אום אל בנת ו
ילדת טבע,
תודה על התגובות, אמנם כשנכתבו כבר הייתי עם צירים שעות ספורות לפני הלידה (ולכן גם לא היו כבר רלוונטיות ללידה הנ"ל), אבל בכל מקרה הנושא מעניין אותי עדין.
ילדת טבע , קראתי את סיפור הלידה שלך בהריון, פשוט מדהים! קיוויתי לחויה קרובה אצלנו...
והחוויות עם הגור בלידה שלי:
בבוקר התחילו צירים, האיש נסע לעבודה (אבל לא ממש עבד-כי היה עסוק בלטלפן כל 10 דקות לשאול מה קורה... (-: ),
ואני והגור נשארנו בבית לבד, עם הצירים שבהתחלה היו אפקטיביים וסדירים כל 10 דקות בערך, בהתחלה הגור היה מתוק ודאג לשאול אותי "אמא מה קרה?" במהלך כל ציר- כשטיפה התנתקתי ממנו, הסברתי לו והכנתי אותו ( כבר חודשים לפני דיברנו על איך זה עשוי להיות ולכן היה מוכן), אבל לאחר זמן מה נמאס לו (בכל זאת גור) והוא דרש המון תשומת לב, מה שהפחית-עד כמעט העלים לי את הצירים.
אחה"צ עשינו טיול לבית של סבתא והוא נשאר שם, וכשחזרתי הביתה גם האיש כבר חזר, וכשרק שנינו יחד - הצירים חזרו לסדרם תוך רגע, וכל ציר היה יותר אפקטיבי מקודמו...
לא יודעת אם זה בגלל שהיה לי פתאום שקט (בלי הגור) להתרכז בעצמי, או בגלל שחשתי יותר בטחון ללדת בגלל שהאיש חזר הביתה.
סביב שמונה וחצי בערב האיש נסע להחזיר את הגור, ולצערנו הסתבר שהוא בדיוק קם משינה ארוכה!... (שאמא שלי נתנה לו כי לא אמרתי לה כלום על הצירים), כשחזר הביתה הצירים המשיכו להתחזק, כשברקע מתנגנים להם פרקים של דורה ברצף... (אחלה רקע ללידה (-: ),
ובאורח פלא ב-11 בלילה הגור נרדם בלי בעיה במיטה שלנו, בתזמון מדהים של 10 שניות לפני הגעת המיילדת (הוא ידע שהיא עומדת להגיע, כי שמע שדיברנו איתה בטלפון, וגם ידע בדיוק למה היא באה - כי התינוקת רוצה כבר לצאת).
תוך שעתיים ו-40 דקות התינוקת כבר בכתה בסלון, כשהגור ישן לו בנעימים בחדר הסמוך.
לפנות בוקר, אחרי מקלחת וארוחת לילה קלילה, נשכבתי ליד הגור במיטה עם התינוקת החדשה, ששוב התחילה לצרוח,
הגור מיד התעורר עם צחוק מתגלגל בהתרגשות רבה - ותוך כדי צחוק הצליח למלמל "התינוקת, התינוקת!"
אבא שאל אותו אם הוא רוצה להמשיך לישון והוא רצה לחדר שלו, שם ישן עד 10 בבוקר!
ו"לפוסט פרטום" (בלי קשר ללידה בבית, פשוט הסתגלות ילד לתינוק חדש - עוד נושא שמעניין אותי לשמוע איך אחרים מסתדרים איתו- אשמח לשמוע מנסיונכן, או הפניה אם קיים דף בנושא):
ביומיים שאחרי הלידה, הגור בילה עם הסבתא והדודה שלו ועם האופניים החדשים שקיבל אחרי הלידה, מה שנראה שריגש אותו הרבה יותר מהתינוקת החדשה.
הוא לא רצה להחזיק את התינוקת או להתקרב אליה, ובלילה כשהיה איתנו במיטה והיא בכתה, היה ישן עם ידים על האוזניים,
לאחר יומיים שאלתי אותו בסתמיות איך הוא ישן הלילה, והוא ענה לי "ככה, עם אזניים ארוכות..." (תוך שהוא מראה לי שהוא סותם את אזניו), שאלתי אותו- ולמה סתמת את האזנים בלילה? והמתוק ענה "כי לתינוקת כאב ולא רציתי לשמוע את זה".
הסברתי לו שהיא בוכה לא בגלל כאב אלא כי כך היא מתבטאת, ונראה לי שלאט לאט הוא מפנים את זה, והוא כבר לא סותם את אזניו כשהיא בוכה (אני אישית כשראיתי אותו סותם את אזניו, ביום השלישי עם כל ההורמונים, התחלתי לבכות, במחשבה שהוא עושה זאת מתוך כעס, וזאת כי לא נתנו לו להתקרב מספיק לתינוקת).
ולעניין זה שהוא לא רצה להתקרב אליה ולהחזיק אותה - גם עבר, מאז שהבנתי שהוא פשוט לא רצה להיות בקרבת קקי (אנחנו חלקית בלי חיתולים, ולכן הנושא "חם" אצלנו), הפסקנו לדבר על ענייני קקי, ומאז הוא מחבק אותה בכיף ולא מבקש להתרחק ממנה.
ואוו - יצא ארוך, וזה אפילו לא הסיפור לידה עצמו..