בטח! תבורכי!

עלה לי רעיון להעביר חלק מהמידע כאן לדף חדש שייקרא חינוך ביתי בעולם
כל דוברי העברית שנמצאים כאן עכשיו (או היו כאן ויסכימו רק לקפוץ להשאיר קצת מידע) ומחנכים או חינכו בבית ברחבי העולם יוכלו לבוא לספר מה המצב אצלם.
ואולי מי ששוקל מעבר יוכל ככה ליצור קשר או סתם להבין קצת יותר.
האמת היא שאפילו סתם מבט השוואתי זה מעניין.
יש לדעתכן עניין בזה?

אני חושבת שזה אחד הדברים ששווה להבין בהם. כמה כסף פנוי ונטול תנאים המדינה נותנת בפועל בהקשר של ילדים.
כל אחד יעשה בזה מה שהוא רוצה, כולל לחנך בבית, בתקווה שזה אכן מכסה את העלויות.
ומי שבוחר לקחת מהמדינה עוד, למשל דרך שימוש במערכת החינוך הציבורי, שיבושם לו.
גם זו דרך לראות את הדברים.

זה בנוסף לקצבת הילדים, אם כי אני לא בטוחה שאנשים שמרוויחים יותר כסף (ממני... מה שאומר - כולם) גם מקבלים את זה.

מי שאינו שולח את ילדיו למסגרת, מקבל מהמדינה סכום חודשי (שאחרת היתה משלמת לגן) לחשבונו
מקבלים בנוסף לזה גם את המקבילה של קצבת ילדים או שזה בעצם במקום?
אני חיה באנגליה. מגיל 0 מקבלים כמעט 70 פאונד לילד בחודש, שזה בערך 400 שקלים לכל ילד, מה שיספיק לממן "חינוך ביתי" לא רע בכלל בכלל בגילאים האלה, כולל הוצאות דלק וכו', ובעיקר אם יש יותר מילד אחד. אז לא כל כך משנה לי אם קוראים לזה קצבת ילדים או משהו אחר. בפועל זו תמיכה משמעותית מאוד בשנים האלה.

קשור רק במעט, ובכל זאת רוצה לספר שבמדינה שבה אני גרה, החינוך הוא חינם מגיל 0.
מי שאינו שולח את ילדיו למסגרת, מקבל מהמדינה סכום חודשי (שאחרת היתה משלמת לגן) לחשבונו.
מדובר רק בגילאים קטנים - חינוך ביתי מגיל בית ספר הוא אסור לחלוטין על פי חוק.

כמה נחמד שככה הדף הזה קפץ לו שוב...

על אף שזה כתוב גם במקומות אחרים, שווה לשים גם כאן בתשובה לדבריו של דוד - אם המדינה רואה לעצמה חובה לחנך אז יש הגיון בהקצאת תקציב לחינוך של כל ילד בלי קשר למסגרת שבה הוא מתחנך.
למדינה מותר לדרוש שהכסף הזה ינוצל כך ולא אחרת, אבל בכל מקרה זה לא על חשבונו של הציבור, כי הציבור מחוייב לממן חינוך.
הנימוק יכול להיות למשל - בורות, לא על חשבוני.
אבל הדיון כאן מראה שילדים בחינוך ביתי, לא רק שאינם בורים אלא להפך, ומכאן שצריך למצוא תירוץ אחר למניעת התקציב שאמור להיות לכל ילד במדינה עבור חינוך. הנימוק - על חשבוני רק כשזה בדרכי - לא מתקבל על הדעת, לדעתי
ובעיקר במדינה שכמות הזרמים החינוכיים בה היא גדולה מאוד ואין בה בעצם חינוך ממלכתי אחיד בכל מקרה.

יש מידע בדף אישור לחינוך ביתי.

שלום! ברצוני לדעת מהו התהליך לחינוך ביתי?

זה עדיין מפריך (או לפחות מחליש מאוד) את הטענה "חינוך ביתי זה בסדר אם ההורים משכילים/עשירים/נאורים/כמונו, אבל לא צריך לאפשר את זה להורים שלא עומדים בקריטריונים." לפי המחקר הזה, נראה שמאפיינים חיצוניים כאלה לא משפיעים על "הצלחת" החינוך הביתי (כלומר על ציונים במבחנים).

לא בדיוק.
יכול להיות שההורים המחנכים מהבית הם הורים מודעים, שגם אם היו שולחים את הילדים לבית ספר, לא היו נצפים הבדלים לפי ההורים.

עשיתי סקירה (חלקית כמובן) של מחקרים על חינוך ביתי, והנה משהו קשור שמצאתי:

Ray, Brian. D. (1997). Strengths of Their Own--Home Schoolers Across America: Academic Achievement, Family Characteristics, and Longitudinal Traits. Salem OR: National Home Education Research Institute Publications.
http://www.bobsheppard.com/[po]Home School[/po]/brian ray article.htm

ריי חקר מגוון של מאפיינים אקדמיים וחברתיים אצל 5,402 ילדי חינוך ביתי. הוא מצא שבמבחנים ארציים הם היו בממוצע באחוזון ה-85, ושהציונים היו גבוהים יותר אצל ילדים שלמדו בחינוך ביתי שנתיים או יותר.
ריי מצא שרמת ההשכלה של ההורים בחינוך ביתי אינה גורמת להבדלים משמעותיים בהישגי הילדים. לעומת זאת, בבי"ס ילדים להורים פחות משכילים מקבלים ציונים נמוכים יותר בממוצע. כמו כן, ההבדלים בין ההישגים של בני מיעוטים לבין אלה של לבנים אינם משמעותיים במשפחות חינוך ביתי, בעוד שבבי"ס יש הבדלים של 10% ויותר. גם לרמת ההכנסות של המשפחה אין השפעה על הישגי הילדים בחינוך ביתי, בעוד שבבי"ס יש קשר ברור בין רמת הכנסה להישגים לימודיים. המסקנה העולה מגילויים אלה היא שחינוך ביתי עשוי להועיל במיוחד דווקא במשפחות משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות.

ראו:
תודה לשופט גרוניס, דוד רובנר (29.09.2001 20:18): אוטונומיה בית-ספרית: לקחים ישראליים

ראו גם:
המדינה מחלקת כסף

לא ברור לי מה אתה רוצה, דוד: שהמתחנכים בבית לא יקבלו מימון מטעם המדינה בעוד שהמתחנכים בבית הספר כן? או שאף אחד לא יקבל מימון? לתפיסתי אין מקום להפלות בעניין הזה.

למה הכוונה לא על חשבוני...חינוך ביתי הוא לא על חשבון משלם המיסים
לגבי מסגרות אחרות לדעתי המחיר שהמדינה והחברה ישלמו (באופן עקיף) על סגירת מסגרות כאלו רבה יותר או כמו שאומרים בורות עולה יותר מחינוך הכי יקר שיש...

אין לי בעיה עם אליטיזם או עליתיזם או גאונות או מחוננות. רק "לא על חשבוני". שכל אחד ישלם את הגחמות שלו -- לא המדינה על חשבון משלם המיסים.

השאלה היא מה הוא אליטזים ואם זה רע.
או במילים אחרות האם כל החברה צריכה להיות אותו דבר?
האם כולם צריכים לראות "שמש" בערוץ 2 ואסור לשמעו לקול המוזיקה כי מאזינים לו רק שברירי אחוז?
התשובה ברורה - חינוך ביתי חשוב וטוב לחברה בישראל גם אם יתקיים במספר קטן מאד של משפחות. עצם קיום האפשרות (שברוב המקרים לא תנוצל) לחנך בבית תאלץ את המערכת להתנהג בצורה שונה מאשר מצב בו אין חינוך ביתי כלל.
וחוץ מזה, אם להאזין לקול המוזיקה ולא לראות שמש (או לחליפין לחנך בבית) פירושו להיות אליטיסט אז אנחנו כאלו

אני מסכים עם בשמת, אבל השיקול הזה עולה שוב ושוב על ידי הדוגלים במערכת החינוך. הם מצדיקים את קיומה בכך שלרבים מאוכלוסיית המדינה אין פתרון אלטרנטיבי. והם צודקים בזה, בין השאר כי פשוט הרבה מהאנשים אינם מודעים לאלטרנטיבה, או לא מחזיקים בסדר עדיפויות שהופך אלטרנטיבה כזו לריאלית. עבור אנשים אלה מסגרת שתאפשר להם לבלות עם ילדיהם רק "זמן איכות" היא הכרחית.

בגלל הסיבה הזו אני חושב שהסיכוי שהחינוך ישתחרר מטלפיה של המדינה תלוי בשני מאמצים מקבילים: יצירת מסגרות אלטרנטיביות (כמו בתי ספר דמוקרטיים, בתי ספר פתוחים, קבוצות מאורגנות יחסית של מחנכים בבית, וכיו"ב), והעלאת רמת המודעות הציבורית לקיומן של אלטרנטיבות כאלה. המשפחות (העליתיסטיות - אהבתי את משחק המלים) שמאמינות ב-חינוך ביתי בצורתו המלאה והפרטית ביותר יצאו נשכרות מכך בהכרח.}

לדעתי, מה שקורה עכשיו הוא, שבארץ החינוך הביתי הוא רעיון חדש.
הוא מגיע מחו"ל, ולכן הוא פתוח קודם כל ל: קוראי האנגלית ושפות אחרות, לאנשים משכילים מאוד, בעלי ראש פתוח, ועוד כמה מאפיינים סוציו-אקונומיים.
אלה לא בהכרח אנשים עשירים (שיכולים להרשות לעצמם לא לעבוד בכלל) (אני אומרת "לא בהכרח" רק בתור הסתייגות. נדמה לי שללא ספק מדובר כרגע בארץ באנשים לא עשירים כלל, מבחינה חומרית) אבל מבחינת עקרונותיהם, הכסף אינו מהווה מטרה אלא אמצעי עבורם, ואין להם בעייה "להסתפק במועט" למען האידיאלים שלהם.

כלומר, במצב הנוכחי בארץ, מדובר בסוג של שילוב בין "אופי חלוצי" (על כל היבטיו) לבין רקע סוציו-אקונומי מסוים שהפך אותם לפתוחים לרעיון.

זה מצב זמני. הוא נובע מהיותו של הרעיון חדשני ומיובא.

בארה"ב, למשל, יש איפיון סוציו-אקונומי שונה, משום ששם חלק נכבד מהחינוך הביתי קשור בגוונים שונים של נוצרים אדוקים, וכן בבידוד גיאוגרפי.

התוצאה של המצב הזמני העכשווי של "קהיליית החינוך הביתי" בארץ היא, שמדובר בעיקר באנשים שחיים באיזשהו "אופן טבעי", ובאותה מידה - באנשים משכילים מאוד, עם נטייה לאוטודידאקטיות ולמדנות (יש כאן מישהו שלא אוהב לקרוא?).

אולי זה גורם לנו לראות בזה עליתיזם.

כי מה זאת אומרת "אלה שיכולים להרשות לעצמם"? מבחינת השכלתם? הרי זה לא נחוץ בשביל לחנך בבית (ראו ג'ון הולט). מבחינת הכנסתם? נו, באמת. אפשר לחיות בזול במדינת ישראל, זה פשוט עניין של סדר עדיפויות.

ראשית המון ברכות על האתר. שנית למען הדיוק: את דבריו של אריה כספי לא הבאתי כנגד החינוך הביתי. חס וחלילה. את הדברים הבאתי כדי להעלות את את הצורך לכך שבמקביל לפתרונות, חדשניים, מרחיקי לכת וראות, ופורצי דרך, חזוניים וכו' - בחינוך בפרט ובכל תחום אחר בכלל. חשוב לא לזנוח פיתוח, וטיפוח של פתרונות ביניים, דרכי מעבר, שיקום, תמיכה וכיו"ב בכל מי שעוד לא זכו, לא יכולים, לא בשלו וכיו"ב להגיע אל אותו חזון. שאם לא כן חינוך ביתי, חינוך פתוח לגווניו ועוד מיני פתרונות נפלאים לרבים מתחלואי החברה ישארו נחלתם המתנשאת והאליטיסטית של מי זכו לתנאים, כישורים, אומץ שמאפשרים להם זאת. מקווה שהבהרתי די הצורך. אם לא אשמח לנסות שוב ואולי ביתר הרחבה מעל דפי באופן הניירי.

דובי ברגשטיין ציטט את אריה כספי שפסל את הרעיון של חינוך ביתי בטענה שהוא מתאים רק לחלק קטן מהאנשים. אני רוצה להביא כתשובה לכך ציטוט מ-ג'ון הולט, שמדבר על חינוך ביתי בסוף ספרו Instead of Education:
"יש שיאמרו שדרך כזאת אינה הוגנת, מאחר שרק ילדים מעטים יוכלו ללכת בה. אבל גם רוב העבדים לא יכלו להמלט מהעבדות, ואיש אינו טוען שבגלל שלא כל העבדים שוחררו, אין לשחרר אף לא אחד. חוץ מזה, יש ליצור דרך חדשה ולו רק כדי שילדים נוספים יוכלו ללכת בעקבות פורצי-הדרך."

נראה לי שחינוך ביתי דווקא יכול להיות דרך לעזור למערכת להשתנות, ולא ויתור על הנסיון לעזור לכלל האוכולוסיה. זה פריצת דרך חדשה בקירות הכלא המחשבתי של בי"ס המסורתי. כל סדק בכלא הזה מחליש את החומות ומאפשר יותר חופש לכל הכיוונים. נראה לי שעדיף לפרוץ כמה שיותר סדקים ודרכים, ולא להיות עוד לבנה בחומה.

בגיליון 35 של באופן טבעי, דובי ברגשטיין מסביר למה אני ממשיך לעסוק בהוראה? וכותב על הבעייתיות של פתרונות נקודתיים, שרק מעטים יכולים להרשות אותם לעצמם. האם באמת עדיף לשפר את המערכת ולא לנטוש אותה? איך אפשר לתרום לשינוי המערכת? והאם אפשר לעבוד במשרה מלאה (בהוראה או בעבודה אחרת) וגם לחנך את הילדים הפרטיים בבית?