על ידי זוג_צעיר* » 26 דצמבר 2010, 00:32
כותבת כאן יומן הריון קצר, כדי לא לשכוח.
כניסה להריון: 6 שנים של המתנה והתלבטויות, אבל מרגע שניסינו הצלחנו כמעט מיד - בנסיון שני. (לדעתי בנסיון הראשון היה איזה הריון כימי או פסיכולוגי קטן ומוזר, שעזר להכין את הגוף לדבר האמיתי).
תופעות חיוביות: השדיים גדלו, בערך הכפילו את עצמם; השיער נראה נפלא; אין מחזור, אין מיגרנות! אני חוזרת: אין מיגרנות! זה כל כך נפלא. והכי מגניב - התחלתי להרגיש תנועות ברורות בתחילת חודש חמישי, וכרגע התנועות מלוות אותי כל היום. אני מקבלת אותן בשמחה גדולה, כמעט תמיד. יש לי הרגשה של הכרות עם התינוקת, אני יכולה לבהות שעות בבטני הנעה ולדבר אליה עם חיוך טפשי על הפנים. כל העניין טפשי למדי, אבל כיפי מאוד.
תופעות כואבות: בעיקר כאבים בגב התחתון. כבר בחודש השני התחילו כאבים בצד אחד של העכוז, שהקרינו גם לרגל. אחרי שהם עברו התחילו לי החודש החמישי כאבים בצד השני. עכשיו שני הצדדים כואבים ו"מאובנים", אבל פחות. צירי בריקסטון התחילו לי בחודש השביעי, וכואבים לי מדי פעם אבל בד"כ לא. בחודש השישי היו לי כאבי בטן בהליכה, כנראה בגלל שהשרירים היו צריכים להתרגל למתיחה החדשה. יש גם יובש בעור, אבל זה ממש לא נורא, קצת יותר מאשר חורף רגיל מול התנור, רק בלי הקטע של רביצה מול התנור. מעט דימומים מהאף, אבל גם הם לא ממש מפריעים. היו בחילות בחודשים הראשונים, אבל מעטות יחסית וללא הקאות. הבעיה העיקרית שהייתה איתן היא שלא יכולתי להנות מהחצילים הנפלאים של אישי.
חשקי אוכל: בחודשיים הראשונים בעיקר חשקתי בשקדים ובגמבות. בחודש שלישי-רביעי היה לי חשק למנגו - לא חוכמה, מנגו זה טעים גם כך. בחודש החמישי התחשק לי מרק כתום כל הזמן. וזהו, נגמרו החשקים המיוחדים. אני חושדת שהילדה שלי היפית, כל החשקים שלי הם לדברים בריאים בטירוף.
התזונה בכללי לא השתנתה מאוד וגם הכמויות נשארו די זהות. הפחתתי מאוד את כמות הסוכר, כמעט לרמה של דיאטה לסוכרתיים, ואני מתחילה כל בוקר בדייסה בריאה של שיבולת שועל, נבט חיטה, כף שקדיה (או טחינה, כשאין) וזרעי צ'יה. בתחילת החודש השמיני היו לי שבועיים של קפיצת גדילה שבה כמויות המזון עלו, אבל ככלל לא שיניתי את הכמויות. בחודשים הראשונים לא הצלחתי לסיים את הכריך של העבודה, עכשיו אני כבר מסיימת אותו, אז אולי זו עליה בכמות האוכל. דבר נוסף - עשינו מנוי לחווה אורגנית ורוב הירקות שלנו כרגע אורגניים. זה בהחלט גורם לי לאכול הרבה יותר ירקות.
עד כה (תחילת שבוע 35) עליתי 9 קילו. למעשה עליתי 7 קילו מתחילת ההריון, אבל עליתי 2 קילו בחודש המוזר שהיה לפני ההריון, אז אני מודדת את עצמי ביחס למשקל הנורמלי. זה אומר שאני נראית די כרגיל, רק עם בטן. עדיין מצליחה ללכת, לרכוב על אפניים ולעבוד במכשירי הכושר בפארק - אבל הכל פחות ולאט יותר. יותר קל לי אימון של שעה בפארק מאשר לקום מהספה אחרי רביצה של שעה. הבקבוק החם הוא חברי הטוב.
החתולים נדבקים אלי יותר מהרגיל. השדיים התחילו לייצר קולוסטרום בחודש חמישי או שישי ובהתחלה החתולה הפגינה עניין בריח ובטעם, אבל עכשיו עברה לה הסקרנות. אני תוהה איך היא תגיב לחלב, לכשיהיה לי חלב. החתול מחבב מאוד את כרית ההנקה שלי אבל זו לא חכמה - כולם מחבבים אותה.
אני יושבת בעיקר על הספה עם כרית ההנקה, אבל גם על כדור הפיזיו ועל כסא הסייזה המגניב והישן שלי, שנשלף מהביועם לכבוד כאבי העכוז.
התחלתי לאסוף הימורים על תאריך הלידה הצפוי. ככל הנראה יש לי עוד 4-5 שבועות לפחות, אם כי כבר בשבוע הבא היא לא פגה. עד כה עשינו מעט מאוד בדיקות, באופן יחסי. בשבוע הבא ככל הנראה נעשה עוד אולטרסאונד אחד ועוד בדיקת דם, וזהו.
עכשיו האתגר הוא להתכונן ללידה ולנסות שלא לתת לאמא שלי לשגע אותי.
ואגב שגעונות, יש לי מעט מאוד התפרצויות הורמונליות. חישבתי ומצאתי שאני יותר שפויה ומאוזנת בהריון מאשר לפניו, כשהיו לי ענייני הורמונים כל חודש מחדש סביב הביוץ וסביב הוסת.
ייתכן שהכל יגיע בבום אחרי הלידה.
חששות:
חוששת ממנח עכוז (נדע בקרוב), חוששת מאחרי הלידה, הקטע של להיות אמא עם ילדה לתמיד (בתקווה) מלחיץ מאוד. מאוד חוששת מהדינמיקה המשפחתית מול המשפחה שלי, הרבה יותר נוח לי עם משפחתו השפויה של אישי.
נעה בין "איזה כיף" ל"נו כבר, מתי ייגמר ההריון הזה?" בכל מקרה, מעולם לא חשבתי שתשעה חודשים הם זמן כל כך ארוך, אבל הם כן.
כותבת כאן יומן הריון קצר, כדי לא לשכוח.
כניסה להריון: 6 שנים של המתנה והתלבטויות, אבל מרגע שניסינו הצלחנו כמעט מיד - בנסיון שני. (לדעתי בנסיון הראשון היה איזה הריון כימי או פסיכולוגי קטן ומוזר, שעזר להכין את הגוף לדבר האמיתי).
תופעות חיוביות: השדיים גדלו, בערך הכפילו את עצמם; השיער נראה נפלא; אין מחזור, אין מיגרנות! אני חוזרת: אין מיגרנות! זה כל כך נפלא. והכי מגניב - התחלתי להרגיש תנועות ברורות בתחילת חודש חמישי, וכרגע התנועות מלוות אותי כל היום. אני מקבלת אותן בשמחה גדולה, כמעט תמיד. יש לי הרגשה של הכרות עם התינוקת, אני יכולה לבהות שעות בבטני הנעה ולדבר אליה עם חיוך טפשי על הפנים. כל העניין טפשי למדי, אבל כיפי מאוד.
תופעות כואבות: בעיקר כאבים בגב התחתון. כבר בחודש השני התחילו כאבים בצד אחד של העכוז, שהקרינו גם לרגל. אחרי שהם עברו התחילו לי החודש החמישי כאבים בצד השני. עכשיו שני הצדדים כואבים ו"מאובנים", אבל פחות. צירי בריקסטון התחילו לי בחודש השביעי, וכואבים לי מדי פעם אבל בד"כ לא. בחודש השישי היו לי כאבי בטן בהליכה, כנראה בגלל שהשרירים היו צריכים להתרגל למתיחה החדשה. יש גם יובש בעור, אבל זה ממש לא נורא, קצת יותר מאשר חורף רגיל מול התנור, רק בלי הקטע של רביצה מול התנור. מעט דימומים מהאף, אבל גם הם לא ממש מפריעים. היו בחילות בחודשים הראשונים, אבל מעטות יחסית וללא הקאות. הבעיה העיקרית שהייתה איתן היא שלא יכולתי להנות מהחצילים הנפלאים של אישי.
חשקי אוכל: בחודשיים הראשונים בעיקר חשקתי בשקדים ובגמבות. בחודש שלישי-רביעי היה לי חשק למנגו - לא חוכמה, מנגו זה טעים גם כך. בחודש החמישי התחשק לי מרק כתום כל הזמן. וזהו, נגמרו החשקים המיוחדים. אני חושדת שהילדה שלי היפית, כל החשקים שלי הם לדברים בריאים בטירוף.
התזונה בכללי לא השתנתה מאוד וגם הכמויות נשארו די זהות. הפחתתי מאוד את כמות הסוכר, כמעט לרמה של דיאטה לסוכרתיים, ואני מתחילה כל בוקר בדייסה בריאה של שיבולת שועל, נבט חיטה, כף שקדיה (או טחינה, כשאין) וזרעי צ'יה. בתחילת החודש השמיני היו לי שבועיים של קפיצת גדילה שבה כמויות המזון עלו, אבל ככלל לא שיניתי את הכמויות. בחודשים הראשונים לא הצלחתי לסיים את הכריך של העבודה, עכשיו אני כבר מסיימת אותו, אז אולי זו עליה בכמות האוכל. דבר נוסף - עשינו מנוי לחווה אורגנית ורוב הירקות שלנו כרגע אורגניים. זה בהחלט גורם לי לאכול הרבה יותר ירקות.
עד כה (תחילת שבוע 35) עליתי 9 קילו. למעשה עליתי 7 קילו מתחילת ההריון, אבל עליתי 2 קילו בחודש המוזר שהיה לפני ההריון, אז אני מודדת את עצמי ביחס למשקל הנורמלי. זה אומר שאני נראית די כרגיל, רק עם בטן. עדיין מצליחה ללכת, לרכוב על אפניים ולעבוד במכשירי הכושר בפארק - אבל הכל פחות ולאט יותר. יותר קל לי אימון של שעה בפארק מאשר לקום מהספה אחרי רביצה של שעה. הבקבוק החם הוא חברי הטוב.
החתולים נדבקים אלי יותר מהרגיל. השדיים התחילו לייצר קולוסטרום בחודש חמישי או שישי ובהתחלה החתולה הפגינה עניין בריח ובטעם, אבל עכשיו עברה לה הסקרנות. אני תוהה איך היא תגיב לחלב, לכשיהיה לי חלב. החתול מחבב מאוד את כרית ההנקה שלי אבל זו לא חכמה - כולם מחבבים אותה.
אני יושבת בעיקר על הספה עם כרית ההנקה, אבל גם על כדור הפיזיו ועל כסא הסייזה המגניב והישן שלי, שנשלף מהביועם לכבוד כאבי העכוז.
התחלתי לאסוף הימורים על תאריך הלידה הצפוי. ככל הנראה יש לי עוד 4-5 שבועות לפחות, אם כי כבר בשבוע הבא היא לא פגה. עד כה עשינו מעט מאוד בדיקות, באופן יחסי. בשבוע הבא ככל הנראה נעשה עוד אולטרסאונד אחד ועוד בדיקת דם, וזהו.
עכשיו האתגר הוא להתכונן ללידה ולנסות שלא לתת לאמא שלי לשגע אותי.
ואגב שגעונות, יש לי מעט מאוד התפרצויות הורמונליות. חישבתי ומצאתי שאני יותר שפויה ומאוזנת בהריון מאשר לפניו, כשהיו לי ענייני הורמונים כל חודש מחדש סביב הביוץ וסביב הוסת.
ייתכן שהכל יגיע בבום אחרי הלידה.
חששות:
חוששת ממנח עכוז (נדע בקרוב), חוששת מאחרי הלידה, הקטע של להיות אמא עם ילדה לתמיד (בתקווה) מלחיץ מאוד. מאוד חוששת מהדינמיקה המשפחתית מול המשפחה שלי, הרבה יותר נוח לי עם משפחתו השפויה של אישי.
נעה בין "איזה כיף" ל"נו כבר, מתי ייגמר ההריון הזה?" בכל מקרה, מעולם לא חשבתי שתשעה חודשים הם זמן כל כך ארוך, אבל הם כן.