המורה הרוחנית הראשונה שלי היא גם אסטרולוגית בחסד עליון ומלווה תהליכים רוחניים וגם היה לה
עודף משקל גדול מאוד מאוד.
בשנה האחרונה היא הפכה להיות מסטרית באוכל חי וירדה משהו כמו 50 קילו!!!
אני בטוחה שהיא תוכל לעזור לה - קוראים לה טליה טל.

[u]האוכל הוא רק הסימפטום." אנחנו אוכלים על מה שאוכל אותנו.."[/u]

לגמרי.
להאבק באכילת ייתר זה כמו להאבק בצללים. יש סיבה ללמה אנחנו אוכלים המון, ובה צריך לטפל. אולי איזה פסיכותרפיסט טוב יכול לעזור?

ירדתי 45 קילו לפני כמה שנים. אבל זה היה ממקום של אטרף, של להפוך לאובססיבי לתקופת זמן מסויימת בנוגע לכמויות האוכל שצרכתי, של לא להעיז לגעת בסוכר וחבריו. גם של ריצה ופעילות גופנית. אבל לאטרף זה היה מחיר, לקח לי מספר שנים לחזור לאיזון רגשי ופסיכולוגי. בדיעבד היה עדיף לעשות את התהליך עם פסיכותרפיסט ותזונאי. למרות שבתכלס לא היו זמינים לי כאלו בזמנו(הייתי בצבא ושירתתי בחור שיצאתי ממנו לסופ"ש אחת לשבועיים).

[u]לא יודעת באיזה OA אחותך היתה, אבל לי OA הצילה את החיים[/u]

גם לי! זו תכנית מצילת חיים,
בOA מתייחסיםלהיבטים הפיזיים רגשיים ורוחניים של אכילת היתר.(ומקבלים תמיכה וליווי יומיומיים -בלי להוציא מאות ואלפי שקלים!)
מומלץ באהבה!!, גם אם תלך לניתוח (פגשתי בOA אנשים שעברו ניתוחים, ובאו להמשך תהליך ושמירת משקל ושפיות)
האוכל הוא רק הסימפטום." אנחנו אוכלים על מה שאוכל אותנו.."

בריאות שלמה בגוף ובנפש לאחותך ולכל מי שסובל.
תודה

[u]הייתי בעודף משקל, 115 ק"ג למען האמת[/u]
טוב, אם זה העודף שמדברים עליו אז אני מרגישה בנוח לכתוב. חשבתי שמדברים על עודפים ברמות שאני לא יכולה לדמיין והבנתי שמדברים לחלוטין על דברים שבמציאות שלי.

אני ירדתי בחודשים האחרונים 17 ק"ג (הייתי 107) בלי להפסיק לאכול, בלי אבקות, בלי ניתוחים ובלי התערבויות לא נחוצות.
כן עם ליווי של תזונאי שאני מאוד מעריכה ואוהבת.
יש לו [url=http://www.eatwell.co.il/?CategoryID=309&ArticleID=2485]הרבה מאוד ניסיון עם מטופלים[/url] בקליניקות שלו, ואחרי ששימשתי כנסיינית ביחד עם עוד כמה נסיינים - אז עכשו יש גם תוכנית ייעודית לירידה במשקל עם כמה מסלולים לירידה בריאה ושקולה במשקל.
ועכשו אני שמה קישור: [url=https://www.mazon-izun.com/?[po]page]מזון-איזון[/url] id[/po]=3733

[sub]והנה הדיסקליימר - אני נשואה לו. אבל זה לא משנה את מה שמראה המשקל[/sub]

לא יודעת באיזה OA אחותך היתה, אבל לי OA הצילה את החיים.
בלי התערבות פולשנית. שנתיים אחרי ואני עדיין שומרת על ירידה של 20 ק"ג רק להיום.

שלום לך, שמי המשורוולת המאושרת, אני לא אמליץ לך מה לעשות, אני רק אעביר את התחושות שלי בתהליך שאני עוברת, לפני 5 חודשים עברתי את הניתוח, להגיד שלא רעד לי הלב?, כן, בוודאי, אבל כשאני חושבת על האלטרנטיבה אני נרעדת יותר, הייתי בעודף משקל, 115 ק"ג למען האמת, ואני עוד בחורה גבוהה, אף אחד לא נתן לי את המשקל, זה פרופורציוני, יעני מתחלק על כל הגוף, במיוחד המדפים הקדמיים, והמדף הגדול מאחור.... , הפסקתי להסתכל במראה, הפסקתי לקנות בגדים, שנאתי את עצמי, "הכל בראש" "פשוט צריך לסתום את הפה" המילים מסביב הצליחו לדכא את הרצון של לרזות ,ודחפו את פי רק יותר מהר וחזק לנחמת האוכל והמקרר, כדי להרגיע את עצבי הייתי הולכת לקניות, ממלאת עגלה, תאמינו לי יותר טוב מלאפה וחצי, או 2 מנות של פאלפל עם ציפס של חתוכה, ההחלטה על השינוי הגיעה כאשר הגיעו תוצאות בדיקות הדם, יותר מהרדמה ושינוי, פחדתי מהסכרת והכולסטרול, שטיפס אט אט מעלה(לא בלי עזרה ממני...)
אני בדיאטות מאז שאני זוכרת את עצמי, גם סדנאות לחשיבה חיובית, כלום לא עזר. הראש השמן ממשיך לחשוב.
למה כן ניתוח, מה ישתנה בהמשך? ממרום 30 ק"ג פחות, הדרך, גם אם היא קשה נראית הרבה יותר[b] יישומית[/b], אז יש פורום משורוולים, ויש קבוצות תמיכה, ויש דיאטנית, ויש מעקב רופא, וכאשר הראש השמן, יודה בזה אז גם יבוא הטיפול הפסיכולוגי, כך אני מאמינה, יש לי חלון הזדמנויות של שנה לשינוי הרגלי אכילה, הרגלי מחשבה,הצעדים קטנים, אך אני מאמינה שהם משמעותיים, מתחילים יותר לבשל, פחות אוכל מתועש, אוכלים יותר בריא, יותר ירקות, יותר פירות, יותר מוצרי חלב, (לא עיזים, הראש והפה עוד לא תופסים את הצורך בשינוי לכיוון הנ"ל...)ממתקים טבעיים:תמר, אגוזי המלך, צימוקים, חמוציות וכו'
והתחלתי לנשום, ולא להישמע כמו חולת אסטמה שרצה אחרי האוטובוס , וזה עוד בהליכה רגילה. ולהגיע לרכוס את השרוכים ולא להשלות את עצמך שאת בחודש התשיעי,ולכן קשה לך.לרקוד בחתונות, ולא להרגיש שאת מועמדת רצינית להתקף לב אחר כך. והברכיים,? והגב?
אז לעשות אתהניתוח או לא? רק אחותך תוכל לקחת החלטה אמיצה, זו או אחרת . העיקר לעשות ולהתקדם הלאה.ואני? אני פתוחה לשאלות בעניין.
בהצלחה!

שלום לך-גם אחותי היתה ואולי עדיין במצב בו היתה אחותך-לאחרונה ,אולי הפחדנו אותה מספיק ,בכל אופן משהו היפיל את האסימון-היא הגיע אל יאיר קרני ,אני לא רוצה לחטוא לפרטים ולכן חפשי את האתר שלו באינטרנט.היא אחרי משהו כמו חצי שנה ופחות 46 ק"ג.מאוד מאוד מוצלח והדרך עוד ארוכה אבל לפחות נעשה צעד ראשון.
אני עברתי טיפול במכון אברהמסון של פחות מ10 דקות ואני פחות 20 ק"ג ב-10 חודשים.
בהרבה תקווה לך ,לאחותך ולאחרים שהבעיה הזו רובצת אליהם.

ממליצה לה (ולך) על הספר "איך האישה הפכה לגבר" של טובי בראונינג. לא חושבת שהוא יעזור לה במיידי, אבל אולי יעזור לפקוח עינים ברמה הרגשית לטווח הארוך, עם או בלי ניתוח.

אהבת עולם, קראתי מה שנכתב פה והייתי רוצה להוסיף. הרבה מהשיטות לירידה במשקל, וחלקן הוזכרו כאן (כמו CBT, המשמשת הרבה בטיפול בהפרעות אכילה) הן רק כלים כדי לעזור למי שבא לבקש שינוי. כדי לשנות מצב של השמנה אדם צריך לעבור תהליך של שינוי. עם השנים ראו שאנשים מצליחים לרדת 10% ממשקלם ולשמר, אך מעט מאד הם אלו שמצליחים לעשות שינוי דרסטי, שלו זקוקים אלו עם השמנה מביאת מחלות. לדעתי זה גם מה שקורה בטיפול פסיכולוגי, בגלל שלא תמיד אנו בשלים לשינוי. במקרה של השמנה הציפיות הן גבוהות (אם אני לא טועה- יותר מבטיפול פסיכולוגי). כאשר הציפיות להצליח לרדת במשקל במהרה הן גבוהות קשה לזהות מהי הדרך המתאימה בשבילי לעשות את התהליך לשינוי.

הוזכר פה הניתוח הבריאטרי. ישנם סוגים שונים של ניתוחים בריאטריים והם נבדלים בדרך שבה משפיעים על הירידה במשקל. זו התערבות כירורגית היוצרת מצב של מגבלת מקום בקיבה או של תת-ספיגה או של שינויים הורמונלים. לפעמים שני מצבים מושגים בניתוח אחד. בעבר מצבים אלו היו תופעות הלוואי של ניתוחים להורדת גידולים סרטניים או דלקות במערכת העיכול. יש אנשים שמצבם החדש אחרי הניתוח(שהוא סוג של מום) מצליח להזיז אותם לשנות את דרכם. ולאנשים כאלו הניתוח אולי מתאים. לעומת זאת יש כאלו שאחרי הניתוח מוצאים את הדרך לסוכרים הפשוטים ולממתקים שנספגים מהר במערכת העיכול ושלא תופסים מקום בקיבה. הירקות משביעים מהר מידי ואז מפחיתים מאכילת ירקות ואוכל עשיר בסיבים. הם עולים חזרה במשקל.

יש הרבה סיבות להשמנה והן מורכבות ולכן התמיכה העיקרית שיכול לקבל מבקש העזרה היא בסיוע להבנת המניעים אצלו להשמנה ולהבנת הדרך שמתאימה לו באופן אישי לעשות שינוי.

בהצלחה!

נשמע שאחותך "שבעה" מעצות וטיפולים, למודת אכזבות וכשלונות

דבר ראשון - חיבוק חזק .
שנית, נכון שאני לא מכירה אותה, אבל אני מכירה את בעיית ההשמנה שכן אף אני מתמודדת איתה.
חלק ניכר מהתהליך שלי היה להבין שאני שולטת בחיי.
יש ספר מוצלח מאוד ומומלץ שמתייחס בדיוק להיבטים הרגשיים בתהליך ההורדה במשקל ושמו "לשקול מחדש" - ממליצה בחום

[u]לשינוי התנהגויות[/u]
השמנת יתר מורבידית היא לא בעיית התנהגות.

חפשי בגוגל "משורוולים", יש המון פורומים, טיפים ןכן' של כאלה שעברו / עוברים / רוצים לעבור את ניתוח השרוול

תודה לכל המשיבים.

אציע לאחותי לקרוא בדף ולראות מה מדבר אליה.
וגם אני רוצה לחזור ולהתייחס לכל מיני נקודות שעלו, כאשר יהיה לי זמן.

_ש טיפולים שנחקרו והוכחו יעילים (CBT)
אתה יכול להביא סימוכין?_
לא בהקשר של אכילת יתר דווקא (אולי גם זה נחקר, אני לא יודע), אבל באופן כללי, לשינוי התנהגויות - זה מפורסם.

[u]יש טיפולים שנחקרו והוכחו יעילים (CBT)[/u]
אתה יכול להביא סימוכין?
למיטב ידיעתי יש תועלת בטיפולים רגשיים ובדיאטות לטווח של עד שנה. אבל החיים שלנו ארוכים יותר למרבה השמחה.
מחקרים שבודקים השפעות טיפולים שונים (דיאטות, דיקור סיני, טיפולים רגשיים) לטווח ארוך של חמש שנים (ראה מחקרים של ד"ר תפארת, למשל), מראים כי היעילות פוחתת עד נעלמת לגמרי. כשיש בעיה רפואית כל הטיפולים האלה מחמירים את הבעיה, כי הם תורמים לאפקט היו-יו ועל הדרך מייצרים חוויות של כשלון ואשמה אצל בעלי ההשמנה המורבידית.
צריך להבחין בין בעיה של עודף משקל קל שמקורו עשוי להיות באכילה רגשית, לבין עודף משקל קיצוני, שמתואר כאן.
זה לא אחראי להגיד שמקור הבעיה באכילה רגשית ו-CBT יפתור אותה, בלי אנמנזה מקיפה ונתוני BMI.

זורקת עוד רעיון לערימה: הספר המעולה Body Intelligence, לא זוכרת את שם המחבר. הוא נגד נגד נגד דיאטות, וממש מלמד "לחשוב כמו רזה" ולזהות דפוסי מחשבה הרסניים ולנטרל אותם.

לגבי ניתוח - קרוב משפחה שלי עבר אותו וירד המון המון. הגוף שלו נראה מעולה, בריאותית הוא מרגיש טוב מתמיד, הפנים שלו רזות ונפולות אבל מצד שני כבר אין לו סכרת.

[u]כלומר, דיאטות גורמות נזק בריאותי חמור יותר ממשקל-יתר, ואינן מוכיחות עצמן כיעילות לטיפול בבעיות השמנה. כנ"ל טיפולים רגשיים שמטרתם הפחתת משקל.[/u]
נדמה לי שאת זורקת כאן יותר מדי ביצים בסל אחד.
סביר שבעיות בחילוף חומרים עשויות להיות גורם בהשמנה בחלק מהמקרים, אולי בחלק גדול. ואם באת להפנות את תשומת הלב לאפשרות הזו, תרמת לדיון.

אבל, ניתוק של בעיות השמנה באשר הן, מהרגלי אכילה, היא טענה מופרכת.
למעשה את השלב הראשון קל לבדוק: האם כרגע אני אוכל הרבה מעבר לצורך, ובאיזו מידה. מספיק לעשות רישום במהלך פרק זמן קצר. אם אין אכילה חריגה, ויש בכל זאת השמנה חריגה, הבעיה רפואית. אם מסתבר שאכן יש בעיה רצינית בהרגלי אכילה, אזי הטיפול צריך להיות טיפול כזה או אחר לשינוי התנהגות, וטיפול אחר יהיה לא רלוונטי ועשוי להיות מזיק.

ואם נחתנו בתחום של טיפולים לשינוי התנהגות, אזי טיפולים רגשיים מאד רלוונטיים. הביטוי אכילה רגשית הוא ביטוי מוצדק, אנשים רבים יודעים את זה מהתבוננות עצמית פשוטה (הולכים לאכול כשמבואסים ממשהו).
היעילות של טיפולים רגשיים שונים, היא שאלה כבדה. לומר במשפט אחד שהם לא יעילים, זה יומרני וגם שגוי. יש טיפולים שנחקרו והוכחו יעילים (CBT), וטיפולים רבים לא נחקרו די הצורך.

[u]זה פשוט לא נכון. כמובן שלכל ניתוח יש סיבוכים, אבל לכתוב שיש אחוז תמותה גבוה זה ממש לא לעיניין.[/u]
אני שמחה לקרוא. המספרים שאני הכרתי היו ממש גבוהים, אבל אולי אני לא מעודכנת |יד1| .

[po]אדמה טובה[/po] , כל מילה.

כדאי להתייעץ עם פסיכולוג רפואי שמבין בדיאטה והשמנת יתר. למשל, ד"ר סיגל תפארת ממכללת רופין.
השמנת יתר קיצונית היא בעיה רפואית, של קשיים בחילוף החומרים ולא בעיות של כוח רצון או אישיות או תזונה או אכילה רגשית. כל הטיפולים הרגשיים, כולל קבוצות תמיכה להורדה במשקל (כמו שומרי משקל ו-OA) מאבדים אפקטיביות לאחר זמן מה, גם אם מתמידים בהם לאורך זמן.
דיאטות יו-יו בהן מורידים במשקל ומעלים חזרה את המשקל שירד מחריפות את הנזקים הבריאותיים, יותר ממשקל יתר עקבי לארוך זמן ללא תנודות.
ממצאים של ד"ר תפארת ואחרים מראים כי רק 5% מאנשים הצליחו בדיאטה מתמידים לשמור על משקלם הנמוך כעבור 5 שנים מהדיאטה.

כלומר, דיאטות גורמות נזק בריאותי חמור יותר ממשקל-יתר, ואינן מוכיחות עצמן כיעילות לטיפול בבעיות השמנה. כנ"ל טיפולים רגשיים שמטרתם הפחתת משקל.
לכו להתייעץ עם פסיכולוג רפואי, אנדוקרינולוג וגסטרואנטרולוג אמינים עליכם, שקלו אופציה ניתוחית ותרופתית כדי להציל את חייה.

ממליצה על הספר "בדרך אחרת" של רחל יהלום. למרבה הצער, היא כבר לא מקבלת לייעוץ אישי.

וין לייף של מכון וינגייט
מטפלים באוביסטי
אני מכירה מישהי שעברה ניתוח ועוד מישהי שמבינה בזה
אבקש מהן להיכנס אני יודעת שיש בתפוז פורום לאנשים בעברו או חושבים על הניתוח

אני מכירה מישהי שעשתה ניתוח פעמיים. בפעם הראשונה היא ירדה אבל אחרי כמה שנים חזרה להשמין ועם השנים השמינה מאד. בפעם השניה , בגיל קרוב ל40, בערך 15-20 שנה אחרי הראשון, היא הפכה לאנורקסית שעורה מתדלדל עליה ואיבדה כל חיות וחיוניות. אני בטוחה שהיא לא תסכים עם זה שאניאומרת שהיא אנורקסית, אבל כל מי שרואה אותה והכיר קודם חושב שהיא נראית זוועה.
אישית אני נגד ניתוחים ויותר בעד טיפולים אבל צריכה להיות שם מוכנות וצריך להיות רצון. לפעמים מה שיתן את הרצון והכוח לטפל זה הניתוח. אני מסכימה עם [po]תמי גלילי[/po] שהשמנים הפכו לאלה שהחברה שונאת ומאשימים אותם כל הזמן, שזה דבר לא פשוט לחיות אתו בכלל, מעבר לעניין עצמו.
אני מכירה כל מיני אנשים שמטפלים בקבוצות ואימון בהקשר של גוף ומשקל. לפחות אחת מהם היאמישהי שאני מאד מעריכה וחוויתי אותה כמטפלתבתחום אחר.
למרות זאת כשקראתי מה שכתבת עלה לי דווקא מישהו אחר במחשבה. אני מכירה מישהו שהוא מדהים מהמון בחינות. הוא מטפל בשחזור גלגולים. הוא עצמו לא רזה ולא נראה שזה מטריד אותו (הוא לא במצב שזה מפריע לא לתפקד ביומיום) אבל הוא עושה עבודה מדהימה עם אנשים, לאו דווקא בהקשר של השנה, פשוט הקשרים רגשיים, הבנאדם תוך שניות יודע לקחת עמוק. לא מטפל רגיל ומכוון מטרה, דווקא בהקשרים הרגשיים העמוקים יש לו המון המון ניסיון וידע. משום מה יש לי הרגשה שמשהו בכיוון הזה יכול לעזור ולא עוד מישהי ש"מאמנת להרזיה" כי שם היא כבר היתה ועובדה שלא הצליח. האיש הנ"ל עצמו מספר שהיתה לו מחלה מסויימת במעיים והרופאים אמרו שיצטרך לחיות איתה לתמיד. שנים אחר כך כשהגיע אל הרוחניות ועבר טיפול בשחזור גלגולים בהקשרים רגשיים פתאום המחלה הפיזית נעלמה.
אם את רוצה פרטים דברי איתי.

אין לי כל אינטרס בניתוחים להשמנת יתר, אבל לעיתים זו האוצפיה היחידה. במיוחד כאשר מדובר בסכנה בריאותית ממשית.
יש עוד הרבה מאמרים המדברים על תמותה וסיבוכים של הניתוחים השונים. הייתי ממליצה להתייעץ עם מומחה בתחום, למשל פרופסור אבינוח. לא זוכרת איפה הוא עובד. אפשר בודאי למצוא דרך האינטרנט.

[u]הניתוח מסוכן (אחוז תמותה גבוה ), ולכן הוא באמת צריך להיות מוצא אחרון.[/u]
זה פשוט לא נכון. כמובן שלכל ניתוח יש סיבוכים, אבל לכתוב שיש אחוז תמותה גבוה זה ממש לא לעיניין.
הנה למשל מעקב אחר 294 ניתוחים, אחוזי הסיבוכים הלא גבוהים, והתמותה - שהיתה 0% .

In our series 294 patients were operated and stapler line leak was observed in 11 patients (3.7%). The mean time from the first surgery up to the first reintervention was 15.6±22 days (2 to 78). Only 2 patients (0.68%) had to be operated owing to severe reflux related with the sleeve gastrectomy and the symptomatology was solved with the gastric bypass. Intraabdominal bleeding was observed in 7 patients (2.38%), being reoperated 3 (1.02%) of them. All patients were reoperated by laparoscopic approach and the bleeding vessel was identified in all of them. We identified 3 of 294 patients with strictures (1.02%). One of them was located in the gastroesophageal junction and the other 2 had a central location. The patient with high stenosis required endoscopic dilatation and the other 2 were resolved by a gastric bypass cutting the stomach proximal to the stricture. The global mortality was 0%. All of the patients were reoperated by laparoscopy.

במצב של השמנת יתר קיצונית ניתוח הוא הטיפול היחיד שנמצא יעיל. חשוב לשלב עם טיפול פסיכולוגי, כי אחרת ההגבלה על האכילה יכולה להכניס אדם לדכאון, ואפשר גם לאחר ניתוח להצליח לאכול מאכלים מאד מנמינים, כמו מילקשייקים וכד'. זה לא פשוט.

כמובן שחשוב לברר שאין מחלה הגורמת להשמנה.

אני מטפלת באשה שעברה ניתוח והיא ירדה 54 ק"ג. היא אדם חדש, מאושרת מהניתוח, וכבר מעל שנתיים שמחזיקה במשקל החדש. יש גם כאלו שעלו בחזרה. צריך המון תמיכה מהמשפחה והסביבה וזה לא פשוט, אבל כיום זה הטיפול היעיל היחיד להמשנת יתר קיצונית.

והנה עוד סיכום של כמעט 300 ניתוחים - תמותה 0.

Between January 1996 and March 1999, 266 morbidly obese patients underwent bariatric procedures. Among them, 213 were selected for laparoscopic VBG; exclusion criteria were as follows: contraindications to pneumoperitoneum, gastroesophageal reflux disease, and psychological contraindications to restrictive procedures. Mean age, preoperative weight, and body mass index were 36.9 years, 123.6 kg, and 45.4 kg/m, respectively. Intraoperative complication rate and conversion rate were 0.9% and 0.9%, respectively. Early postoperative complication rate was 4.2% and early reoperation rate was 0.5%. Mean hospital length of stay was 6.3 days. Mortality was nil. The 10-year follow-up rate was 70.4% (150 patients). Late postoperative complication rate was 14.7%, and 10-year revisional surgery rate was 10.0%. The excess weight loss percentages at 3, 5, and 10 years were 65.0%, 59.9%, and 59.8%, respectively. The resolution and/or improvement rate for comorbidity were 47.5% for hypertension, 55.6% for diabetes, 75% for sleep apnea, and 47.4% for arthritis.

נדמה לי שבמצב קיצוני כזה צריך פיתרון קיצוני. מהו הסיכון בניתוח לעומת הסיכון להישאר כך ו"לעשות" עבודה שתיקח המון זמן וסיכוי טוב לאור ניסיון העבר שלא תצלח? הרי בטח יש לה סכרת לא מאוזנת, שומנים בדם, הסתיידות כלי דם, לחץ דם גבוה וכו'. אם היא לא עושה משהו דרסטי היא צריכה להשתמש בהמון תרופות כדי לאזן את כל זה. תרופות זה בריא? ואם לא להשתמש בהן, היא עלולה לחטוף התקף לב או שבץ. נראה לי שהייתי הולכת על ניתוח. את העבודה יש לעשות לאחר הניתוח.

[u]היא טכניקה חדישה לעבודה רגשית, בבסיס כלי פשוט מאד[/u]
דני - האם תוכל טיפה להסביר מהי השיטה?

שמעתי על מכון אברהמסון. גומלים מגלוטן וסוכר. מכירה אישית כמה שהלכו לשם ורזו.
מתכוונת בעצמי מתי שהוא להגיע לשם גם.
הייתרון הוא שהם עושים "עבודה" על המטופל. ולא המטופל שצריך להילחם בכוח רצון ושכאלו.

[u]במיוחד עם אכילה רגשית עמוקה?[/u]
האם נשאר לאחותך עוד אנרגיה לעשות עבודה, כלשהיא? או שבשלב זה היא רק מוכנה שמשהו יציל אותה?
אם המקרה הראשון הוא הנכון:
EFT היא טכניקה חדישה לעבודה רגשית, בבסיס כלי פשוט מאד. לדעתי הידע איך לרתום את הפוטנציאל שיש שם עוד לא מפותח יחסית. אבל בכמה נושאים, נראה שהוא מספק מענה אפקטיבי זמין. כמדומני שאכילה רגשית זה אחד מהם.
הנה ספרון: http://www.amazon.com/EFT-Weight-Loss-Emotional-Techniques/dp/1604150483

אני מכיר היטב את הטכניקה, אבל מעולם לא השתמשתי בה בהקשר של אכילה.
בבסיס, בתחום הזה מוצע לעשות פעולה פשוטה, בכל פעם שחשים דחף לאכול (אכילה שאין בה צורך), עד להיעלמות הדחף. הדחף יחזור שוב ושוב, ובכל פעם מוצע להגיב באותה הצורה. עם הזמן, הדחף יתחיל לחזור פחות ופחות. כך שיש כאן שני מישורים: 1 - תגובה מיידית לדחף. נוצרת חלופה על פני התגובה האפשרית היחידה כיום - לאכול 2. משהו לטווח ארוך יותר שבתקווה ישפיע על עצם הופעת הדחף.

אני מכיר נסיונות של אנשים להשתמש בטכניקה ביחס לעישון. לא הייתי בקשר עם האנשים כדי לראות את ההשפעה לטווח ארוך, אבל ראיתי בעיני, יותר מפעם אחת, דחף חזק לעשן שנעלם תוך דקה. זה ביחס לסעיף 1 לעיל

הצלחה רבה

אם תרצי ליצור קשר, אספר מנסיוני. פרטי יצירת קשר בדף שלי

שרוול - שמעתי. מכירה מישהי שעברה ממש לפני כמה ימים, לא יכולה לספר על תוצאות.

טיפול אחר -
אין לי ספק שזה צריך להיות רגשי/אנרגטי עמוק. "סתם" דיאטה בלי מקור כח (אנרגיה, שמחה, רצון) בשביל להקפיד עליה - ברור שלא תחזיק. מה השאלה.
לדעתי כל טיפול הוליסטי שמתיחס לאדם כולו (גוף, נפש, רגש) יכול לעשות את העבודה.
זו בחירה (בשיטה ובמטפל) אישית לגמרי. יתר על כן, מנסיוני, תקופה עם מטפל אחד, ואז עוברים לאחר, וככה מדרגה מדרגה. אבל לא לברוח כשקשה, אלא אחרי שעוברים איזה הר... :-)

אחרי מה שסיפרה המכרה מהשורה הראשונה, השתכנעתי גם אני שיש מצבים בהם ניתוח הוא פתרון טוב שיכול להוות בסיס להמשך. אבל הוא עצמו זקוק לבסיס משלו.
ואז חוזרים לענין הטיפול ההוליסטי, או מינימום - נפשי.

לי נשמע שלאחותך יש בעיה רפואית שגורמת להשמנה. זה בכלל לא קשור לכוח רצון. לשמנים יש כוח רצון לא פחות מאשר לרזים, לעתים קרובות יותר. הביטוי הזה הוא בעיניי דוגמה להאשמת החולה (לא שלך, של החברה). שמנים הם המצורעים של ימינו, והאחרונים בתרבות הפי סי שלגיטימי וחוקי להפלות אותם כקבוצה, לייחס להם תכונות שליליות (למשל רצון חלש) ולצחוק עליהם.

דיאטות גורמות להשמנה. נקודה.

בעיות רגשיות צצות כשמנסים לרזות ולא מצליחים. הייתי אומרת שהן תוצאה ולא סיבה, אבל אחרי כל כך הרבה זמן (מילדות לדברייך) ההבחנה הזו מסתבכת, ומן הסתם כדי לרזות היא תצטרך שילוב של טיפול רגשי. קודם כל שתבין ש [b]זה לא באשמתה[/b] וחשוב מזה, שתפנים את ההבנה הזו.

אני מציעה את ד"ר יפה לאיבחון. לבדוק הורמונים - אדרנל, תירואיד, אינסולין, ויפה שעה אחת קודם. הגישה שלו מבוססת מדעית אך לא מיינסטרים.

הניתוח מסוכן (אחוז תמותה גבוה :-( ), ולכן הוא באמת צריך להיות מוצא אחרון. לפני כן הייתי מנסה דברים טבעיים, ומוצא לפני אחרון - כדורים (סמי מרץ). בפיקוח צמוד של רופא שמתמחה בזה (רפואה באריאטרית)+ תמיכה קהילתית.
למשל, הנה תוצאת חיפוש זריז בגוגל [url=http://www.wolfson.org.il/Index.asp?CategoryID=424&ArticleID=907]מרפאה רב-תחומית לטיפול בהשמנת יתר[/url]

קראתי ספר טוב על הרזיה - S.P.E.E.D. גם את המשטר התזונתי המוצע בו הייתי עושה בפיקוח ואולי אפילו בתיסוף של כדורים.

אני מכירה 2 מאמנות אישיות, שמתמקדות גם בתחום הרגלי האכילה והיחסים עם הגוף, שתיהן נשים מצויינות, אחת מהן בוודאות עם גישה הוליסטית שמתמקדת במכלול ההוויה של האדם ועובדת דרך זה, את השנייה אני מכירה קצת פחות.
בנוסף אני חייבת לומר למרות שאולי זה נשמע לא כ"כ באופני, שלא לעשות שרירים זה אולי גם להרפות ולהסכים לזה שכרגע הפתרון הוא ניתוח.
אני מכירה כמה אנשים שניתוח הצרת קיבה לא יודעת מאיזה סוג בדיוק אבל מהחדשים יחסית, ממש שינה את חייהם לטובה. זה נכון שזה צעד קיצוני מאוד,
וזה ניתוח, אבל זה מאוד מגייס את האדם ועוזר לו או אולי מחייב אותו ללמוד להתנהל אחרת עם אוכל,
בעיני במובנים מסויימים יש בזה משהו שמקבל את המצב, סוג של-
"אני שמנה, נמאס לי לשפוט את החוזק/חולשה/כוח הרצון שלי, כמו שקורה בדיאטות, אז אני מרפה מהתהליכים האלו ומוצאת פתרון אחר"
ולפעמים, כמו שבמצבי דיכאון מסויימים טיפול תרופתי שמקל, מאפשר דווקא סוף סוף לעשות את העבודה הפנימית, ממקום שיש בו קצת מרווח נשימה, אולי דווקא ניתוח יכול במקרים מסויימים לאפשר את תהליך ההחלמה הפנימי.

אהבת, יש כדורים לצורך זה. חוץ מזה, אופציה ניתוחית נשקלת בדיוק במקרים כאלה שהמשקל הוא מאוד מסוכן לבריאות. יש לי בעבודה מישהי שעשתה קיצור וירדה יפה מאוד במשקל. היא עדיין במשקל יפה מאוד והיא כבר יותר משנה אחרי.

אפשר לנסות את אורח החיים עליו ממליץ דר ג'ואל פורמן. הוא פורסם בזכות מקרים כמו אחותך, של הרזייה או מוות.
חפשו את הספר "לאכול כדי לחיות"

רוצה להתייעץ:
[b]אחותי המקסימה שמנה מאוד.[/b]
מעבר לזה שזה מפריע לה מבחינת ביטחון עצמי וכו' - זה [b]מאוד פוגע בה בריאותית[/b] עד שהיא חוששת לחייה.
היא כבר [b]ניסתה כמעט כל מה שיכלה[/b] מאז שהיא ילדה קטנה - ולא ראתה תוצאות לאורך זמן. אפילו להפך - [b]לאחרונה השמינה יותר מאי פעם.[/b]
תקופה ארוכה (כמה שנים) הייתה ב-או.איי (אכלני יתר אנונימיים). היו תקופות שזה עזר (רזתה הרבה, אם כי אף פעם לא יצאה מגדר 'שמנה'). אבל חלק גדול מהזמן לא.
וכפי שאמרתי - למרות שהיו תקופות שרזתה, היא כל פעם עלתה חזרה, ועכשיו ממש שברה שיא.

נראה [b]שדיאטות ומה שקשור ל'כח רצון'[/b] (ביטוי שלא מקובל עליי, אך כך קוראים לזה) - [b]לא עובד אצלה[/b]. (לפחות לא לאורך זמן).
האכילה הזו באה ממקום רגשי, ש'כח הרצון' כמה שהוא גדול לא מספיק מולו.
צריך משהו אחר.

[b]משהו שאולי לא יבוא דרך 'לעשות שרירים' אלא ממקום אחר[/b].
ולדעתי [b]גם לא משהו כמו שיחות[/b] (וגם לא עבודה פנימית כדוגמת או.אי) - כי גם זה לצערנו לא עוזר.

[b]משהו כימי? משהו אנרגטי? משהו שעובד על התת מודע?[/b]
לא יודעת.

[b]היא כרגע חושבת ברצינות על ניתוח קיבה. חושבת שאין לה ברירה כי היא במצב בריאותי מסוכן.[/b]

אמרתי לה שלדעתי הניתוח מסוכן (מכירה בחורה שהסתבך לה הניתוח והייתה צריכה להישאר הרבה זמן בבית החולים, וגם אחרי שהחלימה - תוך כמה חודשים השמינה הכול חזרה).
היא אומרת [b]ששמעה שיש הבדל בין [po]ניתוח לקיצור קיבה[/po] המוכר שזה עם טבעת - לבין הניתוח שהציעו לה - שזה עם משהו שנקרא 'שרוול'[/b]. (מישהו שמע?)

וחוצמזה, היא טוענת, אם היא תמשיך כמו עכשיו היא לא תחיה עוד הרבה זמן - אז הניתוח זה הסיכוי היחיד שלה.

**********

אני די חוששת.
גם אם יש סכנה לחייה - אני לא יודעת אם היא מיידית. וניתוח עלול להיות סכנה מיידית.
[b]מישהו שמע על ניתוח קיבה עם 'שרוול' ויודע כמה זה בטוח?[/b] מה אחוזי ההצלחה?

ובגדול, רציתי להתייעץ על:
[list]
[*] איזה טיפולים אתם מכירים שהם [u]לא[/u] סוגים של 'דיאטות' (או הכוונות תזונה) ולא בסגנון או.אי, שבאמת באמת יכולים לעזור לרזות - לאנשים שמנים במיוחד עם אכילה רגשית עמוקה?
[/list]
ושהירידה במשקל מחזיקה לאורך זמן?*

בין שמדובר בטיפולים [b]הוליסטיים[/b] ובין שמדובר בטיפולים [b]קונוונציונליים[/b].
(לא יודעת מה - דיקור, הומאופתיה, עוצמת הרכות, היפנוזה, כדורים להרזיה וכו'...)

ושוב, אני לא מדברת על סתם הרזיה של כמה קילוגרמים שאולי לא בעיה להוריד, וגם לא רק בשביל היופי.
אני מחפשת טיפול להורדת כמות משמעותית של קילוגרמים, שחשוב קודם כל מבחינה בריאותית, וכאשר ברקע יש הרבה דברים רגשיים.

אני מתארת לעצמי שאם היה איזה טיפול אחד מוכח כזה - אז כולם כבר היו עושים אותו.
אבל בכל זאת, אני חושבת אולי מישהו פה מכיר משהו שעדיין לא שמעתי עליו. טיפול מוצלח שראה במו עיניו. או מטפל ספציפי שטוב במיוחד בתחום הזה.

[b]אשמח לשמוע מניסיונכם או מהיכרותכם עם אנשים שעברו טיפולים כאלה בהצלחה.[/b]
במיוחד אם מדובר בסיפור/ים שאתם מכירים אישית. ואם תוכלו גם לשתף בפרטי הסיפור.
וכמובן, אם אתם יודעים להגיד משהו על [b]אחוזי ההצלחה[/b] באותה שיטה....

תודה רבה {@