^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מתנגדת חיסונים ומתכוונת ללדת בבית טבעי, יש מישהי אולי שמכירה מיילדת בבאר שבע לא אכפת לי כמה כסף לוקחת, בלי רופא ילדים שאחר כך מגיע רק היא ואני וכמובן בלי בדיקות לעובר.. אני אשמח לתשובה

ואם דואגת יכולה גם לקפוץ לטיפת חלב, לא?

באלכוהול בטוח לא!
האם זה גם אדום? האם זה מאוד מסריח, או סביל?
גם אצלנו הסריח תמיד... אבל כדאי לשים לב שזה לא ריח מאוד חריף ובלתי נסבל.
אפשר לנקות בעדינות עם חיתול בד לח מסביב (אפשר גם עם מי מלח כאלה, אם יש לך. זה גם קל להכין בבית).
כשמחתלת, לקפל את החיתול כך שהטבור נשאר בחוץ.
לא להרטיב, ולאפשר לו סביבה הכי יבשה שיש.
איפה שאני גרה נהוג לא לרחוץ את התינוק בכלל עד שנושר חבל הטבור, בשביל לאפשר לו להתייבש טוב.

כבר לא זוכרת...
נראה פשוט להרים טלפון למחלקה בה ילדת ולהתיעץ.

הבת שלי בת 3 ימים ועולה ריח רע מהטבור. בביח המליצו ביציאה לא לנקות האלכוהול ולחכות שיפול לבד.
אבל עכשיו מסריח ואני לא יודעת מה לעשות, עצות?

כשאת נהר תודה על התשובה

ממחקרים שקראתי לפני הלידה, בהשהיית החיתוך יש סיכון מוגבר לצהבת שנובע מכך שרמת ההמוגלובין הכללית של התינוק גבוהה יותר, ולכן אם יש פירוק של תאי דם אדומים יש יותר ממנו, ולכן יותר בילירובין. חוץ מזה לא מצאתי סיכונים שנראו לי משמעותיים. אני בחרתי לחתוך מאוחר (אחרי שהספיק לפעום).

מרות שהדף הזה ממש ישן אנסה את מזלי...תוך כדי הברורים שלי לקראת הלידה המתקרבת וחיפוש המקום הנכון עבורי ללדת דיברתי עם אחת המיילדות בבית החולים עליו אני חושבת שדווקא מעודדים לידה טבעית והיא הסבירה לי שיש נוהל חדש לחתוך את חבל הטבור אחרי 90 שניות בגלל מחקרים חדשים שיצאו שהוכיחו שהשהיית החיתוך מעבר לזמן הזה גורמת לבעיות אצל התינוק. מישהי שמעה על זה? עד עכשיו בכל מקום אחר כולם הסבירו לי כמה חשוב לחכות שהדם מתרוקן

אני חושבת שלא חותכים אלא ממתינים למד"א, אבל מבהירה שאין לי הרבה ידע בנושא.

הכי חשוב מהכל, עם מה חותכים במקרה חרום כשזה באוטו או משהו? במספריים, סכין, ואולי בכלל ביד?

שלום לכולן, לקטנה שלי בת חודש וחצי יצאה גרנולומה בטבור. האם למשהי פה יש נסיון עם זה? האם זה יכול לעבור רק ע"י חיטוי אלכוהולי ? כי ממש לא בא לי ללכת לצרוב את זה בטיפת חלב...

למה את לא רוצה לחתוך את החבל בעצמך?
אם התחברת למה שצוטט במעלה הדף אולי הכי כדאי לך ללכת בעקבות הלב שלך

דווקא התכוונתי סמיילי מחייך... (-:

שלום!
נשים שילדו יכולות לשתף בקשר ל-מי חתך את חבל הטבור?
אני מאד רוצה שבעלי יחתוך, הוא "חושב" על הרעיון ומסכים ברמה העקרונית (אם כי אין לדעת בתכלס אם הוא ירגיש שהוא יכול לעשות את זה...)-:) אבל בקשר לנקודה אחרת, קראתי באתר כאן על מישהי שבעלה חתך בילד הראשון והיא מרגישה עד היום ש"הוא עומד בינהם" זה נשמע לי ממש לא טוב, ואני גם מפחדת לפעמים שברגעי ריב או תסכול אני עלולה להאשים אותו - אתה הפרדת בינינו או משהו כזה. יש לכם עצות, הרגעות תובנות כוו'?
תודה מראש!

מאירה... אלוהים לא קיים ..אגדה.
אני כגבר עברתי ברית אחרי שלושה שבועות בהליך ניתוחי ולא דתי פרימיטיבי, וראי, שום דבר לא קרה.

רציתי לדעת האם יש לחיות חבל טבור????

בס"ד

עפרה שחר היקרה,

אינני יודעת אם את יהודיה או לא.
אם לא נולדת כיהודיה נא התעלמי מדברי,אך אם נולדת יהודיה קבלי את דברי כאחות אוהבת.

"ברית מילה מזיקה לבריאותו של התינוק וגם חיסונים" זהו המשפט שלך.
אני מסכימה איתך שחיסונים מזיקים לתינוק,אך ברית מילה???
היעלה בדעתך שאלוקים,הנותן לנו את ההריון והלידה יצווה אותנו לעשות משהוא שיזיק לתינוק???
הוא מקור החסד והרחמים שאוהב אותנו אהבה עצומה ואינסופית ומחייה אותנו בכל רגע ורגע,מצווה אותנו בתורה למול את התינוק בגיל 8 ימים
בלי שום ספק שזה אך לטובת התינוק ולבריאותו.
(כמובן אם מצבו הבריאותי של התינוק לא מאפשר דוחים את הברית בהתייעצות עם מוהל ירא שמים מוסמך ומומחה)

כל גישת באופן בפסקה אחת. כתבת את זה יפה.

עדיף ללדת בבית, זה מקטין סיכונים, לחץ, ומצבים סטייל אי-אר בהם את מטושטשת,אין לך אפשרות לעמוד אפילו, אין עם מי לדבר והכל בהחלטת רופא שלא נמצא בחדר...
עדיף ללדת עם שרה'לה שליוותה גם בשאלות על נשירת הטבור, הרבה אחרי הלידה. ממש ממש חשוב שתלדי עם מישהי שאת יכולה לסמוך עליה. זה קריטי.
עדיף ללדת במים, זה מרגיע, משחרר ופותח, שזה הכי חשוב.
לא ללחוץ! אם לוחצים אז נקרעים!
ברית מילה מזיקה לבריאותו של התינוק וגם חיסונים. אפשר לחכות עד גיל שנה ובינתיים ללמוד על כל חיסון ולבחור מה מתאים. למשל ויטמין קיי דרוש למי שיש במשפחתו בעיות עם קרישת דם. לא עשינו. ויטמין די דרוש כשאין שמש באיזור. לכל אמא שחיה בארץ יש ויטמין די בדם שעובר בהריון ובהנקה. עשיתי טטנוס כשהיה חשש לשריטה שנגרמה מברזל חלוד בגיל 3, שעלת כשהיה באיזור, וכו...-
חשוב מאד להניק. אי אפשר להפריז במשמעותה של ההנקה.
כשנעמה נולדה היינו מחובקות במים וראינו את פעימות חבל הטבור עוד הרבה זמן. כשפסקו חתכנו אותו. ציפיתי להרגיש משהו או לראות אותה קופצת, אבל לא הרגשנו כלום, פשוט- פתאום היא לקחה שלוק אויר, הפכה בבת אחת מתכלכול- אפרפר- לורדרד ארנבי והיה ברור שברגע הזה ממש היא עברה ממצב עובר להיות תינוקת. זאת הפעם היחידה בחיי שהרגשתי את הנשמה נכנסת. כמה דמעות כשאני כותבת עכשיו, כמעט 6 שנים אחרי...

התינוקי שלי נולד לפני 10 ימים. בברית המוהל הסיר לו את גלד הטבור. מזה יומיים יש לו הפרשות דמיות מהטבור שמכתימות מעט את החיתול. אני מודאגת, האם זה נורמלי? מה ניתן לעשות והאם בכלל צריך? (אני מחטאת כול החתלה עם אלכוהול.) תודה מראש@}

מישהו יודע מה קורה בניתוח קיסרי? האם ניתן לבקש לחכות עם החיתוך 2-3 דקות או שזה מופרך מידי לבקש מהם בכלל?

שלום , אני לא ה פלונית אלמונית מלמעלה... האם יש מישהי כאן שיכולה להסביר את הסיבות האנרטיות/פסיכולוגיות למקרה הבא:
לידה רגילה של תאומים.. תאום אחד עם דימום מהתבור עד גיל 4 בערך.. הכתמה של חולצות..לא דימום רציני...בגיל 4 עבר ניתוח לאיחוי ,סגירה.. נותר עם צלקת באורך שניים שלושה סנטימטרים בצורת קשת בצד הימני של התבור... במטפורה זה כמו קשיי היפרדות מהאם... ?? אשמח לחוות דעת...

פלונית למעלה , מתנצלת אם נדחפתי, פולידין יכול להיות מצויין עבור התבור של התינוקת...זה יוד בעצם..בהצלחה ומזל טוב .. חיבוק לך ולתינוקת

לא בדיוק שייך לכאן אבל לא מצאתי דף יותר מתאים
לתינוקת שלי בת שבועיים וחצי עוד לא נפל השארית של חבל הטבור אני די מקפידה לנקות עם אלכהול ביומיים האחרונים יש קצת הפרשה של דם וריח לא כל-כך טוב. יש למישהי פתרונות טבעיים מה לעשות?
(לבכורה שלי לא נשר עד גיל חודש ונאלצתי למרוח לה משחה אנטיביוטית מקווה לא להגיע לזה... אך נראה לי שאז לא ניקיתי טוב מסביב וגם מבפנים ועכשיו כן)
תודה

אפשר למצוא מקום שיותר הולך לקראתך, שיותר חושב כמוך
נכון. אפשר ללדת עם שרה לה
(ולא רק בגלל חבל הטבור...)

אפשר לעמוד על שלך בלי לריב
לא תמיד.
אבל זה לא העניין בעיניי - היא מבררת את העניין מראש ואומרים לה מה הפרוטוקול. להיכנס לזה במודע ואחר כך לדרוש משהו אחר, נראה לי מזמין צרות.
אפשר למצוא מקום שיותר הולך לקראתך, שיותר חושב כמוך

אם חשוב לך להמתין עם החיתוך, אז תעמדי על זה שלא יחתכו לפני שיקבלו ממך אישור. זה נשמע לך מעבר לתחום אחריותך? אז זה לא. שמעתי פעם יולדת בבית חולים מרימה את ראשה (שכבה על הגב, אלא מה?) אומרת לאנשים שבחדר- "מי שיגע בחבל הטבור, אני מאוד אכעס". בצדק.
אבל לפני הכל את צריכה להיות ברורה עם עצמך מה חשוב לך- שהתינוק שלך יקבל את הדם של השליה שחיוני לחייו והמשך התפתחותו התקינה, או לא להתעמת עם מי שחושב אחרת?
וזה ממש לא משנה איפה את יולדת אלא על מי את נופלת, ואת זה קשה לחזות מראש.


ויכוחים וריבים ברגע האמת סתם הורסים את החוויה אפשר לעמוד על שלך בלי לריב.

חשוב לי מאוד להמתין להפסקת הפעימה
במקרה כזה ממליצה (מניסיון) לא ללדת בבית חולים שהפרוטוקול שלו אינו תואם את מה שאת רוצה.
יש בהחלט בתי חולים שלא מוכנים לחכות מעבר לשתי דקות,
וחבל לריב איתם על עניין כזה, בעיקר כשהם מצהירים מראש שזו דרכם.
אם בכל שאר הקריטריונים רמב"ם מתאים לך וזו הבעיה היחידה -
תשקלי אם כדאי לוותר על כך.
ויכוחים וריבים ברגע האמת סתם הורסים את החוויה

חשוב לי מאוד להמתין להפסקת הפעימה לכן חשוב לי אם יש דרך להרגיש זאת
כמו דופק רגיל בגוף לדגומה ,שאי יוכל לבקש בעצמי מתי לחתוך את חבל הטבור..?(מקווה שלא יתעקשו איתי יותר מידי...)

אני רוצה ללדת ברמב''מ שם מחכים 2 דקות עד לחיתןך האם יש הפסקת פעימות בזמן הזה ...? או יותר זמן?

אה, סליחה, לא שמתי לב. העברתי לכאן כי כבר היה פה דיון על מתי אמור ליפול חבל הטבור, חשבתי אולי לשים את הדיון על זה שלא נופל בתול פלוס, אבל גם ככה הדף לא מאוד ארוך.

טרה, למה להעביר לכאן? הנושא הוא חיתוך חבל הטבור, לא חבל הטבור באופן כללי. אף אחד לא יכול לדעת שמסתתרת פה שאלה חדשה על גרנולומה (שבטעות החבאת איפשהוא שנה שעברה, אגב).

אני גיליתי רק בשבוע שעבר שלאלונה יש גרנולומה (בת חודשיים), ולמרות שצרבנו עדיין יש שם משהו פתוח. נחמד לראות שאני לא היחידה.

_חבל הטבור מפסיק לפעום,
אני מבקשת את המספריים,
הפעם זאת אני שעוזרת לנו להפרד, בלידת הבכור אהובי חתך את החבל,
הרבה פעמים אני מרגישה שהוא " עומד" ביננו._

ציטוט של הברבור מ סינדרום הברוזון המכוער . הלוואי והיה לי את התובנה הזאת כשילדתי את ילדיי.

תודה ענבל, אכן לאחר שכלו כל הקיצים (ניסינו חלב וגם רסקיו, והריח היה כבר בלתי נסבל), בעצתך האלכוהול עבד כמו קסם...

(נו, מסתבר שלעיתים נדירות הטיפול הקונוונציונלי עובד טוב יותר. )

עולם קטן
אצלינו הטבור נשר אחרי עשרה ימים, והמשיך להפריש כמה ימים טובים אחרי כן (בלי ריח אבל הפרשה אדומה -צהובה לעיתים שמדביקה את החולצה.)
למרות שלא ששתי לשים אלכוהול וניקיתי תחילה בלבנדר, שמתי לב שהוא לא עובד כמו שציפיתי ואכן כשעברתי לאלכוהול הוא התייבש מהר מאוד. (נו, מסתבר שלעיתים נדירות הטיפול הקונוונציונלי עובד טוב יותר. (-:)

כיפה אדומה?

וחבל הטבור נותק לאחר כעשר דקות. בניגוד לאחותה הגדולה שנולדה סגולה ושמרה על הצבע הזה כמה שעות, התינוקת הזאת קבלה צבע ורוד בריא וחי
הבכורה שלנו היתה כל כך אדומה (בעיניינו) שזה ממש גזר עליה את שמה-מתוך שתי אופציות שהגינו עוד בהריון, אמנם היא לא אדומה כלל היום (אלא אם כן חם לה ואז היא באמת אדומה פחד) אבל השם הזה עדיין הולם אותה בול. חבל הטבור בלידה שלה נותק די מהר יחסית אבל היתה השתהות מסויימת.
אחיה לעומת זאת היה אדום אש, כל כך אדום שהמיילדת למחרת הלידה הביעה מעט חשש שמא זה עלול להיות סממן לצהבת ילודים (היא ציינה את האופציה הזו וגם את האופציה של חיתוך חבל טבור מושהה) במקרה שלו חבל הטבור נחתך אחרי מעל שעתיים מהלידה. לא היתה לו צהבת. הצבע הלך והתבהר בימים שאחרי הלידה. אצלו כבר לא היה מעורב הצבע שלו בשמו .
ולא, שמה אינו שני.

דברי עם המיילדת שלך. אצלנו הטבור נפל אחרי ארבעה ימים. טיפלנו בשפריץ רסקיו/שפריץ ציצי שרירותי. יום לפני שהטבור נפל המילדת שאלה מה מצבו, ציינתי שמתייבש יפה, היא אמרה שבטח יפול היום או מחר ושאם יהיה ריח רע לפני הנפילה לא להתרגש כי זה אמור להיות ככה לפעמים. אכן תוך כמה שעות מהשיחה פשט ריח מצחין מכיןן הבטן של העולל (ומזל שהיא הזהירה אותי כי לבכורה זה לא היה כך ואכן הייתי משתגעת מדאגה). תשפריצי רסקיו, זה מעולה וזה גם אלכוהול ודברי איתה אולי היא תרגיע אותך אולי תציע לך דרך טיפול אחרת.

בנוגע לריח...
אצלנו גדם הטבור נשר לאחר 5 ימים (לא הרטבנו במים ולא אלכוהול, רק קולוסטרום-חלב מהיום ה-3 על האזור),
יום אחרי שנשר התחלתי לשים לב לריח רע מהטבור ובנוסף ממשיך להכתים בממש מעט טיפות דם את החולצה/חיתול שצמוד לפופיק.
אין אודם או נפיחות, אבל הריח הרע מדאיג, בינתיים ממשיכה לנקות פעם פעמיים ביום עם מקלון אזניים מרוח בחלב שלי.
בכל מקום שחיפשתי כתוב שאם יש ריח רע - לראות רופא, אבל אני לוקחת עצות שכאלו בערבון מוגבל... מנסה לדחות את הרופא, וחוצמזה צריכה להיות סיבה טובה לצאת בסופה שכזאת למרפאה.
האם בסדר להמתין ולהמשיך לנקות כך בינתיים (עברו כבר 8 ימים מהלידה)?
אולי כדאי להתחיל לנקות עם אלכוהול?
והאם אני צריכה לדאוג ולהוציא את הגורה לרופא? (אחרי הכל מה כבר הוא יכול לעשות חוץ מאולי לתת לי משחה אנטיביוטית- והרי אין סימן של אודם, נפיחות או מוגלה שמעיד על דלקת, רק הריח...).

אם לא חותכים, הדם מגיע לגוף ואז לא צריך אותו יותר.
את השליה כדאי לשמור. ממליחים, ואפשר לשמור כמו כל בשר מלוח אחר. כשהתינוק כבר לא תינוק וחולה מאוד, נותנים לו לאכול קצת מזה.

יונקים אוכלים את השליה, כי האם צריכה את האנרגיה, והם לא יכולים לחכות שייפול לבד כי השליה עלולה להזדהם. גורי יונקים הם בדרך כלל עמידים יותר מגורי אדם, ולכן צריכים פחות את השליה. בני אדם יכולים לשמור על השליה מזיהומים ע"י שטיפה והמלחה. אנחנו המלחנו, ולא היה ריח בכלל.

מה לגבי שימור דם חבל הטבור? זה שווה? כדאי לעשות את זה? כי נדמה לי שאם שומרים - אז אין אפשרות להשאיר את חבל הטבור עד שיפסיק לפעום - צריך להזדרז ולקחת את הדם כדי לשמור אותו.

_קרן (24.11.2003 10:07):
בבית החולים בו ילדתי לא מוכנים לחכות עם חיתוך חבל הטבור. ההסבר שלהם הוא כזה- אם התינוק והשליה לא נמצאים בדיוק באותו גובה, ממשיכה זרימת דם בחבל הטבור. אם התינוק יונח גבוה מהשליה הוא יאבד דם שיחזור לשליה. אם השליה תונח גבוה מהתינוק ימשיך לזרום אליו דם ממנה אחרי שהוא מחוץ לרחם ואז יש חשש מוגבר לצהבת._

מיכל בונשטיין, המיילדת שאיתה אלד הפעם, גם ציינה משהו דומה. אני לא זוכרת בידיוק מה. אך הפיתרון היה הכי פשוט שבעולם, להניח את השיליה בגובה המתאים עד שאין דופק. כלומר אם אמרו לך שעל השיליה להית נמוכה אז שתהיה נמוכה.
(מעניין לכתוב תשבה אחרי הרבה שנים (-: )

ג'יין גודול כתבה על שימפנזה שנראתה כמה ימים אחרי הלידה כשהיא נושאת את הגור שלה ואחריו נגררת השיליה, עדיין מחוברת אליו.
אני ראיתי בעבודתי הרבה מאד קופות וקופות אדם ממשיכות לשאת את השילייה מחוברת לוולד , במשך כמה ימים עד שהחבל מתנתק או מנותק. בדרך כלל הן מחזיקות את השילייה צמוד לתינוק, אבל לפעמים היא באמת נגררת אחריהן.
ואפרופו ילדים שנולדו ברכב: ילדתי ברכב לפני חמישה ימים , וחבל הטבור נותק לאחר כעשר דקות. בניגוד לאחותה הגדולה שנולדה סגולה ושמרה על הצבע הזה כמה שעות, התינוקת הזאת קבלה צבע ורוד בריא וחי... כנראה מהניתוק המושהה.

אמא של חברה שלי, רופאת ילדים בבאר שבע, מספרת על ילדים שנולדו בדרך לסורוקה ברכב, וסבלו מלחץ מוחי ושטפי דם במוח מכיוון שחבל הטבור נשאר מחובר והיתה זרימה מוגברת של דם מחבל הטבור אל התינוק. מישהי שמעה על דברים כאלו?ואיך אפשר למנוע סכנה אפשרית?

אנחנו טפטפנו שמן לוונדר (אנטיספטי) פעמיים-שלש ביום.

אם מנקים בשמן או פשוט בכמה טיפות חלב אם
לשים חלב אם והרבה. (שפריץ או שניים כמה פעמים ביום) החלב מכיל נוגדנים שעוזרים לגוף לשחרר את חבל הטבור.
זה גם מחטא הרבה יותר יעיל מאלכוהול...

כמה שיותר לאוורר ללא חיתול

נשמע לי בעייתי למרוח אלכוהול. למיטב ידיעתי מה שמייבש את חבל הטבור זה חיידקים (נחמדים ) ולכן אלכוהול דווקא מפריע. הסיבה שפעם אמרו למרוח אלכוהול זה כדי למנוע זיהום, ואת זה אפשר לעשות כם אם מנקים בשמן או פשוט בכמה טיפות חלב אם.

חברה שלי סיפרה שרופא הילדים שלה אמר שככל שחבל הטבור נושר מוקדם יותר, הדבר מצביע על מערכת חיסונית טובה, מכיוון שחבל הטבור הינו "גוף זר".

כדאי אולי להתייעץ עם הרופא. גם אצלנו לקח כמה שבועות עד שנשר, ואח"כ הייתה גרנולומה (נשאר כלי פתוח בטבור) שחשבו לצרוב. בסוף נסגר באופן ספונטני.
אם אתם רוחצים כדאי לסבן את הטבור ואח"כ לייבש היטב ולחטא באלכוהול. כל זמן שאין דלקת נדמה לי שאין עם זה בעיה. לפי הרופא שלנו, נהוג להמתין שישה שבועות לפני שמתערבים. אצלנו זה לקח יותר, אך הסתדר לבד.

חבל הטבור של בני בן ה - 5 וחצי שבועות עדיין לא נפל.
האחות אמרה לי לנקות פעם ביום עם מקל אוזניים ואלכוהול, ופעם ביום עם פולידין. לשים לב אם מסריח, מאדים (אדום) או כואב.
אני יודעת ששורפים אותו אם הוא לא נופל.
כמה זמן לחכות? האם זה מצביע על בעיות אחרות אפשריות?
אם מישהוא יכול ליעץ לי, אשמח לשמוע\ לקרוא.

אני לא מכירה אף בעל-חיים שלא מנתק את חבל הטבור.
ג'יין גודול כתבה על שימפנזה שנראתה כמה ימים אחרי הלידה כשהיא נושאת את הגור שלה ואחריו נגררת השיליה, עדיין מחוברת אליו.

קראתי מחקר (לפני שנים.. אני לא זוכרת את שמו) בנוגע לחיתוך מוקדם של חבל הטבור. נמצא קשר בין חיתוך מוקדם וריבוי מחלות וזיהומים בינקות. אגב, זה היה כשהייתי עוזרת מחקר לד"ר לביולוגיה - ממש לא מחקר "באופני". הטענה המרכזית שם הייתה, שחבל הטבור הוא חלק ממערכת הדם של התינוק, ולכן חלק מהדם שאמור להיות בגוף התינוק בסופו של דבר, נמצא בחבל הטבור בשלבים הראשונים. כך שאם חותכים אותו מוקדם מדי, התינוק סובל מחוסר דם. לכן הומלץ לחכות עד סיום הפעימות לפחות.

ובנימה אחרת, אני זוכרת שכאשר כלבת נמשפחה שלנו המליטה היא ניתקה את חבל הטבור בשיניה רק אחרי שהיא ניקתה את הגורים (כלומר, אחרי זמן-מה.) אולי זה יכול לענות לשאלה לגבי אבותינו הקדמונים. אני לא מכירה אף בעל-חיים שלא מנתק את חבל הטבור.

We tied 6 hours after our baby was born - simply because we had other things to do before we finally got to all 5 of us sit together We used a shoe string to tie the knot and cut with kitchen shears. The cord fell on the fifth day. I used no dabing at all....

אחרי הלידת בית של ציפי חיכינו ולא חתכנו את חבל הטבור. 50 דקות אחרי הלידה, השיליה יצאה, ואז חיכיתי עוד שעה וחצי, שכבר היה שעתיים וחצי אחרי הלידה, ואז חתכנו. לא היתה תגובה מהתינוקת. השתמשתי במים במקום באלכוהול כדי לנקות את המקום. השארית מהחבל טבור נפלה 5 ימים אחרי הלידה.

התינוק מתחיל לנשום בעקרון בעת חשיפת הפנים לאויר / קור (לכן חשוב חום המים בבריכת לידה, למרות שמוציאים את התינוק מהמים מיד עם צאתו למי העולם). חבל הטבור נותן גיבוי חמצן למשך זמן מועט נוסף, ומאפשר מעבר הדרגתי יותר לשימוש בנשימה כמקור חמצן. זה משמעותי במיוחד, אם משהו מפריע לנשימה (מים מקוניאליים, למשל) - אבל לא ניתן לסמוך על חבל הטבור כמקור בלעדי, ומהר מאד יורדת אספקת החמצן הטבורית. כמובן, שאם חותכים מיד, נמנעת ההדרגתיות הזו - אבל הנשימה מתחילה (או אמורה להתחיל) ללא קשר למועד החיתוך.
יתר על כן - יש אנשים שבוחרים לא לחתוך את חבל הטבור בכלל. ברור שתינוקותיהם נושמים, מלידתם ועד נשירת החבל (יכול לקחת גם 3 שבועות...).

מישהי\מישהו יכול\ה להגיד לי בבקשה לגבי חיתוך חבל הטבור: האם התינוק מתחיל לנשום רק אחרי חיתוך חבל הטבור או שאין קשר בין השניים והתינוק מתחיל לנשום בכל מקרה כשהוא יוצא מהרחם בלי קשר למתי חותכים את חבל הטבור?

תודה
זיו

תקראי במעלה הדף.

אני סחטתי צמר גפן עם אלכוהול על הגלד, החיבור של החבל לגוף ומסביב.

איך מחטאים את חבל התבור !
עדיף מסביב או על הגלד

נראה לי שלפי איך שנראה הפופיק ממשיכים בטיפול. אולי כדאי להתייעץ עם אחות טיפת חלב? בזה הן בטוח טובות...

הכוונה היא לנפיכות ואם צריך להמשיך לחטא את המקום

מה הכוונה ב מה עושים אחרי שחבל הטבור נושר? מה עושים עם השיליה, עם החבל, עם הגדם?

מה עושים אחרי שחבל הטבור נושר .?

בבית החולים בו ילדתי לא מוכנים לחכות עם חיתוך חבל הטבור. ההסבר שלהם הוא כזה- אם התינוק והשליה לא נמצאים בדיוק באותו גובה, ממשיכה זרימת דם בחבל הטבור. אם התינוק יונח גבוה מהשליה הוא יאבד דם שיחזור לשליה. אם השליה תונח גבוה מהתינוק ימשיך לזרום אליו דם ממנה אחרי שהוא מחוץ לרחם ואז יש חשש מוגבר לצהבת.

מישהו שמע את הגישה הזו ויכול לתמוך או להתנגד?

בכנס הקודם של נשים קוראות ללדת , שיין סיפרה שתינוקות שלא נותקו מהשליה שלהם, אלא חיכו עד לנשירה טבעית של החבל מהטבור, היה קשר בין התינוק לשיליה במצבים של בכי וכו', לכן מה שיונת ומיכל סיפרו, נשמע הגיוני מאוד.

וואו, ואני חשבתי שהתינוק לא יכול להתחיל לנשום לפני שחבל התבור נחתך ושהבכי הוא בגלל הנשימה הראשונה שבאה בעקבות החיתוך.

מיכל, גם אצלנו התינוק בכה בגלל חיתוך חבל הטבור! (אחרי שהוא כבר הפסיק לפעום)
גורם להתחיל לחשוב על Lotus]לידת לוטוס birth[/po].htm ...

עוד סיבה לא לחתוך עד סיום הפעימות, היא שבזמן הזה, עובר לתינוק הרבה מאד דם, שחסרונו יכול לגרום לאנמיה. חשוב שהשילייה תהיה גבוהה מהתינוק, ולכן במצבים כמו ניתוח קיסרי, כן צריך לנתק מיד.
במצבי מצוקה, כמו מיים מקוניאלים שיתכן שמונעים מהתינוק לנשום, בבתי חולים מנתקים מיד, כדי לאפשר טיפול, אבל בעצם, השארת חבל הטבור נותנת לתינוק חמצן ומאפשרת טיפול זריז אך לא היסטרי - דווקא במצבים האלו הכי חשוב לשמור על חבל הטבור.

לגבי תלישת גלד הטבור - לבן של חברתי ניסו לתלוש והוא צרח נורא. אז אולי פשוט כדאי לתת לו לנשור לבד כמה זמן שצריך.
לגבי חיתוך חבל הטבור - בלידת הבית של ביתי חיכינו די הרבה זמן עד החיתוך וכשחבל הטבור הפסיק לפעום חתכנו.
מיד כשחתכנו היה בכי חזק של כאב.
היה ברור שפעולת החיתוך היתה המקור לכאב ולבכי...
באותו מעמד שוחחנו על כך עם המיילדת שציינה בפנינו שבעיניה זה דומה לחיתוך בבשר החי. ואני תוהה אם לאבותינו הקדמונים היו דרכים אחרות...

יונת, גם אני טיפטפתי מהחלב שלי על חבל הטבור של הינוקא...

מחקר שנעשה לאחרונה בדק את עניין האלכוהול.
התינוקות חולקו לשתי קבוצות: אחת שהטבור נוקה באלכוהול, והשנייה שרק רחצו במים.
באף אחת מהקבוצות לא הופיע שום זיהום.
אבל בקבוצה שרחצה במים בלבד נשר חבל הטבור מהר יותר, לעומת אלה שניקו באלכוהול.
כשבאנו עם הינוקא לקופ"ח, לבדיקת התינוק השיגרתית של השבועות הראשונים, הרופא או האחות ציינו את המחקר הזה בפני והוסיפו גם את המלצתם, שאין צורך באלכוהול. (גם המיילדת שלי ציינה זאת בפני עוד קודם).
אמנם ידעתי כבר קודם, אבל התרשמתי מהמודעות של מרפאת הילדים ומהיישום המהיר להמלצות להורים - בדרך כלל הרופאים הם הפחות מעודכנים בנוגע לחידושים הרפואיים...

עם שני הילדים הראשונים אמרו לי למרוח שמן ולא אלכוהול, וזה נראה לי הגיוני. עם השלישי מרחתי מהחלב שלי (קולוסטרום בהתחלה) וחבל הטבור נשר תוך יומיים! (התחלתי למרוח רק אחרי יומיים, למי שעושה חשבון)

אמיליו
אצל הקטנה שלי, הטבור לא נשר במשך חודשיים, שלחו אותנו לכירורג ילדים שפשוט נתן משיכה קטנה ו"תלש" את הגלד. וזהו.
אז לא להילחץ. בטיפת חלב סתם הלחיצו אותנו, ורופא הילדים "הטרי" גם הלחיץ ושלח לבדיקות דם (מסכנה) ובסוף הגענו לכירורג שצחק על כולם.
בקשר לאמבטיות- עשינו אמבטיות כרגיל .

האלכוהול מייבש, לא מרטיב. אני טיפטפתי מצמר גפן על הטבור, והשארתי פתוח, לא חבוש.

לפי מה שכתוב בספרים עד 10 ימים אמור לנשור.
בכל מקרה לא הרטבנו את החבל פרט לניקוי קבוע מידי החתלה ,מסביב לחבל עם אלכוהול .
אולי זה מה שמרטיב את החבל.

אמיליו - אני לא יודעת אם 18 יום זה הרבה או מעט. לאגם נשר הטבור אחרי 3 שבועות (בערך).
אמא של שביט טוענת (והיא בעלת נסיון בטיפול תינוקות ואחות במקצועה), שככל שהתינוק בשל יותר, החבל נושר מהר יותר. אגם נולד בשבוע 37, ומור שנולד בשבוע 38, הגדם נשר אחרי שבוע וחצי. ליבי שנולדה בשבוע 41, נשר לה תוך 5 ימים.

נראה לי שככל שמרטיבים את הגדם, לוקח לו יותר זמן לנשור.

תגידו,
מה אם חבל הטבור לא נופל כבר 18 יום? יש מקרים של כל כך הרבה זמן?
והאם אפשרי לעשות אמבטיה לתינוק למרות שהחבל לא נשר? בפוריה אמרו לנו בפרוש להמתין עד הנשירה.

באמת תמיד תהיתי איך אבותינו הקדמונים חתחו את חבל התבול בתקופה שלא היו להם סכינים וכלים לצורך העניין. לא העלתי על דעתי שאפשר פשוט לא לחתוך וזה מתנתק לבד. חשבתי שהתינוק לא יכול להתחיל לנשום לפני שחותכים את חבל התבור.

אני מכירה מישהי שהסתובבה עם השליה עטופה בשקית נילון (מחוברת לתינוק כמובן) וזה קצת עזר בעניין הריח.

אומרים שאין עצבים בחבל הטבור. אבל אני לא בטוחה בטוחה בטוחה שזה נכון לחלוטין.
ולגבי להסתובב עם השיליה - קראתי שאפשר סתם לעטוף אותה בחיתול.

זו פעם ראשונה שאני שומעת שחיתוך חבל הטבור לפני הפסקת הפעימה כרוך בכאב.
את בטוחה בטוחה בטוחה?

מרב הי,
היה חשוב לי שחבל הטבור יחתך אחרי שהוא יפסיק לפעום, ראשית, כדי שהמעבר מנשימה בתוך הרחם באמצעות חבל הטבור לנשימה באויר העולם באמצעות הריאות תהיה יותר זורמת ומה שפחות טראומטית. מקריאה בספרים הבנתי שאם מחכים עם החיתוך, התינוק נושם בשני האופנים ביחד עד שהשלייה מפסיקה לתפקד וכך השינוי הוא פחות חד.
שנית, כל עוד חבל הטבור פועם הוא בבחינת בשר חי וחיתוכו הוא חיתוך בבשר חי (אאוץ').
לכן עדיף לחכות (כאשר זה ניתן ואין מצוקה) כמה שיותר.
סתם כקוריוז:
יש נשים שמגדילות עשות, ומאמינות שאסור לחתוך את חבל הטבור בכלל. הן יולדות את התינוק ואז את השלייה ומשאירות את השניים מחוברים עד שהם מתנתקים באופן טבעי (הן מחזיקות את השלייה בקערה עם מים ולוקחות אותו לאן שהן לוקחות את התינוק. הריח כנראה לא משהו אחרי כמה ימים). כך הן מאמינות שיש לפעול, והן גם טוענות שהטבור של התינוק יוצא מושלם באופן מדהים. קראתי על זה באתר של מישהי אמריקאית שגם יולדת לבד (לגמרי לבד אפילו בלי בן הזוג). הקישור לעוד מיני אתרים מעניינים היה באתר: The Natural Child Project, שהמליצו עליו כאן כבר בעבר.

לילה טוב,
ויויאן

לויויאן ואחרות, למה היה חשוב לכן שיחתכו את חבל הטבור רק אחרי שיפסיק לפעום?
כמה זמן בערך אחרי הלידה זה קורה?

ראו גם: מדור הריון מדור לידה, טקסי הריון ולידה שליה וחבל טבור