יש מעונות שיקומיים, הם בפיקוח משרד הבריאות ומשרד הרווחה, אני עובדת באחד כזה ויש אצלנו ילדים החל מגיל 8-9 חודשים.
בתוך מעונות שיקומיים יש סוגים שונים לפי סוגי אבחנות, ובניהול עמותות שונות.

יש מעונות שיקומיים וכל מיני מסגרות "מיוחדות", שלא משתייכות למשרד החינוך.
לא יודעת אם מתאים לשאול עכשיו את פרח בית, אבל הבנתי שהיא עבדה במסגרת של קטנטנים.

בהצלחה!

הבנתי שגני חינוך מיוחד הם רק מגיל 3, אם קיבלנו הפנייה לגן חינוך מיוחד בגיל שנה וחצי - האם יש מסגרת כזו?

כן אתזה אני יודעת אבל השאלה היא האם בגנים כאלו יש דרגות ל אלימות של ילדים כי בסופו של דבר כל ילד ונבעחה הריגשית שלו אני שמעתי המון סיפורים על ילדים בגיל כזה שיש להם אלימות במובן של לטפס ל חלון שמעתי המון סיפורים ש מטרידים אני הפחד שלי שהילד שלי יכנס למסגרת הלא נכונה כאשר הוא בעצמו רגיש עם בעיות רגשיות הפחד שיגיע למקום הלא נכון ב וועדת השמה ישבו 4 נשים ש מחליטים לי על הילד ולא מביאות לי מילה להגיד וזה גם לא כזה משנה מי בחינתם כי הם כבר הכל החליטו בלי לשאול אותי ביכלל לערער זה לא עוזר כי הם החליטו זהו להוציא ילד מהגן הם ישר מזמינים את הרווחה מה לעשות במצב כזה זאת השאלה אנימפוחדת שהילד הידרדר שלא ידעו איזה טיפול הוא צריך אני מפחדת שהם יעשו יותר גרוע ממשיש השאלה האם קיים דבר כזה ? או שאני סתם פוחדת יותר מידאי בהגזמה ואילו כבר ה תסביכים שלי האם המסגרות האלה באמת עוזרות

להבנתי, גן התנהגותי זה גן שיש בו יותר אנשי צוות יחסית למספר הילדים, יחס אישי וטיפולים פרטניים. בשאיפה לכל ילד יש תכנית טיפול שתעזור לו להשתלב ולצמצם את הפערים כשהוא עוד צעיר.

שלום בנות אני אשמח עם תוכלי ליעץ לי או לעזור להבין מזה גן היתנהגותי יש לי ילד בן 4 שיש לו הפרעות קשב ו ריכוז ילד שהוא היפר אקטיבי יש לו היתפרצויות זהם קלות ועם כל זאת הוא ילד חברותי חייכני ילד חכם יחד שמבין הכל תמיד שמח לעזור לספר סיפורים לצחוק ולרקוד בקיצור יחד כמו כולם שלחו אותנו ל התפתחות הילד שם אובחנו שהבן שלי יש לו קושי שפתי קל ואיבחנו שיש לו משהו רגשי וכל הבעיות נובעות מי פה היום היה לי וועדת השמה כדאי להחליט איזה מסגרת תתאים לילד כדאי שיעזרו לו מי פה לשם הגננת שלו התחילה להגזים ו הוציאה את הבן שלי סליחה מראש על האמירה אבל היא באמת הוציאה אותו כמו רוצח לפי הטיעון שלה היא טוענת שהילד מסכן חיים ( זורק חפצים על הילדים ) זה שיש לו היתפרצויות זהם אתזה אני יודעת הילד במצב כזה נשכב על הריצפה עם צעקות אבל בחיים בחיים לא זורק חפצים ולא מזיק לאחרים ניסיתי להסביר אתזה בוועדה ובכל זאת בגלל ההסברים ה לא נכונים של הגננת החליטו לשים את הילד בגן היתנהגותי ואני חייבת לציין ששאלתי את הגננת למה עם הילד שלי מסכן חיים ו זורק חפצים כמו שאת טוענת למה לא הודעת לי על זה למה לא סיפרת לי כמו שציינתי הגננת ממש הגזימה ב סיפור שלה לא קיים דבר כזה עכשיו אני רוצה בבקשה עם יש פה אמא עם ניסיון בגן התנהגותי או משהיא שמגיעה בזה אשמח לפירוט מה הגן הזה בעצם האם יש שם ילדים שיכולים להזיק לאחרים ( בכל זאת זה גן עם ילדים שיש להם בעיות אלימות) אני ממש מפחדת על הבן שלי כי הוא בחיים לא הרים יד או חפץ נהפך כאשר ילדים מהגן דוחפים אותו או מרביצים הוא לא מחזיר ישר מתחיל ליבכות ו מאוד מאוד מאוד מטריד אותי העיניין הזה אני אשמח לעזרה שיגידו לי מזה הגן הזה מה עושים שם איזה ילדים יש שם והאם הגן הזה באמת עוזר והאם זאת ההחלטה הנכונה של הצוות אני מפחדת שזה יזיק לבן שלי יותר תודה רבה לעומת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לנו ילד בן 3 עם תסמונת שגורמת לו עיכוב התפתחוחי כללי והוא קיבל בנוסף אבחנה של ASD
עד גיל 1.7 הוא היה בבית והלכתי איתו לטיפולוים והוא מאד התקדם, אבל אני צריכה לציין שהוא היה ילד יחיד. עם המלצת הצוות של הקו''ח, שלחנו אותו למעון שיקומי ששמה הוא כן התקדם אבל פחות והשנה הוא במעון תקשורת שהטיפוךל יותר מתאים לו. נולד לו אח בגיל 2 ואז אין לי אפשרות להמשיך איתו רק בבית הוא הצטרך מסגרת.
אנו צריכים להחליט לגבי השנה הבאה, איזה גן
כל המטפלים אומרים שברור גן תקשורת אבל אני יודעת שאם הוא יתחיל כך הוא אף פעם לא יצא למסגרת רגילה וזה דבר שאני מאמינה שיכול לקרוא עם הרבה אימון ומאמצים. וגם אני מאד רוצה שהוא יראה סביבה רגילה
יש למשהו נסיון בתחום, עצות
אני גם לא יודעת אם יהיה לו טוב, האם ילדים יצחקו עליו
האם הוא יהיה מוצף ועוד 1000 שאלות
מישהו מכיר גני ערייה קטנים מאד אבל רגילים עם גננת שמקבלת ורוצה לקבל ורוצה לשלב אותו
מישהו מכיר סייעות משלבות טובות
מדובר על איזור בני ברק

תובנות מהשנים שחלפו? אנחנו במקום הזה היום.

אנחנו הורים לילד עם עיכוב התפתחותי
באכילה,בדיבור אבל יותר מהכל ברמה המוטורית
אנחנו מרגישים שהוא זקוק לחברה וגם צריכים זמן לעבוד
היינו רוצים לרשום אותו לגן שיקדם אותו אבל מאד חוששים
בכלל לא ברור לנו האם ניתן כי הוא אמנם בן שנה וחצי
אבל לא זוחל או עומד או הולך, רק יושב ומתהפך
האם אתם מכירים גן טוב שהיה יכול לתת לנו מענה ליומיים בשבוע
באיזור חדרה?

האם זה גן עירייה? כדי להגיע לגן שלנו צריך לחצות את האטלנטי, ואז להחליף מטוסים ולטוס עוד כמה שעות... למיטב הבנתי הגן הוא עמותה פרטית, כשהמימון מגיע מהמדינה. בונוס: אפשר לבחור במשמרת בוקר או משמרת אחר צהריים. אנחנו מתעוררות בבוקר בניחותא, אוכלות ארוחת צהריים מוקדמת וב-12 מתארגנות לצאת לגן.

_ולכן גם זה משכנע. אולי בני צריך להיחשף למישהו אחר שהוא יעריך ויסמוך ויביא אותו למקום שבו ירצה להשתדל ולהתאמץ יותר.
כנראה זה משהו שאני לא יכולה לתת ולא רוצה לתת._
דוגמה טריה מהיום (שלי, לא של הילדה): סגרירי, גשם מצליף בחלונות, כל הסימנים מצביעים לכיוון השמיכה והתה. זוכרת בסרטים ישנים מצבים של התלבטות קשה שבה יושב מלאך על כתף אחת ושטן על הכתף השניה? אחד מהם אומר "עזבי, לא התעמלת מאז שהתחיל החופש הגדול, עוד יום לא יזיק, למה לך לצאת? לא עדיף להשאר בבית ולראות עם הילדות את ה-DVD של סינדרלה בפעם השלוש מאות?" והשני אומר "יאללה, לא התעמלת כבר חודשיים, יש לך שעתיים שבהן בנזוגך בבית - קחי את נעלי ההתעמלות והיידה לחדר כושר". אני בטוחה שהיה מאוד כיף להשאר בפוך, אבל אזרתי אומץ, יצאתי מהבית - והיה מצוין.

_האם שמעו לדעתך שם?
עד כמה היו גמישים לקולך?_ זכיתי בצוות צעיר, אפילו צעיר מאוד, נחמד וקשוב. לא זכורות לי נקודות קונפליקט - להיפך, בשיחות "יחסינו לאן" בעיקר צחקנו עד כמה אנחנו רואים בילדונת את אותם דברים. מבחן התוצאה היה ילדה שמהיום הראשון הלכה לגן בהתלהבות ובשמחה, התמלאה בטחון עצמי ומגור שהיה תלוי לי על מותן ימין הפכה לילדה פעלתנית וחברותית.

מיכלי לי,
תודה-רבה
איזה מידע חשוב נתת לי
זה מעודד אותי שיש גמישות ונוכל לבוא למעט שעות יחסית
מחקתי כאן מספר דברים שכתבתי
אוי חבל,
אולי תוכלי לכתוב בכלליות...

מחקתי כאן מספר דברים שכתבתי, לא נעים לי אם הורה שבנו לומד אצלי יזהה אותי ויתהה האם הכוונה אליו.

ניק, התייעצתי עם גננת חנ"מ מקסימה והיא ממש ממליצה לנסות שנה ולראות. היא אומרת שבדר"כ אפשר להביא את הילד מאוחר יותר לגן ולהוציאו מוקדם יותר (בהתאם לתוכנית הגן באותו יום ובהתייעצות עם הגננת) אז אולי יום קצר ייתן מענה לשניכם.
בכל גן לילד יש תוכנית משלו שצריכה להבנות איתך ובאישורך - נסי לשבץ זאת שם. זהו מסמך רישמי (תל"א - חוכנית לימודים אישית)

תודה!
מקוה שתהיה לך שנה טובה.
נתחיל שם ונראה איך.
כנראה גם אנחנו נלך על זה
הבעיה שלי היא מתי לדעת שזה לא זה או שזה רק קושי בדרך אל הטוב
אשמח אם תשתפי פה על החוויות בהמשך

הי ניק,
הילד נשאר בבית במשך השנה הזו, וכנראה יתחיל בגן חנ"מ בשנה הבאה. אני לא מרגישה שהצלחתי להעניק לו את כל התמיכה הנדרשת בשנה הזו, וזה פגע בשנינו. עוד לא בטוחה לגבי המשך הדרך, נתחיל שם ונראה איך.
בהצלחה לך!

אמא אינקובטור,
אתמול בליילה המשכתי לשוטט באתר לחפש שוב את ניסיונם של אחרים בנושא
איתרתי אותך וידעתי שאני היום אפנה אלייך בדף הבית שלך
אני קמה ובודקת אולי מישהו ישפוך קצת אור ויראה לי עוד זוית ויצליח לעזור לי לגבש את החטלתי
והנה -
את מופיעה פה
תודה-רבה!
הגן הוא שעתיים וחצי ביום בסך הכל
נראה לי משהו שאוכל לעמוד בו
כי 5 שעות ביום לילד ואמא מחינוך בייתי - זה נצח
האם זה גן עירייה?

לגבי השוואות לילדים אחרים - אלא אם כן מגדלים ילד במגדל מבודד באנטארקטיקה, הוא יפגוש ילדים אחרים. השוואות תמיד יהיו, וילדים תמיד ימצאו דרכים להשוות.
תשובה מעולה.
זו כנראה המציאות והטבע ואי-אפשר להימנע מכך.

אני לא מתכוונת לריצוי אלא פשוט להשתדלות, להיענות לאתגר.
הבנתי. כנראה עם אמא זה שונה. אני עדיין חושבת שזה לא אומר שאמא צריכה להתנהג אחרת, אלא זה בדיוק התפקיד שלה להמשיך ולקבל.
ולכן גם זה משכנע. אולי בני צריך להיחשף למישהו אחר שהוא יעריך ויסמוך ויביא אותו למקום שבו ירצה להשתדל ולהתאמץ יותר.
כנראה זה משהו שאני לא יכולה לתת ולא רוצה לתת.

האם שמעו לדעתך שם?
עד כמה היו גמישים לקולך?

תודה רבה!

הגוזלית שלי בילתה השנה בגן לחינוך מיוחד. כאן התפיסה היא שילדים עד גיל 5-6 לא אמורים להיות שעות ארוכות במסגרת, הגן הוא שעתיים וחצי ביום בסך הכל. ההתקדמות שלה ביחס ללפני שנה היא לא תיאמן.
הגן השפתי זו סביבה בה יוכל להיות שווה בן שווים או אפילו ראש לשועלים היא אכן היתה ראש לשועלים ונהנתה מכל רגע.
לגבי השוואות לילדים אחרים - אלא אם כן מגדלים ילד במגדל מבודד באנטארקטיקה, הוא יפגוש ילדים אחרים. השוואות תמיד יהיו, וילדים תמיד ימצאו דרכים להשוות.

אני חושבת שבתור אמא אני נוטה לתמוך בוויתור שלו ראיתי אצל שתי הבנות שלי תופעה זהה - עבור המורה הן יתאמצו, מה שקורה לעתים נדירות מאוד כשהן איתי. אני לא מתכוונת לריצוי אלא פשוט להשתדלות, להיענות לאתגר. הגמילה של הצעירה שלי מחיתולים היתה תהליך ארוך ומתסכל עד דמעות, בעיקר כשראיתי שהיא חסרת מוטיבציה (למה לה להשתדל? אני בכל מקרה אמשיך לנקות אותה ולהחליף לה, ומול אחותה הבכורה היא לא הרגישה במעמד שווה). אחרי כמה שבועות בגן, היא נגמלה. משהו אצלה הבין שזהו, כאן לא עובדים מול אמא שלוקחת כל דבר כל כך קשה, והיא מצאה בעצמה את הכוחות ואת המוטיבציה. עוד דוגמה קלאסית - סידור הצעצועים בגן, כשבבית אני מסדרת את חדרן המאוד-מבולגן, רוטנת, מתעצבנת, משדלת, ובסוף עושה את את רוב העבודה בעצמי.

אי אפשר להכריח ילד ללמוד ולהתקדם!_ אבל אפשר לחשוף אותו למגוון גדול של אפשרויות שלא בהכרח ידועות לאמא. לי למשל היה מרתק לראות את הפיזיותרפיסטית בפעולה, איך היא מעודדת אותה לנוע. בסביבה תומכת ומחבקת, כמו שיש בגן טוב, _לא תומכים בוויתור שלו, מכבדים אותו מציעים אלטרנטיבות ומידי פעם חוזרים ומציעים. אני רואה את אמא והבית כ-comfort zone, ולפעמים כדי להתקדם צריך לצאת משם. בתמיכה, בחיבוק, בצעדי תינוק, אבל לצאת בהדרגה.

נכון.את מאוד מאוד מוזמנת.

מכיוון שילדי לא לומדים בחינוך בייתי יש הרבה שאני לא יודעת. ראיתי שיש בדף העוסק בתמיכה בחינוך הביתי אולי כדאי לך לכתוב בו כדי לקבל תמיכה.

את יכולה להמשיך לחלוק ולספר על ניסיונך?

רציתי להוסיף שני דברים למה שכתבתי בפיסקה הקודמת.

1. באופן כללי אני לא אוהבת את סביבת הגן ומעדיפה לחנך בבית. השהות בבית עשתה לבני ממש טוב. אבל אולי כשיש קושי שפתי, המצב הוא שונה. במיוחד אם אצליח להביא אותו לגן למעט שעות כל יום ולמעט ימים. לא נראה לי שהמערכת תסכים לזה אבל אולי כן.

1. ביטחון עצמי. אני שואלת את עצמי מהו ביטחון עצמי טוב ויציב? להרגיש שלם עם מי שאתה ואז בכל התמודדות יהיה לך קל יותר כי אתה זה אתה? או לרכוש ביטחון עצמי תוך השוואה והיתחרות עם אחרים? נראה לי שהאפשרות השנייה היא מירדף של כל החיים כי תמיד יהיה מישהו שהוא יותר טוב ממך במשהו. מצד שני, לא נראה לי שאפשר להימנע מהשוואתיות: הוא כותב ואני לא, הוא קופץ ואני לא וכו'.

לכן האם עדיף להתעמת, לחוות תיסכול ומתישהו להצליח? או להימנע מעימותים, אמא פה בשביל לגונן עליי. וכשאצליח לעשות משהו אשווה זאת לעצמי וליכולותיי הקודמות?

אימל'ה,
אני לא מאמינה שרק עכשיו ראיתי מה שכתבת לי פה.
קודם כל, סליחה שלא התייחסתי ותודה-רבה, זה עוזר.

ספטמבר מתקרב ואני לא יודעת מה להחליט:
לשלוח לגן השפתי או להשאיר אותו בבית איתי.

להלן חלק מההתלבטויות:
יתרון:
אני חושבת שבגן תינתן לו הזדמנות להתמודד עם דברים שהצלחה בהם עשויה לעשות לו ממש טוב.
תשובה:
גם אם הוא הישאר בבית הוא יחשף לדברים כאלו. אתמול חזר מרכיבה על אופניים עם אביו, לאחר הפוגה ברכיבה של מספר חודשים, ואמר "אמא את לא מאמינה, הצלחתי, אני יודע, אני יודע, בואי תראי, הצלחתי, באמת!" (הכוונה לדחיפה הראשונית, כי לרכוב כשדוחפים אותו בהתחלה הוא יודע כבר שנה.)
יתרון:
צוות שלם ומתואם של אנשי מקצוע רגישים שיכירו אותו טוב ואוכל להתייעץ איתם בכל דבר. כיום אני מתמודדת די לבד.
תשובה:
אפשר למצוא אנשי מקצוע פרטיים. לבחור אותם. בעבר עשינו זאת.
יתרון:
אני לא בוחנת אותו , לא דורשת ממנו, לא מציבה לא אתגרים. אני זורמת איתו, מאפשרת לו ללכת בקצב שלו. בגן ידרשו ממנו. לא יוותרו תמיד. ואולי זה יעשה לו טוב. אני חוששת מפיתוח דפוס של הימנעות ופנייה לאחור אצלן בכל פעם שהוא נאלץ להתמודד עם משהו קצת קשה וקצת חדש. דפוס שעלול להביא להיקבעות.
תשובה:
אין לי תשובה טובה. קשה למצוא את האיזון. אני חושבת שבתור אמא אני נוטה לתמוך בוויתור שלו. אולי זה טוב כי אני מקבלת אותו כפי שהוא ולא מנסה לשנות אותו. מאידך, ייתכן שזה חוסם אותו. ומקבע אותו.
יתרון:
הגן השפתי הוא חממה. הוא הזדמנות להתמודד עם ילדים שאין להם יתרון שפתי עליו, כאשר צוות שלם אמור לתווך ולסייע. את זה לא אוכל לספק. אוכל רק לתווך מול ילדים שלהם יתרון עליו. והאמת היא שזה בד"כ לא כל-כך מצליח. וההזדמנויות הן מעטות כי לילדים אין סבלנות כלפיו.
תשובה:
אין לי תשובה טובה. אוכל להמשיך להיפגש עם ילדים, לנסות ליצור הזדמנויות. וחוצמזה מדוע לא לתת לו לחוות תיסכולים חברתיים, להשתפר בשפה ולנסות ליצור קשרים בבוא העת?
יתרון:
הגן השפתי זו סביבה בה יוכל להיות שווה בן שווים או אפילו ראש לשועלים. כל יוכל ליצבור ביטחון עצמי ובהמשך יוכל להתמודד עם ילדים בלי קשיים מהסוג שיש לו.
תשובה
לא בטוח שתחושות כאלו אופייניות לו גם בסביבת קטנים ממנו הוא לא מרגיש עליון.

עיכוב התפתחותי הוא שם רחב מאוד לכל מיני סוגים של קשיים, אך לא מבהיר איך הילד בחברת בני גילו (משחק משותף)
אני אסביר לך מהיכן אני מגיעה - אני מורה לחינוך מיוחד בתוך ביה"ס רגיל ומחנכת כיתה א'. בערבר עבדתי בגני חנ"מ.
הבעייה בגנים היא עירוב גדול מאוד של לקויות באותו גן וחשוב לברר שהגן אליו שובצת לא כולל ילדים רבים בעלי הפרעות רגשיות התנהגותיות וADHD.אני לא מכירה כל כך טוב גנים משלבים(תלוי גם באזור הגיאוגראפי) אך מנסיוני באזור נתניה
עמק חפר אין גנים מיוחדים רק לעיכוב התפתחות והרבה הורים התלוננו על ילדים אלימים שהיו בגן.וכן בחלק מגני חנ"מ יש אלימות ולא כמו בחינוך הרגיל
באופן עקרוני הייתי משאירה ילד בבית עד גיל ארבע-חמש (עד גן חובה) אם יש אפשרות לתת לו טיפולים של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק פעמיים בשבוע ולתרגל בבית. יש צורך בליווי של איש מקצוע. הייתרון בבית הוא שהעבודה פרטנית ומתרכזת בילד בלבד כאשר בגנים לעיתים קרובות העבודה היא קבוצתית.יש צורך להתמודד עם הקושי ולשפר מיומנויות יסוד שיעזרו לו כאדם בעתיד אך זה באמת נעשה בצורה חווייתית מאוד, בד בבד ברור שצריך לעודד עיסוק במה שטוב ונעים לילד בלי לחץ !!! אם הילד לא היה מאושר בטיפולים איש המקצוע לא נכון עבורו - אלו השעות האהובות ביותר על תלמידיי!
גן חובה הוא סיפור קצת שונה מתוך ההנחה שמעבירים לכיתה א' - לילד עם עיכוב התפתחותי קצת קשה יותר להתרגל למסגרת וזו הכנה טובה וגם על מנת לקבל המלצה של פסיכולוגית הגן למסגרת בשנה הבאה. וגם כאן תלוי מהי הגדרת הגן מבחינת לקות(גנים שפתיים נחשבים לגבוהים יותר מבחינת תפקוד הילדים, לא תמיד). מבחינת סטיגמה - יש ילדים שעוברים לחינוך הרגיל לאחר מכן ואף אחד מסביב לא יודע שהוא הגיע מגן חנ"מ וחוץ ממורת השילוב זה לא מעניין אף אחד (לטוב ולרע)אז לסיכום עד גן חובה בבית עם הדרכה גן חובה בגן חנ"מ או עדיף משולב אבל לבדוק טוב טוב את הגדרות הילדים בגן ולהיות עם יד על הדופק לגבי כל מקרה של אלימות ואילו טיפולים ניתנים בתוכנית לימודים האישית (תל"א)
אבל הכי חושב גם לילד בבית להפגש עם חברת בני גילו שילמד נורמות התנהגות חיוביות!

לא מאוחר.
לבני עיכוב התפתחותי.
אז לדעתך עדיף עם אמא בבית או בגן מיוחד?
את מכירה גן משלב טוב?
תודה

אני לא יודעת אם זה כבר לא מאוחר מדי אבל בכל זאת.
מנסיוני בגני החינוך המיוחד יש צורך לבדוק טוב טוב את הגן - ואת הגדרתו ותמיד עדיף גן משלב, אני מאמינה שבגיל זה חשוב לילד לחוש חלק מסביבתו הרגילה.
לא כתבת מה הקושי לפיו קבעה ועדת השמה את הזכאות: לקות שפתית, תקשורתית, עיקוב התפתחות וכד'
אם אדע אוכל לסייע טוב יותר.
לפי תיאורך עיקר הטיפול בילד צריך קלינאית תקשורת ומראפה בעיסוק. פני למרפאה לטיפול בילד או לקופת חולים ובבררי את הזכאות לטיפול.
יש הרבה הרבה הרבה דברים שאמא גם ללא הכשרה יכולה לעשות בעזרת הנחייה מתאימה וטיפול יום יומי בבית!
לא להבהל טיפול זה גם קפיצה בטרמפולינה.
בהצלחה

בשמחה !

תודה ציפ ציף!

כתבתי ממקום של גננת,
אבל את אמא שלו,
ואני מאמינה שאת יודעת מה טוב בשבילו.
שיהיה לכם בהצלחה@}

ציפ ציף,
עם איזה קשיים הוא מתמודד?
הגייה לא ברורה, חסרים לו עיצורים, קושי בשליפה
והוא לא קופץ, אבל מראה סימנים ראשונים שהוא בדרך הנכונה.
האם כיום הוא ילד מאושר ושלם עם מי שהוא?
מאז שהפסקנו את הטיפולים ולאחר תקופת צינון - כן.
ילדים הם חכמים,הם יודעים בדיוק מה קשה להם והם יעשו הכל כדי להמנע מהמאמץ.
לא מסכימה. זו אמירה גורפת. יש ילדים שינסו בכל כוחם להתמודד דווקא עם דברים שדורשים מאמץ מבחינתם.

במקרה שלי בני זה הפוך. הוא אכן בורח ממאמץ. אבל בסוף מגיע להתמודדות עם המקומות שקשה לו. אבל בעיקר בדרך חוויתית וטבעית לו.
זה איטי אבל שלו. ולא כי מאלצים אותו.

הזמן הטוב ביותר הוא בגיל הרך,אח"כ כבר התסכול גבוה יותר והקושי מתעצם.
זה מלחיץ. כי אני נותנת לו את הקצב שלו.
תודה.

ניק,את מוכנה לפרט מדוע ילדך הופנה לחינוך מיוחד?עם איזה קשיים הוא מתמודד?
את כותבת:
אני לא מחפשת לצמצם פערים. השאלה היא,האם קיימים פערים משמעותיים?
אני מחפשת ילד מאושר ושלם עם מי שהוא. האם כיום הוא ילד מאושר ושלם עם מי שהוא?
האם הוא לא יהיה שמח יותר אם יחזקו אותו ויעזרו לו במה שהוא מתקשה,אני מניחה שקיים קושי,אחרת לא היה עובר ועדת השמה לחינוך מיוחד.

מדוע לדרוש? כי לפעמים ילדים(ומבוגרים) בוחרים לא לעשות דברים משום שקשה להם,בכך הם מנוונים יותר את התחום שזקוק להתפתחות,
לדוגמה ,אני יכולה להחליט שאני לא רוצה ללמוד לרכב על אופניים כי אני פוחדת ליפול.
אני יכולה להחליט שאני מתגברת ומתאמנת עד שאקבל את המיומנות הזו.
אז אני לא אכריח אף אחד לרכב על אופנים בניגוד לרצונו,אבל יש מיומנויות שאשתדל שהילד יפעל בהם למרות שמלכתחילה היה מעדיף לא להתאמץ,
ילדים הם חכמים,הם יודעים בדיוק מה קשה להם והם יעשו הכל כדי להמנע מהמאמץ.
ממה שאני רואה,כאשר הילד מתרגל מיומנות שקשה לו כמו לדוגמה גזירה,הביטחון שלו מתחזק,הוא רוכש יכולת גבוהה יותר בכל פעם וחווה חווית הצלחה.

לנוון יכולת רק מישום שזה קשה,זהו בזבוז של משאב.
יש דברים שלא קורים לבד,צריך להזמין הזדמנויות להתנסות ולשכלל מיומנויות,הזמן הטוב ביותר הוא בגיל הרך,אח"כ כבר התסכול גבוה יותר והקושי מתעצם.

ציפ ציף בחרתי: ניק.
אני מרגישה שאני נמצאת היום במקום אחר לגמרי. (למרות שאני מעלה ספקות בדרכי.)
אני לא מחפשת לצמצם פערים.
אני מחפשת ילד מאושר ושלם עם מי שהוא.
מתוך אמונה שהיכולות שלו השתפרו בכל מקרה. (אולי בקצב איטי יותר)
דבר נוסף שהייתי מתיחסת אליו,לפעמים הגורם הרגשי,שנמצא אצלינו כהורים,מקשה עלינו לדרוש מהילדים מאמץ אותו היו מוכנים לבצע כשאדם שאינו מעורב רגשית דורש מהם.
מדוע לדרוש?
אשמח לתגובה
תודה

ראשית כדי להבדיל בין הפלוניות,יהיה נחמד אם תבחרי ניק:-)


מדוע להתמקד באינטנסיביות במקומות החלשים, לא עדיף לתת לילד את הקצב שלו?
מכיוון שנוצר פער התפתחותי,אנו מבינים שבקצב שלו הוא רק מגדיל את הפער בינו לילדים אחרים בגילו,
מה שעלול אח"כ להוות גם גורם לקשיים חברתיים.

האם הם קיבלו יותר מאשר אמא יכולה לתת, ולו רק בעצם היותה נוכחת?
האם אמא נוכחת יכולה לעזור לו בקשיים שלהם לא התמחתה מיקצועית?
הנוכחות שלה תורמת מאוד מבחינה רגשית,אך כאן מדובר בילד עם קושי שעלול להחמיר אם לא יקבל מענה בגיל הרך.
הייתי הולכת על חינוך ביתי רק אם האמא מוכנה ללמוד מאנשי מקצוע איך לעזור לילד ולעבוד איתו באופן רציף מידי יום,האם את מוכנה לזה?
אם כן,לכי על זה !
יכול להיות שתוכלי לעזור יותר מגן שלם,אבל קחי אחריות,לימדי מה הקושי של הילד ומהם הכלים בהם אפשר לעזור לו לצמצם את הפער.
דבר נוסף שהייתי מתיחסת אליו,לפעמים הגורם הרגשי,שנמצא אצלינו כהורים,מקשה עלינו לדרוש מהילדים מאמץ אותו היו מוכנים לבצע כשאדם שאינו מעורב רגשית דורש מהם.
אתן דוגמה,בגן הילדים מקשיבים ושומרים על הרגלים נהדרים של סדר וניקיון,
אבל בבית -אין מצב! החדר שלהם נראה כאילו קסאם נחת כאן לפני דקות ספורות...
מבינה את הפואנטה?P-:

_יש ילדים שבלי העזרה המקצועית לא יגדלו להיות עצמאיים, לא יצליחו להשתלב בחברה. גם אמא סופר נוכחת היא אמא ולא איש מקצוע.
האמנם?_
כן.
(אני אימא לילד אוטיסט. אני מזמינה אותך לקרוא דברים שכתבתי בכל מיני מקומות כאן באתר.)

יש ילדים שבלי העזרה המקצועית לא יגדלו להיות עצמאיים, לא יצליחו להשתלב בחברה. גם אמא סופר נוכחת היא אמא ולא איש מקצוע.
האמנם?

לא עדיף לתת לילד את הקצב שלו?
בקצב שלו אמא ואבא יצטרכו לגנן אותו לעולם.

יש ילדים שבלי העזרה המקצועית לא יגדלו להיות עצמאיים, לא יצליחו להשתלב בחברה. גם אמא סופר נוכחת היא אמא ולא איש מקצוע.

ציפ ציף,
תודה.
ברור לי שעדיף גן מיוחד על גן רגיל
הבנתי מדברייך שהגן המיוחד "מקפיץ" את יכולות הילד באופן מהיר ומהנה
אך עדיין יש לי שאלות לגבי להישאר עם אמא מול גן מיוחד.

מה שעשה את העבודה ליעילה,היתה האינטנסיביות בה התמקדו בנושא אותו צריך לחזק.
מדוע להתמקד באינטנסיביות במקומות החלשים, לא עדיף לתת לילד את הקצב שלו?

הם קיבלו הרבה יותר מכל ילד אחר בגן הגדול.
האם הם קיבלו יותר מאשר אמא יכולה לתת, ולו רק בעצם היותה נוכחת?

_שאלת מה זה לקדם? זה לסייע לו להיות במקום טוב יותר,להשלים את הפער שהוא נמצא בו.
לחזק את המקומות בהם הוא חזק._
האין אמא נוכחת לא עונה על זה בדיוק?

מה טוב בגן שפה לעומת להישאר בבית עם אמא?
כאשר ילד לא מסוגל ללמוד מתוך חיקוי את הסביבה, כאשר יש קשיים ששום דבר לא פותר אותם, צריך עזרה מקצועית. כמובן שזכותך לחשוב אחרת.

אני לא יודעת מה קורה בכל הגנים.
בגנים שאני עבדתי איתם (והיה לי ב"ה צוות מדהים) כל תהליך הלמידה הותאם לילדים,ללא לחץ,ללא ציפיות.
מה שעשה את העבודה ליעילה,היתה האינטנסיביות בה התמקדו בנושא אותו צריך לחזק.
לדוגמה ילדים עם קשיים סנסוריים,זכו למסג'ים ע"י מברשות שונות,למרות שזאת פעילות למען קושי מסוים,זאת פעילות מהנה.
ילדים עם היפוטוניה (רפיון שרירים)היו משחקים במשחקים שחיזקו חגורת כתפיים,למשל מריצה-מרימים את הרגלים והילד מתקדם בעזרת הידיים למטרה,
או "הליכת עקרב" הילד הולך על ארבע אחורנית כשהגוף הפוך(הידיים מובילות),
היינו פורשים על הקירות גיליונות ענקיים של דפים בגובה נמוך והילדים ציירו שהם עומדים על הבירכיים,שוב פעילות כיפית בחומרים מושכים ותורמת לשיפור חגורת כתפיים.
ילדים עם קשיי שפה שיחקו במשחקי שפה שונים,
אני יכולה לרשום עוד ועוד פעילויות,אבל אני מקווה שהבנת כמה אפשר להתקדם עם פעילות מהנה.
נכון שלפעמים גם הילדים נדרשו לבצע מטלות למרות שהעדיפו משחק חופשי,אבל זה קורה גם בבית ובגן רגיל.

מבטיחה מניסיוני שהילדים לא פעלו בלחץ.
הם קיבלו הרבה יותר מכל ילד אחר בגן הגדול.
בכלל ההתמקדות בילד מחזקת את הביטחון שלו,הוא חווה הצלחות וחיזוקים.

לגבי הסטיגמה,לדעתי הכל תלוי במסר שאנחנו מעבירים,הרי היום לכל ילד שני יש קושי,אפשר לעזור לו ואפשר להגיד "זה יעבור שיגדל" -מה באמת יקדם אותו?
שאלת מה זה לקדם? זה לסייע לו להיות במקום טוב יותר,להשלים את הפער שהוא נמצא בו.
לחזק את המקומות בהם הוא חזק.

יצא קצת ארוך,אבל ניסיתי לתת מענה לשאלות החשובות ששאלת.
מקווה שעזרתי.

ציפ ציף,
תודה לך.
אם תוכלי, על רקע הניסיון שלך, לעזור לי, יש לי עוד שאלות.
אני שמחה שהגעתי אלייך.
גם גננת משלבת וגם נמצאת פה באתר...

להיות בבית זה נהדר,השאלה עד כמה האמא יודעת לקדם ילד עם קושי מבחינה מקצועית

השאלה היא מה זה "לקדם" והאם צריך "לקדם"?
האין בגן השפתי לחץ סמוי על הילד, על אף הכיף החום והאהבה?
האם הלחץ הזה שווה את "הקידום"?
האם "ההתקדמות" לא הייתה מתרחשת מאליה?
ואולי עם אמא ההתפתחות יותר בריאה כי אמא מקבלת ומאפשרת קצב אישי. ואמא מכירה את ילדה הכי טוב.
האם החשיפה האינטנסיבית לילדים עם קשיים דומים לשלך או קשיים אחרים לא נושאת בחובה דברים שליליים?
האם הזיכרון שהוגדרתי פעם בחינוך מיוחד (ומגיל חמש כבר זוכרים היטב) אינו עלול להפוך לנבואה שמגשימה עצמה ובעת שאתקל בקושי נוסף בעתיד, קושי "נורמלי", אני אזכור את זה שהייתי "לא רגיל" ולכן אני לא מסוגל?

אולי אני נשמעת כאילו אני יודעת מה עדיף לבני, אבל ייתכן שאני טועה ולכן אני מנסה לפתוח את ליבי ולנסות להשתכנע.

מהניסיון שלי כגננת משלבת,שילבתי קבוצת חינוך מיוחד בגן שלי.
היינו כמו גן בתוך גן.
היתה בילדי הקבוצה הקטנה(של החינוך המיוחד) קפיצה עצומה מתחילת השנה ועד לסופה.
לרוב היו אלה ילדים עם עיכוב התפתחותי או בעיות שפה.
העבודה הפרטנית מקדמת מאוד את הילדים,הלוואי והייתי יכולה לתת תנאים כאלו לכל ילד בגן שלי,
להיות בבית זה נהדר,השאלה עד כמה האמא יודעת לקדם ילד עם קושי מבחינה מקצועית,

בגן היו כל יום טיפולים פרא-רפואיים,ריפוי בעיסוק-ואח"כ תרגול במשך כל השבוע עם הצוות.
ריפוי בדיבור ע"י קלינאית תקשורת-אח"כ תרגול של העבודה שלה כל השבוע.ריפוי באומנות,במוסיקה,בדרמה.
המשחקים בגן הותאמו לקשיים שלהם,הכל נעשה בכיף,עם המון חום ואהבה.
עד היום חמש שנים ויותר אחרי ,הם מתרגשים שהם פוגשים אותנו.
בסוף השנה היה קשה לנחש איזה ילד הוגדר כחינוך מיוחד ומי היה בגן ה"רגיל"(כאילו שיש דבר כזה-"רגיל").

מי שיכול להיעזר בגן שפה, ככל הנראה לוקה בתחום השפתי. בגן שפתי יכולים להיות למשל 3 פעמים בשבוע טיפול עם קלינאית תקשורת, פעמיים בשבוע טיפול רגשי וכן הלאה. כדי לעשות את זה באופן פרטי כדאי להיות רוטשילד.

ככל שיש יותר אנשי צוות - יש פחות אלימות
זה לא משכנע
מי רוצה אלימות בכלל
מה טוב בגן שפה לעומת להישאר בבית עם אמא?

אני אשמח לשמוע מכל מי שיש לו מה לספר מנסיון אישי או של אחרים, על גני חינוך מיוחד
שלושה גנים. אחד בינוני, אחד טוב, והשלישי מצויין. ככל שיש יותר אנשי צוות - יש פחות אלימות. בגן האחרון יש 8 ילדים עם 3 אנשי צוות לפחות. רוב הזמן יש 5-6 אנשי צוות על השמיניה הסודית שלנו...
ככל שהגן יותר מתוייג מבחינת הילדים (גן תקשורת לעומת גן שפה למשל), הצוות יותר מיומן לעזור בקשיים המסויימים והמיוחדים המאפיינים את הילדים.

מאד תלוי גם מי אנשי הצוות, האישיות שלהם, הרכב הילדים וההורים...

הסטיגמה לא ממש משנה בגילים האלה.
להגיד שבגן של חינוך מיוחד אין אלימות זה קצת מצחיק. בשני הגנים שעבדתי בהם היו ילדים שנקטו באלימות, וכך גם בגנים רגילים. וגם כשיש הרבה צוות יחסית, זה עדיין לא אחד על אחד (ולפעמים גם בבית יש 2 הורים ושני ילדים ויש אלימות, זה קורה). בהחלט עלול להיות מצב של למידת דפוסי התנהגות "חריגים" מילדים אחרים, אבל שוב, זה בדיוק כמו בגן רגיל, שבו השהות בחברת ילדים שמתנהגים בצורה שאינה מקובלת עלייך, אם פיזית ואם מילולית, לא תמנע מהם להגיע לגן.
מה התחומים שאת רוצה לחזק?

חוזרת לשאלה המקורית של עין הסערה
אני אשמח לשמוע מכל מי שיש לו מה לספר מנסיון אישי או של אחרים, על גני חינוך מיוחד.
אנו אמורים להכניס את בננו לגן כזה בספטמבר
האופציה השנייה היא להשאירו בבית

שלחתי שוב.

הי רחלי, האימייל לא הגיע. תוכלי לשלוח שוב?

פלונית, שלחתי לך אימייל.

פלוני - איזו מחמאה יפיפה, תודה רבה... אם על פי דברייך, מסתובבים באתר הזה המון ילדים מיוחדים, לא?

ולפלוני מלמעלה (האם אחד אתם?) ובכלל - אנא כתבו לי "לכאן"[email protected]

אמא, רוני, בת של רוני - תודה על העצות! הלואי ולבני היתה שפה מספקת בכדי להתייעץ אתו גם (אם הבנתי נכון - אתן חוות דברים אחרים מאלו).

שלום
את נשמעת מאוד מיוחדת...אפשר להתחבר לעדינות,לרגישות ולחוכמה שלך בתוך שניות...
האם לקבל חינוך מאמא מיוחדת יכול להחשב כ"חינוך-מיוחד"?

הי, תודה על התגובות החמות וההתיחסות!

אתמול הלכתי לצפות בו בגן. הם ישבו לאכול, והילד שלי רצה לבקש משהו. במשך זמן רב, עצום, הוא ניסה לשחרר את המשפט מפיו. לא הצליח לסיים אותו. בסוף הבינו בלי ונתנו לו לבד. הוא יצא לחצר לשחק, ועדין המשפט התקוע מנסה לפרוץ, חוסם אותו. האם בגן אחר היו מחכים יותר עד שיצליח להגיד? ואולי מלמדים אותו לשנן משפטים מוכנים מראש, ומוותרים מראש על היצירתיות (אמנם איטית עד טירוף) של שפתו?

אחר כך הוא שכח מזה. ראיתי אותו משחק עם ילד אחר. אמנם בלי שפה. הם שיחקו תופסת, הילד שלי היה בעננים. זה לא שהוא אילם, הוא כן מדבר. אבל הדיבור שלו תקוע. לאף ילד אין סבלנות לשמוע אותו. הוא גם לא מבין מה ילדים אחרים אומרים. רק אם מדברים לאט, וברור, ולעיניים. אם מישהו היה מתערב במשחק תופסת שלהם, למשל אומר 'עכשיו עושים ככה', הילד היה מיד נופל לאיבוד.

אחר כך שוחחתי עם הצוות. התייעצנו. הם אמרו המקום שלו פה, איתנו. אמנם יש פער, אבל הוא הולך ומצטמצם. כל כך התאמצנו, הם אומרים, והנה הוא מתחיל להיפתח. עינייך הרואות, הילד התחיל לשחק עם ילדים אחרים. התרגשתי ללמוד שוב כמה אכפת להם, אחרי הכל הילד שלי לא מפשט להם את החיים.

היום אלך לצפות בגן מיוחד, במומלץ שבהם. אסור לזרים לצפות, יש חוקים. אני אעמוד מחוץ לגדר בשעת החצר ואציץ להם.

אני רוצה לעודד אותך.
יש אנשים טובים באמצע הדרך.
חשוב להיות כנה ולהסביר בדיוק מה את מרגישה וחושבת.
אני רוצה לומר לך שגם אני שמעתי המון המון שמועות (הורים אפילו ניסו לשכנע אותי לרשום את הילדה לבית ספר אחר, אחרים אמרו לי מה לומר בועדות השונות ועל מי לצעוק!).
לא שמעתי לאף אחד. עשיתי מה שבתוך תוכי ידעתי והרגשתי.
הילדה שלי התקדמה מאוד, לפני חודשיים קיבלה תלמידה מצטיינת.
אם תקראי בבלוג שלי בלוג אנחנו מתמודדים אז תגלי שזו ילדה שלא הסתגלה לגן הילדים ולא למעון ובכתה א' בסוף השנה היו שאמרו לי לחפש מסגרת קטנה ומיוחדת עבורה.
עשי מה שאת מרגישה בתוך תוכך ואל תהיי מוזנת משמועות.
בהצלחה!
הרימי את הראש, תחייכי ותאמיני בך ובבנך היקר לך.

העיריה בוחרת לה את הסייעות שלה, ואלו יהיו נאמנות למערכת ולא לי - קצרה היריעה מסיפורי הזוועה שאני שומעת בנידון!
לא שמעתי ממש על זוועות, אבל מנסיוני במערכת החינוך הרגילה (בית ספר יסודי רגיל, כתה רגילה) יש לנו סייעת שאותה אנחנו בחרנו ורק לאחר מכן היא עברה ריאיון אצל מנהלת בית הספר ואז גם העיריה קיבלה אותה. מתוך 8 שעות לימוד ביום ארוך הסייעת נמצאת איתה 5 שעות כל יום ארבעה ימים בשבוע.

אם מחיר הטיפולים כבד לכם (אגב כסף, תבדקי אם ניתן לקבל קצבה ובכסף הזה תוכלו לשלם) ואין לכם מספיק כוחות לכך, ואם המשפחה מפסידה, לפעמים עדיף למשך התקופה הראשונה ללכת על חינוך מיוחד ושם לקבל את מלוא הטיפולים והילד יטופל ויקבל את מלוא התמיכה לה הוא זקוק. אתם מחליטים מה טוב לילד שלכם ולכן מאוחר יותר תוכלו לעמוד על שלכם ולהכניס אותו לחינוך הרגיל או להשאיר בבית כחינוך ביתי.

מנסיוני, הטיפולים באופן עצמאי (לא בחינוך המיוחד) הם אינטנסיביים ותמיד תמיד אנחנו יוצאים מותשים והאח הבריא תמיד תמיד משלם מחיר גבוה. זה ככה אבל אחרי זמן מה אני בטוחה שמצבו של בנך יהיה טוב יותר וישתפר וכל המשפחה תרוויח ותקבל ילד במצב טוב יותר.

כמה מרגש, אני בדיוק משוחחת עם הבת שלי והיא בכתה ב' (רגילה עם סייעת) ושואלת אותה מה היא חושבת שכדאי לייעץ לך, והיא אומרת שבכתה רגילה היא מרגישה בודדה וקל לה מאוד להבין את הילדים מהכתה המיוחדת. לכתה הטיפולית בבית הספר שלה היא לא מתאימה מכמה סיבות ובעיקר מבחינה לימודית שהיא ברמה גבוהה מאוד.

תחשבי על בנך. מה טוב בשבילו, מה הוא היה רוצה. מה היה עושה לו הכי טוב.

במקרה שלנו החלטנו לא ללכת על חינוך מיוחד.
כל מקרה לגופו..
ברור שזה דורש אינספור שעות של השקעה ואמונה שמדובר בטוב ביותר עבורו.
כדאי להתייעץ עם מס' אנשי מקצוע. ללכת לראות את הגן. ולהחליט.
צריך גם להבין מה סוג הקושי ההתפתחותי ומה הולך להיות צפוי בהמשך.
ממה נובע הקושי ההתפתחותי שיש לו?
אם הדברים קשורים לתווך גיל מסוים ?
כדאי להתייעץ עם עוד אנשי מקצוע והשתדל כמה שיותר להרגע ולראות את יכולות השליטה שעדין בידיך.
הם לא יכולים להכריח אותך לשלוח אותו לחינוך מיוחד.
ויתרה מזאת אם תתעקשי הוא יהיה בחינוך רגיל עם סיעת.
אני הצלחתי להשיג זאת לבני אפילו בכיתה א'. רגילה.
לא בטוח שמדובר באותה חומרת בעיה אבל אפשר לדבר איתם. הם לא רק גוף בירוקרטי.
את צריכה להחליט מה את רוצה ומאמינה שהכי טוב לבנך ולשם תשאפי.
אם בגן של החינוך המיוחד יש מרפאה בדיבור ובעיסוק כל יום והוא גן מעולה של 15 ילדים
לא תשלחי אותו אליו?
ואולי תוכלי ליצור שילוב?
יש המון אופציות ברור שעכשיו הכל מבהיל. אבל עוד רגע יהיה יותר בהיר ותוכלי להחליט.
יש לי בשבילך חיבוק גדול והמלצה - תירגעי- עוד מעט כאשר יהיו לך קצת יותר פרטים
תראי שעם כל ועדה אפשר לדבר. ויש פתרונות שונים לכל מצב.
לפחות כך אני חוויתי זאת.
ועדין אחרי כל זה יש בעיות שאיני יודעת לפתור.

מתלבטת מה לכתוב לך. מהיכרותי עם כמה גנים בחינוך המיוחד, הרוב תלוי בצוות, כלומר בדברים שאין לך שום השפעה עליהם. רוב הגננות מקסימות, אבל לא כולן. יש סייעות שיותר ויש שפחות. יש גם גנים שמקבלים תגבור מבנות שירות לאומי. אין להן שום הכשרה והן לא תמיד טיפוסים שהיית בוחרת כבייביסיטר לילדים.
וגם - תלוי מי הילדים. יכולים להיות ילדים שמקדמים, ויכולים להיות ילדים שמפריעים, ואז הילד שלך נחשף להתנהגויות לא רצויות, ולתגובות של הצוות להתנהגויות האלה.
יש מקרים שבהם הילד משתלב מאוחר יותר בחינוך הרגיל, אבל אני חושבת שהם המיעוט.

אוי, אני רואה שאני יוצאת די נגד ולא ממש חידשתי.
יש גם המון דברים טובים: יחס מספרי טוב של אנשי צוות מול ילדים, יש מטפלים בזמן הגן, יש התחשבות ביכולות הקוגניטיביות, הרגשיות, הפיזיות.

האם את עובדת במשרה מלאה? כי אם לא, את יכולה גם היום לקחת אותו לפחות לחלק מהטיפולים בשעות הבוקר, ואז זה לא על חשבון הזמן עם האח השני.

היתרון של "תפוז" למשל- הוא שיש אפשרות למסרים. לא הכל אפשר לכתוב כאן. כתבי מייל ואכתוב לך.

אני חושבת שכדאי להזמין לכאן את עין הסערה, שביתה הייתה שנה בחינוך מיוחד.

שלום לכם,

יש לי שני ילדים נפלאים. בבוקר הם הולכים לגן קטן, אלטרנטיבי ומושקע, בצהרים הם בבית. אנחנו מבלים המון שעות ביום ובשבוע ביחד, ובסך הכל חיים חיי טבע ואהבה וצחוקים, ומאד מרוצים. כך עד לפני שנה, כשילד אחד התחיל לפגר מאחור. בעיות התפתחות קשות, הסתבר לנו, אבל עם פוטנציאל גבוה להתגבר ולצמצם פערים - בטיפול נכון. הגילוי הזה ערער את המשפחה, זרק אותי למקומות קשים, טרם שיקמנו את פצעי הגילוי, והנה אנחנו כבר עמוק בחיים החדשים. הילד זקוק להרבה, הרבה, הרבה תמיכה ותשומת לב. הוא זקוק לאין סוף הדרכה והכוונה. אני מנסה לתת לו ככל יכולתי. זה גורע מהזמן ומהאיכות של הזמן שאני משקיעה באח הבריא, שלכאורה לא זקוק לאותה תשומת לב. בשבועות האחרונים אני מבינה שאני מתחילה לאבד את האח הבריא. לא מדברת על הזוגיות.

אני מבקשת להתייעץ אתכם אם כדאי להעביר את הילד לחינוך מיוחד.

המצב כיום:
הילד נמצא בגן 4 שעות ביום בליווי סייעת, שמתווכת בין מה שקורה מסביב ובינו. הגן נעים ומכיל, והוא אוהב אותו מאד ושמח בו. למרות זאת, אין ספק שרוב מה שקורה בגן עובר מעליו, כמו תינוק שנזרק לגן של גדולים. בצהרים אני אוספת אותו, ומדריכה אותו כפי שלמדתי לעשות בחודשים שעברו. פעם פעמיים ביום אנחנו גם באיזושהי פעילות מיוחדת אצל שלל מטפלים ומדריכים - הכל נעשה תחת בחירה קפדנית ומדוקדקת שלי, הן של הפעילויות והן של אנשי המקצוע המעורבים בהן. בכל הפעילויות הללו אני מלוה אותו - הכל תחת המטריה של הדרכת הורים לעזרה לילדים - ומכולן עד האחרונה שבהן הוא נהנה מאד.
החסרונות:
אני ממוטטת ועצובה, כל שאר בני המשפחה מוזנחים לגמרי, עולה הון כסף וכל הזמן מטפטפים לי שבגן מיוחד הוא היה מתקדם יותר.

חינוך מיוחד:
הילד ילך לגן מיוחד, בו יקבל את כל סל הטיפולים תחת קורת גג אחת. בגן יהיו פחות ילדים ויותר אנשי צוות - שאמורים להיות מתאימים יותר לילד שלי. הילדים האחרים יהיו שווים לו, ובגן מושם דגש רב על סובלנות וקבלה, וכל אלו עשויים לעזור לו למצוא את מקומו כחלק מן הקבוצה, מה שכיום לא קיים. כשהילד ישוב הביתה, אם לא ארצה לעשות אתו משהו מיוחד, אוכל לדעת שבכל אופן נעשה אתו משהו טוב היום, הילד לא הוזנח. זה יאפשר פה ושם ימי רוגע, ימים יפים, כמו הימים שלפני הגילוי. יהיה לי הרבה יותר זמן ,ואני לא אצטרך לתמרן עד בלי די בין טיפולים ומומחים, ואוכל להתפנות לשקם את עצמי ואת שאר משפחתי (הסתייגות: למרות זאת נמשיך ללכת למומחים בתחומי קושי מרכזיים). יהיה לי הרבה יותר כסף, כי חינוך מיוחד לא עולה. והכי הכי חשוב, אולי באמת שם מתקדמים יותר? - אני שומעת המון סיפורי סגידה ואסירות תודה לגנים האלו!
החסרונות:
החינוך המיוחד שייך למערכת החינוך הציבורי, ממנה סלדתי בקיצוניות מוחלטת כל חיי. לא תהיה לי שליטה על האנשים שמטפלים בילד, לא אוכל לבחור אותם, לא אוכל לבחור את סוג הטיפול שיעניקו, לא אוכל לדעת מה הם עושים אתו כשאני לא לידו. באופן בלתי נתפס ומקומם עד אימה, אין אפשרות להכניס סייעת פרטית לגנים האלו. העיריה בוחרת לה את הסייעות שלה, ואלו יהיו נאמנות למערכת ולא לי - קצרה היריעה מסיפורי הזוועה שאני שומעת בנידון! (אמנם, יש אפשרות קלושה לשכנע את הסייעת שלנו לעבור להיות עובדת עיריה ולהשלים לה תוספת משכורת, אבל אני בספק רב אם הדבר יתאפשר). בנוסף, שעות הסייעת מוקצבות מאד, אם בכלל יאושר לנו, כך שרוב הזמן הילד יהיה בלי. מה עוד? הילד ושלל בעיותיו יהיו חשופים לעין כל (בעיה אישית שלי, לבעלי למשל זה לא מפריע בכלל), מה שעשוי ללוות אותו לאורך השנים, ובתור חניך החינוך המיוחד - לעיריה תהיה גם הזכות למנוע ממנו, על פי שיקול דעתה, את השילוב בחינוך הרגיל בשנים הבאות! כלומר, עתיד הילד מופקע מידי, ושייך לאנשים שיושבים בועדות! (נשמע נורא, אבל בפועל בטח אשלח אותו לבי"ס אלטרנטיבי בבוא יומו, אז לכאורה פחות נורא, לא יודעת). אה, וכמובן אין אפשרות לדעת לאיזה גן הילד ישובץ, אפילו לא באיזה סוג של חינוך מיוחד (יש כמה סוגים: תקשורתי, שפתי, רגשי, בעיות התפתחות ועוד) כי גם זה יוחלט רק על ידם, ומרגע שהתקבל השיבוץ אנחנו חניכי החינוך המיוחד, על כל המשתמע דלעיל.

כל זה, ולא התייחסתי כלל לחברת הילדים אליה ייכנס בני, לצוות הספציפי וכן הלאה - רק לבעיות המערכתיות.

בקיצור לכל האורך, אני יודעת שיש הרבה ילדים שהחינוך המיוחד היטיב אתם מאד, וכל הזמן לוחצים עלי בשירותי הבריאות ששם עדיף לו, והורים אחרים אומרים שאני עושה לו עוול בכך שאני מונעת ממנו את כל הטוב ששם, אבל אני גם יודעת ש - איך אני אגיד - אני אמא משקיעה מאד והילד שלי, בשנה הזו שאני מטפלת בו, עשה התקדמות באמת משמעותית וכל צעד וכל רגע במהלכה היו תוך שמחה ונינוחות הדדית, ואני לא יודעת אם את זה הוא יצליח לקבל במקום אחר.

אנא עזרו לי להחליט - מה לעשות?????????

נ.ב. אם היה חינוך מיוחד פרטי/אלטרנטיבי והולם היה לי יותר פשוט לשלוח אותו לשם, ואם הוא היה בן יחיד בטוח הייתי נשארת אתו בבית.

נו, באמת
לא להאמין

לא נראה לי לענין שרופאה תתן הפניה ל משהו על סמך דברי הגננת.
לא רק, אבל תסתמך גם על המלצת הגננת. אבל בעיות בחשבון בגיל הזה? נו, באמת....

נראה לי שגננת שי"ח (משזלא יהיה) מקבלים על סמך אבחון של המכון להתפתחות הילד.
לאבחון במכון להתפתחות הילד מתקבלים אחרי הגשת חוברת עם שאלונים מפורטים שממלאים רופא הילדים, הגננת וההורים. בשאלון של הרופא יש שאלות רפואיות ובמקרה שלנו הוא פשוט כתב ש"הגננת וההורים מדווחים על קושי ב-X".

אם האם מודאגת, היא יכולה לבקש אבחון בהתפתחות הילד, לא?
(אני מקווה ששם ירגיעו אותה קצת. אחרי שהביאו לי לטיפול ילד עם "בעיות התנהגות" שהתחילו מאז ש"עבר לגן הזה", ו..אה, כן, שכחתי, הוא בן שלוש וחצי -- הבנתי סופית שהעולם השתגע).
נראה לי מוזר שאפשר לקבל גננת שי"ח על סמך מה שרופאה אומרת. זה הרי לא תחום ההתמחות של הרופאה.

שרון - כך או כך - לא נראה לי לענין שרופאה תתן הפניה ל משהו על סמך דברי הגננת.

לא מבינה כלום, אבל נורא מעניין על איזה קושי היא מדברת 0-: נשמע לי ממש לא הגיוני.
הילד שלי בטרום חובה, יודע למנות עד עשר בערך בלי טעויות וקצת הלאה עם טעויות. שזה בטוח פחות ממה שאחותו ידעה בגילו, וגם פחות מכמה וכמה ילדים אחרים שאני מכירה. יש לו גננת מקצועית וקשובה מאוד, ששלחה אותנו לעניין אחר להתפתחות הילד, אבל על זה לא שמעתי.

טוב, היום אני מצד שואלי השאלות.
באה אלי היום אמא וסיפרה, שהגננת של בתה (טרום חובה) טוענת שלילדה יש קושי בחשבון (!).
היא באה אליי שאתן הפניה כעת לילדה כדי שבגן חובה הילדה תוכל לקבל גננת שי"ח.
ואני שואלת - האם זו לא הגזמה פרועה?
אמרתי לה שאברר עם התפתחות הילד ואתן לה תשובה, ואח"כ חשבתי שאולי מבין מגוון האנשים פה, יש מישהו שמבין בתחום (ובכל אופן אני גם אשאל את ההתפתחותיים שלי).
אז יש מישהו שמבין קצת בתחום הזהז?

תודה לאלו שענו.
דיברתי עם אחת מהצוות של הגן התקשורתי בגן הס, היא דיברה עם הגננת, שלא ידעה על מישהו ספציפי אך הבטיחה לנסות למצוא מישהו.
רחלי, אני מנסה להתקשר לאלעד ושדי מיד איך שאני מסיימת את הכתיבה, תודה רבה על העזרה.

Imma, I know someone who maintains (voluntariliy) a list of people who are seeking work as "Chonech"
We used him to find the special-ed student who worked with Shalhevet last year and was wonderful.
His name is Elad Vashdi, his phone is 053-638340, and his email is [email protected]. Call him. He is very nice and he gave us a list of people that matched our criteria, and it cost nothing.
I hope this helps..

אמא, בכפר הס יש גן תקשורתי. אולי ניתן ליצור קשר עם רקפת (הגננת) ולהגיע דרכה לחונכך מתאים ?!

הבן שלי אובחן כסובל מבעיה תקשורתית עם ילדים בני גילו. החלטנו להשאירו בגן רגיל ולהכניס חונכ/ת לגן, אך אני מתקשים במציאת חונכ/ת מתאימה. האם למישהו יש רעיו (אנו נמצאים באיזור השרון)

רק הבהרה -
ילדים עם בעיות אלימות או בעיות התנהגות - נמצאים בגנים רגילים, לדברי הפסיכולוגית של העיריה. אלימות (=קשיים רגשיים שמוליכים לאלימות) לא הופכת ילד לזכאי לחינוך מיוחד אא"כ יש לו צורך קונקרטי אחר.
נכון, מפרידים. זו הדרך של המערכת, שהיא מוגבלת מטבעה, לנסות לספק צרכים של ילדים שונים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. לחלק אותם לקבוצות עם צרכים בולטים דומים, ולנסות לספק אותם צרכים בולטים . לא משתווה כמובן לפרטנות של חינוך ביתי.

בלי לדעת, מהבטן - הרע במיעוטו הוא גן חינוך מיוחד.
אולי.

המשפט הבא (כומר, לא המשפט, אלא המצב אותו את מתארת), בדברייך, די רע בעיני (ואולי זה נימוק בעד גן רגיל):
אין בגנים האלו ילדים עם בעיות אלימות או בעיות התנהגות, וגם לא בעיות תקשורת (לאלה יש גנים נפרדים, "גן תקשורתי"
מפרידים. מפרידים. מפרידים.

ביקרתי בעבר בגנים כאלה בתור סטודנטית והתרשמתי לטובה. עצם העובדה שיש פחות ילדים ויותר אנשי צוות על כל ילד, כבר גורמת לאווירה שקטה ורגועה יותר. לרוב, הילדים מקבלים יותר ממה שהיו יכולים לקבל בגן רגיל ובאמת פחות אלימות. מרים יכולה להשתלב בהמשך אולי בגן או בית ספר רגיל וכעת בסביבה שלכם היא לא מנותקת מילדים . בהצלחה

כתבתי בדף מה קורה לבת שלי :

עדיין לא החלטנו מה אנחנו רוצים לעשות בשנה הבאה. גן חינוך מיוחד הוא אפשרות.
הפסיכולוגית הסבירה את יתרונות הגן - כ 12 ילדים עם גננת ושתי סייעות, וקלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק שבאות לגן ל 10 שעות בשבוע. אנחנו יודעים שלמרים עדיפה מסגרת עם מעט ילדים, ועדיין חוששים מכל מיני דברים - סטיגמות, השפעה שלילית של ילדים אחרים, אלימות. מצד שני, היא בגיל מאד צעיר, כך שתוכל להפיק תועלת מקסימלית מ"התערבות מרוכזת".
לדברי הפסיכולוגית, אין בגנים האלו ילדים עם בעיות אלימות או בעיות התנהגות, וגם לא בעיות תקשורת (לאלה יש גנים נפרדים, "גן תקשורתי", אלא ילדים עם בעיות מוטוריות או שפתיות.
אני רק כתבתי את המשפט הזה וה"קופסתיות" שלו כל כך בולטת, (ראו איבחון ותיוג ילדים) אבל ככה עובדת המערכת.
אני אשמח לשמוע מכל מי שיש לו מה לספר מנסיון אישי או של אחרים, על גני חינוך מיוחד.
בהנחה שחינוך ביתי אינו אופציה (הוא לא אופציה עבורנו כרגע), האם הייתם שמים את הילד שלכם, שאובחן עם קושי מסויים, בגן רגיל או בגן חינוך מיוחד?