשם בכסא גלגלים למרות שיכולתי טוב מאוד ללכת אבל מול הסיפורים שאני קוראת כאן זה ממש בקטנה )
אבל אחת מהן קצת כעסה עלי שלחשתי שששש לתינוק שבכה שם והצעתי לו את המוצץ שלו שהיה זרוק בעריסה(באמת שלא היה לי שום רעיון איך אני יכולה לעזור לו )
יש אתר שקוראים לו עצומה ואפשר לכתוב שם את המכתב ולהחתים אנשים

הייתי בטוחה ששמתי פה כבר את הקישור a1372]הזה mr60 03[/po].pdf - חוזר משרד הבריאות שמחייב את בתי החולים לאפשר ליולדת ביות מלא, על מנת לעודד את ההנקה ולתמוך בה. שווה להדפיס ולקחת בתיק הלידה, כדי להזכיר למי בצוות ששכח.

אוף זה ממש מבאס ומדאיג אותי. אני אמורה ללדת עוד חודש וחצי ויותר מהדאגה אם הכאב יהיה נסבל ללא אפידורל,אני יותר דואגת שלא יקחו לי אותו אפילו לא לרגע.
אני אמורה ללדת בחדר לידה טבעי בבני ציון,ואפילו שביררתי שיש ביות מלא אני עדיין דואגת.-כי אמרו לי שמשאירים לי אותו לשעתיים מיד אחרי הלידה ולאחר מכן לוקחים אותו בליווי האב לבדיקת רופא. איפה עושים את הבדיקה הזו? וכמה זמן היא נמשכת? ומה היא כוללת?(אם למישהי יש ניסיון משם אשמח גם לשיתוף)

אי אפשר לשים את המנורות האלה מעל מיטת האם?
בתיאוריה אפשר. אני הסתפקתי בלשבת עם המנורות עלי, אבל כל הזמן צעקו עלי שזה לא מספיק אור.
למעשה, יש מין שמיכה עם מנורות שאפשר לשים על הילד, אבל בקפלן היא היתה מקולקלת. וגם הרופאים לא שמעו עליה. רק אחרי כמה ימים אחת האחיות נזכרה שיש כזאת והיא בתיקון כבר כמה חודשים, וגם זה היה בתגובה לשאלה ישירה של מישהי שידעה שקיים כזה דבר.

אי אפשר לשים את המנורות האלה מעל מיטת האם?
אי אפשר לעשות חדרי שמש בבתי חולים, כדי שזה יהיה טבעי ?

אני מדמיינת חדר כזה נעים, עם כריות צבעוניות ותיקרה של חלונות שבעדם חודר אור שמש ישיר. אמא ותינוק שוכבים ומתפרקדים בשמש... (-:

)-:

זה לא חייב להיות קשור - זה הגיל של חרדת הנטישה (מתחיל בסביבות 6-7 חודשים, ואצל תינוקות יונקים אינטליגנטים, גם יותר מוקדם).
זה מחרדות הנטישה הקשות ביותר שראיתי מסביבי, ויש הרבה תינוקות יונקים, רובם ילדים להורים אינטיליגנטים ואני מניחה שגם הם כאלו.

הוא בן שנה וארבעה חודשים, ועדיין נלחץ כל פעם שאני הולכת לחדר השני. אני בטוחה שלטראומה יש חלק גם בזה
זה לא חייב להיות קשור - זה הגיל של חרדת הנטישה (מתחיל בסביבות 6-7 חודשים, ואצל תינוקות יונקים אינטליגנטים, גם יותר מוקדם).

הסיפורים האלו... פשוט מכעיסים!
במקרה שלי ביקשו ממני לצאת, אני התווכחתי ובסוף הסכמתי לעמוד ליד הדלת- ואז דחפו אותי החוצה! ונעלו את הדלת!
ואני מבחוץ דפקתי על הדלת ובכיתי, ואף אחד לא פתח, נשארתי מחוץ לצינוקיה למרר בבכי
ואז עברה איזו מנקה, הסתכלה עלי, ואמרה "הורמונים, אהה?" (כן, ההורמונים שלי דורשים את התינוק שלי לידי וחטפו לי אותו!!!)
ביום השני כבר לא הסכמתי "לעמוד ליד הדלת" בבדיקה, ונשארתי עם התינוק והחזקתי לו את היד... וגם עם הבאים בתור.

(הלידות הבאות היו בבית, והגענו אחרי הלידה לבדיקת רופא ורישומים)

על חוויות מהצינוקיה יש לי הרבה מה לספר... כתבתי כבר על זהה איפשהו כאן באתר.

אבל...
אתמול קראתי, שיש תיאוריה שמתן בקבוקים בימים הראשונים הוא הגורם לריפלוקס אצל תינוקות - הזרימה צהירה, השטף גדול והכמות גדולה מאד, וזה מרופף את מערכת העיכול.
האשפוז בתינוקיה חייב אותנו לתת בקבוקים.
גם זה לא צריך להיות. אפשר למצוא דרכים לטפל בצהבת שיהיו יותר ידידותיות לתינוקות המסכנים ולהורים.
עד עכשיו חשבתי שהריפלוקס היה על בסיס רגשי - הטראומה של התינוקיה גרמה לו להקיא.
היינו יומיים רגועים בבית, והוטלנו לסערה של בכי ואומללות. טראומה לכל הנוגעים בדבר (חוץ מלמי שלא היה שם, שלא הבין מה כל כך נורא.
ועכשיו אני נזכרת והדמעות עולות: איזה חוסר אונים, שלנו של התינוק. כמה אומללות יש בלהיקרע מאמא ולשכב מתחת למנורה טפשית, עקוד עם כיסוי עיניים, בלי שום דבר חי מסביבך.

כמה הרבה צריך לעבוד אחר כך כדי לתקן משהו שלא היה אמור להתקלקל. (הוא בן שנה וארבעה חודשים, ועדיין נלחץ כל פעם שאני הולכת לחדר השני. אני בטוחה שלטראומה יש חלק גם בזה).

הציצי תמיד מתמלא חלב רק אחרי שלושה או ארבעה ימים. עד אז זה קולוסטרום.
שלי ינקה קצת אחרי הלידה ואז כמעט 24 שעות לא ינקה.

ליירה, וואי וואי איזה סיפור מעצבן. אני חייבת להתיישב לנסח מכתב. מקווה לעשות זאת בהקדם. (המעט שאפשר לעשות).אבל איך מחתימים?

גם אצלי בלידה הראשונה הן ניסו לשכנע אותי לתת תמ"ל. היא בכתה בלילות ולא נתנה לי לישון ולי לא יצא הרבה חלב (זה היה קיסרי) והאמת שנתתי כמה פעמים כי חששתי שאני מרעיבה אותה.
אני עד היום לא יודעת מה נכון במקרה כזה, למרות שהמיקוניום עדיין לא יצא כך שהמעיים שלה היו מלאים והיא לא הייתה אמורה להיות נורא רעבה נכון?
רק בבוקר שיצאתי מבי"ח (ביום הרביעי - ניתוח קיסרי)- אז התמלא לי הציצי חלב. תינוק בן יומו יכול להסתדר כל כך הרבה זמן בלי כמעט חלב בציצי?

האמירה הזו היא אמירה בעייתית. יש נשים שלא יכולות או לא רוצות ללדת בבית
לא נתתי מתכון ולא אמרתי לאף אחת מה לעשות.
אין לך מה להתווכח איתי.
רק אמרתי שאין לי מה להשתתף בדיון הזה כי זו היתה הבחירה שלי.
בלידה הראשונה בניתי על ביות מלא ובבית החולים לקחו לי את התינוקת ("סידרו" את האבא, כמו לעוד כמה פה), ועוד. כן, במשגב לדך.
ואני כן באתי לבית חולים אחרי לידת הבית (בשביל המענק, בדיקת הרופא והטופסיאדה), ולא זזתי מהתינוק לשניה. ובבדיקת הרופא הייתי צמודה ונגעתי בו בחלק מהגוף בזמן שהרופא בודק. האמת, אפילו לא ניסו משהו אחר. היה ברור להם מה זה יולדת בית (אסף הרופא, 2002).

גם על משגב לדך(!) בזמנו שמעתי סיפורים כאלה.

היו להם עוד כמה מעללים, בתינוקיה בזיו. אולי כדאי לפתוח דף חדש - מעללי תינוקיות. כי זה נושא מאוד אמוציונלי, כנראה שגם שנים אחרי...

אבל הכי מרגיז אותי, שיש לגיטימציה להתייחס לאם לאחר לידה כמישהי שאינה כשירה זמנית לקבלת החלטות.
אמנם ילדתי, אבל לא איבדתי את יכולת השיפוט שלי, ואם אני אומרת שאני רוצה עכשיו את התינוקת שלי - אז תביאו לי את התינוקת שלי!
ואני כותבת את זה, כי אחרי שהעלו אותי למחלקה, אחרי סאגה של דימום מאסיבי ואי התכווצות הרחם (ואני דווקא הרגשתי מצוין) -
ושלחתי את הבן זוג לתינוקיה כדי להביא לי את התינוקת (בשעה 4 בבוקר), הוא שוב נתקל בדלת סגורה, ובסירוב מוחלט להביא לי את התינוקת, כי לדבריהם: "היא בכתה נורא, אז היא קיבלה תמ"ל, ועכשיו היא ישנה והן לא מסכימות לטלטל אותה אלי, כדי שלא תקיא".

הבן זוג היה גם ככה מעורער מענייני הלידה (למרות שחוץ מסגאת הדימום הייתה לידה נפלאה) - אז שלחתי אותו הביתה לישון.
ואני נותרת למרר בבכי במיטה, כי אני רוצה את התינוקת שלי, והמפלצות מהתינוקיה לא מסכימות להביא לי אותה, בכל מיני טענות מגוחכות.

כלומר - מתייחסים אלייך כאל ילדונת בת חמש, שצריך להחליט בשבילה, ולא כמו אישה שכרגע ילדה את התינוק שלה, והדבר היחיד שהיא רוצה זה להיות איתו.

ובמחשבה שנייה, יכול להיות שבאמת הייתה לי בעיה עם חוש השיפוט, כי כרגע אני תוהה איך קרה שישבתי במיטה וייללתי בבכי, במקום לצרוח שם שאם הם לא מביאים לי את התינוקת בזה הרגע אני מטלפנת למשטרה, או ממשיכה לצעוק עד שאני מעירה את כל המחלקה (לצערי לא יכולתי לקום בגלל שאיבדתי 2.5 ליטר דם. אבל אני מודה שחלפה במוחי המחשבה לקום בכל זאת וללכת לבעוט בדלת התינוקיה).

ואם מישהי כותבת מכתב - אני הראשונה לחתום.

_אבל מה - כנראה שבבית חולים זיו עלו על נוהל חדש לחטיפת תינוקות אחרי הלידה. כי אחרי שהרופאה, התינוקת, ובן זוגי יצאו מחדר הלידה בדרכם לתינוקיה - הרופאה הודיעה לבן זוגי שהיא והתינוקת עולות מדרך אחת לתינוקיה, ואילו הוא נדרש לעלות מדרך אחרת.
הוא כמובן לא הטיפוס להתווכח, במיוחד לא אחרי הלידה. אז הוא עלה בדרך אחרת, וכמובן שכשהוא הגיע לתינוקיה (אחריהן) - הדלת הייתה סגורה, ונאמר לו לחכות בחוץ, כי אי אפשר להיכנס עכשיו.
אז, סתם שתדעו, לא כל הדרכים, מסתבר, מגיעות אל התינוקיה._
לא יאמן!!!
אותו דבר בדיוק קרה לבנזוגי (לפני כמעט 4 שנים) בבי"ח אסף הרופא (טפו).
אני לא מאמינה... אז זה פשוט טריק שלהם ולא חוסר הבנה, מה?
אצלנו הוא דווקא כן הטיפוס להתווכח ובסוף בעט בכעס בדלת של התינוקייה עד שפתחו לו.
האמת כל הכבוד לו, רק חבל שבזה נאלצנו להתעסק חצי שעה אחרי שנולדה בתנו הבכורה.
המצב ממש מייאש.

עובדה שבסורוקה זה לא ככה וזה כן עובד
מה קורה בסורוקה?

זה לא יעבוד לא רק בגלל בתי החולים אלא בעיקר בגלל הורים או יותר נכון אמהות שמעדיפות שתינוקות שלהן יהיו בתינוקיה
עובדה שבסורוקה זה לא ככה וזה כן עובד. אם המערכת תחליט שזה חשוב, אולי אפילו חסכוני ויעיל, זה ועוד איך יעבוד.

בקשר לאמירה שלך בשמת, גם אני בחרתי בלידת בית בלידה ראשונה ובכל זאת הגעתי לבית חולים. לשמחתי ומזלי הייתי מספיק חזקה לעמוד על שלי, להיות נוכחת בבדיקה שעשו לתינוקת לפני שהלכתי הביתה וכמובן ללכת הביתה מיד מחדר התאוששות בלי לעבור במחלקה. האמירה הזו היא אמירה בעייתית. יש נשים שלא יכולות או לא רוצות ללדת בבית.
האם המערכת צריכה להיות זוועתית בגלל זה?
כמה שאני בעד לידות בית וגם מאד אמפתית לחינוך ביתי, אני חושבת שבכל זאת הצמיחה בשימוש בשניהם קוריית כי יש בכוונה מדיניות של הפרטה שגורמת לכך שהמערכות הרגילות, הציבוריות, יהיו ברמה ירודה ככה שאנשים יעדיפו הכל פרטי ואם לידה פרטית אז אפשר בבית, ואם חינוך פרטי אז בבית זה נהדר. אז ברור שאני בעד חינוך ביתי ובעד לידות בית, רק לא בעד המדיניות שמובילה אליהם.
אני בעד מערכות ציבוריות טובות והולמות, וזה לא הוגן לנפנף למי שהופרדה בערמה או בכוח מהתינוקות שלה ב "אז תלדי בלידת בית" המציאות לא תמיד כזו פשוטה ואין שום סיבה שהמערכות הציבוריות הכלליות יהיו טובות ומספקות גם במידת האנושיות שלהן והיחס לתינוקות ולמשפחותיהם.

זה לא יעבוד לא רק בגלל בתי החולים אלא בעיקר בגלל הורים או יותר נכון אמהות שמעדיפות שתינוקות שלהן יהיו בתינוקיה
זה יעבוד אם אלו שלא רוצות יסרבו.
מה שקורה היום שאלו שלא רוצות פשוט מותרות כי הן חושבות שאין ברירה או אין דרך אחרת.

זה לא יעבוד לא רק בגלל בתי החולים אלא בעיקר בגלל הורים או יותר נכון אמהות שמעדיפות שתינוקות שלהן יהיו בתינוקיה

בסדר, אבל למה לא ליצור איזה דיאלוג, או לפחות הצהרת עמדות. אולי אז השינוי יהיה כרוך בפחות מלחמות של אמהות ואבות ודולות.
סליחה על הפסימיות. אני לא מאמינה שזה יעבוד.
למה? כי מה שקורה באמת בבתי חולים לא תואם את המכתב. בשטח אמהות ואבות מותרים תמיד כי מאמינים למה שהם אומרים להם ("זה רק לחצי שעה", "תעלה לצינוקיה מדרך אחרת", "אנחנו לא ניתן תמ"ל" וכדומה) ואז אין לבית החולים שום סיבה ממשית לשנות את המדיניות.

יוטי הי
בסדר, אבל למה לא ליצור איזה דיאלוג, או לפחות הצהרת עמדות. אולי אז השינוי יהיה כרוך בפחות מלחמות של אמהות ואבות ודולות.
צריך גם להבהיר שיש מקום לחלוטין לתינוקיות (כפי שכבר כתבתי), רק שהייעוד שלהם אמור להשתנות.
יש להם תפקיד הרבה יותר חשוב מזה שמוגדר היום.

אודליה

צריך לנסח מכתב.
צריך לא לתת להם את התינוקות אחרי הלידה וזהו. גם לא כמה שעות אחרי וגם לא רק לכמה בדיקות.
רוצים לבדוק? תעשו את זה בנוכחות האמא לידה.
לסרב בכל תוקף.
אם הרבה אמהות יעשו את זה כל הזמן הם יבינו שחייבים למצוא פיתרון הגיוני.

צריך לנסח מכתב.

_את המכתב יש לשלוח לכל ראשי מחלקת יולדות בכל בתי החולים בארץ.
זה בהחלט יכול להזיז משהו לדעתי._

אני בעד. אוכל גם לחשוב על ניסוח מתאים ושכמה שיותר אימהות יחתמו עליו כאן.

אמרתי לה שגם לי יש קול סמכותי והם מוזמנים להביא לי טופס וויתור. אני עוזבת את בית החולים עם הסיכות בניתוח.

חחח מזכיר לי שבלידה הראשונה, אני עם פיטוצין לווריד (שבועיים אחרי התאריך, בלי סימן לצירים...)- דיברנו עם הצוות על ביות והם אמרו שאין ביות מלא- כלומר הביות המלא לא כולל את הלילות (איזה טמטום P-:) בקיצור, אני עם העירוי והכל בצירים צורחת עליהם שיביאו את המנהל כי אם לא מבטיחים לי ביות מלא גם בלילה עכשיו אני תולשת את הצינורות והולכת ללדת במקום אחר!
ומובן שהביאו טופס ובלה בלה הפחדות שהתינוק ימות לי בלילה ואני אהיה כל כך עייפה מהלידה שאני לא אשים לב... מטומטמים!

בסוף קיבלתי חדר פרטי, של פרסונל כי אף אחת אחרת לא עשתה ביות מלא (:-()ולא רצו שהתינוק יפריע לאחרות שצריכות לישון אחרי הלידה... ואז גם בעלי נשאר לישון איתי...

צריך לנסח מכתב.
אני יכולה לנסות לנסח מכתב ולפרסם פה. איך עושים מכתב עצומה כזה, או איך אפשר להחתים אנשים על מכתב כזה? יש מי שיוכל לעשות זאת? (לא מבינה בזה)
את המכתב יש לשלוח לכל ראשי מחלקת יולדות בכל בתי החולים בארץ.
זה בהחלט יכול להזיז משהו לדעתי.

אוי, כמה שהם יודעים להשתמש בחולשתם של הגברים..ממש מעצבן.
הייתי רוצה לראות אותה אומרת את זה לי...הייתי עונה בנימןס ובהחלטיות גמורה, אבל אם הייתי מגיעה לקטע כזה שהדלתות סגורות בפניי - היא לא הייתה שוכחת אותי!
שתביני, שכל זה לנוחיותם. ככה הם לא צריכים לעשות הצגות והם יכולים לפעול כמו מכונות בנחת. והם לא ממש מסתירים את זה גם כשאת לידם.

כשעשו לתינוק שלי בדיקת pku (איזה בדיקה מזעזעת!!!!!) ולאחר שמאמציהם הכבירים לשכנע אותי שאשלח את תינוקי לבד, עלו בתוהו, הגעתי לשם איתו והיה את זו שדוקרת (ככה היא עושה כל יום כמה שעות ושומעת כל היום צרחות של תינוקות בני יומם, איזה אישיות יש לה? איזה עיוות זה מוליד?) ואני החזקתי לו את היד וכל הזמן דיברתי אליו, נישקתי אותו והנחתי יד על החזה.
הייתה שם אחת מהאחיות שהסתכלה עלי בעיינים קרות, בבוז מוחלט - על זה שאני מדברת לתינוק בן יומו.
הן בכלל כולן הסתכלו עלי כאילו שאני משוגעת (לא הזיז לי אפילו לא דקה).
התינוקיה של כרמל על הפנים ואני משערת שכך גם תינוקויות אחרות.
אל תשאירו את התינוקות בתינוקיה. אל תשאירו תינוקות בתינוקיה.
תינוק צריך להיות ליד אמא שלו ולא בתוך גיגית בתינוקיה ליד הרבה תינוקות צורחים ונשים אדישות!
גם אחרי ניתוח קיסרי זה אפשרי לחלוטין (עשיתי זאת פעמיים).
תדאגו שיהיה לידכם מישהו שדואג כל הזמן. אם אין כזו אפשרות תשכרו דולה.
אם תהיו אסרטיביים ולא תתנו בשום אופן להחליט בשבילכם - לא יחליטו בשבילכם.
זה הכל עניין של עקשנות ונחישות. אין מה לפחד מהם.


בשביל הדוגמא: בלידה הראשונה לא היה בכרמל עוד ביות (אגב, הרופאים שם נהדרים ומתחייסים נפלא לנשים) מלא.
אני הודעתי שהתינוקת שלי לא הולכת לשניה לתינוקיה, גם לא בלילה. הם הביאו לי את כל המשמרת של האחיות של התינוקיה ואת הרופא הראשי של התינוקיה ואת האחות הראשית - היא דיברה בקול מאוד סמכותי...
אמרתי לה שגם לי יש קול סמכותי והם מוזמנים להביא לי טופס וויתור. אני עוזבת את בית החולים עם הסיכות בניתוח.
מה נראה לכם שהם עשו?
הלכו כלעומת שבאו. ואפילו בן זוגי ישן לידי (גם לזה הם התנגדו).
כמה שתראו יותר מטורפות ככה פחות יתעסקו איתכם.

בתקווה שכל זה ישתנה והם יקבלו שכל.

אני קוראת את הדף הזה כבר יומיים וכועסת כל כך... כבר שלושה וחצי חודשים אני כועסת כל כך. אז רציתי לספר את הסיפור שלי, סתם כדי לחלוק, או להוריד את זה מעל הלב.
הייתה לי לידה ראשונה טובה ופעילה. התכוננתי היטב, והודעתי מראש לכולם שאני לא אפרד מהתינוקת לאחר הלידה.
אבל בקיצור נמרץ - היא נולדה "גדולה" (עלק גדולה. אפשר לחשוב!) - 3.890 קילו, והייתה 3 שעות בתעלת לידה (שלב שני ארוך, שזה דווקא טיפוסי ללידה ראשונה), והיו קצת מים מקוניאליים לאחר שהמים פקעו מעצמם (בערך בפתיחה 8).
לכן, אחרי שהנקתי אותה קצת, והשלייה יצאה החוצה - הרופאה הודיעה שהיא רוצה לקחת אותה לתינוקיה לבדיקות, בגלל כל העניינים הנ"ל.
ואני, למרות שהתכוננתי מראש לעניין - כנראה פספסתי. אבל אמרתי לבן זוגי שהוא הולך איתן, ולא נפרד מהתינוקת לרגע (כפי שהודרך מראש לפני כן).
אבל מה - כנראה שבבית חולים זיו עלו על נוהל חדש לחטיפת תינוקות אחרי הלידה. כי אחרי שהרופאה, התינוקת, ובן זוגי יצאו מחדר הלידה בדרכם לתינוקיה - הרופאה הודיעה לבן זוגי שהיא והתינוקת עולות מדרך אחת לתינוקיה, ואילו הוא נדרש לעלות מדרך אחרת.
הוא כמובן לא הטיפוס להתווכח, במיוחד לא אחרי הלידה. אז הוא עלה בדרך אחרת, וכמובן שכשהוא הגיע לתינוקיה (אחריהן) - הדלת הייתה סגורה, ונאמר לו לחכות בחוץ, כי אי אפשר להיכנס עכשיו.
אז, סתם שתדעו, לא כל הדרכים, מסתבר, מגיעות אל התינוקיה.

_קראו לי לפה אבל אני קוראת את הדף הזה כל הזמן, ואין לי מה להוסיף, חוץ מאשר שבלידה השניה בחרתי בלידת בית וחסכתי מעצמי מריבות-ביות...
אה, ואולי גם כדאי להזכיר את אחד המונחים הראשונים שנטבעו בבאופן: הצינוקיה._

בשמת, ברור לי לגמרי שלידת ביית נותנת מענה מסויים. אולי קצת יומרני מצידי, אבל אני רוצה לקוות שניתן לעשות עם הנושא הזה משהוא, מעבר לכל אחת מאיתנו בנפרד. לא כל אחת בוחרת (מסיבות שונות) בלידת בית, ופשוט כאב לי לראות את המצוקה של תינוקות לא מעטים. חבל לי להתייאש ולחשוב במקרה זה שזה המצב... .

אום אל קיצקיצ, במקרה זה המונחי שהצעת, ניתוקיה, נראה כמונח אבחנתי - מדוייק. חלק מהתוצאות לתהליך הניתוקיה המתחיל בלידה עצמה, וממשיך גם אח"כ כבצינוקיה. כנראה ישנן סיבות נוספות להתהוות צינוקיות אולי יעלו רעיונות נוספים.

אילה א , מעניין מה שאת כותבת. לפני זמן שמתי לב לקשר שבין המילה חדר והחדרה. כאן נראה שהכל התבלבל ולנוכח חרדות עמוקות נבנו חדרים שונים לאמהות ולתינוקות.

ניתוקיה
מעולה

ואולי גם כדאי להזכיר את אחד המונחים הראשונים שנטבעו בבאופן: הצינוקיה.
בדיוק נכנסתי להציע מונח חלופי, יותר מתאים לדעתי. במקור שגיאת הקלדה של עצמי: ניתוקיה.

מי הכניס לשימוש את המושג ביות ? נראה לי שבמידה מסויימת עצם השימוש במונח זה משקף משהוא מהעיוות הקיים. אם אני מבינה נכון, גם המונח rooming in
בכלל רומינג אין מתרגם להחדרה אבל לא היה להם נעים אז הפכו את זה לביות

במקור זו היתה שגיאת הקלדה של מישהי
נכון, והיא עלתה על זה מייד והחליטה במודע שזה מוצלח והיא תשאיר. אביה, הגיוני!

במקור זו היתה שגיאת הקלדה של מישהי, וכולן אימצו את המונח

אולי אביה נו? יש לי זיכרון מעומעם כזה (לא מזמן אמת, מקריאה אחרי), בכל אופן אני לא בטוחה

המממ. קראו לי לפה אבל אני קוראת את הדף הזה כל הזמן, ואין לי מה להוסיף, חוץ מאשר שבלידה השניה בחרתי בלידת בית וחסכתי מעצמי מריבות-ביות...
אה, ואולי גם כדאי להזכיר את אחד המונחים הראשונים שנטבעו בבאופן: הצינוקיה.
(צדיקים, מי זוכר מי טבעה את המונח?)

ברחובות, בקפלן, הפרידו ממני ב3 הלידות את התינוקות שלי, ל6 שעות שלמות לפחות!
בלידה הראשונה, חשבתי שזה בגלל האפידורל, ושלא ידעתי שבעלי יכול לקחת אותה.
בלידה השניה, הוא נולד פג ונלקח לאינקובטור (טראומה בפני עצמה, ששבוע שלם לא נתנו לי להחזיק אותו ולהניק אותו)
בלידה השלישית, בלי אפידורל ובלי כלום, ולא נתנו לי אותו! שלחתי את בעלי, שניסה לחטוף אותו מהתינוקיה, ולא הצליח. אז היו צעקות ובכי, אבל את התינוק קיבלנו רק אחרי שאני יכלתי לקום לפי הכללים, שזה 6 שעות.

האימהות בהדחקה, או הכחשה, או שזה נראה להן תקין.
אבל כן כדאי שהמידע יהיה כאן.
אגב לגבי בני ציון שמעתי כבר לפני 5 שנים ממישהי שילדה בקיסרי (בגלל עכוז) שמיד שמו את התינוק עליה להנקה, בשניה שהוא יצא ותוך כדי שהם מטפלים בה.
אישית לא חוויתי הפרדה, כנראה שמי שמגיעה מלידת בית ומודיעה מהתחלה שתלך הביתה אחרי הלידה מסומנת כמשוגעת ומראש מתייחסים בכבוד לשגעונות שלה, שזה לא רע לפעמים (רק לא נעים מול רופאים במהלך לידה, ראו הוזהרתן). חשבתי שהיא הופרדה ממני כשלקחו לשקול אותה בחדר הצמוד לחדר לידה ולהלביש (אחותי הלבישה, למה מה שזרים יטפלו בה) והחזירו תוך דקות ספורות. זה נראה לי כמו נצח, לא רוצה לחשוב איך היו נראות שעתיים.
כשאני שומעת את כל הסיפורים האלה על הפרדה ממש קשה לי, אני חווה סוג של אבל עם כל סיפור וסיפור כזה, גם אם האחיות היו עדינות ונפלאות (מה שבטוח שחלקן), גם אם היה מספיק כוח אדם, גם אם לא היו ניאונים בתינוקיה והיה שם נעים, עדיין ההפרדה עצמה נראית לי כמו פשע כלפי האנושות ובעיקר האנושיות, בלי קשר לתנאים, בלי קשר לאחיות שבסדר או לא, בלי קשר לשום דבר אחר.

שמחה על התחדשות הדף הזה.

זה נראה ממש רעיון מצויין לחלוק אינפורמציה לגבי תינוקיות. הנה תרומתי: בבני ציון בחיפה, תנוקיה ידודתית במובן הזה שכמעט ולא נדרשים מאבקים כדי לטפל בתינוק באופן מלא.( אפילו בקשה לא לחסן או לא לשים משחת עיניים נרשמת בנוסח: ההורים מבקשים או מעדיפים ללא שימוש במינוח מסרבים ל...).

במקביל הייתי שמחה אילו נצליח לחשוב ולהעלות על הכתב, מחשבות נוספות והבנות לגבי התהוות הפונקציה הזו הקרויה תינוקויות. האם למשהוא יש מושג לגבי ההסטוריה בכלל ולגבי ההסטוריה בארץ ?

כפי שכבר כתבתי, הייתי שמחה לברר :

אגב, מי הכניס לשימוש את המושג ביות ? נראה לי שבמידה מסויימת עצם השימוש במונח זה משקף משהוא מהעיוות הקיים. אם אני מבינה נכון, גם המונח rooming in הוא לא ממש אוצר בהקשר זה.


נקודות ורודות אגדיות, אני מסכימהעם כל מילה לתינוקות בתינוקיה לא טוב! , פשוט לפעמים לא רואים, לא יכולים לראות , לא מצליחים לראות וכו ... .
הנה מונולוג ששמעתי במו אוזני מפי אחות בתינוקיה (אגב, אני בטוחה שלא הייתי במצב אישי הזוי... ! ). המונולג הושמע לתינוקי שזה עתה הגיע לתינוקיה ועבר רחצה, הוא בכה מאוד (הכוונה לצורח), והאחות מוסרת לו דיאלוג מפיה: "ילדים טובים לא בוכים. אצלנו יש ילדים טובים. לא לבכות". והתינוק ממשיך לבכות ובכות.

אני מקווה שאינפורמציה עכשווית תסייע לאמהות טריות לאחר לידה, ובאותה מידה, שאינפורמציה מקיפה וחשיבה משותפת תאפשר התמודדות נאותה ברמת מדיניות (ויפה יהיה, גם אם יחול שינוי בבית חולים אחד ...).

דווקא השם הזה יותר מבהיר את תוכן הדף

אוי עכשיו נזכרתי שהתקלחתי עם העריסה איתי בחדר אמבטיה

אני בלניאדו בכלל לא ניפרדתי ממנה גם כשהיא הלכה לבדיקה בבוקר באתי איתה
וכל הבדיקות נעשו בנוכחותי
אבל יש להם מין נוהל מוזר שכדי להשתחרר צריך ללכת למחלקה אלף למשרד הפנים ואסור לקחת לשם את התינוק
אבל אני לקחתי

אני ילדתי פעמיים בכרמל. בלידה הראשונה לא היה ביות ובשניה כן.
עדיין רצו מיד אחרי הלידה את תינוקי בחדר תינוקות ל "טיפול ראשוני" לבד. אלה היו השעתיים היחידות שהוא היה בלעדיי ורק בגלל שאני הייתי אחרי ניתוח. מאותו רגע עם שניהם (בראשונה עברתי אפילו ניתוח בהרדמה מלאה), לא נפרדנו לרגע.
בנזוגי לקח חופש בלידה הראשונה והיה צמוד אלי ובלידה השניה אחותי ואמא שלי היו איתי בתורנות.
מכורח הנסיבות קמתי מאוד מהר מהניתוח, הנקתי את שניהם עם כל הכאבים והקושי. לא הרגשתי עייפות כי הייתי מלאה באדרנלין והתרגשות והורמונים.
אין שום סיבה שבעולם לוותר בעניין הזה. להיות עם התינוק כל הזמן ובעיקר כשרופא או אחות בודקים אותו. גם מקלחות התעקשתי לעשות לבד בתינוקיה (בלי הרבה נסיון...והם רכבו על זה שלא תחשבו).
האחיות בתינוקיה היו מאוד מאוד מעצבנות ומרגישות לא טוב כי אני לא סומכת עליהם עלק. מי צריך לסמוך עליהם.
איזה אמא בטבע משאירה את הוולד לטיפולם של אחרים???
תתעקשו ותהיו אסרטביים (גם בני המשפחה המלווים).
לתינוקות בתינוקיה לא טוב! הם מטופלים בידי אנשים שעושים את זה כל הזמן קצת כמו מכונות ומעבר למקצועיותם , זה לא זה. כהרופא בודק את התינוק הוא בדר"כ צורח. עדיף להיות שם לידו להחזיק לו את היד בשביל המגע ומיד אחרי הבדיקה לקחת אותו על הידיים. אפשר לעשות את זה גם אחרי ניתוח. בדוק.
גם התזמונים של הבדיקות יכולים להיות לפי הנוחיות שלכן בנות במיוחד כשמדובר באם שעברה ניתוח קיסרי.

ילדנו בלניאדו לפני שלושה וחצי חודשים, הלידה היתה כרוכה במאבקים עם המיילדת (רציתי על הצד או בכריעה והיא הפכה אותי כל פעם על הגב והתנגדתי אבל לא באסרטיביות אלא בבכינות- אבל זה סיפור אחר )
אבל במחלקה- היה מצוין, שום אחות לא אמרה לי מילה על הביות המלא, אפילו ששתי הנשים האחרות היו בביות חלקי בלבד, להיפך- נתנו הרגשה של תמיכה ושזה טבעי לחלוטין שהוא איתי בחדר. (מה שנכון...)
לדיקות שלאחר הלידה (אחרי שלוש שעות קסומות יחד בחדר הלידה) בעלי לקח אותו, והן נמשכו בערך שעה וחצי.
כל בוקר צריך להביא את התינוק לתינוקיה בין שבע לתשע, אני הבאתי אותו לשם רק לאחר שהגיעה אחות לקרוא לנו במיוחד, בסביבות שמונה וחצי, כשהוא שבע וישן, ואספתי אותו בתשע כשהוא באותו המצב (ישן שנת ישרים, כשכל השאר צורחים) זה היה זמן המספיק בדיוק לשירותים ושטיפה של התפרים, כי בעלי יכל להגיע בבקרים רק בעשר.
הקפדתי לאסוף אותו משם כמה דקות לפני תשע, כדי שלא יגררו אותו בצורה מזעזעת במסדרון, (כן, כן, כל אחות לוקחת שתי עריסות ונוסעת איתן, ברעש נוראי, תוך כדי התקלויות בדלתות/ קירות וכו' ואני הולכת איתו לאט לאט מכסה את העריסה מעל הראש בשמיכה יפה מסבתא כדי שלא יסונוור מהאורות) כדי להביא לאמהות להנקה.

באתי לעדכן לגבי הדסה עין כרם . ילדתי באמצע ינואר השנה. מיד אחרי שהתינוק יצא המיילדת נתנה לי אותו שיהיה עלי, ערום (ושגם אני אהיה ערומה), כי לדבריה -החום של הגוף שלי זה מ שהוא צריך ומה שהוא רגיל אליו, וזה גם יעודד אותו לינוק. הא גם הסכימה שהתינוק יהיה עלי כשתפרו אותי.
מי שמבקשת ביות מלא לא נפרדת מהתינוק שלה בכלל, גם לא בבדיקת הרופא של היילודים. מי שנמצאת במחלקה ללא ביות (א' ו-ב'), התינוק שלה נמצא בתינוקיה בלילה. לצערי לא היה לי מקום במחלקה של הביות ולכן נשארנו בעלי ואני עם התינוק בחדר ההנקה ועשינו אתו משמרות במשך הלילה. היתה לי לידה קלה ומהירה ולכן היו לי כוחות לזה.

עלייך להתקשר למשטרה לדווח על חטיפה
זה עובד?

מזה אין מנוס, כנראה
כמובן שלא חייבים להסכים לשום טיפול רפואי שמוצע לתינוק שלכם, בעיקר כשהוא בלי סיבה ממשית. צריך רק לסרב בנימוס נחוש.
אם בכל זאת מישהו לוקח ממך את הילד כנגד הסכמתך, עלייך להתקשר למשטרה לדווח על חטיפה @}

בעקבות, מרמיט, גם אני אחלוק בנושא-
אני ילדתי ב- הדסה עין כרם. היתה לי לידה קשה (סיפור הלידה של יואב) שהסתיימה בקיסרי ובאופן מפתיע אני לא מרגישה שהופרדתי ממנו כמעט בכלל בזכות הגישה וההבנה בבית החולים. הבן שלי היה צמוד לבעלי אחרי הניתוח - הוא ישב איתו בתינוקיה, שם אותו על החזה והם חיכו לי שם. כל הבדיקות (והיו הרבה לצערי בגלל הלידה) נעשו מול בעלי והם בכלל לא הופרדו. אחרי מעט שעות בהתאוששות חברנו שלושתנו יחד ושהינו חמישה ימים בביות מלא - והכוונה היא למלא מלא. הבן שלי היה צמוד אלי כל הזמן ובעלי היה צמוד אלינו גם, אפילו נתנו מזרון לשינה לידי על הרצפה. אני מודה שהסתכלו עלי קצת מוזר כי הייתי מאוד חד משמעית ועקשנית בכל מה שקשור לביות וההנקה אבל אין לי כמעט מילה אחת רעה לומר על המחלקה הזו. למעט הזמן שבו הוא שכב על החזה של בעלי, הבן שלי כלל לא היה בתינוקיה.

מה שכן, גם שם התינוקות שוכבים קצת על הפלטה בהמתנה לבדיקת הרופא. מזה אין מנוס, כנראה, אלא אם כן משלמים עוד כסף (למלונית/מיילדת צמודה/פריבילגיה אחרת).
מה זאת אומרת? מה הכוונה "אין מנוס" , יכריחו אותי להניח אותו על פלטה ולחכות לרופא?
מה הקטע של הפלטה הזאת?

מישהו יודע מה המדיניות במאיר?

חולק קצת מידע בנושא, בעקבות בירורים שעשינו לקראת לידה במאי 2009:

תל השומר בסיור המקדים שעשינו, המיילדת ציינה כלאחר יד שהתינוק מופרד מהיולדת לשש שעות (!) אחרי הלידה, שכוללות איזה שעתיים על פלטה חשמלית, מחובר למוניטור מרכזי בהשגחת אחות. הפרוצדורה הקרה הזאת נראית להם כנראה יותר בטוחה מהשגחה של האמא על תינוקה. מכל הזוגות שהיו בסיור, אנחנו היחידים שהרימו גבה. כששאלתי איך אפשר לבטל את רוע הגזירה, נאמר לי שמדובר בהוראה של משרד הבריאות או משהו כזה, ונשלחתי למרדף אחרי הרוח בעקבות ההיררכיה של ביה"ח, עד שהבנתי שאף אחד לא מתכונן לתת לי פטור מהטירוף הזה (6 שעות! זה כמו יום לימודים מלא בכיתה ג'...). בקושי התייחסו אלי, למען האמת.

אסף הרופא הפעם הרמתי טלפון לפני שבאנו לסיור, וגם שם דיברו על איזשהו פרק-זמן (3 שעות?) על הפלטה החשמלית חובה.

איכילוב בסופו של דבר הרחקנו ונסענו עד איכילוב (שם ילדנו גם בפעם הראשונה), אחרי שהבטיחו לי טלפונית שלא מפרידים אצלם ילוד מיולדתו אם אין כורח רפואי. עכשיו, אני יודע של"איכסילוב" יצא שם רע, וגם אנחנו קצת סבלנו שם בלידה הראשונה (בעיקר בגלל מיילדת שחוקה ואטומה), אבל לפחות אף אחד שם לא הפריע למרמיטה לעשות ביות מלא, וגם לא להשתחרר יום לפני ה"זמן".
מה שכן, גם שם התינוקות שוכבים קצת על הפלטה בהמתנה לבדיקת הרופא. מזה אין מנוס, כנראה, אלא אם כן משלמים עוד כסף (למלונית/מיילדת צמודה/פריבילגיה אחרת).

כרמלית, את כל כך צודקת שזה נורא.

אני "ביליתי" בבית חולים 3 חודשים לפני הלידה, התינוקיה מוכרת לי היטב. ילדיי לא שהו שם אפילו לא דקה בלעדיי וגם זה "רק" בשביל בדיקות רופא שניסה בכל כוחו לשכנע אותי שמוטב שהתינוק שלי יישאר שם ואני אלך לשכב בחדר (חה חה). שתביני בלידה השניה באותו בית חולים, הם כבר ידעו עם מי יש להם עסק ונתנו רק לאחות הראשית של התינוקיה לטפל בי.
בשתי הלידות הצלחתי להיות בביות מלא, למרות שבלידה הראשונה זה עוד לא היה שם וקצרה היריעה, פה (אולי אפתח יום אחד דף על זה, מי יודע) בכל אופן:

לגבי התנהגות האחיות כלפי האמהות הטריות, האמירה שהאמהות מבקשות את זה היא אמירה חלקית. לדעתי הן רוצות לשמר את המצב אחרת תרגשנה מיותרות. אני מזהה שיש אותה בעיה במערכת החינוך ואולי בכל מערכת. מפחדים משינוי כי אולי אז כבר לא יהיה צריך אותנו.

יש מקום לאחיות התינוקיה ולא בשביל לשבת לצד תינוקות צורחים ולא לעמוד בעומס..אלא בשביל ללוות את האם חסרת הנסיון: לעזור לה ללמוד לאחוז בו, להניק אותו, לרחוץ אותו וכולי. יש להן באמת תפקיד סופר חשוב וחיוני.


הלוואי שיהיה לי כח לעשות דבר מה בעניין זה.
אולי בתור התחלה, צריך לנסח מכתב, שיהיה כזה שלא מעורר אנטגוניזם ולכן גם לא כזה שנוזף ומטיף ולשלוח לכל מנהלי התינוקיות, אחיות ראשיות, מנהלי מחלקת יולדות בבתי חולים. בשלב שני לנסח מייל מעניין ואיכותי ולהתחיל להעביר.

אולי אשמח להירתם למבצע כזה אך לא בחודשים הקרובים. אני טרודה מידי במרוץ החיים ונמצאת בצומת דרכים, אשמח בהמשך לבשר על פניותי אם תרצי לשתף פעולה (-:

בימים אלו אני מלווה מקרוב תינוק שנולד. יש לי הכבוד להכנס ולצאת אל ומהתינוקיה. כיוון שלא אני היולדת (בפעם הזאת), יש לי אנרגיות להביע קצת את מחשבותי. תהיתי מתי יפסק הנוהג חסר ההגיון וחסר ההבנה הבסיסית לצרכים של תינוקות. איך לכל הרוחות התפתחה השיטה הלא נורמלית של הפרדת תינוקות מאימהות לאחר לידה. מצד שני רוב האימהות (וגם האבות), זקוקים לאפשרות של עזרה זמינה עבורם. לא מעט הורים מתקשים לגייס עזרה הנדרשת להם לאחר הלידה (בוודאי הראשונה וגם אח"כ). האופציות של תינוקיה או להסתדר לבד ממש לא מוצלחת... .

האמא של התינוק לא יכלה לטפל בו לאחר הניתוח, ואני ליוויתי את התינוק. הדהימה אותי היצירתיות של האחיות בנסיון לשכנע אותי לא להרימו וכך לחממו גוף בגוף (זה לא מספיק מחמם... צריך מהמכשיר...מותר רק לאם...). תינוקות צורחים לאלוהים. וזה ברור שהאחיות עובדות ללא הפסקה. הן חרוצות ויעילות. כנראה מנותקות פה ושם, אחרת איך אפשר להסביר את ההתמודדות מדי משמרת עם מצוקה של תינוקות, שלא מקבלת מענה בשל מצוקה של כ"א.

אגב, מי הכניס לשימוש את המושג ביות ? נראה לי שבמידה מסויימת עצם השימוש במונח זה משקף משהוא מהעיוות הקיים. אם אני מבינה נכון, גם המונח rooming in הוא לא ממש אוצר בהקשר זה.

עולה הרושם שההפרדה הרפואית מיסדת ומבססת בו זמנית את הפרידה בין האם לתינוק (קשור גם לכך שהתינוקיה שייכת למחלקת ילדים והטיפול באם באחריות מחלקת נשים...), ולכן אמירה בנוסח 'אנחנו מעודדים ביות והאמהות לא רוצות', רק מלמדת עד כמה חשובה חשיבה מערכתית והתנהלות בריאה.

הלוואי שיהיה לי כח לעשות דבר מה בעניין זה.

מלים טובות לבי"ח מאיר: כפי שציינה אחת הכותבות אי שם במעלה הדף, חשוב לי לספר על חוויה חיובית בעניין הביות המלא בלידת בית חולים: אני ילדתי את בתי לפני שנה וארבעה חודשים (מה כל כך מהר עבר?..) במאיר. הלידה היתה ארוכה ולאחר 25 שעות בלי התקדמות ופתיחה של 3 ביקשתי וקיבלתי אפידורל (שלא עבד ואז הכניסו שוב מחדש) אמנם חלק מהמיילדות והרופאים היו לחוצים על זירוז, פקיעת מי שפיר ועוד הפתעות, אבל אסרטיביות שלי בראשית הלידה ושל בעלי בהמשך, (כשאני הייתי זומבי כאובה ועייפה) הספיקו. אחרי שעתיים שינה שכולנו (אני, בעלי והדולה) היינו זקוקים לה הסכמתי לפקיעת המים ולפיטוצין. תוך שעה היתה פתיחה מלאה, האפידורל הפסיק להשפיע ויכולתי לשתף פעולה ולדחוף, ותוך 3 לחיצות ליה היתה בחוץ עלי, חלקלקה מושלמת ורודה ומדהימה. החדר היה חשוך כמעט לגמרי. המיילדת השתמשה במנורה קטנה ניידת כדי לבדוק שהשליה שלמה. מיד ניסיתי להניק, ליה שיתפה פעולה... (הקשיים באו אחרי יומיים) אחרי כשעתיים (ככה מספרים לי) הועברתי כלאחר כבוד למחלקה. ביקשתי ביות מלא. בעלי בא עם ליה אלי (אחרי בדיקת רופא בנוכחותו) ושתינו הלכנו לישון. הייתי שלישית בחדר, כאשר אחת היתה גם כן עם בביות מלא והשניה לעומת זאת היתה בדיוק להפך: כדורים לייבוש חלב, תינוקיה וכו'. לפנות בוקר הרגשתי שמשהו לא כ"כ בסדר אצלי, קראתי לאחות שתלווה אותי לשירותים. למזלי סמכתי על החושים שלי, כי עד שהגעתי לשירותים (בערך 10 מטר מהמיטה) האחות כבר המליצה לי להיכנס למקלחת במקום - היה לי דימום מטורף ופשוט התעלפתי ונחתתי על הרצפה ליד המקלחת. מיד הזעיקו את כל הצוות שהיה שם, הזריקו לי תואם פיטוצין לכיווץ הרחם והביאו לי תה מתוק ועוד תה מתוק ומשהו לאכול. הרגשתי כאילו אמא שלי דואגת לי. זה היה מפתיע מבחינת תשומת הלב והגישה הנעימה שלהם אלי מעבר לטיפול רפואי. אח"כ הייתי מחוברת לאינפוזיה ליממה שלמה. בכל הזמן הזה ליה היתה לצידי. ישנה במתיקות ושלווה בקופסה בסמוך למיטתי. הרמתי אותי אלי להנקות כאשר ביקשה וגם חיבוקים בלי קשר לאוכל. אף אחד לא ניסה להניא אותי מזה, אלא הציעו עזרה אם צריך. למחרת נותרנו בחדר שתיים בלבד, אני והאישה שלא היניקה ולא היתה בביות מלא. עכשיו כשאני משחזרת, היא זו שהשגיחה על ליה כשהלכתי לשירותים... מדי יום הגיעה אחות ושאלה על ליה: אוכל, קקי, הנקה וכו'. פעם אחת הלכנו לתינוקיה לבדיקת רופא בנוכחותנו. לצערי היינו צריכים לעשות לה פעמיים בדיקת דם, אז הצוות הרפואי הציע שנדחה את הבדיקה למחרת כדי שבאותה הזדמנות יקחו את הדגימה ל-PKU ונחסוך ממנה כאב מיותר. את הבדיקה הראשונה עשה רופא בתינוקיה וביקש שנמתין בחוץ. כאן משום מה לא הצלחתי לעמוד על שלי וחיכיתי בבכי מחוץ לדלת. את הבדיקה השניה לקחה אחות מקסימה (אימאן) בחדר בו שהינו, כשהיא מבקשת מבעלי שיחזיק את ליה ויתן לה למצוץ את קצה האצבע שלו (היא הראתה לו איך לעשות זאת כך שירגיע את ליה) אני לא יכולתי להסתכל, הייתי בטראומה מהבדיקה הקודמת. תוך דקה נפתח הוילון ואני אמרתי- מה לא עשיתם את הבדיקה? האחות היתה כ"כ מיומנת וזריזה, שיתפה את ארז בביצוע הבדיקה וליה לא צייצה (בחיי!!) להראות לנו- הנה אפשר גם אחרת... אמרתי לעצמי- בפעם הבאה לבקש מהתחלה שרק אימאן תיקח דם!!! יצאנו הביתה לאחר קבלת הנחיות מהאחיות בחדר, מבלי להגיע בכלל לתינוקיה. גם השחרור נעשה ליד המיטה (כולם באים אלייך- משרד הפנים, רופאים, אחיות וכו'). בקיצור- חוויה טובה. מבחינת מתן האפשרות לביות מלא- רק מלים טובות!!

שלום לכולן
השבת חשבתי לפתוח דף בנושא הזה-של הפרדת התינוק מהאם לאחר הלידה בגלל מה שעברתי לפני שנה(וואו!עברה שנה!) חיפשתי אם לא חשבו על זה כבר לפני והינה-דף ארוך ומלא בסיפורים רבים. ואני חשבתי שאני לבד... באמת! זה כ"כ עוזר לי לקרוא ולדעת שאני לא מוזרה ומגזימה. אני בוכה עכשיו.
כבר שנה עברה מלידת בתי הראשונה וכשאני נזכרת במה שעבר עלי לאחר הלידה זה כואב כאילו זה קורה לי עכשיו. בעצם, זה כואב הרבה יותר. כי אחרי הלידה הייתי מותשת ובכלל לא חשבתי על האפשרות שייקחו אותה ממני. (אולי אספר את הסיפור שלי בהמשך...) ובכלל-לא ידעתי להסביר אז, למה הרגשתי כ"כ נורא פשוט נ ו ר א
כשהייתי אמורה להיות שיא המאושרת שילדתי בשלום בת בריאה ומתוקה. בעצם, הייתי מאושרת. זה היה אחד הימים המאושרים בחיי והעצובים בחיי גם יחד.
מה שעוד נורא הוא שחברות שלי(כאלו שלא ילדו וגם כאלה שכן)/אמא שלי /אחותי ואפילו בעלי - אף אחד לא הבין ולא מבין עד היום כמה זה כאב. כאילו חתכו חלק ממני, מהגוף והנשמה שלי והפרידו. הרחיקו ממני את בתי ברגעים שהייתי זקוקה לה כ"כ כמו שהיא היתה זקוקה לי...
לפעמים כשעוברים חוויה קשה בחיים זה עוזר מאד מאד שיש מישהו שמבין אותך. שהיה שם, שהרגיש כמוך. ועד היום-עד שקראתי את הדף הזה(האמת, עוד לא קראתי הכל) לא הרגשתי שמישהו מבין אותי בכלל אפילו אמא שלי, אחותי ובעלי שקרובים אלי מאד (מהנהנים, שותקים, חושבים שאת מגזימה, " הינה, יש לך ילדה שמחה ורגועה, לא קרה לה כלום")אפילו הם לא מבינים. בקיצור-אבן נגולה (כמעט) מלבי. שיש עוד כמוני. שאני לא מגזימה והנשים האחרות הן שמוזרות.
אז תודה ל"באופן טבעי". (איזה חוויות יש באינטרנט. ואני עוד התנגדתי לחיבור לאינטרנט לפני כמה שנים, כשבעלי רצה...)
אשמח לתגובות. ובהמשך, אולי אכתוב את הסיפור שלי.
תודה על ההקשבה וההבנה. מסתבר שהן שוות המון.

אם יש לכן עוד הצעות, סיפורים וטיפים אני אשמח לשמוע.

חשוב מאוד לדעתי לעשות קורס הכנה ללידה בגישה שמתאימה לך וכך לדעת הרבה יותר על מה שמתרחש בבתי החולים וכיצד ניתן להתמודד עם זה.

אבל לא תמיד התוכנית רלוונטית

נכון. בגלל זה כדאי לדעת הכול על ההתערבויות הרפואיות שעלולים להציע, ואם זה לא חירום, להתעקש לבחור מביניהן את הרע במיעוטו. לבוא עם ידע ואסרטיביות, ותעוזה לדבר עם הרופאים בשפתם, במונחים הרפואיים. (פעל במקרה שלי - התעקשותי חסכה לי התערבויות מסויימות שמאוד לא רציתי.. _{יומחד אולי אספר פה את סיפור הלידה שלי ואפרט} ).

ההמלצה שלי: מלווה אסרטיבי מאד בלידה, שיודע/ת כמובן מה את רוצה
ומוכן להפוך שולחנות במידת הצורך.
משאיר אותך פנויה - פיזית ורגשית - ללדת.
לידה קלה ושפע חלב

לבוא עם תוכנית לידה, ותוכנית לאחרי (טיפול בתינוק) הכל כתוב וברור. להציג למיילדות לפני הלידה.
בהחלט. אבל לא תמיד התוכנית רלוונטית. במקרה שלידה מתחילה בזירוז, או בירידת מים מקוניאליים, או כל תסריט חצי-חירומי אחר, חצי מסעיפי התוכנית כבר לא רלוונטיים, או שהצוות כבר שכח מהם.
לכן כדאי להזכיר למלווה בלידה מראש מה הסעיפים הכי קריטיים במצבים כאלה - למשל, אולי פחות קריטי שלא יעשו חתך חייץ, אבל יותר קריטי שלא יעשו מוניטור עוברי. או שלא נורא אם ירחצו את התינוק, אבל שבכל מחיר לא ייתנו לו בקבוק או מוצץ או חיסון צהבת. ובעיקר, אם היולדת לא "כשירה" בתום הלידה, שהמלווה לא יעזוב את התינוק לרגע.

אני ילדתי בבית חולים בשנת 98 , לקראת סוף ההריון הגעתי לבית החולים המיועד ווידאתי עם האחות האחראית שחבל הטבור לא יחתך עד שאסכים לכך, שהתינוקת תשאר איתי ושאני אוכל להשתחרר כמה שיותר מהר אחרי הלידה וכך היה.
אז ההמלצה שלי היא לקבל הבטחה, אולי אפילו בכתב. בהצלחה

מה זה בדיוק תוכנית לידה?

תוכנית לידה היא מסמך שאת מגישה לצוות הרפואי שמטפל בך בבי"ח. בתוכנית את מתארת איך את רוצה שהלידה תתנהל,ציפיות שלך מהצוות הרפואי, איזה בדיקות את לא מוכנה שיבצעו לך או לתינוק וכו'..יש באתר, במדור לידה , דפים שמסבירים יותר על תוכנית לידה ואפילו דוגמאות לתכניות, מומלץ לקרוא..