על ידי חגית_נובק* » 02 אוקטובר 2004, 00:16
ציפי, שלומות.
כן, זה מפחיד, ויש המון שאלות, והסביבה לא תמיד יודעת איך לאכול את זה, והלבטים אולי ימשיכו גם אחרי שכבר תחליטו ותלכו על זה, ויהיו ימים שאולי תשאלי בהם את עצמך "איך ולמה עשיתי את זה?", בטח. אנחנו הרי חיים בחיים ולא בתוך איזה חלום אוטופי. אבל:
א. בשביל ללמוד לשחות מוכרחים לקפוץ למים. אפילו שהם קרים ורטובים. החדשות הטובות הן שאולי את עוד לא לגמרי משוכנעת בזה, אבל לי אין ספק שתגלי מהר מאוד שאת יודעת לשחות הרבה יותר מהר והרבה יותר טוב ובעיקר הרבה יותר בכיף ממה שאת חושבת. ולו רק בגלל העובדה הפשוטה והמופלאה שאת האמא הכי מדהימה בעולם עבור ילדייך. הם כבר יודעים את זה, ואין כמו חינוך ביתי בשביל שגם את תוכלי לגלות את האמת הפשוטה והיקרה הזאת.
ב. אני מאמינה שחינוך בכלל וחינוך ביתי בפרט הוא פחות "משהו" שאנחנו עושים לילדינו, והרבה יותר "משהו" שאנחנו עושים לעצמינו. נדמה לי שהרוח הכאילו "רק חיובית" שנושבת מבין דפי העלון בהקשר של החינוך הביתי, נובעת מזה שרבים מבין ההורים שבחרו בחינוך הביתי חווים אותו כמו חופש נורא גדול לעצמם. אני נורא מבינה את ההתלבטויות והפחדים שלך, ולו רק בגלל שגם אני הייתי שם פעם, אבל אני בטוחה שאם זו הבחירה הנכונה בשבילך את תדעי להרגיש את זה באופן מובהק. פשוט יהיה לך נורא כיף. ואם לא, ותרגישי שמדובר בעול כבד, ובהקרבה גדולה, אז כנראה שהבחירה הזאת היא לא בשבילך.
ג.בכלל, מותר להתחרט. מותר לנסות ואחרי תקופה מסויימת להגיע למסקנה שזה לא זה. אני מאמינה שאם זה "לא זה" בשבילך, אז זה גם לגמרי "לא זה" בשביל ילדייך, ואז אפשר בהחלט לחזור למסגרת. (אולי זה נשמע כמו טרטור שלא יעשה, אבל זה לא כזה נורא. אני למשל הוצאתי את ביתי הבכורה מהגן בגיל שלוש וחצי למשך חצי שנה, וההתלבטויות הקשות וחוסר ההחלטיות שלי, יחד עם הבקשה שלה לחזור לגן הביאו לכך שלאחר חצי שנה היא חזרה לגן, ורק אחרי שנה וחצי נוספת, אחרי שכבר היינו הרבה יותר שלמים עם עצמינו הוצאנו אותה שוב, ומאז כבר יותר משנתיים שאנחנו בחינוך ביתי, שלמים ומאושרים).
ג. בקשר לילדות הקשה שעברת בעצמך, אין כמו הורות משמעותית בכדי לרפא בעזרתה את פצעי הילדות העתיקים שממשיכים לכאוב ולדמם בנשמותינו. חינוך ביתי הוא הזדמנות נפלאה להעמיק את ההורות המשמעותית שלנו. פשוט מפני שברגע שתחליטי לקחת אחריות מלאה על חינוך ילדייך, תהיי מוכרחה לקחת גם אחריות מלאה על עצמך. בהקשר הזה הבחירה בחינוך הביתי היא גם מאתגרת וגם מאוד מתגמלת. דווקא בגלל שאין לאן לברוח. הבוקר עולה ואת עם הילדים בבית, וכל מה שיקרה ביניכם במשך כל היום נתון לבחירתכם ולאחריותכם. הידיעה הזאת היא בשבילי מקור אמיתי של עוצמה פנימית. כי אם מאיזושהי סיבה לא טוב לנו, בכוחנו לשנות זאת. היכולת הזאת והזכות הזאת שמורה לנו בכל רגע. ותפקידי כאמא להוביל מהכוח אל הפועל. זה אומר שבכל רגע נתון אנחנו אדונים לגורלינו. המסר הזה, שמלווה אותנו כל הזמן, הוא בעיני אחת המתנות היקרות שילדי החינוך הביתי מתברכים בהן.
סתם דוגמה קטנה: "אמא, משעמם לי" ועל כך אני עונה: "מצויין. זה מאוד בריא להשתעמם לפעמים. את יכולה לשכב לך כאן על השטיח ולהשתעמם לך כאוות נפשך." אצלי בבית התשובה הזאת באה מעומק הלב. אין כאן כל ציניות. אני באמת מאמינה שזה בריא להשתעמם לפעמים, לחלום, לבהות בתקרה. זה לא רק בריא, זה גם כיף. החינוך הביתי מאפשר גם לי לעשות את זה לפעמים. מנסיוני, מתוך ה"שעמום" הזה עולים הרעיונות הכי פוריים והשאלות הכי מרתקות. מערכת החינוך הקונבנציונאלית בכלל לא מכירה בערך העצום של ההשתעממות ולכן גם לא נותנת לה כל לגיטימציה.
ולסיכום (בינתיים), גם אני מאוד מזמינה אותך ואת הילדים להצטרף אלינו למפגש של קבוצת החינוך הביתי שלנו (באזור מודיעין). יש לנו מפגש שבועי קבוע, ועוד שלל פעילויות, טיולים וכו'.
את גם מוזמנת להתקשר אלי בטלפון ולהמשיך להתלבט בשיחה. אני פשוט מאוד מבינה לליבך, ואשמח לעזור. הטלפון שלי בבית: 9202524-08.
ציפי, שלומות.
כן, זה מפחיד, ויש המון שאלות, והסביבה לא תמיד יודעת איך לאכול את זה, והלבטים אולי ימשיכו גם אחרי שכבר תחליטו ותלכו על זה, ויהיו ימים שאולי תשאלי בהם את עצמך "איך ולמה עשיתי את זה?", בטח. אנחנו הרי חיים בחיים ולא בתוך איזה חלום אוטופי. אבל:
א. בשביל ללמוד לשחות מוכרחים לקפוץ למים. אפילו שהם קרים ורטובים. החדשות הטובות הן שאולי את עוד לא לגמרי משוכנעת בזה, אבל לי אין ספק שתגלי מהר מאוד שאת יודעת לשחות הרבה יותר מהר והרבה יותר טוב ובעיקר הרבה יותר בכיף ממה שאת חושבת. ולו רק בגלל העובדה הפשוטה והמופלאה שאת האמא הכי מדהימה בעולם עבור ילדייך. הם כבר יודעים את זה, ואין כמו חינוך ביתי בשביל שגם את תוכלי לגלות את האמת הפשוטה והיקרה הזאת.
ב. אני מאמינה שחינוך בכלל וחינוך ביתי בפרט הוא פחות "משהו" שאנחנו עושים לילדינו, והרבה יותר "משהו" שאנחנו עושים לעצמינו. נדמה לי שהרוח הכאילו "רק חיובית" שנושבת מבין דפי העלון בהקשר של החינוך הביתי, נובעת מזה שרבים מבין ההורים שבחרו בחינוך הביתי חווים אותו כמו חופש נורא גדול לעצמם. אני נורא מבינה את ההתלבטויות והפחדים שלך, ולו רק בגלל שגם אני הייתי שם פעם, אבל אני בטוחה שאם זו הבחירה הנכונה בשבילך את תדעי להרגיש את זה באופן מובהק. פשוט יהיה לך נורא כיף. ואם לא, ותרגישי שמדובר בעול כבד, ובהקרבה גדולה, אז כנראה שהבחירה הזאת היא לא בשבילך.
ג.בכלל, מותר להתחרט. מותר לנסות ואחרי תקופה מסויימת להגיע למסקנה שזה לא זה. אני מאמינה שאם זה "לא זה" בשבילך, אז זה גם לגמרי "לא זה" בשביל ילדייך, ואז אפשר בהחלט לחזור למסגרת. (אולי זה נשמע כמו טרטור שלא יעשה, אבל זה לא כזה נורא. אני למשל הוצאתי את ביתי הבכורה מהגן בגיל שלוש וחצי למשך חצי שנה, וההתלבטויות הקשות וחוסר ההחלטיות שלי, יחד עם הבקשה שלה לחזור לגן הביאו לכך שלאחר חצי שנה היא חזרה לגן, ורק אחרי שנה וחצי נוספת, אחרי שכבר היינו הרבה יותר שלמים עם עצמינו הוצאנו אותה שוב, ומאז כבר יותר משנתיים שאנחנו בחינוך ביתי, שלמים ומאושרים).
ג. בקשר לילדות הקשה שעברת בעצמך, אין כמו הורות משמעותית בכדי לרפא בעזרתה את פצעי הילדות העתיקים שממשיכים לכאוב ולדמם בנשמותינו. חינוך ביתי הוא הזדמנות נפלאה להעמיק את ההורות המשמעותית שלנו. פשוט מפני שברגע שתחליטי לקחת אחריות מלאה על חינוך ילדייך, תהיי מוכרחה לקחת גם אחריות מלאה על עצמך. בהקשר הזה הבחירה בחינוך הביתי היא גם מאתגרת וגם מאוד מתגמלת. דווקא בגלל שאין לאן לברוח. הבוקר עולה ואת עם הילדים בבית, וכל מה שיקרה ביניכם במשך כל היום נתון לבחירתכם ולאחריותכם. הידיעה הזאת היא בשבילי מקור אמיתי של עוצמה פנימית. כי אם מאיזושהי סיבה לא טוב לנו, בכוחנו לשנות זאת. היכולת הזאת והזכות הזאת שמורה לנו בכל רגע. ותפקידי כאמא להוביל מהכוח אל הפועל. זה אומר שבכל רגע נתון אנחנו אדונים לגורלינו. המסר הזה, שמלווה אותנו כל הזמן, הוא בעיני אחת המתנות היקרות שילדי החינוך הביתי מתברכים בהן.
סתם דוגמה קטנה: "אמא, משעמם לי" ועל כך אני עונה: "מצויין. זה מאוד בריא להשתעמם לפעמים. את יכולה לשכב לך כאן על השטיח ולהשתעמם לך כאוות נפשך." אצלי בבית התשובה הזאת באה מעומק הלב. אין כאן כל ציניות. אני באמת מאמינה שזה בריא להשתעמם לפעמים, לחלום, לבהות בתקרה. זה לא רק בריא, זה גם כיף. החינוך הביתי מאפשר גם לי לעשות את זה לפעמים. מנסיוני, מתוך ה"שעמום" הזה עולים הרעיונות הכי פוריים והשאלות הכי מרתקות. מערכת החינוך הקונבנציונאלית בכלל לא מכירה בערך העצום של ההשתעממות ולכן גם לא נותנת לה כל לגיטימציה.
ולסיכום (בינתיים), גם אני מאוד מזמינה אותך ואת הילדים להצטרף אלינו למפגש של קבוצת החינוך הביתי שלנו (באזור מודיעין). יש לנו מפגש שבועי קבוע, ועוד שלל פעילויות, טיולים וכו'.
את גם מוזמנת להתקשר אלי בטלפון ולהמשיך להתלבט בשיחה. אני פשוט מאוד מבינה לליבך, ואשמח לעזור. הטלפון שלי בבית: 9202524-08.