[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

גולדי, אני כבר כמה ימים קוראת את הדף - [po]האם ואיך מצאתם את הייעוד שלכם[/po] ואז הגעתי אל הבלוג שלך , וואו מדהים לראות את התהליך שעברת, וזה נותן לי המון המון השראה. אני מאוד מזדהה עם הרבה דברים שכתבת , כמו שהיו כאלו שציינו במהלך הדרך - "זה כאילו את מספרת את הביוגרפיה שלי " אז אני ממש מרגישה כך. והקריאה של מי שכבר היה בדרך הזאת ועבר את אותן שאלות והתלבטויות נוטעות בי יותר כוח להמשיך ולדעת שהתהיות בדרך הן טבעיות והן חלק מהתהליך. אני מניחה שהתמדה ואמונה למרות כל הקשיים - מביאים תוצאות בסוף. שיהיה לך המון בהצלחה בסטודיו!

משהו יפה שראיתי קישור אליו מאתר 'גיליסט':

[url=http://www.irinawerning.com/bttf2/back-to-the-future-2-2011/]פרוייקט של צלמת בשם אירינה וורנינג שמשחזרת תמונות ילדות/תמונות עבר עם אותם א/נשים היום[/url]

ממש מרגש בעיניי !

גולדי, איזה יופי של ראיון. אתן נראות מקצועיות מאד.
יופי! (כבר אמרתי?)

איזה תסכול, במחשב שלי אין סאונד, ובמחשב של אישי הסרטונים של ערב חדש לא עולים |אוף| אני אצטרך למצוא לי מקום אחר לצפות...
בינתיים הסתכלתי על הראיון בלי קול ואתן פשוט נראות מצוין! לא שמעתי מילה אבל שפת הגוף של שתיכן משדרת משהו מאוד טוב.
והטייטל "צלמת" ככה בפריים טיים... יפה לך מאוד גולדי יקירתי :-)

נועה
כן התערוכה נסגרה. יכול להיות שנציג בעוד מקום, אני אעדכן....

חדוה - הנה הלינק : http://www.23tv.co.il/239-he/[po]erev hadash[/po].aspx
שודר ב- 24.8.11 בדקה ה- 48:42 (שימי לב איך הראיון מתחיל :-D )

דיון מרתק וחשוב, ניסיתי למצוא את הראיון בערב חדש ולא הצלחתי. אנא שילחי לי את הלינק. חדוה

התערוכה נסגרה?

[u]כשאתה מסתכל על צילום שמפעיל אותך באיזושהי צורה, מעלה בך משהו, בד"כ זה הקול הפנימי שלך שמדבר.[/u]
אני חושבת שבמקרה הזה יש כאן משהו מעבר לכך, שנוגע להקשרים חברתיים ותרבותיים שאנשים עושים.
למשל בתמונה של הנער עם הפרח, ניכר שהוא מתרגש ושמח בפרח על ראשו, ושהתמונה צולמה באהבה ובשמחה,
ועם זאת אנחנו יודעים שנער "נורמטיבי" עם מודעות לציפיות חברתיות ותרבותיות, כנראה לא היה מצטלם ככה עם פרח בשיער ומתגאה בו
כך שההרגשה שעולה היא של מבוכה - אנחנו כאילו יודעים משהו שהנער לא יודע, בשל היותו "פגוע נפש", ויש בזה משהו כואב.
זה לגמרי שונה מהדוגמה של אלינור קרוצ'י, שבוחרת לצלם את עצמה בכל מיני סיטואציות חושפניות מתוך מודעות מלאה.
וכן, המטרה של האמנות היא בהחלט לעורר רגש, אבל לי קשה להסתכל על זה ככה נטו.
הרי המצולמים הם לא רק אובייקטים המגשימים את המטרה האמנותית... ממש כמו שכתבת למעלה:
_סוגיות והתלבטויות שונות עלו במשך הפרויקט. האם נכון להראות קושי, חריגות, סבל, שיגעון? או שמא נכון דווקא להדגיש את יופיים ושמחתם של המצולמים? את ה"שגרה הנורמאלית" של חייהם בפנימייה?האם אנו משתמשים במצולמים כ"אובייקטים" על מנת לצלם צילומים יפים ונוגעים?
מהו גבול החשיפה האפשרי? מה ניתן להראות ומה לא?_
שאלות טובות! וברור שהקול הפנימי מדבר, כי אנשים שונים מפרשים באופן שונה סיטואציות דומות, ובכל זאת... לדעתי יש טעם בשאלות הללו ובתשומת לב תמידית של צלמים לנושאים הנ"ל.
חוצמזה, נדמה לי שהזכרנו כאן כבר את הנושא הזה, בתגובה לתמונה ש [po]נעה זני[/po] צילמה, קלוז אפ מאוד קרוב של בנה עם קעקועים של כדורגל, זוכרת?

[u]מצרפת לינק לפייסבוק, יש בדף גם את הקישור שביקשת לראיון בערב חדש, לא יודעת אם זה יעבוד...[/u]
לדף המקסים בפייסבוק נכנסתי, ואת הסטטוס על הראיון בערב חדש מצאתי, אבל הלינק מוביל לאתר של ערב חדש, בו מוצגת התוכנית האחרונה...
באיזה תאריך שודר הראיון? אני מתה לראות :-)

[u]ציפור קטנה (פייסבוק) לחשה לי שעשית פריצת דרך מקצועית משמעותית מאוד לאחרונה[/u]
מצרפת לינק לפייסבוק, יש בדף גם את הקישור שביקשת לראיון בערב חדש, לא יודעת אם זה יעבוד... ננסה
http://www.facebook.com/pages/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99-%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%93%D7%99%D7%95-%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D/233241213367731

[u][b]וואלה, לא יודעת... יש בה משהו מביך, אבל גם בהרבה תמונות אחרות בסדרה... אני לא יודעת מה הצלמות ראו בה, מתאים לך לשתף?[/b][/u]

אני לא יכולה לשתף יותר ממה ששיתפתי, אבל יכולה להגיד לך שאם זו היתה התמונה שלי הייתי שמחה מהתגובה "נבוכה" מאשר לא עשתה לי כלום. וזה מזכיר לי
שאתמול הייתי בסרט בסינימטק על 4 צלמות שביניהן צלמת שאני מאד אוהבת ומעריכה, אלינור קארוצ'י, אפילו פתחתי איתה את הדף הזה (אפרופו סגירת מעגלים :-))
אלינור נשארה בסוף הסרט לענות על שאלות. היתה משהי בקהל שמאד החמיאה לה על הצילומים אבל אמרה שתמונה אחת שלה ממש חלחלה אותה
בתמונה רואים את אלינור יושבת ליד אביה כשהיא בתחתונים בלבד (תמונה עליונה) http://emmabashforth.wordpress.com/2011/01/22/elinor-carucci/
אלינור ענתה לה על זה שככה הם מתנהגים בבית, ככה היא גדלה אין בעיה להסתובב ערומים ומבחינתה זה הכי טבעי.
אני חייבת לציין שהשיח איתה היה מרתק והיא דיברה בפתיחות כובשת. יש לה מחר פתיחה של תערוכה בגלריה טבי בת"א, אני ממש ממליצה בחום!! http://www.taviartgallery.com/ViewExPhoto.php?p=1&n=94&pic=1195
מה שאני מנסה להגיד
כשאתה מסתכל על צילום שמפעיל אותך באיזושהי צורה, מעלה בך משהו, בד"כ זה הקול הפנימי שלך שמדבר.
בתמונה שצילמתי את הבחור מהפנימיה על הדשא, שמעתי תגובות מאנשים שזו תמונה עצובה. אני אישית בזמן שצילמתי אותו ראיתי יופי, תמימות, אינטימיות התמסרות, פתיחות אבל ממש לא עצב
יכול להיות שעצם הקונספט של התערוכה נערים ונערות בפנימיה כבר מכניס אותך, עוד לפני שראית בכלל משהו למוד ספציפי - של עצבות
וכנל לגבי התמונה של הנער עם הפרח שצולם באהבה גדולה (נוצר בניהם חיבור מרגש)...
וזה כל היופי באומנות שכל אחד יכול לפרש או להרגיש אחרת.
אני מנסה כרגע להבין מי אני ומה הקול שלי, דרך צילומים שמשפיעים עלי או מעלים בי איזושהי תגובה.

[u]איזו סגירת מעגל מקסימה... הרי כל הבלוג הזה התחיל בדף [po]האם ואיך מצאתם את הייעוד שלכם[/po], והגיגים על גיל 40[/u]
חייבת לקרוא את הדף הזה שוב, תודה על התזכורת :-)

_וללא ספק התערוכה ממחישה בתמונות את מה שאת מספרת במילים
תודה על השיתוף והחשיפה לעולם הצילום :-)_
תודה לך!

[u]הרבה זמן לא הייתי בדף וכל כך הרבה עברת ועשית.[/u]
ציפור קטנה (פייסבוק) לחשה לי שעשית פריצת דרך מקצועית משמעותית מאוד לאחרונה :-)
באמת מדהים... עברה רק שנה! @}

איזה תהליך מקסים גולדי!
הרבה זמן לא הייתי בדף וכל כך הרבה עברת ועשית.
וללא ספק התערוכה ממחישה בתמונות את מה שאת מספרת במילים
תודה על השיתוף והחשיפה לעולם הצילום :-)

[u]התמונה הזו היא אחת החזקות בעיני. את יכולה לראות אותה בלינק שצרפתי למעלה כשהילדים באו לבקר (תמונה שניה, הילד עם הפרח) ולומר את דעתך.[/u]
וואלה, לא יודעת... יש בה משהו מביך, אבל גם בהרבה תמונות אחרות בסדרה... אני לא יודעת מה הצלמות ראו בה, מתאים לך לשתף?

_מליון דברים עוברים עלי לאחרונה, נכנסת בהמון שדים שצצים תוך כדי פעולה וזאת הרגשה משחררת ומבהילה ביחד.
למשל השבוע התראיינתי עם משהי שאני מאד אוהבת מהקבוצה, לערב חדש. זה משהו שבחיים לא הייתי עושה גם אם היו משלמים לי מליונים!_
וואו, טוב לשמוע! כל הכבוד לך! יש לינק?

_מרגישה שהתעוררתי סוף סוף, אומנם זה קורה בגיל 40 וקצת יותר קשה לטרוף את העולם כשאת במסגרת משפחתית עם ילדים ברקע
אבל אין ספק שעדיף מאוחר מאשר אף פעם._
איזו סגירת מעגל מקסימה... הרי כל הבלוג הזה התחיל בדף [po]האם ואיך מצאתם את הייעוד שלכם[/po], והגיגים על גיל 40 :-)

הולכת שאלת לגבי -
[u]מהו גבול החשיפה האפשרי? מה ניתן להראות ומה לא? סביב השאלות המהותיות הנוגעות לאתיקה, צילום, מוסר ואמנות נבטו שיחות עמוקות.[/u]
זאת שאלה שעלתה בעקבות צילום ספציפי שהיה מאד חזק אבל הצלמת לא הרגישה איתו נוח. ואז נפתח דיון של בעד ונגד.
אני (לא רק) הייתי בעד להציג את הצילום, לא ראיתי בו את מה שטענו מנגד אבל כששאלו אותי: "אם זה היה הבן שלך היית שמחה לראות את התמונה הזו" זה גרם לי לשתוק לכמה דקות.
היה קשה לי לענות על השאלה הזו, זה לא הבן שלי. הסתכלתי עליה שוב, ועדיין מה שראיתי היה את היופי את הרכות ובמקביל את הקושי. כדי שהמסר יעבור וכדי שהתמונה תיגע ותזיז משהו אני חושבת שאי אפשר להיות סטריליים אחרת אין בזה טעם.
התמונה הזו היא אחת החזקות בעיני. את יכולה לראות אותה בלינק שצרפתי למעלה כשהילדים באו לבקר (תמונה שניה, הילד עם הפרח) ולומר את דעתך.
מה שהכי יפה שהנער ממש אהב את התמונה :-)
(וכמובן שכל הצילומים קיבלו את אישור הפנימיה לפני התערוכה )

מליון דברים עוברים עלי לאחרונה, נכנסת בהמון שדים שצצים תוך כדי פעולה וזאת הרגשה משחררת ומבהילה ביחד.
למשל השבוע התראיינתי עם משהי שאני מאד אוהבת מהקבוצה, לערב חדש. זה משהו שבחיים לא הייתי עושה גם אם היו משלמים לי מליונים!
ובאמת היה מלחיץ בטרוף, הייתי על סף איבוד הכרה :-P , למזלי היתה פדיחה קטנה בתחילת הראיון שקרעה אותי מצחוק וזה שיחרר אותי..
מרגישה שדברים זזים, יש המון תגובות טובות על התערוכה ובכלל יש תחושה חזקה של יצירה באויר.
אנחנו מתכננות להמשיך הלאה לעוד פרויקטים וזה ממש מרגש.
במקביל נכנסתי שותפות עם עוד חברה לסטודיו לצילום בת"א, ואנחנו מצלמות משפחות בצורה אחרת ומאד ייחודית לנו.
מרגישה שהתעוררתי סוף סוף, אומנם זה קורה בגיל 40 וקצת יותר קשה לטרוף את העולם כשאת במסגרת משפחתית עם ילדים ברקע
אבל אין ספק שעדיף מאוחר מאשר אף פעם.

אין ספק שזו סגירת מעגל. הנערים והנערות נראים מבסוטים כל כך.
זה תמיד מרתק לראות את האוביקט המצולם ליד התוצאה הסופית ולהתבונן בתגובה הראשונה שלו. הייתי רוצה לראות זאת בעצמי.!!!

מצטטת מתוך הלינק ששמת [po]קן לציפור[/po]:
_סוגיות והתלבטויות שונות עלו במשך הפרויקט. האם נכון להראות קושי, חריגות, סבל, שיגעון? או שמא נכון דווקא להדגיש את יופיים ושמחתם של המצולמים? את ה"שגרה הנורמאלית" של חייהם בפנימייה?האם אנו משתמשים במצולמים כ"אובייקטים" על מנת לצלם צילומים יפים ונוגעים?
מהו גבול החשיפה האפשרי? מה ניתן להראות ומה לא? סביב השאלות המהותיות הנוגעות לאתיקה, צילום, מוסר ואמנות נבטו שיחות עמוקות.
פעם בשבוע נפגשו הצלמות לצפייה בעבודות ולשיחה וניתוח התהליכים והדילמות._

נשמע מעניין מאוד... גולדי, תוכלי לספר לנו קצת?
<יצא לי מרגיעון מדהים: [u]גם בצד השני יושב בנאדם[/u]...>

ה [url=http://www.womenphotographing.co.il/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%AA-%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%91%D7%97%D7%9E%D7%A9]תערוכה[/url] יפיפיה, מרגשת. הייתי גם בפתיחה.

כן, אני מבינה...
השבוע ראיתי בפייסבוק את הראיון עם חדוה ודינה על התערוכה, והפנימיה... מרגש מה שהן מספרות @}
http://www.youtube.com/watch?v=VcYBhZD4Xc4

בתחילת הפרוייקט, אחת ההנחיות שקיבלנו היתה להגדיר לילדים את מסגרת הפגישות, הכל חייב להיות מאד ברור ועם גבולות ברורים - התחלה וסוף,
ואני לא חושבת לצערי שאני יכולה להתחייב לקשר יציב ומוגדר שכזה כרגע, אבל מי יודע...

איזה חמודים... ניכר שהם ממש מתרגשים מהמעמד! משמח לראות כמה שהם שמחים :-)
אין לך דרך לשמור על קשר? האם הפרידה היא מחויבת המציאות?

בהמשך למה שסיפרתי למעלה:
היום הילדים מהפנימיה באו לבקר בתערוכה!!!
אני התרגשתי בטרוף. אני חושבת שזה היה רגע השיא של כל הפרוייקט הזה. לראות אותם גאים כ"כ ומתרוצצים על רקע התמונות שלהם, זה היה שווה את הכל.
מעבר לזה גם נפרדתי כמו שרציתי מהבחורונצ'יק שצילמתי, ופרקתי את כל מה שהיה עצור מאז הפרידה האחרונה בפנימיה.
כשהוא נכנס לגלריה עם שאר הילדים, כ"כ שמחתי לראות אותו ולא יכולתי להתאפק, נתתי לו חיבוק שובר תקנים וקודים, חיבוק מכל הלב. וזה מה שעשה את כל ההבדל כי בשנייה הכל הופשר והמילים יצאו בצורה טבעית, חמות ומחויכות.
ואז הם הלכו
ונשבר לי הלב.
פרידות זה לא משהו...

https://picasaweb.google.com/105009034061884520417/WsRpIK?authkey=Gv1sRgCJn8i4Swi_-PPg

תודה תלמה. מקווה לשמוע את קולך בהמשך...

סוף סוף הגעתי לסוף. התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק. זה לקח לי כמה ימים טובים בגלל הפרעות צפויות של הבייבי או עייפות או סתם טלפון. רציתי להגיב באמצע לכל כך הרבה דברים שנאמרו אבל כנראה שיותר מזה רציתי פשוט להמשיך ולקרוא.
זה כל פעם מוכיח עצמו מחדש שאם זה אותנטי אז זה מרגש. וזה נכון גם לצילום ולאמנות אבל במקרה הזה גם לכתיבה ולבלוג עצמו.

וואו... תמונה חזקה...

הולכת יקרה,
כיף שאת כאן, תודה על התגובה - התגעגעתי :-D
תיקנתי את הלינק..

גולדי, אין לי מילים, השיתוף הזה מהמם... איזה תהליכים קורים בצילום, מרגש... ותודה שאת משתפת בעולם הכל כך אישי ומעניין הזה @}
<התמונה בקישור לא נפתחת לי...>

גם אני שמחה לשתף!!! אני משתתפת בתערוכת צילום ראשונה "שני בחמש" בגלריה 121 עם עוד 6 צלמות,שבמשך חודשיים, בכל יום שני בחמש אחה"צ,
נפגשנו עם נערים ונערות הסובלים מקשיים נפשיים ושוהים בפנימייה במרכז הארץ. צילמנו הרבה והתמודדנו עם פחד, תיסכול, קירבה ופרידה.
בתערוכה יוצגו צילומים מתוך סדרת המפגשים הללו. ([b]הפתיחה - חמישי הבא 11.8 בשעה 20:00 בהרצל 121, ת"א[/b]).

עברתי תהליך לא פשוט במהלך החודשיים האלו. עצם הרעיון להיפגש עם מישהו שהוא סובל מקושי נפשי הכניס אותי קצת ללחץ. איך מתנהגים, מה מותר מה אסור איפה הגבול? הרי הקודים הם אחרים לגמרי.
קיבלנו בריף בסיסי מרכזת הפנימייה, בחורה צעירה ומדהימה, שאלנו שאלות וביקרנו בפנימיה כשהילדים היו בביה"ס. דווקא הביקור הזה, לפני שפגשתי את הבחור שאני אמורה לצלם העציב אותי מאד.
חדרים קטנטנים, בכל חדר 3 מיטות נוער שמעליהם מדף עם כמה פריטים אישיים, מנורת קריאה וארון בגדים נעול. סטו. בועת חיים קטנטנה.
זה נראה לי כמו חדר של מישהו שעזב את הבית, זיכרון של מישהו, שאין בו חיים. עמדתי שם לבד וירדו לי דמעות.
במפגש הראשון הייתי כולי לחוצה ומרוגשת. ידעתי (וגם ראיתי תמונה) שאני אמורה לפגוש בחורונצ'יק בן 16, רגיש מאד וחמוד ושיש לו שם חבר ממש טוב. כשהוא ירד מהאוטובוס שמחזיר אותם מבית הספר ישר זיהיתי אותו.
הוא נראה יותר גדול מבתמונה, יותר גבוה ויפיפה. ניגשתי אליו והצגתי את עצמי והתחלנו ללכת. לא ממש ידעתי מה להגיד והשתמשתי במצלמה, הסברתי לו קצת ונתתי לו אותה שיצלם. כל המפגש הראשון הוא צילם ואני פחות או יותר רדפתי אחריו.
כך נראו בערך רוב המפגשים הייתי בסוג של הלם. הצילומים יצאו זוועה. כשהראיתי לבעלי מה שצילמתי הוא אמר: מה קורה לך אפילו תמונות יפות למזכרת אין לך לתת לו. איפה את? כנראה הייתי עסוקה בלהיות בסדר, להיות אחת מהחברה, להיות אמא, אבל שכחתי שבאתי גם כדי לצלם. עשיתי קליקים במהלך המפגשים אבל הם היו ריקים, לא ראיתי כלום. בלק טוטאלי.
ראיתי תמונות של בנות אחרות, שמעתי את הסיפורים ואת החיבור והשיחות עם הנערות/נערים האחרים ועל היחסים שנרקמים שם ועוד יותר נלחצתי איפה אני בכל התהליך הזה? הרי הילד הזה נכנס לי עמוק לתוך הנשמה, הרגישות שלו, הלב הרחב, החברות הצמודה והנזקקת עם החבר, וגם כמה הוא יפה... איך אני לא מצליחה להוציא את כל זה החוצה???
אחרי עינויים ואחרי שירדתי לעצמי טוב טוב על החיים הבנתי שאני צריכה לקחת אחריות ולהוביל את המפגשים - ונשארו לי רק עוד 2!!!
במפגש הלפני האחרון הגעתי יותר מוקדם, הייתי חייבת להיות לבד, הסתובבתי בפנימיה, הסתכלתי סביבי וחיפשתי קודם כל לוקיישן. נשמתי, דיברתי לעצמי (בחיי) ניסיתי לראות. בחרתי 2 מקומות והחלטתי שאני מתחילה עם הנערונצ'יק לבד ואח"כ מצרפת את החבר.
וזה מה שהיה. כנראה שהמפגשים הקודמים לא היו ממש לחינם, הוא שיתף איתי פעולה בצורה טוטלית והיה מתוק ומאפשר. וסוף סוף לחצתי על הכפתור והרגשתי.
כל ההתמודדות הזו לימדה אותי כ"כ הרבה, מרגישה שגדלתי בשנה, אבל הכי קשה הייתה לי הפרידה.
הוא היה קר מרוחק ומנותק. לחצנו ידיים והוא הלך. היה לי נורא קשה עם זה, אפילו נעלבתי כמו ילדה מפגרת. תכננתי להגיד לו כ"כ הרבה דברים אבל הקור הזה הכניס אותי למבוכה ושיתק אותי. אבל ככה זה, אין קודים ברורים, אין חיבוק פרידה. נשארתי עם כדור מלא רגש בבטן. נתתי לו אלבום עם תמונות שלו והחברים שיהיה לו למזכרת וכתבתי הקדשה, מקווה שהוא הבין מהדברים איזה ילד קסם הוא.

מצרפת תמונה דווקא לא מהתערוכה: https://picasaweb.google.com/goldidaff/sgyehI?authkey=Gv1sRgCJbA5P6p8JyDBQ#5637286744704927954

[u]שמחה לשתף : תערוכה של אלינור קרוצ'י בישראל בספטמבר גלריה טאג תל אביב[/u]
ברור שאני שם!!

שמחה לשתף : תערוכה של אלינור קרוצ'י בישראל בספטמבר גלריה טאג תל אביב

Richard Learoid צלם מדהים!!!!! נפלתי מהפורטרטים שלו...
http://www.wastd.co/2010/09/richard-learoyd-about-the-artist/
http://www.google.co.il/search?q=RICHARD%20LEAROYD&um=1&ie=UTF-8&tbm=isch&source=og&sa=N&hl=iw&tab=wi&biw=972&bih=528

[u]הייתי בדיונים עם עצמי על אומנות על צילום איפה זה מתחיל ואיפה נגמר ,המתח בין פרנסה לאומנות ,כשאת עושה את אומנותך "קדרום לחפור בו " לוקח זמן להיות שמחה על כך.[/u]
אני עדיין בחפירות -P:

ביקרתי את חברת ילדות שלי, אנחנו חברות מגיל 6, והבנות שלנו באותם הגילאים (8). זה תמיד מצחיק אותנו כי אנחנו רואות את עצמינו קטנות. אבל כמה הן שונות מאיתנו או שאולי רק נדמה לי, בזיכרון שלי אנחנו היינו הרבה יותר תמימות.
אני זוכרת אותנו משחקות בבית בובות, עושות לבובות ימי הולדת, אני על האקורדיון (הכלי הזה תמיד ריגש אותי, במיוחד כל הכפתורים שלו. הייתי מחפשת הזדמנויות ללחוץ על הכפתורים השחורים הקטנים כשהמורה למוסיקה לא הסתכלה) והיא שרה...
והיום הבנות נראות לי גדולות כאלו ומבינות יותר מידי, מעורבות יותר מידי ואני מרגישה צורך עז לשמור על התמימות שלהן, אולי לפעמים אני גם מגזימה (היו כבר דיונים על זה למעלה).
בקיצור, אצל הבת של החברה שלי היתה גם חברה, אמרתי שאני רוצה לצלם אותן אז הן הלכו להתכונן ולהתלבש במיוחד:
https://picasaweb.google.com/goldidaff/wxGzwF?authkey=Gv1sRgCKi74M6Tz8-[po]Q QE[/po]#5633790395690562706
https://picasaweb.google.com/goldidaff/wxGzwF?authkey=Gv1sRgCKi74M6Tz8-[po]Q QE[/po]#5633790334081657618
ואחת של הקטנה שלה - בשם התמימות:
https://picasaweb.google.com/goldidaff/wxGzwF?authkey=Gv1sRgCKi74M6Tz8-[po]Q QE[/po]#5633790308836655442

שלחתי לך מייל...

גולדי -איך לכתוב לך משהו לאישי? ??

תודה גולדי
זו לא ממש תובנה ,זה רגע קסום שבו אני אחת עם המצלמה, כל השנים כצלמת ורק עכשיו דברים מתחברים אצלי בנשמה לקבלה ושמחה ,
תמיד אהבתי לצלם לא היו לי תלונות אבל המצלמה מאפשרת לי לתת המון ,לתת לאחרות הזדמנות לאהוב(את עצמן את אמא שלהן את משפחתן ועוד.)
הרבה זמן לקח לי להבין ולקבל שזו המתנה שקיבלתי שזו המתנה שאני יכולה לתת,זו ברכה לעשות מה שאני אוהבת ומזל גדול שמה שאני אוהבת זה לאהוב ..ולא למשל לעשות סתימות בשיניים(כבודם של רופאות השיניים במקומו מונח -כל אחת והאהבה שלה) מה מביא אותנו לעסוק במה שאנחנו עוסקות בו? במקרה שלי אין לי ספק שזה ה-דבר בשבילי .
הייתי בדיונים עם עצמי על אומנות על צילום איפה זה מתחיל ואיפה נגמר ,המתח בין פרנסה לאומנות ,כשאת עושה את אומנותך "קדרום לחפור בו " לוקח זמן להיות שמחה על כך.
את הדון הזה ועוד כמה אמשיך כנראה לנצח ..שולחת לך הודעה גם באישי

הי נעה, כיף לראות אותך כאן :-)
הייתי שמחה לשמוע קצת תובנות אחרי 26 שנים של צילום

חוץ מזה שפגשתי לא מזמן את יואב (בעלה של מירב -צילמת אותם) לא ראיתי אותו בערך 20 שנה, בקיצור איכשהו הגענו אליך (פרדס חנה/צילום...) - קיבלת הרבה מחמאות

חשיפה דרך הצילום זה לחשוף בתוך עצמי מי אני באמת , 26 שנים אני מצלמת (אם אני סופרת מהפעם הראשונה ששילמו לי על עבודת צילום) ועכשיו אני קולטת דברים פנימיים עמוקים,טוב,הייתי עסוקה בלהסתכל החוצה..
http://noa-photographer.blogspot.com/2011/07/blog-[po]post 4897[/po].html

[po]אהבת עולם[/po], החזרת אותי לדף אחרי המון זמן שלא ביקרתי כאן והאמת שהתגעגעתי. עברתי המון בזמן הזה ואני אשמח לעדכן
צריכה לתפוס איזה לילה שקט...
ראיתי את הכתבה של סיוון אסקיו שכותבת אחלה בלוג, שווה לעקוב.
מצרפת לך עוד לינק לצלמת שאני אוהבת מעניין מה דעתך: http://www.artnoga.com/
אני אהבתי בעיקר את העבודה שנקראת - A Home for Special Children (כמה מפתיע :-))

[u]האם יש לכתבה קשר למי מהכותבות בדף כאן?[/u]
לא יודעת, אבל הלינק מתאים לפה בול :-)

הכתבה כוללת עבודות של אלינור קרוצ'י (שנחשפתי אליה דרך הדף הזה והתפעמתי).
האם יש לכתבה קשר למי מהכותבות בדף כאן?

[url=http://saloona.co.il/blog/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA/]נשים מצלמות אינטימיות[/url]

מגרש הבוץ בחצר הוציא אותי החוצה עם מצלמה
שטח כבוש
ואני מתבאסת קצת אומרת לעצמי יש בלוגים כלכך יפים על אוכל וצילומים נהדרים של מקומות מעוצבים ומה אני מצלמת?בוץ...טוב,ככה זה כשגרים בפרדס חנה.
http://noa-photographer.blogspot.com/2011/02/blog-[po]post 15[/po].html

[u]אני קצת לחוצה ומתרגשת לקראתו ומקווה שהכל ידפוק כמו שתיכננו[/u]
נו??? איך היה???

פרוייקט חמוד של: irina werning שנקרא back to the future

http://irinawerning.com/back-to-the-fut/back-to-the-future/

מאז שקניתי את המצלמה אני עסוקה בחקירות ונסיונות. עכשיו אני בקטע של להוציא את העדשה מפוקוס, אני מתלהבת כי לא היתה לי את האפשרות הזו לפני.
עיקר הנסיונות הם תוך כדי נסיעה ברכבת או ברכב. אני מעבירה ככה נסיעות שלמות עד שאני מקבלת סחרחורת....
כמה נסיונות שצולמו דרך חלון הרכבת כשבחוץ גשם (חברה שלי וכף היד המוזרה שלה לא שייכים): https://picasaweb.google.com/goldidaff/VpmWm#5573274428939845074
אני חייבת להגיד שכל המשחקים האלו מאד משחררים. אני כ"כ נהנת מהרגע והתוצאה פחות חשובה לי (כרגע - לא שיחררתי עד כדי כך) וזה שיעור מאד חשוב עבורי - להנות מהדרך ולא רק כשיוצא לי משהו שאני מרוצה ממנו.

ואני רוצה לשתף במשהו ממש מרגש ומשמח עבורי, מדהים אותי איך החיים מובילים אותך כשאתה במקום שאתה אוהב..
בעקבות ובהשראת כל המשחקים הצילומיים האלו ובזכות חלון הזדמנויות שנפתח בדיוק בזמן, אני וחברה טובה שלי, צלמת הרפתקנית וחקרנית כלבבי, תכננו יום צילום בת"א (במסגרת נשים מצלמות) שנושאו העיקרי וכך גם שמו 'לדעת לטעות'.
לינק: http://www.womenphotographing.co.il/לדעת-לטעות/קורסים-וסדנאות-צילום אני קצת לחוצה ומתרגשת לקראתו ומקווה שהכל ידפוק כמו שתיכננו |יש|

כמה פחדתי פעם מכל העניין הטכני שתמיד נראה לי קשה ומסובך עד בלתי אפשרי (בעידן הפילים היה גם יקר לטעות) והיום בעידן המצלמות הדיגיטליות זה כ"כ פשוט, צריך לקחת את המצלמה להעביר למצב ידני ולשחק בכיף עם כל הפונקציות, ככה לומדים בעיני הכי טוב והכי לעומק ואין לי ספק שייצאו על הדרך כמה דברים ממש שווים שאין סיכוי שהיו יוצאים גם עם התכנון הכי מוקפד בעולם.
טוב יללא שיהיה לי בהצלחה!
לילה טוב

מזל טוב לאיתי!!! הוא גם דלי |Y|
גם אני די ריחפתי לפני יומיים ביומהולדת שלי (בעזרת כמות די מכובדת של אלכוהול בדם :-))

לאיתי היתה מסיבת יום הולדת בגן תמונה אחת ממחישה מה זה לרחף באויר מרוב אושר...http://noa-photographer.blogspot.com/2011/02/blog-[po]post 12[/po].html

תמונה מספר 8 מדהימה... וגם את מספר 3 אהבתי מאוד! (כולן יפות אבל אני מציינת את ההכי, כן? :-))

הולכת וקן לציפור, קניתי!

ביום שבת יצאנו לטיולונצ' (טיול קצר), הצטיידנו בג'חנון בתחנת דלק ונסענו להר העגול בעמיקם. מזג האויר היה מושלם מבחינתי - כזה מן חצי חורפי. מידי פעם טפטופים מידי פעם שמש - אחלה אור.
רצינו להגיע לשם כבר כמה פעמים אבל או שהסתבכנו בדרך או שמצאנו את עצמינו במקום אחר (זה רק נשמע אותו דבר :-) ). בסוף הגענו ו- וואו איזה מדהים. מלא מלא רקפות מסביב מידי פעם כלנית מבצבצת והכל כ"כ ירוק. |עץ|
חזרנו גבוהים בכמה סנטימטרים בגלל הבוץ שנדבק לנעליים אבל היה שווה כל שנייה. [b]ממש מומלץ[/b] (רק כדאי לבוא יותר מאורגנים מג'חנון וביצה)
למזלינו הגענו לאוטו ברגע שהתחיל גשם יותר עוצמתי אז המשכתי לצלם דרך החלון בנסיעה בדרך הביתה, יצא מעניין....

https://picasaweb.google.com/goldidaff/baHvjB#5570565224843071586

גולדי, גם אני לא ממש האדם המקצועי שיחווה דעה. אבל התמונות נראות סופר מקצועיות. :-)

גולדי, אני לא ממש הבנאדם לחוות דעה מקצועית, אבל יש לי עיניים ונדמה לי שאני בהחלט מזהה חדות אחרת בתמונות שצילמת במצלמה החדשה!
בכל אופן תמונות יפות מאוד, אחת מהסדרות הכי מוצלחות שהעלית לכאן, באמת |Y|

אז איך המצלמה החדשה? האמת שאני לא רואה ממש הבדל, קצת מאכזב. לא יודעת למה ציפיתי. מה שכן, התחושה של להחזיק אותה ולשמוע את הקליק כל פעם שמצלמים עושה את כל החוויה הרבה יותר מרגשת ומורגשת.
כמה תמונות מהאימונים: https://picasaweb.google.com/goldidaff/ySJjdI#5569771528385967906

נעה,
ירדתי בסוף מרעיון האלבום, כי קיבלתי מסרים שהבחורה שרציתי לקנות לה אותו היא לא מהזן שמסדר בסבלנות אלבומים.
בכל מקרה את מוזמנת לצרף תמונה של האלבומים מהעור, זאת אחלה מתנה בעיני...

היי יקרות, אני נרגשת מהפרגון החם. ואיזה כיף שיש אהבה ותמיכה. אפשר להרפות ולהינות ולהמשיך לעשות.
זה קישור למשהו שכתבתי שמסביר קצת על הפוטותרפיה http://www.tzilumpashut.com/[po]zylwm pswt[/po]/[po]hblwg sly[/po]/Entries/2011/1/[po]27 2[/po].html

סחתיין עלייך גולדי! (-8

כבר עידכנתי את ענבל...
היומהולדת ב- 11.2 ואני עושה מסיבה ב- dance bar בת"א אם בא לך לרקוד את מוזמנת!!!! |יש|

אכן ענבל :-) איזה יופי שלמדתן יחד! אני חושבת שאני אקרא לה לבוא לפה לראות את הפרגונים שלך :-)
תתחדשי על המצלמה |בלונים| מתי היומולדת?

תתחדשי גודלי בחירה בקנון היא תמיד טובה...ועכשיו -לצלם ולהראות ולהשוויץ !!איזה יופי!!

שמחה להודיע שרכשתי סוף סוף מצלמה: canon 40d - (זה גם התלבש טוב עם היומהולדת 40 שמתקרבת). מזל-טוב לי |מתנה|

הולכת,
איזה קטעים זאת ענבל, התרשמת ממנה בצדק! אני מכירה אותה, עשינו ביחד את הקורס צילום הראשון. תמיד חיכיתי לראות בהגשות את הצילומים שלה ואף פעם לא התאכזבתי... וחוץ מזה שהיא מקסימה אמיתית.
שמחה ששמת את הקישור.

[u]הולכת יקרה, איזה כיף שאת כאן, חסרת לי![/u]
תודה גולדי :-] לא כתבתי אך כאמור עקבתי :-)

[u]לפני שבוע סיפרתי לבת שלי שאני זאת שכותבת לה את המכתבים מהפיה (זוכרת?) ורציתי לשתף אותך אחרי הדיון שהיה לנו...[/u]
בטח שזוכרת! מעניין, למה החלטת לספר לה?
בכל מקרה אני שמחה לשמוע שעבר בשלום...

התמונות של הילדים ישנים מדהימות!
תספרי לנו איזה תגובות את מקבלת על התמונות בקורס?
הרי הכל התחיל מהפרוייקט שנתנו לכן שם, לא?

[hr]

השבוע נפגשתי עם מישהי שמצלמת וגם עושה מסעות אישיים לאנשים ונשים באמצעות תהליך הצילום (או שמא לומר - ההצטלמות).
התרשמתי מאוד ממה שהיא עושה, והדף הזה נראה לי מקום טוב לשתף גם אתכן...
אז הנה קישור לאתר שלה שעוסק ב [url=http://www.tzilumpashut.com/[po]zylwm]פוטותרפיה - תרפיה דרך צילום[/url] pswt[/po]/[po]zylwm pswt[/po].html
@}

אוי נועה אני כזאת עפיפון, שכחתי מילה אחת די משמעותית אפשר לומר בכל הסיפור הזה - אני תל אביבית [b]לשעבר[/b] (איזו הכחשה אלוהים)
נורא הצחיק אותי לקרוא את מה שכתבת כי זה באמת נשמע וואו איפה את גרה?????
אני גרה בפרדס חנה כבר שנתיים וחצי. חשבתי שהפנמתי אבל כנראה שעדיין לא לגמרי.... :-]

וואו, איפה את גרה?! (לא באמת מצפה לכתובת), בתל אביב אצלנו אין דברים כאלה....

בוקר אחד אני יוצאת לגינה ומולי עומדים 3 טווסים (טווסות יותר נכון-הפחות יפות). עכשיו אולי בשבילכם זה מראה שבשגרה אבל לתל אביבית שכמוני זו הפתעה מאד מפתיעה ומשמחת.
בכלל השכונה שאני גרה די הזויה, רחוב ללא מוצא שגובל בפרדסים. מידי פעם עובר פה סוס ואני קולטת את עצמי צועקת לילדים תראו סוס ונראה שאני יותר מתרגשת מהם, קרה כבר שפתחתי את השער כדי לצאת ועברה לה שיירת עיזים בשיא הסבבה, פרות רועות בשדה ליד הבית (לצערי לא הייתי עם מצלמה בכל הנ"ל ) בקיצור שמח.
כמה תמונות:
http://picasaweb.google.com/goldidaff/sIRNLD?authkey=Gv1sRgCJSArZ6h69fF6gE

היי נעה,
המצלמה עשתה פחות מ- 4000 קליקים ואני קונה אותה ממעבדה אמינה שבדקה אותה, לא נותר לי אלא לקוות שלא אפול
ואני אדבר איתך לגבי האלבום מהעור...

[po]מחפשת אושר[/po]
תשמיעי קול אחרי ...

ופפריקה - שמחתי לשעשע :-)

בלוג מעניין. מאוד מתחברת. גם אני אמא שאוהבת לצלם. איזה כיף...
חוזרת למעלה ומתחילה לקרוא מהתחלה

אני לא ממש מכירה אותה יש לי 20D שהיא סבבה של מצלמה וגם 5D שאיתה אני מצלמת ...ה20D וגם ה10D שוכבות בארון מחכות למי שיגאל אותן ...
כל קנון היא טובה בעיני ,זה נשמע קצת יקר בשביל יד 2 ,לא??
אני ממליצה לתת לבדיקה לפני שאת קונה יש אפשרות לבדוק כמה היא צילמה וכמה נשאר לה לצלם...
אלבומי עור אלבומי כיסים יפים יש לי בשפע ואני מעוניינת למכור אותם

(האחרונות)
איזה תמונות משעשעות... אהבתי את זאת שצילמת מגובה הרצפה. גדול! עם העיוות- היא ממש מיוחדת (בגלל העיוות) :)

נעה, אם את כאן..
מה דעתך על המצלמה canon 40d? אני יכולה לקנות את הגוף ב 2500 ש"ח, יד שניה אבל חדשה לגמרי עם חצי שנה אחריות
ורציתי לדעת אם נשארו לך עןד מהאלבומים עם הכריכת עור?

הולכת יקרה, איזה כיף שאת כאן, חסרת לי!
לפני שבוע סיפרתי לבת שלי שאני זאת שכותבת לה את המכתבים מהפיה (זוכרת?) ורציתי לשתף אותך אחרי הדיון שהיה לנו... טוב, זה לא היה פשוט והתגובה שלה היתה: מבוכה, כעס-עלי, אדישות-כלפי, ואכזבה - שזאת הייתי אני.
אחרי השלב הזה היו לה המון שאלות על איך דברים נעשו, אם אין פיות בעולם... אח"כ ישבנו ביחד עם כל המכתבים שהיא כתבה ובסוף בסוף זה נגמר בחיבוק גדול והקלה גדולה מבחינתי שזה עבר בשלום.
היום היא שמה מכתב מתחת לכרית ואמרה לי לא להעיז לענות לה כי היא רוצה לבדוק אם יש פיות (שהן לא אני!). הבטחתי. עשה לי קצת עצוב שהתנפצה לה האשליה המתוקה...

מצרפת כמה תמונות מתקופת המחלות שפקדה אותנו (מקווה שכולנו בדרך החוצה). הילדים נרדמו בפוזות ומקומות משונים מרוב תשישות....
http://picasaweb.google.com/goldidaff/nQlOfE

מאחלת רק בריאות לכולם!!!!!

תהיו בריאים כולכם (גולדי, נעה וכל מי שחולה...) |גזר|
אני עוקבת אחרי הדף המופלא הזה [po]באופן תמידי[/po] @}

פפריקה, את מוזמנת להדחף חופשי :-)
נכנסתי לבלוג שהמלצת שנקרא "העין", אהבתי מאד את התמונות שלו (שאול נשיץ) ואני מתכוונת לצלול גם לתוכן שנראה מאד מעניין (ברגע שאני אתאפס על עצמי ועל המחלה המזורגגת הזו).
תודה!!!
שמחה שאת כאן

וואו, איך אני שמחה למצוא את הבלוג
אני גם צלמת, אשמח לקרוא (ואולי אם תרצי, גם לשאול, ולשתף, אבל לא אדחף בלי רשות)
לא הספקתי לקרוא, מפאת השעה, אבל מחר, אשתדל להתעמק!
רציתי להמליץ על האתרים הבאים-
1x.com
http://sneye.blogspot.com/2010/08/blog-[po]post 26[/po].html
לילה טוב, בינתיים
(קפאו לי כבר האצבעות.... :) )

אצלנו הקטנה מ צ ו נ נ ת
http://noa-photographer.blogspot.com/2011/01/blog-[po]post 19[/po].html?spref=fb

אנחנו בפינג פונג מחלות...

איזו תמונה נעה, חבל על הזמן!!!!!

בני חטף מכה במשחק כדורגל ואני צילמתי את שבל האבק שהשאירו הדמעות על לחייו
http://noa-photographer.blogspot.com/2011/01/blog-[po]post 7670[/po].html

שכשיש מצלמה כזו כמעט ואין מצב שאי אפשר לצלם ...

בקרוב בקרוב תהיה לי מצלמה!!! מחר אני בת"א ומבררת על מצלמות... מה זה אומר שאת לא מתלבטת בעינייני תאורה?

אופס ..מה פתאום מכירתבגדי ילדים זה ניק זמני לשבוע ...לגבי תאורה - שווה להתחיל להתמודד עם פלאש ,קטן ידני שלא מחובר אל המצלמה מכוון למשל לקיר שממול המצולמים ומחזיר אור מרוכך .
טוב בשביל זה צריך פלאש .מאז שיש לי את ה5D mark II אני לא מתלבטת בעניני תאורה זה היתרון של קאנון ושל מצלמה ..

נהדרת גולדי במיוחד אהבתיאת הקרטונים .גם אצלנו בונים מקרטון אין סוף שבוע אצל סבא וסבתא בלי קרטונים ענקיים למחנה (מחנה במילעיל )

מצרפת כמה תמונות חדשות בהמשך לסדרה "עולם הילדים"- חדרים מאולתרים. הבת שלי ושני חברים בנו ארמון מקופסא ותלו בכניסה שלט: 'המאדון (המועדון) של זיו שירה ואורי' והיא החליטה להעביר בו את הלילה....
http://picasaweb.google.com/goldidaff/ZmNkrJ?authkey=Gv1sRgCO78wICWjp6zEA#5558784068589501394
ועוד תמונה מיום אחר:
http://picasaweb.google.com/goldidaff/ZmNkrJ?authkey=Gv1sRgCO78wICWjp6zEA#5558784077308195218.
התחלתי ללמוד עכשיו תאורת סטודיו מקווה שזה יעזור לי עם הצילומים, הכל עם מצולם עם מנורת קריאה שתלויה על הקיר ועוד אחת מתחת לבית שחי :-) לא פשוט העניין.

ערסית, ידעתי שאין עליך, הרגשתי אותך במילים. אהבתי במיוחד את התמונות בשחור לבן
התמונות כ"כ עדינות ונותנות תחושה שהרעש הכי קטן יפר את כל היופי הזה.... אני אשמח לראות עוד עבודות.

וזו המורה שלי לפלמנקו שעכשיו בספרד..ואני נשארתי לבד - ערסית עם נעליים אדומות:(
http://picasaweb.google.com/photogramas/agGLjF?authkey=Gv1sRgCPrFofr-jLr5UA#5558779700579769858

גולדי- התמונה האחרונה מהממת ....
נעה-הילד הנרדם גם....

שולחת 2 עבודות ישנות , שהן מבחינתי הסיכום בין שני מרחבי זמן ביוגרפיים
http://picasaweb.google.com/photogramas/agGLjF?authkey=Gv1sRgCPrFofr-jLr5UA#5558776716870512722

http://picasawe}

הבנים באינטימיות של בוקר
http://noa-photographer.blogspot.com/2011/01/blog-[po]post 05[/po].html

בשבוע שעבר נפגשתי עם דנה לצילומים בעקבות כתבה ראשונה שהכנתי ל'נשים מצלמות'. בכתבה מסופר על התהליך שדנה עברה עד שהחליטה להוציא את הסיליקון מהחזה ומהשפתיים (שזה עדיין בתהליך)....
בקיצור נפגשנו אצלה. אני מכירה אותה כבר מגיל 16, היא הייתה האחות הקטנה של החבר הראשון שלי ולא ראיתי אותה המון המון זמן, אבל למרות השנים הפגישה הייתה מאד נעימה ופתוחה. קישקשנו קצת אבל הייתי בלחץ לצלם כי השעה היתה כבר אחרי שתיים ולא נשאר לי הרבה זמן אור. התחלתי לסרוק את הבית וחיפשתי מקום מתאים לצילום. הלכתי בעקבות האור ומיקמתי אותה לפיו אבל לא ידעתי מה אני רוצה ממנה או מעצמי. היא מאד אוהבת חיות ואיך שנכנסתי אליה הסתערה על הדלת חבורה עליזה (כלב ו- 2 חתולים) אז חשבתי לצלם אותה עם החיות, אבל למה החלטתי לעשות את זה על המיטה של הבת שלה? אין לי מושג הורוד של הסדין קרא לי כנראה: http://picasaweb.google.com/goldidaff/yqSxSK#5556862294795693538
אחרי סדרה של צילומים הבנתי שזה ממש לא בכיוון ואין שום קשר בין הכתבה לצילומים אז ניסיתי משהו אחר: http://picasaweb.google.com/goldidaff/yqSxSK#5556862395322661170
השקע של המזגן היה הכוכב בתמונות :-) המשכנו לעבור ולצלם בכל מיני מקומות בבית וכל הזמן אני אומרת לה ולעצמי שאני רוצה משהו אינטימי ואז פתאום היא אומרת לי: "את כותבת על הציצי שלי אז אולי אני אוריד את החולצה...."
הייתי נבוכה מידי לבקש וכ"כ שמחתי שזה בא ממנה. אבל אז שוב לקחתי אותה למיטה הורודה, מה יש לי מהמיטה הורודה??? ושוב הרגשתי שזה לא זה...
http://picasaweb.google.com/goldidaff/yqSxSK#5556862516106397218
אז עקרתי את עצמי משם: http://picasaweb.google.com/goldidaff/yqSxSK#5556862431993661906
באמצע היתה לה שיחת טלפון וחיכיתי: http://picasaweb.google.com/goldidaff/yqSxSK#5556862530353910754
ואז בסוף : http://picasaweb.google.com/goldidaff/yqSxSK#5556862554023028802

יצאתי בתחושה של פספוס, היא נתנה את כולה והרגשתי שפיספסתי. ישבתי בבית קפה אחרי הצילומים ועברתי על התמונות ואמרתי לעצמי מה זה??? מה זה הורוד הזה ומה כל החיות עושות על הורוד הזה??? ראיתי ורוד בעיניים...
כשהגעתי הביתה והראתי לבעלי החמוד את התמונות והוא אמר "מה את רוצה, זה לא רע בכלל..." התחלתי לנשום. הסתכלתי שוב ממקום פחות היסטרי ופתאום ראיתי את דנה המתוקה, מסתכלת על הציצים הקטנים [b]האמיתיים[/b] והחמודים שלה ומאושרת! נרגעתי.

למדתי המון מהמפגש הזה, וגם קצת ראיתי את עצמי במקומות שקשה לי לפרגן לעצמי ואני הכי נאצית שיש בכל מה שקשור ליצירה, אבל אני ממש ממש משתפרת :-)

http://www.womenphotographing.co.il/על-דימוי-גוף-ראיון-מצולם-עם-דנה-גטניו/מאמרים

תודה :-) נראה מעניין מאוד.....

נועה,

הקורס הוא של 'נשים מצלמות', מצרפת לך לינק לאתר: http://www.womenphotographing.co.il/קורסים-וסדנאות-צילום

אשמח לדעת איזה קורס צילום עשית... :-)

http://noa-photographer.blogspot.com/2011/01/blog-post.html

הילד שלי הפיראט נרדם באמצע משחק

[u]עדיין לא הבנתי אם האפרוריות בתמונות נובעת מחשיפה לא נכונה או שזה חלק מה"קונספט"!![/u]
ערסית, על איזה אפור את מדברת for crise sake? מה שבטוח זה ממש לא קונספט :-) מצחיק אותי. ממה זה יכול להיות? יש איזו הגדרה במצלמה בנוגע לזה? אל תשכחי שהמצלמה שלי היא לא SLR, אולי זה קשור?

[u]אל תחששי ללכת לקצוות עם האמנות שלך[/u]
בדיוק היום היתה לנו בקורס מן פגישת סיכום כדי להבין מה הכיוון ואיך ממשיכים. הבנתי מכל הצילומים שלי ובכלל מהדברים שמושכים מרגשים ונותנים לי השראה שכולם קשורים לאינטימיות, אמת, טוהר, קרבה... והמשיכה הראשונית והכי טבעית היתה לילדים. מה שעוד הבנתי שיהיה לי קשה להגיע איתם לקצוות. הם הילדים שלי ואני מוגבלת. אני עדיין לא מרגישה שאני נמצאת במקום של קצוות, או אם אני בכלל טיפוס של קצוות, בואי נגדיר לרגע קצוות???
כרגע אני לומדת את עצמי ומנסה להתפתח בהתאם להרגשה ולקצב הפנימי, כמה פלצני שזה נשמע, לא הקשבתי לעצמי שנים!!!!!

תגידי מה עם תמונות????

ואפרופו תמונות - [b]נעה[/b] יקירתי עשית לי חשק לעוד ילד עם התמונה הזו ואני מבחינתי סגרתי את הבסטה....

מצרפת לינק לצלם בשם Tim Hetherington שאהבתי במיוחד את הסדרה שנקראת sleeping soldiers (אחת לפני האחרונה) ולא בגלל החיילים :-)
http://www.timhetherington.com/mentalpicture/portfolio/179