על ידי א* » 11 אוקטובר 2008, 19:53
תודה רבה על התמיכה והעצות.
אני מרגישה שהמשבר מאחורי,גם לכן יש חלק בזה.
פעם טיפלתי במכורים לסמים וכשהם ספרו את ימי הניקיון שלהם היה להם מושג שנקרא "רק להיום".("רק להיות X חודשים ו Y ימים של ניקיון..."), ההסתכלות על כל יום לכשעצמו נתנה להם כוח לא להשבר ולא לחזור לסמים,אני מאמצת את זה.
ואיך עברתי את המשבר ?
כשהבנתי שזה עלול להיות קפיצת גדילה נלחצתי ,כי בקפיצת גדילה אמורים לאפשר לינוק לפי צורך כדי להגדיל את כמות החלב ולהתאימה לצרכים החדשים ואילו אני ,בגלל שהיה לי מאוד קשה, כל הזמן ביומיים האלו דחיתי הנקות ולפעמים גם סירבתי להם . אז כדי לא לגרום לנזק בילתי הפיך להנקה החלטתי להמשיך להניק כמה שיותר ולהענות לכל בקשת ציצי מצידו.
כדי שזה יצליח ולא יהיה קשה מידיי יצאתי לסופשבוע במקום שמאוד נוח לי בו ושההנקות הכי טובות שלי היו בו, מקום שבו אפשר ללכת ללא חזייה וללא בגדי הנקה/סינר הנקה, מקום שבו אני לא מכירה אף אחד ולכן אין לי בעייה לשלוף ציצי חופשי, מקום עם אוכל טעים ומזין ןזמן לשתות תה ומים ,בלי צורך לשטוף כלים ולאסוף את הבלאגן שהשובב שלי משאיר אחריו...בקיצור...חופש אמיתי.
היה לי הרבה יותר קל להניק שם, ובאורח פלא הוא גם ינק פחות וכשראיתי שם נשים אחרות מניקות כל כך שמחתי שאני עדיין מניקה ,כי קינאתי בהם ואז נזכרתי שגם אני:) ,
ועוד משהו ...מתישהוא בקרוב אני כן ארצה לגמול בליילה ...ואני רוצה שזה יהיה מחושב ,מתחשב ,הדרגתי מתוכנן ולא אימפולסיבי ומתוך ייאוש וכעס ולכן החלטתי שכבר מחר אקנה את "ליילה טוב דידי" ואתחיל לספר לו את הספר מידיי פעם לפני השינה בין יתר הספרים שהוא רגיל אליהם ,הרעיון בא לי בגלל שאני קוראת לו לפעמים את סיר הסירים ובסופשבוע הוא ראה סיר של ילד והוא התלהב וכל הזמן גנב לו את הסיר והיישב עליו, וזה למרות שבכלל אין לי כוונה לגמול מחיתולים לפני הקייץ הבא (הוא רק בן שנה ו 3 חודשים) אבל נראה לי שבגלל הספר יהיה לו יותר קל ,אא שאולי אני אופטימית ,אבל ננסה.
ובקיצור...הגמילת ליילה כבר בראש לי כאופצייה אבל אין לי דד ליין ואני צריכה לראות אייך זה משתלב באופן יחסית הדרגתי בחיי שלנו מבלי לגרום לטראומות ולנזק.
ונראה לי שרצוי להשאיר את הדף ,אני הייתי שואבת ממנו עצות וכוח ,אולי לשנות אותו ל"משבר הנקה בגיל שנה ושלושה חודשים ?" או משהו כזה, שיעיד על תוכנו ל ויעזור לאחרות?
תודה רבה על התמיכה והעצות.
אני מרגישה שהמשבר מאחורי,גם לכן יש חלק בזה.
פעם טיפלתי במכורים לסמים וכשהם ספרו את ימי הניקיון שלהם היה להם מושג שנקרא "רק להיום".("רק להיות X חודשים ו Y ימים של ניקיון..."), ההסתכלות על כל יום לכשעצמו נתנה להם כוח לא להשבר ולא לחזור לסמים,אני מאמצת את זה.
ואיך עברתי את המשבר ?
כשהבנתי שזה עלול להיות קפיצת גדילה נלחצתי ,כי בקפיצת גדילה אמורים לאפשר לינוק לפי צורך כדי להגדיל את כמות החלב ולהתאימה לצרכים החדשים ואילו אני ,בגלל שהיה לי מאוד קשה, כל הזמן ביומיים האלו דחיתי הנקות ולפעמים גם סירבתי להם . אז כדי לא לגרום לנזק בילתי הפיך להנקה החלטתי להמשיך להניק כמה שיותר ולהענות לכל בקשת ציצי מצידו.
כדי שזה יצליח ולא יהיה קשה מידיי יצאתי לסופשבוע במקום שמאוד נוח לי בו ושההנקות הכי טובות שלי היו בו, מקום שבו אפשר ללכת ללא חזייה וללא בגדי הנקה/סינר הנקה, מקום שבו אני לא מכירה אף אחד ולכן אין לי בעייה לשלוף ציצי חופשי, מקום עם אוכל טעים ומזין ןזמן לשתות תה ומים ,בלי צורך לשטוף כלים ולאסוף את הבלאגן שהשובב שלי משאיר אחריו...בקיצור...חופש אמיתי.
היה לי הרבה יותר קל להניק שם, ובאורח פלא הוא גם ינק פחות וכשראיתי שם נשים אחרות מניקות כל כך שמחתי שאני עדיין מניקה ,כי קינאתי בהם ואז נזכרתי שגם אני:) ,
ועוד משהו ...מתישהוא בקרוב אני כן ארצה לגמול בליילה ...ואני רוצה שזה יהיה מחושב ,מתחשב ,הדרגתי מתוכנן ולא אימפולסיבי ומתוך ייאוש וכעס ולכן החלטתי שכבר מחר אקנה את "ליילה טוב דידי" ואתחיל לספר לו את הספר מידיי פעם לפני השינה בין יתר הספרים שהוא רגיל אליהם ,הרעיון בא לי בגלל שאני קוראת לו לפעמים את סיר הסירים ובסופשבוע הוא ראה סיר של ילד והוא התלהב וכל הזמן גנב לו את הסיר והיישב עליו, וזה למרות שבכלל אין לי כוונה לגמול מחיתולים לפני הקייץ הבא (הוא רק בן שנה ו 3 חודשים) אבל נראה לי שבגלל הספר יהיה לו יותר קל ,אא שאולי אני אופטימית ,אבל ננסה.
ובקיצור...הגמילת ליילה כבר בראש לי כאופצייה אבל אין לי דד ליין ואני צריכה לראות אייך זה משתלב באופן יחסית הדרגתי בחיי שלנו מבלי לגרום לטראומות ולנזק.
ונראה לי שרצוי להשאיר את הדף ,אני הייתי שואבת ממנו עצות וכוח ,אולי לשנות אותו ל"משבר הנקה בגיל שנה ושלושה חודשים ?" או משהו כזה, שיעיד על תוכנו ל ויעזור לאחרות?