זה קשה אך אפשרי. כנסי לפורום זוגות מעורבים בתפוז ותמצאי את כל המידע הרלוונטי. בהצלחה

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

היי בנות אני בדיוק קראתי על מה שנכתב כאן ואני בדיוק במצב הזה שאני מעוניינת לחזור לארץ ולצרף אליי את בעלי שהוא לא יהודי ואני רואה ש [po]למה כובע[/po] כתבה משהו על מדינת עולם שלישית.... ובעלי הוא מקסיקני זה יקשה על התהליך שלנו

ישראלונה, נראה לי [po]שלמה כובע[/po] יותר בענינים. עושה רושם ששווה לבקר בתפוז.
אני זוכרת חצי שנה מאז פתיחת התיק, אבל אולי זה היה חצי שנה מכניסתו לארץ. מצטערת לא ממש זוכרת.
מה שכן זוכרת, זה שהאשה שטיפלה בנו, היתה מאד נחמדה, הכל זרם והחששות שהיו לי לפני- התבדו לחלוטין. כן הצריך ביקור שנתי בצירוף מסמכים, אבל הלך בקלות.
בהצלחה!

ישראלונה, בפורום זוגות מעורבים בתפוז תוכלי למצוא את כל המידע וגם להתיעץ.. תהליך ההתאזרחות או קבלת תושבות הקבע הוא ארוך, אך אם מספקים למשרד הפנים את כל המסמכים והתמונות בצורה מסודרת מידי שנה הוא בדרך כלל עובר חלק ופשוט (במקרה שבן הזוג לא ממדינת עולם שלישי, שזה עלול להיות סיפור אחר). זה לוקח כמה שבועות עד כמה חודשים מרגע הפגישה הראשונה עד לקבלת תושבות ארעית + אישור עבודה, וכמה שנים עד אזרחות/תושבות קבע. (תלוי בסניף ותלוי אם סיפקתם את כל המסמכים הרצויים כולל אפוסטיל). ממליצה לך להסתכל בפורום בתפוז לטיפים ומידע מדויק..
בהצלחה.. אני מצאתי שהאטיטיוד החיובי שלנו מאד עזר..

אמא-סטרו,יש לנו הכל מתורגם (כבר השגתי את הרשימה) ודרך חברה שעובדת במשרד הפנים אני מקווה לקבל תור ולהביא אז הכל. כמה זמן זה לוקח מהרגע הזה?

[u]זה לוקח חצי שנה????[/u]
הנסיון שלי הוא מזמן. (כבר שנים שהוא לא חי כאן).
לא בטוחה איך עכשיו וגם האם יש חוקים שונים אם אתם נשואים עם ילדים. כשהתחלנו את התהליך, הוא היה במעמד של תייר ואני הייתי ממש בתחילת ההריון.
הדבר היחיד שברור לי, הוא שתצטרכו לגשת יחד למשרד הפנים. כדאי לפתוח כבר עכשיו את התיק, והם ינחו אתכם אילו מסמכים בדיוק יש לתרגם ובאיזה אופן (אפוסטיל וכו'). למרות שכמובן כדאי להגיע לפגישה הראשונה עם כמה שיותר מסמכים, תמונות וכו. אבל אל תתני לתרגום לעכב אתכם. תאמי במשרד הפנים את הפגישה לפתיחת התיק, כי גם זה לוקח זמן. (אולי גם יהווה תמריץ לבנז לדאוג לתרגומים ;-ׂׂ)).
בהצלחה!

גם רק להוסיף כולכן נגעתן לליבי ועם הרבה ממה שכתוב כאן אני מזדהה!!

וואו באיחור קל של 5 שנים, אני כל כך מבולבלת, נשואה לאוסטרלי, לא מתכוונים לחזור לארץ כרגע אבל חשבנו ליקנות דירה, רק שאני לא מוצאת מידע ברור לגבי אם
הוא יכול יחד איתי כמובן לקבל משכנתאות בארץ על סמך השכר שלנו בחול... אני מקווה שכולכן כאן בשיחה נהנות איפה
שאתן, ומרוצות

כן, פשוט המינוח של "זכאות למשכנתא" בלבל אותי. בסה"כ אנחנו גם לקחנו פה בהולנד משכנתא, בלי נקודות ובלי כלום...

בממשלתית מקבלים נקודות זכות על הרבה אחים ושירות בצבא זה שכל אחד כמעט יכול לקבל הלוואה בריבית פחות מוצלחת מהבנק נראה לי ברור
גם מההורים שלו ומהאחים שלו ומכל בנאדם שרוצה להלוות לו כסף הוא יכול לקבל הלוואה

[u]הבנק יכול לתת הלוואה למי שבא לו, לא? ומשכנתא זו בסה"כ הלוואה עם בית כעירבון.[/u]
|Y|
לא להתבלבל בין המשכנתא הממשלתית (שממילא היום כבר פחות או יותר לא קיימת, גם למי שהוא יהודי,דור שלישי בארץ), לבין המשכנתא של הבנק.

טוב, לא מתכוונת לחזור לישראל, אבל אני מבולבלת מהשיחה הזו. אלו לא נקודות לזכאות ל{{}}[b]הנחה ממשלתית[/b] במשכנתא? כלומר, הבנק יכול לתת הלוואה למי שבא לו, לא? ומשכנתא זו בסה"כ הלוואה עם בית כעירבון.

יכול להיות שהזכאות שלכם היא לסכום קטן מאוד
כל נקודה מעלה את הסכום ואם אני זוכרת נכון מספר השנים שבני הזוג שירתו בצבא מספר האחים של בני הזוג הם חלק מהדברים שמקנים נקודות

זאת אומרת שיכול להיות מצב שאנחנו אפילו לא זכאים למשכנתא?
שבכלל אין על מה לדבר?
וואוו
לזה לא ציפיתי!

הניקוד מקנה את הזכאות מבחינת הבנק אני חושבת...P-:

טליה, תודה.
מהו הניקוד הזה?
מה הוא מקנה?
את גובה האחוזים מערך הדירה שעלינו להחזיק בו?
או את התנאים מבחינת ריבית וכד'?

[u]במרגיעון שלי כתוב "שבעים פנים לתורה", כנראה התכוונו למשרד הפנים...[/u]
התגלגלתי מצחוק בקול רם כשקראתי את זה :-D .

הי חוזרת@}
מנסיוני לגבי משכנתא זה קשה כי מקבלים ניקוד לפי שירות צבאי, מספר אחים במשפחה (בארץ) וכל מיני סעיפים שאני לא בדיוק זוכרת אבל לבן זוגי (לא יהודי שמשפחתו לא בארץ ולא שירת בצבא) היה ניקוד אפס והניקוד שלי לא הספיק לכלום...אבל בזכות הניקוד הנמוך שלא איפשר לנו לקבל משכנתא חסכנו מעצמנו את השיעבוד הזה שעליו אני מודה...ככה שבסופו של דבר קיבלנו עזרה מהמדינה (לא לקנות). לנו לפחות עדיף בלי משכנתא...

לגבי אזרחות ישראלית זה לא חובה. יפן למשל לא מאפשרת שני אזרחויות כך שבן זוגי ויתר על האזרחות הישראלית והוא נחשב תושב קבע.
צריך אישור יציאה מהארץ ולשלם כמובן לפני כל יציאה מה שאזרח לא צריך.
התהליך לקבלת התושבות הוא בירוקרטי ארוך...תלוי על איזה משרד הפנים נופלים....צריך הרבה הרבה סבלנות ולא להתרגש!!!!! אני רבתי עם הרבה פקידות והייתי מאד נעלבת מהיחס שלהן....לא שווה לקחת ללב...

לגבי הצבא נראה לי שזה תלוי בגיל.

בהצלחה....@}

וואוו, אני מבולבלת כל כך!
היום שלמתי את התשלום לביטוח הלאומי כדי שאוכל להיות מבוטחת בעוד 6 חודשים, שבמהלכם אנחנו מתכננים את החזרה לארץ.
אני נשואה ובן זוגי אינו יהודי. יש לנו ילדה קטנה.
קודם כל אני חייבת לשאול, אם הוא יהיה חייב לשרת בצבא????!!!!!???!!!
אני משערת שזה במקרה של קבלת אזרחות ישראלית אחרי מספר שנים?
ומה קורה אם אינו רוצה באזרחות הישראלית, או אם הוא מצהיר שהוא לא רוצה להתגייס לצבא, כלומר במונחים ישראלים הינו חולה נפש?
לגבי זכויות עולה - התקשרתי אתמול למשרד הקליטה, לסוכנות היהודית, למשרד הפנים ולשגרירות ישראל. כולם כאחד הודיעו לי חד משמעית שאין לו כל זכויות מלבד לשהות בארץ, לעבוד בה אחרי שהשיג אישורי עבודה (מינימום חודש של ניירת) ועם הזמן הזכות לבקש אזרחות ישראלית.
מה לגבי משכנתא?
מה צריך על מנת לקבל משכנתא?
כמה חודשי עבודה בארץ?
ובכלל - אשמח לקבל קישור אם יש אתרים כאלה, המסבירים את תנאי המשכנתא של כל בנק ובנק.

[b][po]הגמד חיוכון[/po][/b]
בחוק השבות כתוב [b]בן הזוג של יהודי[/b] ולא של עולה יהודי. אני מכירה באופן אישי הרבה זוגות מעורבים שבני הזוג קיבלו זכויות עולים. הרי זו הסיבה לצעקה של הדתיים והחרדים על העלייה מחבר העמים אבל זה לא עזר להם. אני בטוחה שאם תצלצלי ותגידי להם שהם אינם יודעים את חוק השבות יענו אחרת. אם תצלצלי למשרד הפנים בארץ ינסו להתחמק אבל לא תהיה להם ברירה אם תלחצי, ואם יתעקשו תגידי שתפני לייעוץ משפטי ותראי שהם יתרככו.
יתר על כן, במשפחה שאני מכירה בה האשה יהודיה ישראלית ובן זוגה אינו ישראלי כתבו בתעודת העולה שקיבל בנמל התעופה בן גוריון "אשתו ישראלית" כדי שחו"ח לא יתנו גם לה זכויות עולה. הם נישאו בארצו של בן הזוג והם לא מחבר העמים. הוא למד בארץ לימודים אקדמיים לפי זכויות עולה - היה פטור משכר לימוד וקיבל תמיכה כלכלית, קנה ציוד ביתי, אופנוע ועוד, הכל לפי זכויות עולה וגם שרת בצה"ל שרות קצר (3 חודשים במשכורת) אבל הלך למילואם כל שנה עד שמלאו לו 45 שנים...
תכנסי ל - GOOGLE ותחפשי "חוק השבות".
במרגיעון שלי כתוב "שבעים פנים לתורה", כנראה התכוונו למשרד הפנים...

שונמי כתבנו יחד..

סבתא, קראתי בעיון את דברייך, אני רוצה מאוד להאמין שאת צודקת.
לפני כחצי שנה בערך או אולי קצת יותר.. צלצלתי למשרד הקליטה ואמרו לי שאין לאישי שום זכויות עולה. תודה, שלום.
אשמח אם תראי את הקישור בו מצאת שלזוגות מעורבים שחוזרים לארץ נשואים יש זכויות כלשהן.
תודה לך על התענינותך בכלל..
ובקשר לזה: [u]שאם מחכים ליציבות כלכלית לעולם לא יוולדו ילדים[/u] מסכימה עם דברייך.
אני דיברתי קודם לכן על יציבות [b]זוגית[/b] בעיני זה כן מהוה תפקיד חשוב. אפשר "להתעצב" יחדיו, כמו שכתבת יעל,
אבל חשוב בעייני, בסיס כן של אהבה והבנה. כי מאוחר יותר בלי הבנה וקבלה בסיסית שלנו, יכולים לפעמים לבוא הרבה קשיים ביצירת השפה הזו שבין בני הזוג, בעזרה ההדדית, ובנשיאת העול כמו גם האושר המשותף יחד. ולעיתים זה על חשבון התינוקי.
אבל אני ערה מאוד לעובדה שלפעמים התינוק מגיע לפני שלמדנו זה את זה מספיק.. ומתאהבים מיד ברעיון ומקבלים אותו ואז באמת "מתעצבים" ביחד.. בכל אופן, בהצלחה לכל השבים והנוסעים.

לגבי- [u]העלייה מברית המועצות בשנות ה - 70 גרמה לתיקון בחוק השבות לטובת הזוגות המעורבים והעלייה בשנות ה - 90 ועד עתה השאירה את החוק הקיים, כך שאני מניחה שבעלך יוכל לקבל זכויות עולה._ -חוק השבות בעצם נתון בכל רגע לפרשנות ולתקנותיו של משרד הפנים. אני יודעת שלפחות נכון ללפני 10 עד 5 שנים (אז הייתי נשואה ללא יהודי), בן הזוג הלא יהודי לא היה זכאי לזכויות עולה. צריך לברר מה המצב כרגע. לצערי, עד כמה שאני יודעת, _היום אזרח או תושב קבע לא יהודי לא מקבל שום הטבות של עולה חדש.[/u] , גם אם מגיעים כבר כזוג נשוי.
מה שכן, אני מאוד מסכימה עם [po]סבתא לשמונה[/po] [u]שאם מחכים ליציבות כלכלית לעולם לא יוולדו ילדים.[/u]

[b]חלילית[/b]
מה שקראת על חוק השבות נכון. גם אם בן הזוג היהודי הוא ישראלי ולא עולה חדש בן הזוג הלא-יהודי זכאי לזכויות עולה.
לפי מה שהצלחתי להבין ממה שטליה כתבה בן זוגה כבר חי בישראל לפני שנישאו. צריך להגיע לארץ כזוג נשוי כדי שבן הזוג הלא-יהודי יקבל זכויות עולה. העלייה מברית המועצות בשנות ה - 70 גרמה לתיקון בחוק השבות [b]לטובת הזוגות המעורבים[/b] והעלייה בשנות ה - 90 ועד עתה השאירה את החוק הקיים, כך שאני מניחה שבעלך יוכל לקבל זכויות עולה.
בעניין לידת ילדים - ממרומי גילי אני יכולה להגיד שאם מחכים ליציבות כלכלית לעולם לא יוולדו ילדים.צריך לקפוץ למים בזמן והשעון הביולוגי מתקתק...
ZZZ

ברוכה המצטרפת
נעים מאד
מהמקום שלי אני אומרת נו אירופה...זה כל כך קרוב בהשוואה ליפן..

כולי כאב בטן אחרי קריאת מילותיכן מרוב שזה מדבר בי. אני בצרפת עם אישי ושתי בנותינו וחזרה לארץ לא על הפרק והגלותיות לא פשוטה
אכתוב בהמשך כשאהיה יותר ישובה

אני מסכימה מאד עם המשפט של טליה-
[b]אני מרגישה שילדים מסתדרים כשההורים חיים את האמת שלהם, לא משנה באיזה צורת חיים.. [/b]

לחלילית-אני חושבת שיש גם יופי בלהבשיל במקביל עם הילדים שגדלים ונולדים. ואם את רוצה 4 ילדים (?) יפה שעה אחת קודם....והאם זה ריאלי/נכון/מועיל להביא ילדים לעולם כבר מוכן ומוגמר כלכלית ואישית? למה לא להתעצב איתם? בכל אופן - חיבוקים ועידודים לך

שמחה למצוא אתכן

יעל

היי חלילית!
בעיותיך מוכרות גם לי, למרות שבמקרה שלי אני לא ממש רוצה לחיות בארץ. הייתי רק רוצה להיות מסוגלת לבקר כמה שיותר. אבל לי נוח שהבסיס של החיים שלי הוא איפה שאני נמצאת עכשיו, שזה ברלין.
אתם נמצאים בארצות הברית? נראה לי שאולי למרחק יש משמעות גדולה. יש לנו זוג חברים שעבר לכאן מאצלכם בגלל המרחק, רצו להיות יותר קרובים לארץ.
בקשר למה שנכתב פה על גידול ילדים, בעיניי מאוד חשוב שלילד תהייה יציבות בחיים, כל מניי סוגים של יציביות, בין השאר, גם שתקופת הגדילה שלו לא תנדוד בין יותר מדיי ארצות בתכיפות גדולה מדיי. גם בן זוגי וגם אימי נדדו בין ארצות בגילאים די צעירים, ולשניהם זה עשה לא כל כך טוב. אני הייתי רוצה למנוע את זה מבני. לכן, כשהחלטתי להביא אותו לעולם, היה לי ברור שפה אני נשארת. ואם לא, אז לא לעבור יותר מפעם אחת, ולנסות לעשות את זה בגיל מתאים, שלא יהיה קשור יותר מדיי למקום.
זוהי דעתי, והיא שונה מדעתם של אנשים אחרים...

וחוץ מזה, נראה לי שאפשר לאחד את הדף הזה עם [po]חוזרים לארץ[/po] ............

[b]לא ממש הולכים עד הסוף עם כלום כי בעוד שנה עוברים[/b]
זה נורא תלוי מה המטרות - אם בנייה של קהילה קרובה ומקומית היא חשובה זה באמת מגביל. אצלי ה'ללכת עד הסוף' קשור למשל בהתפתחות כאמנית ואז ריבוי מקומות משתלב ממש טוב. אבל אני גם צריכה זמן כדי להתחיל להיות אפקטיבית ממש במקום חדש. מחזורים של שנה לא נראים לי מספיקים.. ויש גם הבט אחר של הישקעות במקום על שיגרתו וכו שמנמנמים אותנו ומרפדים את עצבינו.. אבל כמו שאמרתי זה יותר ברמה האישית - עם ילדים זה נראה לי כואב. אולי אחשוב אחרת בעתיד.. צריכה להיות תקשורת ממש טובה אתם כדי שירגישו שהם חלק מזה ולא מטען שחייבים לסחוב אתנו.
מאד מזדהה עם הקושי לחכות עד המעבר משנעשתה ההחלטה. בזמנים של שינויים צריך איזה מרכז יציב שיתמיד ושאפשר לקבל ממנו כוחות

גמדה יקרה שמחה לפגוש אותך גם כאן. גם אני קראתי את הדפים שלך ומאד נהנתי! תכתבי הרבה..
בניגוד אליכן גמדה וחלילית, אותי מפחיד רעיון הנדודים..מפחיד אותי לא להיות לגמרי בכאן ועכשיו כי אולי נעבור..ברור שזה הכל בראש..אני זוכרת שיחה עם בן זוגי בשנים הראשונות, לפני ההריון, שאמרתי לו שמפחיד אותי תמיד לחשוב על העתיד ואיפה נחייה. בגלל שכביכול יש יותר אופציות.. שלא ממש הולכים עד הסוף עם כלום כי בעוד שנה עוברים.
כבר עכשיו הוא מדבר על שנחזור לארץ אחרי יפן איפה אולי היה רוצה לגור.. מלחיץ אותי הדיבורים האלה..עוד לא נסענו..בשביל להתאקלם שם אני לא יכולה לחשוב על חזרה..
אני מנסה לחיות בהווה וזה לא תמיד קל לי..

לגבי הילדים, אני מרגישה שילדים מסתדרים כשההורים חיים את האמת שלהם, לא משנה באיזה צורת חיים..

טליה, קראתי עוד על התיקון לחוק השבות וכל מיני החלטות בית משפט ונראה שהזכות לבן זוג של יהודי לעלות היא רק אם בן הזוג היהודי הוא עולה בעצמו ולא אזרח.
בכלל, איזה דברים מזעזעים רואים כשמתחילים להסתכל בכיוונים האלה של טרטורי משרד הפנים למשפחות בארץ.

חיוכון, תודה. עושה טוב לשמוע אותך:)
קראתי את דף חוזרים לארץ, מרותקת כמובן. מצטערת שזה לא הלך אז אבל ממה שאת מתארת נראה שהרעיון לחזור לארץ לא נגוז אלא מתבסס לו בצורה רגועה ובטוחה...
[b]כל תקופה מסוימת- ארצה לחזור לארץ למס שנים[/b] - נשמע ממש כיף ומעורר השראה. אני חושבת שאישית לי זו יכולה להיות דרך חיים ממש מתאימה, ובן זוגי גם באותו ראש (יש לו דימוי של משפחת ליויתנים - הם נודדים במשפחות). גם לא הייתי מתנגדת למשהו חלומי כמו סמסטר פה סמסטר שם :-P (אם נשאר באקדמיה) איך את חושבת על זה עם ילדים? אולי חינוך ביתי מתאים לסוג כזה של חיים ופותר "בעיות" של הירשמות לבית ספר ועניינים, אבל נראה לי שמה שחשוב לי בנדודים משפחתיים שכאלה הוא יצירת רצף - שלא יהיה מצב של לעזוב מקום ואנשים ולא לראות אותם לעולם אלא שחוזרים לאותם מקומות כל כמה זמן. לא יודעת - אולי זה גרוע באותה מידה, אולי זה לא ריאלי. מקדימה את עצמי כאן בטירוף בכל מקרה..
[b]לאישי חשוב לנדוד ולעבוד בעוד מקומות[/b] גם לשלי - והוא בא מחיים כאלה בעצמו כילד, ועם כל הטרגדיה של לעזוב מקום כל כמה שנים בגילים צעירים, הוא מאד שמח על החוויה התרבותית העשירה שהוא קיבל.
[b]איני יודעת בת כמה את וכמה זמן אתם ביחד. אבל באמת באמת שכדאי בעיני, להנחיל סוג של יציבות ביחסים ביניכם. ורק אז להיכנס להריון[/b] אני בת 32 ואנחנו יחד כמעט 6 שנים. זה כולל היכרות קצרה אך משנה עולמות באמריקה, ואז שנה וחצי במכתבים, אימיילים, טלפונים כל יום וכו, שנה אחת בישראל ביחד, עוד שנה של טלפונים יומיום ומעל שנתיים פה. אי היציבות שאני מרגישה היא בעניין של למצוא את דרכנו המקצועית וביסוס כלכלי (במה הוא נמדד?) כלשהו. אנחנו בתקופה של להשקיע המון במימוש החלומות שלנו מבחינה מקצועיתץ זה כמו מבצע משותף והמון מזה מתחיל להתרחש, אבל כמה מהחלום צריך להתממש כדי שארגיש בטוחה מספיק? והדבר שמעלה לי את השאלות האלה הוא אכן הגיל שלי - מרגישה שזה הזמן הנכון (טוב עוד שנה נגיד, כשאסיים את התואר) אבל ממש לא ברור איך זה אפשרי כרגע או בעוד שנה. איך ידעת שהגיע הזמן לאיה? למה בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה?
מאד אוהבת מה שאמרת על זוגיות והורות [b]יוצרים שפה חדשה זה עם זה[/b] וגם התזכורת לסמוך על האינסטינקט הייתה לי במקום:)
הולכת לקרוא את הדפים ששלחת

פתאום אני רואה שאני עושה בעצמי פרופגנדה לדפים של עצמי... (זו לא הכונה..) ממליצה נורא גם על [po]טבעי ביפן[/po].

חלילית, את נשמעת ממש כמוני, עם כל השאלות, ההתלבטויות וההרגשה הכללית של לחיות בחו"ל.
[u]כאן השתנו לי דברים ויותר קל לי לחשוב שפע[/u] מאוד מזדהה עם המשפט הזה.
כעיקרון אצלינו יש מין סוג כזה של דמוקרטיה.. גרנו בתחילה בארץ 3 שנים. אחריהן עברנו לברלין ואנחנו כאן כבר 3.5 שנים. לאחר מכן נחזור לארץ כנראה, חשבנו על כך עוד קודם. ראי בדף [po]חוזרים לארץ[/po], אך באמת לנוכח הקשיים שנראו לנו מכאן ויתרנו לזמן מה על הרעיון. אבל לא סופית. עכשיו אנחנו חוסכים לשוב ארצה.
כל מה שאת מתארת מאוד מובן לי. אני שמחה עם הרעיון של מיזוג תרבויות. מאוד. אך יש כאן את הקשיים הידועים של משפחות רחוקות ולכן הבהרנו לעצמינו מה חשוב לנו. לי חשוב להיות עם אהוביי ולכן כל תקופה מסוימת- ארצה לחזור לארץ למס שנים... לאישי חשוב לנדוד ולעבוד בעוד מקומות באירופה ולכן הוא יבחר יעד משלו כל תקופה, שאליו נלך. לא קל לי עם הרעיון הזה, אבל אנחנו רוצים להיות מרוצים ביחד.
וכמובן שיש את איה שלנו. או אולי עוד ילדים? איך זה יסתדר? באשר לחינוך בארץ- שאלותיך ממש בוקעות גם מגרוני- ובמיוחד אישי דואג שבארץ יש המון פרופגנדה בבתי הספר ובגנים. ובנתיים ממש לא מתאים לו הום סקולינג, אני עובדת על זה... אבל הוא כבר הכריז שאחרי גיל 5 אנחנו עוזבים!
איה בת שנה ורבע. בקשר לשאלתך על גידול ילדים- איני יודעת בת כמה את וכמה זמן אתם ביחד. אבל באמת באמת שכדאי בעיני, להנחיל סוג של יציבות ביחסים ביניכם. ורק אז להיכנס להריון הנכסף... אני חושבת שאפשר ללמוד ביחד המון לפני שבאה תוספת של תינוקי. אני אסירת תודה מידי יום על כך שלא הבאתי את איה לעולם יום לפני כן... כדאי מאוד לסמוך זה על זה ולהכיר זה את זה מאוד בנוסף כמובן לאהבה. כי יש להעזר אחד בשני מאוד עם תינוקי.
ממש יוצרים שפה חדשה זה עם זה.
טוב, מקוה שלא הלאיתי אותך במילותיי ודעותי... רק רציתי ללחוש לך שאת לא לבד.. גמני מתמודדת עם אותן בעיות... והאינטואיציות והתחושות עזרו לי לא פעם.
יש על כך קצת ב [po]בלוג גמד במרחקים[/po]. מאחלת לך המון שמחה והנאה באשר את!

אצלי השיקול הכלכלי לא קובע איפה לחיות. שפע יכול להיות בכל מקום וגם אם יותר קל לא דוקא יותר מאושרים..
אולי שפע זה דבר פנימי וצריך להשתחרר מהמחשבות (שאותי מעסיקות) על רווחה כלכלית, צמצומים וכו..ופשוט לחיות כמו שמרגישים שנכון לנו ולהאמין שהיקום דואג לנו..כי מנסיוני תמיד אני מסתדרת אבל סתם דואגת..
לגבי חוק השבות, אני לא יודעת. פנינו למשרד הקליטה ומשרד הפנים ונאמר לנו שבשביל להיות עולה חדש צריך להיות יהודי ומי שלא יהודי לא יכול " לעלות" כלומר נשאר למטה..כנראה שעקב העליה מברהמ החוקים השתנו. אבל שווה לך לנסות ולבדוק.
חברים שהגיעו לפני כעשר שנים או קצת יותר כן קיבלו זכויות.
רשיון נהיגה גם בעבר קיבלו אוטומטית היום זה ממש בלאגן. ניסינו בכמה משרדי רישוי בארץ ובסוף התיאשנו והוא משתמש ברשיון בינלאומי 9 שנים..
ממה שאני רואה אצל זוגות מעורבים יפן ישראל בארץ החצי היפני כבוי משהו..כאילו מוותרים על משהו או משהו כמו מת בתוכם..
הרבה גם מתגרשים אבל אז נשארים בארץ בגלל הילדים.

קראתי את מה שכתבתי וזה נראה מאד פסימי.. אני מרגישה שיש לי המון מזל על אף הקשיים ומאד מאד אוהבת את בן זוגי..
כל לילה לפני שהולכת לישון וכשקמה בבוקר אומרת אסירויות תודה ויש בלי סוף!! זה מה שחשוב בעצם. כל השאר שטויות..

טליה מדהים - מעבר ליפאן!
עוד מחשבות - בודקת למה רוצה ישראל ותמונות שיש לי בראש בעיקר קשורות למשפחה. ממש חשוב לי להיות בקשר אתם ונראה לי מטורף לחיות את החיים שלי רחוקה מהאנשים שהכי קרובים לי. כמו בזבוז קוסמי נוראי. ולא רק אנשים אלא מילים ומקומות ומראות שכאילו צריכה אותם במערכת שלי. מצד שני - מתמעטים החברים בארץ ומתרבים הקשרים פה, נעים לי פה ומרגישה יותר ויותר מתרגלת לאיזו פתיחות וחופש והרגשה של מרחב גדול - כאילו יצאתי מחצר אחורית לרחוב גדול. אלה דברים שאני לא רוצה לוותר עליהם. ברור לי שזה בראש ואפשר להיות במצב נפשי כזה של מרחב תרבותי, אבל גם יהיה כרוך במאמץ בארץ וכאן בא טבעי.
מזהה שעיקר הפחדים שלי מצטופפים סביב העניין הכלכלי. עד שהגעתי לכאן הייתי תמיד בהרגשה של מחסור ושל אין מספיק ושל אי אפשר למצוא עבודה של ממש. כאן השתנו לי דברים ויותר קל לי לחשוב שפע. כמובן שבתגובה ישירה הגיע גם יותר שפע, לא ארוך טווח אבל מוחשי:) ומצאתי שכשאני מתחילה לחשוב על פרנסה בארץ אני חוזרת בבום לחוית המחסור. צריכה להתחיל לבנות בדמיוני ישראל של שפע הזדמנויות והמון אפשרויות. איפה להתחיל?

טליה, בן זוגי חצי יפני ורואים עליו:)
לגבי זכויות עולה התבלבלתי - קראתי באתר הכנסת את חוק השבות ושם כתוב (באחד התיקונים) שזכויות עולה ניתנות ללא יהודי שנשוי ליהודי... מוכנה לפרט?
(הנה הקישור לאתר:)
http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/[po]chok hashvut[/po].htm

מבחינת פרנסה זה תלוי. להיותו שונה יש יתרונות וחסרונות כמו בכל דבר. בן זוגי מרגיש שהוא מתפשר מבחינת קריירה ורמת התרגול האישית שלו ביוגה. זו הסיבה העיקרית למעבר שלנו.מבחינה חברתית טוב לו כאן אבל מאד מתגעגע לחברים יפנים שמדברים יפנית ולמשפחה שלו.

הי חלילית. אנחנו במצב הפוך עוזבים לטוקיו..את יכולה לקרוא אצלי בדף.
בן זוגי גר בישראל 9 שנים . אני הכרתי אותו אחרי שנתיים וחצי בארץ ומאז אנחנו יחד. יש המון גזענות בארץ אבל מתרגלים ואפשר לקחת בהומור..מבחינת משרד הפנים נכון לעכשיו, חצי שנה לאחר הנישואים מקבלים תושב ארעי לחמש שנים כשכל שנה צריך להגיש בקשה, כסף והמון המון ניירת...לפני כשלושה חודשים קיבל סוף סוף תושב קבע בעלות נוספת..לפני כל יציאה מהארץ צריך שוב לשלם ולקבל אישור. היום אזרח או תושב קבע לא יהודי לא מקבל שום הטבות של עולה חדש. מיסים ככולם. אין זכאות למשכנתא אם נשואים ללא יהודי (זה לא נאמר כך אבל אין לו ניקוד וזה מבטל).
אני מניחה שיש קשר למראה החיצוני ובן זוגך אמריקאי כך שלא רואים עליו שהוא לא יהודי..זה יותר קל..
בלי קשר לקשיים הבירוקרטים ולהערות של אנשים ברחוב..חברים ומשפחה זה פלוס שלא נמדד בכסף..אני אוהבת גם את מזג האויר כאן..
לא פשוט לחיות כשחצי מהזוג מרוחק מהארץ ומשפחה שלו..
באופן כללי היו לנו שנים ממש טובות כאן בארץ. תהיי אופטימית!!

אולי זה המשך לזוגות מעורבים אבל רוצה לפתוח נושא חדש, אז הנה זה, ואם יוחלט להחזיר לדף המקורי, גם סבבה:
אני כבר שנתיים בארה"ב עם בן זוגי האמריקאי, לא יהודי, מתכננים להשאר פה עוד 3-4 שנים לפחות עד סוף הלימודים, אבל אני רוצה לחשוב על האפשרות לחזור לארץ - מפחדת להתחיל משפחה באמריקה כי בהרגשה שלי אם אנחנו מביאים ילדים פה, יהיה הרבה יותר קשה לעזוב. בן זוגי אוהד את הרעיון אבל זה עדיין לא בשום רמה מעשית.
האם אני רוצה לגור בארץ? ברמה אחת מאד ברור לי שכן, אבל יש לי הרבה חששות: כמה באמת סובלנית החברה בישראל? לי נראה כל כך פשוט שאנחנו שייכים לארץ, אבל האם אני תמימה? איך מקבלת החברה הישראלית משפחה שהיא לא בדיוק? באיזה מקומות יש קהילות עם משפחות מתרבויות שונות? מה הסיכויים שבן זוגי ימצא פרנסה בארץ? (הוא לא מדבר עברית - קצת מקשקש אבל לא רציני) ואם ימצא, האם זו תהיה פשרה מקצועית עבורו? מה הסיכויים שאני עצמי אצליח להתפרנס בארץ? (אני בתחום האמנות וישראל נראית די רחוקה ממרכזי האמנות כרגע). לגבי ילדים - כמה אני סומכת על החינוך בארץ? ממש מתכווצת לי הבטן כשחושבת על גזענות בארץ ושנאת ערבים במיוחד ועל כמה מזה ייספג בילדינו אם נגור בארץ, כמה מזה יפגע בהם ישירות... איך אפשר לגדל ילדים בפתיחות וחופש וסובלנות כשהגבולות הבין-תרבותיים כל כך נוקשים ואכזריים..
ועוד על ילדים - כמה יציבים צריכים להיות החיים לפני שמתחילים משפחה? איזה סוג של יציבות כלכלית היא המינימום האחראי לגידול ילדים? (יש לנו כרגע יציבות לשנה בערך - אחר כך לא יודעים מה יהיה).. אני שמחה לגור פה עכשיו, אבל גם רוצה להתחיל להכין את הקרקע לכך שכשיגיע הזמן להחליט יהיו לנו יותר אפשרויות לגור בארץ.
אשמח למחשבות

ראו גם [po]זוגות מעורבים[/po] | [po]חוזרים לארץ[/po]