פשששש, איזה דף

}

נהנת לקרוא.

רובנו לא כאלו מוארות במציאות, אבל השאיפה והחקר, הבחינה המחודשת של צעדינו. אני חושבת שזו הדרך לשיפור

במציאות אני לא כזאת אמא מוארת.
הו המציאות האכזרית.... איזה מאגניב היה אם היינו יכולות לכתוב לעצמנו את התפקיד ואחר כך לשחק אותו בול ככה במציאות.
<מפנטזת>

חייבת להגיד לך, חוט, שלא פשוט לי הדף שלך (תודה!)
מרגישה מהגישה שלך לנושא שאת טעונה (מעבר למה ששיתפת) בחוויות שאת לא רוצה להעביר לבן שלך, ורוצה לעשות הפרדות, אבל אז הגבולות מטשטשים לך. כמו מטוטלת שעוברת לצד השני. כמו מי שחינכו אותו בשוטים ומקלות יחנך ללא גבולות בכלל.
אני לא בטוחה שמשחקי המיניות עם חברות שלך ומתקין הדודים היה בגיל של הבן שלך.

וגם, ממש מעריכה את הכנות שאת מוכנה לעמוד מולה,לבדוק, לראות, לחשוב מה נכון.

עולה לי שאלה. את כל כך הרבה כותבת מה ההורים לא יכולים לעשות (לתת בטחון, לשמור, לעמוד חיץ בין..., ועוד ועוד).
אז מה את חושבת שכן התפקיד שלך כאן כהורה, כאמא?בהקשר הזה.

_אבל האם לא יכול להיות שילד שמשחק משחקים מיניים עם חברה (או חבר לצורך העניין), ולא מקבל מסר של זה לא מקובל, אח"כ יתקל במישהו אחר , קצת מבוגר יותר שגם רוצה לשחק איתו ולא ידע לעצור אותו, לא ידע שזה לא בסדר ,לא ידע שאח"כ הוא ירגיש בושה.
וגם ילד שהוא כל כך מיני, האם לא עלול למשוך אליו את האנשים האלה? (לא שואלת בשיפוטיות בכלל אלא באמת בצורת שאלה-מבטאת כאן פחד שלי).
וברור לי שמבוגרים שממששים ילדים עושים את זה כי משהו אצלם לא בסדר ולא כי הילד פיתה אותם או משהו כזה -לא צריך להגיד את זה אבל אולי בדיוק הילד שרגיל להתנהגות מינית לא ידע לעצור אותם, לא ידע שהגוף שלו לא מותר לאחרים..?_

תשמעי, כשראיתי עד כמה הוא משתוקק לכל העניין הזה, הדבר הראשון היה לברר איתו האם מישהו נגע בו או ביקש ממנו לגעת בו. אני לא יודעת לדבר עם ילדים בשפה של ילדים. אני מדברת כמו שזה. ברור לי שזה עילג ומוגבל אבל שום דבר אחר לא מצליח לי. לא יודעת איך לדבר על זה מסביב. הוא אומר שאף אחד לא נגע בו. הבהרתי את זה הלוך והבהר שהגוף שלו הוא רק שלו, שכל אחד קובע על הגוף שלו. אני מקווה שהוא מבין את זה. נראה לי שכן.
לגבי המסר שהוא עלול יום אחד לקבל: "זה לא מקובל"... באופן אישי אני מכירה יותר אנשים שסובלים מחסימות מיניות מאשר מעודף שחרור. כלומר רוב האנשים לא מסוגלים לשחרר, לא מסוגלים להרגיש שזה בסדר, שזה טוב, ועדיין סוחבים איתם את תחושת החטא בכל הנוגע למיניות.

ועוד לגבי זה שהוא עלול יום אחד להתקל במסרים מגבילים שעלולים לפגוע בו: כשהוא היה תינוק רך וקטנטן מאוד, הייתי בבעתה מזה שהוא יצטרך להתמודד עם כל המירקם הזה של החיים; סירובים של אנשים, חוסר התחשבות בו, קור, רעב, חישובים כלכליים, אנשים שיעליבו אותו, שיתנו לו להבין שהוא לא מספיק טוב בשבילם, יתנשאו מעליו, וכן הלאה. הבנתי שהרצון הזה לגונן בצורה הרמטית על הילד מהחיים משול לרצון שהוא ימות. שלא יחיה. אין דבר כזה להעביר חיים בלי חיכוך וכאב. אי אפשר לצאת מהבטן ולהשאיר את חבל הטבור שלם.

אני עדיין מזדעקת כל פעם שילד אחר מדבר איתו לא יפה, למרות שהוא פרחח לא קטן כשלעצמו. אבל אני מנסה להרפות גם כאן. אני חושבת שהתפקיד שלי כהורה הוא לא לעמוד חיץ בינו לבין החיים אלא להיות שותפה ככל שניתן לי לצעדים שלו בעולם הזה. לעזור לו לנסות להבין מה הוא מרגיש ואיך הדברים התגלגלו.

אני חייבת לומר למען ההגינות שכל זה יושב מאוד יפה על הדף. במציאות אני לא כזאת אמא מוארת. אפילו די להפך.

ותודה ל אהבת עולם ו מי מה

אבל האם לא יכול להיות שילד שמשחק משחקים מיניים עם חברה (או חבר לצורך העניין), ולא מקבל מסר של זה לא מקובל, אח"כ יתקל במישהו אחר , קצת מבוגר יותר שגם רוצה לשחק איתו ולא ידע לעצור אותו, לא ידע שזה לא בסדר ,לא ידע שאח"כ הוא ירגיש בושה.
וגם ילד שהוא כל כך מיני, האם לא עלול למשוך אליו את האנשים האלה? (לא שואלת בשיפוטיות בכלל אלא באמת בצורת שאלה-מבטאת כאן פחד שלי).
וברור לי שמבוגרים שממששים ילדים עושים את זה כי משהו אצלם לא בסדר ולא כי הילד פיתה אותם או משהו כזה -לא צריך להגיד את זה אבל אולי בדיוק הילד שרגיל להתנהגות מינית לא ידע לעצור אותם, לא ידע שהגוף שלו לא מותר לאחרים..?

וגם כל מה ש-מי מה אמרה.
(רק עכשיו ראיתי)

אני מתרשמת מהגישה הבריאה שלך לחיים.

אין לי מושג מי את ולצורך הענין זה גם לא משנה. בשבתך כחוט-חשמל , את מרתקת אותי ואני לא יכולה שלא להתמלא הערכה לכנות שלך , להתבוננות הנקיה הזאת בעבר ולקול הסובלני והמאפשר שאת משמיעה. ואני שמחה שלא נבהלת מעצמת הרגשות שעלתה פה (אני קצת נבהלתי).

או קיי. וכאמור מה שבאמת מטריד זה שהוא להוט עד כדי שידול.
וגם איך בדיוק לדאוג שאחיו בן הארבע לא יהיה חשוף לזה?

וכן, אני מתכוונת בהחלט לשתף את ההורים של הילדות.

אפשר לשנות מבחינתי את שם הדף. אני יודעת שיש אנשים שמזהים אותי ולא יעזור לי להתחבא מאחורי שמות איזוטריים של דפים. אני שלמה עם זה.

אני מצטערת על התגובה הקודמת שלי שיצאה כל כך לא עניינית ולא מאורגנת. השיחה איתכן פוקחת עיניים ומאירה פינות.

אני קצת אחרוג מהפורמט של ציטוט ותגובה ואנסה להתייחס לכל מה שקראתי בבת אחת.

קודם כל לקחתן את זה קצת רחוק. אין בינתיים חדירה על הפרק. בינתיים הם בעיקר רוצים לראות ולהראות אחת לשני את האיברים שלהם.
נראה לי שתוך שניה יגיע גם הרצון לגעת, אבל לא נראה לי שהרבה מעבר לזה. אבל כמובן שנצטרך לחיות ולראות.

אני לא גאה ולא מעודדת אותו. אני גאה בעצמי על הניסיון להפריד בין פגיעות הילדות שלי לבין הילדות שלו.

כילדה, אני זוכרת שני סוגים של מצבים:
מצב א: משחקים שלי עם בנות ובנים בגילי, עירומים, מאחורי דלתות מוגפות, או בתוך סבך שיחים,
אני זוכרת אותנו אוספות תמונות של נשים עירומות, אני זוכרת אותנו ממציאות סיפורים, למשל: מתקין דוד שמש שמגיע לבית של אשה
ומקיים איתה יחסים בעוד הבן זוג שלה איפושהו. זה סיפור מהזיכרון והנרטיב עצמו כל כך חירמן אותנו, או שילהב אותנו, או השד יודע מה,
שהעובדה שתוך כדי הסתובבנו עירומות אחת ליד השניה או שכבנו אחת על השניה כאילו אנחנו מתקין הדוודים והאשה היה כמעט שולי. הסיפור היה העניין.
אני זוכרת גם משחקים יותר אסרטבים. אני חושבת שהעיסוק במיניות היה יותר מעורר מהמין עצמו.

אני חושבת שמשהו מזה לקחתי גם לחיי הבוגרים ובאיזשהו אופן אפשר לומרשזה לא עושה לי את החיים קלים כיום, אחרי מיליון שנות זוגיות,
כשכדאי להתחיל ללמוד להנות מהסקס כסקס, ואני עודני חסרה את המשהו הנוסף, את משחקי המיניות, להבדיל ממשחקי המין.

"סטיתי", כמו שאומרים

הסוג השני של המצבים שאני זוכרת זה אנשים, נדמה לי שכמעט תמיד, אם לא תמיד, גברים, מבוגרים ממני בחמש, עשר,חמש עשרה, עשרים שנים,
עושים לי דברים, בהחבא, בשלל סיטואציות ומצבים.

לצורך הפרוטוקול בואו נניח שלפחות באיזשהו אופן חלקי הדברים האלה מעובדים אצלי ולראייה אני יכולה לכתוב את זה כאן, להבחין בזה לראות את זה להכיר בזה.
זה מה שזה. מעולם לא נאנסתי, חמדולילה, "לפי הספר".

החוויה הזאת של להכיר בעברך כמנוצלת ופגועה מינית, "שורדת" בעגה המקובלת, מלווה בהרבה גוונים: רגשות אשם על שהבאת את זה על עצמך, פליאה על המיניות הזאת שלך שעין כל יכולה להבחין בה, חשש שזה יתפרץ ויציף מחדש, ובעיקר ההרגשה שאת שונה. בתוך הריקמה האינסופית והאנושית הזאת, את - כלומר אני - רקומה בעקמימות מה. וזה בסדר. אפשר לאהוב את זה. יש גבר אחד, אני חיה איתו, הוא רואה אותי והוא אוהב. הנס הזה קרה לי

רגע. מה רציתי. הילד שלי. בן שש. הוא רוצה לראות פות. כן, זה באמת מסקרן. כתבתי: "מזל שאין לי בנות" כי אם היו לי בנות היה לי הרבה יותר קשה לעשות את ההפרדה הזאת בין פגיעות הילדות שלי לבין הסקרנות הילדית. אבל הוא בן. והבולבול שלו נהייה פין. וזה מצוין. זה לא? אני חושבת שזה בסדר. או לפחות: ככה זה.

אני מרגישה בנח עם המשחקים שהיו לי עם בני גילי. מקשים עלי הזכרונות של מה שהיה עם אלה שהיה נראה ששולטים טוב יותר ממני במצב.
למרות שגם שם, במידת מה לפחות, הייתי מרוגשת מחציית הקווים. אבל זה לא היה כוחות. כמו למכור למישהו משהו מאוד ביוקר רק כי הוא לא מכיר את המחיר בשוק.

אני לא כועסת עליהם. אני רואה אותם כאנשים חלשים. רפים. רופסים. גבר בן ארבעים וחמש ששולח ידיים לילדה בת 12 הוא אומלל. קודם כל אומלל. הטוקבקיסטים של וויינט יגידו לכם שצריך לסרס אותו, לכלוא אותו, גזר דין מוות, וכיו"ב. אני חושבת שצריך לטפל בו. זה כאילו ברור, לא?

והורים לא יכולים לשמור על ילדיהם. אני חושבת על זה כמעט כל לילה כשהנשימות של שלושת הילדים עולות ויורדות לידי במיטה הגדולה. והתינוק צמוד אלי, ביניקות קטנטנות מתוך שינה ואני מרגישה איך הם כולם נושמים את האשלייה של הבטחון. אבל אני יודעת שהכל יכול לקרות בכל רגע. ופאקן אין לי שליטה. לא על הטבע. לא על האדם. לא על המכונות. על כלום. אני רק יכולה לאהוב אותם כמה שמתאפשר לי ולקוות שבזה הם יהיו בטוחים. באהבה שלנו אליהם.

הבהרה נוספת: מילים כמו "פרטנרית" נבחרו כדי לנסות להרגיע את עצמי.
אני רוצה רגע להסביר שוב: עצרתי אותם. מנעתי מהם להמשיך. זה היה האינסטינקט הבלתי נשלט שלי. ואחרי שעיבדתי את זה עם עצמי ועם
מעט האנשים הקורבים אלי הבנתי שאני יכולה לשחרר. זה היה לי מאוד טעון. ושחררתי. בחרתי מילים שיעזרו לי להרחיק את זה מעצמי.
שיראו לי את זה באור מגוחך. הרי זה ברור שהן לא פרטנריות שלו.

אופס. תינוק קורא לי למיטה. אני אשחרר את זה ככה ואערוך מאוחר יותר.

מחלות מין עוברות לא נוצרות בתוך בני אדם מעצמם ולילדים אין מאיפה להידבק
ומה עם ילדים שנדבקו מהוריהם?

אני לא יכולה לשמור עליך מדברים שלא תרצה לזכור.
אני זוכרת שהיו תקופות שהדבירם שלא רציתי לזכור היו שטויות. באמת שטויות.
דברים שבשעתו לא הבנתי, או זכרונות שצפו בהיותי צעירה ומאוד לא סלחנית כלפי הילדה שהייתי לפני כן.
ולא. לא ניתן לשמור על ילדים ממבוכה שנובעת מזכרונות.
ולו רק כי קורה שיש מבוכה מזכרונות שעל פניו אינם מביכים, ואפילו נורמליים.

אז מה התפקיד שלנו כהורים, אם לא לשמור על ילדינו ככל שנוכל.
התפקיד שלנו כהורים?
לאפשר לילד (ולבוגר שיצמח ממנו) ללמוד לשמור על עצמו.
לאפשר לילד (ולבוגר כנ"ל) לרצות לשמור על עצמו.
לאפשר לילד (טוב, הבנתם) להבין מצבים בהם הוא לא היה שמור דיו, ולגדול מהם.
כל זה - באופן סביל ובאופן פעיל. בלהראות, ללמד, לשתוק, להמנע, לחסום, להציע וכו' וכו'

מה זה אומר תכלס?
ואללה, אני לא יודעת.
כנראה באיזשהו חלק מהסיטואציות בהן אני מוצאת את עצמי עם ילדי, יש לי תשובה סבירה.
בחלק אחר - לא. ואני עושה טעויות...

_יש קול שהיה לי מענין לקרוא בדף הזה:
קולן של בנות ששיחקו בגיל 6 משחקים כאלה או דומים.
איזה מין זכרון זה? האם יש לך כלפיו שיפוט ערכי?_
שיחקתי בילדות. אז כנראה נהנתי (לא זוכרת בדיוק). היום בראיה לאחור בהחלט הייתי מוותרת על חלק זה של חיי.
זה התחיל באבא אמא וגלש למעבר.
היום אני חשה בושה, אי-נוחות. לא הייתי רוצה את זה עבור ילדיי.

המשחקים היו כמובן בהסכמת כולם. בכל זאת נשארו משקעים.

זה לא התפקיד שלי. זה החיים שלך. הורים לא יכולים באמת לשמור על ילדיהם
אז מה התפקיד שלנו כהורים, אם לא לשמור על ילדינו ככל שנוכל. ואין הכוונה למנוע מהם התנסויות שונות ומשונות ובכל זאת, לשמור, לתת בטחון שאנחנו שם, אתם.

דבר נוסף, חוט חשמל, אני מציעה לשנות את שם הדף (למרות השם המגניב שבחרת ), כי זה נושא חשוב, ולא יהיה אפשר להגיע אליו אם לא יהיה ברור התוכן משם הדף.

ואני מצטרפת לשאלה של תבשיל קדרה:

_יש קול שהיה לי מענין לקרוא בדף הזה:
קולן של בנות ששיחקו בגיל 6 משחקים כאלה או דומים.
איזה מין זכרון זה? האם יש לך כלפיו שיפוט ערכי?
האם זה אכן (כמו שהציעו למעלה) נשאר כזכרון מביך? זכרון נעים? מביך כשאת בת 15 אבל חוזר להיות בלתי מזיק כשאת בת 30?_

מעניין אותי לדעת, האם בהכרח משחקים מיניים בילדות משאירים הרגשה רעה, טראומתית (שוב, גם אז לא בטוח אם זה באמת בגלל מה שהיה או בגלל התפיסות החברתיות) - או האם ייתכן שיש כאן אנשים שהיו להם משחקים מיניים בילדות וזה זכור להם לטובה?

במיוחד אשמח לשמוע אם יש כאלו עם חוויות שונות, לטובה.

(האמת, אני מרגישה קצת חסך לפעמים שלא היה לי... )

אכן, יש לוודא שלא מדובר כאן בכפייה, וגם לא בשידול שהוא נגד הרצון.
ואכן יש את האישו המאוד רציני - שגם כאשר הכול נעשה מרצון ובשמחה - התפיסות החברתיות עלולות להעכיר את התמונה לאחר שנים.
יחד עם זה, אני חושבת שכן יש למצוא את הדרך לאפשר לילדים התנסויות מיניות, וכמה שאפשר לחסוך מהם את הפחדים והעכבות שלנו.

התנסויות מיניות של ילדים, לתפיסתי, הן דבר טבעי ומבורך (כשבאות מהם). וכואב לי שחוסמים אותן ככה שוב ושוב.
כאילו מדכאים בהם חלק שלם וחשוב בהוויה שלהם.
(למנוע את זה בילדות מתוך מחשבה ש'בבגרות הם כבר יגיעו לזה' זה גם דיכוי. כי יש להם צורך בזה כבר עכשיו לא אחר כך).

(שוב, כן צריך להתחשב בכך שהם חיים בחברה שמרנית, ולקחת בחשבון את ההיתקלות שלהם בסופו של דבר עם תפיסות החברה. ברור לי שיש כאן בעייתיות רצינית. ועדיין...)

_מרגישה קצת מאויימת מהתשוקה הלא מרוסנת הזאת שלך. מזכיר לי קצת אותי.
מזכיר לי הרבה דברים. לא הכל אני רוצה לזכור אבל זוכרת._
נו, ואת רוצה שהילדות או הבן שלך גם יצטרכו לזכור דברים שהם לא רוצים לזכור?
זה לא שאת יכולה לשלוט על הכל אבל, אני לא יכולה לשמור עליך מדברים שלא תרצה לזכור.
את יכולה לעשות כמיטב יכולתך.

זה לא התפקיד שלי. זה החיים שלך. הורים לא יכולים באמת לשמור על ילדיהם
בעיניי זה התפקיד של ההורים, בטח בגיל הזה.
כשהם גדלים לעצמאות, גיל ההתבגרות ואילך, זה משהו אחר. אבל עכשיו?
ועוד בבית שלך?

לפני שמה באמת? אי אפשר לדעת כי עצרתי אותם. אבל הוא היה עם זיקפה, היא הפשיטה אותו, והוא שכב עצום עיניים כולו ציפיה דרוכה ומרוגשת.
לי זה נשמע כמו יותר מרופא וחולה..

קראתי שוב את ההודעה הראשונה
וקראתי אמא גאה בבן המאצ'ו שלה, זה ממש לא ילד שמשחק בתמימות עם ילדה ברופא וחולה או אבא ואמא.

יש לו כמה ילדות קבועות בסבב התשוקה שלו
המשפט הזה צרם לי מאוד.

סוגיה לא פשוטה.

מצד אחד - יש כאן שני ילדים שעושים דברים אחד לשני בהסכמה מלאה. אני מניחה שאותן ילדות חוזרות ברצון לשחק עם הילד שלך, ולא מנתקות קשר עקב רתיעה כזו או אחרת.
מה גם שמשחקים כאלו הם עניין נפוץ, עד רמה מסויימת.

מצד שני - הילדים האלו לא חיים בואקום. הם חיים בחברה שמרנית, שבה לאבד את הבתולין זה "ביג דיל" , שמחנכים במסגרות הרגילות נוקטים בשלל אמצעים כדי לנסות לדחות את הגיל שבו יתבצע האקט המיני המפורש של תלמידיהם, שבה זה נחשב לכל הפחות - בעייתי.
ואפילו אם כרגע כל הצדדים מרוצים, אותה ילדה שעכשיו נהנית להיות עם הבן שלך יכולה עוד כמה שנים ליפול על הדמות הסמכותית הלא נכונה שתגיד את המשפט הלא נכון, שיגרום לה לשאול את עצמה "מה לעזאזל עשיתי?", או יותר גרוע, "מה לעזאזל הוא עשה לי?".

יש לו נטיה לשכנע ולשדל אותן.
זה נשמע רע.
זה יכול להיות בעייתי.
זה יכול להתפס בעתיד כסוג של ניצול.

למען הסר ספק - אני לא חושבת שיש משהו לא בסדר איתך או עם הבן שלך או כל דבר בכיוון הזה. אני מאוד לא רוצה שדבריי יתפרשו ככה.
אני רק אומרת שהפער בין הראיה המתירנית יחסית שלך, בין התמימות של הפעולות האלה ובין השמרנות של החברה מסביב - יוצר תגובה שמאוד לא קל לחזות לאן היא תוביל ומאוד לא פשוט לעמוד בה, במקרים מסויימים.

אנחנו מדברות פה על חדירה לפות? של חפצים או אצבעות או כל דבר אחר?
זה כבר סיפור אחר לגמרי.
גם אצלנו שיחקו הרבה ברופא וחולה וכו' אבל לא היה שום דבר שאפילו התקרב למגע מהסוג הזה.
כאמא לא הייתי רוצה בזה לא עבור הבן שלי ולא עבור הבת שלי.

רוצה לחדד את הבעיתיות שאני רואה במצב:
בד"כ, אם לילד קורה משהו שהוא לא מרוצה ממנו- הוא אמור לפנות למבוגר האחראי בסביבה (כך אני מסבירה לילדי):
עכשיו, אם האמא רואה ויודעת, ומסכימה למעשים- למי הילדה יכולה ללכת להתלונן באותו הרגע (אם המעשים לא לרוחה)?

בנוסף, אכן משחקי הילדות התמימים יכולים להיות נעימים ונחמדים, כשהם נעשים בפרטיות. כשיש מבוגר שמשקיף/ מודע לנעשה, זה הופך להיות מביך...

ועוד משהו שמטריד- לגבי קרום הבתולין. לאבד את הבתולין זה "ביג דיל", לפחות לרוב הבחורות שאני מכירה.
אצלי, בפעם הראשונה, לא ירד דם. (קראתי איפהשהו שיש כאלה שנולדות ככה)- והייתי צריכה לתת הסברים לגבר הראשון ששכבתי איתו, שהיה גם דתי, החבר הראשון שלי- וחיכה הרבה "כי הייתי בתולה"... זה מצב ממש לא נעים. אם במהלך המשחק הזה הילדה תאבד את הבתולין- ככה סתם, בלי להבין ובלי רגש... עצוב לי לחשוב על זה.

מחלות מין עוברות לא נוצרות בתוך בני אדם מעצמם ולילדים אין מאיפה להידבק
נו, אז לא עגבת... אבל כן פטריות, וכן זיהומים וגינליים, ואולי גם פציעות וגינליות אם המשחק כלל החדרת חפצים. זה מסוג הדברים שאת ממש לא רוצה לפתור לבת השש שלך, ולא משנה כמה היא נהנתה כ"פרטנרית" (גם אני מסתייגת מבחירת המילים של פותחת הדף).

לי הציק הקטע שבו נאמר יותר מפעם אחת שהוא משדל אותן.
אין לי בעיה עם משחקים כאלה כאשר ברור ששני הצדדים לגמרי בעניין. בהחלט הייתי מיידעת את ההורים של הילדות כי זה מעט חריג וגם הייתי מגבה בקלות את הבן כי לי אישית לא היתה בעיה עם זה.
ילדים עושים אצל חברים הרבה פעמים דברים שאולי לא מקובלים על הוריהם. אם זה נראה חריג צריך ליידע.
אבל עניין השידול מלמד על כך שילדות כאלה עלולות לזכור זאת כחוויה לא טובה ואולי זו נקודת ההתערבות הרצויה.
אולי הפן החינוכי של ההורה הצופה צריך להיות שלא משדלים מישהו לעשות מה שאינו רוצה.
זו גם שאלה שצריכה להישאל בבית באופן כללי. האם אני כאמא משדלת אותו לעשות דברים שאינו רוצה והוא מבין מכך שזה מצב ראוי או רצוי.
אם הוא יבין את זה יישארו רק משחקים שהם באמת משחקים וזה לא ייראה מבחוץ כמו משהו לא תקין שצריך לעצור.

נכון, אבל אם הילד של חוט חשמל שבגיל שש כבר
"מתעסק עם הפרטנרית שלו" יזמין מחר לביקור
במסגרת "סבב התשוקה שלו"
ילדה שבכלל לא בקטע
ואולי אפילו לא יודעת מה זה הקטע
לא בטוח שהוא ידע לפרש אי הסכמה כאי הסכמה
ולא בטוח שיהיה אפשר להפסיק בזמן.
אולי כן אבל אולי גם לא.

לא בטוח גם שהפרטנרית הבאה תבוא מבית עם גישה כ"כ פתוחה ונאורה כמו בבית חשמל
ואז דברים יכולים להתפרש בכל מיני כיוונים.
ובכלל, הנושא הזה רגיש והגבולות כ"כ דקים ושבירים.

אני לא אומרת לחוט חשמל מה לעשות עם בנה
אני רק רוצה לתת פה את האינפוט של אמא לבת שש,
שבאופן אישי מצטמררת מהמחשבה שביתה היתה מבקרת בבית חבר
כשהאמא "מתבוננת" ומודה על הזדמנויות הגדילה שלה (יש לי הרבה ריספקט לזה ד"א)
במקום פשוט ליידע אותי בעניין ולתת לי כאמא את ההזדמנות להחליט את החלטותי.

אני , להבדיל מחוט, חושבת שהורים כן יכולים לשמור על ילדיהם.

אתן מדברות על לא בהסכמה
ובהכאבה ואז זה בכלל לא משחק
זה באסה אונס או משהו אחר
אני מדברת על משחק שכל המשתתפים שמחים לשחק בו ויכולם להפסיק אותו מתי שיתחשק להם (אצלנו תמידהילדה השניה הייתה מפסיקה קודם )

מנסיון של חיים עם מישהו שעבר משהו נוראי בגיל 5. נכון לא משחק בין ילדים אך עדיין היה תמים, אהב את ה"משחק" ואהב את המשחק איתו.
זה לכל החיים. איך שלא הופכים את זה.

_אוי איזו צביעות מעצבנת

המשחקים האהובים עלי (עד היום) היו חולה ורופא אמא ואבא ואני מאד מקווה שלביתי יהיו פרטנרים מגניבים למשחקים דומים כאשר תגיע לגיל הנעים הזה ,מה הוא חמש שש?
ילדים לא יכולים להדביק זה את זה במחלות מין וגם נראה שיקשו להיכנס להריון בגיל הזה
ואם זכרוני אינו מטעני חלק כייפי מהמשחק היה הסודיות שבו._

למה צביעות? גם לי זכורים המשחקים האלו אבל מגילאים גדולים יותר.
לא מזמן פגשתי את חברת (!)הילדות שלי שהיתה השותפה העיקרית שלי למשחקים האלו, (שתינו סטריטיות למהדרין כיום)
וצחקנו הרבה מסביב לזכרונות ההן
אבל..
אצל ילדים בגיל 5-6 זה יכול להיות סיפור אחר.

בקיץ שעבר היינו אצל חברים,
הבת שלי, שגדלה בבית, נודיסטית מצטיינת ותמימה כמו נעל בית
שיחקה עם הבן שלהם (שניהם היו בני 5 אז),
היא היתה עם תחתונים וחולצה והוא לבוש.
אנחנו ההורים היינו עסוקים בשלנו כשפתאום היא באה בוכה ואמרה ש ל' הוריד לה את התחתונים
וניסה לגעת בה,
וכשהיא התחמקה הוא כל הזמן עקב אחריה ולהגדרתה
"ניסה להציץ לי"
אני יכולה להגיד לך שמאותו רגע, כולל היום כשאנחנו נפגשים,
אין מצב שהיא תהיה עם הילד הזה לבד. הם משחקים ביחד ולא הפכנו את זה למשהו טראומתי
אבל אני כן שם בתמונה כל הזמן,
וכן, הייתי מאד רוצה לדעת אם משהו כזה מתרחש כשהיא מבקרת חבר
ולא, לא הייתי שולחת אותה לשם לבד יותר.

האמא של ל' ד"א מאד ברוחי וסיפרה שהוא באמת מאד מיני
ושבד"כ היא מיידעת את האמהות של הבנות מראש.

מעניין יהיה לשמוע למשל מה את אילה תחשבי בעוד כמה שנים
כשהתינוקת שלך תעמוד במצבים כאלה

סליחה
סקס בין ילדים צריכה עזרה

סקס בין ילדים
לדעתי אפשר לאחד

_ילדים לא יכולים להדביק זה את זה במחלות מין
מדוע לא?_
כי אין בינהם את מה שנקרא פישיינט 0 כלומר המפיץ הראשון
מחלות מין עוברות לא נוצרות בתוך בני אדם מעצמם ולילדים אין מאיפה להידבק

ילדים לא יכולים להדביק זה את זה במחלות מין
מדוע לא?

_אני חווה את ההתייחסות שלך לנושא הזה אצלו כהתייחסות שהיתה מתאימה לגיל יותר מבוגר.
לקרוא לחברות שלו "פרטנריות", זה אפעס, קצת מוקדם, לא?_
ואם יש כמה כאלה, על אחת כמה וכמה - ליידע את הוריהן.

בתור אמא לבת מאוד הייתי רוצה לדעת אם מתעסקים מינית עם הבת שלי אצל חברים.
גם בתור אמא לבן הייתי רוצה לדעת.

אני מוקסמת מהיכולת שלך לצאת מהחשיבה החברתית המקובלת בימנו
או. אחרי שכתבתי את דברי, רציתי לסייג, ולומר שהם יושבים אצלי לצד הערכה לראיה שלך, ולא מצאתי את הניסוח. אני שמחה שאלה כתבה.

אגב, אם אני כבר כותבת כשאין לי מה לתרום, יש קול שהיה לי מענין לקרוא בדף הזה:
קולן של בנות ששיחקו בגיל 6 משחקים כאלה או דומים.
איזה מין זכרון זה? האם יש לך כלפיו שיפוט ערכי?
האם זה אכן (כמו שהציעו למעלה) נשאר כזכרון מביך? זכרון נעים? מביך כשאת בת 15 אבל חוזר להיות בלתי מזיק כשאת בת 30?

אוי איזו צביעות מעצבנת
המשחקים האהובים עלי (עד היום) היו חולה ורופא אמא ואבא ואני מאד מקווה שלביתי יהיו פרטנרים מגניבים למשחקים דומים כאשר תגיע לגיל הנעים הזה ,מה הוא חמש שש?
ילדים לא יכולים להדביק זה את זה במחלות מין וגם נראה שיקשו להיכנס להריון בגיל הזה
ואם זכרוני אינו מטעני חלק כייפי מהמשחק היה הסודיות שבו.

כל כך רוצה לענות לכולכן ולהמשיך לפתח את השיחה הזאת. תודה שאתן כאן, מקווה למצוא זמן בסופ"ש.. אם לא - אזי ביום ראשון.... ועוד ועוד ......

האם שם הדף מתאים לתכנו? לא כדאי להחליף?

בכל אופן, גם כאמא לבנות אבל גם בלי קשר לכך.... אני נוטה להסכים עם מי שכתבו שמשחק כזה הוא בעייתי מאד. זה נכון שילדים מגלים את גופם, אבל גופם הוא גופם בלבד. וגופם של אחרים לא. ילד בן שש הוא מחד לא ילד בן שנתיים שאינו מבין לעומק משמעות של משחק שכזה (כי הוא כבר בעל הבנה עמוקה יותר), ומאידך הוא לא נער בן 16 שכבר אפשר להגיד שיותר בשל למשחקים מיניים. הוא ילד בן 6, שצריך הכוונה ועזרה בנושאים כאלה. אני אישית לא הייתי מסכימה - לא לבנים ולא לבנות.

למרות שגם אני נוטה להצטמרר כמחשבה ראשונה על שני קטנטנים מיניים. אני מוקסמת מהיכולת שלך לצאת מהחשיבה החברתית המקובלת בימנו. ולתהות האם הצמרמורת אכן במקומה. סיכוי טוב שבחיים יותר שבטיים ויותר פתוחים, מין בכל גיל יתקבל כנכון ובריא. ברגע שנפסיק להסתיר אותו. להתבייש בו.

הבעיה היא שהתרבות שלנו היום לא מקבלת בכלל, וזה בולט גם כאן בדף.
חלק גדול ממה שנאלצים לעשות כאן, כחלק מהחיים "המודרנים", זה ללמד אותנו ואת ילדנו להתאים לתבניות המקובלות, כדי להקל עליהם את השרידה כאן, בתרבות הזו. אני לא אוהבת את האילוץ הזה, אבל עד שאצור שבט אחר. אמשיך להתמודד עם אילוצי החברה הנוכחית, חלק אוכל לשלול, וחלק אצטרך לקבל.

המשיכי להקשיב, לך, לו ולחברה. עד שתמצאי את השביל שהולך בין כל הרצונות, מבלי לדכא אותו, ומבלי ליצור פגיעה בתפיסה של החברה הנוכחית.

בטוחה שתצליחי!

והמרגיעון מעלי :" אין אדם שיכול להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מכל זה"

בן כמה ה"גדול"? אני חווה את ההתייחסות שלך לנושא הזה אצלו כהתייחסות שהיתה מתאימה לגיל יותר מבוגר.
לקרוא לחברות שלו "פרטנריות", זה אפעס, קצת מוקדם, לא?
והמתח שלך סביב האכזבה אם תבוא החברה שלו או לא... מרגיש לי כמו הזדהות איתו ולא ממקום של אמא מתבוננת ובוחנת את הפרטים באופן מעשי, ומחשבה על ההשלכות האפשריות - שפרטו אותן פה על קצה המזלג.

אוי. אני חוששת שאם היו לי בנות.... אני אפילו לא יכולה לתאר לעצמי מה היה קורה. לא סתם יש לי שלושה בנים....

תראי איזה דו פרצופיות את מציגה כאן, מצד אחד מתירנות מינית כלפי בנך בן השש ושימושו בבנות השכנים ומצד שני אם זאת היתה הבת שלך- אבוי!!!!

ילדים גם מאוד נהנים מממתקים, דברים מפחידים בטלויזיה ואפילו ללכת מכות עם מקלות ובכל זאת אנחנו מציבים גבולות.

למה משחקים מיניים בין מבוגרים לילדים [בלי כפייה, כששני הצדדים נהנים] אסורים, ומשחקים כאלה בין ילדים מותרים?

ואיך הילד שלך ידע איפה עובר הגבול כשמבוגר יציע לו את אותו הדבר?

והכי חשוב- לברר, קודם כל, עם הורי הילדה מה הגישה שלהם.
אם אני הייתי שומעת על כזה דבר לאחר מעשה- הייתי כועסת מאוד, בלשון המעטה. אני סומכת עליכם, ושולחת את הבת שלי כדי שתנוצל מינית מול העיניים שלך?

תראי, אני לא באה בביקורת כלפי הגישה שלך. אולי היא טובה בשבילכם, אולי אפילו הרבה יותר בריאה.
אבל לכל בית הקודים שלו, והגישה של הורי שני הצדדים חייבת להיות אחידה.
במילים אחרות- אם שני זוגות ההורים מסכימים, ניחא. אשמור את הביקורת שלי לעצמי (וגם אז, אני S-: אבל כל אחד וגישתו). אבל מאחורי הגב של ההורים?
הרי, אם היית בטוחה שהם בראש שלך"- היית כבר שואלת וזהו, נכון?
את לא שואלת כי את חוששת שהתשובה תהיה שלילית. ולא סתם שלילית- אלא שאולי הם ימנעו מבתם קשר עם בנך. ומגיע להם להביע דעה בנושא.

קשה לי לבטא את המחשבות במילים, וגם קשה למצוא זמן מחשב שאפשר לכתוב בו כמו בנאדם...
אבל השורה התחתונה היא שבתור אמא לבת, אם הייתי יודעת שזה מה שקורה אצלך בבית- הייתי נמנעת מלשלוח את בתי לשם, בכל מחיר.
מה שנראה כמו משחק תמים בין ילדים, יכול להיזכר שנים מאוחר מכן על ידי אחד הצדדים כניצול, גם אם לא היו שם בכי או צעקות.
ותארי לך את הילדה הזו, בעוד כמה שנים, ניגשת אליך ושואלת אותך: איך יכולת? הבן שלך ניצל אותי מינית, ואת ראית ושתקת? - איך תרגישי?
עכשיו, יכול מאוד להיות שהמשחק אכן תמים, ושכל הצדדים בעניין. אבל בשביל הסיכוי המזערי שנפש רכה תיפגע בגלל גישתי הפתוחה למין (ואת זה אני אומרת בתור אמא לבנים ...)- לא ולא.
ילדים הם יצורים מיניים, ואני מבינה את זה. אבל אני חושבת שיש דברים שעדיף להם לגלות קצת יותר מאוחר...

(את עלולה לגרום ככה לבידוד חברתי של בנך.)
האם תלמדי אותו להשתמש בקונדום ואיך להיות אחראי? הסיבה להפנות את בנך לשחק משחקים כאלה רק עם עצמו וגופו היא שילד לא מסוגל להבין את ההשלכות של "משחק" כזה,משחקים כאלה עלולים להדביק במחלות מין וילדות בימינו מקבלות מחזור בגיל כל כך צעיר שהסכנה ממש גדולה, וחוץ מזה הילדה יכולה לשתף פעולה ובכל זאת להכנס לטראומה שבסופה היא תאשים אותך שידעת ואפשרת את זה.
אני אמא לשתי בנות ובן ואם הייתי שומעת מאמא אליה ביתי אמורה להגיע, גישה כזאת למין בין ילדים קטנים [וחסרי אחריות] הייתי סוגרת את הדלת על החברות הזאת.
בכל אופן עליך לידע את האם של הילדה.

מצד שני, לגבי "תיאום עמדות" עם ההורים של "הפרטנריות" - נראה לי בעייתי; הרי לכל זוג הורים תהיה עמדה אחרת, ועדיין אני רוצה לעמוד מאחורי המסר שאני מעבירה ללא תלות. עם קשר לצד השני אבל ללא תלות בו. מרגע שאני מבהירה להורים שאצלי בבית זה מותר - הם יכולים לא להביא את הילדה שלהם לכאן, אבל הם לא יכולים לצפות ממני לנהוג באופן מנוגד לגישה שלי (=להתערב לילדים, לעצור אותם, להגיד להם מה מותר ומה אסור בהקשר המיני).

אני חושבת אחרת:
קחי מצב בו בא אליך ילד שרגיש לאיזה מאכל.
נניח שתידעי את אמו שאת מגישה את המאכל הזה (או הוא נמצא אצלכם במקרר).
האם לא תעזרי לה ולו בלהזכיר לילד שהוא אמור להמנע מהמאכל הזה, ותתאמצי להגיש לו משהו אחר?
תוכלי לומר לבנך, למשל - "אני מרשה לך, אבל אמא של יוספה לא מרשה לה, לכן אתה לא יכול להציע לה".
זה לא החינוך שלך/שלה, זה החינוך שהאמא ההיא מצפה שבתה תקבל, מכל מבוגר אחר.
^{(את עלולה לגרום ככה לבידוד חברתי של בנך.)}

אוקי אל תגבשו עמדות אבל את חייבת לספר להורים שיוכלו לעשות החלטה אם הם מוכנים לזה או לא.
לי זה ממש הציק אתמול המחשבה שהילדה שלי יכולה ללכת לחבר ולעסוק שם במין עם החבר והאמא מאפשרת את זה בלי לספר לי.

אודליה, מקווה שיהיה לך רגע לבוא להרחיב.

אינדי אנית - בעקרון, אני מסכימה שעדיף לספר להורים, ולו כדי שלא תהיה הרגשה של הסתרה. יותר מדי מטענים וחיבורים יש בין הסתרה לסקס ועדיף להתיר אותם מלסבך. זאת הכוונה שלי.

מצד שני, לגבי "תיאום עמדות" עם ההורים של "הפרטנריות" - נראה לי בעייתי; הרי לכל זוג הורים תהיה עמדה אחרת, ועדיין אני רוצה לעמוד מאחורי המסר שאני מעבירה ללא תלות. עם קשר לצד השני אבל ללא תלות בו. מרגע שאני מבהירה להורים שאצלי בבית זה מותר - הם יכולים לא להביא את הילדה שלהם לכאן, אבל הם לא יכולים לצפות ממני לנהוג באופן מנוגד לגישה שלי (=להתערב לילדים, לעצור אותם, להגיד להם מה מותר ומה אסור בהקשר המיני).

מה שחשוב לי יותר מכל להדגיש באוזני הילדון זה שהוא חייב להיות קשוב לצד השני. לבדוק האם רוצים לשחק איתו את המשחק הזה. יש לו נטיה לשכנע ולשדל אותן.

אהבת עולם, תודה

_בתור אמא לבת מאוד הייתי רוצה לדעת אם מתעסקים מינית עם הבת שלי אצל חברים.
לפי דעתי חובתך לדווח על זה לאמא וביחד איתה לגבש תוכנית פעולה שמתאימה לשני הצדדים._


יש לי הרבה מה לאמר בנושא...

בתור אמא לבת מאוד הייתי רוצה לדעת אם מתעסקים מינית עם הבת שלי אצל חברים.
לפי דעתי חובתך לדווח על זה לאמא וביחד איתה לגבש תוכנית פעולה שמתאימה לשני הצדדים.

מאוד מתחברת לצורת ההסתכלות שלך.
לדעתי הלוואי שהורים אחרים היו מתייחסים כך אל הדברים... היה הרבה יותר פשוט.

(כבר מזמן לא מבינה למה לחברה יש נטייה לחסום צורות ביטוי של ילדים. כן, גם מיניות...)

הא! היא לא הייתה היום ולכן לא באה אלינו... הפוגה. אכזבה מהולה בהקלה. כהרגלן של אכזבות והקלות.
נותן לי שהות להתארגן על המחשבות מול אמא שלה. להחליף איתה מילה אולי.
החבר הצהוב אומר: הספק מבורך.

אוי. אני חוששת שאם היו לי בנות.... אני אפילו לא יכולה לתאר לעצמי מה היה קורה. לא סתם יש לי שלושה בנים....

אני במתח. הבנזוג נסע להביא אותם; בן השש, בן הארבע והחברה של הגדול. לקח איתו את התינוק לסיבוב.
אני מסתקרנת:
מה יהיה בינהם?
אני בודקת:
איך אני מגיבה למה שקורה בינהם.
אני מבקשת:
להיות קשובה וחכמה. לא עכורה. לא עצבנית. רגועה וצלולה.
אני מאחלת:
שלא ישדל אותה. שיכבד אותה. ושאני אכבד אותם ואת הבחירות שלהם.
אני שואלת:
האם אני צריכה לספר לאמא שלה אחר כך? האם חלה עלי חובת הדיווח? נראה לי שכן.
אני הייתי רוצה לדעת אם משהו מיוחד קורה לילדים שלי בבתים של אחרים. האם אני צריכה לתאם את זה איתה מראש?
האם אני צריכה להתקשר ולהגיד לה: שמעי, יש סיכוי שהם ירצו.... להתעסק אחד עם השני ואני בדיעה שזה בסדר כל עוד אף אחד לא נפגע.
האם אין בזה מעין ניפנוף בסדין אדום מולה עוד לפני שבכלל השור נכנס לזירה?

תודה לאלוהים וצוות מרעיו על הזמנויות הגדילה שנקרות בדרכי. אני מאחלת לעצמי גדילה מירבית. גדילה נעימה.. גדילה לא חייבת להיות כואבת מעצם היותה גדילה. יכולה לבוא גם ברכות. אינשאללה.
.

היה ברור ממה שכתבת שזה בא אחרי מחשבה, אני פשוט מתפעלת מזה שהצלחת לקחת פסק זמן למחשבה ולא ירית ישר את התגובה. ובהחלט נראה לי יותר מאתגר לגבות אותו מול ההורים שלהן . שוב, עושה לעצמי בחינה איך הייתי מגיבה לו היה מדובר בבת שלי, שבקלות אני רואה אותה נכנסת לאיזה סבב תשוקה כזה... המממ מענין.

קוראתבעניין

תודה!
לא אפשרתי באותו רגע. ולעסתי את זה הלוך ולעוס מכל כיוון ולאחר יומיים של לעיסה אינטנסיבית של כל הנושא הבנתי שאם אני לא מסוגלת להסביר לו למה זה לא לעניין כנראה שאין עניין והבעיה היא אצלי. ואז כבר היה קל לעשות את ההפרדה. נראה איך אני אגיב היום אחר הצהריים. אחת החברות שלו צפויה להגיע....

תתחדשי @}
התחלה מענינת.
מייד שמתי את עצמי במקומך בסיטואציה של בן השש ואני חושבת שאני הייתי מגיבה באוטומט באיסור על משחקים מהסוג הזה דוקא בגלל שזה מזכיר לי קצת אותי. אז התפעלתי מהיכולת שלך להפריד ולאפשר ולא להיכנס לפאניקה.
מחכה להמשך.

ככה קראתי לדף מאחר והעיסוק העיקרי שלי בימים אלה הוא להגיע לפניו לקעריות של החתולים. כשאני מפספסת הוא צוהל, מפזר את הכל מסביב וגם מגניב כמה עיגולים לפיו.
אני כבר לא עושה עניין מכלום. ילד שלישי.

וויתרתי לאחיו. בן השש. הבנתי שאם אחרי ארבעים שנים בהן התעסקתי באינטנסיביות ראויה בכל הבט של מיניות שהצלחתי להעלות על דעתי, ואם למרות כל הפרולוג המרגש הזה אני לא מצליחה להביא אפילו סיבה אחת טובה לזה שאני עוצרת אותו ואת החברות שלו רגע לפני ש... לפני שמה באמת? אי אפשר לדעת כי עצרתי אותם. אבל הוא היה עם זיקפה, היא הפשיטה אותו, והוא שכב עצום עיניים כולו ציפיה דרוכה ומרוגשת.

לא. בהחלט הדבר האחרון שאתה רוצה ברגע שכזה זה את אמא שלך ממלמלת משהו לא ברור ומפסיקה אתכם.

אז חשבתי על זה יומיים והיום אמרתי לו שמותר לו. שחשבתי על זה, שזה לגמרי בסדר, הוא יכול לשחק את כל משחקי העירומים האלה.
הדבר היחיד שהוא צריך לבדוק ולוודא זה שמי שהוא משחק איתו/ה רוצה את המשחק הזה.

זה היה החלק הקל. ביני לבין עצמי. לשאול ולהבין שהבעיה היא אצלי. לא אצלו.

עכשיו אני צריכה לגבות אותו מול ההורים שלהן. זה נראה לי מאתגר.
יש לו כמה ילדות קבועות בסבב התשוקה שלו.

אני אוהבת אותך ילד. מרגישה קצת מאויימת מהתשוקה הלא מרוסנת הזאת שלך. מזכיר לי קצת אותי.
מזכיר לי הרבה דברים. לא הכל אני רוצה לזכור אבל זוכרת.
אני לא יכולה לשמור עליך מדברים שלא תרצה לזכור.
זה לא התפקיד שלי. זה החיים שלך. הורים לא יכולים באמת לשמור על ילדיהם. רק למכור אשליה כזאת. וגם זה לא לאורך זמן.
אני יודעת. ואני זוכרת.

אפילו מול התינוק אני מדי פעם מפספסת והוא משיג אותי בזחילה המהירה שלו. דונננננננגגגגגג של קערית מתכת מתפזר בכל הבית והוא צוחק צוחק צוחק.