על ידי איריס* » 25 יוני 2007, 17:59
זהו יצאנו
שלשום בשמונה בערב, עזבנו את הנמל. אחרי שאמרנו שלום לחברים ומכרים שהספקנו לאסוף שם. לקחנו פיצה טייק-אווי מהפיצרייה בנמל, והדלקנו את המנוע. שילבנו להילוך קדמי והחברים הטובים השליכו לנו את החבלים שאיתם נקשרנו כל כך הרבה זמן מהרציף לסירה. זהו, ידיים מנופפות, מצלמות מתקתקות, עיניים לחות והנה אנחנו בפתח הנמל.
הים הכחול לפנינו, ויש גלים. זה מה שמחכה לנו? לא טוב!
בניגוד למדיניות ההפלגות הקצרות שאנחנו משתדלות לשמור עליה בגלל הכלבה, החלטנו הפעם על הפלגה של לילה ויום. להגיע לנמל הבא למחרת בצהריים. וים גלי כזה למשך ההפלגה יהיה לא נעים. אבל מבט רחוק יותר אל כיון הים מראה שכשמתרחקים מהחוף הים נרגע. גם אנחנו.
וזהו יוצאים, מפעילים לאט לאט את המערכות. כמו נסיעה על אופניים אחרי הרבה זמן שלא. מתחילים להיזכר בפרטים הקטנים, הגוף מתחיל להיזכר בתנועה. בטלטולי הים.
אז ההפלגה עברה בסדר. לא כמו שתיכננו, אבל בסדר. חשבנו שנעשה משמרות, אבל כשהיינו אמורות להתחלף, הקטנה הפתיעה והתעוררה. סירבה לחזור לישון. אז מצאנו את עצמנו יושבות ארבעתנו בקוקפיט מסתכלות לצדדים (לחפש אוניות), ולמעלה לשמיים מסתכלות בכוכבים. הייתה רוח טובה שלקחנו אותנו קדימה בקצב טוב ובנעימות.
ההגה אוטומטי הפסיק לעבוד באיזשהו שלב, אבל זוגתי היקרה, מצאה את הפתרון, ואחרי כמה זמן שהיא שיחקה לו בחיבורים הוא החליט להמשיך איתנו. אין מה לומר שהמחשבה על להחזיק הגה כל הדרך היוותה מוטיבציה נהדרת לרדת למטה לשחק לו בקרביים בשתיים לפנות בוקר.
וכמעט שכחתי לומר, קיבלנו את ברכת הדרך! כשיצאתי החוצה כדי להחליף את זוגתי היקרה במשמרת, היא קיבלה את פניי בחיוך נהדר, וסיפרה לי שהיא ראתה דולפינים. "איפה?" שאלתי "כאן!" היא אמרה. הם באו ליד הסירה ושחו לידה כמה דקות. היא יצאה לסיפון וקראה אליהם, ושרקה, והם שיחקו ושחו ליד הסירה, ואז המשיכו הלאה. אז מבחינתנו קיבלנו את ברכת הדרך להפלגה.
בהמשך הלילה, ירד סביבנו קצת ערפל, לא הייתה הראות הכי מצוינת. אבל יצאנו לדרך במקביל לסירה של חברים, שיש להם ראדר. אז הם עידכנו אותנו במהלך הלילה כל פעם שהיה משהו באזור הקרוב. היה יכול להיות הרהב יותר מלחיץ אם הם לא היו שם. אבל הכל מסתדר.
זהו, הגענו כמו שתיכננו בצהריים. עייפות רצח. סידרנו את הסירה, אכלנו משהו, ולקחנו את הכלבה לחוף לסיבוב עם סירת הגומי. הקטנה אכלה והלכה לישון, ואז ישבנו לנו על הסיפון, ותפסנו כמה דקות של שלווה ואושר.
מבחינתנו מתחילה העונה...
זהו יצאנו
שלשום בשמונה בערב, עזבנו את הנמל. אחרי שאמרנו שלום לחברים ומכרים שהספקנו לאסוף שם. לקחנו פיצה טייק-אווי מהפיצרייה בנמל, והדלקנו את המנוע. שילבנו להילוך קדמי והחברים הטובים השליכו לנו את החבלים שאיתם נקשרנו כל כך הרבה זמן מהרציף לסירה. זהו, ידיים מנופפות, מצלמות מתקתקות, עיניים לחות והנה אנחנו בפתח הנמל.
הים הכחול לפנינו, ויש גלים. זה מה שמחכה לנו? לא טוב!
בניגוד למדיניות ההפלגות הקצרות שאנחנו משתדלות לשמור עליה בגלל הכלבה, החלטנו הפעם על הפלגה של לילה ויום. להגיע לנמל הבא למחרת בצהריים. וים גלי כזה למשך ההפלגה יהיה לא נעים. אבל מבט רחוק יותר אל כיון הים מראה שכשמתרחקים מהחוף הים נרגע. גם אנחנו.
וזהו יוצאים, מפעילים לאט לאט את המערכות. כמו נסיעה על אופניים אחרי הרבה זמן שלא. מתחילים להיזכר בפרטים הקטנים, הגוף מתחיל להיזכר בתנועה. בטלטולי הים.
אז ההפלגה עברה בסדר. לא כמו שתיכננו, אבל בסדר. חשבנו שנעשה משמרות, אבל כשהיינו אמורות להתחלף, הקטנה הפתיעה והתעוררה. סירבה לחזור לישון. אז מצאנו את עצמנו יושבות ארבעתנו בקוקפיט מסתכלות לצדדים (לחפש אוניות), ולמעלה לשמיים מסתכלות בכוכבים. הייתה רוח טובה שלקחנו אותנו קדימה בקצב טוב ובנעימות.
ההגה אוטומטי הפסיק לעבוד באיזשהו שלב, אבל זוגתי היקרה, מצאה את הפתרון, ואחרי כמה זמן שהיא שיחקה לו בחיבורים הוא החליט להמשיך איתנו. אין מה לומר שהמחשבה על להחזיק הגה כל הדרך היוותה מוטיבציה נהדרת לרדת למטה לשחק לו בקרביים בשתיים לפנות בוקר.
וכמעט שכחתי לומר, קיבלנו את ברכת הדרך! כשיצאתי החוצה כדי להחליף את זוגתי היקרה במשמרת, היא קיבלה את פניי בחיוך נהדר, וסיפרה לי שהיא ראתה דולפינים. "איפה?" שאלתי "כאן!" היא אמרה. הם באו ליד הסירה ושחו לידה כמה דקות. היא יצאה לסיפון וקראה אליהם, ושרקה, והם שיחקו ושחו ליד הסירה, ואז המשיכו הלאה. אז מבחינתנו קיבלנו את ברכת הדרך להפלגה.
בהמשך הלילה, ירד סביבנו קצת ערפל, לא הייתה הראות הכי מצוינת. אבל יצאנו לדרך במקביל לסירה של חברים, שיש להם ראדר. אז הם עידכנו אותנו במהלך הלילה כל פעם שהיה משהו באזור הקרוב. היה יכול להיות הרהב יותר מלחיץ אם הם לא היו שם. אבל הכל מסתדר.
זהו, הגענו כמו שתיכננו בצהריים. עייפות רצח. סידרנו את הסירה, אכלנו משהו, ולקחנו את הכלבה לחוף לסיבוב עם סירת הגומי. הקטנה אכלה והלכה לישון, ואז ישבנו לנו על הסיפון, ותפסנו כמה דקות של שלווה ואושר.
מבחינתנו מתחילה העונה...