על ידי פלוני_אלמונית* » 30 ינואר 2008, 22:48
הוא אומר שהוא היה רוצה לקחת את הילדים אליו לזמנים יותר קצרים כמו שעה- שעתיים, אלא שכרגע הילדים עדיין קטנים לכך. זה נכון שניסינו את זה פעם. הוא בא לקחת את הילדים לשעה וחצי והיה לקטן (בן 3) מאוד קשה עם המעברים האלו - לצאת מבית שלי, להיכנס לבית שלו, לצאת מהבית שלו, להיכנס לבית שלי. הוא בכה המון ובעצם חלק גדול מה"ביקור" היה להרגיע אותו. גם לגדול זה לא פשוט לצאת מהבית של אבא שלו אחרי זמן קצר.
אני לא יודעת אם יש לך דרך להעביר את המסר ל-ע', אבל מנסיוני הדרך היחידה שבה אפשר לשפר את העניין הזה הוא להמשיך לנסות. המעברים קשים לילדים בגיל הזה, אבל כשהמעברים הופכים לשיגרה זה נעשה להם הרבה יותר קל (שוב, מנסיון). וכן, כשיש שינוי מהסוג הזה הגיוני שילד בן 3 יבכה, אבל אבא שלו איתו ואם הקשר ביניהם הוא טוב כמו שאת מתארת, אז לאבא אמורים להיות כלים להכיל את הקושי הזה ולעזור לילד להתמודד איתו. אפשר אפילו לעשות את זה בצורה הדרגתית, אבל בכל מקרה חייבת להיות איזו קביעות, ואני מבינה שזו כרגע בעיה.
את לא מכירה אותי, גם לא וירטואלית, אני לא קבועה כאן באתר, אבל אני גרושה ונשואה מחדש לגרוש, והתמודדתי עם נושאים כאלה גם עם האקס שלי וגם עם האקסית של בעלי, ואני לגמרי מסכימה עם בשמת שזו נשמעת טעות להרשות לו להכנס אליך הביתה.
המסר שלי הוא אמביוולנטי, כי מצד אחד אצלי הדפוס הזה של לנסות להמשיך להשתלט לי על החיים עדיין קיים, אחרי כל כך הרבה שנים ואחרי שנישאתי מחדש. ומצד שני, מכיוון שאני למדתי להציב את הגבולות שלי כמו שצריך, לפחות הנסיונות האלה לא מצליחים לחדור אל הבית החדש והחם שבניתי לי.
מה שכן, הייתי אומרת לך: השארי מלאת אמונה שהמשבר הזה יסתיים ואת תמצאי את הדרך, ושבעוד זמן לא ארוך תסתכלי על זה כהסטוריה.
[u]הוא אומר שהוא היה רוצה לקחת את הילדים אליו לזמנים יותר קצרים כמו שעה- שעתיים, אלא שכרגע הילדים עדיין קטנים לכך. זה נכון שניסינו את זה פעם. הוא בא לקחת את הילדים לשעה וחצי והיה לקטן (בן 3) מאוד קשה עם המעברים האלו - לצאת מבית שלי, להיכנס לבית שלו, לצאת מהבית שלו, להיכנס לבית שלי. הוא בכה המון ובעצם חלק גדול מה"ביקור" היה להרגיע אותו. גם לגדול זה לא פשוט לצאת מהבית של אבא שלו אחרי זמן קצר.[/u]
אני לא יודעת אם יש לך דרך להעביר את המסר ל-ע', אבל מנסיוני הדרך היחידה שבה אפשר לשפר את העניין הזה הוא להמשיך לנסות. המעברים קשים לילדים בגיל הזה, אבל כשהמעברים הופכים לשיגרה זה נעשה להם הרבה יותר קל (שוב, מנסיון). וכן, כשיש שינוי מהסוג הזה הגיוני שילד בן 3 יבכה, אבל אבא שלו איתו ואם הקשר ביניהם הוא טוב כמו שאת מתארת, אז לאבא אמורים להיות כלים להכיל את הקושי הזה ולעזור לילד להתמודד איתו. אפשר אפילו לעשות את זה בצורה הדרגתית, אבל בכל מקרה חייבת להיות איזו קביעות, ואני מבינה שזו כרגע בעיה.
את לא מכירה אותי, גם לא וירטואלית, אני לא קבועה כאן באתר, אבל אני גרושה ונשואה מחדש לגרוש, והתמודדתי עם נושאים כאלה גם עם האקס שלי וגם עם האקסית של בעלי, ואני לגמרי מסכימה עם בשמת שזו נשמעת טעות להרשות לו להכנס אליך הביתה.
המסר שלי הוא אמביוולנטי, כי מצד אחד אצלי הדפוס הזה של לנסות להמשיך להשתלט לי על החיים עדיין קיים, אחרי כל כך הרבה שנים ואחרי שנישאתי מחדש. ומצד שני, מכיוון שאני למדתי להציב את הגבולות שלי כמו שצריך, לפחות הנסיונות האלה לא מצליחים לחדור אל הבית החדש והחם שבניתי לי.
מה שכן, הייתי אומרת לך: השארי מלאת אמונה שהמשבר הזה יסתיים ואת תמצאי את הדרך, ושבעוד זמן לא ארוך תסתכלי על זה כהסטוריה.