על ידי מבקשת_לדעת* » 02 מאי 2018, 16:01
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
הי שלום, לכולם, חיפשתי דף להעלות בו התלבטות שיש לי ואני חושבת שזה המקום.
הסיפור שלי מתחיל ללחוץ עלי לחפש תשובות. בגדול אני גרושה היום, כמעט שנה אחרי, מגבר לו הייתי נשואה 24 שנים. סיפור זוגי של הרבה סבל וכאב, שנגמר בבת אחת, אחרי שניסיתי להציל אותו לכל אורכו, וקצרה היריעה בכלל להתחיל לתאר מה עברתי ומה עשיתי כדי שהקשר הזה יבריא, יתקיים, יביא טוב לי ולו. האיש היה פרנואיד, אובססיבי, ואחרי שנתיים של האשמות שווא על כך שאני בוגדת בו והצעות חוזרות ונישנות לבגוד בי ברשות, נשברתי ברגע אחד, במהלך סשן של טיפול זוגי, ומאותו רגע כדור השלג הזה נע ללא שום הפרעה עד סופו.
זה היה שבר גדול, אבל גדול, עם שני בנים בוגרים, שבר של חלום, ניסוי שלא הצליח.
תוך כדי השחייה בין הריסות הקשר הזה, יצרתי קשר עם מי שהיה בן זוגי לפניו, מי שבמערכת הפנימית שלי היה אקס מיתולוגי. אדם שהיה בכל מובן שונה ממנו, הפוך מבעלי לגמרי.
הם הפכים באופן כל כך מוחלט שזה לטוב ולרע.
בעלי היה תקופות ארוכות וורקוהוליק, וכתוצאה מכך הפך עשיר, אדם שנכנס בכל אתגר הכי שהוא יכול, פותר בעיות, ספורטאי, אקדמאי, קצין מוערך, גבוה ומרשים. כל מה שחלמתי בזמנו שיהיה לי ולא האמנתי שאשיג, מתוך הערך העצמי הנמוך שהיה לי באותה תקופה. ועם כל אלו בניתי לי חלום, כשהמציאות היתה שמעולם לא הצלחנו להתחבר, פשוט זה לא קרה. קנקן ללא תוכן. בדידות, ועצב.
לעומתו אותו חבר ותיק היה הלב שלי, החבר שלי, אהוב נפשי, זה שמצחיק אותי, עוגן בטוח, נאמן ואמין, הפלגנו יחד על המוזיקה שאהבנו, שיחות ללא סוף, הוא היה הזכרונות הכי טובים שלי.
והנה אני מתגרשת, והנה אני לבד, והוא לבד, ומצאנו את עצמנו שוב יחד. כאילו לא היו 24 שנים באמצע, בהן הוא עצמו היה נשוי פעמיים, אבא, וכולי.
הנה אנחנו שוב יחד, וכל מה שהפריע אז קיים גם היום, כלומר אין לו כסף, אין לו מקצוע, הוא נמוך ממני ואפילו קטן פיזית באופן כללי.
אני מוצאת את עצמי רגעים מאוהבת מעל הראש, בוכה על הילדים שהיו יכולים להיות לנו ואין, ורגעים נבוכה מהפערים האלו בינינו. לא יודעת איך להסתדר עם הפערים הכלכליים (יצאתי עם רכוש לא מבוטל), ובעיקר לא יודעת איך להסתדר, שוב, עם מבנה גופו הקטן.
כל מי שמכיר אותו אוהב אותו, חברות שלי אומרות לי מזל טוב שמגיע לי סוף סוף חבר כזה לחיים. הילדים שלי חשים הכי בנוח איתו, הוא עדיין החבר הכי טוב שלי, האוזן הקשבת שלי. ואני מנסה למצוא את הדרך בתוכי לקבל את מבנה גופו כמו שהוא. פשוט בעיה סטנדרטית של בחורה גבוהה ולא דקה מאד, עם גבר קטן ודק.
אני לא רוצה לוותר עליו בגלל סוג כזה של הבדל. עם כל השאר אני יכולה להסתדר, אבל עם זה? כל כך קשה לי. תמיד רציתי להיות קטנה כי תמיד הרגשתי גדולה מדי, גבר גבוה נראה לי מי שאוכל להתכרבל לידו, להרגיש פחות בולטת, אבל עכשיו?
אני יודעת שהגובה היה טראומטי עבורי בילדות, מקור ללעג חברתי, אני יודעת שאין בזה הגיון, זו פשוט תחושה רגשית של צורך להקטין את עצמי לידו, להראות פחות גדולה, וזה מציק לי כל הזמן. לו עצמו זה לא מפריע בשום צורה, הוא אוהב את גופי כמו שהוא, נמשך אלי, ואם אני אליו, בלי קשר למראה.
אשמח לכל שיתוף.
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
הי שלום, לכולם, חיפשתי דף להעלות בו התלבטות שיש לי ואני חושבת שזה המקום.
הסיפור שלי מתחיל ללחוץ עלי לחפש תשובות. בגדול אני גרושה היום, כמעט שנה אחרי, מגבר לו הייתי נשואה 24 שנים. סיפור זוגי של הרבה סבל וכאב, שנגמר בבת אחת, אחרי שניסיתי להציל אותו לכל אורכו, וקצרה היריעה בכלל להתחיל לתאר מה עברתי ומה עשיתי כדי שהקשר הזה יבריא, יתקיים, יביא טוב לי ולו. האיש היה פרנואיד, אובססיבי, ואחרי שנתיים של האשמות שווא על כך שאני בוגדת בו והצעות חוזרות ונישנות לבגוד בי ברשות, נשברתי ברגע אחד, במהלך סשן של טיפול זוגי, ומאותו רגע כדור השלג הזה נע ללא שום הפרעה עד סופו.
זה היה שבר גדול, אבל גדול, עם שני בנים בוגרים, שבר של חלום, ניסוי שלא הצליח.
תוך כדי השחייה בין הריסות הקשר הזה, יצרתי קשר עם מי שהיה בן זוגי לפניו, מי שבמערכת הפנימית שלי היה אקס מיתולוגי. אדם שהיה בכל מובן שונה ממנו, הפוך מבעלי לגמרי.
הם הפכים באופן כל כך מוחלט שזה לטוב ולרע.
בעלי היה תקופות ארוכות וורקוהוליק, וכתוצאה מכך הפך עשיר, אדם שנכנס בכל אתגר הכי שהוא יכול, פותר בעיות, ספורטאי, אקדמאי, קצין מוערך, גבוה ומרשים. כל מה שחלמתי בזמנו שיהיה לי ולא האמנתי שאשיג, מתוך הערך העצמי הנמוך שהיה לי באותה תקופה. ועם כל אלו בניתי לי חלום, כשהמציאות היתה שמעולם לא הצלחנו להתחבר, פשוט זה לא קרה. קנקן ללא תוכן. בדידות, ועצב.
לעומתו אותו חבר ותיק היה הלב שלי, החבר שלי, אהוב נפשי, זה שמצחיק אותי, עוגן בטוח, נאמן ואמין, הפלגנו יחד על המוזיקה שאהבנו, שיחות ללא סוף, הוא היה הזכרונות הכי טובים שלי.
והנה אני מתגרשת, והנה אני לבד, והוא לבד, ומצאנו את עצמנו שוב יחד. כאילו לא היו 24 שנים באמצע, בהן הוא עצמו היה נשוי פעמיים, אבא, וכולי.
הנה אנחנו שוב יחד, וכל מה שהפריע אז קיים גם היום, כלומר אין לו כסף, אין לו מקצוע, הוא נמוך ממני ואפילו קטן פיזית באופן כללי.
אני מוצאת את עצמי רגעים מאוהבת מעל הראש, בוכה על הילדים שהיו יכולים להיות לנו ואין, ורגעים נבוכה מהפערים האלו בינינו. לא יודעת איך להסתדר עם הפערים הכלכליים (יצאתי עם רכוש לא מבוטל), ובעיקר לא יודעת איך להסתדר, שוב, עם מבנה גופו הקטן.
כל מי שמכיר אותו אוהב אותו, חברות שלי אומרות לי מזל טוב שמגיע לי סוף סוף חבר כזה לחיים. הילדים שלי חשים הכי בנוח איתו, הוא עדיין החבר הכי טוב שלי, האוזן הקשבת שלי. ואני מנסה למצוא את הדרך בתוכי לקבל את מבנה גופו כמו שהוא. פשוט בעיה סטנדרטית של בחורה גבוהה ולא דקה מאד, עם גבר קטן ודק.
אני לא רוצה לוותר עליו בגלל סוג כזה של הבדל. עם כל השאר אני יכולה להסתדר, אבל עם זה? כל כך קשה לי. תמיד רציתי להיות קטנה כי תמיד הרגשתי גדולה מדי, גבר גבוה נראה לי מי שאוכל להתכרבל לידו, להרגיש פחות בולטת, אבל עכשיו?
אני יודעת שהגובה היה טראומטי עבורי בילדות, מקור ללעג חברתי, אני יודעת שאין בזה הגיון, זו פשוט תחושה רגשית של צורך להקטין את עצמי לידו, להראות פחות גדולה, וזה מציק לי כל הזמן. לו עצמו זה לא מפריע בשום צורה, הוא אוהב את גופי כמו שהוא, נמשך אלי, ואם אני אליו, בלי קשר למראה.
אשמח לכל שיתוף.