חשש מהריון לא רצוי הוביל אותי לאתר הזה, שאני כמעט לא מבקרת בו. ומילת החיפוש "הריון" הביאה אותי לכאן. עברו מאז כמה? 4 שנים כמעט? יש לך 2 ילדים בני 4 ו-5. אולי אפילו עוד. כל כך מרגש. מדהים לראות איך שיתוף, אפילו כזה, שהוא מין "מרחוק", יכול כל כך לשנות. אולי בכל מקרה הלידה שלך היתה פותרת את רוב הבעיות שנבעו מכל השינויים וההורמונים, אבל מה עם הימים שלפני? שלאט לאט התחלת להתרגל לרעיון ולקבל ולהיות כ"כ פחות לבד? זה מקסים. זה מרגש. אם יש משהו שהחיים שלנו שווים זה זה. אני מקווה שהבית שלכם מלא ילדים שמחים ומתרוצצים.

כל כך טוב לקרוא! תודה ששיתפת אותנו.

כל הכבוד, את אשה אמיצה

פתחתי את הדף לפני כמעט ארבעה חודשים. אני מעדכנת כאן בשביל כל מי שמתעניין ובעיקר בשביל מישהי שתהיה פעם במצב העצוב שהייתי בו.
היום אני מבינה שחלק גדול מהבלבול והכאב שלי נגרמו מהשינויים ההורמונליים הקשורים בהריון. הלידה פתרה כמעט באחת את מרבית הבעיות. השאר נפתרו אט אט, תוך כדי הנקה, שינה, נשיאה במנשא ועד לחיוך, מבט, בכי.
החודשים האחרונים הם המאושרים בחיי. יחסיי עם בן הזוג שלי ועם בני הבכור הפכו להיות קסומים ועמוקים, אני מרגישה טוב מבחינה פיזית והמזל מאיר לי פנים גם בתחום המקצועי.

בחודש האחרון אני הולכת למטפל שמטפל בי וגם בתינוק. אצל שנינו יש שיפור ברבדים שונים. כמובן שעלו דברים מאוד קשים וכואבים אבל אני מרגישה שאני מתנקה ומבריאה וכנ"ל גם התינוק (שסבל מבעיות בריאותיות מסוימות). אולי יום אחד אני אפתח דף, אנונימי כמובן ובו אמצא עוז לתאר את התהליך.
תודה לכל מי שתמכה בי ועזרה לי לפתוח את החסימות,
אמא כבר לא עצובה

יצא לי לקרוא כאן במקרה, אז מזל טוב אמנם באיחור אבל עדיף מאף פעם. תהני מהילדים המתוקים ושיהיה הרבה נחת!

עכשיו יצא לי לקרוא במקרה את כל מה שהתרחש כאן. ומאוד התרגשתי מהסיפור ובעיקר בעיקר מהתמיכה. כל הכבוד לך אימא כבר לא עצובה על כך שמצאת את הכוח להמשיך ולכתוב אחרי הלידה. אני חצי שנה אחרי לידה ראשונה ורק עכשיו אחרי שקראתי את מה שכתבת, מבינה שזה נורמאלי להתחיל להיות מאושרת מהאימהות רק אחרי כל כך הרבה חודשים. וכל הנפילות בזוגיות וכו. שבעצם אני רק בהתחלה של הכל באיזה שהוא מקום. אימא כבר לא עצובה - לי כבר עזרת אפילו מבלי שהתכוונת.

באמת נפלאות דרכי הטבע
נפלאות, קסומות, מדהימות...
אני חושבת שצדקת, שחלק מהדיכאון היה בגלל ההורמונים של סוף ההריון והרבה נעלם כשילדתי.

לידה מחורבנת, קשה, כואבת, לא זורמת, אבל ברגע שקיבלתי אותו והוא מיד התחיל לינוק הכל נשכח...

ממש שמחה לשמוע על התחושות הנפלאות שערות בתוכך.
איך היתה הלידה?

וכמובן - מזל טוב!
>לא זוכרת אם כבר כתבתי למעלה<

הי, זאת אני, האמא הלא עצובה
איזה יופי לקרוא את דברייך! באמת נפלאות דרכי הטבע.

הי, זאת אני, האמא הלא עצובה - לאלמונית בהריון לא רצוי.
אני כל הזמן חושבת עליך ומקוה שהנס שקרה לי יקרה לך. זה פשוט קסם ואני לא מבינה איך לא רציתי אותו. כל כך חמוד ונעים. כל רגע שהוא לא עלי כואב לי. אני מכריחה את עצמי להיות עם הגדול בזמן שהוא ישן במקום להתכרבל לצידו.

איזה דף מרגש. וואו! אמא כבר לא עצובה חמודה, איך שמחתי לקרא על הרגשות שלך לאחר הלידה. וגם מאד התרגשתי מתמיכה שקיבלת פה. אני אמנם קראתי הכל קצת באיחור , אבל בכל זאת קבלי ממני המון מזל טוב לך ולשני אפרוחים שלך (אופס, שכחתי על בעלך, אז גם לו בטח) ושתהיו מאושרים ובריאים תמיד!
אני גם ילדתי לא מזמן ילדה מאד לא מתוכנת והיא יצאה כזות מקסימה , שאפילו האח הגדול שלה (בן כמעט שלוש) לפעמים אומר שהוא אוהב אותה.
חיבוקים.
מזל טוב!

מצאת כבר קבוצה להפגש איתה? צריכה עזרה באיתור מפגשי אמהות?
(וכמובן שמחה בשמחתך מאד מאד. כבר כתבתי אבל קשה להכנס לכאן ולא לכתוב את זה שוב...))

איזה יופי! מאוד משמח!
המון אושר שיהיה לכם והרבה מזל-טוב!
(עקבתי כל הזמן)

אלמונית
מקווה בשבילך...
אם אני מאוהבת הכל אפשרי.
אני מקווה שזאת לא סתם אופוריה מהלידה אבל בינתיים הוא באמת מקסים בעיני.

מזל טוב!|בלונים|

|L|@}|בלונים||L|@}|בלונים||L|@}
אפשר לשנות לך את השם מאמא-כבר-לא-עצובה ל אמא שמחה ?
שיהיה לך קל, מלא אור ואהבה והרבה הרבה אושר!

שיהיה לך קל וכיף בהמשך
אמן.
מזל טוב!

יש לי שני ילדים כאלו מתוקים!

מרגש מאוד.
שיהיה לך קל וכיף בהמשך.

המון מזל-טוב.
גם אני עקבתי כאן אחרייך, מכיוון שגם אני בהריון לא מתוכנן שמתקרב אל קיצו. אני רחוקה מלהיות מחוברת אל התינוקת ובוודאי מלהיות מאוהבת בה.
גם לי יש ילד בן שנתיים, שעומד להיות אח ואין לי מושג איך הוא יגיב לזה.

אני שמחה לדעת שאת כבר לא עצובה ומקווה גם בשבילי....

שוב מזל טוב ובהצלחה

מזל טוב @}

מזל טוב! הרבה אושר, בריאות וכוח.

נכנסת לרגע רק לספר לכם...
הלידה היתה ארוכה ולא קלה, אבל מהרגע שהוא יצא הכל זרם טוב. נראה לי שאני כבר ממש מאוהבת, זה מפתיע אותי, אני יושבת ומסתכלת עליו בהערצה למרות שהוא בסך הכל ישן ואוכל. הגדול מקבל אותו טוב, שוב אני מופתעת. אני עייפה, כמובן, ולא נרדמת מרוב התרגשות, יש לי שני ילדים כאלו מתוקים!

אביב, מאוד ריגשת אותי. תודה.

מזל טוב
הרבה אושר ואהבה לכולכם....

מזל טוב !

גם אני עקבתי
מזל טוב לך ואני בטוחה שתמצאי בעצמך כוחות לגדל אותו בשמחה

התרגשתי לקרוא שילדת. מזל טוב.

כיף ליראות שאת כבר "אמא לא עצובה".

מזל-טוב@} הרבה אושר ובריאות@}

מזל טוב!!!

איזה דף מרגש

מזל טוב!!

מחכה לשמוע איך היה ואיך עכשיו.

אמא כבר לא עצובה, מזל טוב ושיהיה לכם נהדר!

איזה יופי! מזל טוב!!
שיהיה לכם בהנאה גדולה ובאושר!

ואז הופיע הדף של רסיסים של אור. ניסיתי לדמיין מה היה קורה לו התינוק היה מת ברחמי או בלידתו. אני כן רוצה אותו. אני לא רוצה לאבד אותו.

אני משתוקקת לכתוב לך מהיום הראשון שהדף הזה הופיע באתר. משתוקקת ומתאפקת, מקווה כל הזמן ומתפללת שכבר תהיו אחרי זה ושהקטן יצא בריא ושלם וחי ורצוי, בטוח בטוח רצוי.

עכשיו אני יכולה סופסוף להגיד לך שאני יודעת שיהיה בסדר. יודעת שתתאהבי בו עד מעל לראש, יודעת שתגלי שיש לך המון אהבה בתוכך. זוכרת ועדיין חווה את זה בעצמי עם הבן השני שלי, שלא מפסיק להפתיע אותי ומאושרת מההפרש הקטן שיש לי בין שני הבנים ואפילו אם היה קשה בהתחלה, ואפילו ששני בנים זה אינתיפדה לא קטנה לעתים, אני שמחה בשבילם ובשבילנו, ועכשיו גם מאד מאד שמחה בשבילך ובשבילכם. בנך הבכור זכה להיות אח, שזאת חוויה מורכבת אבל בעיני מאד מעצבת וחיובית ! ואתם הפכתם מזוג עם ילד למשפחה גדולה ומאד משמעותית !!!

ענק, לך, לכל רגשותייך המבולבלים ולמשפחתך המורחבת והמתרחבת !

חיבוקים!!

כמה טוב לשמוע! מזל טוב והרבה שמחה וחמודים

איזה יופי!! מזל טוב!!
שמחה מאד מאד לשמוע. בואי לספר תוך כדי הנקות לילה (-:

מזל טוב
תינוק קטן ואפילו חמוד

אני בטוחה שהוא יביא אל המשפחה לכם המון אור וברכה.

מזל טוב!
מאחלת לך מנוחה והתחזקות.

מזל טוב ענקי!!!
מה שלומך?

מזל טוב!|תמר|

מזל טוב! אני ממש שמחה עבורך, שיהיה לך רק טוב!!!!

נפלא@}

מזל טוב!!!!
אפשר לכבד אותך ב ?

מזל טוב,מזל טוב!!!
חשבתי לעצמי שאם את לא כותבת בודאי ילדת.
כיף ליראות שאת כבר "אמא לא עצובה".

מצפה לשמוע פרטים על הלידה ועל התינוק החדש!
@} @}

מזל טוב!@}@}@}
מצפה לשמוע פרטים על הלידה ועל התינוק החדש!

תיארתי לעצמי.. מזל טוב!!!

אופס, זו אני, אנג'ליק דה פאיירק.
החמצת את איחוד הניקים...
ברוכה השבה, אמא לא עצובה. שתהיי מעתה רק מאושרת תמיד!!

מזל טוב!!!





שמחה לשמוע!!!!!!!!!!

כייף לשמוע!
מזל טוב!
אם תצטרכי עזרה תבקשי כאן. חצי כאן גולשות תוך כדי הנקה........

הבוקר חזרנו מבית החולים עם תינוק קטן ואפילו חמוד...
אני אכנס לספר עוד כשאני אוכל (בשנת 2006?). אני מרגישה טוב. תודה לכל הדואגות, מאוד רציתי לעדכן קודם אבל לא מצאתי גישה לאינטרנט במח' יולדות. שולחת לכן אהבה ושוב תודה.

(אנג'ליק - ילדתי ביום ראשון לכן לא התקשרתי. מאוד מעריכה את נכונותך לעזור)

אני מחזיקה לך אצבעות.

מה שלא יהיה ומה שתחליטי, מתפללת בשבילך, ומאחלת לך שהכל יעבור בשלום ובמזל טוב

אמא עצובה, גם אני עוקבת, אנא עדכני.

אמא עצובה
אני עוקבת בנשימה עצורה.
המשיכי לעדכן.
כיתבי מתי להדליק לך נר (זה in כאן באתר בזמן לידה )

אני כל כך מקווה שלא תכנעי ללחצים ושלא תלכי לזירוז ביום ראשון. אנא סמכי על גופך. אל תתני לאף אחד לזרז לך. ככל שהזמן עובר הם יפעלו יותר ויותר באגרסיביות. אל תתני להם אפילו סטריפינג או כל בדיקה פנימית. אני מכירה בנות שסחבו היריון. כאשר קיבלו טלפונים מהבית החולים לתור שנקבע להן לזירוז, הן ניתקו את הטלפון או התעלמו ממנו, והלכו רק כאשר היו בלידה פעילה. (או ילדו בבית לידה ללא מיילדת כל אחת והבחירה שלה) בהנחה שאת לא בוחרת בלידת בית, תבואי לבית החולים רק ברגע האחרון כאשר את מרגישה שהצירים לוחצים. תחכי לפני הבית החולים... שישאר בנינו, אם תנחתי על משמרת שלא מכירים אותך, אל תגידי להם את האמת באיזה שבוע את. תגידי שאת בשבוע ה40

ואני מניחה שאת לא פילה
פילה, בטח פילה. אחרת מה היה אכפת לי למשוך עוד קצת? אני פשוט לא מצליחה לצאת מהאמבטיה בגלל הוואקום שהגוף שלי יוצר שם ואני מאוד אוהבת אמבטיות...

אנג'ליק, קראתי עכשיו את סיפור הלידה שלך. אני מצומררת לגמרי. אני שולחת לך מייל.

וואו, תודה.
אני הולכת הרבה ומנקה את הבית כמו מטורפת. מקבלת קצת רפלקסולוגיה לזירוז וסקס גורם לצירים למשך כמה שעות והם מפסיקים. כנראה שהוא עוד לא רוצה לצאת...
יש מספיק מי שפיר, יש תנועות עובר, מוניטור תקין.

אמא עצובה, שלום. לא קראתי את כל הדף מתחילתו ועד סופו, אבל משהו הבנתי: את לא רצית את ההריון הזה.
אמא עצובה. גוף ונפש קשורים זה בזה. הנפש שלך לא רוצה ללדת, וסיבותיו עימו. כלומר, אני בטוחה שאת רוצה ללדת, אבל כנראה שיש משהו לא פתור עם עצמך. תנסי לעבוד על זה. אני ממליצה לך להעזר ברפואה בלתי קונוונציונאלית. מהניסיון שלי, כמטופלת ובהמשך כמטפלת, אני ממליצה על כיוון של הילינג. הילינג עובד בכיוון של גופני-נפשי-רגשי.

אני לא רציתי ללדת כי ידעתי שאמות אחרי הלידה. את יכולה לקרוא על זה ב סיפור הלידה שלי.

ואגב, אם את גרה באיזור המרכז, או שיש לך אפשרות להגיע, בשמחה אוכל לתת לך טיפול הילינג. את יכולה להיות איתי בקשר דרך האי-מייל שלי שנמצא בדף הבית שלי.

בכל זאת, אצל רופא הנשים כדאי לבדוק אם יש מספיק מי שפיר, שלא תהיה מצוקה לעובר.
בהצלחה @}

בניגוד למה שכולם חושבים, לא צריך לדאוג מהיריון מתמשך. את לא צריכה ללכת לבית החולים ביום ראשון לזירוז!
יש ten]כאן month mama[/po].html כתבה על אמהות שסחבו היריון והחליטו לא לזרז

אבל היה לי וירוס (?) במחשב
לרגע נבהלתי, עד שקלטתי שהמחשב היה חולה ולא את...

אני מקווה שתתפתח לידה בקרוב, אני מסיימת שבוע 42.
פעילות גופנית מאומצת. סקס (בזרע יש פרוסטגלנדינים שמזרזים לידה. באורגזמה יש התכווצויות של הרחם). דיקור.
ו...אל תדאגי. אף אחת לא נשארה לנצח בהריון. ואני מניחה שאת לא פילה (יש להן הריון של שנתיים, נכון?)

אולי את רוצה לקבוע תאריך ושעה שכולם יגידו בבת אחת: "אמא עצובה תלדי עכשיו!" ונראה אם נצליח לעשות לך צירים...?

לילה טוב שיהיה לך.
אבל טוב באמת.

מיץ, עניתי לך.

אני מתנצלת שלא עדכנתי קודם, אבל היה לי וירוס (?) במחשב ולא הייתי הרבה בבית. מצאתי שמחוץ לבית אני לא יושבת וסופרת את הדקות עד הלידה, אז כל יום יצאנו מהבית בבוקר וחזרנו בערב. אפילו ישנו בצהרים בפארק, רק לא לחזור הביתה ולשקוע שוב.
שלשום הלכתי למעקב הריון עודף, זה היה נורא, רצו לתת לי זירוז ואני יודעת שאם הלידה תהיה קשה ולא נעימה זה יעציב אותי מאוד. בזבזתי הרבה אנרגיה במריבות עם צוות רפואי ולבסוף השתוחררתי - נמלטתי מבית החולים. מחר אני הולכת לרופא שלי ונראה מה יהיה. הוא אמר שאם אכן מצבי יהיה טוב (כנראה שאין לי רעלת הריון - לחץ הדם הפסיק לעלות) אז הוא מסכים שנדחה את ההתערבות עד יום ראשון. ביליתי יותר מדי זמן בבית החולים אבל זה לפחות הוביל אותי להחלטה לא ללדת במקום הספציפי הזה. אני מקווה שתתפתח לידה בקרוב, אני מסיימת שבוע 42.

מה שלומך יקרה?
גם שואלת.

מה שלומך יקרה?

כמה ימים לא הייתי בבית.
עכשיו חזרתי וניכנסתי לראות מה שלומך.
עדיין לא ילדת. עדיין חששות וחרדות ממה יהיה ואיך.
את מקבלת כאן עיצות נפלאות ותמיכה מלאה אהבה ודאגה כנה. זה נפלא. איזו מתנה.
אני שולחת שוב חיזוקים וחיבוקים וממשיכה לעקוב.
@}

אמא עצובה
אני מלווה אותך מהבוקר, כשגיליתי את הדף. זכית לתמיכה רבה וחשובה. הוכחת לעצמך (ולנו) שאת יודעת לפנות בבקשת עזרה כשצריך. כל אחת מהמגיבות (לא שמתי לב לתגובות גבריות) התחברה אל חלק אחר מקשייך: ההריון, הלידה הקריבה, החלוקה בין שני הילדים.
את עצמך חווה את התמונה הכוללת. הקשר הטעון עם בן הזוג, הדיכאון ש"מופעל" סביב ההסתגלות למצבים החדשים, תחושת ה"בגידה" של ה"סדר העולמי" (מה פתאום הריתי אם שמרתי??).
לעיתים אנו זקוקים למשברים גדולים, כדי לזכות בטרנספורמציה, להצליח ליצור שינוי. הנפילה לתהום, שנחוות כסכנה לחיים, היא שנושאת בחובה את ההבטחה לשינוי. אני קוראת לזה "מתנה הולמת". הולמת הן מבחינת ה"מכה" (הולם=מרביץ), והן מבחינת ההתאמה (הולם=מתאים). מתוך התהום, קשה להבחין בכך. אולי את שמה לב שתחושת הבדידות של הדיכאון, ששלחה אותך לכאן, היא שעוזרת בריפוי, דרך הביחד שאת זוכה לו. הענין הוא להיות מדוייקת. לומר לעצמך ולסביבה מה את מרגישה. לספר לבעלך כמה את מתגעגעת וזקוקה לו. לספר לבנך כמה את חרדה לקשר איתו. כשאנחנו מדוייקים, התמונה מתבהרת והערפל נמוג. אין בזה הבטחה לתקופה קלה יותר, אבל יש בזה שיעור חשוב.
מצאי לך כתובת. לא הכל אפשר לעשות לבד. מטפלת מנוסה בתחום, שהיא גם בן אדם פתוח, תוכל לעזור לך ללמוד את השיעור, ולהתקדם ממנו הלאה.
הרבה הצלחה

היה נוח ומרגיע לפעול יחד עם צוות בית החולים אפשר. יולדות שמבקשות שלא ילחיצו אותן, יש עקשניות שמצליחות. מה שהייתי מציעה ליולדות בית חולים שיבואו לבית החולים רק כאשר הן עמוק בצירים ולחכות מול הבית חולים עד שהן מרגישות צירי לחץ ואז לבית החולים אין מה לעשות אלא רק ליילד בלי קשקושים והתערבויות. כבר 2 מהחברות שלי עשו את זה, והן מאד מרוצות... אחת היתה בבית החולים שעה והשניה רק 20 דקות עד שילדו

שרה, את ילדת בבית , עם התנגדות מאד גדולה לרופאים, ובגישה אחרת לגמרי. נסיוני עם זירוז הוא בדיוק הפוך ממה שתיארת.
האמא כאן, אם הבנתי נכון, הולכת ללדת בבית חולים
קראתי את סיפור הלידה שלך והיא באמת היתה מאד מרשימה, אבל לא כל אחת מעוניינת בלידה כזאת.
זה לא שאני ממליצה על זירוז. אבל אצלי החוויה הזאת היתה טובה יעילה ומוצלחת.

לאמא עצובה ,שלא תהיי לעולם עצובה , אלא רק שמחה עם ילדייך, לידה קלה . מחכה לישמוע מימך ומעתה הינך אמא שמחה , ככה הציגי עצמך .
בהריון השני הרגשתי זוועה כל הזמן אמרתי איך עשיתי את זה לעצמי וכו וכו , ובסוף היתה לי לידה נהדרת והילדה מדהימה היום בת 6 ואני מתה מתה מתה עליה . בקרוב אצלך . אמן

תחזיקי מעמד. עוד מעט תלדי. תני לתינוקך ולגופך להחליט מתי. זירוז זה סיכון מיותר, וגורם ללידה להיות יותר קשה ומסובכת ממה שזה היה אמור להיות. נכון שרוב עובר בשלום, אבל בכל זאת יש סיכון לתינוק ולאמא. יש תינוקות שנפגעו לכל החיים מזה.

גם לי היתה סיבה 'מוצדקת' לזירוז, שהיה לי טפטוף מים בשבוע ה35 אבל בחרתי לחכות. שבועיים אחרי זה, היתה לידה קלה ברוך השם.

אמא עצובה, טוב לשמוע ממך.
אמא אינקובטור כתבה פשוט במדוייק איך זה נראה אחר כך. ונוכל להמשיך לדבר על זה עוד הרבה אחרי שתלדי.
בקשר לזירוז:
עברתי זירוז כי היתה ירידת מים ולא היו צירים. היתרון הענק של הזירוז היה שיכולתי לקבוע מתי זה יתחיל: (שזה גם חיסרון כי זה קשה להחליט על זה בעצמך..) אבל יתרון משום שיכולתי להתאים את זה למשמרת של המיילדת שרציתי. היא התחילה במינון מאד נמוך והצירים היו נעימים חלשים ונסבלים. היא כל הזמן העלתה מינון באיטיות רבה, לכן גם הצירים לא היו בבת אחת כואבים נורא ללא הכנה של הגוף. זה היה בהדרגה ואפשר היה להתכונן לזה. אם את חושבת שיהיה צורך בזירוז, דברי עם המיילדת על זה. מצאי מי שמבין איך לעשות את הזירוז כך שהוא לא יכניס את הגוף מיד למצב אינטנסיבי. כנראה שזה אפשרי וזה רק עניין של גישה ויידע ורצון טוב. (אם תספרי איפה את הולכת ללדת אולי יוכלו להמליץ לך על מיילדות משם.)

כשהתינוק יוולד תוכלי להניק אותו ולהמשיך במגע רב והנקה עם בנך הגדול. בחודשים הראשונים הקטן החדש כמעט לא מפריע לגדול. הוא רק "גוש יונק במנשא" ואת יכולה להמשיך להיות פנוייה להקשיב ללטף לשחק ולהאכיל את הגדול. תהיי יותר עייפה...אבל תשומת הלב הנדרשת לשניהם אפשרית גם במצב של חצי זומבי, רביצה מרובה על השטיח עם שניהם, הרבה במיטה המשותפת יחד...
צריך לזכור שאת פנוייה כולך לשיחות עם הגדול ולעיניים עליו כמעט כל הזמן כשיש לך תינוק חדש יונק.
מנסיוני המשבר קורה הרבה יותר מאוחר. ואז הבכורים כבר גדולים יותר ודרכי ההתמודדות שונות.
כל ההפעלות שאת רגילה אליהן עם בנך יוכלו להמשיך. כי אפשר לטייל עם תינוקי קטן במנשא וגדול בטיולון. או שניהם בעגלה אחת גדולה. או מנשא גב ומנשא קדמי אם את בריונה (-:
התמיכה שאת מקבלת מסבא וסבתא היא נהדרת. זה לא מובן מאליו שהם מסכימים לטייל איתו כל כך הרבה. בגיל כזה מפגשים עם ילדים הם נעימים אבל לא ממש הכרחיים וגם אם זה יקרה רק פעם פעמיים בשבוע זה טוב ואת תוכלי לעשות את זה עם שניהם! וזה יהיה גם לך כיף, לצאת מהבית, לפגוש אמהות.
יש סיכוי לעזרה בהסעות מהסבים?
אם יש לך עוד חששות מחשבות תהיות וקיטורים אנא שתפי אותנו כאן. בקשר למה יהיה אחרי הלידה- נדבר על זה כאן עוד הרבה אם תרצי.
אני בטוחה בטוחה שהגדול שלך לא ייאבד את מקומו גם אם לעתים זה ייראה כך. הם הבכורים. יש להם תבונת בכורים. זה built in (-:
והוא רוצה את אחיו הקטן, כמו שכבר כתבו לך בחוכמה רבה.

אימא עצובה,
אין לי הרבה מילים בשבילך, אבל אני כאן, קוראת כל הזמן, מנסה לשלוח לך אנרגיות חיוביות ומחזקות.

הגדול לא הולך לגן ואני רוצה שימשיך להנות מפעילויות מגוונות כמו עכשיו - מפגשים עם ילדים אחרים, טיולים, פארקים, משחקיות, הפעלות.

<אמא אינקובטור ממחשב לא-לה>
עד כמה שלא מנסים לשמור על השגרה אחרי אירוע מטלטל כמו לידה, ועם כל הרצון לא להזיק לבכור - אני לא חושבת שיש דרך שבעולם להמשיך ולצאת-להפגש-לטייל בתדירות שהייתם רגילים אליה. נהדר שהסבים אוהבים להיות עם הילדון. תני להם להיות איתו כמו שהם אוהבים ובבקשה אל תדאגי להפעלות. הוא בן שנה וחצי, גינה וכמה חברים הם בידור נפלא ומספיק בהחלט.

תוותרי לעצמך.
אני יודעת שאין אמא מושלמת, אבל הייתי רוצה לרכך לו את המעבר מלהיות ילד יחיד לאח. את עדיין אמא שלו ותמיד תהיי. בילד שני אין את הטוטאליות של ילד ראשון, לא הולכים בו לאיבוד אלא הוא משתלב בחיי הבית.

עם הבכורה הייתי חוזרת הביתה מסיבוב גינה-דואר-סופרמרקט ובשניה שהיינו נכנסות הביתה הייתי שוקעת בלבדר אותה עד שהייתי מגלה את הקניות עדין על השיש שלוש שעות מאוחר יותר. כשנולדה הצעירה היינו עושות את אותו סיבוב - התינוקת מעורסלת בתינוכיס ואני כולי עם הבכורה, שכבר מדברת ומעניינת ומתרוצצת. היינו עולות הביתה, הקניות הולכות ישר למקרר (כי אני יודעת שאם לא יהיו ביצים או גביעי יוגורט לארוחת הערב, יהיה קשה ביותר), הבכורה נשלחת בינתיים לשחק, ואז הקטנה עוברת מהתינוכיס לשטיח ואני מתפנה לבכורה. אחרי שעה אני מגלה את הקטנה עדיין על השטיח, שקועה בשיחה עמוקה עם ההיפופוטם שלה. לא אמא מושלמת במיוחד. אז מה.

לפעמים טוב, לפעמים קצת פחות. עכשיו אני חוששת שירצו לזרז.
הגוף מאוד כואב לי ואני לא מצליחה לישון. אני יודעת שזה רומז שהלידה קרובה... ובכל זאת, כל יום שאני עוברת אני אומרת תודה, לפעמים הימים כל כך ארוכים וקשים. לאחרונה גם הלילות גורמים לי סבל ואני שמחה כשמגיע הבוקר - מצב מאוד נדיר אצלי, אני בד"כ אוהבת את החושך.
אני משתדלת לקבוע מפגשים חברתיים כל יום או פעילות שכרוכה ביציאה מהבית. זה מאוד עוזר, אבל אם פתאום חברה מבריזה לי או שהאוטו מתקלקל (כמו שקרה השבוע) אני לוקחת את זה קשה.

הפריזר מלא באוכל שהכנתי ואמא שלי שומרת את הזכאות שלה לחופשה שנתית ללידה כדי שתוכל להיות איתי במשך שבועיים. אחרי הלידה הקודמת לא אכלתי במשך שבועות ואולי אפילו חודשים, התקיימתי על שייקים מפירות בבוקר ולפעמים ארוחת ערב שבעלי הכין כשהוא חזר מהעבודה. אחרי הלידה הזאת אני לא רואה אותו מבשל. הוא עבר שינוי, היחסים שלנו עברו שינוי ולא לטובה.

אני הכי חוששת שלא יהיה לי זמן לישון אם שני הילדים לא ישנו במקביל. והם לא ישנו במקביל, לפחות בהתחלה. אני לא נחמדה כשאני עייפה.
הגדול לא הולך לגן ואני רוצה שימשיך להנות מפעילויות מגוונות כמו עכשיו - מפגשים עם ילדים אחרים, טיולים, פארקים, משחקיות, הפעלות. הסבים טוענים שמספיק לו להיות בחברתם וללכת איתם לגינה או בית קפה (או קניון... או לראות אצלם טלביזיה - לנו אין). מאוד הייתי רוצה שיקחו אותו למקומות מעניינים אם אני לא אוכל. אני יודעת שאין אמא מושלמת, אבל הייתי רוצה לרכך לו את המעבר מלהיות ילד יחיד לאח. כשאני חושבת על זה, הייתי רוצה שבן הזוג שלי יהיה איתי בבית כמה שבועות טובים ויהיה פנוי רק למשפחה. הוא מדהים עם הילד. הלוואי שהוא היה יכול לקבל את החופשה של אמא שלי, אבל הוא בעבודה חדשה וגועלית, אין לו ימי חופש ואנחנו גם ככה בבעיה כלכלית.

אמא עצובה, מה שלומך?

ממש מרגש לראות אותך משתנה מול עיננו הקוראות,כל הכבוד ומזל שהיה לך את הכח לפתוח את הדף הזה ולבקש ולקבל עזרה, לא פשוט ולא מובן מאיליו... מאושרת איתך שאת מרגישה יותר טוב,אל תבהלי אם החרדה תחזור רק תזכרי שהיא גם עוברת... יחד עם זאת אני הייתי מציעה לך דווקא עכשיו כשאת מרגישה יותר טוב,לגשת לרופא משפחה, לבקש הפניה לפסיכיאטר, לא דרך מיון, לספר לפסיכיאטר כל מה שאת מרגישה והרגשת אחרי הלידה הראשונה ולהתייעץ איתו לגבי ההמשך, לפעמים עצם הידיעה שיש איש מקצוע שיכול לעזור עוזרת.
אני הייתי בדכאון לידה ומיד פניתי לפסיכיאטרית של בית החולים בו ילדתי, היא נתנה לי טיפול תרופתי קל, שלא מפריע להנקה,ונולדתי מחדש...
איזו הקלה שלא תתואר... גם השינוי בהקכב המשפחתי, גם השינוי ההורמנלי, כל אלה משגעים אותנו ואפשר מניסיון לחזור לאיזון, רק צריך לבקש עזרה...את בדרך הנכונה. [דרך אגב ולא קשור אבל ההפרש הקטן בין הילדים אולי קשה, אבל הם יהיו מאושרים בעתיד,יש לי תאומים בניי חמש וזה כייף לא רגיל הקשר החברי בינהם...שווה ת'השקעה...]

היי זו מיץ
מרגישה את האופטימיות ואת התקוות שבך.
לכי איתם. התמלאי בהם. עכשיו אני בירושלים, אבל כשאחזור אכתוב לך שיר שחיברתי לעוברה שלי שבועות אחדים לפני שנולדה.
לפני שנולדה עשיתע לי רשימה של כל הקשיים שצפויים להיות ולעלות. פרקתי אותם לגורמים ותכננתי במחברת איך אני נערכת להתמודד איתם.
למשל שליחת הילד לגן בשימים שאני בבית החולים, בשבוע הראשון של הגן ובחודש הראשון.\אז בימים של הלידה, הגננת באה ולקחה אותו עם הרכב שלה. בשבוע הראשון אחד ההורים. ובחודשיים הראשונים סכמתי עם שכנה שהיא משגיחה על התינוקת בזמן הזה תמורת תשלום סימלי.
או לגבי ארוחות. לקראת הלידה ערכתי קניות והקפאתי במקרר. בשבוע הראשון קב' של חברות ושכנות הכניסו לי אוכל. בחודש הראשון אמא שלי היתה אצלי ובשלה לי. .
או לגבי חלוקת הזמנים ותשומת הלב לגדול.
הבנת את הרעיון?
פשוט לקחת כל דבר שאת חוששת ממנו, שנראה לך גדול ומפחיד ולפרק אותו לגורמים. וככה לטפל בכל חלק שלו.
ואז זה כבר לא נראה כל כך מפחיד.
תביאי לפה מחשבות וחששות שלך ונעזור לך.

אהבתי שלוחה אליך , למשפחתך ולעובר בבטנך, מאחלת לך לידה קלה ובריאה.

שולחת נשיקה.
בלי רוק,
וחיבוק חזק מתוק.

עוקבת באיכפתיות גדולה ושמחה על כי ידעת להוציא מהלב ולפנות החוצה לעזרה. מחזיקה אצבעות ומאחלת לך שתמשיכי לקבל את כל התמיכה שאת צריכה , ושתוכלי להתרגש ולשמוח עם הדבר הענק הזה של להביא ילד לעולם ( בקצב שלך ). תזכרי, שני הילדים בחרו אותך ואת משפחתך . חיבוקים גדולים.

אני קוראת את דברייך וממשיכה לעקוב. תודה שאת משתפת.

יש מישהי שאמורה לתמוך בי אחרי הלידה, כבר דיברנו בטלפון והיא תבוא מיד כשאבקש.
דאגתי גם לקבל הבטחות מאנשים קרובים לי שיבואו אחרי הלידה. אחרי הלידה הקודמת הייתי גיבורה, לא רציתי עזרה ולא ביקורים ובסופו של דבר נכנסתי לדיכאון קשה ונשארתי מאוד בודדה.
תודה.

אני איתך. עוקבת כל יום.
את בדרך הנכונה עכשיו.

באמת מרגש השינוי שחל בך, לא אחת ראיתי זאת קורה כאן באתר, לאחר שפותחים נושא בעייתי, וזה מקסים אותי ומרגש מאוד.
מאחלת לך מכל הלב שיהיה טוב, לפי מה שאני קוראת עכשיו - אני בטוחה בזאת .
האופטימיות שלך נותנת לך כוח והרעיון להתחיל מיד בטיפול הוא חשוב מאוד כי אחרי הלידה זה לא תמיד קל.
סליחה אם אני מנדנדת בנושא תמיכה באמהות טריות אני מבינה שאת חלק מהם, אבל זאת לא בושה לבקש עזרה, להיפך - זה בכלל לא קל וצריך לכך אומץ.
את בטח יודעת כי זאת לא חייבת להיות תמיכה נפשית, אלא עזרה שלדעתי כל כך נחוצה, לכל אחת, אחרי הלידה.
המון בריאות והצלחה, ותמשיכי לעדכן מה שלומך.

איזה שינוי עבר עלי השבוע מאז שפתחתי את הדף. התמיכה שלכם מאוד עזרה לי והיוותה קטליזטור לכל מיני תהליכים ומחשבות. אני מרגישה טוב יותר בעיקר בגלל שאני יודעת שביום ראשון אני מטלפנת למי שצריך ומארגנת לי טיפול.

אתם מכירים את ההרגשה הזאת אחרי שמזמינים חופשה, את הנינוחות שיש פתאום בגוף, הריח של המטוס בנחיריים, טעמים של מקומות זרים בפה, שפה אחרת מצלצלת באזניים - מיד מרגישים בנופש, ההתרגשות הזאת כבר עושה טוב בלב. ככה אני מרגישה רק מלדעת שאני לוקחת את עצמי בידיים ולא מתרסקת שוב.
הביקור השבוע בחדר הלידה - למרות שלא הניב לידה הזכיר לי מה יקרה בסופה וכמה אני סקרנית לראות מה יצא הפעם. כמו מתכון חדש לעוגה. רק שההמתנה הארוכה הזאת התישה אותי והגיעה בתקופה שבה אני כנראה פחות סלחנית וסבלנית מלכתחילה.
בימים האחרונים אפילו בן הזוג שלי עושה מאמצים יוצאי דופן לעזור לי ולהיות איתי.
אני מחזיקה לעצמי אצבעות שיהיה טוב.

שמחתי לקרוא על השינוי בהרגשתך.

אני בטוחה שהלידה תביא עימה דברים טובים וילד מקסים, אבל לא בטוח שהקושי שקיים עכשיו יעלם.

אני הייתי בדיכאון אחרי הלידה השנייה, (ההריון היה רצוי אך הלידה לוותה בטראומה).
לקח לי זמן להגיע למטפלת טובה שעוזרת לי לצאת מזה.
שנה שלמה בקושי יכולתי לקום בבוקר.
לקח לי זמן להבין עד כמה מצבי חמור, מרוב שהיה לי קשה ומר.
אני מקווה שיהיה לך טוב, אבל במקומך כן הייתי נערכת כבר עכשיו וחושבת איך אני מחזקת את עצמי נפשית לאחר הלידה.

אם אין לך כסף פני לרופא הנשים שלך או לרופא המשפחה שיפנה אותך הלאה בנושא של הדיכאון לאחר לידה. יש היום המון מודעות לנושא, ויש טיפול ציבורי טוב.

בבי"ח איכילוב יש יחידה פסיכולוגית שעוסקת באמהות ותינוקות (כן, מגיל מאד מאד צעיר). אני מניחה שהדגש שם הוא על עזרה לאמא שיהיה לה יותר קל ואז גם לתינוק יהיה קל.

שיהיה בהצלחה. אל תזניחי את עצמך. דאגי לתמיכה נפשית, כי אחרת יהיה לך נורא קשה עם שני פעוטות.

אני רוצה גם ללדת.
אני כל כך שמחה לשמוע!
שתהיה לך לידה טובה ומעצימה והתקשרות/התאהבות מהירה וטובה עם פרי בטנך.@}

יווווו, כמה מרגש השינוי שחל בך.
איזה כיף לך. את הולכת ללדת תינוק\ת מקסים\מה (לא יודעת מה יש לך בבטן...).