אם ילדה, תודה לך על היותך.
רוזמרין,
דבר ראשון,אני חושבת הפוך ממך? באמת? בכל מקרה, אני לא מבינה מה הקשר של שכנוע לדף הזה. מבחינתי זה דף ובו מנהלים דיון על ההיבטים השונים של (אי) הולדת ילדים, (אי) הולדת ילדים עם בן זוג שרצונו בילדים מפוקפק, ועצמות כלכלית.
לטעמי לא צריך שום דבר. אפשרי שתהיה החלטה, אפשרי שזה יקרה (או לא) בלי החלטה, אפשרי להחליט ולהתחרט (בהתאם לנסיבות והתיזמון).
כל זה אפשרי, אבל לדעתי חלק מהאפשרויות מאוד לא מוצלחות, ומביאות לפגיעה בילדים. אם מישהי לא רוצה ילדים ואז מתחרטת היא יכולה או להביא ילדים, או כבר לא יכולה להביא ילדים. אם מישהי מחליטה להביא ילדים ומתחרטת היא לא יכולה לעשות דבר. וזה יכול לפגוע קשות הן בה והן בילד.
לדעתי אדם לא יכול להפסיק לחשוב על עצמו אף פעם, וטוב שכך. טובת הילד חשובה וגם טובת ההורים וגם טובת הסביבה והאקולוגיה. מוסריות, לדעתי, לא שייכת לכאן.
איפה אמרתי שאדם צריך להפסיק לחשוב על עצמו? מוסריות מבחינתי טובת הילד וההורים והסביבה והאקולוגיה. מה זה אם לא מוסר?
_את חושבת שהתרכזות בעצמי זה דבר רע? מוזר, אני חושבת שרוב האנשים בחברה בימינו לא יודעים איך להתרכז בעצמם במידה הנכונה. לא יודעים איך לשים את עצמם בעדיפות ראשונה ולספק את הצרכים של עצמם, ומוותרים עליהם יותר מידי וכל הזמן.
זה לא סותר את מה שכתבת על ענייני קדימות הילד? בכל מקרה, יש הבדל בין טיפוח העצמי ובין התמרכזות עצמית. לאנשים בודדים, שאני מכירה, יש מין נטייה כזאת שבעיניי היא גם ילדותית._
ממש לא. אדם שמספק את הצרכים שלו לעיתים קרובות מגלה שיש לו אנרגיה ושהוא רוצה לתת. בשמת כתבה פעם קטע ממש מקסים שבו היא מספרת שמבחינתה היותה אמא נתנה לה היתר חברתי להעניק ולתת בלי תמורה, וכמה היא שמחה על זה, וכמה שהענקה הזו היא מהות הבשמתיות שלה. זה לא ציטוט מדויק, אבל זו רק דוגמא אחת מיני רבות.
אישה שהגיעה לאיזון, שמרגישה שפע ורצון להעניק, ושהרצון הזה חזק מספיק כדי שהיא תהיה מוכנה להתמודד עם קשיים בשמחה ובאהבה ובציפייה לא מוותרת על עצמה בשביל ילד. אבל לשים את צרכי הילד בעדיפות על צרכיה באופן זמני, וגם למלא את צרכיה, כי אם לא היא לא תוכל למלא את צרכי הילד וגם תשמש לו דוגמא אישית שלילית, זה די מסובך.
מה ההבדל בין טיפוח עצמי ולהתמרכזות? מה זה בכלל התמרכזות? אני לא באמת מבינה על מה את מדברת, ולעת עתה זה נשמע לי בעיקר חיובי, ועדיף בהרבה על רוב ההורים.
_המצב של אבא שמרגיש אהבה כלפי ילדה אבל לא רוצה לדאוג לה, לא רוצה לטפל בה, רוצה רק להנות מפעילות משותפת וקלה ונוכחותה מעיקה עליו - לא נשמע לי כמו מישהו על בעיה נפשית.
אני פשוט לא מכירה אבות שלא מטפלים בילדיהם בכלל. ולא מובן לי רגש אהבה ללא רצון לתת לאהוב, לתמוך בו ולעזור לו. המעשים מעידים על הרגש, לא הפוך. ועניין הנוכחות המעיקה הוא לא בעיה. גם בן הזוג או ההורה או חבר יכולים להעיק מדי פעם._
מדי פעם. לא רוב הזמן. בכל מקרה,
אם ילדה כתבה על תסכול בצורה הרבה יותר ברורה ממני.
_יש זוגות שכאשר האמא רוצה ילד נוסף והאבא לא הם מסכימים שיהיה עוד ילד אבל האמא תטפל בו לבד. לדעתי זה פתרון גרוע.
אני מכירה זוגות שהביאו ילד נוסף לעולם בגיל מאוחר, כי האמא רצתה. האבא מטפל בו בדיוק כמו באחיו הגדולים. אני לא מכירה מצב שיש אבא שמתנכר לילדו החי בביתו רק כי הוא לא רצה עוד ילד._
כל אחד מקיף את עצמו בחברים שמתאימים לו. ולך יש חברים שדומים לך, שלא יעלו בדעתם להתנכר לילדם. אבל לצערי אם תיכנסי לפורומים מסויימים בתפוז תקראי יותר מסיפור אחד על הסכמים כאלו. לא ממש ברור לי על מה חושבים הורים שעושים הסכם כזה ביניהם, וגם פשוט לא נעים לי לקרוא על המצבים הלא נעימים שמשפחות נקלעות עליהן, אבל נתקלתי כבר בכמה מקרים כאלו בצורה בלתי תלוייה.
אם ילדה, תודה לך על היותך.
רוזמרין,
דבר ראשון,אני חושבת הפוך ממך? באמת? בכל מקרה, אני לא מבינה מה הקשר של שכנוע לדף הזה. מבחינתי זה דף ובו מנהלים דיון על ההיבטים השונים של (אי) הולדת ילדים, (אי) הולדת ילדים עם בן זוג שרצונו בילדים מפוקפק, ועצמות כלכלית.
[u]לטעמי לא צריך שום דבר. אפשרי שתהיה החלטה, אפשרי שזה יקרה (או לא) בלי החלטה, אפשרי להחליט ולהתחרט (בהתאם לנסיבות והתיזמון).[/u]
כל זה אפשרי, אבל לדעתי חלק מהאפשרויות מאוד לא מוצלחות, ומביאות לפגיעה בילדים. אם מישהי לא רוצה ילדים ואז מתחרטת היא יכולה או להביא ילדים, או כבר לא יכולה להביא ילדים. אם מישהי מחליטה להביא ילדים ומתחרטת היא לא יכולה לעשות דבר. וזה יכול לפגוע קשות הן בה והן בילד.
[u]לדעתי אדם לא יכול להפסיק לחשוב על עצמו אף פעם, וטוב שכך. טובת הילד חשובה וגם טובת ההורים וגם טובת הסביבה והאקולוגיה. מוסריות, לדעתי, לא שייכת לכאן.[/u]
איפה אמרתי שאדם צריך להפסיק לחשוב על עצמו? מוסריות מבחינתי טובת הילד וההורים והסביבה והאקולוגיה. מה זה אם לא מוסר?
_את חושבת שהתרכזות בעצמי זה דבר רע? מוזר, אני חושבת שרוב האנשים בחברה בימינו לא יודעים איך להתרכז בעצמם במידה הנכונה. לא יודעים איך לשים את עצמם בעדיפות ראשונה ולספק את הצרכים של עצמם, ומוותרים עליהם יותר מידי וכל הזמן.
זה לא סותר את מה שכתבת על ענייני קדימות הילד? בכל מקרה, יש הבדל בין טיפוח העצמי ובין התמרכזות עצמית. לאנשים בודדים, שאני מכירה, יש מין נטייה כזאת שבעיניי היא גם ילדותית._
ממש לא. אדם שמספק את הצרכים שלו לעיתים קרובות מגלה שיש לו אנרגיה ושהוא רוצה לתת. בשמת כתבה פעם קטע ממש מקסים שבו היא מספרת שמבחינתה היותה אמא נתנה לה היתר חברתי להעניק ולתת בלי תמורה, וכמה היא שמחה על זה, וכמה שהענקה הזו היא מהות הבשמתיות שלה. זה לא ציטוט מדויק, אבל זו רק דוגמא אחת מיני רבות.
אישה שהגיעה לאיזון, שמרגישה שפע ורצון להעניק, ושהרצון הזה חזק מספיק כדי שהיא תהיה מוכנה להתמודד עם קשיים בשמחה ובאהבה ובציפייה לא מוותרת על עצמה בשביל ילד. אבל לשים את צרכי הילד בעדיפות על צרכיה באופן זמני, וגם למלא את צרכיה, כי אם לא היא לא תוכל למלא את צרכי הילד וגם תשמש לו דוגמא אישית שלילית, זה די מסובך.
מה ההבדל בין טיפוח עצמי ולהתמרכזות? מה זה בכלל התמרכזות? אני לא באמת מבינה על מה את מדברת, ולעת עתה זה נשמע לי בעיקר חיובי, ועדיף בהרבה על רוב ההורים.
_המצב של אבא שמרגיש אהבה כלפי ילדה אבל לא רוצה לדאוג לה, לא רוצה לטפל בה, רוצה רק להנות מפעילות משותפת וקלה ונוכחותה מעיקה עליו - לא נשמע לי כמו מישהו על בעיה נפשית.
אני פשוט לא מכירה אבות שלא מטפלים בילדיהם בכלל. ולא מובן לי רגש אהבה ללא רצון לתת לאהוב, לתמוך בו ולעזור לו. המעשים מעידים על הרגש, לא הפוך. ועניין הנוכחות המעיקה הוא לא בעיה. גם בן הזוג או ההורה או חבר יכולים להעיק מדי פעם._
מדי פעם. לא רוב הזמן. בכל מקרה, [po]אם ילדה[/po] כתבה על תסכול בצורה הרבה יותר ברורה ממני.
_יש זוגות שכאשר האמא רוצה ילד נוסף והאבא לא הם מסכימים שיהיה עוד ילד אבל האמא תטפל בו לבד. לדעתי זה פתרון גרוע.
אני מכירה זוגות שהביאו ילד נוסף לעולם בגיל מאוחר, כי האמא רצתה. האבא מטפל בו בדיוק כמו באחיו הגדולים. אני לא מכירה מצב שיש אבא שמתנכר לילדו החי בביתו רק כי הוא לא רצה עוד ילד._
כל אחד מקיף את עצמו בחברים שמתאימים לו. ולך יש חברים שדומים לך, שלא יעלו בדעתם להתנכר לילדם. אבל לצערי אם תיכנסי לפורומים מסויימים בתפוז תקראי יותר מסיפור אחד על הסכמים כאלו. לא ממש ברור לי על מה חושבים הורים שעושים הסכם כזה ביניהם, וגם פשוט לא נעים לי לקרוא על המצבים הלא נעימים שמשפחות נקלעות עליהן, אבל נתקלתי כבר בכמה מקרים כאלו בצורה בלתי תלוייה.