על ידי אנונימי » 15 מרץ 2012, 22:29
יום העיון השנתי של
באופן טבעי יתקיים השנה ביום שלישי 22/5/12 בפארק הלאומי ברמת גן.
מפה – להקליק להגדלה:
+
searchresult]מפה מפורטת של האזור locked[/po].asp?CurrMapTab=2&MapType=combination&ImagesOption=COMB_&CurrHeaderTab=2&RoutePoints=0x%5B%u05D2%u05DF%26psik%3B%20%u05E8%u05DE%u05EA%20%u05D2%u05DF%5Dxx133966x1162035%2C0x%5B%u05D2%u05DF%26psik%3B%20%u05E8%u05DE%u05EA%20%u05D2%u05DF%5Dxx133971x1162024&UserEarthX=134006&UserEarthY=1162043&UserMapZoom=500&LoadUserPosition=1&RouteType=2&PNGLayers
מפה מפורטת של האזור
נפגש החל מהשעה 10:30, כדי לפגוש חברים חדשים וישנים על הדשא ולאכול ארוחת בוקר/צהריים (שנביא איתנו).
החל מהשעה 12:00 נקיים שלושה סבבים של מעגלים, כשעה וחצי כל מעגל.
לאחר מכן נמשיך להפגש ולקשקש ולדבר ולקשקש (כן, שוב), לרוץ על הדשא או... מה שנרצה עד רדת החושך.
עלות: 50 ש"ח למשפחה.
התשלום בשולחן הקבלה (משמאל מתחת לעצים).
המעגלים מתקיימים בשעות: 12:00 עד 13:30, 14:00 עד 15:30, 16:00 עד 17:30.
שימו לב! - התכנית כמעט סופית, יתכנו שינויים של הרגע האחרון. שעות המעגלים והתקצירים מפורסמים (יש ללחוץ על כפתור ה"פלוס").
[h=2]
בתכנית[/h]
[h=3]
חינוך ביתי[/h]
במהלך התבגרותם של הילדים חווים ההורים שינוי גדול בנקודת המבט שלהם על הילדים, בתפקידם כהורים ובאופן התקשורת אתם. מתינוק חסר ישע הזקוק לטיפול בכל ההיבטים של החיים הופכים הילדים יותר ויותר עצמאיים עד שיגיעו בבגרותם לעצמאות שלמה. ממצב של תומכים מלאים ומורי דרך, הופכים הורים למלווים בדרך ותומכים בהיבטים מצומצמים יותר, והתקשורת לאט לאט הופכת לתקשורת שיוויונית יותר.
השינוי שקורה אצל הילד קורה מעצמו. גופו גדל ומתבגר, יכולותיו משתכללות גם בהיבטים הפיזיים וגם בהיבטים הנפשיים. אבל אצל ההורים לא קורה תהליך פיזיולוגי שיתמוך בשינויים הגדולים שהילד עובר. כדי להשלים את השינוי המתבקש מהם כהורים לנער או לנערה, עליהם להעצים את הקשב שלהם לילדם המתבגר, כדי שיוכלו לענות על הצרכים המשתנים שלו, כמו שקורה בתקופות הסתגלות אחרות בחיים – ראשית החיים למשל.
וכמו בראשית החיים הקשבה בלעדית לילד אינה מספיקה. ההקשבה וההתבוננות פנימה, לצרכים של ההורה, כהורה וכאדם חיוניים להתפתחותו של הילד בדיוק באותה מידה שדרושה ההיענות לצרכיו.
בני נוער בחינוך ביתי חווים אתגר כפול. דרכם אינה סלולה כמו דרכם של בני הנוער הנמצאים במסגרות המכוונות לדרך מאד מסויימת, ולמעשה הם צריכים לפלס לעצמם את הנתיב בו ילכו.
ומשום כך, גם האתגר של ההורים כפול. הם צריכים לתמוך בנער או בנערה בתוך מרחב של אי וודאות, משום שאין שום מסלול קבוע מראש שמכוון את בני הנוער לכיוון מסויים.
על שאלות של השכלה, חברה, פרנסה, תעסוקה, ועוד עניינים המעסיקים את בני הנוער ואת ההורים נשוחח במעגל.
אורנה שפרון, ביחד עם צפריר, אמא לשבעה ילדים בחינוך ביתי שהבכור ביניהם בן 28 והצעיר בן 12, סבתא לנכד אחד, מנחה מעגלי לימוד, מלווה אנשים, משפחות וזוגות בתקופות מעבר ומשבר.
מזה שנתיים אנחנו מתנסות ביצירת מרחב ציבורי ללילדים והורים שיש בו משהו מעבר למיפגש הספונטני. מקום שנותן כבוד לאינטראקציות הספונטניות, אבל גם נותן מקום לכל אחד לתת ביטוי לכישורים היחודיים שלו. כמו כן זו הזדמנות לאחרים להתעניין בתחומי עניין של חברים בקבוצה ממקום של כבוד, קבלה ונתינה הדדיים.
אנחנו מפנים זמן ומקום באופן מלאכותי, כדי שכל אחד, מבוגר וילד, יוכל להביא משהו מעצמו למרחב הציבורי, ולתת מעצמו לאחר. יש מי שאוהב לחשב ומביא את חשבונותיו, יש מי שאוהב לשיר, יש מי שאוהב לצבוע, יש מי שאוהב לספר סיפורים, יש מי שאוהב לשחק מחבואים ועוד ועוד ועוד. הכל קורה תחת הכותרת "יום בנושא".
הלמידה האישית נעשית בהכנה למפגש. אנחנו שואלים את הילד שאלות לגבי הנושא וחושבים בעצמנו על רעיונות לנושא. אם אנחנו לא מכירים את הנושא נלמד אותו ביחד. לפעמים אחרי שחוזרים הביתה מתעוררות שאלות בנושא, ולפעמים רק אחרי חודש, משהו מזכיר את מה שעשינו באחד המפגשים.
וכל זה בעלות של: התמדה, רצון טוב, ונכונות לקחת חלק ולהשתתף.
במעגל אספר כיצד נוצר "היום בנושא" ואיך זה נראה בפועל, בנקודת הזמן הזו. נשוחח ונשמע מהמשתתפים האם דברים כאלה קורים גם במקומות אחרים ואיך זה נראה אצלם.
.
יעל חיות אזולאי, לפני שנולדו ילדי עסקתי בחינוך בלתי פורמלי, והייתי באינטרקציה יומיומית עם ילדים של אחרים, עכשיו הגיע תור הילדים שלי להאיר לי את הדרך. אמא טירונית לשניים בחנ"ב (5 ו-7). לומדת לתואר שני "שילוב טכנולוגיות בחינוך" באוניברסיטה הפתוחה.
על אף אופיין שובר המוסכמות של התפישות והפרקטיקה בחינוך הביתי, ניתן לומר כי באופן גורף למדי, מדובר ב"שדה נשי".
במובן זה, שאלות רבות השייכות לדיון הכללי יותר על חלוקת התפקידים והאחריות בין אבות ואמהות בתחומי משק הבית והחינוך, מקבלות משנה רלוונטיות במקרה הפרטי של הורים הבוחרים באורח חיים של חינוך ביתי, על כל המשתמע ממנו.
- מי מההורים מוביל את הבחירה וקובע את קצב ההתקדמות בתהליך? האם מדובר בתהליך משותף, ואם כן, איזן מן שותפות זו? עד כמה מחוברים האבות לאידיאולוגיה, וכמה ל"שמירה על שלום בית?"
- האם לאחד מן ההורים רצון דומיננטי יותר לבחור בחינוך ביתי?
- מה תפקידו המובהק של האב – המפרנס שמאפשר את ה"שיגעון" של האם, שותף שקט, או "חבר דירקטוריון שווה זכויות?"
- האם יש מחיר שמשלם האב בחינוך ביתי? מה ההבדל בין אב בחינוך ביתי, שחוזר מאוחר בערב מהעבודה, לבין אב לילד בחינוך רגיל, שחוזר הביתה באותה השעה? האם יש מחיר הכרחי לשלם, לאב הבוחר בחינוך ביתי? ויתור על קריירה, למשל?
- מה אומרים החברים? האם יש חברים? האם יש לאבות קהילה תומכת?
בשיחה שנקיים, נבחן שאלות אלו ואחרות, וננסה לשרטט קווים לדמותם של האב והאבהות בחינוך הביתי, אם יש כאלו. דרך ההתבוננות בשאלות, ניגע בסוגיות של יחסים, הורות, העברה בין דורית, אחריות, בחירה, גבר חדש וגבר ישן ועוד.
השיחה מיועדת לאבות (אמהות, אנא התחשבו, עד שיש לנו מקום משלנו...)
רועי אילת, 36, נשוי לשי ואב לאמיליה בת השלוש. גר בתל אביב. עוסק קרוב לעשר שנים בחינוך ותיאטרון, כמורה, במאי, מנחה מדריכים ומנהל תוכנית העשרה ארצית בתיאטרון לבתי ספר.}
[h=3]
ראשית החיים[/h]
בקהילת באופן טבעי אנחנו נזכרים ביחד בידע שהיה זמין בעבר לכל האנשים עד שנמוג ונעלם. ידע מהסוג שלא נכתב מעולם. בחברה שבה כולם יודעים איך להשתמש בגופם, מי יעלה על דעתו שבמהלך דורות ספורים האנשים לא ידעו איך להיניק, איך לשבת, איך לקום, איך להחזיק תינוק.
במעגל ננסה להיזכר ביחד שתינוקות לא מושיבים אלא תולים.
נדבר על עקרונות ההחזקה המסורתית. נדגים החזקה מסורתית מחוץ למנשא ובתוך מנשאים מסורתיים סיניים, קוריאניים ואפריקאיים.
נדבר על ערסול תינוקות ונראה איך ערסול מסורתי מעודד גב ישר וכיפוף מהאגן.
שני צור, אוטודידקטית בתחום החזקת התינוקות.
הפלות. זה קורה כל כך הרבה, בשלבים שונים של הריון, מסיבות שונות ובדרכים שונות. לא מדברים על זה וחבל.
החוויה של כל אמא שונה וייחודית לה. זו חוויה משמעותית בין אם היא מתרחשת בשבוע ששי או בשבוע שלושים ושש.
במעגל-ניצור ביחד סביבה שמותר לדבר בה על הכל, לשתף בסיפורים של אבדן הריון, להזכיר את החיים שהיו ונגמרו ולהדליק נר לזכרם.
מוזמנות גם נשים שלא חוו אבדן הריון.
עירית שניידר, אמא לליה בת שנתיים וחצי, נשואה לגיל מלמוד ובאמצע הריון. מטפלת בהבעה ויצירה, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה וטיפול בהבעה ויצירה. בקרוב מסיימת קורס הכשרה לליווי קבוצות נשים אחרי לידה בדיאדה- אשמח לפגוש אתכן.
קשר עם העובר בזמן ההריון מביא להבנה עמוקה ומוקדמת יותר של התינוק, ומחזק הן את ההורים והן את העוברים. לכאורה זה נשמע טבעי לגמרי: אם אני בהריון ויש בתוכי עובר, אז מובן מאליו שאנחנו מחוברים.
לא תמיד כאלה הם פני הדברים. לעיתים יש קושי ביצירת קשר עם העובר. לעיתים הקשר מלווה בפחדים שונים. לעיתים חוסר הידע שלנו על העוברים לא מעודד את ההורים ליצור איתם קשר.
במעגל אדבר על ממצאים מדעיים שבודקים את יכולתיהם של עוברים ועל האופן בו יכולות אלה יכולות לבוא לידי ביטוי ביומיום.
אתן סקירה היסטורית קצרה על אנשי מקצוע שהאמינו ומאמינים בנושא שנקרא "פסיכולוגיה פרהנטאלית". אתייחס להשפעתן של חוויות העובר על חייו לאחר לידתו ולקשר בין סטרס כרוני אצל האישה בהריון ומצבים פתולוגים אצל הילדים שנולדו מאותם ההריונות.
אסביר את המושג fetal programming - יכולתו של העובר לתכנת את עצמו מחדש, על פי התנאים שהוא קולט בהיותו ברחם. כנראה מתוך כוונה להתאים את עצמו לחיים בתנאים אלה.
אערוך הכרות עם "ההפטונומיה" – דרך ליצור קשר עם העובר באמצעות מגע ואתן טיפים לחזוק הקשר בין ההורים לתינוק שבבטן.
ד"ר קרלוס רוזנברג, רופא נשים מומחה, מילד בכיר, מייסד "הרחם" כמו שהריון ולידה יכולים להיות, נציג בארץ של ארגון IMBCO (ארגון בינלאומי אשר מטרתו לשפר את שרותי המילדות בכל העולם), מוסמך ב"ליווי הפטונומי של זוגות בהריון" מטעם CIRDH צרפת (מרכז בינלאומי לחקר ופיתוח ההפטונומיה לפי Frans Veldman ), מחבר הספר "מהבטן באהבה" סיפורו של העובר מיכאל.
בלידת בית נמצאים במרכז צרכי האם והרך הנולד. לאחרונה מתקיים בישראל תהליך של מיסוד לידות הבית. במעגל נסקור את התהליך הזה ונחפש ביחד דרכים נוספות להמשיך ולהגשים את החזון המתהווה של לידה שבמרכזה נמצאים האם והנולד, בין אם הלידה מתרחשת בבית או בכל מקום אחר. ניצור ספירלה של רעיונות לקידום הצרכים של אמהות ונולדים, שבסיסה הוא האם והנולד והיא מתרחבת למשפחה, לקהילה, ומגיעה עד למשרד הבריאות.
טובה קרני, מיילדת בית מנטף
מיכל בונשטיין, מיילדת בית מרמת השרון, יו"ר ארגון אמה"י (ארגון מילדות הבית ישראל)}
[h=3]
משפחה[/h]
"...במקום שאליו אני הולך
היו נשים, היו גברים
ואהבה גדולה הייתה.
האם אני אמצא אותה?
... הם לא השאירו לי סימן
לא אנחות וגם לא פרחים
הם לא השאירו לי דבר
מלבד אחים וחברים...."
(מתוך: "היה לי חבר, היה לי אח" מאת יורם טהרלב)
מה טיב הקשר בין אחים? אהבה? קינאה? שנאה? ידידות?
איזה קשר יש ביני ובין אחיי ואחיותיי? איך הייתי רוצה שיהיו היחסים בין הילדים שלי?
איך נוצרים יחסים בין אחים? מה משפיע על זה? האם קשר הדם? האם אלה החיים ביחד? האם היחס של ההורים?
האם חשוב לנו לתת לכל ילד יחס שונה, נפרד, זמן איכות? האם אנחנו מצפים מהאחים להתחשב אחד בשני? לדאוג אחד לשני?
האם יש קנאה בין הילדים שלי? תחרות? חברות?
האם: "טוב שכן קרוב מאח רחוק"? האם קשרי משפחה הם הכי חזקים - "דם סמיך ממים"?
בואו נדבר על כל זה, ועוד.
סוניה זרחי, מקשיבה באופן טבעי להורים אנשים וילדים. לומדת מכל אדם ומכל מפגש. מחפשת את הדרך המתאימה לי, ומלווה הורים בהקשבה לדרך שמתאימה להם. מתרגשת בכל פעם כשבמפגש, בהקשבה, בשיחה ובפתיחת הלב, מופיעה הבנה, מתגלה דרך, משהו נירגע ולפעמים גם מתחולל שינוי.
• האם אי פעם תהיתם מה קורה אחרי ההנקה, ההשינה המשותפת ונשיאת התינוק לכל מקום?
• האם אתם תוהים מדוע לילד יש לפעמים התקפי כעס והתנהגות אגרסיבית למרות כל ההורות המקושרת שלכם?
• האם אתם מוצאים את עצמכם מתכננים פעילויות חברתיות בזה אחר זה לילדים שלכם?
• האם ברור לכם היכן הגבולות צריכים להיות, מתי ומדוע?
• מה הם סימני התבגרות בריאה לעומת התבגרות מעוכבת או תקועה?
• מה עלינו לצפות מילדים בני ארבע לעומת ילדים בני עשר?
דיון זה יהיה מבוא לגישת ההורות המקושרת, התפתחותית של ד"ר גורדון נויפלד, מחבר הספר "Hold on to Your Kids". נדון בתפקידה של ההתקשרות בחיי ילדינו מרגע הלידה, דרך שנות הילדות, ועד לבגרות. נחקור את התפקיד שהחברה ממלאת בהתפתחות הילד שלנו ונשוחח על חששות אפשריים לגבי חברה (socialization) והתבגרות (maturation).
ד"ר לי בר-יעקב, מנחת קבוצות הורות המשתמשת בגישה זו ויועצת להורים באופן פרטי.
קומונה למשפחות בעיר
אורי יורמן
אנחנו, שני זוגות פלוס תינוקת, החלטנו להקים קומונה רב גילאית, הורים וילדים, במרחב עירוני. מרחב שיאפשר חיי "באופן" והורות אלטרנטיבית, מתוך התחשבות הדדית בבחירות של כל משפחה גרעינית. קומונה של משפחות בעיר. הכוונה היא ליצור מרחב מגורים בר קיימא, שיאפשר חיים טובים לאורך זמן. לא פרוייקט זמני לשנה, לא טיול קצר. מסע משותף.
לשם כך כוונתנו להקים את הקומונה בעיר זולה יחסית, עם תחבורה ציבורית יעילה ושאר שירותים של עיר, אך מצד שני בעלת מרחבים פתוחים. אין צורך בעיר בעלת חיי תרבות סוערים - כי נהיה מספיק גדולים בעצמנו כדי לייצר את זה יש מאין.
אנחנו מדמיינים ארוחות ערב גדולות משותפות, ילדים מתרוצצים בין כולם, מרחבים שקטים לעבודה, מנוחה או מדיטציה, ומרחבים תוססים למפגשים ופעילות, בכמה דירות שכורות או אפילו בבניין שלם, תלוי בגודל הקבוצה.
חיי שיתוף מבחינתנו הם האלטרנטיבה לאידיאל של אינדיבידואליזם-קפיטליזם-חסכון-פנסיה, חיים המבוססים על עזרה הדדית ושיתוף.
אם הרעיון הכללי מדבר אליך, בואי להיפגש איתנו. בואי, ניפגש, נדבר, ואת הפרטים נגבש כבר ביחד.
אורי יורמן, איש מחשבים לשעבר, גר בזוגיות טובה בקומונה גדולה בדרום העיר. מנחה סדנאות בנושאי טבעונות, אקולוגיה עירונית ואורח חיים אלטרנטיבי. בעל עסק חברתי למיחזור אופניים.}
[h=3]
תזונה[/h]
תינוק מגיע אלינו עם הטבע שלו, החשק שלו, הטעמים וההעדפות שלו, אשר ישפיעו על בחירות האוכל ודרך האכילה שלו. איך אנחנו יכולים לעצב את דרכי האכילה שלו? מה אנו יכולים לעשות כדי להשפיע על הטעמים שיאמץ ויעדיף? איך אנחנו יכולים להשפיע על יחסיו עם האוכל?
האפשרויות שלנו להשפיע בכל שלב התפתחות של ילדינו הן רבות, ומשתנות בהתאם לשלב בו הוא נמצא.
אחרי לידה, אנחנו נקראים להקשיב לצרכי התינוק, לזהות אותם ולהיענות להם בזמן. זו ההזדמנות הראשונה שלנו לעודד הקשבה לצרכי הגוף אצל התינוק לכשיגדל. אם מיניקה יכולה לתת מגוון של טעמים דרך החלב ולהעביר תחושה של חום, אהבה ושלווה שילוו את האכילה. זו הזדמנות לספק לתינוק את הטעמים שאנחנו רוצים שיחווה בעולם הזה, הזדמנות ליצור חוויה המלווה את האכילה.
בשלב שבו תינוק מתעורר ומתחיל לבחון את העולם שסביבו, הוא מביט בנו אוכלים, ומתלהב מהאפשרות לטעום. יש לנו הזדמנות לצרף אותו אלינו בזמן האוכל, שיראה מה ואיך אנו אוכלים, שיראה אותנו נהנים.
בשלב שבו תינוק מתחיל לאכול, יש לנו הזדמנות ליצור חוויה טובה דרך ההרגשה שלנו לגבי האכילה שלו ודרך התגובות שלנו סביב שולחן האוכל.
בשלבי הנפרדות יש לנו הזדמנות לקבל את השינוי ברצונות שלו, בחיפוש העצמאות שלו באכילה.
מה קורה לנו ואיך אנו מגיבים כשהבחירות של הילד שונות ממה שאנחנו חושבים שטוב לו; כשהילד שלנו מעדיף מתוקים או מזונות מהירים על פני בריאים; כשהילד שלנו אוכל מעט או הרבה (ביחס לאחרים או ביחס למה שטוב לו)?
כאן נוצרת הזדמנות. נפתח לנו פתח להבין מה עובר עליו ומה הוא צריך. האם הוא זקוק לסדר אחר? לאיזון בגוף (לאיזון חומציות בקיבה, לאיזון רמות אינסולין, לאיזון שינה ועוד)? לאיזון בעוצמות הרגש? ואולי הוא זקוק למרחב? לתשומת-לב? להרגיש נבדל? להרגיש נאהב?
מה היינו רוצים לתת לילדים שלנו בשלבים השונים?
מה הם צריכים מאיתנו בכל שלב?
האם אנו יודעים לתרגם את הסימנים שלהם? (רצון במתוק לעיתים תכופות, אי רצון לאכול, אכילת יתר ועוד)
האם התנאים שלנו מקשים עלינו לענות על הצרכים הללו ? ואם כן איך?
דפנה שטרן, אמא לשלושה מורים גדולים- קטנים, תזונאית קלינית עם היסטוריה מגוונת, והיום בוחרת להתמקד בתחום תזונת ילדים ומשפחה, מלווה הורים למציאת הדרך לתזונה בריאה ויחסים של שלום עם האוכל.
http://www.aware-eating.co.il
המזון שאנו אוכלים סובב אותנו כל הזמן - מלידה ועד מיתה, מבוקר עד לילה. אנו מקדישים לו זמן וכסף, ומנסים לרצות הן את הבטן והן את הנפש. לבחירות שלנו יש מחיר – בריאותי (כמובן) וגם סביבתי.
תעשיית המזון מן החי מזיקה לסביבה ואחראית ליותר מ-50% מפליטות הפחמן, וכן לזיהום המים והקרקע. אבל גם מי שלא מוכן (או לא יכול) לוותר על מזון מן החי, יכול לעשות את הבחירות התזונתיות סביבתיות יותר, משום שיש עוד הרבה נושאים סביבתיים המתחבאים בתוך תעשיית המזון. ננסה להתייחס בדיון הקבוצתי לאפשרויות העומדות בפנינו, ונבחן נושאים כגון אלו:
• איזה בשר עדיף לאכול וכמה?
• האם לאכול מוצרי חלב? האם יש מוצרי חלב יותר "סביבתיים"?
• מתי הבחירה במזון אורגני משמעותית?
• איך בוחרים מוצרים עם פחות קילומטרים המסתתרים בהם?
• האם אפשר לבחור מוצרי תה וקפה של "סחר הוגן"?
• ירקות מקומיים - גינה פרטית, גינה קהילתית, חקלאי מהאזור, מוצרים מישראל.
• איך להימנע מהנזק הנגרם תוך כדי עיבוד המזון ושימורו?
• איך אוכלים ירקות ופירות בעונתם?
• מים מבוקבקים: מתי צריך? מה לבחור – מי מעיין, מים מסוננים, מי ברז?
• איך עושים קניות מזון מבלי לבזבז - שקיות בד/תפזורת, יותר מידי מזון, מה עושים עם מזון "מקולקל".
• מזון מן המים – את מי עדיף לאכול ומי עדיף שימשיך לשחות באקוואריון?
• איך אפשר להגדיל את מגוון חומרי הגלם במטבח שלנו מעבר למצאי בסופרמרקט?
מוזמנים למעגל כל מי שרוצה לשמוע ולהשמיע על בחירות מזון סביבתיות, כדי שכולנו נלמד איך לאכול יותר סביבתי ובריא.
רני כשר, אב לשישה ילדים בחינוך ביתי, יועץ ומרצה לאורח חיים בר-קיימא, מדריך סיורי ליקוט, מדפיס וכורך ספרים, לומד כל הזמן...}
[h=3]
למידה[/h]
מה זה כסף? מה זה כסף בשבילי? מתי לראשונה בחיי התוודעתי לכסף, ובאילו נסיבות? איך אני משתמשת בכסף? האם אני בזבזנית? האם אני חסכנית? (ואולי קמצנית?) האם אני יודעת להרוויח כסף, ואם לא, מדוע? האם אני אוהבת כסף, או לא? האם חשוב לי שיהיה לי כסף, וכמה? מה זה אומר עלי אם יש לי או אין לי הרבה כסף? האם אני מבינה בכסף? האם חשוב לי להבין בכסף? ומה אומרים כל המושגים האלה שבנקאים, יועצים פיננסיים, ובן-הזוג שלי משתמשים בהם לעיתים קרובות, ולי אין בהם שמץ של מושג (ריבית, תזרים, אובליגו, מסגרת אשראי, ניירות-ערך...)?
במסגרת שינוי לא צפוי שהביאו איתם החיים, הבנתי סופסוף שהגיע הזמן להצטרף לעולמם של המבוגרים האחראים ולהתחיל להתפרנס ברצינות. בשביל להגשים את המטרה החשובה הזאת, כך גיליתי, יהיה עלי להתייצב באומץ מול מפלצת הכסף. זו אשר נמנעתי בהתמדה רבה מלפגוש בה פנים אל פנים לאורך מרבית חיי הבוגרים. מצויידת בברכתם של בני המשפחה, ובהרבה כסף, יצאתי לדרך, והתחלתי ללמוד ולחקור לעומק את מערכת היחסים שלי עם כסף.
אני מזמינה את כל מי שגם בשבילו "הגיע הזמן", למעגל של הקשבה ושיתוף אודות מערכות היחסים בין אנשים לבין כסף.
חגית נובק, נשואה ואמא לארבעה ילדים, מלווה זוגות בתהליכי הריון, לידה והורות.
עוד בילדותינו נדרשנו לצמצם את החויה הקולית שלנו לקולות ברורים של דיבור ושירה בזמנים מוגדרים. בבגרותינו חיזקנו את הריסון של הקול ונמנענו ככל האפשר מצעקות ומבכי. הבעת העונג והכאב דרך קול הפכה כמעט טאבו ואנו איבדנו את הנגישות אליה.
במעגל הזה נעשה קולות פשוטים וארוכים ביחד; נחווה את הקול שלנו בקבוצה; נגלה את המרחב שנוצר סביבנו; נעקוב אחרי הויברציות שאנו חשים בעקבות עבודה זאת; נזהה את הקשב שנפתח למקומות חדשים, ונמשיך בחיפוש הרפתקאות של קול, קשב, תקשורת, והשפעותיהם על הגוף, על הנפש ועל המודעות.
טוב כאמצעי הרגעה ומיקוד, ליצירת קשר מחודש עם עצמנו, להתגברות על פחדים וקשיים גופניים ופיזיים, להרחבת הקשב והגדלת השמחה.
מתאים מאד לנשים בהריון ולקראת לידה.
המעגל מיועד לכל מי שסקרן לנסות.
דגנית ברעם, מתרגלת זן שיאצו וחשיבה הכרתית, משלבת עבודה קולית ומודעות דרך קול, בוגרת קורס דולות ב"דבש מסלע", ביה"ס סאקורה לזן שיאצו, ביה"ס לתאטרון חזותי בירושלים.
נגנים מכירים היטב את התופעה הזו: כשעולים לבמה, משהו משתנה. הקהל מביט בך ומרוכז בך, אתה נמצא במרכז, והאדרנלין עולה.
האדרנלין הזה וההתרגשות הזו יכולים לעורר את היצירתיות, את הספונטאניות, את הריכוז, ולהעלות את הביצוע לרמה גבוהה, מיוחדת וחד-פעמית לאותה הופעה. הרמה הגבוהה של הביצוע תגביר את הביטחון והחופש של הנגן, מה שיגרום לביצוע לנסוק עוד יותר. נוצר כאן מעגל קסמים חיובי.
אך במקרים רבים, האדרנלין יגרום דוקא לערעור הביטחון ולפחד במה. הפחד יגרום לביצוע ירוד יותר, והביצוע הירוד יערער עוד יותר את הביטחון. כאן ישנו כדור-שלג שלילי.
התופעה הזו אינה ייחודית רק לנגנים. היא מוכרת לכל מי שמופיע על במה, ולמעשה לכל מי שהתנסה בביצוע של משימה מורכבת מול אנשים אחרים (קהל, יריב, קולגות, וכו'). ישנה משמעות עצומה לביטחון העצמי בזמן הביצוע. ההבדל בין ביצוע מתוך ביטחון עצמי ובין ביצוע מתוך חשש הוא הבדל של יום ולילה.
איך מגיעים לקבלת ביטחון? נדמה שיש כאן שאלה של ביצה ותרנגולת: כאשר יש מיומנות גבוהה בדבר שאותו מבצעים, נרכש ביטחון. ומצד שני – כאשר מרגישים ביטחון, הביצוע משתפר.
איך מתחילים את התהליך? האם להמשיך לעבוד ולהתאמן על המיומנות, ולקוות שעם הזמן והשיפור ביכולת, יבוא גם הביטחון? או אולי לעבוד על פיתוח הביטחון ולקוות שבעקבותיו המיומנות תשתפר? או אולי שניהם? ואיך עושים את זה בכלל?
במעגל נדבר על התנסויות של אנשים בנושא הביטחון העצמי בביצוע, נדבר על הגורמים והתנאים שגורמים למעגל חיובי או למעגל שלילי, ועל דרכים לעודד את המעגל החיובי ולדכא את המעגל השלילי.
נשמח מאוד למשתתפים מתחומים שונים הרלבנטים לנושא (אומנויות, ספורט, הוראה, הנהגה וכו').
אורלי ועודד נתנאל, מנגנים מגיל צעיר, מלמדים מוסיקה, ומאמינים בגישת הunschooling - גם בגידול ילדיהם וגם בהוראת המוסיקה.}
[h=3]
בריאות[/h]
המפגש מציע למשתתפים בו רכישת כלים לאיזון באמצעות הילינג עצמי – טיפול עצמי. בד בבד, ידע זה וכלי זה מהווים מפתח מצוין לטיפול בזולת, אם בכאב או בכל בעיה אחרת, או כטיפול כללי. מדובר בהשראת ההרמוניה הנלמדת מכף היד אל האדם או האיבר שממול כתזכורת ממשית לאיזון אפשרי.
כפות ידינו אינן רק ברשותנו אלא משרתות את הסביבה בכל מקרה. הסכמה להניח בידי כפות ידינו את כוחות הריפוי והאיזון, ההרמוניה והתואם המושלם, תהיה המפתח הנלמד במפגש זה.
צפריר שפרון, מרפא עממי. אוטודידאקט. אב לשבעה בחינוך הביתי. מפתח שיטת חותם זפיר.
מדוע כה חשוב לצחוק? האם אנחנו צוחקים מספיק? וכיצד נוכל לעשות זאת בכל מצב ובכל זמן?
(כולל הסבר מקדים, הפעלה חווייתית, ומעגל שיתוף)
מי לא מכיר את המשפט הפולני 'אני לא זוכרת מתי צחקתי בפעם האחרונה'...
ובכל זאת... גם אם אתם לא 'פולניות', עם יד על הדופק, האם אתם צוחקים מספיק?!
כולנו ודאי יודעים שהצחוק טוב לבריאות. אם כי לרוב לא יודעים עד כמה. הצחוק חשוב ותורם לבריאות לא פחות (ואולי אף יותר) מתזונה בריאה ומפעילות גופנית. לעתים אפילו קורה שהמירוץ אחר הבריאות הופך לכ"כ רציני ותובעני - שהצחוק נשכח אי שם מאחור.
לאמתו של דבר מחקרים מראים כי בעזרת צחוק אפשר לשפר את הבריאות ואת איכות החיים באינספור פרמטרים - בין שמדובר בבריאות הפיזית ובין שמדובר בבריאות הנפשית, חיזוק מערכת החיסון, הגברת רמת האושר האישי, חיזוק הביטחון העצמי, הגברת הריכוז, הזיכרון, היעילות בעבודה ועוד. הצחוק גם תורם לקירבה בין אנשים, ועוזר בפתרון קונפליקטים ובשיפור מערכות יחסים. לכן נודע לו גם ערך רב בהקשר הזוגי והמשפחתי כמו גם במקומות עבודה או קבוצות באופן כללי.
'נו, אז מה הבעיה? נצחק וזהו. בשביל זה צריך סדנא?'
אז זהו, שרובנו לא צוחקים מספיק. אם בגלל טרדות היומיום, אם בשל לחצים, דכדוך וכד', אם משום שאנו מצפים לגירוי חיצוני שיגרום לנו לצחוק.
ב'יוגה צחוק' אנו לומדים לצחוק מתוך בחירה ללא צורך בגירוי חיצוני, ובכך גם חווים הנאה ושחרור וגם מקבלים כלים לחיים האישיים, הזוגיים, המשפחתיים, המקצועיים...
אז מה נעשה במעגל הצחוק?
המעגל ייפתח בהסבר כללי על חשיבות הצחוק ועל יוגה צחוק.
נמשיך להפעלה חווייתית שתכלול משחקים ותרגילי צחוק. וביניהם תרגילי נשימה.
ולאחר מכן מדיטציית צחוק והרפיה.
(
יש להדגיש כי למרות השם 'יוגה צחוק' מדובר במשחקים ותרגילי צחוק,
ולא בתרגול תנוחות יוגה).
נסיים במעגל שיתוף ושיחה על נושא הצחוק בחיינו (ככל שהזמן יאפשר).
הפעילות מתאימה גם לילדים שמסוגלים לשתף פעולה (או להצטרף להורה באופן פאסיבי )
המעגל יכול
להעשיר גם מטפלים בתחומים שונים, לקבלת כלים חדשים לארגז הכלים.
מירב טלאור, (ידועה בכינויי האינטרנטי
אהבת עולם) - במקצועי מטפלת בילדים ומורה ליוגה צחוק. כבר שנים רבות חוקרת את תחומי הגוף-נפש, את תחומי ההבעה העצמית, ואת ההיבט הטבעי של גידול ילדים. יותר ויותר מגלה כי הבעה עצמית משוחררת בתנועה ובקול היא מפתח לחיים בריאים ועשירים יותר. בשנים האחרונות מחוברת במיוחד לנתיב הצחוק שדרכו אני נהנית לתרום לעולם.}
[h=3]
בני נוער[/h]
מעגל לבני נוער - בהתארגנות מקומית
יום העיון השנתי של [po]באופן טבעי[/po] יתקיים השנה ביום שלישי 22/5/12 בפארק הלאומי ברמת גן.
מפה – להקליק להגדלה:
[url=http://www.beofen-tv.co.il/pics/yomiun-map.jpg]+[/url]
[url=http://www.mapa.co.il/general/[po]searchresult]מפה מפורטת של האזור[/url] locked[/po].asp?CurrMapTab=2&MapType=combination&ImagesOption=COMB_&CurrHeaderTab=2&RoutePoints=0x%5B%u05D2%u05DF%26psik%3B%20%u05E8%u05DE%u05EA%20%u05D2%u05DF%5Dxx133966x1162035%2C0x%5B%u05D2%u05DF%26psik%3B%20%u05E8%u05DE%u05EA%20%u05D2%u05DF%5Dxx133971x1162024&UserEarthX=134006&UserEarthY=1162043&UserMapZoom=500&LoadUserPosition=1&RouteType=2&PNGLayers
מפה מפורטת של האזור
נפגש החל מהשעה 10:30, כדי לפגוש חברים חדשים וישנים על הדשא ולאכול ארוחת בוקר/צהריים (שנביא איתנו).
החל מהשעה 12:00 נקיים שלושה סבבים של מעגלים, כשעה וחצי כל מעגל.
לאחר מכן נמשיך להפגש ולקשקש ולדבר ולקשקש (כן, שוב), לרוץ על הדשא או... מה שנרצה עד רדת החושך.
עלות: 50 ש"ח למשפחה.
התשלום בשולחן הקבלה (משמאל מתחת לעצים).
המעגלים מתקיימים בשעות: 12:00 עד 13:30, 14:00 עד 15:30, 16:00 עד 17:30.
[b]שימו לב![/b] - התכנית כמעט סופית, יתכנו שינויים של הרגע האחרון. שעות המעגלים והתקצירים מפורסמים (יש ללחוץ על כפתור ה"פלוס").
[h=2][b]בתכנית[/b][/h]
[h=3][b]חינוך ביתי[/b][/h]
[spoiler=|#| 12:00 - בני נוער בחינוך ביתי – אורנה שפרון]
במהלך התבגרותם של הילדים חווים ההורים שינוי גדול בנקודת המבט שלהם על הילדים, בתפקידם כהורים ובאופן התקשורת אתם. מתינוק חסר ישע הזקוק לטיפול בכל ההיבטים של החיים הופכים הילדים יותר ויותר עצמאיים עד שיגיעו בבגרותם לעצמאות שלמה. ממצב של תומכים מלאים ומורי דרך, הופכים הורים למלווים בדרך ותומכים בהיבטים מצומצמים יותר, והתקשורת לאט לאט הופכת לתקשורת שיוויונית יותר.
השינוי שקורה אצל הילד קורה מעצמו. גופו גדל ומתבגר, יכולותיו משתכללות גם בהיבטים הפיזיים וגם בהיבטים הנפשיים. אבל אצל ההורים לא קורה תהליך פיזיולוגי שיתמוך בשינויים הגדולים שהילד עובר. כדי להשלים את השינוי המתבקש מהם כהורים לנער או לנערה, עליהם להעצים את הקשב שלהם לילדם המתבגר, כדי שיוכלו לענות על הצרכים המשתנים שלו, כמו שקורה בתקופות הסתגלות אחרות בחיים – ראשית החיים למשל.
וכמו בראשית החיים הקשבה בלעדית לילד אינה מספיקה. ההקשבה וההתבוננות פנימה, לצרכים של ההורה, כהורה וכאדם חיוניים להתפתחותו של הילד בדיוק באותה מידה שדרושה ההיענות לצרכיו.
בני נוער בחינוך ביתי חווים אתגר כפול. דרכם אינה סלולה כמו דרכם של בני הנוער הנמצאים במסגרות המכוונות לדרך מאד מסויימת, ולמעשה הם צריכים לפלס לעצמם את הנתיב בו ילכו.
ומשום כך, גם האתגר של ההורים כפול. הם צריכים לתמוך בנער או בנערה בתוך מרחב של אי וודאות, משום שאין שום מסלול קבוע מראש שמכוון את בני הנוער לכיוון מסויים.
על שאלות של השכלה, חברה, פרנסה, תעסוקה, ועוד עניינים המעסיקים את בני הנוער ואת ההורים נשוחח במעגל.
[b]אורנה שפרון[/b], ביחד עם צפריר, אמא לשבעה ילדים בחינוך ביתי שהבכור ביניהם בן 28 והצעיר בן 12, סבתא לנכד אחד, מנחה מעגלי לימוד, מלווה אנשים, משפחות וזוגות בתקופות מעבר ומשבר.
[/spoiler]
[spoiler=|#| 14:00 - חינוך ביתי חברתי, יש דבר כזה? - יעל חיות אזולאי]
מזה שנתיים אנחנו מתנסות ביצירת מרחב ציבורי ללילדים והורים שיש בו משהו מעבר למיפגש הספונטני. מקום שנותן כבוד לאינטראקציות הספונטניות, אבל גם נותן מקום לכל אחד לתת ביטוי לכישורים היחודיים שלו. כמו כן זו הזדמנות לאחרים להתעניין בתחומי עניין של חברים בקבוצה ממקום של כבוד, קבלה ונתינה הדדיים.
אנחנו מפנים זמן ומקום באופן מלאכותי, כדי שכל אחד, מבוגר וילד, יוכל להביא משהו מעצמו למרחב הציבורי, ולתת מעצמו לאחר. יש מי שאוהב לחשב ומביא את חשבונותיו, יש מי שאוהב לשיר, יש מי שאוהב לצבוע, יש מי שאוהב לספר סיפורים, יש מי שאוהב לשחק מחבואים ועוד ועוד ועוד. הכל קורה תחת הכותרת "יום בנושא".
הלמידה האישית נעשית בהכנה למפגש. אנחנו שואלים את הילד שאלות לגבי הנושא וחושבים בעצמנו על רעיונות לנושא. אם אנחנו לא מכירים את הנושא נלמד אותו ביחד. לפעמים אחרי שחוזרים הביתה מתעוררות שאלות בנושא, ולפעמים רק אחרי חודש, משהו מזכיר את מה שעשינו באחד המפגשים.
וכל זה בעלות של: התמדה, רצון טוב, ונכונות לקחת חלק ולהשתתף.
במעגל אספר כיצד נוצר "היום בנושא" ואיך זה נראה בפועל, בנקודת הזמן הזו. נשוחח ונשמע מהמשתתפים האם דברים כאלה קורים גם במקומות אחרים ואיך זה נראה אצלם.
.
[b]יעל חיות אזולאי[/b], לפני שנולדו ילדי עסקתי בחינוך בלתי פורמלי, והייתי באינטרקציה יומיומית עם ילדים של אחרים, עכשיו הגיע תור הילדים שלי להאיר לי את הדרך. אמא טירונית לשניים בחנ"ב (5 ו-7). לומדת לתואר שני "שילוב טכנולוגיות בחינוך" באוניברסיטה הפתוחה.
[/spoiler]
[spoiler=|#| 16:00 - אבהות בחינוך ביתי - רועי אילת]
על אף אופיין שובר המוסכמות של התפישות והפרקטיקה בחינוך הביתי, ניתן לומר כי באופן גורף למדי, מדובר ב"שדה נשי".
במובן זה, שאלות רבות השייכות לדיון הכללי יותר על חלוקת התפקידים והאחריות בין אבות ואמהות בתחומי משק הבית והחינוך, מקבלות משנה רלוונטיות במקרה הפרטי של הורים הבוחרים באורח חיים של חינוך ביתי, על כל המשתמע ממנו.
[list]
[*] מי מההורים מוביל את הבחירה וקובע את קצב ההתקדמות בתהליך? האם מדובר בתהליך משותף, ואם כן, איזן מן שותפות זו? עד כמה מחוברים האבות לאידיאולוגיה, וכמה ל"שמירה על שלום בית?"
[*] האם לאחד מן ההורים רצון דומיננטי יותר לבחור בחינוך ביתי?
[*] מה תפקידו המובהק של האב – המפרנס שמאפשר את ה"שיגעון" של האם, שותף שקט, או "חבר דירקטוריון שווה זכויות?"
[*] האם יש מחיר שמשלם האב בחינוך ביתי? מה ההבדל בין אב בחינוך ביתי, שחוזר מאוחר בערב מהעבודה, לבין אב לילד בחינוך רגיל, שחוזר הביתה באותה השעה? האם יש מחיר הכרחי לשלם, לאב הבוחר בחינוך ביתי? ויתור על קריירה, למשל?
[*] מה אומרים החברים? האם יש חברים? האם יש לאבות קהילה תומכת?
[/list]
בשיחה שנקיים, נבחן שאלות אלו ואחרות, וננסה לשרטט קווים לדמותם של האב והאבהות בחינוך הביתי, אם יש כאלו. דרך ההתבוננות בשאלות, ניגע בסוגיות של יחסים, הורות, העברה בין דורית, אחריות, בחירה, גבר חדש וגבר ישן ועוד.
השיחה מיועדת לאבות (אמהות, אנא התחשבו, עד שיש לנו מקום משלנו...)
[b]רועי אילת[/b], 36, נשוי לשי ואב לאמיליה בת השלוש. גר בתל אביב. עוסק קרוב לעשר שנים בחינוך ותיאטרון, כמורה, במאי, מנחה מדריכים ומנהל תוכנית העשרה ארצית בתיאטרון לבתי ספר.}
[h=3][b]ראשית החיים[/b][/h]
[/spoiler]
[spoiler=|#| 12:00 - נשיאת תינוקות - שני צור]
בקהילת באופן טבעי אנחנו נזכרים ביחד בידע שהיה זמין בעבר לכל האנשים עד שנמוג ונעלם. ידע מהסוג שלא נכתב מעולם. בחברה שבה כולם יודעים איך להשתמש בגופם, מי יעלה על דעתו שבמהלך דורות ספורים האנשים לא ידעו איך להיניק, איך לשבת, איך לקום, איך להחזיק תינוק.
במעגל ננסה להיזכר ביחד שתינוקות לא מושיבים אלא תולים.
נדבר על עקרונות ההחזקה המסורתית. נדגים החזקה מסורתית מחוץ למנשא ובתוך מנשאים מסורתיים סיניים, קוריאניים ואפריקאיים.
נדבר על ערסול תינוקות ונראה איך ערסול מסורתי מעודד גב ישר וכיפוף מהאגן.
[b]שני צור[/b], אוטודידקטית בתחום החזקת התינוקות.
[/spoiler]
[spoiler=|#| 12:00 - "אסור לדבר על זה" – סיפורי אבדן הריון - עירית שניידר]
הפלות. זה קורה כל כך הרבה, בשלבים שונים של הריון, מסיבות שונות ובדרכים שונות. לא מדברים על זה וחבל.
החוויה של כל אמא שונה וייחודית לה. זו חוויה משמעותית בין אם היא מתרחשת בשבוע ששי או בשבוע שלושים ושש.
במעגל-ניצור ביחד סביבה שמותר לדבר בה על הכל, לשתף בסיפורים של אבדן הריון, להזכיר את החיים שהיו ונגמרו ולהדליק נר לזכרם.
מוזמנות גם נשים שלא חוו אבדן הריון.
[b]עירית שניידר[/b], אמא לליה בת שנתיים וחצי, נשואה לגיל מלמוד ובאמצע הריון. מטפלת בהבעה ויצירה, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה וטיפול בהבעה ויצירה. בקרוב מסיימת קורס הכשרה לליווי קבוצות נשים אחרי לידה בדיאדה- אשמח לפגוש אתכן.
[/spoiler]
[spoiler=|#| 14:00 - תקשורת עם עוברים - ד"ר קרלוס רוזנברג]
קשר עם העובר בזמן ההריון מביא להבנה עמוקה ומוקדמת יותר של התינוק, ומחזק הן את ההורים והן את העוברים. לכאורה זה נשמע טבעי לגמרי: אם אני בהריון ויש בתוכי עובר, אז מובן מאליו שאנחנו מחוברים.
לא תמיד כאלה הם פני הדברים. לעיתים יש קושי ביצירת קשר עם העובר. לעיתים הקשר מלווה בפחדים שונים. לעיתים חוסר הידע שלנו על העוברים לא מעודד את ההורים ליצור איתם קשר.
במעגל אדבר על ממצאים מדעיים שבודקים את יכולתיהם של עוברים ועל האופן בו יכולות אלה יכולות לבוא לידי ביטוי ביומיום.
אתן סקירה היסטורית קצרה על אנשי מקצוע שהאמינו ומאמינים בנושא שנקרא "פסיכולוגיה פרהנטאלית". אתייחס להשפעתן של חוויות העובר על חייו לאחר לידתו ולקשר בין סטרס כרוני אצל האישה בהריון ומצבים פתולוגים אצל הילדים שנולדו מאותם ההריונות.
אסביר את המושג fetal programming - יכולתו של העובר לתכנת את עצמו מחדש, על פי התנאים שהוא קולט בהיותו ברחם. כנראה מתוך כוונה להתאים את עצמו לחיים בתנאים אלה.
אערוך הכרות עם "ההפטונומיה" – דרך ליצור קשר עם העובר באמצעות מגע ואתן טיפים לחזוק הקשר בין ההורים לתינוק שבבטן.
[b]ד"ר קרלוס רוזנברג[/b], רופא נשים מומחה, מילד בכיר, מייסד "הרחם" כמו שהריון ולידה יכולים להיות, נציג בארץ של ארגון IMBCO (ארגון בינלאומי אשר מטרתו לשפר את שרותי המילדות בכל העולם), מוסמך ב"ליווי הפטונומי של זוגות בהריון" מטעם CIRDH צרפת (מרכז בינלאומי לחקר ופיתוח ההפטונומיה לפי Frans Veldman ), מחבר הספר "מהבטן באהבה" סיפורו של העובר מיכאל.
[/spoiler]
[spoiler=|#| 16:00 - ליצור מציאות בישראל - קידום לידות הבית - מיכל בונשטיין וטובה קרני]
בלידת בית נמצאים במרכז צרכי האם והרך הנולד. לאחרונה מתקיים בישראל תהליך של מיסוד לידות הבית. במעגל נסקור את התהליך הזה ונחפש ביחד דרכים נוספות להמשיך ולהגשים את החזון המתהווה של לידה שבמרכזה נמצאים האם והנולד, בין אם הלידה מתרחשת בבית או בכל מקום אחר. ניצור ספירלה של רעיונות לקידום הצרכים של אמהות ונולדים, שבסיסה הוא האם והנולד והיא מתרחבת למשפחה, לקהילה, ומגיעה עד למשרד הבריאות.
[b]טובה קרני[/b], מיילדת בית מנטף
[b]מיכל בונשטיין[/b], מיילדת בית מרמת השרון, יו"ר ארגון אמה"י (ארגון מילדות הבית ישראל)}
[h=3][b]משפחה[/b][/h]
[/spoiler]
[spoiler=|#| 12:00 - אחווה – יחסי אחים במשפחה - סוניה זרחי]
"...במקום שאליו אני הולך
היו נשים, היו גברים
ואהבה גדולה הייתה.
האם אני אמצא אותה?
... הם לא השאירו לי סימן
לא אנחות וגם לא פרחים
הם לא השאירו לי דבר
מלבד אחים וחברים...."
(מתוך: "היה לי חבר, היה לי אח" מאת יורם טהרלב)
מה טיב הקשר בין אחים? אהבה? קינאה? שנאה? ידידות?
איזה קשר יש ביני ובין אחיי ואחיותיי? איך הייתי רוצה שיהיו היחסים בין הילדים שלי?
איך נוצרים יחסים בין אחים? מה משפיע על זה? האם קשר הדם? האם אלה החיים ביחד? האם היחס של ההורים?
האם חשוב לנו לתת לכל ילד יחס שונה, נפרד, זמן איכות? האם אנחנו מצפים מהאחים להתחשב אחד בשני? לדאוג אחד לשני?
האם יש קנאה בין הילדים שלי? תחרות? חברות?
האם: "טוב שכן קרוב מאח רחוק"? האם קשרי משפחה הם הכי חזקים - "דם סמיך ממים"?
בואו נדבר על כל זה, ועוד.
[b]סוניה זרחי[/b], מקשיבה באופן טבעי להורים אנשים וילדים. לומדת מכל אדם ומכל מפגש. מחפשת את הדרך המתאימה לי, ומלווה הורים בהקשבה לדרך שמתאימה להם. מתרגשת בכל פעם כשבמפגש, בהקשבה, בשיחה ובפתיחת הלב, מופיעה הבנה, מתגלה דרך, משהו נירגע ולפעמים גם מתחולל שינוי.
[/spoiler]
[spoiler=|#| 14:00 - הורות מקושרת על פי גישתו של ד"ר גורדון נויפלד – ד"ר לי בר יעקב]
• האם אי פעם תהיתם מה קורה אחרי ההנקה, ההשינה המשותפת ונשיאת התינוק לכל מקום?
• האם אתם תוהים מדוע לילד יש לפעמים התקפי כעס והתנהגות אגרסיבית למרות כל ההורות המקושרת שלכם?
• האם אתם מוצאים את עצמכם מתכננים פעילויות חברתיות בזה אחר זה לילדים שלכם?
• האם ברור לכם היכן הגבולות צריכים להיות, מתי ומדוע?
• מה הם סימני התבגרות בריאה לעומת התבגרות מעוכבת או תקועה?
• מה עלינו לצפות מילדים בני ארבע לעומת ילדים בני עשר?
דיון זה יהיה מבוא לגישת ההורות המקושרת, התפתחותית של ד"ר גורדון נויפלד, מחבר הספר "Hold on to Your Kids". נדון בתפקידה של ההתקשרות בחיי ילדינו מרגע הלידה, דרך שנות הילדות, ועד לבגרות. נחקור את התפקיד שהחברה ממלאת בהתפתחות הילד שלנו ונשוחח על חששות אפשריים לגבי חברה (socialization) והתבגרות (maturation).
[b]ד"ר לי בר-יעקב[/b], מנחת קבוצות הורות המשתמשת בגישה זו ויועצת להורים באופן פרטי.
[/spoiler]
[spoiler=|#| 16:00 - קומונה למשפחות בעיר - אורי יורמן]
קומונה למשפחות בעיר
אורי יורמן
אנחנו, שני זוגות פלוס תינוקת, החלטנו להקים קומונה רב גילאית, הורים וילדים, במרחב עירוני. מרחב שיאפשר חיי "באופן" והורות אלטרנטיבית, מתוך התחשבות הדדית בבחירות של כל משפחה גרעינית. קומונה של משפחות בעיר. הכוונה היא ליצור מרחב מגורים בר קיימא, שיאפשר חיים טובים לאורך זמן. לא פרוייקט זמני לשנה, לא טיול קצר. מסע משותף.
לשם כך כוונתנו להקים את הקומונה בעיר זולה יחסית, עם תחבורה ציבורית יעילה ושאר שירותים של עיר, אך מצד שני בעלת מרחבים פתוחים. אין צורך בעיר בעלת חיי תרבות סוערים - כי נהיה מספיק גדולים בעצמנו כדי לייצר את זה יש מאין.
אנחנו מדמיינים ארוחות ערב גדולות משותפות, ילדים מתרוצצים בין כולם, מרחבים שקטים לעבודה, מנוחה או מדיטציה, ומרחבים תוססים למפגשים ופעילות, בכמה דירות שכורות או אפילו בבניין שלם, תלוי בגודל הקבוצה.
חיי שיתוף מבחינתנו הם האלטרנטיבה לאידיאל של אינדיבידואליזם-קפיטליזם-חסכון-פנסיה, חיים המבוססים על עזרה הדדית ושיתוף.
אם הרעיון הכללי מדבר אליך, בואי להיפגש איתנו. בואי, ניפגש, נדבר, ואת הפרטים נגבש כבר ביחד.
[b]אורי יורמן[/b], איש מחשבים לשעבר, גר בזוגיות טובה בקומונה גדולה בדרום העיר. מנחה סדנאות בנושאי טבעונות, אקולוגיה עירונית ואורח חיים אלטרנטיבי. בעל עסק חברתי למיחזור אופניים.}
[h=3][b]תזונה[/b][/h]
[/spoiler]
[spoiler=|#| 12:00 - השפעת הורים על תזונת ילדיהם – דפנה שטרן]
תינוק מגיע אלינו עם הטבע שלו, החשק שלו, הטעמים וההעדפות שלו, אשר ישפיעו על בחירות האוכל ודרך האכילה שלו. איך אנחנו יכולים לעצב את דרכי האכילה שלו? מה אנו יכולים לעשות כדי להשפיע על הטעמים שיאמץ ויעדיף? איך אנחנו יכולים להשפיע על יחסיו עם האוכל?
האפשרויות שלנו להשפיע בכל שלב התפתחות של ילדינו הן רבות, ומשתנות בהתאם לשלב בו הוא נמצא.
אחרי לידה, אנחנו נקראים להקשיב לצרכי התינוק, לזהות אותם ולהיענות להם בזמן. זו ההזדמנות הראשונה שלנו לעודד הקשבה לצרכי הגוף אצל התינוק לכשיגדל. אם מיניקה יכולה לתת מגוון של טעמים דרך החלב ולהעביר תחושה של חום, אהבה ושלווה שילוו את האכילה. זו הזדמנות לספק לתינוק את הטעמים שאנחנו רוצים שיחווה בעולם הזה, הזדמנות ליצור חוויה המלווה את האכילה.
בשלב שבו תינוק מתעורר ומתחיל לבחון את העולם שסביבו, הוא מביט בנו אוכלים, ומתלהב מהאפשרות לטעום. יש לנו הזדמנות לצרף אותו אלינו בזמן האוכל, שיראה מה ואיך אנו אוכלים, שיראה אותנו נהנים.
בשלב שבו תינוק מתחיל לאכול, יש לנו הזדמנות ליצור חוויה טובה דרך ההרגשה שלנו לגבי האכילה שלו ודרך התגובות שלנו סביב שולחן האוכל.
בשלבי הנפרדות יש לנו הזדמנות לקבל את השינוי ברצונות שלו, בחיפוש העצמאות שלו באכילה.
מה קורה לנו ואיך אנו מגיבים כשהבחירות של הילד שונות ממה שאנחנו חושבים שטוב לו; כשהילד שלנו מעדיף מתוקים או מזונות מהירים על פני בריאים; כשהילד שלנו אוכל מעט או הרבה (ביחס לאחרים או ביחס למה שטוב לו)?
כאן נוצרת הזדמנות. נפתח לנו פתח להבין מה עובר עליו ומה הוא צריך. האם הוא זקוק לסדר אחר? לאיזון בגוף (לאיזון חומציות בקיבה, לאיזון רמות אינסולין, לאיזון שינה ועוד)? לאיזון בעוצמות הרגש? ואולי הוא זקוק למרחב? לתשומת-לב? להרגיש נבדל? להרגיש נאהב?
מה היינו רוצים לתת לילדים שלנו בשלבים השונים?
מה הם צריכים מאיתנו בכל שלב?
האם אנו יודעים לתרגם את הסימנים שלהם? (רצון במתוק לעיתים תכופות, אי רצון לאכול, אכילת יתר ועוד)
האם התנאים שלנו מקשים עלינו לענות על הצרכים הללו ? ואם כן איך?
[b]דפנה שטרן[/b], אמא לשלושה מורים גדולים- קטנים, תזונאית קלינית עם היסטוריה מגוונת, והיום בוחרת להתמקד בתחום תזונת ילדים ומשפחה, מלווה הורים למציאת הדרך לתזונה בריאה ויחסים של שלום עם האוכל.
http://www.aware-eating.co.il
[/spoiler]
[spoiler=|#| 14:00 - לאכול ולקיים – להיות סביבתי (ובריא) בנושא התזונתי – רני כשר]
המזון שאנו אוכלים סובב אותנו כל הזמן - מלידה ועד מיתה, מבוקר עד לילה. אנו מקדישים לו זמן וכסף, ומנסים לרצות הן את הבטן והן את הנפש. לבחירות שלנו יש מחיר – בריאותי (כמובן) וגם סביבתי.
תעשיית המזון מן החי מזיקה לסביבה ואחראית ליותר מ-50% מפליטות הפחמן, וכן לזיהום המים והקרקע. אבל גם מי שלא מוכן (או לא יכול) לוותר על מזון מן החי, יכול לעשות את הבחירות התזונתיות סביבתיות יותר, משום שיש עוד הרבה נושאים סביבתיים המתחבאים בתוך תעשיית המזון. ננסה להתייחס בדיון הקבוצתי לאפשרויות העומדות בפנינו, ונבחן נושאים כגון אלו:
• איזה בשר עדיף לאכול וכמה?
• האם לאכול מוצרי חלב? האם יש מוצרי חלב יותר "סביבתיים"?
• מתי הבחירה במזון אורגני משמעותית?
• איך בוחרים מוצרים עם פחות קילומטרים המסתתרים בהם?
• האם אפשר לבחור מוצרי תה וקפה של "סחר הוגן"?
• ירקות מקומיים - גינה פרטית, גינה קהילתית, חקלאי מהאזור, מוצרים מישראל.
• איך להימנע מהנזק הנגרם תוך כדי עיבוד המזון ושימורו?
• איך אוכלים ירקות ופירות בעונתם?
• מים מבוקבקים: מתי צריך? מה לבחור – מי מעיין, מים מסוננים, מי ברז?
• איך עושים קניות מזון מבלי לבזבז - שקיות בד/תפזורת, יותר מידי מזון, מה עושים עם מזון "מקולקל".
• מזון מן המים – את מי עדיף לאכול ומי עדיף שימשיך לשחות באקוואריון?
• איך אפשר להגדיל את מגוון חומרי הגלם במטבח שלנו מעבר למצאי בסופרמרקט?
מוזמנים למעגל כל מי שרוצה לשמוע ולהשמיע על בחירות מזון סביבתיות, כדי שכולנו נלמד איך לאכול יותר סביבתי ובריא.
[b]רני כשר[/b], אב לשישה ילדים בחינוך ביתי, יועץ ומרצה לאורח חיים בר-קיימא, מדריך סיורי ליקוט, מדפיס וכורך ספרים, לומד כל הזמן...}
[h=3][b]למידה[/b][/h]
[/spoiler]
[spoiler=|#| 12:00 - מערכת היחסים שלי עם כסף - חגית נובק]
מה זה כסף? מה זה כסף בשבילי? מתי לראשונה בחיי התוודעתי לכסף, ובאילו נסיבות? איך אני משתמשת בכסף? האם אני בזבזנית? האם אני חסכנית? (ואולי קמצנית?) האם אני יודעת להרוויח כסף, ואם לא, מדוע? האם אני אוהבת כסף, או לא? האם חשוב לי שיהיה לי כסף, וכמה? מה זה אומר עלי אם יש לי או אין לי הרבה כסף? האם אני מבינה בכסף? האם חשוב לי להבין בכסף? ומה אומרים כל המושגים האלה שבנקאים, יועצים פיננסיים, ובן-הזוג שלי משתמשים בהם לעיתים קרובות, ולי אין בהם שמץ של מושג (ריבית, תזרים, אובליגו, מסגרת אשראי, ניירות-ערך...)?
במסגרת שינוי לא צפוי שהביאו איתם החיים, הבנתי סופסוף שהגיע הזמן להצטרף לעולמם של המבוגרים האחראים ולהתחיל להתפרנס ברצינות. בשביל להגשים את המטרה החשובה הזאת, כך גיליתי, יהיה עלי להתייצב באומץ מול מפלצת הכסף. זו אשר נמנעתי בהתמדה רבה מלפגוש בה פנים אל פנים לאורך מרבית חיי הבוגרים. מצויידת בברכתם של בני המשפחה, ובהרבה כסף, יצאתי לדרך, והתחלתי ללמוד ולחקור לעומק את מערכת היחסים שלי עם כסף.
אני מזמינה את כל מי שגם בשבילו "הגיע הזמן", למעגל של הקשבה ושיתוף אודות מערכות היחסים בין אנשים לבין כסף.
[b]חגית נובק[/b], נשואה ואמא לארבעה ילדים, מלווה זוגות בתהליכי הריון, לידה והורות.
[/spoiler]
[spoiler=|#| 14:00 - מעגל קול – דגנית ברעם]
עוד בילדותינו נדרשנו לצמצם את החויה הקולית שלנו לקולות ברורים של דיבור ושירה בזמנים מוגדרים. בבגרותינו חיזקנו את הריסון של הקול ונמנענו ככל האפשר מצעקות ומבכי. הבעת העונג והכאב דרך קול הפכה כמעט טאבו ואנו איבדנו את הנגישות אליה.
במעגל הזה נעשה קולות פשוטים וארוכים ביחד; נחווה את הקול שלנו בקבוצה; נגלה את המרחב שנוצר סביבנו; נעקוב אחרי הויברציות שאנו חשים בעקבות עבודה זאת; נזהה את הקשב שנפתח למקומות חדשים, ונמשיך בחיפוש הרפתקאות של קול, קשב, תקשורת, והשפעותיהם על הגוף, על הנפש ועל המודעות.
טוב כאמצעי הרגעה ומיקוד, ליצירת קשר מחודש עם עצמנו, להתגברות על פחדים וקשיים גופניים ופיזיים, להרחבת הקשב והגדלת השמחה.
מתאים מאד לנשים בהריון ולקראת לידה.
המעגל מיועד לכל מי שסקרן לנסות.
[b]דגנית ברעם[/b], מתרגלת זן שיאצו וחשיבה הכרתית, משלבת עבודה קולית ומודעות דרך קול, בוגרת קורס דולות ב"דבש מסלע", ביה"ס סאקורה לזן שיאצו, ביה"ס לתאטרון חזותי בירושלים.
[/spoiler]
[spoiler=|#| 16:00 - בטחון בביצוע וביצוע בביטחון – הופעה מול קהל - אורלי ועודד נתנאל]
נגנים מכירים היטב את התופעה הזו: כשעולים לבמה, משהו משתנה. הקהל מביט בך ומרוכז בך, אתה נמצא במרכז, והאדרנלין עולה.
האדרנלין הזה וההתרגשות הזו יכולים לעורר את היצירתיות, את הספונטאניות, את הריכוז, ולהעלות את הביצוע לרמה גבוהה, מיוחדת וחד-פעמית לאותה הופעה. הרמה הגבוהה של הביצוע תגביר את הביטחון והחופש של הנגן, מה שיגרום לביצוע לנסוק עוד יותר. נוצר כאן מעגל קסמים חיובי.
אך במקרים רבים, האדרנלין יגרום דוקא לערעור הביטחון ולפחד במה. הפחד יגרום לביצוע ירוד יותר, והביצוע הירוד יערער עוד יותר את הביטחון. כאן ישנו כדור-שלג שלילי.
התופעה הזו אינה ייחודית רק לנגנים. היא מוכרת לכל מי שמופיע על במה, ולמעשה לכל מי שהתנסה בביצוע של משימה מורכבת מול אנשים אחרים (קהל, יריב, קולגות, וכו'). ישנה משמעות עצומה לביטחון העצמי בזמן הביצוע. ההבדל בין ביצוע מתוך ביטחון עצמי ובין ביצוע מתוך חשש הוא הבדל של יום ולילה.
איך מגיעים לקבלת ביטחון? נדמה שיש כאן שאלה של ביצה ותרנגולת: כאשר יש מיומנות גבוהה בדבר שאותו מבצעים, נרכש ביטחון. ומצד שני – כאשר מרגישים ביטחון, הביצוע משתפר.
איך מתחילים את התהליך? האם להמשיך לעבוד ולהתאמן על המיומנות, ולקוות שעם הזמן והשיפור ביכולת, יבוא גם הביטחון? או אולי לעבוד על פיתוח הביטחון ולקוות שבעקבותיו המיומנות תשתפר? או אולי שניהם? ואיך עושים את זה בכלל?
במעגל נדבר על התנסויות של אנשים בנושא הביטחון העצמי בביצוע, נדבר על הגורמים והתנאים שגורמים למעגל חיובי או למעגל שלילי, ועל דרכים לעודד את המעגל החיובי ולדכא את המעגל השלילי.
נשמח מאוד למשתתפים מתחומים שונים הרלבנטים לנושא (אומנויות, ספורט, הוראה, הנהגה וכו').
[b]אורלי ועודד נתנאל[/b], מנגנים מגיל צעיר, מלמדים מוסיקה, ומאמינים בגישת הunschooling - גם בגידול ילדיהם וגם בהוראת המוסיקה.}
[h=3][b]בריאות[/b][/h]
[/spoiler]
[spoiler=|#| 14:00 - הילינג קבוצתי - צפריר שפרון]
המפגש מציע למשתתפים בו רכישת כלים לאיזון באמצעות הילינג עצמי – טיפול עצמי. בד בבד, ידע זה וכלי זה מהווים מפתח מצוין לטיפול בזולת, אם בכאב או בכל בעיה אחרת, או כטיפול כללי. מדובר בהשראת ההרמוניה הנלמדת מכף היד אל האדם או האיבר שממול כתזכורת ממשית לאיזון אפשרי.
כפות ידינו אינן רק ברשותנו אלא משרתות את הסביבה בכל מקרה. הסכמה להניח בידי כפות ידינו את כוחות הריפוי והאיזון, ההרמוניה והתואם המושלם, תהיה המפתח הנלמד במפגש זה.
[b]צפריר שפרון[/b], מרפא עממי. אוטודידאקט. אב לשבעה בחינוך הביתי. מפתח שיטת חותם זפיר.
[/spoiler]
[spoiler=|#| 16:00 - מעגל בריאות ושמחה - תרפיה בצחוק - מירב טלאור (אהבת עולם)]
[b]מדוע כה חשוב לצחוק? האם אנחנו צוחקים מספיק? וכיצד נוכל לעשות זאת בכל מצב ובכל זמן?[/b]
[b][sub](כולל הסבר מקדים, הפעלה חווייתית, ומעגל שיתוף)[/sub][/b]
מי לא מכיר את המשפט הפולני 'אני לא זוכרת מתי צחקתי בפעם האחרונה'... :-)
ובכל זאת... גם אם אתם לא 'פולניות', עם יד על הדופק, האם אתם צוחקים מספיק?!
כולנו ודאי יודעים שהצחוק טוב לבריאות. אם כי לרוב לא יודעים עד כמה. הצחוק חשוב ותורם לבריאות לא פחות (ואולי אף יותר) מתזונה בריאה ומפעילות גופנית. לעתים אפילו קורה שהמירוץ אחר הבריאות הופך לכ"כ רציני ותובעני - שהצחוק נשכח אי שם מאחור.
לאמתו של דבר מחקרים מראים כי בעזרת צחוק אפשר לשפר את הבריאות ואת איכות החיים באינספור פרמטרים - בין שמדובר בבריאות הפיזית ובין שמדובר בבריאות הנפשית, חיזוק מערכת החיסון, הגברת רמת האושר האישי, חיזוק הביטחון העצמי, הגברת הריכוז, הזיכרון, היעילות בעבודה ועוד. הצחוק גם תורם לקירבה בין אנשים, ועוזר בפתרון קונפליקטים ובשיפור מערכות יחסים. לכן נודע לו גם ערך רב בהקשר הזוגי והמשפחתי כמו גם במקומות עבודה או קבוצות באופן כללי.
'נו, אז מה הבעיה? נצחק וזהו. בשביל זה צריך סדנא?'
אז זהו, שרובנו לא צוחקים מספיק. אם בגלל טרדות היומיום, אם בשל לחצים, דכדוך וכד', אם משום שאנו מצפים לגירוי חיצוני שיגרום לנו לצחוק.
ב'יוגה צחוק' אנו לומדים לצחוק מתוך בחירה ללא צורך בגירוי חיצוני, ובכך גם חווים הנאה ושחרור וגם מקבלים כלים לחיים האישיים, הזוגיים, המשפחתיים, המקצועיים...
אז מה נעשה במעגל הצחוק?
המעגל ייפתח בהסבר כללי על חשיבות הצחוק ועל יוגה צחוק.
נמשיך להפעלה חווייתית שתכלול משחקים ותרגילי צחוק. וביניהם תרגילי נשימה.
ולאחר מכן מדיטציית צחוק והרפיה.
([b]יש להדגיש[/b] כי למרות השם 'יוגה צחוק' מדובר במשחקים ותרגילי צחוק, [b]ולא[/b] בתרגול תנוחות יוגה).
נסיים במעגל שיתוף ושיחה על נושא הצחוק בחיינו (ככל שהזמן יאפשר).
[b]הפעילות מתאימה גם לילדים שמסוגלים לשתף פעולה (או להצטרף להורה באופן פאסיבי :-))[/b]
המעגל יכול [b]להעשיר גם מטפלים[/b] בתחומים שונים, לקבלת כלים חדשים לארגז הכלים.
[b]מירב טלאור[/b], (ידועה בכינויי האינטרנטי [po]אהבת עולם[/po]) - במקצועי מטפלת בילדים ומורה ליוגה צחוק. כבר שנים רבות חוקרת את תחומי הגוף-נפש, את תחומי ההבעה העצמית, ואת ההיבט הטבעי של גידול ילדים. יותר ויותר מגלה כי הבעה עצמית משוחררת בתנועה ובקול היא מפתח לחיים בריאים ועשירים יותר. בשנים האחרונות מחוברת במיוחד לנתיב הצחוק שדרכו אני נהנית לתרום לעולם.}
[h=3][b]בני נוער[/b][/h]
|#| [b]מעגל לבני נוער[/b] - בהתארגנות מקומית
[/spoiler]