אני שומעת. גם אני שומעת.
איך אתן יכולות לשמוע, כשאף אחד לא מבטא את ההבדל?!
להלכה יש בעברית 15 תנועות (כולל חצאי תנועות). למעשה קיימות בעברית הישראלית רק חמש תנועות: a.e.i.o.u.
אין הבדלי הגייה בין שווא נע לסגול לחטף סגול ולצירה;
אין הבדלי הגייה בין פתח לחטף-פתח ולקמץ;
אין הבדלי הגייה בין חולם חסר לחולם מלא לקמץ קטן ולחטף קמץ;
אין הבדל בהגייה בין חיריק מלא לחיריק חסר;
ואין הבדל בהגייה בין שורוק לקובוץ.
בילדותי גם אני שמעתי הבדלים. זה היה כשגדלתי בסביבה יקית, והייקים ביטאו את רוב ההבדלים האלה (בגירסה הגרמנית שלהם...).
היום אינני שומעת הבדלים. פשוט אין. (זה לא בגלל ירידה בשמיעה שלי...)
למה צהריים ומחרתיים בקמצים נשמעים מצועצעים? זו טעות די נפוצה, לא?
עדיין לא הבנתי. אתן מתכוונות ל-zaharayim במקום zohorayim? (נא לבטא את האות Z כמו בגרמנית ואיטלקית "צ" ולא כמו באנגלית.)
זה מזכיר לי שהדודה של אישי לא שומעת הבדל בין B ובין .
סייד קשוע מספר שם על איך היה לו קשה עם פ' ועם ב'. שהוא ממש לא שמע את ההבדל,
זו לא בעייה של שמיעה. זו בעייה של תפיסה.
כשתינוק לומד את שפתו, הוא לומד לזהות את הפונמות הקיימות בה ולהתעלם מאלו שאינן קיימות בה.
כך למשל ישראלים רבים אינם שומעים את ההבדל בין bad ל-bed, בין bowl ל-ball, בין Sohn ל-Sonne (בגרמנית), בין ete ל-etait בצרפתית (חסרים לי סימני האקסן), וכן הלאה. ההבדלים האלה אינם קיימים בעברית, ולכן הם פשוט לא שומעים. ההתפתחות הלשונית שלהם הרגילה אותם לשמוע כל זוג תנועות כאלה כתנועה אחת, לכל היותר כווריאציה מבטאית על אותה תנועה.
הדודה היא בוודאי מארץ דוברת ספרדית. בספרדית עיצורים אלה קרובים יותר מאשר בעברית.
לי היה נסיון דומה עם חברה ארגנטינאית. דיברתי איתה על שלושת העיצורים הרכים שיש בספרדית, שהוגים אותם בנגיעה קלה מאוד - בּ' ג' ד', שבספרדית הם למעשה חוככים, בניגוד לקרוביהם העבריים הפוצצים. (כמובן שלא השתמשתי במונחים הבלשניים.)
הדגמתי לה במלה "גוּאַנַקוֹ". בארגנטינה מבטאים את האות ג' שבתחילתה כל כך רכה שכמעט אין שומעים אותה. היא לא הבינה על מה אני מדברת. היא לא שומעת את ההבדל. אבל היא כן מבטאת אותו.
בערבית אין פּ, ודוברי ערבית שומעים אותה כמו בּ. וגם מבטאים אותה כך. מבחינתם זו אותה פונמה.
בעברית אנחנו תופסים את כל הווריאציות על העיצור רי"ש כפונמה אחת. האם הקשבתן פעם וספרתן כמה הגיות שונות של עיצור זה אתן מכירות?
יש ריש צרפתית גרונית אחורית, ללא גרגור וכמעט לא קולית, שנשמעת כמעט כמו כ' רפה;
יש רי"ש גרונית מגורגרת של כמה ישראלים (עזריה אלון, למשל. אם תקשיבו לו בשבת בבוקר תוכלו לשמוע);
יש רי"ש גרונית סתמית של הגרמנית ושל רוב הישראלים,
יש רי"ש לשונית מגורגרת של הספרדית;
יש רי"ש מעוגלת של האנגלית, שאין בה שום גרגור והיא דומה ל-W -
העיצורים האלה שונים זה מזה, ונחתכים במקומות שונים במערכת ההגייה ובאופנים שונים. חלקם שונים זה מזה מבחינה פונטית יותר משהם שונים מעיצורים אחרים, אבל משום מה אנחנו תופסים את כל מגוון העיצורים הזה כפונמה אחת. זה לא עניין פונטי ולא עניין של שמיעה. זה עניין לשוני-תרבותי.
אז בערבית פ' ו-ב' (שאצלנו הן פונמות שונות) נתפסות כפונמה אחת. לעומת זאת יש בערבית שני עיצורי רי"ש - אחד לשוני ואחד גרוני, והם נתפסים כשתי פונמות.
[u]אני שומעת. גם אני שומעת.[/u]
איך אתן יכולות לשמוע, כשאף אחד לא מבטא את ההבדל?!
להלכה יש בעברית 15 תנועות (כולל חצאי תנועות). למעשה קיימות בעברית הישראלית רק חמש תנועות: a.e.i.o.u.
אין הבדלי הגייה בין שווא נע לסגול לחטף סגול ולצירה;
אין הבדלי הגייה בין פתח לחטף-פתח ולקמץ;
אין הבדלי הגייה בין חולם חסר לחולם מלא לקמץ קטן ולחטף קמץ;
אין הבדל בהגייה בין חיריק מלא לחיריק חסר;
ואין הבדל בהגייה בין שורוק לקובוץ.
בילדותי גם אני שמעתי הבדלים. זה היה כשגדלתי בסביבה יקית, והייקים ביטאו את רוב ההבדלים האלה (בגירסה הגרמנית שלהם...).
היום אינני שומעת הבדלים. פשוט אין. (זה לא בגלל ירידה בשמיעה שלי...)
[u]למה צהריים ומחרתיים בקמצים נשמעים מצועצעים? זו טעות די נפוצה, לא?[/u]
עדיין לא הבנתי. אתן מתכוונות ל-zaharayim במקום zohorayim? (נא לבטא את האות Z כמו בגרמנית ואיטלקית "צ" ולא כמו באנגלית.)
[u]זה מזכיר לי שהדודה של אישי לא שומעת הבדל בין B ובין V.[/u]
[u]סייד קשוע מספר שם על איך היה לו קשה עם פ' ועם ב'. שהוא ממש לא שמע את ההבדל,[/u]
זו לא בעייה של שמיעה. זו בעייה של תפיסה.
כשתינוק לומד את שפתו, הוא לומד לזהות את הפונמות הקיימות בה ולהתעלם מאלו שאינן קיימות בה.
כך למשל ישראלים רבים אינם שומעים את ההבדל בין bad ל-bed, בין bowl ל-ball, בין Sohn ל-Sonne (בגרמנית), בין ete ל-etait בצרפתית (חסרים לי סימני האקסן), וכן הלאה. ההבדלים האלה אינם קיימים בעברית, ולכן הם פשוט לא שומעים. ההתפתחות הלשונית שלהם הרגילה אותם לשמוע כל זוג תנועות כאלה כתנועה אחת, לכל היותר כווריאציה מבטאית על אותה תנועה.
הדודה היא בוודאי מארץ דוברת ספרדית. בספרדית עיצורים אלה קרובים יותר מאשר בעברית.
לי היה נסיון דומה עם חברה ארגנטינאית. דיברתי איתה על שלושת העיצורים הרכים שיש בספרדית, שהוגים אותם בנגיעה קלה מאוד - בּ' ג' ד', שבספרדית הם למעשה חוככים, בניגוד לקרוביהם העבריים הפוצצים. (כמובן שלא השתמשתי במונחים הבלשניים.)
הדגמתי לה במלה "גוּאַנַקוֹ". בארגנטינה מבטאים את האות ג' שבתחילתה כל כך רכה שכמעט אין שומעים אותה. היא לא הבינה על מה אני מדברת. היא לא שומעת את ההבדל. אבל היא כן מבטאת אותו.
בערבית אין פּ, ודוברי ערבית שומעים אותה כמו בּ. וגם מבטאים אותה כך. מבחינתם זו אותה פונמה.
בעברית אנחנו תופסים את כל הווריאציות על העיצור רי"ש כפונמה אחת. האם הקשבתן פעם וספרתן כמה הגיות שונות של עיצור זה אתן מכירות?
יש ריש צרפתית גרונית אחורית, ללא גרגור וכמעט לא קולית, שנשמעת כמעט כמו כ' רפה;
יש רי"ש גרונית מגורגרת של כמה ישראלים (עזריה אלון, למשל. אם תקשיבו לו בשבת בבוקר תוכלו לשמוע);
יש רי"ש גרונית סתמית של הגרמנית ושל רוב הישראלים,
יש רי"ש לשונית מגורגרת של הספרדית;
יש רי"ש מעוגלת של האנגלית, שאין בה שום גרגור והיא דומה ל-W -
העיצורים האלה שונים זה מזה, ונחתכים במקומות שונים במערכת ההגייה ובאופנים שונים. חלקם שונים זה מזה מבחינה פונטית יותר משהם שונים מעיצורים אחרים, אבל משום מה אנחנו תופסים את כל מגוון העיצורים הזה כפונמה אחת. זה לא עניין פונטי ולא עניין של שמיעה. זה עניין לשוני-תרבותי.
אז בערבית פ' ו-ב' (שאצלנו הן פונמות שונות) נתפסות כפונמה אחת. לעומת זאת יש בערבית שני עיצורי רי"ש - אחד לשוני ואחד גרוני, והם נתפסים כשתי פונמות.