כמובן שזה משפט מקומם
וואללה.
אני פשוט לא מסכימה איתך.
ואילו הייתי חושבת אחרת, הייתי גרושה היום (צינזרתי פיסקה שלמה שבה פירטתי יותר).
_"הרבה נישואין שגויים ומיותרים יימנעו ככה".
זו צרות אופק ובורות להניח שיש דבר כזה, נישואין שגויים ומיותרים_
זה אני לא יודעת. לא נציגה של
עוף החול. זו היתה האסוציאציה שלי, הגריין מדבריה.
אני שמתי לב למה שהיא כתבה, כי מבחינת הקריטריון שלה, בהחלט נישואי היו שגויים. P-:
יש קשר בעיני בין בעיות הנישואין והגירושין לבין
חקיקה בנושא חינוך ביתי, אבל הקשר הוא גם בין זה לבין הנקה ממושכת,
מיטה משפחתית ועוד כמה דברים.
כלומר, הקשר הוא: כל אחד שחי באורח חיים שכולל בחירות שאינן מספיק "מקובלות חברתית" (לא יודעת איך בדיוק להגדיר את זה), עלול למצוא את עצמו במצב שבו מתערבים לו בחיים בצורה מטורפת, הזויה ובלתי נסבלת.
גירושין הם בדיוק המצב שבו לפחות אחד מההורים נותן דריסת רגל לרשויות בתוך הבית והמשפחה, בתוך המרחב הפרטי - כי המרחב הזה נעשה פרוץ לפתע, ואחד ההורים (לעתים אפילו שניהם) מנצל את השונות החברתית לשיסוי הרשויות באלה שהיו בעבר היקרים לו מכל.
האם אפשר לזהות לפני החתונה את אלה שמסוגלים לבצע שיסוי כזה?
אני לא יודעת.
ויש דברים שפשוט מתגלים רק כשמגיעה שעת המבחן.
אני קוראת את המכתבים שמקבלת
פליי ליידי ושולחת למנוייה. לא מזמן היו כמה מכתבים של גרושות שתיארו איך האקס שלח אליהן את רשויות הרווחה בארה"ב. בום, פתאום עובדת סוציאלית דופקת בדלת לביקור פתע כדי לבדוק איך הבית שלך נראה, כי האקס טוען שזה דיר חזירים מוזנח עם עכברושים מסתובבים במטבח והוא רוצה חזקה על הילדים. אז העובדת הסוציאלית בפתח, נכנסת לראות אם השירותים שלך נקיים, אם שטפת רצפה, אם המטבח שלך נקי ולא מקור למחלות, אם ארון המצעים שלך מסודר, ואיך נראה חדר הילדים. ואני לא מדברת על מיטה משפחתית! אני מדברת על "מסדר המפקד" לבית "נורמטיבי"!
אז החינוך הביתי הוא עדיין עוד אחת מהבחירות ה"לא מקובלות חברתית".
אני אישית לא בטוחה שהמסלול המשפטי הוא המקום להפוך את הבחירה למקובלת חברתית, ואני קצת חרדה, ואני מקווה שהמהלך לא יזיק (ואני תומכת בו בכל הדרכים).
אני מאמינה, שמה שיהפוך את החינוך הביתי לפחות נרדף הוא א. התגברות התופעה. וב. הנוכחות של משפחות חינוך ביתי בתקשורת כך שהציבור לאט לאט יתרגל לזה ש"זו עוד אופציה".
ואני גם מאמינה, שחינוך הציבור נעשה בשלבים. קודם צריך "להרגיע" אותם שהילדים יוצאים "טוב" מהחינוך הזה, בעזרת משפחות "חזקות" וילדים "מחוננים" (אני מקווה שאתם שמים לב שיש פה הרבה מלים במרכאות), ורק בשלב השני אפשר יהיה להרחיב את הספקטרום. וכמובן, הצגה של משפחות מגוונות ומאוד שונות זו מזו עוזרת להרחיב את הרפרטואר של האופציה הזאת.
אני מאמינה, ששופטים, עובדות סוציאליות וכל אלה - לא באמת פועלים לפי ספר חוקים.
הם פועלים לפי הדיעות הפרטיות שלהם, בעיקר לפי הדיעות הקדומות שלהם, ואחר כך מוצאים את החוקים והנהלים שיאפשרו להם לשלוט לך בחיים.
בעניין החינוך הביתי כמו בכל עניין.
כמו בדיני צוואות, או בדיני משפט פלילי, במקרי אונס ועוד - גם בגירושין יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי למזער סיכונים.
ובמחשבה נוספת, אני בהחלט חושבת שיש נישואין שגויים. אלה אנשים שגם התחתנו מכל מיני סיבות לא טובות, וגם אחר כך לא יכלו להמשיך לחיות עם זה. ויש גירושין שגויים. אלה גירושין שעם שינוי גישה היו יכולים להמנע (
לבסוף מוצאים אהבה). אנשים הם לא סטאטיים, הם משתנים, וזוגיות איננה משהו "קבוע" אלא משהו שדורש תחזוקה מתמדת. לא תמיד הנישואין באמת שבורים ואי אפשר לתקן. והרבה פעמים, אנשים במצב "שבור" מתנהגים בצורה שלא היו מתנהגים במצב "מתוקן".
לנישואין יש מחיר גדול, יחד עם תווית הרווח. חשוב לדעת את זה.
לילדים יש מחיר גדול, יחד עם תווית הרווח. וחשוב לדעת את זה (בדפים אחרים).
לגירושין יש מחיר ענק, וחשוב לדעת את זה.
את המחיר של הגירושין, לפי כל המחקרים, משלמים בראש ובראשונה הנשים והילדים. וחשוב לדעת את זה.
כל אשה צריכה לדעת איפה נקודות התורפה שלה מבחינה אישית וחברתית, ולדעת למגן כמה שאפשר.
החל מבעיית הכסף בבית (מי שולט בכסף, ואם הוא מפרנס ואת מגדלת את ילדיכם, מה יקרה לך במקרה של גירושין?),
וכלה בבעיית החינוך הביתי.
לא רק חינוך ביתי.
כשהתחתנתי, לא ידעתי על החינוך הביתי, אבל כן ידעתי על אנשים שחזרו בתשובה ודרשו לשלוח את הילדים למוסדות חרדיים.
לכן אני רציתי להכניס בחוזה הנישואין שלנו את המשפט, שאם אחד מאיתנו מאבד את שפיות דעתו או חוזר בתשובה, הוא מאבד את החזקה על הילדים.
(זהו, שולחת כמו שזה)