אחכה לעדכון ממך.
אני חושבת שזה ממש לא פשוט לשלב ילדים ועבודה אז זה בסדר להרגיש את ההחמצה...
ומקווה שבכל זאת ימצא איזה פתרון שישלב את שני העולמות החשובים האלה בצורה הכי טובה

מבטיחה לעדכן מה החלטתי, למרות שבכול כיוון שאבחר ארגיש שהחמצה..

חיבוק ! מעודדת אותך לכתוב בלוג כאן

וזה גם ממש נורמלי כל מה שאת מרגישה. כולל האבל על החיים הקודמים. זה לא רק ההורמונים
אבל את תמצאי את עצמך מחדש. זה פשוט ייקח טיפה זמן.

מאחלת לך למצוא עבודת חלומות גמישה ועם פחות שעות
(ומאחלת גם לעצמי את אותו הדבר על הדרך)
 

ניחוח אדמה אחרי הגשם ממש ריגשת אותי עד דמעות, היטבת לכתוב וחידדת לי יותר את האישה החדשה שהפכתי להיות, אולי זה האופי העקשן שלי שמקשה עליי להתמסר ב- 100% להורות ו"להשיל" את מי שהייתי לפני הלידה, יש לי לפעמיים חרדות קלות, אולי כול מה שהאמנתי בחשיבותו מסתבר כאפילו לא במיקומים הראשונים, חיי חברה, קריירה ומעמד, דברים שמאוד נהנתי מהם לפני כמה חודשים פתאום איבדו את החשיבות שלהם בעולם החדש, ברור לי שזו התחלה והתרגשות עם חששות ועוד כמה חודשים אתרגל להורות ואחזור לתחביבים או לעיסוקים הקודמים, אבל ברור לי שהם לא יהיו בראש סדר העדיפיות שלי...
אולי אני מלחיצה את עצמי סתם אולי זה ההורמונים אבל לפעמים, רק לכמה דקות יש תחושה של אבל (grieve) על האובדן של מי שהייתי, בכול מקרה אני אנסה לדחות את ההחלטות המקצועיות שלי לעוד כמה זמן ואולי התשובה תגיע.
לגבי חצי או רבע משרה זה לא בתחום שלי, אני לא מוגדרת לשעות עבודה ולצערי בשנים האחרונות העבודה הייתה יותר ממשרה מלאה מבחינת שעות, מה שבוודאות פסול ברגע שאחזור.
אני בדרך כלל לא דחיינית או מתקשה בקבלת החלטות אבל הפעם במסגרת השינוי אני מנסה לקבל את זה באהבה ❤

בהזדמנות הראשונה אנסה לרשום בלוג ולשנות את השם שלי...
מתוסכלת זה ממש רחוק ולא קשור אליי (רוב הזמן)
ושוב תודה על הזמן והמילים המדוייקות.

יופי שפרקת אני אכתוב לך פה כמה מחשבות, מקווה שזה בסדר.
נשמע שיש לך כמה קולות שונים שמבלבלים... ובאמת זו דילמה.
הפחד לא להיות כמו אמא שלך ממש נשמע לי חזק ומבלבל.
רוצה להגיד לך משהו שאמרו לי כאן כשכתבתי פה באתר אחרי הלידה של הילד הראשון שלי - הזמן הזה הוא זמני, זו תקופה מאד מאד מיוחדת ואחרת והיא תחלוף. וויתורים שאת נאלצת לעשות עכשיו, לא ימשיכו לאורך כל שנות ההורות. את יודעת, כמו שעכשיו את לא יכולה להתקלח בדיוק מתי שאת רוצה, לשתות קפה או אפילו לישון כמה שבא לך -הדברים האלו ישתנו וגם רמת ההשקעה שתידרשי להשקיע בהורות תשתנה. עכשיו התינוקת שלך פצפונת והצרכים שלה כל כך דחופים שאת שמה אותה במקום ראשון וזה בסדר וטבעי לגמרי. כל האמהות עמדו במקום הזה, לא רק אמא שלך שוויתרה על עצמה... אני מכירה המון אמהות שרצו לשים בגן בגיל מסוים ואז התחרטו ונשארו בבית עד ספטמבר הבא. כל אחת עם הסיפור שלה...

מה שאני מנסה להגיד שכרגע עם תינוקת כל כך קטנה, זה טבעי שהצרכים שלה "משתלטים" על כל החיים שלך, זה משהו שקורה מתוקף רמת הטיפול שנדרשת בשלב הזה, אם את מניקה אז זה גם תורם לחיבור התמידי הזה... וזה לא אומר עדיין כלום על סוג האמהות שלך, זה פשוט השלב הזה בחיים של התינוקת והאמא.

דבר שני, באותו הקשר - לוותר כרגע על עבודה מסויימת בהיקף מסויים לא אומר שככה תהיי כל ההורות שלך. אולי בגיל שנה/שנתיים/שלוש כבר תעבדי משרה מלאה או 3/4
נכון שיש אמהות שחשוב להן גם בגיל בית ספר יסודי להיות בבית ולקבל את הילדים לצהריים. ואת לא חייבת להיות ככה. ויש עוד מלא מלא זמן עד אז... ההורות שלך עוד לא התעצבה ואת תמיד תוכלי לעשות שינוי אם תרגישי שלא נכון לך, לכאן או לכאן.
 

תודה על ההבנה, אני לא יודעת אם אני הורמונלית ולכן השיקול דעת שלי לא החלטי ומשתנה כול שעה, 
חברותיי אמרו לי לפני שהתקבלתי לעבודה שאולי לא כדאי לעזוב את המקום הקודם בחודש שמיני ולהתחיל עבודה חדשה ממש לפני לידה, הן ממש ניסו שעות להסביר לי איך אני עומדת להשתנות וסדרי העדפויות שלי לא יהיו אותו דבר אחרי הלידה, אני זוכרת שהבטחתי להן שאין סיכוי שאני אשתנה ומה שבטוח לא אוותר על הקריירה, כבת לאמא מוכשרת שגידלה אותנו למופת אבל הקירבה את כישוריה, השכלתה ותחביבה, תמיד חשתי עצבות על ההקרבה שלה והייתי בטוחה שאני לא אוותר על עצמי, בכלל גם בשיחות הראשונות עם בן הזוג שלי הבהרתי כמה העבודה והקריירה חשובות לי...
היום בנוסף מהחרדה של מטפלת זרה תטפל בבתי, יש את ללחץ מהעבודה והפחד שבאמת החיים מובילים אותי באותן דרכים של אמא שלי ואולי זה לא נורא כול כך להשקיע את כול כולי באימהות. בן זוגי ממש בעד שאחזור אני מבינה בין השורות למרות שהוא אומר שזה החלטה שלי, יש לו את החשש שאוותר על הקריירה והתפקיד המאוד נחשק שקיבלתי ולא ידוע אם אקבל תפקיד זהה אחרי שאחליט לחזור לעבודה במקום אחר.
בדרך כלל אני מאוד קשובה לעצמי, הבעיה כרגע שעצמי משתנה כול כמה שעות  
פרקתי תודה רבה 

אכן נשמע מתסכל... גם לי נשמע הגיוני לנסות לדבר איתם, ואם הם לא יוכלו להעסיק אותך כרגע, אולי תוכלי לדבר איתם שוב בהמשך כשתרגישי מוכנה לחזור לעבודה בהיקף גדול יותר? 

זה באמת ממש קשה... תנסי לדבר איתם בכל זאת
חיבוק... אין לי עצות יותר מזה אבל מבינה את ההתלבטות. ומה שהתחייבת לפני לידה ראשונה זה ממש השתנה כי בטח לא תיארת לעצמך כמה שתרצי להשאר עם התינוק/ת
 

אחרי לידה ראשונה,
התחייבתי לחזור לעבודה אחרי 3 חודשים, אני מרגישה שזה ממש מוקדם ולא מתאים בכלל.
ממש מתוסכלת מהמצב, התקבלתי לעבודה כחודשיים לפני הלידה ודי התחייבתי שאני אחזור אחרי "חופשת לידה" קצרה ולא אחרי חצי שנה, חייבת לציין שזו עבודת החלומות שבזמנו ממש רציתי להתקבל, תנאים מעולים כולל רכב שממש נחוץ לתקופה הזו.
מתפללת שיתנו לי לעבוד חצי משרה לפחות כמה חודשים למרות שאני ממש בספק, 
לא מצליחה לחשוב על להכניס מטפלת בשלב כל כך מוקדם.
לא הוגן, ממש!

גנום, קלעת בול. אלו בדיוק הדברים שמטרידים אותי.
כרגע אני מוצפת מחשבות וקשה לי לכתוב. כל האפשרויות נראות לי קשות.
רק רציתי להשאיר כאן כמה מילים של מאיר אריאל שעלו לי בראש מתוך שינה טרופה-

"והמונים המונים חצי אוטומטי
הלומי פטישוני כסף סמויים
רצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבים
עטופים במגילה של תנאים וזכויות
מסוממי קידמה ההתפתחויות
לעבוד בלי לדעת ולשרת
לשמש ולשמן את..."

אגב אני לא חושבת שהחישוב לפיו אם תעבדי בשליש משרה תקבלי פחות כסף מאם תתפטרי הוא מציאותי. דמי אבטלה הם די נמוכים (75% מהשכר עד תקרה מסויימת לא גבוהה בעצמה) ומוגבלים בזמן. ופיצויי פיטורין לרוב נצברים על שמך בקרן הפנסיה אם לא משכת אותם.

הי מסך עשן
קודם כל-זו דעתי בלבד. היא גובשה במהלך כעשור של עבודה ואמהות במקביל, מחוויותייי האישיות ומהתבוננות על חברות ומכרות. ככל דיעה, היא ודאי לא נכונה ב100% לגבי כל הנשים באשר הן. לאחר שזה נאמר, אני חושבת כך כי אני חושבת שמצבן של אמהות בשוק העבודה הוא מצב בעייתי מאד. אבטלה ממושכת של בת הזוג, מרצון או לא, פוגעת לתפישתי באיזון היחסים המשפחתי ובעיקר באיזון הזוגי, אשר מופר ממילא לאחר הולדת הילדים. זהו מצב שמקבע את האישה בתוך תפקידים מסורתיים (טיפול בלעדי במטלות הבית ובטיפול בילדים). הוא יוצר תלות כלכלית של האישה בבן זוגה (אני מאמינה שתלות כלכלית של אדם בוגר ובריא במישהו אחר לאורך זמן לעולם אינה דבר חיובי). הוא יוצר שחיקה בהפרשות הפנסיה, החסכונות, הנסיון המקצועי של בת הזוג. אם מדובר בעזיבה רבת שנים את שוק העבודה, לא תמיד ניתן לגשר על הפער הזה. במקרה של גירושין (חמסה, לא עלינו-אבל עלול לקרות לכולם) האישה ניצבת ממש בפני שוקת שבורה. אבל גם במקרה של המשך שמח של החיים המשותפים, השמחה עלולה להשחק אם עול הפרנסה מוטל רק על כתפיו של איש אחד. כאשר בן הזוג עצמאי (גם בן זוגי עובד כעצמאי) והכנסותיו עלולות לצנוח מטעמים שונים כמה חודשים בשנה, אין את רשת הבטחון שמעניקה משכורת נוספת.
זה בקיצור (:
האמת שיש לי עוד הרבה לומר על הנושא אבל אני נשמעת לעצמי קצת כמו נביאת זעם טרחנית... וזו לחלוטין לא גישתי לחיים. אבל איכשהו הנושא הזה די מסעיר אותי.

צד אחד שלי מאויים מהתפטרות כמו מסכנת חיים. צד שני שלי מסתכל על התפטרות כמו על קפיצה למעיין עם מים קרים- מפחיד, צריך אומץ כדי לקפוץ, קשה לנשום ברגע הראשון, אבל מרענן בטירוף! מחיה! משנה את כל היום!
ואת גנום אומרת שבצד הראשון שלי יש הגיון, אז אשמח לשמוע ממך טיפה פירוט.
פשוט ההגיון שלי אומר שאם יש פיצויים ודמי אבטלה אמור להיות בסדר בשלב ראשון, ואח"כ (כעבור שנה או יותר) אחפש עבודה שוב.
העבודה שלי היא רוקחת. אפשר לעבוד פחות ממשרה מלאה. אבל נראה שאקבל יותר כסף
אם אתפטר מאשר אם אעבוד נניח שליש משרה.

גנום, למה את חושבת שמסוכן ברמה קיומית עבור אמהות לא לעבוד? אני מאוד מזדהה עם התחושה שמשהו כאן מסוכן, אבל רציונלית לא ברור לי למה.

להסתדר בלי-בלי גן הכוונה...

מסך עשן, באופן אישי אני חושבת שעבור נשים במדינתנו ובתקופתנו ממש מסוכן לא לעבוד. מסוכן ברמה קיומית. במיוחד עבור אמהות. עם זאת, זה לא שחור ולבן. בהרבה מקרים ניתן להוריד את אחוז המשרה באופן שיאפשר לשמור על מקום העבודה מחד ולגדל את הילדים בשנים הראשונות בצורה שתתקבל על דעתך ולא תשבור את לבך (:
אני לא יודעת במה את עובדת, אני הצלחתי לעבוד חצי משרה במשך כ-4 שנים אחרי שילדיי נולדו במתכונת של יומיים וחצי בשבוע -יומיים ארוכים מאד, 12 שעות ועוד חצי יום בן כ-6 שעות. בימים אלו הם הלכו למשפחתון בבוקר והיו עם אבא אחה"צ. למרות השעות הארוכות זה היה סידור טוב עבורינו. אם יש בתמונה סבאסבתא או משפחה אחרת אפשר אפילו להסתדר בלי למשך תקופה מסויימת.

קרן שמש, מסכימה איתך לגבי לשמור על אש נמוכה, אבל זה לא אפשרי בהמון עבודות. אני עשיתי הסבת מקצוכ של ממש.... בעבודתי כיום ניתן לשמור על אש נמוכה. אבל מה תעשה רואת חשבון? ומורה? מזכירה? בכאלה דברים הבחירה הרבה יותר קשה.

ובדיוק עולה לי גריין

הקריאה לגדל את הילדים בבית כדאי שתבוא עם תזכורת לא להפסיק לגמרי להתעסק באפיק הפרנסה. לשמור על משהו ולו על אש קטנה מאוד. קל יותר להפיח אש בניצוץ מאשר לנסות להדליק אותו מחדש. (תמי גלילי מתוך מחשבות ליבה קטנות)

מסך עשן
אי לי תובנה מיוחדת להוסיף,
רק 2 הסנט שלי, בהשראת הספר 'הולדת של האם':

1. הדילמה היא פרטית שלך אבל היא ניגזרת מתנאים חברתיים בתקופה הנוכחית. אותי הרגיע המחשבה שאני לא השרוטה היחידה אלא שבאמת התקופה שלנו, מחינה חברתית, מציבה את האם במקום בלתי אפשרי.
2. 'הלך הרוח האימהי' שולט עכשיו ומנהל אותך, ובאינסטינקט קורא לך להישאר עם הקטנצ'יק. ייתכן שבזמן אחר: עוד שנה, שנתיים אולי שש, תרגישי אחרת ותירצי לעשות דברים אחרים.

אני חושבת שבהרמה מיקרים אפשר לקבל החלטה שטובה דיה עכשיו ולהמשיך לשנות אותה, תוך כדי תנועה. בכל אופן אנחנו מתכננות והחיים יש להם קצב משלהם...

אני מכירה מישהי שהייתה 7 שנים בבית עם הילדים ולאחר מכן, כשחיפשה עבודה, והבוס שלה שמע על כך, הוא ביקש שתחזור אליו.
אני לא יודעת אם זה סיפור קלאסי או קצת אופטימי מידי אבל אותי הוא מלמד שכדאי להתמקד ברגע הזה (ויש לי הרבה מה ללמוד בתחום זה כי אני , מטבעי, מאוד מכוונת עתיד)

מאחלת שתהיה לך הצלחה ושמחה בכל דרך שתבחרי
@}

אוי כמה שאני מבינה אותך אהיתי לא מזמן במקום הזה.......
קודם כל קבלי חיבוק ענק. אין רצון יותר נכון וטבעי עבור אמא ליהנות עם התינוק שלה עם ידיים וציצי זמין תמיד.
אשתף מהניסיון שלי : קודם כל עברנו דירה מהמרכז לעיר לישוב מרוחק בו המחיה הרבה יותר זולה , ליד ההורים, אבל מקום שיאפשר לבעל להגיע לעבודה, הוא מרוויח קצת יותר ממינימום. אחרי הלידה התפטרתי, כיוון שהיה לנו ברור שהילד צריך אמא עם ציצי זמין. הוא בן שנה + ו אני עובדת בעבודת כפיים כל שהיא מהבית, זה תוספת של כאלף וחצי למשכורת של בעלי מה שמאפשר לנו להחזיק את הראש מעל המים... מה יהיה כשאהיה שוב בהריון ? או כשיהיה עוד ילד? אין לי מושג וה' יעזור.....החלום שלי זה להתפתח בתחום שבו אני עוסקת היום ולפתוח עסק בעתיד שיכניס לי משכורת של ממש. הילדון לא מאפשר לעבוד שעות מרובות בינתיים....

שלום,
ילדתי לפני ארבעה חודשים. הודעתי בעבודה שאני חוזרת כשהתינוקת תהיה בת שבעה חודשים.
ממש לא בא לי לחזור. רוצה להישאר בבית. להיות עם הילדים. לטפל בתינוקת בנחת. ללמוד קורס (פעםבשבוע) של משהו שמעניין אותי. זה עדין מידי להגיד שזה מעניין אותי- האמת היא שזה ה-תשוקה שלי.
לא רוצה לשאוב חלב. לא רוצה להשאיר את התינוקת לחסדי אחרים. רוצה לאפשר לה ידיים וציצי ואהבה חופשי. (מבחינתי אמא רב הזמן ואבא סבאסבתא פעם פעמיים בשבוע זה אחלה לתינוקת)
בעלי אומר- תתפטרי. תקבלי פיצויים, תחתמי אבטלה, יהיה לנו כסף, ה' יעזור.
אני- מ פ ח ד ת.
זה כאילו הוא אומר לי לקפוץ מצוק.
בעבודה מבקשים תשובה. רוצים לדעת איך להיערך ואם למצוא לי החלפה. מבינה אותם. כרגע לא אמרתי להם מילה על התפטרות, רק על הורדת משרה, ומבקשים לדעת סופית האמנם.
אני מפחדת שאם אתפטר- יהיה לנו כסף נניח לשנה, ואחר כך מה? מי מבטיח שאמצא עבודה? אני אהיה בכלל רלוונטית לשוק העבודה אמא עם שני ילדים קטנים? (הגדול כרגע בן 3). ואם אכנס שוב להריון- אפילו כסף של חופשת לידה כבר לא יהיה לי.
אין לנו חסכונות. והחיים יקרים. אני מפחדת שלא יהיה לי כסף עוד שנה לקנות לנו אוכל. בעלי עובד. אבל הוא עצמאי. יש חודשים של רווחה, וחודשים בלי כלום. לא מוכן על גופתו המתה להיות שכיר. נשמה חופשיה.
המשכורת שלי היתה סוג של ביטחון כלכלי.
אם מישהי מהנשים החכמות כאן תוכל להאיר את עיני, או לשתף מנסיון של התפטרות אחרי חופשת לידה- זה יוכל לעזור לי מאוד.

לפעמים לידה משנה את התוכניות...פשוט יש חשק לעשות דברים אחרים. אם לא בא לך יותר לטפל באנשים אחרים, אבל יש לך רעיונות אחרים, לכי על זה. ובלי קשר, למה לא להמשיך את חופשת הלידה עוד 3 חודשים?
אני במשך שנים "בניתי" "קריירה" שתאפשר לי לעבוד מהבית שעות קצרות כשיהיו לי ילדים, אבל מאז הלידה העבודה הזאת כבר לא מעניינת אותי, וברור לי שלא אחזור אליה, למרות שנהניתי לעשות אותה.

יונת תודה
אני חושבת שמיקוד הלבטים אולי לא מתאים לשם שנתתי.
כרגע אני חופשיה לבחור, מקום העבודה יחכה לי גם חצי שנה,(למרות שאני כנראה אפרד מהם)
אבל בתור עצמאית ובעלת קליניקה בבית פשוט לא רוצה יותר ,אין לי מוטיבציה לטפל באחרים, הלידה היא מעין תירוץ נח להגיד שאני רוצה לטפל בעצמי וביורש העצר וזה האינטרס המשפחתי והאישי שלי.
אבל עם אושר אישי לא משלמים חשבונות .
תוהה לאן נעלמה המוטיבציה ? שובי אלי......
במקום זה אני מלאה רעיונות יצירתיים אמנותיים , אולי כשתעבור העייפות הכל ישתנה.

נושא מבאס.
אין לי הרבה מה להגיד לך מעבר לזה שאני עוד רגע יולדת ושכל הזמן אני קרועה בעניין הזה. מצד אחד ברור לי שאני חוזרת לעבודה, מצד שני ברור לי שזה יהיה מאד קשה ואני לא מדברת על הקושי הפיזי, אלא על הקושי של להשאיר באופן קבוע ללא מעט שעות את התינוקת שלי עם אנשים אחרים ויהיו נפלאים ככל שיהיו, וברור לי שאדאג שהיא תהיה בידיים נהדרות, אלה עדיין לא יהיו הידיים שלי.

נחמה אין לי. גם לא הבנתי אם את אומרת שאין לך ברירה ואת חוזרת לעבוד, או מסיבות אחרות.
אני חושבת שתמיד יש ברירות ותמיד יש בחירה, השאלה היא רק מה המחיר של כל דבר עבורך ועבור התינוק שלך.
זה תלוי בהמון דברים- תנאי העבודה שלך, חשיבות העבודה עבורך, מצב כלכל ופשרות שאת מוכנה לעשות באורח החיים שלך.
חופשת הלידה בישראל קצרה מדיי, בזה אין ספק.

שלום לכולם
אני ממש טרייה פה, אמנם מטיילת כבר כמה שבועות בין הדפים אבל עדיין לא תרמתי מעצמי.
לפני הכל רציתי לומר שהגעתי הנה "במקרה" ומאז אני והמחשב די מיודדים, סוף סוף מצאתי מקום בו הביטוי המילולי כולל יותר משתי הברות והצעות לסקס ואני מרגישה שיש תמורה לאגרה שאני משלמת לספקי שירות האינטרנט...
ובכן אני לקראת סיום חופשת לידה והמחשבה על חזרה לעבודה לא מעודדת את רוחי ,נהפוך הוא.
עבדתי כשכירה וכעצמאית בתחום של ריפוי טיבעי.
מתחילת ההריון לא טיפלתי אבל המשכתי לעבוד כמנהלת מרפאה.
כיום כל מה שבא לי באמת זה להיות בבית , אני אוהבת את עבודות הבית למרות שאני עייפה ומרגישה כאילו יש לי מנת יתר של התעסקות בחיים של אחרים.
אני תוהה ביני לביני אם זה יחזור או שבעצם זה קול פנימי שאומר תתרכזי בך ובנסיך הקטן.
מצבנו הכלכלי לא טוב וחזרה לעבודה מתוך תסכול תהרוס אולי את הכיף שיש לי עכשיו.
אם למישהי/ו זה נשמע מוכר אשמח להתנחם.

מתי את חוזרת לעבוד?

דרך אחת להרגיל אותה לבקבוק. יהיה לך קשה להיות זאת שמרגילה לבקבוק כי ממך היא מצפה לחלב. תני לאיש שלך או למישהו אחר להאכיל אותה. זה יכול לקחת כמה ימים עד שתתפוס את הרעיון אבל מנסיוני הספיקו פעם-פעמיים ביום על מנת שתכיר את האפשרות של בקבוק . כאשר תחזרי לעבודה מי שיטפל בה כבר יתן לה את החלב / מזון.

דרך נוספת מאחר והיא בת חצי שנה את יכולה גם להתחיל לתת לה מזון במקביל להנקה וכך כאשר תלכי לעבוד היא תקבל רק מזון (או בקבוק בנוסף) ושתהיי בבית תוכלי להמשיך להניק (אם תרצי).

יהיה בסדר! (-:

בתי בת חצי שנה , ועליי לחזור לעבודה.
לאחר הנקה מלאה מהציצי ללא בקבוק!
מה עושים עכשיו, היא לא מצליחה לשתות מהבקבוק וצורחת?!
תודה מראש לכל מי שיוכל לתרום מנסיונו.

פרידות תמיד היו קשות בשבילי, אך עכשיו יותר מתמיד....יהונתן בן 6.5 חודשים ואני חייבת כלכלית לחזור לעבוד
לא לימדתי את עצמי לשאוב, לא לימדתי אותו לאכול בבקבוק ועדיין דבר למעט ציצי לא נכנס אל פיו
כבר הייתי בראיון עבודה...שאני עלולה כבר לפספס....והשעון מתקתק לי....אני בלחץ. הוא מרגיש את הלחץ ומחזיק אותי קרוב אליו בהנקות עם מרווחים קצרצרים.
קשה לי לחשוב על מטפלת - כי אין כמו אמא. הוא אוהב להרדם על הידיים כששיר מרגיע ברקע, או עם ציצי
מטפלת תרדים אותו כך? ברור לי שלא
שישה חודשים השקעתי את כל כולי . כי חשוב לי לתת בסיס חזק לילדי.
עם כתיבת מילים אלו גם הדמעות נכתבות על הדף. מה זה? זה נורמלי?
אני יודעת כי אין מתכון לאמא טובה. אבל אני מרגישה רע עם הדרך בא דחיתי והדחקתי את הפרידה ולא לימדתי את שנינו דבר.
אני צופה מהצד עוד מההריון באתר זה אשר לימד אותי רבות וחיזק אינסטינקטים שהיו מאז ומתמיד וחיכו רק לחיזוק.
אלו מילים ראשונות שאני כותבת פה.
זהו, הוצאתי את זה. זה ישב אצלי כמו עצם, סליחה סלע בגרון והיום הבנתי כי קשה לי הפרידה.

אולי צלחת זכוכית מחולקת שמיועדת לפיצוחים ?

זהו, נגמרה החופשה (שנה בבית) ואני חוזרת לעבודה.
משאירה בבית בת9, בת7, ובן שנה במשפחתון.
יש לא מעט חששות ובעיקר מזה שהבנות יחזרו הבייתה לבד ויאלצו לחכות לי עד שאגיע.
כרגע מה שאני מחפשת הוא פיתרון לחימום ארוחת הצהריים.
יש למישהו רעיון לגבי צלחת או מגש מחולק שאפשר להכניס למיקרו?
משהו מחומר שלא יוסיף על נזקי המיקרו.
תודה מראש על כל עצה

אני קוראת את מה שנכתב כאן, ונלחצת לקראת החזרה שלי לעבודה. מאז הלידה הקפדתי לעבוד רק בפרויקטים קצרצרים וקטנטנים (מיותר לציין - שגם לא מי יודע מה כלכליים). אז גם אם קרה פה ושם, שנאלצתי לחזור הביתה אחרי שבני נרדם, עדיין הצלחנו תמיד לתמרן שאבא יקח אותו מהגן ויהיה איתו, ובכל מקרה - אלה היו פעמים נדירות , ומרווחות על פני תקופות ארוכות של הרבה זמן ביחד. ועכשיו אמרתי כן לפרויקט גדול יותר (7 חודשים), ואני חרדה מהעתיד לבוא (אני אתחיל לעבוד בעוד שבוע). אני מקווה שאצליח להכניס את העבודה לשגרה, שבמהלכה אצליח להוציא את בני מהגן פעמיים-שלוש בשבוע. יותר מזה - יהיה בלתי אפשרי. גם בכל שאר הימים אתעקש לראות אותו ער. ועדיין... זה כל כך מפחיד אותי. אני רגילה כל כך לחיים הרגועים שלנו היום. לקצב הנינוח של הבוקר, לראש הנקי והשקט מטלפונים שיש לי כשאני מוציאה אותו מהגן. החיים שלנו היו גן עדן מוגן.
כולם מסבירים לי שככה חיים כולם, ואני מסרבת להכין לילד "סידור" אחרי הגן, ולהעביר אותו דרך כמה תחנות אפסון, עד שאמא ואבא יסיימו את העבודה. לכן הפרויקט הזה יצריך ממני תמרונים בלתי פוסקים עם אבאל'ה, ורק אלוהים יודע כמה זה יצליח. (אני מתחילה להרגיש את הלחץ מכרסם בגוף שלי. אולי כדאי לחכות עוד שבוע ולראות אם השד נורא כל כך ?)

אין כאן מעלית ובנתיים אני גם לא מוצאת עבודה. יש מקומות כמו זה שאני גרה בו שבהם מאוד לא מקובל, מסתבר, לשים את הילד עם מטפלת שנמצאת גם עם הילד שלה, חוששים פה מאפליה. עד שאני אמצא עבודה הילדה שלי כבר תדע לזחול ותוכל לרדת בעצמה כשאני מורידה את התינוק השני, או שנעבור דירה.

יש לך מעלית חוה? אולי עם עגלול או עגלת תאומים?

יש לי תינוקת בת 3 חודשים. אין לי עבודה, אבל אני צריכה. חשבתי לקחת עוד ילד הביתה (הייתי מטפלת לפני הלידה). האם אפשר להמשיך להניק כשיש עוד תינוק? האם יש בעיתיות בזה?
עוד שאלה: איך יורדים מקומה שלישית עם שני תינוקות? חשבתי על שילוב של מנשא ועגלה, כרגע אני משתמשת בשניהם כל פעם באחר, התינוקת שלי נכנסת למנשא בתנוחת הלוטוס (תינוכיס), אבל עם צריך להתכופף עם עגלה, נרא לי מסוכן, מה דעתכם?

האם יש הנחייה / חוק המיועדים לעזור ולתמוך באם המניקה כשהיא חוזרת לעבוד?
>ורד יודעת שיש משהו, אבל לא יודעת בדיוק וזה מה שהיא צריכה<

הנה תמונות של צליל במכבסה, בתוך ארגז כביסה

צליל במכבסה

תודה על התגובות
תהנו

רעות..... את נפלת טוב....

איזה כיף!

אתמול בערב הרגשתי ממש דיכאון, אולי מעייפות, אולי מהורמונים, והייתי אצל ההורים שלי בבית, ושוב העליתי את נושא החזרה לעבודה.
בסתר ליבי אולי קיוויתי לשמוע מהם משהו בסגנון : "זה בסדר תאריכי את החופשה בעוד חצי שנה..." אבל כמובן שאין סיכוי.

ואז פתאום לפני כמה רגעים, אבא (המדהים שלי) התקשר אלי לשאול מה נשמע, ושאל אותי מתי אני חוזרת לעבודה, אז אמרתי שאני לא יודעת,
פתאום הוא אמר : "את זוכרת את "טרה נוסטרה" ? (טרה נוסטרה= טלנובלה ברזילאית מצויינת, על חיי המהגרים האיטלקים בברזיל לפני 100 שנה)
אני: כן, מה?
אבא: את זוכרת את המפעל של המקרוני שהקימה האיטלקיה?
אני: כן?? (חושבת: מה זה קשור אלי??)
אבא: את זוכרת שבמשרד שלה במפעל היתה עריסה, שבה הייתה התינוקת שלה בזמן שהיא עבדה?
אני: נכון...
אבא: אז נסדר לך עריסה במכבסה, וצליל תוכל להיות איתך כל היום!!

איזה אבא מדהים יש לי
אני כבר לא דואגת
הוא ממש קלט את עקרון הרצף
(אני בטוחה שזה לא בגללי, הוא פשוט מאוהב בצליל, והוא גם ישמח לראות אותה כל היום בעבודה)

ותודה לכולם באתר הנפלא הזה, שעוזרים לי להגשים חלומות

רעות - נשמע לי קלאסי לקובבה או ווילקינט.

אם היא כל כך קטנה אפשר לפחות חלק מהזמן להחזיק אותה במנשא . תבחרי לך מנשא מתאים , זו נשמעת עבודה קלאסית לעבוד עם מנשא .בהצלחה.

רעות, נשמע שאת חוזרת לעבודה בתנאים מעולים.
הילדה שלך תישאר קרובה אליך, ועוד עם אבא שלה!
ממה את מפחדת? מהפרידה? תהיו קרובות ולא תיפרדו ליותר מדי שעות (יום העבודה שלך קצר ועוד תיפגשו באמצע להנקה)
תוכלי להיות איתה בכל שאר 20 השעות של היום...
אני חושבת שגם את, גם ילדתך וגם אבא שלה בני מזל....

מכבסה? נראה לי מקום (עבודה לאמא) מצוין לתינוקת! היא יכולה, למשל, לזחול על ערמות הכביסה המלוכלכת...
אולי תצליחי לשלב.

בעוד חודש וחצי (29.10.03) אני חייבת לחזור לעבודה.
אני ממש לא רוצה שהיום הזה יגיע....
איך אני יכולה להפרד מתינוקת רק בת 3 חודשים....
בעקרון נגמרה לי חופשת הלידה עכשיו בתום חודש וחצי בלבד!!! (לא עבדתי מספיק לפני הלידה וביטוח לאומי נותן לי רק חודש וחצי), אבל למזלי הבוס המדהים שלי (אבא שלי) נתן לי מתנה עוד חודש וחצי.

אני מפחדת מהיום הזה כבר מתחילת ההריון....
איך עושים את זה????

אומנם יש לי תנאים מקלים:
אני אוהבת מאוד את העבודה שלי (אני עובדת במכבסה)
אני עוברת לגור בצמוד למכבסה, ממש שני צעדים
בעלי ישאר בבית עם התינוקת, ואני אוכל לבוא להניק בכל רגע שארצה, או סתם לבוא אם היא תרצה אותי, אני אוכל לבוא כל שעה אם אני ארצה, אני אוכל לעבוד רק 4 שעות אם ארצה (אבא שלי הוא הבוס שלי), אבל בכל זאת, הצעד הזה ממש מדאיג אותי.

אני מרגישה כאילו אני במרוץ נגד הזמן, מנסה לנצל כמיטב יכולתי את חופשת הלידה....

אני גם יודעת שזה לא יהיה כל כך נורא (אני יודעת שהמון אמאות היו ממש מקנאות בי בתנאי העבודה שלי)

אבל עדיין אני לא רוצה שהחופשה תיגמר.....

בדיוק היום הייתה לי שיחה על הנושאים האלו עם חברה שהיא אמא ותיקה וחדשה ביחד (2 ילדים גדולים יחסית ותינוק חדש יחסית).
המסקנה הברורה שהגענו אליה שלא משנה במה בוחרים, העיקר שהאמא שלמה עם מה שהיא החליטה, שהיא לא עסוקה ברגשי אשם על מה שאין ולא מסתדר והיה יכול להיות.
זה בעיניי הפוקוס של העבודה שהאמא צריכה לעשות עם עצמה. כי במקום בו יש חוסר שלמות יצוצו ישר כל מיני עניינים למלא את החסר...
בהצלחה!

אולי יעניין אותך לקרוא את הדף עבודה לצד גידול ילדים.

לפני 3 חודשים ילדתי את בתי
לפני שהיא באה לעולם הייתי בטוחה שאוכל לעבוד מהבית כשיש תינוק , וחשבתי שאוכל להעזר באיש שלי בימים בהם אני עובדת מחוץ לבית

אבל המציאות כדרכה מציאותית יותר: גיליתי שכאשר אני מתכננת (מקצועי הוא אדריכלות) קשה לי לפזר את תשומת ליבי בינה לעבודה וקשה לי לקטוע את עבודתי כאשר תשומת ליבי נדרשת כולה אליה. ומאחר ואני רוצה להיות סבלנית וקשובה לה בכול עת, הרי שאני לא מצליחה כמעט לעבוד. בנתיים גם אישי החליף את מקום העבודה הקודם שלו במקום תחרותי ועמוס הרבה יותר שבו הוא נדרש לעבוד שעות מטורפות, ולמרות שהוא מנסה לעזור הרי שב 9 בערב כשהוא בא מהעבודה אין לי כוח להתחיל בכלל לחשוב על לשבת ולעבוד, וכמובן אין אפשרות שישאר איתה כשאני עובדת מחוץ לבית.
לכן התחלתי להעזר במטפלת 4 פעמים בשבוע על מנת שאוכל לעבוד גם בבית וגם בחוץ.

זו היתה החלטה לא קלה עבורי, מדובר בכ- 20 שעות בשבוע בלבד, אבל המחשבה הזאת שהיא נמצאת ביחד עם עוד 2 תינוקות, ואולי לא תזכה לתשומת לב מיידית, ואולי היא תתן לה לבכות או לא תבין אותה מהר כמוני, ואולי, ואולי....
אני מניחה שזה משהו שהרבה אימהות עובדות עוברות, וכנראה שכול אחת בוחרת את הבחירה שלה.
אני חושבת שעבורה הכי טוב להיות איתי כול הזמן, אבל זה דורש ממני לוותר על עבודתי אותה אני מאוד אוהבת, ולכך אני לא מוכנה. נראה לי שנאוה מאושרת תהיה אמא מאושרת.

אני מקוה שבעתיד:
אלמד לעשות חלק מהעבודה כשהיא איתי (זה הולך ומשתפר)
לאיש שלי יהיה את הזמן לחלוק , כך שנוכל לגדל אותה בעיקר אנחנו

בנתיים עושה רושם שאני מתחילה איזשהו מסלול בחינוכה שאני לא לגמרי שלמה איתו,
אולי מרגע שאתה נעשה הורה ישנו מיד הקונפליקט של "אני לעומת ילדי"? הפתרון צריך להיות שלא יהיה כזה קונפליקט, אבל גם את זה אני עוד צריכה ללמוד....

ראו גם: חזרה לעבודה, ההנקה וחזרה לעבודה