ואני גם קצת מתפתלת כששואלים אותי למה חנ"ב, כדי לא לצאת יהירה. אבל זה ממילא עם אנשים רחוקים יותר, לא חברים קרובים או בני משפחה

סכסוך עם בני משפחה,זו מכה בפני עצמה.וזה לא משנה מה הנושא לסכסוך.
זה יכול להיות על חנ"ב או על נושא ירושה או סתם קנאה וחוסר תקשורת.
האמת כי ברוב רובן של המשפחות קיימים סכסוכים שנאות ומריבות,אלא שלא מוציאים את זה החוצה.
אבל ברוב המשפחות המורחבות קיימים סכסכוכים וכנראה שזה חלק מהחיים.
אבל גם ייתכן כי העילה לסכסוך בגלל "חנ"ב" היא רק הטריגר וכנראה שיש עוד מקורות יותר עמוקים למריבות ולסכסוך.

_הרי רוב חברינו מהעבר כבר לא חברים שלנו היום
אז לא צריך לעשות מזה סיפור_
מקבלת, גם אם בצער. יחד עם זאת, הקושי שלי הוא עם בני משפחה. מהם אני לא מעוניינת להתרחק.

כל העמוד מלא באשמה של "האחרים",
להרגשתי, אין כאן האשמה, אלא תיאור של הרגשה. אדבר בשם עצמי, וגם כתבתי שאני חולקת איזו תחושה שעדיין לא הצלחתי לנסח היטב ושפותחת הדף העלתה. העובדה היא שזה לא קורה עם כולם/ן. אלא עם אחדים וההרגשה היא שזה על רקע החנ"ב.
מן הסתם, כאשר ילדתי היתה צעירה יותר, היא שאבה ממני זמן רב יותר, לא נפרדתי ממנה (כלומר לא יצאתי לבד עם חברות) ועדיין לא נותקו קשרים. אבל מאז שהיא חצתה גיל מסויים, יש כאלה שאני מרגישה שמתרחקים. ואם זו משפחה (או חברה שהעבירה לנו את כל הביגוד הקטן על ביתה /-:) אז זה מצער.

אני גם באמת לא חושבת שאני מבקרת אחרים (לא בנושא חינוך, לפחות. קטונתי). ההיפך הוא הנכון. ואני גם קצת מתפתלת כששואלים אותי למה חנ"ב, כדי לא לצאת יהירה. אבל זה ממילא עם אנשים רחוקים יותר, לא חברים קרובים או בני משפחה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למעשה חברים נוטשים זו תופעה נורמלית והיא לא נובעת בגלל חינוך ביתי או לא.
הרי רוב חברינו מהעבר כבר לא חברים שלנו היום
אז לא צריך לעשות מזה סיפור
פשוט יהיו עוד חברים חדשים
וגם הם ינטשו
זה מאוד נורמלי.

אז נפתח דף לחוד לכל סיבה שנדמה לנו שבגללה החברים נוטשים? לא נראה לי הגיוני.

הדף הזה הוא על חברים שנוטשים בגלל החינוך הביתי. זו בעיה מסוימת.

לא התמזל מזלי ואין במשפחתי אנשים בוגרים בעיני, אמא שלי אמרה לי לפני כמה שבועות שמפליא אותה שעדיין לא התבגרתי ובליבי צחקתי כי אני חושבת שהיא לא התבגרה... אני לא בחינוך הביתי, בני היה בבית עד גיל שנתיים אבל זה לא נחשב בעיני חינוך ביתי. יש לי בחירות כמו אי-מילה ואי חיסונים ועוד כל מיני שהן אולי שונות, אבל זה לא חשוב בעיני.
חברה אחת התרחקה כי היא לא מצליחה להרות ומעצבן אותה שאני עם הילדים מול העיניים ואני מבינה אותה לחלוטין.
אחרת נסעה רחוק.
הרבה חברים נטשתי כי הם שיעממו אותי או לא תמכו בעקרונות המוסריים שלי והיה לי קשה לשהות במחיצתם.
שיעמום ושיחות אינסופיות על ילדים.. נשים שמהללות את ילדיהן בפני, אפילו לדבר על הילדים שלי זה משעמם - הם מושלמים, למה להכביר במילים?
ילדים של אחרים לא מעניינים אותי בכלל ואני מעדיפה לבלות לבד עם חברה מאשר איתה ועם הילדים שלה ובגילי זה קצת מצמצם את המעגל החברתי כי כולן דבוקות לצאצאים.

שינויים בסטטוס חברתי הם הכרח החיים, כשאת מתייגת את זה בכך ש״הם״ לא מצליחים להיות מבוגרים, זה מעיד כי את עצמך מעט ילדותית. אם את רוצה חברים, עשי מאמץ למצוא ולתחזק אותם. האם את רוצה חברים? אני מודה שכרגע זה לא בראש סדר העדיפויות שלי.

מסכימה מאוד עם מה שכתבה רוזמרין.

מהי יהירות? קשה לסמן באינטרנט ואני עצמי נתפסת כיהירה וזה בסדר מבחינתי

דף מעניין

_כדאי לשנות ל:
חברים שנוטשים בגלל החינוך הביתי_
אז נפתח דף לחוד לכל סיבה שנדמה לנו שבגללה החברים נוטשים? לא נראה לי הגיוני.

אני יודעת על עצמי שנטשתי מעט מאד חברים בחיי, ולא משנה מה היתה האידיאולוגיה שלהם.
בעצם, למה הכוונה בכלל במילה הזאת- נטישה? או שאולי הכוונה להתרחקות? שלא מתקשרים או לא באים לבקר או לא מזמינים לבקר?

אני יודעת שהסיבה הראשונה שלי להתרחקות מחברים היא פשוט שעמום. זה כלל חברות שחזרו בתשובה ורק מצטטות את השיעור השבועי מה"גורו" שלהן, וכלל חברים שהתחילו לרדוף אחרי צרכנות וכסף ורק על זה דיברו, וזה כלל אנשים שרק דיברו על הילדים שלהם או על הבישולים או על הנקיונות. מכירות כאלה?
התרחקתי גם מאנשים קורבניים, מנותני עצות בלי שנתבקשו, מחסרי הקשבה והתעניינות בי ומחסרי אמפטיה לזולת.

המעטים שבאמת נטשתי הם כאלה שפשוט פגעו שוב ושוב, בי או באחרים שחשובים לי.

לעומת זאת, אלה שהתרחקו ממני, איני יודעת מה הסיבה. אני מקבלת בהבנה שזה לא מתאים להם יותר, או לא מתאים להם עכשיו ואולי זה ישתנה. אף פעם גם לא שאלתי אותם כי זה נראה לי מביך מדי בשבילם. גם אותי יביך אם חבר ישאל אותי למה התרחקתי. אני בטח אגיד שזה בגלל שאני עסוקה מדי ולא בגללו.

והנה דוגמה לשינוי ביחס כלפי- הייתי בארוע חברה של בעלי יחד עם בננו. שם כולם יודעים על כך שבני, בן השנתיים וחצי לא הולך לגן. היתה פעילות לילדים, שצפינו בה מהצד, כי בני לא רצה להשתתף (זה היה בלי הורים). אחד הקולגות של בעלי ניגש אלינו ואמר - תגידי לו שיצטרף לילדים, הבנות שלי שם והן נהנות מאוד. זה הדבר היחיד שהיה לו להגיד לי בכל הארוע, למרות שבעבר, כשהיינו מתראים בארועי חברה, היו לנו שיחות מרתקות בנושאים שונים. אולי אני סתם מגזימה ורואה מה שאין. אין לי מושג!

נקודת מבט אחרת?, חשבתי על דבריך המון: למה לכן זה לא קורה נראה לי טמון בהתנהגות שלכן ולא בסביבה. גם, לטעמי, אתן יהירות וזו תכונה מרחיקה
בחנתי את עצמי בסיטואציות שונות ובל זאת נראה לי שהתמזל מזלך ויש סביבך אנשים בוגרים שרוצים אותך בחייהם ולכן מקבלים את דרכך בהבנה. יש לי זוג חברים כזה ואמי מקבלת אותנו כנו שאנחנו, אבל רוב האנשים פשוט מתחילים לחפש סדקים ולנסות לכוון אותנו לדרך הנכונה מבחינתם.
דבריה של שרית אמיר דיברו אלי מאוד:
אלא כי לרוב נראה להם פסול הדרך בה את נוהגת
במקום לשוחח לבקר להעיר פשוט קל יותר לתפוס מרחק
בהתחלה ניסיתי בכנות להסביר את מניעינו בדרך שבה בחרנו ועם הזמן ראיתי שאנשים מהנהנים, מקשיבים ואז פשוט מחליטים שנפלתי על הראש ומתרחקים. אני ממש לא יהירה כשאני מספרת את הסיבות שלי ותמיד מוסיפה שאני פשוט מרגישה שכך יותר נכון לנו ובכל זאת... פשוט הסכמתי עם הדעה:
לגדל בדרך של באופן זה כמו לחזור בתשובה
ואני ממש לא מרגישה שרק דרכי היא הנכונה, אני פשוט הולכת בדרך זו,שלי, שאינה דומה ב- 100% לדרכו של אף אחד אחר, ומקווה לטוב. יש לי המון ספקות כי זה הבן הראשון שלי וכל יום שעובר אני עושה חשבון נפש ומנסה לחשוב מה יהיה יותר טוב לבני. אני עושה טעויות ומנסה לתקן אותן. בקיצור, נקודת מבט אחרת?, אשמח מאוד אם תוכלי לתת לי דוגמה להתנהגות המרחיקה את הסביבה כדי שאוכל לבחון את התנהגותי שוב ולמצוא את מה שמרחיק, אם קיים כי אני לא רוצה להבריח אנשים מחיי בגלל האופן שבו אני בוחרת לחיות אותם. תודה מראש!

_כדאי לשנות ל:
חברים שנוטשים בגלל החינוך הביתי_

גם אני חושבת כך.
דף לשינוי שם

כל העמוד מלא באשמה של "האחרים", ייתכן שהתשובה נמצאת באחריות האישית שלכן במערכת היחסים ולא בסביבה. ישנם המון מחנכי-בית שמסתדרים נהדר עם חברים ומשפחה "סטנדרטים". למה לכן זה לא קורה נראה לי טמון בהתנהגות שלכן ולא בסביבה. גם, לטעמי, אתן יהירות וזו תכונה מרחיקה.

לסביבה לא פשוט לקבל את האחר/שונה
ולא כי הם נכשלו או לא הצליחו בדרכם
אלא כי לרוב נראה להם פסול הדרך בה את נוהגת
במקום לשוחח לבקר להעיר פשוט קל יותר לתפוס מרחק
לדוגמא:
אם שילדיה בלי חיתול לא לכל אחד נוח עם הצרכים של התינוק בפומבי
אני זוכרת שחברתי ילדה וגידלה בלי חיתולים
היא אמרה שהיא ממעיטה לבקר בבתי אנשים
כי הם כל הזמן לחוצים.
לגדל בדרך של באופן זה כמו לחזור בתשובה
להפוך לצמחונית בחברת אוכלי בשר וכו...
אנשים אוהבים בקרבתם את המוכר והידוע
זה נעים ומובן יותר.
חושבת שנכון לשוחח שיחה כנה
עם האנשים שחשובים לך להבין אותם לשתף במילים בדרכך
ולמצוא בחזרה אחד את השני/ה

כדאי לשנות ל:
חברים שנוטשים בגלל החינוך הביתי

אחרת זה נראה מבחוץ כמו עוד דף תמיכה...

קצת קשה להבין את העולם.
אני חושבת שאנשים שהדרך שלהם שונה משלי יכולים להרגיש שהפוקוס שלי בחיים לא קשור אליהם-אז הם סובלים מחוסר בתשומת לב שאני לא מספקת.אני מתרכזת בילדים שלי יותר .
אני רוצה שהשיחה תהיה עמוקה מאוד וכנה וישנם אנשים שזה ממש לא הקטע שלהם.
אז ככה שאנשים שסיגנון הבילוי שלהם שונה משלי ,המרכז בחיים שלהם רחוק משלי-טוב ברור, אין לנו מחנה משותף.

אני גם מבינה שזה יכול לעצבן קרובים וחברים והם פשוט מנסים להמנע.מה מעצבן אותם-האי שקט הפנימי שמעורר בהם כל שינוי וחריגה מהמקובל.

אני ממש לא מצטערת אם קשר מתחיל להתרופף.זה מפנה לי אנרגיה .בכל אופן לא הייתי מרוויחה אנרגיה -כי הרי להיות חשוף לביקורת במפגש משפחתי או חברתי-זה לא מה שאני צריכה.
מענין שסבתות יכולות להיות מאוד ביקורתיות כלפי הח"ב(ולא שילד בן שנתיים נחשב בכלל לילד בח"ב,אלא שפשוט הוא עם אמא ),אבל אם ישנה בהן טיפונת של יכולת התבוננות ,הן מגלות את הילד, את הקסם שבו.בדיוק בשלב של גיל 3-4 ,עם היכולות התיקשורתיות.איזה ילד עדין וטוב לב ,חכם וסקרן.ואז שום דבר לא עוצר אותן כמה שהן מאוהבות.
ואם לא, אז לא.ילד לא צריך לקבל מסר כפול,להתבלבל האם מה שההורים שלו עושים למענו זה טוב או לא ואם הוא היה צריך ללכת לגן או לא.
אם סבתא יכולה להרשות לעצמה לבחור את הנכד החביב שלה מבין כמה נכדים-לבריאות.זו באמת בחירה שלה.
אולי זה כואב, אבל המחויבות שלי היא לתפקיד שלי כאמא ולא להיותי 'בת של'.

והדבר השני הוא שפתאום "נפל לי האסימון" שגם להורי יש איזו רתיעה על רקע החנ"ב. איתם הקשר מעולם לא היה טוב מאוד, ובכל זאת כשאני מסתכלת סביב אני פתאום מבינה שהם אולי תופסים אותי כ"מוזרה", אולי מתביישים אפילו. הם לא אומרים כלום, כמובן. לא מקובל אצלנו "להתערב", אבל פה ושם הביקורת זולגת, והעובדה היא שבשורה התחתונה אני חשה שהם מתרחקים מהבת שלי לעומת נכדיהם האחרים. שוב, המקור לכך עלול להיות נעוץ במקור אחר, רק חולקת איזו תחושה שעדיין לא הצלחתי לנסח היטב ושפותחת הדף העלתה.

אני מבקשת להוסיף כאן שני דברים (אם זה בסדר מצדה של פותחת הדף).
אחד- אחותי. היא ילדה לפני, לידה טבעית, לינה משפחתית, תזונה מוקפדת, הנקה למרחקים. שנה אחריה ילדתי גם אני. אני מניחה שגם בזכות הדוגמא שלה וגם "באופן טבעי" ( ) הפכתי לאם בחנ"ב. היא בעצם זו שהביאה אותי לאתר הזה כשבתי היתה בת שנתיים. אלא מה? היא כבר לא. ילדיה עברו לישון בחדר אחר, בארון יש שקיות חטיפים, הילדים מול המסכים. על פי רוב, למרות שכעת כשאני קוראת מה שכתבתי, אין לי ביקורת על השינוי הזה. כמו שאמרתי, יש לי חברות רבות שחיות כך. רובן, למעשה. אבל אני כן חשה שבאופן שאולי לא מודע מצדה היא אכן מתרחקת ממני על רקע ההבדלים באורח החיים. אני מעזה לשער שהיא מבקרת את עצמה שאולי לא עמדה באיזה יעד וקשה לה לראות מישהו שכן עמד ביעד שהיא האמינה בו עבר.
הבעיה היא שילדינו חברים טובים וחבל לי שבני הדודים יוצאים נפסדים מכך. כמובן, יתכן שזה משהו אחר בכלל, אבל בד"כ היה לנו קשר טוב, גם אם לא מאוד אינטנסיבי וקרוב, מוצק ותמיד מעניין ביחד.

הבעיה בלהיות שונה בכל תחום היא שאנשים מפרשים את זה כקריאת תיגר עליהם ולא כבחירה שלך.
כלומר, חינוך ביתי הוא טוב ומכאן נובע שחינוך רגיל הוא לא טוב
ולכאורה את אמא טובה יותר והיא אמא פחות טובה וכן הלאה

אנשים רבים רואים את העולם באופן שיפוטי. הם שופטים משווים ממיינים ומדרגים כל דבר ובודקים גם איפה הם נמצאים בתוך המדרג שהם יצרו.
אם מישהו נמצא מעליהם (לדעתם) הוא מאיים עליהם.

ואכן, בחינוך ביתי לדעתי יש קריאת תיגר שיש בה בסיס אמיתי. לדעתי, להשאיר ילד בן שלושה חודשים בידיים של אדם זר ולחזור לעבודה זה פיספוס אישי של חווית האמהות.

יש בעייה שלא קשורה לחינוך הבייתי אלא למידת הבגרות של גיסתך לקבל שאנשים חיים אחרת ממנה ועדיין אפשר להם להיות על כדור הארץ הזה...
נראה לי שלא הייתי מצליחה לתאר את גיסתי יותר טוב מזה אם זה היה בשליטתה, גם את ההומואים היא היתה שולחת למאדים בשמחה... לפעמים אני נחרדת למידת חוסר הפתיחות של אנשים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גיסתך ואת יכולות להיות בקשר, לחבב אחת את השנייה ולהיפגש, גם אם אינכן מסכימות על שיטת חינוך הילדים,
והנושא הזה צריך להיות מודר משיחותיכן, אין צורך שאת תנסי לשכנע אותה או לשכנע שאת עושה נכון לילדך ולמשפחתך, ואין צורך שהיא תסכים לכך.
עדיין אתן יכולות להיות חברות / משפחה מחבבת ותומכת.
אם זה לא אפשרי - יש בעייה שלא קשורה לחינוך הבייתי אלא למידת הבגרות של גיסתך לקבל שאנשים חיים אחרת ממנה ועדיין אפשר להם להיות על כדור הארץ הזה...

יש דף נוסף שעשוי לעניין אותך - הוא דן בנושאים דומים אף שהוא דף בית/בלוג - דרכים צדדיות

סליחה - חברים במיין סטרים

תודה מ. גם אני הרגע סיימתי לקרוא את הדף שאליו הפנו אותי ולא הרגשתי שזה מה שרציתי לדבר עליו. גם אני מאוד אשמח להפנייה נוספת לדפים מתאימים יותר, למרות שגם הדף על חברים רווקים דיבר אלי המון והיה מרתק לקרוא את הכתוב בו. אכן הייתי שמחה לדבר על התרחקות של אנשים קרובים בגלל חינוך ביתי, הנקה עד גיל יחסית מאוחר, שינה משותפת, ללא חיתול.
מ, היה לי מעניין לקרוא על ההבחנה שלך
רק מי שמאויים ממשפחה בחנ"ב (כי זה מעורר בו רגשות אשם? חוסר הצלחה?- דברים ששמעתי מחברה) מתרחק
גם לי יש הרגשה שההתרחקות נובעת מאיום כלשהו, אך כשהנושא עולה, אשתו של אח שלי כל כך מלאת נימוקים "משכנעים" נגד ואני הולכת לאיבוד ולא מוצאת מה לומר. מהצד נראה שדווקא אני מפוחדת ולא בטוחה ושהיא, בעלת ניסיון רב יותר וחכמת חיים. עכשיו, כפי שאמרתי קודם, היא לא מדברת איתי כלל. כשיוצא לנו להפגש, היא מאוד מנומסת, אך בזה זה נגמר. לגבי החברה מהצבא שניתקה איתי את הקשר, מאוד יכול להיות שזה נבע מחוסר הצלחתה בהנקה ומחוסר הרצון שלה להיות עם ילדיה. אבל כל אלה הן רק השערות. איך אפשר לדעת על בטוח, או שפשוט לקבל את זה ולא לחפש סיבות?

נכנסתי לדף ש ע כתב/ה. הוא מדבר על משהו שונה. בעיקר על רווקים מול נשואים עם ילדים. פותחת הדף העלתה סוגיה ספציפית יותר שנוגעת לחנ"ב. שיש המתרחקים ממך על רקע זה. קצת מאוחר לי לפרט, אבל בזמן האחרון אני גם מרגישה בזה. ואני משוכנעת שבטח מישהו פתח על זה דף בעבר, אם זה מצלצל מוכר, אשמח להמשיך שם (או להיתרם ממה שכבר נכתב).
רק אציין שלהרגשתי, רק מי שמאויים ממשפחה בחנ"ב (כי זה מעורר בו רגשות אשם? חוסר הצלחה?- דברים ששמעתי מחברה) מתרחק. חברה אחרת, אם ל-3, כולם במיינסטרים של המיינסטרים-משוכנעת לגמרי בדרך שלה, טוענת כל הזמן שמה שאני עושה קשה הרבה יותר מעבודה-בית-ילדים שהיא עושה, ולגמרי יכולה לקבל את הבחירה שלנו באורח חיים שונה, להישאר חברה ולתת לילדיה להתחבר עם שלי, מבלי לחשוש שילדיה יקבלו רעיונות מוזרים (כמו שאחרת אמרה לי פעם).

אחרי המון נבירה באתר לא מצאתי דף שדיבר על נושא החברות של ההורים דווקא. אם אני טועה, אשמח אם תפנו אותי. יש לי בן בן שנתיים וחצי עוד מעט. אנו מגדלים אותו ברוח "באופן", רוח השונה מאוד מהדרך שבה הסובבים מגדלים את ילדיהם. היחסים שלי עם אשתו של אח שלי אף פעם לא היה יחסים של חברות אמת, אבל לפחות שמרנו על קשר וניסינו להסתדר. עם הולדת הבן, הקשר הפך חד צדדי מצידי בלבד וכל הזמן ניסיתי להבין במה חטאתי ואיך פגעתי. לאחר שיחה כנה עם אחי בנושא נאמר לי בפרוש שהסיבה לכך שקשר מצידה נותק היא שהיא איננה מבינה את האופן שבו אנו מגדלים את בננו. מה אכפת לה אם הוא לא בגן ואם אני בעד חינוך ביתי? ואז נזכרתי בעוד חברה שלי מהצבא שניתקה איתי את הקשר לפני שנה ולא היה לי מושג למה. הייתכן שאנשים מתרחקים ממני פתאום כי אני מגדלת את בני בשונה ממה שהם מבינים? דברו איתי בבקשה על זה. אשמח אם תשתפו מניסיונכם. האם גם משפחה הופכת לעוינת? גם הקשר שלי עם אחי סובל מאוד למרות שלפני ההורות היינו חברים טובים ויצאנו ביחד ודיברנו על הכל וכיום יכולים לא לדבר חודשים! זה פשוט לא פייר... הוא היה כמו אמא בשבילי. הוא גדול ממני בשבע שנים ותמיד מאוד דאג לי ואהב אותי. מאוד קשה לי לחיות בידיעה שפתאום לא אוהבים אותי. תמיד הייתי אהובה על כולם, רצו לשהות בחברתי ופתאום - אני פריק שאפילו אחי לא סובל אותו. תודה לאל שהורי לא הפנו לי את גבם. מאוד עצוב לי לאחרונה שבנוסף לקושי של לעמוד מול כל העולם וללכת נגד הזרם, גם נושא החברות נפגע. יש לי המון חברים מבית הספר ומהצבא שיש להם ילדים בגיל בני בכל זאת הקשרים מתרופפים. עכשיו אני עמלה ביצירת חברויות חדשות עם אנשים שחושבים כמוני, אבל בכל זאת עצוב לי. נוצר מצב שמכל חברי הילדות שלי נותרה לי חברה אחת בלבד (עוד אין לה ילדים) וכל השאר התרחקו. קשר של מזל טוב ביום ההולדת וזהו. עכשיו החברים שלנו אלה אנשים חדשים שהכרנו אחרי שכבר נהיינו הורים. האם אנחנו היחידים או שזה משהו שקורה גם אצל אחרים?