^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גיליתי שלשום שאני בהריון לא מתוכנן עם ה-3.... קשה מאוד...אני בת 38.....זאת הזדמנות אחרונה.....מצד שני אני שנתיים בבית מאז שילדתי את בתי.....וחשבתי שהנה אני יכולה לצאת מהמעגל הזה....

הי בנות
אני בימים האחרונים מוצאת הרבה נחמה מקריאת פורומים בנושא הריון לא מתוכנן..
בני התינוקי הבכור בן ארבעה וחצי חודשים ולפני שבוע גיליתי לתדהמתי שאני בהריון בשבוע 5
אין צורך להסביר את רמת העצב,בילבול ,תסכול וכעס עצמי שתקפו אותי..פחד גדול !יש לי תינוק קטן בבית שסוף סוף התחלתי לתקשר איתו,חזרתי להתאמן ,התחלתי לחזור לגופי,לאנרגיות שלי ..הייתי אמא מאוד אנרגטית-כל הזמן עשינו טיולים בעגלה ,מפגשים עם אמהות אחרות והרבה אקשן ולפתע...ממש כמו בלון שהוציאו לו את האוויר-אני עייפה,תשושה,יש לי חשקים לאוכל והאנרגיות שלי לקטנצ׳יק פחתו במידה ניכרת...אני מרגישה שאני כ״כ לא שלמה עם ההריון הזה-מודה!
אני יודעת שזו מתנה ועדיין...ההורמונים משתוללים...ממש חשבתי על האופציה ההיא...אבל הרופא הצליח להניא אותי מכך..כמו כן-עברנו ממושב לעיר ואני כל כך לא מתחברת וכל התוכניות שלי השתנו להן..הצילו!!!

שלום לכולן.אני גם בהריון שלישי לא מתוכנן(נראלי כמו כולם)בשבוע 34.בהתחלה זה היה ממש קשה יותר בגלל בעלי שלא רצה להאמין שזה אמיתי.ועם הזמן התרגלנו לרעיון ולמציאות החדשה כמו שמתרגלים להכל בחיים המפתיעים שלנו..ועכשיו מה שנשאר זה להתפלל המון שהכל יעבור בשלום ושהתינוקת תהיה בריאה ושלמה וכך גם כולנו..

תודה על העצות. אני מרגישה ש המוות הוא פחד מרכזי בשל מי שיוותר ולא בשל מי שילך לעולמו וזה מעסיק אותי המון. לא חשבתי לטפל בזה ונתתן לי כיוון טוב.
האם אי פעם אקבל את משפחתי המורחבת?
חוזרת ומציינת שאני אוהבת אותו אהבה שלמה, עמוקה ואמיתית. באמת..

טיפול כמו פרחי באך לנשמה ושיטת פאולה לגוף ולנשמה משנים את היחס בין הפחד לשמחה.

וגם איזון של ויטמין B משהו כמו פלורדיקס או ויטמין Bקומפלקס בחיים יש מצבים של משבר ויש דרכים רבות להתגבר .

אמ אמא , תודה על מה שכתבת.
הרבה דברים מדירים שינה מעיני אימהות. מלחמות, צבא, תאונות, חיים ומוות.
המוות הוא פחד מרכזי בשל מי שיוותר ולא בשל מי שילך לעולמו. אני מבינה את חששותייך ורק רוצה להגיד שלפעמים טיפול כמו פרחי באך לנשמה ושיטת פאולה לגוף ולנשמה משנים את היחס בין הפחד לשמחה.

וואו, חזרתי לקרוא את הדף הזה אחרי קרוב לשנה מאז הכתבתי לראשונה.
עדכון סטאטוס... יש לנו ילד שלישי. וואו, אני אמא לשלושה ילדים!!
התינוק הוא התגשמות כל המשאלות בקטיגוריית האימהות. הוא רך, זך, טהור, לא בוכה, ישן, יונק, מחייך. משדר כל הזמן: "אני שמח, החיים שלי יפים!". כזו שלמות מעולם לא ראיתי, וכך מעידים גם הסובבים אותנו. השיחות אותם ניהלנו כשהיה בבטן שלי כנראה תרמו קצת למזגו הנוח והנינוח. באמת מתנה. אני מריחה אותו ונוטפת חלב. הורמון האהבה פועל שעות נוספות.

מאידך... מדי פעם אני תוהה איך היו נראים הימים שלי אלמלא היה מגיע לחיינו, ואני חייבת לציין שלא עולה בי המשפט" "לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו".
המצב הכלכלי שלנו בכי רע. הפתח לאופק כלכלי טוב יותר נסגר כלעומת שבא. בן הזוג מחוסר פרנסה ממשית ואני לא יודעת איפה נהיה היום בעוד שנה. זה מלחיץ אותי ואני חושבת שהייתי רגועה יותר עם הוא לא היה כאן.
מה אוכל לתת לשלושה אם לשניים היה לי קשה לספק? אני לא מדברת על מצוקה קיומית, ברוך השם יש אוכל ודירה בת"א והכל, אבל האחריות נראית לי כל כך גדולה עלי. אמא'לה...
ואם יקרה לי משהו - אשאיר 3 ילדים מחוסרי אם בעולם. המחשבה הזו מדירה שינה מעיני.

קשה לי לכתוב את זה. אני כל כך אוהבת את ילדי, אבל אולי הייתי צריכה לקחת החלטה אחרת כשגיליתי את ההריון האחרון (זה היה בשבוע 5, לא חשתי שיש שם שות ממשית עדיין).

אין חרטה, רק שאלה של "מה אם...".

לא, אבל כן נכנסנו להריון לא מתוכנן, שאין לנו מושג איך הוא קרה... ממש הסתובנו כמה חודשים בתהייה של איך ?
(למותר לציין שבסוף נולד הילד השני והמקסים שלנו...)

אבל כן, קורה שנכנסים להריון גם עם התקן ואפילו עם גלולות לעיתים..

ממליצה על פגישה זוגית דחופה עם יועץ, אפילו חד פעמי על מנת ללבן את העניין הזה ביניכם, בלי קשר למה שתחליטו לעשות עם ההריון הזה.

שלום לכולם, אני צריכה עזרה, כולי נסערת. גיליתי שאני בשבוע 9 להריון. ניכנסתי להריון שבזמנו היה לי התקן, כנראה ההתקן נפל לי בשירותים שמשכתי את הטמפון החוצה
הרגשתי משהו, אבל לא ידעתי שזה ההתקן. כמו כן , בעלי לא רוצה את הריון, הוא חושב שעשיתי לו את זה בכוונה.
וממש לא, מצד אחד אני רוצה את ההריון, ומצד שני, רק המבט שלו, הכעס שלו, הוא לא מאמין לי, זה גורם לי לחשוב שאני צריכה להפיל, ואני לא רוצה.
הוא לא רוצה את הילד. מה עושים? האם לכם גם נוצר שנכסתם להריון מהתקן, יותר נכון, האם בעבר גם לכם נפל ההתקן?

אמרו לי לעומת זאת, שעם הרביעי שוב מרגישים שזה יותר מדי...
אני אומרת שילד רביעי במשפחה- מרחיב את הלב, ואגב כך גם את הבית. ברכה.

אמ-אמא, רק רוצה להרגיע קצת בכך שמנסיוני, הוספת ילד שלישי למשפחה שונה מאוד מהוספת ילד שני. המעבר פחות דרמטי, הילד משתלב יותר במשפחה שכבר עוצבה, מתאפשרת זרימה הרבה יותר קלה. מנסיוני, לידת הילד השני היא משברית לרוב והתחושה שהיא מעלה היא של משפחה נורא נורא גדולה ומציפה. עם ילד שלישי זה לא כך.
אמרו לי לעומת זאת, שעם הרביעי שוב מרגישים שזה יותר מדי...
בהצלחה

אמ אמא צעדים קטנים..... אם תסתכלי על הפעם הראשונה שכתבת בדף הזה, תראי כמה כבר עברת. וכל זה בצעדים קטנים.

סלה בזרועותיי, היא כבר דורשת יותר תשומת לב, בעיקר רוצה להיות עליי... אני לא יכולה להגיד לך שזו תקופה קלה, אבל גם ממש ממש לא קשה. הילדים עוברים כל מני תהפוכות עם עצמם. גם בעלי. גם אני.
יש לנו עזרה, בתשלום. וזה עוזר מאד. ואני מאד מאד ממליצה להכניס סוג של עזרה כמה פעמים בשבוע כבר לפני הלידה. לטובת הסתגלות... גם שולחים לנו אוכל לפעמים שזה נעים.

אני מנסה להזכר בשלבי ההריון ההם שאת מדברת עליהם, אצלי ישר ראו. על ההתחלה. להריון הייתה נוכחות ברורה. הרגשתי אותו פיזית יותר מההריונות האחרים. כאילו אומר: אני פה.
לא עשיתי כמעט בדיקות. הייתי מאד בטוחה בבריאות, בחוזק, באנרגיה של ההריון. כמו שהיא "התגנבה" לחיינו, כל-כך בעצמה.

היא נתנה לי לידת מתנה. חוויה מדהימה.
אני מאוהבת בה. היא מדהימה.

מעדכנת... קצת יותר טוב בימים האחרונים. יש איזו רווחה קטנה. קיבלנו חדשות טובות בתחום הכלכלי ועד כמה שזה נשמע חומרני - זה מקל על התחושה, מקל על ההחלטה. איזו החחלטה? נראה לי שנלקחה ההחלטה. ההריון נשאר. עדיין לא מחוברת אליו בכלל. בקושי חושבת על זה. רק ברגעים קשים ומייאשים.
אנחנו קרובים יותר, אבל לא מדברים בכלל על ההריון. הוא כבר כל כך כאן. בהריונות הקודמים היה לי קשה להסתיר. כמו ילדה ששמה את היד על הפה הכוח כדי לא לצרוח לעולם את החדשות המשמחות שלי.
הפעם - לא סיפרתי לאף אחד (חוץ מאחותי וחברה מאוד קרובה). לא כי מסתירה. אולי קצת מכחישה אפילו.
מקווה לימים בהירים יותר.

ממש לא שווה להקריב. כלום.
גם לא חייבים להקריב.
אולי צריך עזרה. גישור. תמיכה...... אולי.
המצב שאת מתארת נשמע לי מאד קשה, רק מפני שאתם צריכים את הקרבה. את חייבת אותה. אתם צריכים להיות מאוחדים. בשבלכם. בשביל הילדים...
חיבוק גדול, תקווה, חיוך, חיזוק.

אני עדיין כאן. מחר בדיקה לראות דופק. למה אני עוברת את הבדיקה הזו? מה אני מקווה מהבדיקה הזו? פוחדת אפילו להעלות את התקוות על בדל שפתי. לא יודעת.

וברקע - התמודדות עם ילדים קטנים ואהובים כל כך. מגיע להם עוד בן משפחה, אבל עדיין לא.
הקטן (שנתיים פלוס) עוד יונק. ההנקה הופכת קשה וכואבת, לא רוצה לנתק אותו, זה עדיין כל כך שלו. מצד שני - התחושות הפיזיות כל כך לא נעימות. זה לא פייר כלפיו.
תקופה לא קלה של מחלות (ווירוסים וכאלה, לא משהו קריטי חלילה) ובתוך כל זה אני רואה את בן הזוג משתבלל, כל כך לא רוצה את ההריון הזה.
שני הילדים בכו בסופ"ש - כל אחד על משהו אחד. היה רגע לא נעים, והוא הטיח: "ואת רצית עוד ילד". צעקתי עליו בחזרה: "להזכירך, אני לא רציתי עוד ילד. נכנסתי להריון לא מתוכנן".
מאז הגילוי - אין בנינו קרבה, כל אחד במחשבות שלו, הוא באנטי שלו.
האם שווה על זה להקריב את המשפחה שלנו???

גם אני: הריון שלישי, רצוי מאוד מראש, אבל כשהגיע...
וואו, איזו סערה הורמונלית, ופחד ודיכאון (בסגנון: מה עשיתי למשפחה- הרס כלכלי, הזנחת שני הגדולים...).התבוננתי בפחד. לא היה פשוט.
מזל שבן זוגי מכיר אותי ותומך, ושהזמן עובר.
עכשיו סוף חודש שלישי ,והחיים יפים, הילדים (4.5, 2,5) מאושרים, ואני רגועה וזורמת.

אמ אמא ,
אולי גם לך הזמן יביא מזור, השלמה, שמחה?
אולי לחכות, או אפילו לחפש טיפול תומך (מודעות, גופנפש או אחר) ולמצות את המצב מבחינת האפשרות לגדילה אישית ?
התהליך טוב לדעתי גם אם תבחרי בסופו של דבר כך או אחרת.

חיבוק גדול

בנות בנות בנות..... אמ אמא נבט חיטה חברותיי לדף, לנושא, לחוויה, לרגשות.... הפורום הזה קיים בדיוק בשביל לתפוס טרמפ
אנחנו כאן כדי להגיב אחת לשניה...... בכל צורה שאנחנו מוצאות לנכון.
אני שמחה שהדף חי. אני שמחה שיש מי שמוצאות בו כתובת.... זה כל הקטע פה.
גם אני מצאתי כתובת במאה דפים אחרים לפחות באתר.

וכן, אמ אמא כרגע אנחנו באמת נמצאות במקומות שונים ע"ג החבל... במיוחד לאור העובדה הפשוטה שאני ממש בסיומו של ההריון. ואת עדיין בהתחלה. מכל הבחינות.... גם קבלת הרעיון עצמו וגם פיזית.
ואני כבר מזמן לא אובייקטיבית.

אנדי אנית יקרה! מזמן לא השתמענו... היו ארבע שעות של צירים נחמדים כל תשע ד'. יש הפוגה.
עכשיו אני צריכה לישון. להתכונן לאירוע....
לילה טוב

היי אמא טריה פלוס.. איזה כיף לך ללדת עם אביגיל.
מאחלת שתהיה לך לידה מעולה. אולי את כבר יולדת?

פתאום, משום מקום, מגיע הריון לא מתוכנן, לא מבוקש ואני הפוכה. עצובה על כך שאני לא נרגשת מהמתנה. עצובה על המשפחה שלי שלא בהכרח "צריכה" את המתנה זו. יודעת שהתשובה נמצאת רק בתוכי. מחפשת אשת מקצוע שתעזור לי לקבל את המתנה הזאת. ואם לא לקבל אותה - להיות שלמה עם ההחלטה. לא קל לי, הקטן יונק ואני בוכה.
לגמרי מה שקרה לי ואפילו לא ידעתי על הדף הזה. בינתיים אני כבר בחציה השני של הדרך. שבוע 27. כבר כן שמחה על ההריון ועל מה שנובט ומרקד בתוכי... אבל ההתחלה הייתה קשה מנשוא, הבחילות האיומות שתקפו. האבל שאני שרויה בתוכו. הכל מהכל והריון שלישי לא מתוכנן להתמודד איתו במקביל לדברים אחרים לא פשוטים, נפשית, פיזית, כלכלית ועוד. עדיין חושבת שצריכה הדרכה רוחנית, או חיזוק נפשי. ומבקשת סליחה על הטרמפ שלקחתי על גבי הדף הזה.

אמא טריה - מאחלת לך את כל הכוחות שאפשר, לידה קלה, מעצימה ובריאה. שתלדי את לידת חלומותייך!

ברור לי שאנחנו במקום אחר לגמרי.מצטערת אם את חשה ש "תפסתי טרמפ" על הדף ה"לייט" הזה והפכתי אותו להארד קור יותר.
לנו בכלל לא ברור שאנחנו רוצים משפחה גדולה. יש לנו שני ילדים אהובים, מושקעים, הקטן לא פשוט, מאוד זקוק לי. פיזית ונפשית.
בכלל לא מסתכלת על ההריון הזה כעל החוצץ ביני ובין:
_נכון, אין סקס.
גם אין כמעט בילויים._

אני בכלל לא שם. מסתכלת על התמונה הרחבה יותר. לא בטוחה שיש בי את הכוח/ הרצון לשבור את המשוואה הנתונה.
אבל... זו עובדה קיימת. ההריון הזה הוא כאן ועכשיו. אני עדיין חושבת מה לעשות איתו. בכלל לא בטוחה.
תודה על הצעת העזרה. פשוט מרגישה שאנחנו אוחזות בחבל דומה, רק ששתינו בקצוות שונים והדיאלוג לא יהיה אובייקטיבי

ואגב- אנחנו ביפו.

אמ אמא בוקר אור. קבלי תמרגיעון שלי: "אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך"
אישי לקח תילדים לפארק בלעדיי. זה לא קורה הרבה, כי גם אני אימא מאד טוטאלית, ואנחנו אוהבים לעשות המון דברים יחד. אין מה לעשות, אני עייפה ורוצה לצבור כוחות ללידה המתקרבת ובאה (או שאמורה להתקרב ולבוא).
מה שעובר עלייך הוא דוגמא מאד קיצונית למה שעבר עליי בהריון הזה, לשנינו (לי ולאישי) היה ברור שאנחנו משאירים את ההריון ויהי מה. אבל אין ספק שזו הייתה תקופה לא פשוטה, ההריון הכי קשה שהיה לי. המון רגשות אשם כלפיי הילדים, במיוחד כלפיי קטני.
אבל יחד עם זה, המון שימחה וציפייה, ואהבה וקבלה. אני מאד אוהבת את העוברית הקטנה. ברור שהיא תתפוס מקום בחיים, בבית, תרד תשומת הלב הכללית שלי לכולם, לעצמי, וגם היא כתינוקת תקבל "פחות" ממה שנניח קיבלה בכורתי.
לעומת זאת היא תקבל עוד המון מאחותה ומאחיה, שהם נשמות גדולות ואוהבות, היא תקבל אימא יותר מנוסה ובטוחה ואבא יותר מנוסה ובטוח. תמיד יהיה מי שיתיחס אליה וישחק איתה לכשתגדל.
רציתי משפחה חמה וגדולה. ומשהו יבוא על חשבון משהו. זה ברור.
הילד השלישי לעולם לא יהיה כמו הילד הראשון. גם לא כמו השני.
יהיו לי 3 ילדים מתחת לגיל חמש.
יהיה פה מעניין.
הם יגדלו יחד.
וכבר אני רואה שהקשר בין השניים הראשונים מצוין בזכות הקרבה ביניהם. הקרבה בגיל והשהות המשותפת בבית עד לספטמבר האחרון.

נכון, אין סקס.
גם אין כמעט בילויים.
אז מה. יהיו.
בתקופה הקרובה אנחנו בית גידול ילדים.
את מוזמנת ליצור קשר אם את רוצה, המייל שלי הוא [email protected], אני לא מבטיחה תגובה מהירה, זה תלוי מתי תכתבי לי ומתי אכנס למייל, אבל אני מבטיחה שכאשר אגיב, אגיב ב-100%.

מה גם שבאמת, אני מקווה שתתפתח פה איזו לידה בקרוב מאד.
היום אני נחה כדי לצבור כוחות.
אני מקווה שהבריקסטונים שלי יהפכו לצירים סדירים.
אני מקווה שיהיה לי כוח ללדת. אני מקווה ומאחלת לעצמי את לידת חלומותיי, את הסיום שתמיד רציתי, עם תינוקת שעדיין מחוברת אליי בחבל הטבור, שאני אוחזת בה מחבקת ומיניקה אותה מיד עם יציאתה אל העולם, דרך הנרתיק, בלי קרעים. בלי התערבויות.
יאללללללללללה כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!

Tאמא - תודה על ההצעה. כרגע בוחרת להתחפר באנונימיות שלי.
המצב לא משתפר. בן הזוג מעלה הרבה עניינים טכניים, זורע בי הרבה פחד. אומר בצדק שהעובר החדש כבר זורע בנו הרבה שינוי. שינוי אותו לא ביקשנו..
נפגשת היום עם רופא הנשים ע"מ לבחון את האפשרויות. ענן, כבר אמרתי?

גרה בת"א. מחפשת מישהי לדבר איתה שתוכל לפזר קצת את הענן בו אני שרויה.
לא בטוחה שאני יודעת לפזר עננים . אבל יש לי אוזן קשבת ואם תרצי תכלי ליצור עימי קשר [email protected] אני גרה בתל אביב . ואם אוכל לשמש לך אוזן קשבת במייל בטלפון בסקייפ או אפילו בפגישה , (מה שהכי קל לך) שכרי יהיה שתצלחי לפזר את הענן שאת שרוייה בו. בנתיים

גרה בת"א. מחפשת מישהי לדבר איתה שתוכל לפזר קצת את הענן בו אני שרויה.
ככל שנוקפים הימים אני מתחברת קצת יותר להריון, מצד שני בן זוגי פוחד יותר ואני מונעת מהפחד שלי ושלו גם יחד.
ממה פוחדת? מהבית הזעיר שלנו שלא יכול להכיל יותר אנשים (ואין מאיפה להרחיב - לעבור).
מכך שאני כל כך טוטאלית בהורות הנוכחית שלי. ילד נוסף יהיה בפירוש פחות תשומת לב/ מקום לילדים הנוכחים. הקטן צמוד ומאוד צריך אותי. הוא כבר פחות ופחות קטן אבל עדיין. רוצה להיות איתם רק אנחנו עוד קצת.

בוקר אור.... האמת שעדיין לא אור. נדודי שינה..... מוקדם
אני רואה שהדף שלי מצא לו שימוש חשוב באתר. זה משמח אותי לראות שה"מצב" שלי יכל להוות בסיס לכתובת לנשים אחרות שמרגישות דברים דומים או חוות חוויות דומות.
אני כבר בשבוע 39+3. הבטחתי לעצמי לא לשים לב לתאריך בהריון הזה. אבל אני לא מצליחה. מבחינתי כבר רציתי ללדת לפני שבוע ושבועיים....

אני לא מאמינה שאנחנו כל-כך קרובים לסוף.

עברתי המון המון במהלך החודשים האחרונים שלא ביקרתי פה. הייתי בתהליך מקסים עם רונית קופליס, שאכן הסכימה לילד אותי בבית, למרות החוקים הנוקשים החדשים. בסוף, החלטתי שכנראה עדיף לי ללדת במסגרת אחרת שהיא לא הבית שלי. בגלל הטיפול של אחרי.בגלל שאין לי שבט, המשפחה והחברות שלי לא קרובים דמוגראפית וכולם מאד עסוקים ונצטרך הרבה עזרה אחרי הלידה. כי אני אוהבת שיש אחות שמחליפה לי סדינים כשאני מזיעה בלילה.... אני אוהבת אוכל של חדרי אוכל...
כי אילן הלוי זה יקר.
אז לאחר שהודיעה לי שהיא לא תוכל לילד אותי, חזרתי שוב לאביגייל ושכנעתי אותה שהיא מיילדת אותי. וכך יהיה. נפגשנו. היא מקסימה ונראה לי שהיא בדיוק מה שאני צריכה. אסרטיבית. בעלת ידע רב מאד. ונחושה.
מתעוררים אצלי, חייבת לגשת. ביי!!!

בדרך כלל אני חסידה גדולה של הפרשי גיל גדולים, אבל כל פעם כשאני הולכת לטייפת חלב, מגיעה לשם אמא עם שני תינוקות. אחד בן שנתיים ואחת בת 5 חודשים. היא נמצאת איתם בבית.וכשאני שואלת אותה איך היא נהנית- חיוך נסוך על פניה והיא מאושרת. כך נראים גם הילדים.

אני במצב נפשי לא פשוט. המון בכי וכאב עולה. ואיתם - יד ביד, רגשות האשם..
אפשר לעזור לך? איפה את גרה? אולי נוכל להיפגש ולשוחח.

את שני הילדים לא קיבלנו בזמנים אותם תכננו. לקח לי בין חצי שנה לשנה להרות אותם
דבר ראשון זה נשמע שעד כה באמת היה לא קל להיכנס להריון, ואת מתארת שאת מאד קשורה לשני ילדייך. אולי הציפיה הארוכה והמתישה לפני הכניסות הקודמות להריון עזרו לך להעריך יותר את ההריון ואת פריו. והפעם קיבלת הריון בלי לתכנן. את כבר יודעת מהי האהבה הענקית הזאת שמביא איתו ילד... אולי הפעם הבחירה "נעשתה" עבורך, ואת יכולה לה.
לא קל לי, הקטן יונק ואני בוכה
נשמע לא קל ומציף

המחשבה על הפלה לא ממש עולה. עדיין מחפשת איזושהי עזרה. אני במצב נפשי לא פשוט. המון בכי וכאב עולה. ואיתם - יד ביד, רגשות האשם..

התלבטנו אם כן או לא ילד שלישי והחלטנו לחכות לפחות עוד שנה לפני שנקח החלטה לכאן או לכאן (מדגישה - לא היה לנו ברור בכל אם רוצים ילד שלישי).
אצלנו היה דומה.
אני לא הייתי בטוחה החלטנו לחכות שנה עם ההתלבטות ואז להתלבט שוב ושבוע אחרי השיחה וההחלטה גיליתי שאני בהריון שלישי.

אין לי עצות לאש/ת מקצוע.
לי היה ברור ברגע שגיליתי את ההריון שאני לא מפילה - ידעתי שלא אוכל להתמודד עם החלטה כזו ולכן נשאר לי רק ללמוד איך לקבל את ההריון והילדה -
זה לקח זמן והיה סוג של מסע עצמי...
ההריון כאמור היה לא מתוכנן אבל רצוי ביותר ויצאה ילדה מדהימה - קשה לי לדמיין את חיינו בלעדיה...
מאז כבר ילדתי גם את הרביעית..

_למישהי עצה?
פתרון?
רעיון?_
למיטב ידיעתי, רונית קופליס תיילד אותך. תשאלי את מיצי החתולה @}

אני בהריון שלישי לא רצוי, אך מאוד מצוי. יש לי משפחה נפלאה, שני ילדים אליהם אני מחוברת בנימי נפשי. בעל תומך. התלבטנו אם כן או לא ילד שלישי והחלטנו לחכות לפחות עוד שנה לפני שנקח החלטה לכאן או לכאן (מדגישה - לא היה לנו ברור בכל אם רוצים ילד שלישי).
הקטן בן שנתיים פלוס. עדיין יונק, ילד מאוד מחובר אלי. טוב לי עם החיבור הזה.
שנינו עובדים במשרה מלאה ולמרות העבודות הטובעניות, מצליחה להגיעה ולאסוף אותם כל יום ב-4. זה לא קל, אך אני באמת מאושרת עם מה שיש לי.
את שני הילדים לא קיבלנו בזמנים אותם תכננו. לקח לי בין חצי שנה לשנה להרות אותם. תקופות לא פשוטות בהם אני מאוד רוצה כבר הריון, מתאמצים ולאחר תקופה אני נכנסת להריון.

פתאום, משום מקום, מגיע הריון לא מתוכנן, לא מבוקש ואני הפוכה. עצובה על כך שאני לא נרגשת מהמתנה. עצובה על המשפחה שלי שלא בהכרח "צריכה" את המתנה זו. יודעת שהתשובה נמצאת רק בתוכי. מחפשת אשת מקצוע שתעזור לי לקבל את המתנה הזאת. ואם לא לקבל אותה - להיות שלמה עם ההחלטה. לא קל לי, הקטן יונק ואני בוכה.

היי, עניתי לך בדף אחר, ועכשיו ראיתי שזה לא רללוונטי.

קודם כל, מזל טוב!
אצלי הגדול היה בן שנה כשנכנסתי להריון עם הקטן, שנולד לפני 4 חודשים, ויב"ק.
אני ילדתי עם אילן הלוי.
יש לו מרכז לידה.
דברי איתו. אולי יעניין אותך.

אתן מקסימות. מתוקות. נפלאות. תגובות מאד נעימות וחיוביות.
עשינו שקיפות אתמול. יש לנו עוד בן!!! יהיה לקטני חבר.
אנחנו יוצאים עכשיו מתקופת מחלות מגעילה ונראה לי שאני יוצאת מהשליש הראשון ומהתחושות הג'יפות שסביבו.
חוצמזה שאני ערה באמצע הלילה (טוב, לפנות בוקר) ולא יכולה לישון מרוב אדרנלין- הכל מתחיל להיות בסדר.
עוד לא עשיתי אפילו בדיקות דם..... אין לי כוח לבדיקות.
דיברתי עם שיין ברגנר ועם מכיל בורשטיין, משתיהן קיבלתי אותה תשובה כואבת: חוק חדש האוסר ליילד בבית יולדת עם עבר קיסרי.
אפילו שאת קטני ילדתי וואגינאלית.

גם אביגייל מלניאדו- בדיוק לוקחת חופשה מינואר ולא תוכל לילד אותי.
למישהי עצה?
פתרון?
רעיון?
יום טוב ושבת שלום.

אז לא הבנתי למה הצילו... זה דבר טוב בשבילך בשורה התחתונה, לא?

שיהיה בשעה טובה!

אני ואישי עשינו פעם מחקר לא מדעי על ילדים שלישיים,והגענו למסקנה הלא מקצועית אך משמחת:
הילדים השלישיים הם מיוחדים במיוחד!
תחשבי על כל אלו שאת מכירה,תראי איזה דבש של בני אדם הם,נכון?
יש בהם משהו נעים,לא תובעני,הם לרוב חיוביים באנרגיות שלהם ונדיבים לסביבה.
אני מניחה שבכל כלל יש יוצא מן הכלל,אבל זאת התגלית שלנו.

לגבי השאלה מניין לקחת כוחות עם רצף של לילות לבנים,
ובכן ,זה באמת קשה,אבל זה זמני.
אם עושים חשיבה של הקושי-בערך שנתיים שלש,מול הרווח - משפחה מלאה .
הכל מתגמד.
בסופו של דבר,הרי אנחנו יכולות לכל.
הכוחות מגיעים מעצם הרצון להתמודד.

שיהיה בשעה טובה !@}

יו איזה יופי, מזל טוב נשמה, ומקום בלב יש לך בשפע...

בוקר. כבר רואים.... ממש רואים. בחישוב שלי אני איפושהו בין שבוע 8 ל-10..... לא סיפרנו עדיין למשפחה.
לשמחתי (טפו) חוץ מעייפות ורגישות לריחות, ואה- קצת עצבים... וגם הווריד ברגל מההריון הקודם שעשה קאמבאק, אין לי בחילות או סימפטומים בלתי נסבלים...

אמא טריה, אני ילדתי לנל"ק בבית עם רונית קופליס. יש בעברך גם לידה נרתיקית אחת?

אני עכשיו בחודש ששי של הריון רביעי ומפתיע.
מזל טוב.

אהלן יקירתי.
טוב לראות אותך כאן (-:
ומזל טוב, על הלא מתוכנן הקטן (או הקטנה)
לגבי מישהו מכיר איזו מורה רוחנית שמתופפת ועוזרת להתחבר לשפע? :
מיכל ביאל - מהכרות אישית ארוכת זמן איתה, היא אישה מלאת חכמה וכלים.
בהצלחה והריון נפלא שיהיה @}

אני שוב בהריון.
לא תיכננו.
רצינו עוד ילדים, אבל קטני עוד נורא קטני. ובכייני. נורא. הוא רק היה בן שנה לפני שבוע. ויונק מלא בלילה וביום.
ולא הייתי מוכנה.
ולא ישנתי כבר שנה.
וגם אישי לא.
מזל שהגדולה שלנו לפחות לא יונקת וישנה.
וגם היא לא גדולה. תהיה תיכף בת שלוש.
איך מתכוננים?
איך יהיה לי מקום לעוד אחד עלי.
איך יהיה לי זמן ואנרגיה להשקיע ולטפל?
איך אני אניק?
איך אלד?
אמנם התקדמתי מהקיסרי הראשון...
קבעתי מייד עם אביגייל בלניאדו. שלא יהיו הפתעות.
ברור שאני מעדיפה בבית.
אבל לא לוקחים מצולקות...
אוף
למי יש רעיון?
מישהו מכיר איזו מורה רוחנית שמתופפת ועוזרת להתחבר לשפע?