על ידי צפריר_שפרון* » 10 יולי 2010, 19:11
פשוטו;
מכיון שאני מרגישה דומה מאד לניצן,
זו הנחת יסוד מעניינת, את מאמינה שאת מרגישה קרוב לניצן, את משערת שכך הם פני הדברים ובפועל את מדמיינת דמיונות בנושא הרגשתה של ניצן.
אנא הרשה לי להצטרף ולענות על שאלתך (פתאום נהיה לי מעניין..)
בהחלט. בהחלט מעניין. מרתק אפילו...
_תחושות הכרת התודה, ההערכה על מה שיש וההתפעמות מופיעות בחיי השכם וערב..
זה מתבטא באמירת תודה. תודה תודה תודה. אבל פשוט תודה על מה שיש, לא לשום דבר ספציפי, זה לא אישי._
עד כאן, את מהללת את האל הטוב, את כוח המקור, את המובן מאליו - מבלי משים.
שכן ה"לא אישי" הזה, הוא אחדותי, הוא אותו מקום בו את עצמך, לא מי שאת מדמנית שאת, חשה את האחדות, ונמצאת נפשך מודה על ידיעת האחדות ומודה גם על האפשרות לייחד עצמה, גם בתוך הלא אישי.
עצם אמירת התודה אם כך היא אמירת תודה על ידי מי שאת - גם כמובדלת.
גם שאני אומרת תודה לבן זוגי או לאנשים הסובבים אותי, יש בזה משהו מן הלא-אישי.
שוב, הרחבת את הדברים הלאה.
כשאני ובן זוגי, השותף לתחושותי והשקפותי,
שוב דמיונות. דמיונות מבורכים, ואפשר שיש להם גיבוי בצורת דמיונותיו ששותף לתחושותייך, שכן כל הזהות העצמית, כל ההבדלה, הקיום הנפשי שלנו - הם אשלייה אחת גדולה, לה נותנת הנפש תוקף אמת ותו לא.
מבטאים את התחושות האלו בקול רם, אנו אכן אומרים תודה לאלוהים (אנחנו קוראים לו בשם החיבה "בגוואן", כדרך ההודים), אבל תמיד זה נעשה בבדיחות הדעת, כבדיחה פנימית על אלו שמשליכים את מה שקורה על ישות חיצונית.
אלוהים אינו ישות חיצונית בהכרח, אלוהים הוא ישות פנימית, הוא בגרעין הקיום הפיזי, הגוף, הוא באוויר לנשימה הוא בתואם המושלם.
האמונה שהוא מחוץ לך היא אותה אמונה שיש בכלל עולם מחוץ לך, במובן התפישתי. שכן המציאות מונכחת ברמה החומרית וכאן אנו מדברים על עולם הדמיון, מה שקרוי - ערות.
זו פשוט עוד דרך לבטא את התחושה הבאמת חזקה הזו של אהבה והכרת תודה.
זו דרך פשוטה ללמוד לשלוט בהלכי הרוח, אין קל לנפש מלהכיר תודה.
אבל אין לי הצורך להודות למישהו, אלא פשוט להודות...
תודי לתודה.
_כאן, רק לשם הידיעה, יונג, קרל גוסטב, זה הפסיכולוג הפילוסופי, טוען שאלוהים הוא חלק מהמבנה הנפשי של האדם, טענתו מקובלת עלי.
אשמח אם תרחיב, לטובת האגנוסטים.._
על כך ארחיב בתשובות הבאות.
ניצן,
צפריר, לשאלתך, אני אומרת "ג'יזז" ולפעמים "מוזס" ולפעמים "למען השם!" לעומתי, אישי, לא אומר אף אחד מאלה.
אם כך, אלוהים נוכח בחייך, גם אם רק כביטוי.
לגבי אישך, גם אם אומר פסס.. פסס.. פסס.. כדרך הבוקוניסטים אליבע דעריסת החתול של וונגוט, וגם אם פליאתו על פלאי החיים מתבטאת בדרך אחרת, עדיין, את מביאה את אלוהים אל קרבתו, באמירתך זו.
לגבי יונג, ובכן, יש מרכז אמונה במוח, זה כן. לא במובן "פה זה מרכז האמונה, אם תכנסו בדלת השניה מימין תגיעו לאלוהים" אלא יותר "אם מגרים את האזור הזה בצורה מלאכותית חשמלית אנשים משוכנעים שהם עוברים חוויה רוחנית כלשהי"
זה מעניין אבל זה לא קשוןר ליונג.
יונג מדבר על מבנה נפשי, לא מוחי, לא כימי ולא פיזי.
בדיוק כמו הארכיטיפים הקיימים בנפש הקולקטיבית.
מבלי כל גירוי חיצוני.
ישנם למשל חלומות אוניברסליים עם ארכיטיפים מקבילים, בכל העולם.
ההצצה אל מה שמעבר להבנת התפישה המדעית או התפישה ההגיונית, דרך חלומות, לא רק שמרתקת ועומדת כהגיון בפני עצמו, אלא עשויה למדענים שמוכנים להרחיב את המבט, כהוכחה מדעית לקיומו של אלוהים ולו כחלק ממבנה הנפש, אפילו אם היא ממציאה אותו.
זה הרי לא שהנפש לא ממציאה את רצף חייה, זה הרי לא שהנפש חפה מדמיונות וזה בוודאי לא שהנפש נשענת על צרות המוחין המדעית אשר מתייחסת לטכנולוגיה לא מובנת ככישוף.
כישוף אם כך, היא הטכנולוגיה המתקדמת ביותר, והמדע עומד מול הכישוף ושולל אותו כי אין לו הסבר.
הנפש, בפני עצמה איננה הגיונית.
רגשותיה בוודאי שאינם הגיוניים, ואלה המניעים החזקים של חייה, לא ההגיון השכלי המצומצם שאמור להיות עקר מרגשות ומונמע כולו מרגשות כשהוא נשען על דמיונות, וטוב שכך, אחרת האדם לא היה מתקדם גם במובן המדעי והטכנולוגי.
כאשר הדתיים בטוחים שהם דיברו עם ישו או עם אלוהים ממש, ואתיאיסטים משוכנעים שהם תקשרו עם ישויות או עם חוצנים. למעשה, שניהם דיברו עם חוט תיל שבקצה שלו עומד מדען בחלוק לבן ומשקפי מעבדה.
אינך יכולה לדעת אם אדם דיבר עם אלוהים או חוצנים. דמיונותיו הם אמת לאמיתה בעבורו, כפי שדמיונך שהעולם הגיוני הוא אמת לאמיתה בעבורך.
אין שום הוכחה מדעית לקיום הנפש, מעבר לקיום הפיזי - אז מה? איננו קיימים? או נכון יותר, איננו נותנים תוקף אמת מוחלטת לקיומנו?
תודות.
פשוטו;
[u]מכיון שאני מרגישה דומה מאד לניצן,[/u]
זו הנחת יסוד מעניינת, את מאמינה שאת מרגישה קרוב לניצן, את משערת שכך הם פני הדברים ובפועל את מדמיינת דמיונות בנושא הרגשתה של ניצן.
[u]אנא הרשה לי להצטרף ולענות על שאלתך (פתאום נהיה לי מעניין..)[/u]
בהחלט. בהחלט מעניין. מרתק אפילו...
_תחושות הכרת התודה, ההערכה על מה שיש וההתפעמות מופיעות בחיי השכם וערב..
זה מתבטא באמירת תודה. תודה תודה תודה. אבל פשוט תודה על מה שיש, לא לשום דבר ספציפי, זה לא אישי._
עד כאן, את מהללת את האל הטוב, את כוח המקור, את המובן מאליו - מבלי משים.
שכן ה"לא אישי" הזה, הוא אחדותי, הוא אותו מקום בו את עצמך, לא מי שאת מדמנית שאת, חשה את האחדות, ונמצאת נפשך מודה על ידיעת האחדות ומודה גם על האפשרות לייחד עצמה, גם בתוך הלא אישי.
עצם אמירת התודה אם כך היא אמירת תודה על ידי מי שאת - גם כמובדלת.
[u]גם שאני אומרת תודה לבן זוגי או לאנשים הסובבים אותי, יש בזה משהו מן הלא-אישי.[/u]
שוב, הרחבת את הדברים הלאה.
[u]כשאני ובן זוגי, השותף לתחושותי והשקפותי,[/u]
שוב דמיונות. דמיונות מבורכים, ואפשר שיש להם גיבוי בצורת דמיונותיו ששותף לתחושותייך, שכן כל הזהות העצמית, כל ההבדלה, הקיום הנפשי שלנו - הם אשלייה אחת גדולה, לה נותנת הנפש תוקף אמת ותו לא.
[u]מבטאים את התחושות האלו בקול רם, אנו אכן אומרים תודה לאלוהים (אנחנו קוראים לו בשם החיבה "בגוואן", כדרך ההודים), אבל תמיד זה נעשה בבדיחות הדעת, כבדיחה פנימית על אלו שמשליכים את מה שקורה על ישות חיצונית.[/u]
אלוהים אינו ישות חיצונית בהכרח, אלוהים הוא ישות פנימית, הוא בגרעין הקיום הפיזי, הגוף, הוא באוויר לנשימה הוא בתואם המושלם.
האמונה שהוא מחוץ לך היא אותה אמונה שיש בכלל עולם מחוץ לך, במובן התפישתי. שכן המציאות מונכחת ברמה החומרית וכאן אנו מדברים על עולם הדמיון, מה שקרוי - ערות.
[u]זו פשוט עוד דרך לבטא את התחושה הבאמת חזקה הזו של אהבה והכרת תודה.[/u]
זו דרך פשוטה ללמוד לשלוט בהלכי הרוח, אין קל לנפש מלהכיר תודה.
[u]אבל אין לי הצורך להודות למישהו, אלא פשוט להודות...[/u]
תודי לתודה.
_כאן, רק לשם הידיעה, יונג, קרל גוסטב, זה הפסיכולוג הפילוסופי, טוען שאלוהים הוא חלק מהמבנה הנפשי של האדם, טענתו מקובלת עלי.
אשמח אם תרחיב, לטובת האגנוסטים.._
על כך ארחיב בתשובות הבאות.
[hr]
ניצן,
[u]צפריר, לשאלתך, אני אומרת "ג'יזז" ולפעמים "מוזס" ולפעמים "למען השם!" לעומתי, אישי, לא אומר אף אחד מאלה.[/u]
אם כך, אלוהים נוכח בחייך, גם אם רק כביטוי.
לגבי אישך, גם אם אומר פסס.. פסס.. פסס.. כדרך הבוקוניסטים אליבע דעריסת החתול של וונגוט, וגם אם פליאתו על פלאי החיים מתבטאת בדרך אחרת, עדיין, את מביאה את אלוהים אל קרבתו, באמירתך זו.
[u]לגבי יונג, ובכן, יש מרכז אמונה במוח, זה כן. לא במובן "פה זה מרכז האמונה, אם תכנסו בדלת השניה מימין תגיעו לאלוהים" אלא יותר "אם מגרים את האזור הזה בצורה מלאכותית חשמלית אנשים משוכנעים שהם עוברים חוויה רוחנית כלשהי"[/u]
זה מעניין אבל זה לא קשוןר ליונג.
יונג מדבר על מבנה נפשי, לא מוחי, לא כימי ולא פיזי.
בדיוק כמו הארכיטיפים הקיימים בנפש הקולקטיבית.
מבלי כל גירוי חיצוני.
ישנם למשל חלומות אוניברסליים עם ארכיטיפים מקבילים, בכל העולם.
ההצצה אל מה שמעבר להבנת התפישה המדעית או התפישה ההגיונית, דרך חלומות, לא רק שמרתקת ועומדת כהגיון בפני עצמו, אלא עשויה למדענים שמוכנים להרחיב את המבט, כהוכחה מדעית לקיומו של אלוהים ולו כחלק ממבנה הנפש, אפילו אם היא ממציאה אותו.
זה הרי לא שהנפש לא ממציאה את רצף חייה, זה הרי לא שהנפש חפה מדמיונות וזה בוודאי לא שהנפש נשענת על צרות המוחין המדעית אשר מתייחסת לטכנולוגיה לא מובנת ככישוף.
כישוף אם כך, היא הטכנולוגיה המתקדמת ביותר, והמדע עומד מול הכישוף ושולל אותו כי אין לו הסבר.
הנפש, בפני עצמה איננה הגיונית.
רגשותיה בוודאי שאינם הגיוניים, ואלה המניעים החזקים של חייה, לא ההגיון השכלי המצומצם שאמור להיות עקר מרגשות ומונמע כולו מרגשות כשהוא נשען על דמיונות, וטוב שכך, אחרת האדם לא היה מתקדם גם במובן המדעי והטכנולוגי.
[u]כאשר הדתיים בטוחים שהם דיברו עם ישו או עם אלוהים ממש, ואתיאיסטים משוכנעים שהם תקשרו עם ישויות או עם חוצנים. למעשה, שניהם דיברו עם חוט תיל שבקצה שלו עומד מדען בחלוק לבן ומשקפי מעבדה.[/u]
אינך יכולה לדעת אם אדם דיבר עם אלוהים או חוצנים. דמיונותיו הם אמת לאמיתה בעבורו, כפי שדמיונך שהעולם הגיוני הוא אמת לאמיתה בעבורך.
[hr]
אין שום הוכחה מדעית לקיום הנפש, מעבר לקיום הפיזי - אז מה? איננו קיימים? או נכון יותר, איננו נותנים תוקף אמת מוחלטת לקיומנו?
תודות.