על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 28 נובמבר 2007, 23:02
האמת היא שלמרות שיש כבר דפים בנושא, אני מרגישה שנכון לדבר על הקשר בין שני המסכים האלה, TV ומחשב.
וגם אצלנו עולים עניינים דומים לאחרונה - מילד שלא התעניין בכלל בטלוויזיה עד גיל שנתיים, וילד שהיה יושב על הברכיים שלי וצופה בסרטונים נחמדים של כמה דקות, פתאום עכשיו, לקראת גיל שלוש, הוא מבקש כל הזמן את זה או את זה. משחק קצת, מבקש מחשב. אוכל משהו, מבקש TV. מקבל חצי שעה טלוויזיה, מכבה, אחרי 5 דקות מבקש מחשב. לפעמים זה סימן לעייפות או לשעמום, אבל בעבר ידע יפה מאוד להתמודד עם שעמום ובעצם העסיק את עצמו אקטיבית בצורה נהדרת.
ייתכן שזה בגלל ההתלהבות של ההתחלה - בערך לפני שבוע נפל לו האסימון והבין פתאום איך להשתמש בעכבר(!), אחרי אימון עצמי קצר הפך ממש לווירטואוז לגילו. אני מצד אחד גאה בו שפיתח את היכולת הזו ושהוא כ"כ טוב ומדויק במוטוריקה עדינה. אני אומרת לעצמי: אז יצא לי ילד גיק, זה הרי צפוי ולמה לא בעצם. ומצד שני אני ממש לא נלהבת שהוא יתחיל לבלות עכשיו חצי שעה או שעה מול אתרי ילדים, עם ההסתכלות הקרובה הזו על המסך ועם הריצודים - זה כל כך שונה מלפעול ולעשות בעולם האמיתי.
זה מוזר - כשהיה קטן, הייתי צופה בטלוויזיה לידו חופשי (אני לא רואה הרבה, פחות משעה ביום), והוא לא התעניין ותמיד חיפש איפה לסגור את המכשיר. עכשיו, מאז שהתחיל לראות בכמויות, אני לא מדליקה טלוויזיה בכלל כשהוא בסביבה, אבל זה לא עוזר לי הרבה
זה כבר שם. אוף.
עם המחשב זה מסובך יותר. בשמחה הייתי מכבה אותו לגמרי כל היום ולא מאפשרת גלישה, אלא שאני עובדת על המחשב, וצריכה לשבת מולו שעות, ומדי פעם (בשעות העבודה) לבדוק אי-מיילים. הפיתוי שלו כל הזמן להגיע למחשב קצת משקף לי את עצמי ואת הפיתוי שלי לבדוק מה קורה שם בפנים (מכורה לא קטנה לצערי), אבל הבעיה היא שמעבר לשיקוף הזה אני באמת צריכה לגשת למחשב גם כשהילד בבית.
האמת היא שלמרות שיש כבר דפים בנושא, אני מרגישה שנכון לדבר על הקשר בין שני המסכים האלה, TV ומחשב.
וגם אצלנו עולים עניינים דומים לאחרונה - מילד שלא התעניין בכלל בטלוויזיה עד גיל שנתיים, וילד שהיה יושב על הברכיים שלי וצופה בסרטונים נחמדים של כמה דקות, פתאום עכשיו, לקראת גיל שלוש, הוא מבקש כל הזמן את זה או את זה. משחק קצת, מבקש מחשב. אוכל משהו, מבקש TV. מקבל חצי שעה טלוויזיה, מכבה, אחרי 5 דקות מבקש מחשב. לפעמים זה סימן לעייפות או לשעמום, אבל בעבר ידע יפה מאוד להתמודד עם שעמום ובעצם העסיק את עצמו אקטיבית בצורה נהדרת.
ייתכן שזה בגלל ההתלהבות של ההתחלה - בערך לפני שבוע נפל לו האסימון והבין פתאום איך להשתמש בעכבר(!), אחרי אימון עצמי קצר הפך ממש לווירטואוז לגילו. אני מצד אחד גאה בו שפיתח את היכולת הזו ושהוא כ"כ טוב ומדויק במוטוריקה עדינה. אני אומרת לעצמי: אז יצא לי ילד גיק, זה הרי צפוי ולמה לא בעצם. ומצד שני אני ממש לא נלהבת שהוא יתחיל לבלות עכשיו חצי שעה או שעה מול אתרי ילדים, עם ההסתכלות הקרובה הזו על המסך ועם הריצודים - זה כל כך שונה מלפעול ולעשות בעולם האמיתי.
זה מוזר - כשהיה קטן, הייתי צופה בטלוויזיה לידו חופשי (אני לא רואה הרבה, פחות משעה ביום), והוא לא התעניין ותמיד חיפש איפה לסגור את המכשיר. עכשיו, מאז שהתחיל לראות בכמויות, אני לא מדליקה טלוויזיה בכלל כשהוא בסביבה, אבל זה לא עוזר לי הרבה :-) זה כבר שם. אוף.
עם המחשב זה מסובך יותר. בשמחה הייתי מכבה אותו לגמרי כל היום ולא מאפשרת גלישה, אלא שאני עובדת על המחשב, וצריכה לשבת מולו שעות, ומדי פעם (בשעות העבודה) לבדוק אי-מיילים. הפיתוי שלו כל הזמן להגיע למחשב קצת משקף לי את עצמי ואת הפיתוי שלי לבדוק מה קורה שם בפנים (מכורה לא קטנה לצערי), אבל הבעיה היא שמעבר לשיקוף הזה אני באמת צריכה לגשת למחשב גם כשהילד בבית.