השארתי את הדף על הדסקטופ, לקריאה במועד מאוחר יותר - בדרך כלל לוקח לי כמה ימים, ועד אז כבר דברים אחרים מגיעים לראש סדר העדיפויות, כך שדפים כמו זה היו נסגרים והייתי שוכחת מהם, אבל אלעד (בעלי) קרא לי ושאל אם אני זו שפתחה את הדף, אז באתי לראות, נישלתי אותו מהמחשב ועכשיו אפילו אשתף אותך בחוויותי.
(הוא גילה את הלינק ונאלצתי לעוד הפסקה מתודית - אכן תמונות קשות
)
שלי גדולים. אולי לא כמו שאת מתארת, אך גדולים. חלק מגודלם נבע גם מזה שאני לא מלאה ולא שמנמנה, אלא שמנה.
בהריון הראשון, הם גדלו עוד יותר. בעיקר לקראת סופו, ובסמוך ללידה.
כשניסיתי להניק בפעם הראשונה שלא מיד לאחר הלידה, אלא בחדר הנקה בבי"ח, הדר לא רצה לינוק, אלא לישון.
האחות שעברה שם, אמרה לי: עם ציצים כאלה גדולים, לא תמיד אפשר להניק.
אני, שכל חיי כבחורה עם ציצים, שנאתי אותם על גודלם ועל המגבלות שתיארת כה יפה, שלא חשבתי על הנקה עד שהייתי בהריון (לא חשבתי לא להניק. פשוט לא חשבתי.), עניתי לה: לא לחינם סחבתי אותם כל כך הרבה שנים. הם יניקו באבו אבוהם.
ןכך הם עשו, ועודם עושים ברצף עד היום, כולל חודש וחצי של הנקת בכור ואחיו - טנדם.
אחרי ההריון הראשון, ירדתי במשקל. וגם הם קטנו. יחסית. אך נשארו גדולים מדי לטעמי, ולמורת רוחו של אלעד, אני ממשיכה לדבר על ניתוח הקטנה, אחרי שאסיים עם ההנקות - מתכננת עוד שנים רבות כאלה...
כל מה שגילה כתבה לעיל, בהודעתה הראשונה - מזדהה ומסכימה לגמרי. (גילה, מה יהיה?)
כל הקושיים שתיארת - כאילו ותיארת אותי, למעט נושא הבגדים. גם ככה אני אוהבת להתלבש גדול ורפוי, כך שאין לי בעית בגדים גדולה במיוחד. מאידך, יכול להיות שזו הדרך שלי להדחיק את גודלם... בעצם, תוך כדי כתיבה, נזכרת שאחרי שרזיתי, בין ההריונות, כן לבשתי חולצות צמודות יותר...
מבחינת אי הנוחות בהריון - היא קיימת וציפיותייך מוצדקות. בהריון השני, דאגתי ללידת חורף ובכך הקלתי על עצמי מאד.
טלק (או קורן פלור - יש דיון שלם בנושא טלק בדף אחר) גם עוזר מאד.
מבחינתי, ומה שעובד עבורי, זו הידיעה שחשובלי מאד להניק, ולא אקח שום סיכונים בענין הזה.
אחת הסיבות העיקריות לכך היא שבעקבות ההנקה של הבכור, אני הרבה
פחות שונאת אותם. זה ממש מעורר גאווה לראות תינוק שגדל ומתפתח לו בזכותי ובזכות צמד ציצים אלה. ומקל על שנאתי אליהם. עד כדי שקשה לי עכשיו להשתמש במילה שינאה ביחס אליהם! אני ממש לא שונאת אותם יותר ואפילו מלאת כבוד והערכה אליהם. וגם, שימי
- מחבבת אותם, כולל מראם...
בהתחלה, התקשיתי להניק בציבור. ממש נבוכתי. אפילו ליד בני משפחתי הנקתי תוך כדי הסתרה ותמרונים.
היום - בגלוי, בכל מקום, ולפעמים אפילו שוכחת ציצי אחד בחוץ...
אם מישהו היה אומר לי שמצב כזה יהיה אפשרי עבורי אי פעם, בטרם הלידה של הבכור כמובן - הייתי מגחכת בקול!
יש לי חברה שעברה ניתוח הקטנה. היא לא הניקה. אם את רוצה, תתקשרי אלי ואתן לך את הטלפון שלה. שלי: 0544-544135.
שאלת, ולכן אתן את דעתי - אם את באמת מתלבטת, פשוט תעזבי את זה. חכי אחרי שהתינוק יגמור לינוק, ואז לכי על זה.
המחשבות שמציפות אותנו אחרי לידה הן מטורפות ומוטרפות. דכאונות בכל מיני גדלים, קריזות, בכי... וגם: אושר, גאווה וכאלה - והכל בעוצמות הרבה יותר גדולות ממה שחווינו קודם.
אני לא הייתי רוצה לאפשר לעצמי אופציה של להצטער על משהו בלתי הפיך שעשיתי.
נכון שאפשר ובקלות לגדל תינוקות בלי להניק. אבל עדיף להניק. לכולם. לאמא, לילדים, גם לאבא לדעתי. גם לדימוי העצמי שלנו.
חוץ מזה שהגוף בלאו הכי משתנה. ובהריונות ואחרי לידות - השינויים עשויים להיות גדולים וקיצוניים יותר. שמעתי גם על נשים שאחרי הנקה ממושכת קטנו ציציהן לגודל ממש חביב (מ - DD ל - cup c או b אפילו!), כך שגם מהכיוון הזה יש עוד תקווה.
ונכון שכבר אמרו לך וכבר התייחסת לנושא הסיכון, אבל חשוב לי להוסיף שיש נטיה להמעיט בסיכונים של ניתוחים. באופן כללי, לאו דוקא פלסטיים או זה ספציפית. אפילו במקרה של אפידורל למשל. הרבה נשים וגם גברים, לא באמת מודעים או מבינים את מהות הסיכון.
ואם את לא באמת מתלבטת, אלא רוצה שיחזקו את הכיוון שיש לך מלכתחילה - אני חושבת שצריך ללכת עם הלב ועם האינטואיציות האישיות [ובלבד שתבחרי במה שאני אמרתי לך לעשות! -
סתם. בצחוק! ].
מה שעושה לך תחושה של שלמות ושמחה זה מה שנכון עבורך.
יש לך עוד חיים שלמים לעבור עם הגוף שלך, ויותר קל להעביר אותם כששמחים איתו.
< מאז מחזות החשפנות בפארק הירדן, אני מאחלת לעצמי שאעיז לתת לקרני השמש ולמים הקרים להיות בקו ישיר עם ציצי, מתישהו בשנים הקרובות, ואולי אפילו בלי ניתוח...>
בכל מקרה - מה שלא תבחרי לעשות - שילך בקלות ושיהיו לך הציצים הכי טובים ושמחים!!!
< אין לי כוח לבדוק שגיאים. מראש אבקש סליחתך על טעויות הקלדה...>
השארתי את הדף על הדסקטופ, לקריאה במועד מאוחר יותר - בדרך כלל לוקח לי כמה ימים, ועד אז כבר דברים אחרים מגיעים לראש סדר העדיפויות, כך שדפים כמו זה היו נסגרים והייתי שוכחת מהם, אבל אלעד (בעלי) קרא לי ושאל אם אני זו שפתחה את הדף, אז באתי לראות, נישלתי אותו מהמחשב ועכשיו אפילו אשתף אותך בחוויותי.
(הוא גילה את הלינק ונאלצתי לעוד הפסקה מתודית - אכן תמונות קשות ;-) )
שלי גדולים. אולי לא כמו שאת מתארת, אך גדולים. חלק מגודלם נבע גם מזה שאני לא מלאה ולא שמנמנה, אלא שמנה.
בהריון הראשון, הם גדלו עוד יותר. בעיקר לקראת סופו, ובסמוך ללידה.
כשניסיתי להניק בפעם הראשונה שלא מיד לאחר הלידה, אלא בחדר הנקה בבי"ח, הדר לא רצה לינוק, אלא לישון.
האחות שעברה שם, אמרה לי: עם ציצים כאלה גדולים, לא תמיד אפשר להניק.
אני, שכל חיי כבחורה עם ציצים, שנאתי אותם על גודלם ועל המגבלות שתיארת כה יפה, שלא חשבתי על הנקה עד שהייתי בהריון (לא חשבתי לא להניק. פשוט לא חשבתי.), עניתי לה: לא לחינם סחבתי אותם כל כך הרבה שנים. הם יניקו באבו אבוהם.
ןכך הם עשו, ועודם עושים ברצף עד היום, כולל חודש וחצי של הנקת בכור ואחיו - טנדם.
אחרי ההריון הראשון, ירדתי במשקל. וגם הם קטנו. יחסית. אך נשארו גדולים מדי לטעמי, ולמורת רוחו של אלעד, אני ממשיכה לדבר על ניתוח הקטנה, אחרי שאסיים עם ההנקות - מתכננת עוד שנים רבות כאלה...
כל מה שגילה כתבה לעיל, בהודעתה הראשונה - מזדהה ומסכימה לגמרי. (גילה, מה יהיה?)
כל הקושיים שתיארת - כאילו ותיארת אותי, למעט נושא הבגדים. גם ככה אני אוהבת להתלבש גדול ורפוי, כך שאין לי בעית בגדים גדולה במיוחד. מאידך, יכול להיות שזו הדרך שלי להדחיק את גודלם... בעצם, תוך כדי כתיבה, נזכרת שאחרי שרזיתי, בין ההריונות, כן לבשתי חולצות צמודות יותר...
מבחינת אי הנוחות בהריון - היא קיימת וציפיותייך מוצדקות. בהריון השני, דאגתי ללידת חורף ובכך הקלתי על עצמי מאד.
טלק (או קורן פלור - יש דיון שלם בנושא טלק בדף אחר) גם עוזר מאד.
מבחינתי, ומה שעובד עבורי, זו הידיעה שחשובלי מאד להניק, ולא אקח שום סיכונים בענין הזה.
אחת הסיבות העיקריות לכך היא שבעקבות ההנקה של הבכור, אני הרבה [b]פחות[/b] שונאת אותם. זה ממש מעורר גאווה לראות תינוק שגדל ומתפתח לו בזכותי ובזכות צמד ציצים אלה. ומקל על שנאתי אליהם. עד כדי שקשה לי עכשיו להשתמש במילה שינאה ביחס אליהם! אני ממש לא שונאת אותם יותר ואפילו מלאת כבוד והערכה אליהם. וגם, שימי |L| - מחבבת אותם, כולל מראם...
בהתחלה, התקשיתי להניק בציבור. ממש נבוכתי. אפילו ליד בני משפחתי הנקתי תוך כדי הסתרה ותמרונים.
היום - בגלוי, בכל מקום, ולפעמים אפילו שוכחת ציצי אחד בחוץ... :-]
אם מישהו היה אומר לי שמצב כזה יהיה אפשרי עבורי אי פעם, בטרם הלידה של הבכור כמובן - הייתי מגחכת בקול!
יש לי חברה שעברה ניתוח הקטנה. היא לא הניקה. אם את רוצה, תתקשרי אלי ואתן לך את הטלפון שלה. שלי: 0544-544135.
שאלת, ולכן אתן את דעתי - אם את באמת מתלבטת, פשוט תעזבי את זה. חכי אחרי שהתינוק יגמור לינוק, ואז לכי על זה.
המחשבות שמציפות אותנו אחרי לידה הן מטורפות ומוטרפות. דכאונות בכל מיני גדלים, קריזות, בכי... וגם: אושר, גאווה וכאלה - והכל בעוצמות הרבה יותר גדולות ממה שחווינו קודם.
אני לא הייתי רוצה לאפשר לעצמי אופציה של להצטער על משהו בלתי הפיך שעשיתי.
נכון שאפשר ובקלות לגדל תינוקות בלי להניק. אבל עדיף להניק. לכולם. לאמא, לילדים, גם לאבא לדעתי. גם לדימוי העצמי שלנו.
חוץ מזה שהגוף בלאו הכי משתנה. ובהריונות ואחרי לידות - השינויים עשויים להיות גדולים וקיצוניים יותר. שמעתי גם על נשים שאחרי הנקה ממושכת קטנו ציציהן לגודל ממש חביב (מ - DD ל - cup c או b אפילו!), כך שגם מהכיוון הזה יש עוד תקווה.
ונכון שכבר אמרו לך וכבר התייחסת לנושא הסיכון, אבל חשוב לי להוסיף שיש נטיה להמעיט בסיכונים של ניתוחים. באופן כללי, לאו דוקא פלסטיים או זה ספציפית. אפילו במקרה של אפידורל למשל. הרבה נשים וגם גברים, לא באמת מודעים או מבינים את מהות הסיכון.
ואם את לא באמת מתלבטת, אלא רוצה שיחזקו את הכיוון שיש לך מלכתחילה - אני חושבת שצריך ללכת עם הלב ועם האינטואיציות האישיות [ובלבד שתבחרי במה שאני אמרתי לך לעשות! - [b]סתם. בצחוק![/b] ;-) ].
מה שעושה לך תחושה של שלמות ושמחה זה מה שנכון עבורך.
יש לך עוד חיים שלמים לעבור עם הגוף שלך, ויותר קל להעביר אותם כששמחים איתו.
< מאז מחזות החשפנות בפארק הירדן, אני מאחלת לעצמי שאעיז לתת לקרני השמש ולמים הקרים להיות בקו ישיר עם ציצי, מתישהו בשנים הקרובות, ואולי אפילו בלי ניתוח...>
בכל מקרה - מה שלא תבחרי לעשות - שילך בקלות ושיהיו לך הציצים הכי טובים ושמחים!!!
< אין לי כוח לבדוק שגיאים. מראש אבקש סליחתך על טעויות הקלדה...>