אני אמא לארבעה בחינוך ביתי (בת 11,בן 9 , בת 4 ובן שנתיים)
אנחנו עוברים מהערבה לצפון (הקרוב יחסית) -אזור התענכים-ליד עפולה/יזרעאל/גלבוע מתוך תקווה לחיות חיי חברה עשירים ומגוונים יותר לי ולילדיי.
(בלי לוותר על דיור זול וקירבה לטבע)
במסגרת חיפושיי אחרי מקום מגורים, פגשתי הרבה אנשים,משפחות בחינוך ביתי
חיפשתי הזדמנויות

מצאתי שרבים שותפים להתלבטויות כשהשיקול העיקרי העומד בראש סדרי העדיפויות הוא ההיבט החברתי. חשוב לנו לאפשר לילדינו נגישות לחיי חברה יומיומיים בסביבתם הטבעית,על אף שאינם הולכים למסגרות חינוך ממוסדות.
ההכרח לסוע ולהסיע (למפגשים/פעילויות/חברים)מתיש ומחייב זמן ,כסף (וזיהום אוויר.. שלא לדבר על הסכנה בנהיגה בדרכים במצב העייפות הקיומי התמידי שלי)
הכיצד אם כך ייתכן שלא נוצרו עד היום מקבצי משפחות חינוך ביתי החיות בשכנות קרובה ?
אינני מתכוונת בהכרח לקהילה שיתופית גדולה כמו נווה איתן.
אני מתכוונת למקבץ של מספר משפחות (נגיד 3-4-5 ) שיוצרות גרעין התיישבותי שלסביבתו היותר רחוקה-באזור כולו ,יתפרסו עוד הזדמנויות של חיי חברה/מודעות/פעילות פנאי אלטרנטיבית-טבעית וכו"...
משהו נוסח אזור פרדס חנה-כרכור
רק ששם הדיור יקר מדי,מה שלא מאפשר אורח חיים של פשטות, כשרק בן זוג אחד מפרנס . גם באזור המושבים ליד רחובות-מודיעין - יקר מדי.

בקיצור- אני מזמינה משפחות חינוך ביתי ,עם ילדים גדולים יחסית (משום שאז הצרכים החברתיים של הילדים הופכים משמעותיים יותר) , ליצירת מציאות חדשה שתייטיב עמנו -תגדיל את מגוון ההזדמנויות למפגש חברתי בסביבת החיים הטבעית

פרסתי חלק מיתרונות המגורים באזור התענכים בדף איפה לגור

מרכזיה טלפונית חדישה ערוכה לקבל את מבול הטלפונים שלכם...

יאללה,בואו...

יום נעים
נעמה
052-4670045
weiss נקודה naama שטרודל נקודה קום

לדעתי חינוך ביתי הוא אמצעי ולא מטרה.
יש משפחות שונות שבחרו באמצעי הזה כדי להשיג מטרות שונות.
המטרות הללו נובעות מתפיסות עולם שונות מאד שעם חלקן קשה לנו להסכים.

לכן, החוכמה היא למצוא את אלה שכן יכולים להיות חברים שלך. זה לא דווקא תפיסת העולם (לפעמים זה כן). זה חיבור אישי ונכונות.

אין כאן עניין של חכמה אלא לדעתי בעיקר עניין של מזל.
או שאותם אנשים קיימים או שלא.
אני לא רוצה להתחבר לאנשים שאני שונה מהם בהרבה מאד דברים, למעט העובדה שאנחנו והם בחינוך ביתי.
אני מבין שלילדים שלנו יש צורך בקשר חברתי אבל זה יוצר אצלי קושי. כמו שכתבה אמא בחינוך ביתי:
אני יכולה להפגש עם כל מיני, אבל המחשבה להעביר איתם יום שלם - קשה לי. אני רוצה למצוא משפחה שאוכל להפגש איתה אחת לשבוע ונעים לכולם (גם לי). היום אני נפגשת בגלל הילדים.
כלומר, היות משפחה מסוימת חברה לדרך לא הופך אותם לחברים פוטנציאליים במובן החברתי.

לא לגמרי הבנתי לאילו תופעות הם אמורים להחשף?
אחת מהטענות נגד החינוך הביתי היא שהילד לא נחשף למציאות של ילדים הלומדים בבית הספר (ולפעמים טוב שכך).
עם זאת, אני חושב שבידוד ילדי החינוך הביתי מחוויות שחווים רוב הילדים עלול ליצור גם כן בעיה.
קשר מבוקר בין ילדי החינוך הביתי וילדי בית ספר יכול לסייע בכך שהילדים יראו מהי המציאות.
אתמול למשל אמר לי בני הנמצא בחינוך ביתי מילדות, וכעת בגיל העשרה, שמעניין אותו לדעת איך זה שם (אבל הוא לא מוכן להקריב את החופש שלו בשביל לספק את הסקרנות).
קשר עם ילד מתאים הלומד בבית ספר יכול לעזור לו להרגיש מה מרגישים רוב הילדים שבגילו.

עכשו קיץ, נצלי את הזמן להרבה ים, בריכה
עכשיו זו לא כ"כ הבעיה, אני מוטרדת ממה יהיה בשנה הבאה ואיך אני משנה את המציאות שנוצרה.

אני חושבת שלטווח ארוך זה ממש סיוט להפגש עם אנשים שאתה לא מתחבר אליהם.
בדיוק. אני יכולה להפגש עם כל מיני, אבל המחשבה להעביר איתם יום שלם - קשה לי.
אני רוצה למצוא משפחה שאוכל להפגש איתה אחת לשבוע ונעים לכולם (גם לי). היום אני נפגשת בגלל הילדים.

הסיכוי למצוא משפחה בחינוך ביתי שמאמינה באותה דרך ליישום החינוך הביתי וקרובה לאזור המגורים קטן מאד.
לא בטוחה. אני לא מחפשת העתק שלי. תמיד יש שוני בין אנשים. השאלה אם נעים להיות ביחד, אם יש כימיה.
היתה לנו משפחה כזו. כולנו הסתדרנו. אני והאמא חברות מאוד טובות, הילדים מסתדרים. היא שלחה את ילדיה לגן/בי"ס (אנחנו נשארים בבית) ועדיין אנחנו בקשר,
רק שזה לא מספק.

_ליצירת מפגשים בין ילדי החינוך הביתי וילדים הגרים בשכנות ולומדים בבית הספר יש שני יתרונות.
חשיפת ילדי החינוך הביתי באופן מבוקר לתופעות אליהם נחשפים ילדים הלומדים בבית הספר
לאפשר לילד להיות בקשר שאינו תלוי בהורה (הילד קובע את משך המפגשים ותזמונם) אלא בצרכים של הילד._
לא לגמרי הבנתי לאילו תופעות הם אמורים להחשף?
חוץ מזה, אנחנו באזור של אנשים מבוגרים מאוד או צעירים שהקיפו את ביתם בחומות גבוהות. כך שלא ממש רואים או יודעים מי גר מאחורי החומה.

_השאלה היא אנשי החינוך הביתי יכולים בכלל להיות חברים לדרך או האם הם סוג של קהילה?
סוגיה זו נדונה בדפים אחרים ולדעתי התשובה לשאלה הזו היא שלילית.
נראה לפעמים שהדבר היחיד המשותף לאנשי החינוך הביתי הוא שהם לא שולחים בבוקר את הילד לבית הספר.
בכל הדברים האחרים (תפיסת עולם אקולוגית, תפיסת עולם כלכלית, תפיסת עולם חינוכית ועוד) השונות היא רבה._

החוכמה היא למצוא את אלה שכן יכולים להיות חברים שלך.
זה לא דווקא תפיסת העולם (לפעמים זה כן). זה חיבור אישי ונכונות.

השאלה היא אנשי החינוך הביתי יכולים בכלל להיות חברים לדרך או האם הם סוג של קהילה?
סוגיה זו נדונה בדפים אחרים ולדעתי התשובה לשאלה הזו היא שלילית.
נראה לפעמים שהדבר היחיד המשותף לאנשי החינוך הביתי הוא שהם לא שולחים בבוקר את הילד לבית הספר.
בכל הדברים האחרים (תפיסת עולם אקולוגית, תפיסת עולם כלכלית, תפיסת עולם חינוכית ועוד) השונות היא רבה.

אמנם אתר באופן מאפשר לאנשי החינוך הביתי להיות בקשר וירטואלי ולהקים לכאורה קהילה וירטואלית
אבל, כאמור, מדפים רבים עולים הניגודים העצומים שיש בין המשפחות השונות.

גורמים אלו מקשים מאד על יצירת קשר חברתי פשוט ותדיר שילדים יכולים לנהל בעצמם כאשר הם מגיעים לגיל המתאים.
לכן, הסיכוי למצוא משפחה בחינוך ביתי שמאמינה באותה דרך ליישום החינוך הביתי וקרובה לאזור המגורים קטן מאד.

ליצירת מפגשים בין ילדי החינוך הביתי וילדים הגרים בשכנות ולומדים בבית הספר יש שני יתרונות.
חשיפת ילדי החינוך הביתי באופן מבוקר לתופעות אליהן נחשפים ילדים הלומדים בבית הספר.
לאפשר לילד להיות בקשר שאינו תלוי בהורה (הילד קובע את משך המפגשים ותזמונם) אלא בצרכים של הילד.

מכירה את זה.
עכשו קיץ, נצלי את הזמן להרבה ים, בריכה...הרבה אנשים בחופש עכשו אז המקומות לא שוממים.
גם לי לקח זמן עד שהגעתי למצבים בהם המפגשים שלי הם רק עם אנשים שכייף לי איתם וגם לילדים כייף.
אני חושבת שלטווח ארוך זה ממש סיוט להפגש עם אנשים שאתה לא מתחבר אליהם.
את גם יכולה לרשום אותם להרבה חוגים...
ולגבי החברים שרחוקים שעה אולי תיפגשו יותר? נניח באמצע הדרך פעם בשבוע? חבל לוותר על חברים טובים.

תמיד אפשר להתמקם - יש המון קבוצות והרבה מפגשים שונים , כדאי לחפש עד שמתחברים לקבוצה נחמדה...יש גם כאלה.
אז זהו, שאני מכירה את המפגשים הקרובים והרחוקים. יש בהם הרבה אנשים מקסימים.
אין לי בעיה להכיר את האנשים.
הבעיה היא בהמשך הקשר או בהעמקתו - או שהם רחוקים מדי, או גילאי הילדים לא כ"כ תואמים, או שהילדים מסתדרים אבל לי פחות מתאים להיות עם האמא במשך כל היום.

במקום בו גרנו עד לפני כשלושה חודשים, אני לא הצלחתי כל-כך לעשות את המאמץ להגיע למפגשים.
זה היה מאמץ של התארגנות על רכב, אוכל, תיקים...
עשיתי בערך פעם בחודשיים.

עכשו כשהחברים שכנים - הילדות יכולות לצאת וללכת אליהם בלעדי.
עולם אחר.

אולי קהילה לא וירטואלית ?

גם לנו יש בעייה כזו. אבל אני מודה שלא מאד התמדתי במפגשים - פשוט מראש היתה להם תחושה של משהו שגדול מדי. אני עם ילד בן 3 ותינוק. אנחנו כרגע על סף שבירה - חושבים ברצינות לרשום לגן, פשוט כי מרגישים שאין לי יכולת להתחבר, אפילו שלכאורה יש אפשרויות חברתיות.

מכירה, מבינה.
יש משהו בקיץ שגורם לי להעדיף בית.
מבחינה זו, מגורים בשכנות (מרחק הליכה) למשפחות חנ"ב מאפשרת לילדים להפגש גם אם האמהות ב"מוד קיץ".

מכירים גם אנחנו את המצב..אם תוסיפי איזור וגם בן/בת (לילדה בת שמונה לא תמיד בא לפגוש זכר לוחמני בן שבע ולהפך ) אוכל לנסות ליצור קשר , או לנסות לקשר ילדים בגיל דומה.
תמיד אפשר להתמקם - יש המון קבוצות והרבה מפגשים שונים , כדאי לחפש עד שמתחברים לקבוצה נחמדה...יש גם כאלה.

אני מכירה שתי משפחות שחוו משהו דומה
חוו ויצאו מזה? מצאנו את מקומן החברתי בחינוך הביתי?

אנחנו כרגע באזור ירושלים עם ילדים באותם גילאים-אם זה רלבנטי-אשמח להיפגש!
אנחנו באזור ת"א. תודה

מבינה אותך ומזדהה מאד. גם אני בתחושה שהמפגשים גדולים עלינו ולא נוצרות חברויות קרובות...אולי זה פשוט לוקח הרבה זמן או שזה סוג אחר של קשר-בקבוצה...
אני מרגישה יותר נוח במיפגש אינטימי עם משפחה או שתיים ומרגישה שלפחות לגדול שלי כך יותר נכון...
איפה אתם גרים? אנחנו כרגע באזור ירושלים עם ילדים באותם גילאים - אם זה רלבנטי - אשמח להיפגש!
תכתבי לי

נשמע לי אתגר שכיח
אני מכירה שתי משפחות שחוו משהו דומה

אני קצת בבעיה/אתגר/דילמה.
אין לנו מספיק חברים להפגש איתם. הילדים שלי בני 7 ו-5.
לגדול קשה יותר חברתית הקטנה משתלבת בקלות.

לכאורה, יש המון משפחות בחינוך ביתי סביבנו, יש גם מפגשים (כרגע הרבה בפגרת קיץ), אבל בתוך המפגשים אנחנו לא מתחברים לאף אחד באמת.
שום מפגש לא הופך לחברות קרובה. למשהו שהוא מעבר למפגש.

עד לפני כשנתיים היו לנו חברים מאוד קרובים. גרנו קרוב והיינו נפגשים הרבה. הילדים הסתדרו טוב, וגם אנחנו האמהות חברות טובות. הם עברו דירה למרחק שעה נסיעה מאיתנו. זה מאוד מקשה עלי את המפגש. ואנחנו נפגשים אחת לחודש.
לא מצאנו "תחליף".

רוב המפגשים באזור או התפוגגו או יצאו לפגרת קיץ, ואנחנו לבד. לא רואים אף אחד, לא מדברים עם אף אחד.
אם אני פוגשת אמא שאני מתחברת אליה, אז או שהם גרים רחוק, או שהילדים לא מתחברים, או שהגילאים שלהם כ"כ שונים שהם גם לא מתחברים.

לא מצליחה לצאת מהלופ הזה.