מתקנת כמה מילים בין כוכביות שלא רואים את ההדגשה/שההדגשה על כל הטקסט ושגיאות הקלדה.
אפשר, נכון? לא משנה מילים שאחרות כתבו.

בתור אמא שמתלבטת בשאלה עד מתי להמשיך בחינוך הביתי, אני ממש מודה לך על שאתה מאיר את הצד של בית הספר באתר הזה @}

עמית, אני מאד נהנית לקרוא את הדף הזה. עושה רושם שבית הספר שלך שונה מבתי ספר שאני נתקלתי בהם, או שאולי אתה חווה את בית הספר אחרת.

למה אתה מתכוון כשאתה כותב "שיעור מוגבל"?
מותר לשאול האם היתה תקופה שבה היית בחינוך הביתי? ומאיזה גיל ידעת שאתה אוהב את בית הספר? (סליחה על מבול השאלות)

כשאני הייתי בכתה א' <שזה היה ממש מזמן (-: > היו לנו כאלה "חצאי מחברות" ושם התאמנו בכתיבת אותיות. מי שכתב יפה המורה היתה מציירת לו מגן דוד בדף. במחברת שלי לא היו הרבה כאלה.......

השיעור הבא הוא למידת האותיות.
השיעור הוא מוגבל מאוד אך בחלקים מן השיעור יש כמה דברים חופשיים כמו משחקים.
בשיעור לומדים את האותיות ולומדים מילים בכל הסוגים.
לשיעור הזה הייתי נותן את הכינוי מוגבל

לא חייב להיות לחץ בבוקר, אולי לקום מוקדם יותר?
אצלנו בבית הילדים קמים מוקדם ואפילו אוכלים ארוחת בוקר יחד, לפעמים בגינה.

שרית, הנה עוד פעם השגיעה!
את מגדירה את הלחץ בבוקר כחיסרון!
אבל מה אם תחשבי אותו ליתרון?
אז יהפוך הוא ל"אני חייב לקום מהר! כולם אוהבים אותי ומחכים לי!".
ברגע שאת הופכת את החיסרון ליתרון, בעיניין זה(מניסיון אישי) את פשוט קמה שעה יותר מוקדם וכך מתארגנת בחופשיות והולכת לבית ספר כולך ערנית.

עמית
הדף שלך מאוד נעים ונחמד
אני מגדלת את ילדי בבית
שמחה עבורך שכייף לך בבית ספר
אני חושבת שבחינוך ביתי לא פחות כייף
יש כייף אחר וחוויות אחרות.
כאמא בחינוך הביתי אחד הדברים הכייפים עבורנו הוא האין לחץ בבוקר
קמים, הכל בהילוך איטי מחויך אין את המילה תאחר וכו....

הגיבו על זה מהר כדי שאוכל להכניס את השיעור הבא: [u]לימוד האותיות[/u]

למעשה, כשהשוואתי את החסרונות ליתרונות ראיתי מה זה שווה אצלי לחיסרון ומה זה לא.
וכאן הטעות שהטעתה את כול החינוך הבייתי; האם החסרונות של מקום הלימודים הם באמת חסרונות או שהם רק המחשבה שהם חסרונות?
וכאן אני בא ועונה לכם על השאלה: האם יש חיסרון של שיעורי-בית שלא אוהבים לעשות? להילחם! פנה אל המורה ותאמר: "אני לא אוהב את שיעורי הבית. ברצוני לא לעשותם!".
כי אם תוותרו ותחפשו תחליף לכול חיסרון ולא תאבקו ותחליפו את החיסרון ביתרון, ולא תחליפו את הרע בטוב, ולא תתנו לרצון הפנימי והאישי שלכם להאבק ולאמר אני לא רוצה, כי כך, תלכו לחפש לכם פיתרון חדש ומלהיב שהרבה משפחות שנתקלו בזה וויתרו והמציאו מקום שבו הכל יהיה קל, לא מלהיב, ובלי חיים.
לא אומר שאם תלכו לחינוך הבייתי פרושו לוותר אלא אגיד: [b]אתם וויתרתם וזה בעיה שלכם![/b]. >:)
[u]מקווה שהשבתי על השאלה[/u].

עמית,
אתה כותב כמה טוב לך בבית הספר וכמה אתה אוהב אותו.
אבל, כפי שאמרת, יש לך בבית גם דוגמה של חינוך בדרך אחרת - חינוך ביתי.
כשאתה מסתכל על הצד השני ואולי משווה את שתי הדרכים, אתה יכול גם לראות את החסרונות של בית הספר?
את המקומות בו הוא לא נותן לך את הדברים בצורה המותאמת לך בצורה שמפתחת אותך בדרך המיטבית?

סליחה, בטעות כתבתי למעלה [po]אלמוני פלוני[/po]

זה תלוי מאוד.
בדרך כלל הלמידה מהנה מאוד.
אבל אני ילד שפעם שאל הרבה ועכשיו כבר לא כ"כ.
כך שאם לומדים נושא שאני כבר יודע אני משועמם.
כשיש משימה שאני לא כ"כ אוהב לעשות אני אומר למורה והיא אומרת לי לעשות אותה בתנאי שבפעם הבאה יהיה משימה שאני אוהב.
אני נהנה מהלמידה בבית הספר.

קטנה ואפורה עם חווה - מתאים גם לשלי.
עמית, איזה יופי שאתה יכול לחשוב בשמחה על בית הספר שלך.
נשמע באמת שיש שם גם דברים כייפים.
אני רוצה לשאול אותך: מדברים הרבה על כך שבבית הספר הלמידה לא מצליחה מפני שכופים על הילדים נושאים שלא מעניינים אותם. האם אתה מרגיש שכופים עליך למידה שלא רצויה לך?

אכן, אצלנו עושים עם טייפ ומערכת הגברה.
אבל, לפעמים אצלנו יש גם קטעי סולו וקטעים שרק חלק מהמקהלה שרה.

[u]יכול להיות שאנחנו מאותה עיר קטנה ואפורה?[/u] :-) לא, אצלנו לא היה פתוח. נדמה לי (אם את אומרת 'קטנה ואפורה', כי בחיפה הגדולה היה גם פתוח בזמנו) שהפתוח שלך הוא אותו אחד שלי לא הרשו להרשם אליו (ובגלל זה עשיתי כמעט את כל הקורסים באוניברסיטה הפתוחה..). טוב, גם הייתי צריכה לנסוע בשלושה אוטובוסים כדי להגיע אליו.

עמית, 'חגיגת המאה', אצלנו לא עשו הרבה מסיבות עם ההורים, בכלל ההורים היו אחרים מהיום, נדמה לי. תגיד, אצלכם בטקסים ובחגים הילדים שרים עם מוזיקת רקע מטייפ? זה קצת הפתיע אותי כשהגעתי כאמא לצפות בטקסים של בית-הספר של ילדי. אצלנו הילדים נגנו ושרו. שבועות של חזרות והתרגשויות סביב קטעי ה'סולו'. מצד שני היום משתפים את כולם - כל הכיתה עומדת על הבמה ושרה, ולא רק המוכשרים ביותר.

חוויה נוספת:
כיתה א' מלאה חוויות ראשונות מבית הספר.
כשהיגענו למספר 100 בחשבון הייתה פעילות שבה היית אמור לעשות עבודה על המספר 100.
אני זוכר שכול אחד בכיתה עשה משהו אחר.
אני עשיתי ציור שבו מצויר ספר ועליו רשום בגדול את המספר 100 ומסביב מלא מחברות שעליהן כתוב בקטן הסיפרה 100.
היה מפגש עם ההורים וההורים הסתכלו על העבודות שלנו ועשו גם עבודה על המספר 100.

גם לנו היו שיעורים ב"חווה" ([po]ב דחילו[/po], יכול להיות שאנחנו מאותה עיר קטנה ואפורה?). דווקא אהבתי, בעיקר לקטוף תפוזים.
כללית, את בית הספר לא הכי אהבתי אבל גם לא שנאתי. כשסיימתי בית ספר יסודי עברתי לבית ספר פתוח ושם נהנתי כל כך, שזה היה פיצוי על כל השנים המשעממות בבית הספר הקודם :-)

[b]פינת חי[/b]:
פינת חי (אצלנו) זה שיעור שמועבר בכיתות הא' וב'.
בשיעור מתבוננים בחיות, עוקבים אחר מהלך חייהם, צעדיהם, אופן גדילתם והתנהגותם.
לשיעור זה הייתי נותן את הכינוי חופשי כי אפשר ללטף את החיות ולהביע דעות שונות.
בנוסף, נותנים הנחיות איך לגדל חיה בבית.
[u]תגובות![/u]

לנו לא היתה פינת חי, אבל היו שיעורים ב'חווה החקלאית'. פעם בשבוע נסענו לחווה בפאתי העיר ועבדנו בחממות, גידלנו ירקות ועקבנו אחרי השתילים שלנו. ליד החווה החקלאית היה מוסד לילדים שסולקו מבית הספר. בית ספר טיפולי, כנראה, שאליו שלחו ילדים שאז קראנו להם 'מופרעים' או 'עבריינים'.
אני זוכרת שבדרך חזרה, באוטובוס, נפנפנו לשלום לילד אחד שבתחילת השנה למד איתנו בכיתה. הוא חייך אלינו והתפתל מצחוק, כאילו משהו מדגדג אותו. אני זוכרת את החיוך הזה, אולי לא היה כל כך נורא, כפי שחשבתי אז, להיות במקום ההוא במקום בבית ספר.

הילדים שלי מטפלים בחיות בפינת החי, הבן שלי אחראי על כלוב האיגואנה.

אחד מהדברים שאני רוצה לעשות בנושא זה הוא לבדוק את [b]השיעורים[/b].
לי ולחלק מאיתנו היו שיעורים דומים ולחלק היו שיעורים שונים.
כך, שאם לא הזכרתי שיעור שהיה לכם, שאלו אותי אם אגיב על שיעור זה.
אם לא, אז תגיבו בעצמכם.
השיעורים הראשונים יהיו מכיתה א' עד ה'.
בקרוב שיעור ראשון, [b]פינת חי![/b]

גם לנו עשו את זה!
רק שכול אחד מהאלפים הלך עם אחד מהווים.

אני זוכרת את היום הראשון בכיתה א'. הילדים הבוגרים בבית הספר, בזמנו אלו היו כיתות ח', בני ארבע עשרה, יצרו גשר בידים במגרש ההתעמלות והאלפים הקטנים עברו, עם תלבושת אחידה - מכנסים קצרים כחולים וחולצה משובצת עם צוארון מול כל בית הספר, עד למורה.

עד היום, שלושים שנה אחרי, ילדים בני ארבע עשרה נראים לי ענקים :-)

אני אתחיל בחוויה מכיתה א'.
אני זוכר שבכיתה א' נהגו בנו בכיף, ובהנאה.
אחד הדברים שלעולם לא אשכח מכיתה א' זה את הביקור אצל "הגדולים".
בערך בתקופה הזאת, אדר, היינו עוברים בין כיתות ה' וו' ושרים להם "מי שנכנס אדר!".
אני זוכר שהגדולים הביטו אלינו בחיוכים סקרניים ואוהבים.
יום אחרי זה מורתי, רחלי, אמרה לנו שהגדולים אומרים שהיינו מקסימים ומתוקים.
עכשיו אני נמצא בכיתה ה' וילדי א' עברו אצלינו.
חמודים כאלה!.
ברגע שנזכרתי באותו ביקור בכיתה א' עלה חיוך על פני. :-)

זה מעניין!
ממתינה לעדכונים.

שלום, אני עמית כהנא.
אחותי ואחי בגידול הביתי ואני לומד בבית הספר.
אימי מאוד אוהבת את החינוך הביתי וכך גם אבי.
היה לנו הרבה ויכוחים על זה שהבית ספר הוא מקום עם גבולות וכמעט אין בו צדדים חיוביים.
אז אני פתחתי דף שהוא חלק דף אישי וחלק דף נושא בשביל לספר מהם התחושות בבית ספר ומה הצדדים החיוביים בו.
אני אשמח לשאלות על בית ספר.