אולי כי ישן, הסרטונים לא זמינים. אהבת עולם , אמרת שהכרת אותה. היום אחרי, שנתיים וחצי - יש לך מושג מה קורה עם אביאל ועם אמא שלו?

האם יש מישהו שיכול לראות את זה ולא להאמין לשלומית?
desktop]תסתכלו עליה, תקשיבו לה uri[/po]=%2Fwatch%3Fv%3Dk2sgOcWxkwE&app=desktop...

(וגם כאן

שלומית צפרי (הדף שלה


בימים אני נלחמת, בלילות אני בוכה..
האמת .. אני קורסת.
אנשים כל הזמן אומרים לי כמה אני חזקה ואיך אני נלחמת ..
אף אחד לא יודע כמה אני בוכה.. כמה אני ריקה..
אני מרגישה שלשום דבר אין משמעות.
חיה ולא חיה.
אני לא חזקה.. אני נשברת. מתמוטטת.
תארו לעצמכן - אם הדבר הכי יקר לכן היה נלקח מבין זרועותיכן בכוח, במרמה.. לא הייתן נלחמות?
אז אני נלחמת. עד הסוף.
אבל בפנים .. שבורה. מרוסקת.
והוא.. אביאלי הקטן שלי.. אוצר חיי . נסיך יפה שלי שאני אוהבת כל כך!!!
מה איתו?
לו אין את הכלים שיש לי, אין לו את ההבנה..
הוא רק ילד קטן שרוצה את אמא. רוצה הביתה.
והוא לא יכול.. הוא פשוט לא מבין למה..
כל פעם שאני פוגשת אותו הוא אומר לי - "אמא, אני רוצה לבוא איתך" ..
"אמא, למה את לא לוקחת אותי?" ..
זה הורג אותי. הורג.
איך אני אסביר לילד בן 4 שאמא נלחמת עליו, שאמא בוכה מרורים על חסרונו, על כאבו..
איך אסביר לו שיש אנשים רעים שהפרידו אותנו מבלי לגרום לו לכעוס על המדינה, על הרווחה, על משפחת האומנה.. ?
איך אתקן את העוול שנעשה לו? את הטראומה?
איך אסביר לו למה לקחו אותו? למה עוד לא החזרתי אותו?
איך אסביר לו שיכול להיות שלעולם לא אשיב אותו אלי.. הביתה..
אלוהים, זה גומר אותי.
לדעת שהוא אי שם, רחוק ממני.. סובל ..
בוכה.. רוצה את אמא ..
ואני פה, כל כך רחוקה ממנו ועם זאת כל כך קרובה..
במרחק נגיעה אך לא נוגעת..
לא יכולה לשמור עליו, לדאוג לו..
לתת לו, לאהוב אותו, לעטוף אותו..
ללטף את ראשו הקט בעודי מנשקת את מצחו..
על מי הוא יתרפק? אצל מי הוא יתנחם?
מי יכיל וימלא את החיסרון הענק שיש בו לאמא?
מי יציל את הילד הזה ??
מי יציל אותו מכל הרוע, האלימות שהוא חווה, הרגשות הקשים שעולים בו,
התסכול, הבלבול, הכעס, הכאב והעצב..
מי יציל את אביאלי שלי?
ואני כועסת על עצמי.
כועסת כי אני לא יכולה להציל אותו ..
אלוהים, תעזור לי להציל אותו ..

תסתכלו בתמונות המרגשות האלו, ותגידו אם לא הייתם נותנים לה לפחות להציג את הצד שלה בבית המשפט:
http://www.youtube.com/watch?v=c-7ZUTvzt8o

ומאשימה את השני חד משמעית
אני לא מאשימה חד משמעית.
אני מבקשת את מה שראוי ומגיע לכל אזרח במדינה מתוקנת כאשר מאשימים אותו במשהו: דיון הוכחות.

ולא, אני לא מכירה את הסיפור שלה רק מהרשת.
אני מכירה אותה אישית. היא חברה שלי. ואני יודעת שהיא לא צורכת סמים.

בלי לדעת את כל העובדות (וגם לא תדעי אותן, כי לעו"סים אסור לספר לך פרטים שנוגעים אליה).
אני מצטערת לומר שהעוסים משתמשים בכלי הזה (חיסיון) הרבה יותר מדי. לפעמים אולי מסיבות אמיתיות, אבל הרבה פעמים כדי לכסות על עוולות שהם עושים.
כמה נוח שלא צריך לחשוף לציבור שום דבר.

תראי, אם הייתי חושבת שמדובר רק במקרה אחד, שניים, שלושה - הייתי אומרת 'הם בטח משקרים'.
כאשר אני נחשפת לעוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד מדי יום (וחלק מהם בהכרות מאוד מקרוב) - קשה להאמין שסתם ככה כולם משקרים וכל כך הרבה אנשים החליטו סתם לטפול על הרווחה.
משהו כאן אומר (זועק!) דרשני.

_יצד את יודעת אם כך שמה שהדו"ח שמסרה העוסית לבית המשפט היה נכון?
בית המשפט כלל לא בדק, אלא קיבל את דברי העוסית כתורה מסיני, כפי שקורה במקרים רבים מהסוג הזה._
אני באמת לא יודעת. אני רק רואה שאת עצמך מסתמכת על דברי צד אחד בלבד ומאשימה את השני חד משמעית, בלי לדעת את כל העובדות (וגם לא תדעי אותן, כי לעו"סים אסור לספר לך פרטים שנוגעים אליה). הטור שלה הוא לא מקור טוב לברר את כל העובדות, כי את לא יודעת אם כל מה שכתבה הוא נכון. כולל זה שהיא כתבה שבית המשפט לא בדק (אולי הוא בדק אך הבדיקה לא הניחה את דעתה? אולי הוא קבע לבדוק בשבוע הבא והיא מפרסמת את הטור כאמצעי לחץ עקיף? אולי בדיקת סמים אחת נמצאה חיובית ומדובר בסם קשה? ממנה לא תשמעי את זה, או שתשמעי גרסה מרוככת). יש המון פנים לכל סיפור. וזה כמובן עדיין לא אומר שהאם ראויה שייקחו ממנה את הילד, או שהיא משקרת בכוונה. רק שהראייה שלך עצמך גם כן חד צדדית. לכולם יש אינטרסים בסיפור הזה.

שרון, אני מצטערת לשמוע.
אני לא יודעת אם פנייה לביטוח לאומי שוות ערך לפנייה לרווחה. נדמה לי שלא.
אם יש לך זכויות שמגיעות בחוק מביטוח לאומי - אני חושבת שלא צריכה להיות בעיה לפנות אליהם ולבקש אותן.

לרווחה אכן אל תפני לעולם.

כן אולי כדאי להיעזר בעמותות שאינן פועלות עם הרווחה.
אני מכירה מרכז שנקרא 'אמיגוס - מרכז העצמה להורים יחידנים' https://www.facebook.com/amigos.ramatgan?fref=ts.
פגשתי את הבחורה שמנהלת את זה והיא בחורה מקסימה שעושה הכל בהתנדבות.
היא אמרה לי שהיא מגייסת תרומות לאמהות חד הוריות. אם מדובר בציוד אז עד לרמה של ריהוט בית שלם. ואני משערת שגם בעניינים אחרים. (אולי גם אם צריך עזרה באוכל, בתיקונים בבית וכד' - כדאי לשאול אותה).
נראה שהעזרה שלה ממש אפקטיבית.
אם את רוצה אקשר אותך אליה...

הדף הזה מפחיד אותי
גורם לי לכיווץ גדול בבטן
לא רוצה שהוא יהיה קיים בכלל
לא רוצה לראות אותו

ובכל זאת, אני פותחת אותו שוב ושוב
וסוגרת אחרי דקה וחצי של קריאה בו

אולי זאת הסיבה שאני לא פונה, על אף התחנונים של אמא שלי לביטוח לאומי ולרווחה (אם חד הורית בשנות העשרים המוקדמות, עם ילד בן שלוש שעוד לא נכנס לשום מסגרת)
עצוב לי

(אין לך לאן לברוח. בכל בריחה שהיא, את/ה לוקח/ת איתך את עצמך. - אומר המרגיעון, שלא מרגיע בכלל)

• קודם כל היא לא צרכה סמים מעולם.
• שנית, היא ביקשה מיד באותו רגע שייקחו אותה לבדיקה, והם סירבו.
• שלישית, היא עושה מאז בדיקה קבועה כדי להוכיח שהיא לא צורכת - אך אף אחד לא מוכן לבדוק או להקשיב.
• רביעית, גם לו נניח שהיא צרכה סמים בזמנו (שוב, והיא לא!) - הרי כבר שנתיים יש הוכחות שהיא לא צורכת, האם לא מגיעה לאמא הזדמנות להוכיח את ההורות שלה?

יש צרכני סמים אמיתיים שנותנים להם הזמנות להשתקם.
מדוע כאן האוזניים אטומות?

ואני שוב אומרת בפה מלא: היא לא צרכה סמים מעולם !
האם לך מספיקה גרסת צד אחד כדי להיות בטוחה?
לשופט משום מה היא הספיקה.

והדבר הכי חשוב: בין שהיא צרכה סמים ובין שלא - כל אדם במדינה שנשפט אפילו על הדבר הכי פעוט, ניתנת לו ההזדמנות להוכיח את גרסתו.
לא כן במקרים של הוצאת ילדים מהבית.
כאשר מוציאים ילד מהבית - הרווחה אינה צריכה להוכיח את הצד שלה, ולהורה לא ניתן לומר את דברו.
מעולם לא התקיים דיון הוכחות בעניינה של שלומית.
כיצד את יודעת אם כך שמה שהדו"ח שמסרה העוסית לבית המשפט היה נכון?
בית המשפט כלל לא בדק, אלא קיבל את דברי העוסית כתורה מסיני, כפי שקורה במקרים רבים מהסוג הזה.
על קנס של 20 ₪ ניתן לבן אדם לומר את דברו, ובדיני נפשות כמו הוצאת ילד מהבית לא???

שלומית לא דורשת שיאמינו לה סתם כך. היא מודעת לכך שלא כל אדם יאמין לה, וזה בסדר.
הדבר היחיד שהיא דורשת הוא דיון הוכחות. אלמנטרי.

נו, והאם היא באמת צרכה סמים? ואם כן, איזה? כמה? האם צרכה כשהיתה עם הילד?
מה מזה את יודעת בוודאות?
או שמספיקה לך גרסת צד אחד כדי להיות בטוחה במאה אחוז?

מרגיעון: כולנו זקוקים לחיבוק. זה כולל את כולם.

טור של שלומית צפרי שהופיע השבוע ב'סלונה':

אמא שכולה לילד חי

אני מתה. אין לי אוויר. לקחו לי את התינוק שלי. התינוק שלי!!!!
הלב שלי קרוע, מרוסק, מפורק לחתיכות,
הנשמה שלי זועקת את שמו - "אביאל"
כל כך כואבת את חסרונו ..
היום הוא בן 4, כבר גבר קטן ..
דעות ורצונות משלו.
אני עדיין זוכרת אותו תינוק.. מחייך לי ומצחקק, מתחבר ואוהב את כולם..
תינוק יפה שלי, ילד של אמא,
איך נתתי להם לעקור אותך מזרועותיי?? איך??
איך לא עצרתי אותם בגופי??
כבר שנתיים שאתה חי בלעדיי, אני יודעת שקשה לך, שאתה רוצה לאמא.. חשוב לי שתדע, אמא מאוד רוצה אותך, אמא אוהבת אותך!!!
שנתיים... שנתיים שלא קיבלת חיבוק, חום ואהבה של אמא,
שנתיים שאף אחד לא דואג לך ושומר עליך כמו שרק אמא יכולה.
שנתיים שאתה מסתובב מבולבל, מתוסכל, זועק ואיש אינו שומע.
זה מרסק אותי.
הפסדתי את הכל איתך.
את השנים והרגעים הכי חשובים - הם לקחו לי.
לקחו לי אותך.
רק אלוהים יודע כמה אני מתגעגעת אליך ...
כמה אני בוכה, מתחננת, מתפללת - די !!
תחזירו לי את הילד שלי. תחזירו לי את האור, את האוצר, את השמחה שלי, תחזירו לי את האהבה !
הוא אהבה שלי, הוא יודע את זה..

הילד שלי הוא הילד החטוף של משרד הרווחה.
יתום הרווחה.
ביום בהיר אחד, ללא אזהרה,
נכנסו לביתי שלוש עובדות סוציאליות בליווי של שוטרים והחריבו את עולמי.
ריסקו את חיי ואת חייו של בני.
הם תלשו אותו מבין זרועותיי ללא עוול בכפי.
העובדות הסוציאליות טענו כי הן קיבלו תלונה שאני צורכת סמים.
התחננתי שיבדקו, שלא יקחו לי את הילד סתם.
לא היה עם מי לדבר.. אחת מהן הצהירה - "אין לנו צורך לבדוק דבר"
האבסורד הוא שהיא צודקת..
החוק כפי שהוא היום, מתיר לכל עובדת סוציאלית להכנס לכל בית בישראל, להכריז על כל קטין כ"קטין נזקק" או "בר סיכון",
מבלי לבדוק את הדברים, מבלי להוכיח וללא בית משפט.
עובדות סוציאליות מנצלות את כוחן לרעה וחוטפות תינוקות מבתים נורמטיביות, ממשפחות אוהבות וכשירות.
כל חטאן של אותן משפחות הוא שהן נחשבות לאוכלוסיה חלשה.
כן, משפחה יקרה, אמא אוהבת, אבא דואג, אם אינכם מהעשירון העליון גם ילדכם יכול להחטף מכם.
אני הרבה פעמים נתקלת באנשים שלא מאמינים, או לחילופין - בעובדות סוציאליות שמכחישות..
אך האמינו לי, כולם כבר יודעים.. רק צריך לשבור את קשר השתיקה.
צריך לקום ולהגיד את האמת לאמיתה.
הרווחה חוטפת ילדים ממשפחות קשות יום בכדי להשלים מכסת אימוץ.
הרווחה חוטפת ילדים מהורים כשירים רק בשל היותם עניים.
הרווחה חוטפת ילדים כי זהו עניין כלכלי. יש כאן אינטרס כלכלי מובהק והוא נעשה על חשבון גבם של הילדים שלנו.
תתעוררו. תתעוררו ותלחמו עכשיו, שלא תצטרכו להלחם מתוך כאב, רק מתוך תמיכה. רק מתוך ההבנה, "הילד שלי יכול להיות הבא בתור".
אף אמא אינה חסינה מזרועותיה ההרסניות של הרווחה.
מספיק חיפוש בסיסי בגוגל בכדי להבין את חומרת הדברים, את הפשעים והעוול הנוראי שנעשה כאן בחסות החוק.

אחרי שנתיים שאני באבל, אבל. קיבלתי הודעה ששולחים את הילד שלי לאימוץ.
כלומר, אני לא אראה יותר לעולם..
הוא לא יוכל יותר להתנחם בזרועותיי ולהנות כאשר אני מלטפת את ראשו,
הוא לא ישמע אותי מספרת לו כמה אני אוהבת אותו וכמה אני נלחמת עליו.
זהו. הרווחה החליטה אז ככה יהיה..
הרווחה החליטה שלא מגיע לי לגדל את הילד שלי כי ביקשתי מהם עזרה.
ביקשתי מהם עזרה והם חטפו את הדבר הכי יקר לי בחיים, הם חטפו את הילד שלי.
ואני, איך אספר לו, איך אסביר לו?
ילד בן 4, עול של עולם על כתפו.. והוא, רק רוצה את אמא...
א-מ-א !

אני כותבת ובוכה.. נחנקת, שבורה..
לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה..
אני מרגישה שהלב שלי נקרע ממני, שלא נותר דבר..
שהלב שלי מטייל אי שם בעולם, רחוק ומבולבל..
אני אמא בלי ילד.. וסתם.. פשוט סתם..
כל הכאב הזה, העוול הנוראי הזה, הטראומה שהם גרמו לו.. ולמה???
על מה?? איך אני אעצור אותו מלבכות? איך אמנע ממנו מלכאוב?
איך אשמור עליו ואעטוף אותו באהבה?
ילד שלי, אוצר, יפה של אמא.. אמא כל כך רוצה לחבק אותך חזק,
להגיד לך שזהו, נגמר. אתה איתי עכשיו ואשמור עליך לעולם.
אך אני לא יכולה.. כשלקחו אותך הבטחתי לך שאתה הולך לטייל ואמא עוד מעט תבוא לקחת אותך..
ילד שלי, אמא לא שיקרה לך בכוונה.. אמא מצטערת. אל תכעס עלי. אמא עושה הכל למענך, כדי שתחזור הביתה, כדי לשמור עליך,
כדי שתהיה לי את האפשרות לתת ולהעניק לך, לאהוב אותך ללא גבולות ולעטוף אותך בכל הטוב.
אני יודעת שקשה לך להבין, שאתה מבולבל וכועס, אתה רוצה הביתה, לאמא, אתה לא מבין למה אתה לא יכול..
אתה לא מבין למה אמא לא לוקחת אותך.. אבל נסיך שלי, אור של חיי, אל תטעה, אל תיתן להם להגיד לך אחרת.
אמא רוצה אותך! אמא נלחמת עליך!! אמא אוהבת אותך הכי בעולם !!!!

ועכשיו.. נותר לי רק להתפלל, לקוות.. שהצדק ייצא לאור.
שהאמת שלי תרעיד עולמות.
שמישהו ישמע את אמא אשר זועקת את זעקתך.

אני שלומית צפרי, אמא זועקת.
זועקת את זעקתו של הילד שלי אביאל,
זועקת את כאבו, את בכיו, זועקת את חסרונו.
זועקת את העוולות והפשעים שנגרמו לנו, ללא סיבה.. ללא הצדקה..
זועקת על חייו של הילד שלי.

זוהי זעקת אם.

ומה עם הילדים?
http://saloona.co.il/auntpetuia/?p=1378

עוד מהסרטון הנ"ל:
סמדר לביא פרופ' לאנתרופולוגיה - הייתה אישה מוכה בארה"ב לגבר בן המעמד העליון (שהיה מכה גם את בנם) וכמעט איבדה משמורת על בנה, תחת תיאוריית הניכור ההורי של גרדנר לעיל, שהייתה מאוד חזקה בארה"ב בזמנו.
ברגע האחרון הספיקה לברוח עם בנה לארץ.
בעקבות כך נחשפו מקרים רבים בארה"ב של נפגעי ה'תאוריה' וגרדנר התגלה כשרלטן, ובארה"ב זנחו את תורתו.
בארץ כאמור עדיין ממשיכים לפעול לפיו.

(פק"ס רונית צור הנ"ל: "אנחנו יודעים לקרוא קריאה ביקורתית". סמדר לביא: "ואני קוראת את 'מיין קמפף' קריאה ביקורתית..." )

תחקיר בערוץ עשר: desktop]הרווחה בישראל פועלת על סמך התאוריה של גרדנר uri[/po]=%2Fwatch%3Fv%3DkgJhAfwDkNA&app=desktop (תאוריית הניכור ההורי) שהגיעה מארה"ב.
התאוריה גורסת כך: גם במקרה שהאב פסיכופת, אלים או מתעלל מינית - טובת הילד היא להיפגש איתו.
אם הילדים לא רוצים לראות את האב - זו אשמת האם כי ודאי שהאם מסיתה את הילדים נגד האב.
אם האם מדווחת על האב המתעלל לרשויות (כמו במקרים המובאים בכתבה, שהילד הגיע וסיפר ש'האבא עשה לו פיפי בפה') מתייחסים אליה כאל 'אם מסיתה' ו'מנכרת' - וסופה שהילדים יילקחו ממשמורתה.
הדרך היחידה לשיטתו של גרדנר 'לרפא' את הילדים ולגרום להם לראות את האב היא לנתק אותם מהאם - עד שיסכימו לראות את האב !!!!

זו הגישה המיושמת היום בגורמי הרווחה בישראל.
רונית צור, פקידת סעד ראשית לסדרי דין, חסידה נלהבת של התאוריה, מנחה את העו"סים לנהוג בהתאם לגישה זו.
ניתן לראות אותה מעידה על כך בסרטון הנ"ל. (אמנם חלפו כמה שנים מאז הסרטון, אך עדיין לא השתנה דבר).

רק כדי 'לסבר' את האוזן:
עוד מהתאוריה של גרדנר: פדופיליה אינה סטייה אלא אשמת הילד כיוון שהילד הוא יצור מיני והוא מפתה את המבוגר.
כמו כן לטענתו: "הגישה צריכה להיות סמכותית דיקטטורית ומאיימת". "טיפול הינו אגדה מיתולוגית ובזבוז זמן מוחלט".

בארה"ב כבר מזמן הבינו שגרדנר הוא שרלטן ופושע וזנחו את התאוריה.
בארץ התיאוריה עדיין שרירה וקיימת ועומדת כנר לרגלי העו"סים.

פלוני, אם לא שמ/ת לב, אנחנו מדברות מניסיון ומהיכרות אישית. אנא, אל תבנה/י אנשי קש.

מיכל, כמה טוב שבאת.
ואהבת עולם ואישה במסע, אני מבינה שהתחלתן לייעץ פה בדף לאמהות מיואשות...
אולי כדאי ללמוד יותר את החומר לפני שממנים את עצמכן למוכיחות בשער? וללמוד זה לא מגוגל ולא מסיפורים בווי-נט. כתבו לכן כאן נשים מוכרות וותיקות שמכירות את התחום מבפנים. סביר להניח שיש מקרים לכאן ולכאן ושהמציאות הרבה יותר אפורה ומטושטשת מאשר השחור שאתן מנסות לצייר.

_מה אפשר לעשות כאשר האב (גרוש) אלים כלפי הילד שלו, בגיל 8, מבלי להרביץ. "רק" תפיסה קשה ומכאיבה מאוד זרועות, מבלי להשאיר סימנים חוץ מחבורה לא מרשימה?
הרווחה מיודעת על התפרצויות אלימות מצידו בעבר, אך משוכנעים שאני סתם מתריעה נגד האלימות שלו, נגד הקשר שלו עם הילדים, ושהוא בטיפול והשתנה. וזאת בשעה שאין שום שינוי בתוקפנות שלו ובהתנהלות שלו מול הילדים שנשארו בדיוק אותו דבר.
ברווחה גם זרקו שאם הקטן יתחיל להפגין אותות מצוקה הם ישקלו להכריז עליו קטין נזקק.
כלומר אם אעשה "גלים" ואדווח להם, שוב, על אלימות האב הם עלולים לממש את האיום, ואם אשתוק האב ימשיך לפגוע בילד הצעיר, שרק הוא במסגרת מחייבת של הסדרי ראיה. הגדולים יותר כבר לא מחוייבים בהסדרי ראיה אם אינם מעוניינים והם לא.
מרגישה מצוקה קשה ובמלכוד נוראי...._

חד משמעית: מה לעשות? כלום.
ברווחה הנטייה היא לחשוב שכאשר הורים גרושים, כשיש תלונה על אלימות - רוב הסיכויים שהיא חלק ממאבק הגרושים.
גם במשפחה של הורים לא גרושים, עוד לא שמעתי על מקרה שהיתה התערבות של הרווחה בגלל אחיזה חזקה עם אופי אלים בזרועות.
אם המצב יגיע לאלימות פיזית ממשית, קונקרטית, כזאת שאת יכולה לצפות שגם אדם לא במיוחד רגיש לדקויות יוכל להבין - אז כדאי לדעתי לנסות לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. זה מאוד רנדומאלי שם - לפעמים יתייחסו לתלונה בשיא הרצינות ויטפלו (חקירה של האבא, אולי חקירת ילדים). לפעמים לא. רווחה זה מאוד מאוד שיטתי - אם תפני, הם יאשימו אותך.
אז אל תפני.
בשביל מה?
זה יעזור לילד? לא. זה לא יעזור לו.
זה יעזור לך? לא. זה יסבך אותך.
לימדו אותנו שאם יש אלימות חייבים לדווח? אז מה אם לימדו אותנו. לא מדווחים לגורם שעסוק בלהחליש אותך.

לטובת העו"סים שקוראים אותי - תראו, לרווחה באמת אין הרבה כלים לדעת מתי מדובר באם שרוצה למנוע קשר בין הילדים והאבא ומתי באלימות אמיתית, וכשמדובר בפק"ס לסדרי דין - אין לה גם הרבה רצון, הנחת העבודה היא מקסימום קשר בין הילד לשני ההורים.
זה לא מרוע. האופי של דינמיקה של התעללות הוא שהיא נסתרת, ובאמת קשה לחשוף אותה.

מה לעשות?
לעשות כל מה שמשמח אותך.
זה הדבר היחיד שאת יכולה לעשות בשביל הילד שלך.
כשיהיו לך עודפים, תשמחי גם אותו.
אי אפשר לתת לילד שלך משהו שאין לך ב"בנק" לתת.
אי אפשר לתת לילד שלך הגנה מאלימות כשאת עצמך מאויימת ע"י הרווחה.
זה נורא כואב.
והתחושה של מלכוד נוראי מוכרת עד אימה.
אז צאי משם.
את לא חייבת.
תהיי צופה שקטה במתרחש. תני לילד שלך ולעצמך הרבה כוח.
אם יקרה משהו קונקרטי - תשקלי עלות מול תועלת האם שווה תלונה במשטרה.

מיכל איך את מסבירה את המציאות הישראלית של 5% ילדים שמוצאים ממשפחותיהם, לעומת 0.5% המקובלים בארצות המערב?

מיכל, כמה טוב שבאת.

רק במקרים של סכנה לחיים ממש התחלתי את המשפט ולא סיימתי עד הסוף.... התכוונתי שרק במקרים כאלו (כמו שצויינו בסוגריים) אפשר להוציא ילד מהבית בחירום מעכשיו לעכשיו - כשיש סכנה מידית לחייו (הסיפור עם האמא עם הסכין על הצוואר של הילד. אמא עם מחלת נפש. תינוק בין כשנה. או אמא שמתקשרת לרווחה ואומרת: "אני לא הולכת לקחת את הילד מבית ספר היום. תעשו מה שאתם רוצים". אחרי שהתלוננה שהאב מתעלל בו מינית - ועכשיו אי אפשר שהילד יהיה גם אצל אביו. אז ילד יצא בחירום למרכז חירום). גם כשיש סכנה מיידית ואפשר להוציא מעכשיו לעכשיו זה הולך כך: פקידת סעד צריכה לקבל אישור של פקידת סעד מחוזית. תוך 24 שעות צריך להיות צו חירום של שופט, שגם הוא מוגדר בתחום של שעות - ואז מחוייבים לשמוע את ההורים.
בשש השנים שעבדתי כפקידת סעד - היו שני מקרים של הוצאה בחירום - שניהם מפורטים כאן. מקרים חמורים לא פחות - כמו הילד שנאנס, כמו ילדות שאבא קילח במים רותחים כי הוא היה על סמים ועוד - הילדים לא הוצאו מהבית בחירום, אלא נעשתה עבודה עם המשפחה, בדרכים שונות, כדי להבטיח את שלומם של הילדים.
לפעמים זה פשוט כך - דברים שרואים משם, לא רואים מכאן.

_המצב בארץ חמור, המדיניות של משרד הרווחה אכן דורסנית. יש לכך כמה סיבות:
בארץ יש לעובדות סוציאליות כוח בלתי מוגבל, גם להסתיר דברים משופטים.

יש מנגנון שלם של עובדים, מרכזים, מוסדות לילדים שצריך לתחזק. אז מוציאים ילדים מהבית כדי למלא מכסות במוסדות, במקום לסגור את המוסדות המיותרים.

וזה רק הבסיס._ בשמת, הפתעת אותי לאללה. מבוסס על מה העניין הזה?
אני כבר כמה שנים לא פקידת סעד לחוק נוער, אבל מלווה מדי פעם בפרטי משפחות ספציפיות, מטעם הרווחה.
הפנימיות מלאות. המרכזים מלאים. הלוואי והיה מקום לכל מי שצריך.
אני לא אומרת שלא נעשות טעויות - אני רק אומרת שזו לגמרי לא המדיניות - ואין מקומות ריקים ומיותרים שצריך להוציא לשם ילדים בכח כדי "לתחזק אותם".

_דרך אגב, אפילו סתם אם איזה שכן יחליט להתנקם על משהו ויתלונן שאתם אלימים. או שהילד יגיד בגן משהו שיגרום לגננת לחשוב שקורה משהו בבית. גם אם הילד סתם פנטז.
דבר ראשון - מוציאים את הילד מהבית. רק אחר כך אולי אולי יבדקו אם זה נכון. ואולי גם לא._
אהבת, באיזו מדינה את חיה? את יודעת מה התהליך של הוצאת ילד מהבית? גם עם העו"ס אטומה ברמות - וכל מה שהיא רואה זה משפחה מתעללת - היא צריכה לעבור הרבה דרך חתחתים כדי להגיע לשם. פקידות הסעד כל כך עמוסות בעבודה - שאין לי ספק שהן לא מחפשות את העבודה מתחת לאדמה. ובטח לא סרסוריות של מסירת ילדים למשפחה אומנת או פנימייה (ששניהם אגב, קשה למצוא).
כתבתי פעם כאן או בדף אחר - שלהוציא ילד מהבית זה אחד הדברים הכי קשים שיכולים להיות. כי כשאת מוציאה ילד, גם אם זה מבית ממש ממש מתעלל - את אף פעם לא יודעת על מה הוא יפול - ובמשפחה האומנת או בפנימייה שלא יהיה חלילה גם מישהו שיתעלל, כי הרי ילד שיוצא מהבית (גם אם זה בית מתעלל) הוא במקום כל כך רגיש שהוא חשוף להרבה דברים.
לפני יציאה יש ועדת החלטה, ועבודה עם ההורים, ופנייה לבית משפט - והכל תהליך ארוך. רק במקרים של סכנה לחיים ממש (כמו למשל אמא לתינוק ששמה לו סכין על הצוואר, או אמא שלא מרשה לילד שלה להכנס הבייתה כי היא שוטפת עכשיו - ובאותו זמן מתעללים בו מינית אנשים בחוץ - והסיפור חוזר על עצמו - שניהם סיפורים מהחיים, של ילדים שליוויתי. השני, אגב - האם - חד הורית- קיבלה הדרכה צמודה, מועדונית עד הערב, סייעת בבית שליוותה את הילד והוא לא יצא מהבית - גם זו אפשרות לפעמים. ולפעמים לא).
וכמו שגם כתבתי כאן פעם - בתור הפקידת סעד או העו"ס את מסונדלת. חוק צנעת הפרט - לא משנה כמה התהליך צודק, ענייני מדויק - את מחוייבת לשמור על שתיקה, כי את המטפלת. כל מה שיכתבו בעיתון, יגידו וכו' - לך אין זכות לדבר בציבור על פרטיו של המקרה. כך שתמיד ישמעו רק צד אחד של הסיפור.

_מה שכן, אני יודעת בוודאות, שלעולם, אבל לעולם - שלא תעזי לחתום על נזקקות.
אם את לא חותמת את יכולה להילחם ולמנוע את זה. אם את חותמת - הלך עלייך._ הכרזה על ילד כקטין נזקק אינה על ידי החתמה של ההורים. זה משהו שבית משפט מכריז על ילד. זו החלטה של השופט. אם האם חתמה או לא חתמה - זה לא עניין.

הדף הזה הפך לדף של מסע השמצות והפחדות.
כן, יש עובדים סוציאליים שלא עושים עבודתם נאמנה. כן, יש מקומות שצריך להיות בשימת לב, להיות מודעת לזכויותייך. כן, מול המוסדות מאד קשה להתנהל, במיוחד אם חושבים שאת לא בסדר.
וכן - כל מה שכתוב בכל הכתבות מאד חד צדדי, חד מימדי - ולא משקף את התמונה המלאה בשום דרך וצורה.

מבט שני - מדינה נגד אמא
(אמהות שהרווחה חטפה את ילדיהן בתואנות שווא.)

תוצאות המחקר מוכיחות חד משמעית כי משרד הרווחה גורם נזק משמעותי לילדים, הן בקהילה והן מחוצה לה. הילדים שטופלו בכפיה ע"י משרד הרווחה נפגעו קשות מן הטיפול, ולעומתם ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה לא נפגעו יחסית. זכאות לבגרות, פתיחת תיק פלילי, לידה בגיל צעיר, ועוד.

תודה טליה !

_ברווחה גם זרקו שאם הקטן יתחיל להפגין אותות מצוקה הם ישקלו להכריז עליו קטין נזקק.
כלומר אם אעשה "גלים" ואדווח להם, שוב, על אלימות האב הם עלולים לממש את האיום, ואם אשתוק האב ימשיך לפגוע בילד הצעיר, שרק הוא במסגרת מחייבת של הסדרי ראיה. הגדולים יותר כבר לא מחוייבים בהסדרי ראיה אם אינם מעוניינים והם לא.
מרגישה מצוקה קשה ובמלכוד נוראי...._

רק עכשיו שמתי לב מה כתבת. זה מזעזע.
במקום לעזור לילד, במקום לבדוק מה קורה עם האבא, במקום לעזור לך - רוצים 'לפתור את הבעיה' בלקחת את הילד מרשותך???

לא יודעת איך לעזור לך.
מה שכן, אני יודעת בוודאות, שלעולם, אבל לעולם - שלא תעזי לחתום על נזקקות.
אם את לא חותמת את יכולה להילחם ולמנוע את זה. אם את חותמת - הלך עלייך.

דבר נוסף - תדאגי להקליט כל שיחה, אבל כ-ל שיחה, עם הרווחה. (ותזכרי מה שאמרתי! אל תזלזלי בזה... זה עשוי להיות מאוד חיוני)

אל תסמכי עליהם בכלום, אל תשתפי אותם בדברים שאת עוברת, ואל תסגירי שום מידע. (כל מידע שתגידי יכול לשמש נגדך. למשל אם תאמרי שאת עצובה מהמצב - הן יכולות לכתוב בדו"ח 'האמא בדיכאון, היא לא מסוגלת לטפל בילד' וכו').
במיוחד אל תראי חולשה. אל תראי שאת זקוקה לעזרה. (כמובן חשוב שתבקשי עזרה ושתיעזרי, אבל לא מהרווחה. ממש לא ! מי שחלש בעיניהם, הוא מי שהם יכולים לעשות בו כרצונם).

מצטערת שזה נשמע שאני מנסה להפחיד - אבל פשוט זאת האמת העצובה.

תנסי לפנות לעו"ד שיעזור לך לדעת מה הצעד הכי נכון לעשות. מאוד כדאי שתתייעצי לפני שאת עושה צעדים כאלה ואחרים.
(ובשום פנים ואופן לא עורך דין מהסיוע המשפטי).

אם את רוצה, אני יכולה להפנות אותך לחברה שלי שיש לה הרבה ידע בנושא.
והיא גם יכולה להפנות אותך לעורכי דין אכפתיים ואנושיים שעוזרים במקרים כאלה.

את יכולה לכתוב לי ל-ahavatolam ב-walla.com.

(הייתי אומרת לך לעזוב את הרווחה ולא לפנות אליהם יותר. השאלה, מה עושים עם הגרוש. באיזו רמה האלימות שאת מתארת? את חושבת שהפגיעה בבן חמורה? את חושבת שהאב צריך להפסיק לגמרי לראות את הילד?)

סמדר, הציוד הנדרש כרגע זה כמעט כל דבר - מכשירי חשמל, ריהוט, מקרר וכו'.
אבל אני אבדוק אם יש דברים שהיא כבר קיבלה, ואם יש דברים ספציפיים שצריך כרגע.

אחת, אני אברר על עירוב התקשורת, ופרטים נוספים.
אם את לא תופסת אותה בטלפון, את רוצה לתת לי את המס' טלפון שלך ואבקש מפרח לחזור אלייך?
את יכולה לכתוב לי למייל ahavatolam ב- walla.com.

שוב לא עונים לי במספר,
אבל מה עם לערב את התקשורת בסיפור? יעל דן אמפטית לסיפורים כאלו, או לשלוח למייל האדום באתרי העיתונים?
איפה האשה הזו מתגוררת ?

מהו בדיוק הציוד הנדרש?

דרך אגב, מי שרוצה לעזור ולתרום כסף או ציוד, אלה הפרטים של מי שמרכזת את זה:
לתרומות: פרח 052-6810299

מי שלא שמע:
אם חד הורית חסרת כל שאמורה ללדת את בנה הבכור בעוד כ-4 שבועות.
פקידת הסעד הציבה אולטימטום שאם לא יהיה ברשותה כל הציוד הנדרש - ייקחו לה את התינוק.
כעת אנשים טובים במירוץ מטורף לעזור לאם להשיג ציוד, כדי שלא תצטרך להיקרע מבנה.

שלא תגידו שלא ידעתם שלוקחים כאן תינוקות בגלל עוני.
(וכן, במקרה הזה לפחות זו הסיבה היחידה)

קראתי את זה אתמול. מזעזע.

שיאים חדשים של התערבות הרווחה בבריטניה:
הוציאו בכפייה עובר מאמו באמצעות ניתוח קיסרי:- http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1021296

ואני כבר חשבתי שלא יכול להיות גרוע יותר

(דרך אגב, למי שתהה, אנחנו לא כ"כ רחוקים משם. מושתת בדיוק על אותן תפיסות עולם...)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה אפשר לעשות כאשר האב (גרוש) אלים כלפי הילד שלו, בגיל 8, מבלי להרביץ. "רק" תפיסה קשה ומכאיבה מאוד זרועות, מבלי להשאיר סימנים חוץ מחבורה לא מרשימה?
הרווחה מיודעת על התפרצויות אלימות מצידו בעבר, אך משוכנעים שאני סתם מתריעה נגד האלימות שלו, נגד הקשר שלו עם הילדים, ושהוא בטיפול והשתנה. וזאת בשעה שאין שום שינוי בתוקפנות שלו ובהתנהלות שלו מול הילדים שנשארו בדיוק אותו דבר.
ברווחה גם זרקו שאם הקטן יתחיל להפגין אותות מצוקה הם ישקלו להכריז עליו קטין נזקק.
כלומר אם אעשה "גלים" ואדווח להם, שוב, על אלימות האב הם עלולים לממש את האיום, ואם אשתוק האב ימשיך לפגוע בילד הצעיר, שרק הוא במסגרת מחייבת של הסדרי ראיה. הגדולים יותר כבר לא מחוייבים בהסדרי ראיה אם אינם מעוניינים והם לא.
מרגישה מצוקה קשה ובמלכוד נוראי....

פגשתי כמה וכמה עורכי דין מן הסיוע המשפטי שנלחמו כמו אריות עבור הקליינטים שלהם
חן, אהיה אסירת תודה אם תוכלי לנקוב בשמות של עורכי דין (לאו דווקא דרך הסיוע) שאת יודעת שנלחמים באמת עבור החלש

מצטרפת למשפטים האלה של אישה במסע:

המקרים בהם הוצאה מהבית מוצדקת לא מצדיקים את המקרים בהם הוצאת הילד מהבית זו התעללות בילדים ובהורים כאחד.
אני לא מכחישה שיש מקרים בהם הרווחה מועילה. למה את מתעקשת להתעלם מהמקרים בהם היא מזיקה, ומזיקה בצורה קיצונית?

אדמה, אני יכולה להבטיח שהסיבה היחידה שניסו להיטפל לאמא שלי היא שהיא נולדה בשטחי ברה"מ. באותה תקופה אפילו אי היה אפשר להטיל ספק במצבנו הכלכלי, שהיה מעל הממוצע.

אני יכולה גם להעיד כשהיא אמרה לי שזו תופעה מוכרת היא לא התכוונה להיכרות האישית שלה.

את חושבת שלו אימי הייתה פחות אסרטיבית, זו הייתה סיבה מספקת להוציא אותי לגדול בפנימייה?

המקרים בהם הוצאה מהבית מוצדקת לא מצדיקים את המקרים בהם הוצאת הילד מהבית זו התעללות בילדים ובהורים כאחד.

אני לא מאמינה שזו מדיניות הרווחה בפועל. אני יודעת שזו לא מדיניות הרווחה במקרים לא מועטים. אני לא מכחישה שיש מקרים בהם הרווחה מועילה. למה את מתעקשת להתעלם מהמקרים בהם היא מזיקה, ומזיקה בצורה קיצונית?

קשה כאן באתר לקבל את זה שיש הורים חסרי כישורים

קשה כאן באתר לקבל את זה שיש עובדות סוציאליות חסרות כישורים, שעל הורים מתפקדים בהחלט מעלילות שהם חסרי כישורים.
ולא, אני לא מדברת על הדוגמאות הקיצוניות שאת מביאה, ובהם אין לנו מחלוקת שצריך לטפל.
אני מדברת על הורים טובים שילדיהם נלקחו מרשותם.
את לא שומעת, או רק עושה את עצמך??????????????????????

אישה במסע, אני בהחלט חושבת שטיפול בקהילה ובמשפחה עדיף.
זו גם מדיניות הרווחה בהצהרה ובפועל.

יש מצבים בהם זה בלתי אפשרי. כשילדה במרכז חרום אליו הגיעה אחרי שנאנסה לאחר שוטטות של חודשים ברחובות והזנחה מתמשכת, מתחננת לאמא שלה שתיקח אותה הביתה - האמא אומרת - עזבי אותי, תמיד היית זונה, מי רוצה אותך בכלל.
אז אחרי שעובדים שנתיים עם האמא הזאת בנסיונות לגרום לה לרצות להיות אמא, והאמא מבריזה שוב ושוב ומפגינה אוזלת יד וחוסר מוטיבציה קיצוני, לא משנה כרגע מה הביא אותה לזה, ומצבה של הילדה מדרדר ועכשיו היא גם שותה אלכוהול ומשתמשת בסמים - אז כן, צריך להוציא את הילדה מהבית כדי להגן עליה.
יש מצבים כל כך קיצוניים: ליויתי מקצועית מרכז שיקום של אמהות מכורות לסמים ששוהות שם בתנאי פנימיה יחד עם הילדים שלהן, שמקבלות טיפולים במשך 12 שעות ביום(!) חניכה לאמהות ע"י מדריכת הורים מוסמכת, שיקום מקצועי ואחרי כן המשך ליווי בקהילה, כל זאת במשך שלוש שנים לכל אם - שיעור ההצלחה היה 15%.
מה אמורים לעשות עם 85% הנותרים, לכל אחת בין ילד אחד לשישה? להשאיר אותם עם אמא שאין לה מושג איפה הם כי היא עסוקה בחיפוש המנה הבאה שלה? להשקיע עוד 3 שנים של משאבים? הצעה מקצועית למשרד הרווחה שיש אמהות שצריכות מסגרת מחזיקה כזו לאורך כל חייהן או לפחות עד הגיע אחרון הילדים לגיל 18 נפסלה - אין משאבים.

קשה כאן באתר לקבל את זה שיש הורים חסרי כישורים, ולו רק לתקופות מסויימות בחייהם, אבל זה לא מעלים את התופעה.

ודאי שנדרש שינוי כדי לממש את הגישה של שיקום בקהילה: יותר תקציבים למרכזים טיפוליים בקהילה, סומכות ותומכות וחונכות למשפחות, יותר הכשרה מקצועית לגופים התומכים, אבל זה לא בסדרי העדיפויות של מדינת ישראל.

קודם כל צריך להעריך את הנשים שנזעקות כאן על עוול שקורה לנשים אחרות, שאין להן קול,ללא כל אינטרס ומתוך כוונות טהורות, מישהו חייב לזעוק את זעקת האמהות !
העובדות הסוציאליות אינן נחשבות לעניין זה כקבוצה מוחלשת, כי כוחן גדול יותר, אף על פי שאני מסכימה שהן זקוקות לתמיכה ולהכרה ולתנאי עבודה נאותים.

ו-אדמה טובה, לא באמת אלייך אני כותבת. לפי דברייך ברור לי שאין סיכוי שאת תראי או תשמעי.
(אלא אם כן חלילה יום אחד זה יקרה לך - ואני לא מאחלת לך).

אני כותבת לאחרים שקוראים כאן וקוראים גם את דברייך.
ואני ממש מקווה שחלק מהם לפחות באמת עיניהם בראשם.
ודברי אמת ניכרים.

אפילו 'אנקדוטה' אחת כזאת מחייבת בירור מעמיק ותיקון העוול.
על אחת כמה וכמה שמדובר בלא אחת ולא שתיים, לא עשר ולא עשרים, לא מאה ולא מאתיים.

מתברר שיש יותר ויותר 'אנקדוטות' כאלה.
אז אולי בכל זאת 'מציאות נרחבת'?

אם הייתי עו"ס, הייתי תובעת חלק מהדוברות כאן על הוצאת דיבה.
יפה דיברת. זאת בדיוק הדרך של הרווחה להגיב כאשר אנשים מנסים להוציא את האמת לאור.

ערימות של הצהרות לא מגובות בשום עובדה, לא מבוססות, הסתה פרועה.
משפחות רבות שאני מכירה מקרוב וחלק אני אפילו מלווה אותן, משפחות מהאתר שחוו זאת על בשרן, מה שאישה במסע העידה - כל זה בעינייך 'הצהרות לא מגובות'?
או שדברי כולנו כקליפת השום בעינייך?
או שאת בכלל לא טורחת לקרוא???

אולי הגישה שלך היא שאם עושים משהו כלפי מישהו - אז ברור שהוא באמת אשם, אחרת לא היו עושים לו את זה?
כך ניתן להסביר כל עוול שקורה בעולם:
אם אנסו אותך - כנראה שהבאת את זה על עצמך.
אם ההורים שלך היכו אותך - כנראה שבאמת היית ילד רע.
אם רשויות הרווחה החליטו לקחת לך את הילדים - כנראה יש סיבה.
עובדה שזה קרה לך !

למה לחקור אחרי האמת?
יש אנשים שנוח להם להאמין למערכת. וכבר הסברתי למה.

העמדה שמבוטאת כאן על-ידך וע"י אהבת עולם מבוססת על אנקדוטות, לא על מציאות נרחבת,
ומה זה 'אנקדוטות' אם לא משפחות שלמות שחוות על בשרן את הכאב הזה?
בשבילך אמא שלקחו לה את הילד בלי הצדקה - היא אנקדוטה.
בשבילי היא עולם ומלואו.

והרבה עולמות שלמים וכאובים כאלה מסתובבים סביבך, אבל לא, בשבילך הם 'אנקדוטות'.
תתביישי לך !

מעבר לכך, הטון לא עובר בכתיבה - אני כועסת, אני רותחת, כי אתן מכפישות לדעתי, יש לקוות שמתוך בורות וחוסר הבנה.
איתך בהתעצבנותך.
ואני לא מהמגזר (שום מגזר שמדובר עליו פה)

אדמה, איפה ראית מצידי מסקנות גורפות? אני טוענת שיש מקרים בהם התערבות הרווחה גורמת נזק. וזהו! לא טענתי שרוב המקרים התערבות הרווחה גורמת לנזק <למרות שאני מאמינה בזה> אלא שיש מקרים כאלו.

ואדמה - גם אני כועסת. כי יצא לי לראות יותר מהורה אחד בפורום אוטיזם מוציא את הכסף שאין לו כדי להילחם על זה שלא יוציאו את הילד שלו לפנימייה. כי יצא לי לראות אוטיסט בוגר כותב לאבא שנמסא לו להילחם ברווחה, להילחם בבית הספר שמכשיל את הילד בכוונה ומשתף פעולה עם הרווחה, שאם הוא יוציא את הילד מהבית - אז הרווחה ניצחה. כי אני קרובה לתחום ומכירה יותר מידי נפגעי רווחה. אישית.

כי רק האסרטיביות של אמא שלי מנעה ממני להפוך לנפגעת רווחה. ורק בגלל סטיגמה גזענית נגד עולים מברה"מ!

וגם, אדמה, את מסכימה שטיפול בתוך הקהילה עדיף על טיפול בפנימיות?

אדמה

לדעתי עצם העובדה שהאמא המדוברת התאבדה מעיד ל כך שהיא אל הייתה יציבה נפשית - קרי, לרווחה היה קייס.
מצד שני, התוצאה העצובה מעידה על כך שהרווחה עובדת בצורה מאוד בעייתית. זה לא סותר כוונות טובות - אבל הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. ובמקרה הזה - ליטרלי.

המאמר שהבאתי נמצא באתר שיש בו עוד לא מעט מידע, כולל קישורים למאמרים.

וגם, לא טענתי ליותר משמועה במקרה של האמא - אמרתי מה מקור המידע שלי, ולכן - אמת דיברתי.
והמקרה האישי שלי, עליו לא התייחסת. ופה את לא יכולה להגיד "סרן שמועתי"

לא טענתי בשום נקודה שיש מסע מכוון להכפשת אם והצאת ילד מהבית.

הטענה שלי היא שהרווחה באה מתפיסת עולם מיושנת ופטרונית. כזו שמאפשרת לכפות על ילד טיפול תרופתי באיום הוצאתו מהבית, כזו שמאפשרת למערכת הבריאות לכפות על נער בן 17 טיפולים כימותרפיים נגד רצונו <זו לא הרווחה, למיטב זכרוני. זו פשוט הדגמה לפטרונות של המדינה על אזרחיה>, כזו שלוחצת על הורים לאוטיסטים להוציא את הילדים לפנימיות. להביא לך קישור לשרשור בנושא בפורום אוטיזם בתפוז?
ולא מרוע. פשוט התפיסה המערכתית היא שמקומם של אוטיסטים במוסדות. שלא יפריעו לאנשים הנורמליים.
שעולים מרוסיה חשודים באלימות. אז מותר להעליל עלילות שווא ולנסות לגרום לילדה להגיד שאבא שלה הרביץ לה בחגורה.

אני לא חושבת שיש איפשהו במקרים האלו כוונות רעות מצד העו"סיות. זה לא משנה את העובדה הפשוטה - הרווחה גורמת לנזק!

כדי להבהיר יותר את כוונתי, אני רוצה לתת דוגמה שכולן כאן יוכלו להזדהות איתה.
לפני כמה ימים, לצערי העמוק ולמרבית הכאב נפטר תינוק שנולד בלידת בית.
אז עכשיו ניתפס למקרה הזה ונגיד שצריך לאסור על לידות בית, או נביא ראיות מחקריות מכל העולם שלידות בית בטוחות כמו, אם לא יותר - מלידות בית חולים?
נשמיץ את מיילדות הבית הרצחניות באופן גורף - או נבכה בצער עם האם ונכבד את בעלות המקצוע המסורות?

אז עם העו"סיות - אותו דבר.

אישה במסע, אין לי רצון להעליב, היה לי חשוב להראות ולהסביר איך עושים כאן דילוג לוגי וטוענים על שמועות שהן עובדות. ועל מסקנות ופרשנות שהן עובדות. זה פשוט לא נכון.
מעבר לכך, אני מכוונת את דבריי לא רק אלייך, אלא לקוראות נוספות כאן, שאולי לא יודעות את מה שכתבתי. מעבר לכך, הטון לא עובר בכתיבה - אני כועסת, אני רותחת, כי אתן מכפישות לדעתי, יש לקוות שמתוך בורות וחוסר הבנה.
העמדה שמבוטאת כאן על-ידך וע"י אהבת עולם מבוססת על אנקדוטות, לא על מציאות נרחבת, אבל המסקנות שלכן גורפות, וזה חורה לי.

המאמר של אסתר הרצוג שהבאת כאן מערבב פילוסופיה עם אנקדוטות ואין שם התייחסות מחקרית אחת.
זה לא "אמת דיברתי" אלא "סרן שמועתי".
בודאי שיש מקרים בעייתיים, יש ודאי הוצאות מהבית שהן טעות בסופו של דבר. אבל הטענה שיש מסע מכוון להכפשת אם והוצאת ילד מהבית בעילות שווא דורשת הוכחה, וכזו אין. זו רק טענה. סיפור. וחד-צדדי, אם יורשה לי לאמר. לא ראיתי שאותם מקרים שהרצוג טוענת לגביהם - הוכחו בדרך כלשהי. שמועות.

אדמה, משרד הרווחה אכן תומך בהשארת ילדים. כמו שבבתי החולים תומכים בהנקה.

כלומר - הוא מתקדם לכיוון הזה ופעם היה יותר גרוע. אבל זה לא אומר שהם אשכרה מיישמים את ההמלצות ובטח שזה לא אומר שהגישה הזו הגיעה לכל העו"סיות בדרגים הביצועיים.

אדמה, לא הסקתי את מסקנותיי רק בגלל זה. ואשמח אם לא תסבירי לי ביהירות אין קץ דברים שאני יודעת, ואם תתייחסי לדברי ברצינות. הסברתי לך מאיפה אני יודעת, מחברה שלי שסיפרה לי, והיא סיפרה מהיכרות אישית. בלי לדבר על הבנה של מנטליות.

וכמובן, איך זה שכל כך הרבה זמן היא לא התאבדה, ודווקא אחרי ביקור של הרווחה היא עשתה זאת? והטענה שזו הסיבה, מצד קרובת משפחה - לא ראויה לתשומת לב?
את מרדידה את הטיעון שלי, ומסבירה לי דברים כמו לילדה בכיתה ז'.

אדמה, במחקרים שאני קראתי ההשוואה הייתה במקרים שבהם הייתה התלבטות בין להשאיר את הילדים בבית ללהוציא. ההשוואה היא בין ילדים במצבים דומים. ובכל זאת יש יתרון לבית, גם אם לקחת בחשבון את זה שבישראל אין טיפול במסגרת הקהילהף ולעיתים יש טיפול שהוא נזק של ממש.

לי לא נעים כשאת תוקפת במילים "נוכל להגיד כל דבר שרוצים באיצטלה אקדמית, בלי להבין כלום.".

אם את באמת מעוניינת בדיאלוג, אשמח. אם לא, אז לא. אני לא מוכנה להיגרר לעלבונות וגידופים.

אישה במסע, בבקשה:
http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1201108

אישה במסע, את מתבלבלת בין מתאם לקשר סיבתי. בלבול נפוץ.
האישה התאבדה אחרי ביקור הרווחה. אין על כך מחלוקת.
אולי אפשר לראות בזה ראייה שהרווחה צדקה שחסרה לה מסוגלות? שהיתה מוכנה לרצוח את ילדיה? אולי העריכו שם נכון את הסיכון אבל לא פעלו מספיק מהר?
אנחנו לא יודעים את הפרטים לעומק, רק את הדיווח התקשורתי, וממנו אפשר להסיק את טענתי כמו גם את טענתך באותה מידה.
הקשר בין ארוע א' לב' אינו סיבתי רק בגלל שקרו בסמיכות זמנים, זו טעות!

ואת מוזמנת לגגל מחקרים של ד"ר דוידסון-ערד.

עוד נקודה - מחקר חרוב הראה הבדל, לא קשר סיבתי, בין תוצאות נמוכות יותר בהשמה חוץ ביתית לבין תוצאות טובות יותר בקהילה.
סימן שיש מה לשפר. אבל שימו לב, שהמחקר לא דיבר בשום צורה על סיבתיות!
אולי הגורם לתוצאות הירודות יותר בהשמה חוץ ביתית לעומת הקהילה נעוצה ביכולת ההורית מלכתחילה? מי שלא היה מסוגל לגדל את ילדיו כלל, הם הוצאו מחזקתו, אולי אחרי נזק גדול יותר? ומי שהיה מסוגל לטפל בילדיו בכל זאת - הילדים הצליחו יותר, כי היתה שם כתובת הורית סבירה? בואו תבדקו את הקבוצה המשמעותית השלישית - ילדים שלא הוצאו מהבית, ולהוריהם לא היתה מסוגלות? מה התוצאות שם? לא רוצים לבדוק? אולי תערכו ביקור בבית הכלא לנוער, יושבות שם חלק מהתוצאות המצוינות של השארות בבית. גם באשפוז פסיכיאטרי יש תוצאות כאלו, וגם במכוני זנות בדרום תל אביב. לכו לבקר שם, תשאלו אותם.
אבל לא, בואו נהפוך מתאם לקשר, נדלג על קבוצת ביקורת נחוצה, נתעלם מהמשמעות המוגבלת של המחקר, כי אם נגיד "מחקר" נוכל להגיד כל דבר שרוצים באיצטלה אקדמית, בלי להבין כלום.

אדמה, אני אשמח להקשיב. אבל קחי בחשבון שאני מדברת בתור בת לאמא שניסו להעליל עליה. לא על מכרה של מכרה - על אמא שלי. היא נפנפה אותם מהר, אבל זה מגובה בעובדות. לקחו אותה, וניסו להציג כאילו היא מרביצה לי, כולל תשאול מאוד מגמתי שלי והתנהגות פסולה. רק בגלל מוצא רוסי.

ומה שאמרתי על הסיפור על האמא שהרגה את ילדיה והתאבדה - זה מגובה בעובדות. להביא קישורים לכתבות? היא הרגה את ילדיה והתאבדה אחרי ביקור של הרווחה. אחרי שהיא הבינה שרוצים לקחת את הילדים. הרווחה, כמובן, טוענת שזו הייתה אי הבנה. אבל התוצאה של אי ההבנה הזו היא שלושה קברים.

כך שלי עומדת הגנת אמת דיברתי. לעומת זאת, אילו עובדות את הבאת?
הנה עובדות:
http://pkidat-saad.blogspot.co.il/2010/01/blog-[po]post 13[/po].html

לא אנקדוטות מהיכרות אישית שלי, מחקרים.

אם הייתי עו"ס, הייתי תובעת חלק מהדוברות כאן על הוצאת דיבה.
ערימות של הצהרות לא מגובות בשום עובדה, לא מבוססות, הסתה פרועה.
אהבת עולם, אישה במסע - אני חושבת שאתן מסיתות ומתלהמות ואם היה לי יותר שכל הייתי מתאפקת ולא מתווכחת אתכן כי ברור שאין אוזניים קשובות בצד שלכן.
טליה, היחידה שהביאה תוצאות של מחקר - מוזמנת לקרוא עשרה מחקרים של ד"ר בלהה דוידסון ערד על הוצאת ילדים מהבית בישראל, ולקרוא שם ההפך המוחלט.

זה לא שהרווחה טלית שכולה תכלת, ויש מה לשפר אבל מכאן ועד ההצהרות הקיצוניות שנשמעות כאן - רב הנזק על התועלת.

אם חשבתם שאומנה זה יותר טוב - תחשבו שוב.

חברתי שלומית, שעליה סיפרתי שבנה נלקח ממנה בגיל שנתיים אחרי שפנתה לרווחה לבקש עזרה כלכלית,
הילד במשפחת אומנה.
מותר לה לראות אותו פעם בשבוע לשעה במרכז קשר.
הילד מגיע עם סימנים כחולים בכל הגוף.
היא צילמה את הילד וטענה על זה מול הרווחה. מאז פחתו הסימנים בגוף. לא בטוח שבנפש.
תוך כדי משחק הילד מזכיר הרבה עונשים, פחד. (כנראה שהאב במשפחת האומנה מכה ומעניש אותו).

משפחת האומנה מקבלת הרבה כסף כל חודש עבור הילד (אם תהיתם למה שמשפחה שלא יודעת לטפל בילדים ואפילו מתעללת תיקח ילד לאומנה).
הילד, בן 4, אומר לאמא שלו בפגישה השבועית: 'תקני לי גופיות'.
היא בטוחה שבתור ילד בן 4 זה לא דבר שעולה על דעתו לבקש בעצמו.
משפחת האומנה לוקחת לעצמה את הכסף, והאמא האמיתית שרואה אותו פעם בשבוע מתבקשת לקנות לו גופיות במקום.
(לפי החוק היום משפחת אומנה לא צריכה להביא קבלות על הדברים שהיא קונה לילד בכסף שניתן לה לשם כך. מה שאומר: אין שום בעיה לקחת את הכסף לעצמם, ולקנות לילד את המינימום שבמינימום. ותהיו בטוחים שזה קורה הרבה).

***************

גם במרכז הקשר העו"סיות הפסיקו לשלומית כבר כמה פעמים את הפגישות עם הילד (בניגוד להחלטת בית המשפט ונגד החוק). כל פעם מסיבה שונה.
פעם היא 'באה עם גופיה, וזה פרובוקטיבי' - אז כמובן שהיא לא ראויה בשל כך להיות אמא, ולכן אסור לה לראות את הילד שלה לשעה בשבוע.
פעם היא צבעה עם הילד שלה בגואש, הרצפה התלכלכה קצת, העובדת במקום ביקשה ממנה לנקות, שלומית התחננה שתתן לה לסיים את השעה עם הילד שלה והיא תנקה אח"כ, בסיום השעה שלומית קרצפה את כל מרכז הקשר, כמה דקות אחרי שיצאה משם קיבלה טלפון מהעו"סית שלא רוצים שתגיע יותר, כי היא 'מדברת לא יפה'.

(אני מזכירה שכל זה נגד החוק. ואסור לעו"סיות להחליט על דעת עצמן להפסיק מפגשים של הורה עם הילד. אפילו אם אמא באמת מדברת לא יפה, או באמת מלכלכת ולא מנקה, או אפילו רחמנא לצלן באה עם לבוש 'לא צנוע').

להלן הסיפור - תחת השם הבדוי 'מעיין' (אני מרשה לעצמי לפרסם את זה כיוון, ששלומית בעצמה מפרסמת את זה תחת שמה האמיתי בפייסבוק):
http://www.youtube.com/watch?v=rjPfowQbHuI

אה, וגם - *אם הילד מספר להורה על התעללויות שקורות בפנימיה (פיזית, מינית)
וההורה מתלונן -
הרווחה טוענת שזו טקטיקה ומניפולציות של ההורה כדי להחזיר את הילד הביתה*.

ראו מתוך החדשות הסיפור של שרונה - ילדה בפנימייה שאולצה לצפות בחבריה מקיימים יחסי מין ומצלמים את עצמם
כמובן שהרווחה טענה שזו טקטיקה של ההורים.

_לא יודעת לאן נעלם מה שכתבתי בעבר על בן עמי, *חברה בקהילה שגוללה כאן את הסיפור העצוב שלה.
ילד עם צרכים מיוחדים שגרם למשפחה הרבה הוצאות, הם פנו לרווחה לעזרה, הרווחה לקחו בכוח את שאר הילדים לפנימיות.*_

אז מתברר שהקישור לדף מופיע אפילו במרומי דף זה: ילדים עוסים חוק ואנושיות בסיסית.

היה לי קשה בזמנו לקרוא. גם עכשיו קשה. כלכך כואב.
כאמור, היה להם ילד עם צרכים מיוחדים שלקח זמן עד שהרשויות ניאותו לתת לו את זכויותיו, בינתיים זה הקשה על הטיפול בשאר הילדים.
פנו לרווחה לעזרה.
הרווחה הציעה להוציא את הילדים לפנימיה לחודשיים.
מרגע שהאמא חתמה, העובדות הסוציאליות שכחו מה שהבטיחו.
לא נתנו לילדים לחזור הביתה בתום החודשיים.
הילדים הפכו לבני ערובה בידי הרווחה. לאסירים. הפנימייה הפכה להיות עבורם מוסד סגור.
למרות שהאמא רצתה שיחזרו והוציאה הון כסף על עורכי דין כדי להחזיר את הילדים שלה הביתה, והילדים עצמם התחננו לחזור.

ניתן לצאת רק לשבת אחת לשבועיים, וכמה שעות באמצע שבוע אחת לשבועיים.
אבל זה רק אם לא מקבלים עונש. בפועל - יצאו הביתה הרבה פחות.

בפנימייה - התעללות.
אם הילדה לא עשתה שיעורים - לא תבוא הביתה לשבת. (כאשר שאר האחים שלה כן).
זה אומר כמה שבועות בלי לראות את הבית.
אם שכחה להתקלח - לא תבוא לשבת. (פעם המקלחת הייתה סגורה בערב והילדה הייתה בחרדות כל הלילה שבגלל שלא התקלחה לא יתנו לה לצאת הביתה)
עוד עונשים: להישאר בחצר. לא עד 4 ולא עד 6 בערב. עד 9 בלילה.
וכמו ש-בן עמי כותבת שם: אם הורה היה משאיר כך את הילד שלו בחצר היו אומרים שהוא הורה מתעלל. אבל בפנימיה זו נחשבת 'דרך טיפול' לגיטימית.

אם ההורה מבקש להחזיר את הילד הביתה - הרווחה גורסת שהוא 'הורה מסית' ו'לא משתף פעולה' ומאיימת להפסיק בכלל את הביקורים.
אם הילדים מתחננים להורה לחזור הביתה והוא מבטיח להם שיילחם כדי להחזיר אותם - הרווחה גורסת שהוא הורה מסית, ומאיימת בניתוק הקשר עם הילדים.

וכל זה על מה?
האם מישהו פשע כאן?
האם ההורים היו הורים מתעללים? מזניחים?
בסך הכל נקלעו למצוקה זמנית של כמה חודשים, ביקשו עזרה - מתייחסים אליהם כאל פושעים, מתייחסים לילדים כאל פושעים.

אני מזכירה שמדובר בחברת קהילה שהייתה מוכרת כאן בזמנו, אישה נורמטיבית לכל דבר, משפחה נורמטיבית. אמא אוהבת, מטפלת, ומגדלת את ילדיה לתפארת.
כל חטאה היה שנקלעה למצוקה זמנית בשל ילד עם צרכים מיוחדים.

(וזה לתשומת לב כל האוהבים לגרוס 'אם לקחו את הילדים בטח הייתה סיבה טובה. לא לוקחים ילדים סתם ככה' - תקראו את זה בטון המתאים).

***************

והפנימיות?

גם במקרים של הוצאת ילדים לפנימיות אפילו במקרים שאכן הייתה התעללות בבית או הזנחה - היחס אל הילדים הוא כאילו הם אלה שפשעו במשהו.
אם הילדים סובלים בפנימיה (לרוב בצדק, יש שם אלימות קשה, התעללות מצד מדריכים, מצד ילדים אחרים, עונשים לא אנושיים, קשירות למיטה, בידוד וכו') - אז אם הילדים סובלים בפנימיה ובורחים,
או אפילו בורחים רק כדי לראות את ההורים שלהם - המשטרה תופסת אותם בכוח ומחזירה אותם, לפעמים קרה ששוטרים היכו ילדים שברחו,
ילדים שכל פשעם היה שהוצאו מהבית 'לטובתם', ולא שפשעו במשהו - על מה אמור השוטר להכות אותם? מה הפשע שלהם בדיוק?
שהם סובלים בפנימיה? שהם סובלים רחוק מההורים שלהם?
כשמחזירים אותם לפנימייה הם מקבלים עונשים קשים.

מעדות של ילדה שהייתה במקום כזה (קישור שהבאתי לעיל - הסיפור של אלה) - המדריכים נוטים להתאכזר במיוחד דווקא לילדים שאין להם שום הגנה. ילדים שאין להם שום מקום לברוח אליו. למשל ילדים שהוריהם נפטרו.

מי שרוצה לקרוא את זה ולהמשיך לטעון ש- 'למה לתקוף את הרווחה' שיבושם לו.
לעולם אל תפנו לרווחה - אפילו אם אתם במצוקה קשה !
לעולם אל תסכימו שהרווחה תיקח את הילדים שלכם לפנימיה, אפילו לא ל'תקופה קצרה' !
תזהירו הורים מלחתום על 'נזקקות' - כי הילד כבר לא יהיה שלכם.

(דרך אגב, כדי להוציא ילדים בכוח לפנימיה או לאומנה אפשר גם בלי שההורה חתם 'נזקקות'.
אפשר להמציא משהו ולתת לשופט לחתום על זה - והעניין מסודר.
אבל אם חתמת על 'נזקקות' העניין אבוד. הילד כבר לא שלך. הוא עובר ל'משמורת המדינה' והיא יכולה לעשות בו מה שרוצה - פנימיה, אומנה, אימוץ וכו').

פילנית, למרות שהמצבים שאת מתארת נראים כמו טעויות באי הוצאה, המציאות מוכיחה שלילדים טו ביותר עם ההורים. גם אם הם ינטשו אותם בגיל 15! עדיף שהם ינטשו בגיל שלוש מאשר בגיל חמש עשרה?
אני מכירה מחקר אחר מזה שהביאה טליה, אך המסקנה היא אותה מסקנה.

תוצאות המחקר מוכיחות חד משמעית כי משרד הרווחה גורם נזק משמעותי לילדים, הן בקהילה והן מחוצה לה. הילדים שטופלו בכפיה ע"י משרד הרווחה נפגעו קשות מן הטיפול, ולעומתם ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה לא נפגעו יחסית. זכאות לבגרות, פתיחת תיק פלילי, לידה בגיל צעיר, ועוד.

תודה טליה !

פילונית ההשערה שלך על הילדה עם הקוקיות יפה, אך נכשלת בצורה חמורה במבחן המציאות.
בשנת 2011 פרסם מכון חרוב דוח מחקר אמפירי רחב היקף על ילדי ההשמה החוץ ביתית.
המחקר (שניטרל את מאפייני הרקע כגון מצב חברתי, כלכלי, משפחתי, ועוד), השווה בין ילדי הפנימיות לבין ילדים עם קשיים ורקע סוציו-אקונומי דומה, ואשר לא טופלו ע"י הרווחה (כקבוצת ביקורת).
תוצאות המחקר מוכיחות חד משמעית כי משרד הרווחה גורם נזק משמעותי לילדים, הן בקהילה והן מחוצה לה. הילדים שטופלו בכפיה ע"י משרד הרווחה נפגעו קשות מן הטיפול, ולעומתם ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה לא נפגעו יחסית. זכאות לבגרות, פתיחת תיק פלילי, לידה בגיל צעיר, ועוד.
תוצאות המחקר דומות למחקר שנערך ע"י MIT בשנת 2007 ודגם כ-15,000 בוגרים.
מחקר חרוב

כמו כן,
אני גם לא חושבת שהחלוקה בין עו"סיות טובות לרעות היא נכונה.

יש אמנם עו"סיות שפועלות מרוע לב, מתחושת כוח וכו'. לצערי, זה בהחלט קיים.
ויש כמובן הרבה עו"סיות שעושות טוב.
אך יש הרבה עו"סיות שפשוט חושבות שהן עושות טוב, בעוד שהן עושות את הדברים הכי נוראיים בעולם.

עו"סיות שלא מבינות את הצורך העצום של ילד בקרבת הוריו והן חושבות שהן פועלות 'לטובת הילד' כאשר הן 'מצילות' אותו מכל מיני מצבי 'סיכון' לכאורה,
הן עשויות למשל לחשוב שאם הורה לא מחסן את הילד ולכן לפי תפיסתן 'מסכן אותו' - אז צריך לקחת את הילד מאותו הורה, בלי להבין לעומק את ההשלכות של זה.
או שאם להורה אין מספיק כסף לגדל את הילד - אז עדיף שהילד יגדל בפנימיה או במשפחת אומנה, בלי להבין שעדיף לילד לחיות בבית עני, עם מיטה שבורה ובלי הרבה אוכל, מאשר בלי הורה. (ובמדינה שלנו אין כמעט מקרים שאי אפשר למצוא בכלל בכלל מה לאכול, כך שלא מדובר בסכנת חיים + שאם רק חלק מהכסף שמשולם כל חודש לפנימייה או למשפחת אומנה היו נותנים למשפחה, המצב היה אחר לגמרי).
ואפילו, אפילו, כן - אם לא מדובר באלימות קיצונית - אז גם הורה מכה עדיף לילד מאשר לחיות ללא ההורה.
אבל כאמור, בהרבה מקרים זה אפילו לא מגיע לזה.
(וכפי שאפשר לראות בקישור העצוב שהבאתי בהודעה הקודמת - נערה שהציקו לה בבית הספר, העו"סית החליטה שזה נובע מבעיה נפשית של הילדה וכפתה עליה יציאה לפנימיה ולאחר מכן אשפוז במוסד סגור. שבו, כמה לא מפליא - היא חוותה התעללות קשה).

קשה לי להיכנס לראש של אותן עו"סיות ולהבין איך הן חושבות שזה עדיף לילדים מלהישאר עם ההורים שלהם?????????
אבל אני נוטה להאמין שחלק גדול מהן עושה את זה מתוך מחשבה שהן פועלות ל'טובת הילד'.
וזה מה שעצוב בעניין.

• נכון שיש מצבים של סיכון אמיתי לילדים. ואז אין ברירה.

הם כלכך פחותים ביחס למספר הילדים המוצאים מהבית, שזה פשוט שערוריה.*

אלברט איינשטיין אמר: "העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין"
והגרסה שלי: "העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלה שחושבים שהם עושים טוב"
האמת, מאלה אני הכי מפחדת... .

ורוצה לומר לכל מי שאומר דברים בסגנון 'תפסיקו לתקוף את הרווחה, הרווחה עושה כלכך הרבה למען הקהילה'.

ובכן, כפי שכבר נאמר - גם המשטרה עושה הרבה דברים חשובים.
ועדיין - יש הרבה שוטרים מושחתים. וכשיש שחיתות - אי אפשר לא לפעול לתיקון המצב, נכון?
זה שאחרים הם בסדר זה לא אומר שצריך לשתוק על עוולות.

וגם הצבא עושה הרבה דברים חשובים, ויש הרבה חיילים שהם בני אדם טובים שעושים את עבודתם נאמנה.
אבל מה אם מתברר שיש ביניהם גם הרבה חיילים שלא?
חיילים שמכים פלסתינים מכות רצח? חיילים שמתעללים בחיילים אחרים וכו'?
אז בגלל שהצבא עושה כ"כ הרבה דברים טובים אסור לדבר על הדברים הנוראים שקורים שם?
לא ננסה לתקן?

אני לא מבינה במה עוזר שמביאים לי סיפורים על דברים טובים שקורים ברווחה,
כשבמקביל ובאותו זמן קורים דברים מצמררים.

• הדברים הטובים שקורים - נהדר. שימשיכו לקרות. אני מחזקת את ידיהן של העו"סיות הטובות שעושות עבודה טובה.

המקרים הנוראיים - אנחנו חייבים לעצור אותם !*

הילד באמת יחסר את ההורים גם אם התעללו בו או הזניחו אותו, וההורים באמת יכאבו את הפרידה ממנו גם אם לא נתנו לו לאכול וגם אם הטיחו אותו לקיר כשבכה
זה מאוד קל לגלוש לדוגמאות קיצוניות כאלה.

כאמור, ברוב המקרים של הוצאת ילדים מהבית - זה ממש לא המצב.
כיוון שנכנסתי לעובי הקורה, אני מכירה יותר ויותר משפחות כאלה.

לא יודעת לאן נעלם מה שכתבתי בעבר על בן עמי, חברה בקהילה שגוללה כאן את הסיפור העצוב שלה.
ילד עם צרכים מיוחדים שגרם למשפחה הרבה הוצאות, הם פנו לרווחה לעזרה, הרווחה לקחו בכוח את שאר הילדים לפנימיות.

הסיפור של אלה - בת לאם חד הורית ונערה מצטיינת בלימודים, אשר נרדפה ע"י רשויות הרווחה בכרמיאל ואושפזה בכפיה במחלקה פסיכיאטרית עד שנאלצה להימלט מן הארץ: http://myfamilythoughts.wordpress.com/ella/.
אחד הסיפורים המזעזעים ששמעתי.


ו... שרון ס מעניין אותי מה את אומרת על דברי השופטת חנה בן עמי שציטטתי לעיל:
'בזו אחר זו הן עלו, והעידו כי הן היו סבורות שמקומם של הילדים בבית האימא, במסגרת תמיכה של הקהילה במקום, אבל כשהם הציעו להגיש תכנית לטיפול במסגרת הקהילה, הבקשה שלהם נדחתה, תוך שהובהר להם שאם יהיו תכניות כאלה בקהילה, אז יקטן מספר הילדים לאימוץ והדבר יפגע במשפחות שמבקשות לאמץ ילדים.'
ובכלל על שאר דבריה של השופטת כפי שמופיעים כאן

נכון שבהרבה מקרים העו"סיות עושות עבודה מעל ומעבר.
אך אשמח לדעת מה את חושבת על כל המקרים שבהם מתברר שלא. (ואני מקווה שאת מאמינה לשופטת)

לא, לא מוציאים בגיל שלוש. כנראה לא הייתי ברורה. בודקים, ההורים מתעקשים ולא מוציאים. או שהם בכלל לא הגיעו לתודעה של הרווחה כילדים. ואז ההורים פונים מיוזמתם למשטרה, לרווחה, לבתי חולים.
לא כולם, לא תמיד, יש טעויות. אבל יש גם המון טעויות הפוכות. כשאני חושבת על מאות הנערים והנערות שראיתי וכיצד המשפחות באמת באמת התנערו מהם, לא בגלל שמישהו מתי שהוא הוציא אותם מהבית, הם היו שם כל הזמן וגדלו שם.

הילדה הייתה בת שלוש, מתוקה עם קוקיות, ולא נערה מתבגרת עם התנהגות מינית בעייתית ושפה לא ערבה לאוזן.
שוב משפט שמוכיח כמה המערכת לא עובדת ולא יעילה.
בקיצור למוסדות אין פיתרון יותר טוב ממשפחה. אם לא מזניחים, מכים ומתעללים, מדוע להוציא?
מוזר ביותר שבמרגיעון כתוב ברגע זה : כולנו משפחה אחת.

האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;
הגיון פשוט אומר לי, שהסעיף הזה כן נותן את האופציה להוציא ילד בגלל בעיות כספיות. במילים אחרות חוסר מסוגלות כספית לטפל בילד. אם אין כסף, במקום לעזור עם זה, את אותו כסף מעבירים למוסד שיקח את הילד המשפחה.
פילונית הדוגמא שלך מאוד עצובה, אבל רק מוכיחה שמשהו אבסורדי קורא כאן. לוקחים בגיל שלוש, מנסים להחזיר בגיל הנערות, ואז כועסים על ההורים שהם כבר שבורים מדי מלטפל בילד שהם בכלל כבר לא מכירים. כמה בן אדם יכול לספוג ולסבול?

אישה במסע, כמו שכתבתי, אני פגשתי את הילדים כנוער אחרי שהם לא הוצאו מהבית כילדים ואז אין להם באמת כתובת. אם הם היו מוצאים מהבית, הם לא היו מגיעים למסגרות כמו שאני עבדתי בה. כשאני כותבת שהורים אומרים שאין להם כלים, אני מתכוונת לזה שהורים מגיעים למצבים שהילד כבר אלים כלפיהם והם קוראים למשטרה שתוציא אותו מהבית, או שהוא פוגע בעצמו ומגיע לאישפוז בחדרי מיון ואז אלינו. בלי שום קשר לכסף.
ההורים שנלחמו על הילדים לדוגמא בבתי משפט מול הורה אחר, או אחרי שהילד הגיע לבית חולים עם חבורות (סימנים כחולים), או אחרי שהוא הגיע לבית הספר ולגן כשברור שהוא לא מקולח כבר הרבה זמן, שאין לו בגדים נקיים, שהוא בחוסר תזונה. ולמרות כל זאת הרווחה ברוב, המקרים שאני עבדתי איתם, השאירה את הילדים בבית, ואז כנוער פוגשים אותם שוב, לרוב , באמת לרוב, ביוזמת ההורים.
אני מסכימה שטיפול במסגרת הקהילה נכון יותר. ובאת היינו מחפשים כל דרך לחבר את הילד לקהילה שלו חזרה. אבל הקהילות האלה קורסות. בגלל המון גורמים, שהעובדים הסוציאלים הם באמת האחרונים שבהם.

פילונית
את מתכוונת שקודם לקחתם את הילדה המתוקה בת שלוש, ואז ההורים כדי לשמור על שפיותם ולא לצאת מדעתם או להתאבד, הרחיקו את עצמם רגשית מהילדה, כי גם לאהוב אותה וגם להיות רחוקים ממנה זה בלתי נסבל, ואחרי שהפרעתם להורים להורים במקום לעזור בטיפול במסגרת הקהילה, שהוכח אמפירית כיעיל יותר, אז בסוף הם לא רוצים את התזכורת לכל הכאב הזה, את המראה העצוב של מה שחיים בפנימיה עשו לילד המסכן שלהם?

גם להורים שלי לא היו כלים לגדל אותי! באמת! וכשהגעתי למסגרת חוץ ביתית <קרי: כשהתגייסתי לצבא> נהנתי ואני נהנית מאוד מהמרחק מהבית. זה לא אומר שהיה צריך להוציא אותי מהבית בגיל 3!

את מבינה שיכול להיות שאילולא התערבות הרווחה ההורה לא היה חושב שאין לו כלים לגדל. הוא פשוט היה מגדל. ויכול להיות, שלמרות העדר היכולות, הוא היה מגדל אותו לא רע בכלל. לפחות לא הייתה לילד את תחושת הנטישה שפנימייה גורמת לה.

(לא מאמינה שנפלתי לפיתוי לכתוב כאן)

אבל גם לא יכולה לשתוק. כי גם ההורים שלי היו עולים חדשים. ולא עשירים. ולא יודעים להתמודד מול המערכת. ומאוד קונפורמיסטים. היה אפשר להפיל גם אותם בפח הזה. אפילו ניסו. רק לחשוב שאני הייתי יכולה להיות במקום אישה בוגרת, תלמידה מצטיינת, חיילת באחת היחידות המובחרות, להיות אחת מאותן נערות בעלות התנהגות מינית בעייתית. בררררררר

אני לא עובדת סוציאלית, אבל יצא לי לעבוד לא העט עם הרווחה במסגרת עבודתי עם נוער במצוקה. אני מכירה את התהליך לקראת סיומו, זאת אומרת, נערים ונערות שמתקרבים לגיל 18 וכבר יוצאים מחסות משרד הרווחה, העוסים וההורים. בתישעים אחוז מהמקרים איתם עבדתי, כשגיל ההתבגרות מגיע, ההורים מתנערים מהילדים. כשהילדים כבר לא קטנים וחמודים, אלא נכנסים לתהליכים טיבעיים לגמרי של התבגרות, והסביבה חלשה מלהכיל אותם, חלה התפרקות קיצונית. גם הורים שנלחמו בחורמה על כך שהילדים ישארו איתם, כשמגיע גיל העשרה והנוער מתחילים לפרוק עול, פשוט מחפשים את התמיכה שבמסגרת החוץ בייתית.
ואז היינו (צוות הפנימייה), מתחננים להורים שייקחו את הילדים לסופי שבוע שירגישו שבת בבית, לדודות שיעזרו בחגים, למשפחות מארחות שייתנו קצת חום והרבה פעמים אנחנו, הצוות או העוסיות שעבדו עם הנוער היינו התחליף היחיד. ואני יודעת מניסיון ומהיכרות אישית עד כאב, איך אותם הורים בדיוק זעקו כשהרווחה ניסתה להתערב ולעזור כשהילדה הייתה בת שלוש, מתוקה עם קוקיות, ולא נערה מתבגרת עם התנהגות מינית בעייתית ושפה לא ערבה לאוזן.
אבל, מי שנשאר בבית לא מתפקד, ללא גבולות וללא סמכות הורית כבר כמעט ולא יכול להיעזר ולצאת מהמצוקה כשההורים מתייאשים ממנו אחרי עשר שנים.
מה שהכי כואב לי בהאשמות הקשות כלפי עובדי הרווחה, הוא שאני יודעת איך מתנהלים גם הדיונים בבית המשפט לנוער, כשההורים עומדים מול אותו ילד ואומרים לשופט שהם מצטערים אבל הם פשוט מיואשים ממנו ולא רוצים אותו בבית ובעצם אין להם כלים באמת לגדל אותו.
הילד ממש לא מייאש ולא אשם, אבל בהרבה מקרים באמת לא היו לסביבה כלים לגדל אותו.

(לא מאמינה שנפלתי לפיתוי לכתוב כאן)

מעניין שמשום מה תמיד העו"סיות, הן בעד הרווחה. לא מוזר?
לא מוזר, פשוט לא נכון.
יש תילי תילים של מאמרים וספריים על ביקורת העבודה הסוציאלית, רובה ככולה נכתבה (ונכתבת ברגעים אלו) על ידי עובדות סוציאליות. יכול להיות שיש פחות ביקורת כזאת ברשתות חברתיות שונות, אבל יש הרבה מאוד ביקורת בתוך המקצוע. ובגוף ראשון: אני עובדת סוציאלית ויש לי הרבה ביקורת על הרווחה.

_כן ידוע לי על עובדת סוציאלית שניסתה להתלונן על התנהלות הרווחה.
נחשו מה? הרווחה פיטרה אותה - ולקחו לה את הילדים !_
אני מצטערת אהבת, אבל זה קשקוש בלבוש. אם כול (או אפילו עשירית) מהילדים של עובדות סוציאליות שיש להן ביקורת על המערכת היו מוצאים מהבית, לא היו מקומות לילדים לא של עו"ס.


שימו לב להגדרת "קטין נזקק" ותראו שבכלל לא מופיע בה העניין הכלכלי.
שרון ס , ידוע לך, בוודאי, שיש מה שכתוב, ויש מציאות. במציאות , 75% מהמטופלים ברווחה מגדירים מחסור כלכלי כסיבת הפניה הראשונה, והשאר מגדירים אותה כשנייה (זה המשפט שמתחיל את התזה שלי ). רוצה לומר: אף אחד לא בא לרווחה כי הוא רוצה "טיפול" פסיכולוגי/רגשי/משפחתי/ יו-ניים-איט. אין דבר כזה. לא נעים לשמוע, אבל זאת עובדה.
מכאן: אני אזהר ואגיד כמעט (אבל בעצם אני חושבת: כול) כול הילדים המוצאים מביתם הם ילדים שהם והוריהם חיים בעוני.

וחוץ מסטטיסטיקה, בואי רגע נעבור לידע אנקדוטלי: את מכירה, באופן אישי או דרך חברות שלך שהן עובדות סוציאליות לחוק נוער או עובדות פרט ומשפחה ילדים שהוצאו מביתם ואינם חיים בעוני?
אז בואי נוותר רגע על הוכחת סיבתיות, ונישאר לרגע רק עם השערת קשר: יש קשר הפוך בין מצב סוציו-אקונומי לסיכוי שילד יוצא מחזקת הוריו. את מקבלת את הניסוח הזה?

מעניין שמשום מה תמיד העו"סיות, הן בעד הרווחה. לא מוזר?
לא משנה איזה עוּבדות נציג בפניהן, תמיד יקראו לזה 'הכפשת הרווחה' במקום לחקור לעומק מה באמת קורה. (גם הנחמדות שביניהן)
והאם ייתכן שיש אמת, כלשהי, בדברים הנאמרים כאן ושם, ולצערנו ביותר ויותר מקומות? (אבל גם לשמחתנו, כי אולי בסוף מישהו יקשיב).

כן ידוע לי על עובדת סוציאלית שניסתה להתלונן על התנהלות הרווחה.
נחשו מה? הרווחה פיטרה אותה - ולקחו לה את הילדים !
(יש לי קישור לעניין אני צריכה למצוא אותו ואצרף לכאן)

נזקקות זו לא הגדרה של משפחה שמבקשת עזרה כלכלית מלשכת הרווחה. בכלל לא. שימו לב להגדרת "קטין נזקק" ותראו שבכלל לא מופיע בה העניין הכלכלי. הורה שמסכים להגדרת הנזקקות מגדיר את עצמו בפירוש כמי שאינו מסוגל להיות אחראי על הילד או כמי שכבר גרם לילד נזק רב.

יפה שאת יודעת את זה. זה לא מה שאומרים להורים. אף אחד לא טורח ליידע אותם מה המשמעות האמיתית של זה.
ח"כ מרינה סולודקין ביקשה לשנות את ההגדרה כדי שיהיה ברור להורה על מה הוא חותם.
לצערנו, היא נפטרה תוך כדי כך, ולא הספיקה להוציא זאת לפועל.

שרון, מה עם המקרה עם שחר ובת זוגו?
העניין הוא לא שהתערבות הרווחה הייתה לא רצויה באותו מקרה <לדעתי היא לא, אבל אני לא חושבת שזה קשור לדיון הנוכחי>. אלא שהתערבות הרווחה הזיקה. ואחר כך, אחרי שהרווחה גורמת לנזק, אז היא מתערבת עוד יותר וטוענת שטובת הקטין היא <לכפות משהו על המשפחה, שכמובן מזיק יותר כי זה בכפייה>.

אני אישית מאשימה את הרווחה במותם של ילדים. לא פחות ולא יותר. לא מזמן היה סיפור על אמא שרצחה את ילדיה והתאבדה. וחברה וירטואלית ותיקה שלי סיפרה <בקומונה סגורה, לפני שזה התפרסם בעיתונות> שזה קרה אחרי ביקור של הרווחה, כי האמא פחדה שיקחו לה את הילדים. ואת יכולה להגיד שהאמא באמת לא הייתה בריאה נפשית, ושזה רק מעיד שהיא לא הייתה צריכה להיות אמא. אבל אני יודעת - היא יכלה להיות אמא טובה, לא פחות מאמא שלי. אבל היה לה מזל רע - היא הייתה עולה, וגרושה, ולא היה לה את הידע והאגרסיביות הדרושה כדי להתמודד עם הרווחה. וזה הסתיים רע. במוות שלה ושל הילדים. ולדעתי, הדם הזה הוא על ידיי הרווחה.

והייתי בהרבה דיונים וויכוחים על זה. לא פה, בתפוז, וחלק גדול היה בקומונה סגורה. ולדעתי, באשמת הרווחה מתו שני ילדים, שהיו יכולים לחיות.

לא לקחו את הילדים. הרווחה טענה שזו הייתה אי הבנה. זו הייתה בסך הכל התערבות. אהל אני זוכרת את התיאורים של האמא, ויכולה להבין אותה בקלות. ולדמיין את כל המצב, גם בלי להיות שם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נורא ואיום!

עכשיו תחשבו מה פירוש העניין - שמחלקת הרווחה מפתה הורים לחתום להם על הסעיף "נזקקות" כשהם מאמינים בתום לב שככה יעזרו להם בתשלומים לגן או משהו פעוט כזה -
ואז אחרי שהם חתמו,
בתרועת ניצחון מנפנפים במסמך הזה כדי לחטוף להם את הילד מהבית (או מהגן) ולא להחזיר אותו שנים!

תחשבו כמה רשעות יש כאן.
כמה עוול וכוונה תחילה.
כמה ברור שהרווחה ומערכת המשפט פועלים כאן לא בתום לב בכלל, כמה ברור שמכשילים את ההורים האלה בדיוק כמו שמחתימים אותך בהבטחות חלקלקות בבנק על כל מיני מסמכי הלוואה ומשכנתא, וכשלוקחים לך את הבית מנפנפים לך בתרועת ניצחון באותיות הקטנות שלא הבנת ולך תגיד להם שזה לא מה שהסבירו לך כשחתמת.
הסבירו - מה שנוח להם, העיקר שתיפול בפח.
נפלת? בעייה שלך. אתה חתמת. אכלת אותה.

למדינה אין שום סיבה להוציא ילדים להורים סבירים מבתיהם
זו טעות.
זו לא "המדינה". אלה עו"סיות מסויימות בתוך הקשר מסוים של מערכת הרווחה באווירה מסוימת עם אינטרסים מסוימים.
"הורים סבירים" - לפי ההגדרה של מי?
שימי לב שאמא חד הורית שיש לה קושי כלכלי (כלכלי! לא התעללות, לא חיה ברחוב, לא פוגעת בילד, כלום) פנתה בתום לב לרווחה ועבדו עליה בעיניים וחטפו לה את הילד! תינוק בן שנתיים!!!!
וזה מקרה בודד אך מייצג.

לפי הדו"חות שהרווחה מפרסמת בעצמה - אני חוזרת, בעצמה, לא תיאוריות קונספירציה של אחרים - הרוב המכריע של הילדים שמוציאים ממשפחותיהם לא מוצא עקב סמים/שכרות/עבריינות/התעללות בילד. לפי הנתונים שלהם. לא זוכרת כרגע את הנתון אבל בטוחה שרשמתי אותו איפשהו במעלה הדף הזה.
נתונים רשמיים.
שלהם על עצמם.

אחת, אהבת עולם צודקת בוודאות ויש כאלה מאות ואלפי מקרים פעילים. הפרטים המלאים שלהם נמצאים בידי האנשים שנאבקים לצידם כבר שנים, כמו ח"כ סולודקין, כמו עמותת ע.ל.י.ה

אהבת, מאוד מטריד מה שאת מספרת,האם את יודעת בוודאות שאותה אם אכן תיפקודית? את מכירה אותה באופן אישי? את יכולה לתאר בפירוט את השתלשלות הענינים?
אני שמעתי על אמהות חד הוריות שביקשו הנחות ( למשל בחוגים, בבריכה) והופנו ללשכת הרווחה, האם היו נדרשות לחתום שם על נזקקות? האם כל הילדים שהוריהם חתמו על נזקקות מועברים למססגרת חוץ ביתית?

ומעניין לעניין באותו עניין, מעתיקה לכאן הודעה:
עזרו בבקשה בהפצת ההודעה:
דרושות פקידות סעד, ו/או עובדות סוציאליות שמוכנות לדבר בעילום שם על התנהלות מערכת הרווחה, אשמח לקבל פניות גם בהודעה פרטית. לפרטים נוספים: 0503374542 אמיר שיפרמן.
(הדף של אמיר -
https://www.facebook.com/shipperman?[po]hc location[/po]=stream )

נ.ב. אני לא כותבת את כל זה חלילה כדי להכניס אנשים לפחדים. אלא כדי שנתעורר כבר ונתחיל לעשות משהו...

לפעמים המאמצים נכשלים כי להורים אין יכולת או רצון להעזר, כי הם מכורים לסמים, כי הם אלימים, כי הם מתעללים, כי הם בעלי הפרעות נפשיות

ולפעמים ההורים הם הורים טובים, הורים מטפלים, הורים אוהבים.
שכל חטאם הוא שהם - חד הוריים / עניים / עולים חדשים / גרושים / מאוד צעירים / מתמודדים עם קשיים מסוימים (כמו אחד הילדים במשפחה עם צרכים מיוחדים) / בוחרים בחירות שונות מהמקובל...

כל מי שטוען שאם לקחו את הילד בטח הייתה סיבה - מעדיף לחשוב כך. ולמה?
כי אם יכול להיות שלקחו בלי כל סיבה מוצדקת - זה אומר שגם על הדלת שלי יכולים לדפוק יום אחד, ומזעזע מדי לחשוב את זה.
אז לא, עדיף לטמון את הראש בחול.
זה קורה רק להם, ל'דפוקים'. לי זה לא יקרה....

גם אם אתם משפחה 'נורמטיבית', משכילה, לא עניים - אתם לא חסינים.
אם תתגרשו - תהפכו לפגיעים מול המערכת. אם פתאום תאבדו את הכסף שלכם. אם יהיה לכם חלילה ילד חולה.

דרך אגב, אפילו סתם אם איזה שכן יחליט להתנקם על משהו ויתלונן שאתם אלימים. או שהילד יגיד בגן משהו שיגרום לגננת לחשוב שקורה משהו בבית. גם אם הילד סתם פנטז.
דבר ראשון - מוציאים את הילד מהבית. רק אחר כך אולי אולי יבדקו אם זה נכון. ואולי גם לא.

ולהגיד שמי שלקחו לו ילד בטוח עשה משהו שגרם לזה - זה בדיוק כמו להגיד שאם בחורה נאנסה היא בטח עשתה משהו שגרם לזה.
ככה זה גם מרגיע, נכון?
כי 'לנו זה לא יקרה'...

אדמה טובה, אני מבינה שכל המקרים שהבאתי כאן בפנייך הם כלום בעינייך.
'למדינה אין שום סיבה' - יפה לטעון את זה. הגיון בריא.
מה שקורה בשטח זה משהו אחר.

אסור לנו להסכים לדעת את זה, כי אז יהיה קשה להמשיך לחיות כאן בעולם הזה.
העולם מאבד את ההגיון שלו כשאתה יודע שדברים כאלה קורים, ממש מתחת לאף שלך, ואין פוצה פה ומצפצף.
ולהבין שימי הביניים בעצם לא חלפו, אנחנו עדיין לגמרי שם.

אבל למרות שאנחנו מתנגדים בכל תוקף לדעת את זה - לא יעזור.
יותר מדי משפחות חבולות מסביבנו, אלה עדויות מצמררות שאנחנו לא נוכל להמשיך לברוח מהן, ובסופו של דבר נהיה מוכרחים להסתכל למציאות בעיניים.

'למדינה אין שום סיבה' חה חה חה. לכי תספרי את זה למדינה...

למדינה אין שום סיבה להוציא ילדים להורים סבירים מבתיהם. להפך. קודם כל, המדיניות באופן נרחב, מוצהר וברור, היא לנסות ככל האפשר לתקן את המצב הדורש תיקון בבית, תוך השארת הילד במשפחתו ובקהילתו, ע"י הדרכת הורים, סומכת, חונכים, טיפול להורה, טיפול לילדים במרכזים שונים ומגוונים וטיפולים משפחתיים. המון משאבים מופנים לכך.
לפעמים המאמצים נכשלים כי להורים אין יכולת או רצון להעזר, כי הם מכורים לסמים, כי הם אלימים, כי הם מתעללים, כי הם בעלי הפרעות נפשיות, כי הם פשוט לא מסוגלים לראות את צרכי הילד ולא משנה כמה תמיכה הם מקבלים. יש אנשים כאלה, והילדים שלהם סובלים.
ילדים שסובלים מהזנחה או התעללות קיצונית שלא הצליחה לטופל בקהילה ובמשפחה מחכים בתור חודשים ושנים שיתפנה מקום במשפחת אומנה, בקלט חרום, במוסדות שונים.
איזו סיבה יש למדינה לקחת ילד מהורה סביר, כשעל הראש ועל המצפון של כל פקידת סעד לחוק נוער יש המוני ילדים שההורים מכים אותם, פוגעים בהם מינית, מונעים מהם מזון, מנצלים אותם בדרכים שקשה להעלות על הדעת שאפשרי בכלל, מניחים להם לשוטט ברחובות ללא השגחה תוך סיכון הולך וגדל וניצול ברחוב - ואין לאן להפנות אותם?
מה שחסר במערכת זה יותר מרכזי טיפול הורה-ילד ומשפחות אומנה.

הורים שפונים ללשכת הרווחה כדי לקבל סיוע כספי עבור הילד - הרווחה מציעה להם ב'טובה' להכריז על הילד כ'נזקק'.
מה שהם לא יודעים זה שהמונח 'נזקקות' פירושו הוצאת הילד מרשותם לידי המדינה. ואין דרך חזרה !

כאמור גם אין שום דיוני הוכחות כאשר מוציאים ילד מהבית.
היום בבית המשפט: האמא ביקשה פעם נוספת דיון הוכחות. הילד מחוץ לבית כבר שנתיים.
בית המשפט: האמא חתמה בעבר על 'נזקקות', תוך שהייתה מיוצגת ע"י עורך דין - לכן אין אישור לדיון הוכחות.

מה שהם לא אומרים זה שהעורך דין שהיה הוא עורך דין מהסיוע המשפטי, שגם הוא מקושר למשרד הרווחה.
אף אחד במשרד הרווחה וגם לא העו"ד לא טרח לספר לאמא מה זה באמת אומר 'נזקקות'.
הם מציגים זאת כאילו ש'המדינה תעזור לילד'.
(האמא חושבת למשל שיעזרו לה לממן את הגן לילד).

קיימנו הפגנה מחוץ לבית המשפט בדרישת דיון הוכחות כאשר מוציאים ילד מהבית.
(לצערי הרב הנוכחות הייתה מועטה. כנראה בשל השעה המוקדמת).

.]זה הסרטון מההפגנה היום שמסביר מדוע בשום פנים ואופן אסור להסכים להכרזת נזקקות
(אני זו ששומעים אותה עם המדונה)

אהבת עולם, איזה סיפור מזעזע...

ולגבי הקונספירציות בעולמנו: אני מזמן הבנתי שאם רוצים לדעת מה האמת לגבי משהו, כדאי לברר מה כולם חושבים, והאמת היא בדרך כלל הפוכה.

לפינה בה מתגודדים חסידי קונספירציות
המון מפחדים מהמילה הזאת - קונספירציה. אז בואו נעברת אותה. קונספרציה

עברית תיקנית - קנוניה

סלנג יומיומי - קומבינה.
לא חייבים להאמין לכל האניפורמציה שמסתובבת, בשביל להבין שיש הרבה קומבינות בעולם.
נסטלה - חלוקת דוגמיות של תחליף חלב במדינות נחשלות - קומבינה!
ניסיון לדחוף לנו חיסונים לפוליו או שפעת - קומבינה!
האמרקאים נכנסו לעירק בגלל כורים אטומים שעד היום לא נמצאו, ואף אחד לא באמת נתן על זה דין וחשבון - קומבינה!
מוסדות לילדים, שחלקם כבר עמדו להיסגר. אבל כדי שלא ייסגרו שלחו אליהם ילדים. - קומבינה!
מי ממנה את השופטים לכל השדים והרוחות? - קומבינה!
הרשימה היא ארוכה.
האם זאת קומבינה אחת גדולה, או הרבה קטנות, קטונתי מלומר.
אני רק חושבת שאיך שמתנהלים הדברים בעולם מעלים חשד. לאטום אוזניים, ולקבור את הראש, לא יעלימו את העובדות.
אני מחכה בקוצר רוח לתנאים של מש' רוטשילד למימון בניית משכן ביה"מ העליון.
לא אעשה לך חיים קלים, בשביל זה יש את גוגל, לא?
רק אציין מסקנה קטנה שלי. יש בבעלות משפחת רוטשילד בנקים, ואם משהו שלמדתי בחיים, זה שהבנקים הם התאגידים שהכי עושקים אותנו. לא תאוריות ולא קונספרציות, מספיק להיות בעל חשבון בשביל לדעת את זה. מבחינתי אני חושדת שבעלי הבנקים עושים עלי קומבינה. מישהו יכול להגיד לי בוודאות שהם לא?
שוב פעם - כל מה שצריך לעשות זה - אחד פלוס אחד…

אני מחכה בקוצר רוח לתנאים של מש' רוטשילד למימון בניית משכן ביה"מ העליון.
אציין רק שהטיזרים עד כה דוחקים את הרמיזות לפינה בה מתגודדים חסידי קונספירציות עם עצם בזקן.
לא הלוחמים האמיתיים בעוולות ושחיתויות וחושפי השערוריות. אלא אלה שמוציאים שם רע לצדיקים שבאמת עושים לנו שירות חשוב...

אני מקווה שלא בכך עסקינן אלא במשהו ראוי.
אולי נקרא את זה - במקום על זה?
יש מצב?

צוויל

כל מרכזי החירום לילדים בארץ מלאים עד אפס מקום, ילדים החווים בבתיהם מצוקות קשות וחריפות נאלצים לעיתים להמתין זמן ממושך מאד משום שאין מקום שיקלוט אותם. כך גם נערים בסיכון ונערות שמסתובבות ברחובות חשופות לניצול והתעללות משום שהמקומות שצריכים לקלוט אותם מלאים!
זה גם מה שאני יודעת.