על ידי ניר_גירון* » 04 מרץ 2005, 18:35
משהו קטן שניכתב בעקבות סוף השבוע...
היה זה יום שישי אביבי מדהים. הציפורים השמיעו את שירתן, הפרחים הפיצו ריחם, השקדייה לבלבה והשמש חיממה את כל אשר נקלע למקום...
והמקום... איזה מקום?!?!
וודאי שאינו מושלם... הרי אין דבר כזה בעולם... אך עדיין... מקום אמיתי. מקום המונע מכוונות טהורות, מקום שכל כולו נתינה וכוונה לטוב. מקום שפותח את דלתותיו ומחבק את כל ילדי העולם. ומעל לכל... מקום של עשייה!
ובאותו יום... ובאותו מקום... התאספה לה קבוצה של אנשים. במבט ראשון ואפילו שני... לא ברור מה הקשר בין אדם לעומד לצידו. מעטים הם שמכירים אחד את השני... והגיעו הם מכל קצוות הארץ. הצפון הרחוק, עיר ההרים, החופים הדרומיים, מרכז הארץ ויישובים אחרים... כולם שלחו את נציגיהם.
תחילה התאספו להם כולם... חוסר בטחון הורגש באוויר ושקט חדור ספק נשמע לו ברחבי העמק. רק קולות הציפורים נשמעו סביב ויחד איתן נשאלה לה שאלה בלב האנשים... "האם אני במקום הנכון?"... או... "האם הם במקום הנכון?"... ואז החלו הסיפורים...
יושבי המעגל, כל אדם בתורו, סיפרו את סיפוריהם... חשפו את עצמם במעט... מה הובילם לכאן ביום אביב זה? מה משך אותם להתכנס סביב רעיון שלא ניתן לנסחו במשפט אחד?
הסיפורים נמשכו וכל איש או אישה אשר דיברו הביאו עימם את הניצוץ שלהם למעגל... ניצוצות, נרות ואורות שהתלכדו ללהבה אחת עד לצאת השבת.
ממש כמו שניצוץ של אש אינו מסוגל להדליק נר ללא פתיל... כך גם הסיפורים... ועתה נדרש הפתיל שסביבו התאספו האנשים עם סיפוריהם... פתיל הנר אותו רצו להדליק יחדיו...
עם רדת החמה התאספו להם כולם בתוך חדר חמים ומואר וחיפשו יחדיו את הפתיל... ואותו מסר שלא ניתן לנסחו במשפט אחד... נוסח בהרבה משפטים...
סבלנות, הקשבה,רצון טוב, קבלה וארוחת ערב חמה קירבו עוד צעד את האנשים... ולפתע השאלות שהופיעו בתחילת היום התפוגגו במרביתן, ותחושת ביתיות החלה נבנית בלבבות האנשים...
רוחות של שינוי, התעצמות ובנייה החלו לנשוב בעמק...
הבוקר נפתח שקט... מלבד שעון קטן שהעיר את העולם...
האנשים אכלו ועיכולו... את הפירות, השיבולת ואת אשר התרחש עד כה...
הם התחברו למקום, הכירו ולמדו את הנעשה במקום אמיתי זה. בחווה קטנה בגבעות מודיעין. הם למדו מהאדמה, מהחיות, מעצמם ומחבריהם... התעצמו, גדלו ולמדו...
הסוף הורגש והתקרב בצעדי ענק... מה הלאה? מה עכשיו? כיצד ניקח את סוף השבוע הזה איתנו? את הרעיונות אשר דיברנו עליהם? את ההשראה אשר קיבלנו? את האחווה שנוצרה?... תהיות החלו לעלות בראשי האנשים... התחושה דיברה בשם עצמה...
היה קשה להתמודד עם השאלות שנשמעו יחדיו... ומעגל הסיום רקד לו בתנודות של אי ידיעה... מה הלאה? האם יהיה לי המשך? שאל המעגל את עצמו... מקווה בתוך תוכו שהקשרים העדינים שנטוו ביממה שחלפה יחזיקו מעמד.
ריקוד חסר מנוחה רקדו האנשים... ובסופו הקשרים עמדו בכוחות שהופעלו...
השאלות נשארו פתוחות ויישארו בליבם עוד זמן רב... וכמו השאלות, גם התחושות אשר ליוו אותם... אחווה, העצמה, למידה, רצון לעשייה ולשינוי...
למעגל היה קשה להתפרק ודקות ארוכות עמדו האנשים שלובי ידיים מביטים בעיני חבריהם, מעצימים את כוחם...
נר אחד... להבה אחת... ליוותה את האנשים בצאתם מן המקום.
סוף... התחלה...
- לכל מי שיש שאלות, המלצות, טקסטים מעניינים, רעיונות חדשים, רצון לעזור או לשתף פעולה בדרכים שונות...
מוזמן ליצור קשר ולהתחיל לפעול יחד לעולם טוב יותר.
שיהיה לכולכם כל טוב ובהצלחה במעשיכם מ... התנועה להתעוררות גלובלית
ניר- 054-7916981
[email protected]
משהו קטן שניכתב בעקבות סוף השבוע...
היה זה יום שישי אביבי מדהים. הציפורים השמיעו את שירתן, הפרחים הפיצו ריחם, השקדייה לבלבה והשמש חיממה את כל אשר נקלע למקום...
והמקום... איזה מקום?!?!
וודאי שאינו מושלם... הרי אין דבר כזה בעולם... אך עדיין... מקום אמיתי. מקום המונע מכוונות טהורות, מקום שכל כולו נתינה וכוונה לטוב. מקום שפותח את דלתותיו ומחבק את כל ילדי העולם. ומעל לכל... מקום של עשייה!
ובאותו יום... ובאותו מקום... התאספה לה קבוצה של אנשים. במבט ראשון ואפילו שני... לא ברור מה הקשר בין אדם לעומד לצידו. מעטים הם שמכירים אחד את השני... והגיעו הם מכל קצוות הארץ. הצפון הרחוק, עיר ההרים, החופים הדרומיים, מרכז הארץ ויישובים אחרים... כולם שלחו את נציגיהם.
תחילה התאספו להם כולם... חוסר בטחון הורגש באוויר ושקט חדור ספק נשמע לו ברחבי העמק. רק קולות הציפורים נשמעו סביב ויחד איתן נשאלה לה שאלה בלב האנשים... "האם אני במקום הנכון?"... או... "האם הם במקום הנכון?"... ואז החלו הסיפורים...
יושבי המעגל, כל אדם בתורו, סיפרו את סיפוריהם... חשפו את עצמם במעט... מה הובילם לכאן ביום אביב זה? מה משך אותם להתכנס סביב רעיון שלא ניתן לנסחו במשפט אחד?
הסיפורים נמשכו וכל איש או אישה אשר דיברו הביאו עימם את הניצוץ שלהם למעגל... ניצוצות, נרות ואורות שהתלכדו ללהבה אחת עד לצאת השבת.
ממש כמו שניצוץ של אש אינו מסוגל להדליק נר ללא פתיל... כך גם הסיפורים... ועתה נדרש הפתיל שסביבו התאספו האנשים עם סיפוריהם... פתיל הנר אותו רצו להדליק יחדיו...
עם רדת החמה התאספו להם כולם בתוך חדר חמים ומואר וחיפשו יחדיו את הפתיל... ואותו מסר שלא ניתן לנסחו במשפט אחד... נוסח בהרבה משפטים...
סבלנות, הקשבה,רצון טוב, קבלה וארוחת ערב חמה קירבו עוד צעד את האנשים... ולפתע השאלות שהופיעו בתחילת היום התפוגגו במרביתן, ותחושת ביתיות החלה נבנית בלבבות האנשים...
רוחות של שינוי, התעצמות ובנייה החלו לנשוב בעמק...
הבוקר נפתח שקט... מלבד שעון קטן שהעיר את העולם...
האנשים אכלו ועיכולו... את הפירות, השיבולת ואת אשר התרחש עד כה...
הם התחברו למקום, הכירו ולמדו את הנעשה במקום אמיתי זה. בחווה קטנה בגבעות מודיעין. הם למדו מהאדמה, מהחיות, מעצמם ומחבריהם... התעצמו, גדלו ולמדו...
הסוף הורגש והתקרב בצעדי ענק... מה הלאה? מה עכשיו? כיצד ניקח את סוף השבוע הזה איתנו? את הרעיונות אשר דיברנו עליהם? את ההשראה אשר קיבלנו? את האחווה שנוצרה?... תהיות החלו לעלות בראשי האנשים... התחושה דיברה בשם עצמה...
היה קשה להתמודד עם השאלות שנשמעו יחדיו... ומעגל הסיום רקד לו בתנודות של אי ידיעה... מה הלאה? האם יהיה לי המשך? שאל המעגל את עצמו... מקווה בתוך תוכו שהקשרים העדינים שנטוו ביממה שחלפה יחזיקו מעמד.
ריקוד חסר מנוחה רקדו האנשים... ובסופו הקשרים עמדו בכוחות שהופעלו...
השאלות נשארו פתוחות ויישארו בליבם עוד זמן רב... וכמו השאלות, גם התחושות אשר ליוו אותם... אחווה, העצמה, למידה, רצון לעשייה ולשינוי...
למעגל היה קשה להתפרק ודקות ארוכות עמדו האנשים שלובי ידיים מביטים בעיני חבריהם, מעצימים את כוחם...
נר אחד... להבה אחת... ליוותה את האנשים בצאתם מן המקום.
סוף... התחלה...
[list]
[*] לכל מי שיש שאלות, המלצות, טקסטים מעניינים, רעיונות חדשים, רצון לעזור או לשתף פעולה בדרכים שונות...
[/list]
מוזמן ליצור קשר ולהתחיל לפעול יחד לעולם טוב יותר.
שיהיה לכולכם כל טוב ובהצלחה במעשיכם מ... התנועה להתעוררות גלובלית
ניר- 054-7916981
[email protected]