על ידי מים_שקטים* » 19 מרץ 2019, 09:24
הו, בוודאי שעלה בדעתי להוסיף אותה לרשימה ולמחוק (-: זו הייתה הנטייה הראשונית שלי (-:
אבל במקום ללכת ולשות את זה, תהיתי קצת ביני לבין עצמי, למה בעצם יש לי רצון כזה.
אצלי - וזה ממש לא מחויב המציאות שיהיה ככה אצל אחרות כמובן - הגעתי למסקנה שזה לא מגיע ממקום נכון ולטווח ארוך, זה משבש אותי.
אני הכי הכי בעד לשבח את עצמי על התקדמות ועשייה, ועושה ממש מאמץ מודע לשבח את עצמי. יש בזה הרבה תועלת. ועוד יותר מזה, כמו שכבר כתבתי פה, אני לא מסתכלת רק על התועלת מביצוע כל משימה בפני עצמה, אלא מבינה שיש גם תועלת כללית שצומחת מתחושת ההצלחה והמסוגלות לבצע.
אבל, וזה מה שגיליתי במקרה הזה, לפעמים השמחה על הצלחה גולשת למקום הקטן יותר של קבלת אישור, הרגעת התחושה הרוחשת לפעמים מתחת לפני השטח שאני לא בסדר, ובעיקר - מדידה. ומדידה בעיניי, ולי כרגע, היא מזיקה, גם אם הציון בסופה הוא מעולה.
אני רוצה לבנות מוטיבציה שמבוססת על משהו אחר.
אז חשוב לי מאוד לזכור שהרשימה היא כלי עזר. היא עוזרת לי לא לשכוח דברים שאני לא יכולה לבצע מייד, גם כדי שאזכור לבצע אותם אחר כך, וגם כדי להפחית את העומס המנטלי של להחזיק בזיכרון את ה-צריך לעשות X Y Z.
ברגע שאני נשענת על הרשימה לא כדי לזכור דברים, אלא כדי לתת לעצמי "ציון טוב", ברגע שהיא הופכת למקבילה של מדבקות סמיילי שנותנים למי שהיה ילד טוב, המוטיבציה מתעוותת. ומניסיוני, זה בסוף חוזר לפגוע בי.
סתם כדוגמה, לקח לי הרבה זמן להסכים להיעזר במנקה לחלק מעבודות הבית, גם כשזה בבירור כבר לא היה רציונלי (למשל כי זה בא על חשבון זמן עם הילדים, או על חשבון איכות הזמן איתם- לא בקטע של מירכוז, אלא מבחינת המצב המנטלי שלי, או על חשבון זמן עבודה). היו לזה הרבה סיבות, אבל אחת הייתה שהרגשתי שגם אם הבית יהיה נקי, זה לא יהיה "שווה". זה עדיין ייספר לי ככישלון, כי אני לא הצלחתי לתחזק את הבית כמו שאני רוצה, לא הצלחתי להחזיק באוויר את כל הכדורים.
וכשהפסקתי לחשוב ככה, ורק רציתי שהבית יהיה נקי ונעים (ולא שאני איחשב בעיני עצמי כמי שהצליחה), הצלחתי להיעזר במנקה.
והנה דוגמה מהזמן האחרון ממש. בימים האחרונים הבטתי בסל הכביסה הלא-עולה-על-גדותיו אבל גם לא ריק שלי, ולא הייתי מרוצה. כי לא הגעתי לתחתית, אז עוד לא "הצלחתי", עוד לא יכולתי לסמן "וי" מנטלי.
אבל כשנזכרתי שבעצם מה שרציתי היה שיהיו לנו בגדים נקיים מקופלים בארון לפחות כמה ימים קדימה, שלא יהיה לי לחץ סביב זה, ושלא יתבזבזו זמן ואנרגיות על חיפוש חולצה או מכנסיים - הבנתי שבעצם אני כבר שם. המטרה הזו הושגה ואני מתמידה בה לא רע. אז למה חשוב לי כל כך כמה הסל מלא? כלומר, יהיה לי נחמד שהוא יהיה ריק יותר, זה לא שאני לא מכוונת לשם בכלל, אבל למה להתבאס אם נוח ונעים לנו עם מצב הבגדים...
הו, בוודאי שעלה בדעתי להוסיף אותה לרשימה ולמחוק (-: זו הייתה הנטייה הראשונית שלי (-:
אבל במקום ללכת ולשות את זה, תהיתי קצת ביני לבין עצמי, למה בעצם יש לי רצון כזה.
אצלי - וזה ממש לא מחויב המציאות שיהיה ככה אצל אחרות כמובן - הגעתי למסקנה שזה לא מגיע ממקום נכון ולטווח ארוך, זה משבש אותי.
אני הכי הכי בעד לשבח את עצמי על התקדמות ועשייה, ועושה ממש מאמץ מודע לשבח את עצמי. יש בזה הרבה תועלת. ועוד יותר מזה, כמו שכבר כתבתי פה, אני לא מסתכלת רק על התועלת מביצוע כל משימה בפני עצמה, אלא מבינה שיש גם תועלת כללית שצומחת מתחושת ההצלחה והמסוגלות לבצע.
אבל, וזה מה שגיליתי במקרה הזה, לפעמים השמחה על הצלחה גולשת למקום הקטן יותר של קבלת אישור, הרגעת התחושה הרוחשת לפעמים מתחת לפני השטח שאני לא בסדר, ובעיקר - מדידה. ומדידה בעיניי, ולי כרגע, היא מזיקה, גם אם הציון בסופה הוא מעולה.
אני רוצה לבנות מוטיבציה שמבוססת על משהו אחר.
אז חשוב לי מאוד לזכור שהרשימה היא כלי עזר. היא עוזרת לי לא לשכוח דברים שאני לא יכולה לבצע מייד, גם כדי שאזכור לבצע אותם אחר כך, וגם כדי להפחית את העומס המנטלי של להחזיק בזיכרון את ה-צריך לעשות X Y Z.
ברגע שאני נשענת על הרשימה לא כדי לזכור דברים, אלא כדי לתת לעצמי "ציון טוב", ברגע שהיא הופכת למקבילה של מדבקות סמיילי שנותנים למי שהיה ילד טוב, המוטיבציה מתעוותת. ומניסיוני, זה בסוף חוזר לפגוע בי.
סתם כדוגמה, לקח לי הרבה זמן להסכים להיעזר במנקה לחלק מעבודות הבית, גם כשזה בבירור כבר לא היה רציונלי (למשל כי זה בא על חשבון זמן עם הילדים, או על חשבון איכות הזמן איתם- לא בקטע של מירכוז, אלא מבחינת המצב המנטלי שלי, או על חשבון זמן עבודה). היו לזה הרבה סיבות, אבל אחת הייתה שהרגשתי שגם אם הבית יהיה נקי, זה לא יהיה "שווה". זה עדיין ייספר לי ככישלון, כי אני לא הצלחתי לתחזק את הבית כמו שאני רוצה, לא הצלחתי להחזיק באוויר את כל הכדורים.
וכשהפסקתי לחשוב ככה, ורק רציתי שהבית יהיה נקי ונעים (ולא שאני איחשב בעיני עצמי כמי שהצליחה), הצלחתי להיעזר במנקה.
והנה דוגמה מהזמן האחרון ממש. בימים האחרונים הבטתי בסל הכביסה הלא-עולה-על-גדותיו אבל גם לא ריק שלי, ולא הייתי מרוצה. כי לא הגעתי לתחתית, אז עוד לא "הצלחתי", עוד לא יכולתי לסמן "וי" מנטלי.
אבל כשנזכרתי שבעצם מה שרציתי היה שיהיו לנו בגדים נקיים מקופלים בארון לפחות כמה ימים קדימה, שלא יהיה לי לחץ סביב זה, ושלא יתבזבזו זמן ואנרגיות על חיפוש חולצה או מכנסיים - הבנתי שבעצם אני כבר שם. המטרה הזו הושגה ואני מתמידה בה לא רע. אז למה חשוב לי כל כך כמה הסל מלא? כלומר, יהיה לי נחמד שהוא יהיה ריק יותר, זה לא שאני לא מכוונת לשם בכלל, אבל למה להתבאס אם נוח ונעים לנו עם מצב הבגדים...