ילדים שרוצים ללכת לגן

שליחת תגובה

הכל יחסי/ם.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: ילדים שרוצים ללכת לגן

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי קוראת* » 12 אוקטובר 2014, 11:36

גנן, המודעה שלך עברה לככר השוק.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי תמרוש_רוש » 05 מרץ 2013, 09:51

_אני מרגישה וגם שומעת ממנה שגם קשה לה בגן. שלא תמיד היא מוצאת את עצמה, שלא תמיד היא מרגישה שיש לה עם מי לשחק, שלפעמים מעליבים אותה.
אז מצד אחד היא מאוד אוהבת ללכת לגן, אבל אני גם שומעת על הרבה קשיים. אז אני לא באמת יודעת מה השורה התחתונה בכל זה._
באמת נשמע מבלבל.
לי יש היפותזה: יכול להיות שהדינמיקה בגן כוללת מידה של תככים-של-גיל-ארבע (לא מוצאת עם מי לשחק, צוחקים עליה - סימן אפשרי לקליקות). ואם זה המצב, אז יכול להיות שמה שקורה זה שכשהיא "מפסידה" צהרון, למחרת בבוקר היא מרגישה את זה, כי פתאום יש סודות שלא היו קודם, או המשך של משחק שהתחיל להיות משוחק אתמול אחרי הצהריים, ופתאום היא מוצאת את עצמה מחוץ למעגל.
ואולי בגלל זה היא חושבת, אינטואיטיבית, שאם היא תהיה בצהרון ותהיה עם אצבע על הדופק, זה יעזור לה להשתלב.

ובינינו, אם זו הסיבה, אז אני פחות מתלהבת מאופציית הצהרון. בכלל, ברגע שאמרת שיש קשיים, ובייחוד קשיים חברתיים, אני פחות מתלהבת מאופציית הצהרון. בטח אם היא לא מגובה בדרך פעולה נוספת כלשהי.
נראה לי שעדיף יותר לחשוב בכיוון של איך אפשר לשפר את היחסים / המצב החברתי שלה בגן - אם בכלל אפשר לשפר. ואם אי אפשר או שזה לוקח זמן, אין בעיני טעם בלהשאיר אותה לבלות עוד זמן בסיר הלחץ הזה, גם אם מבחינתה היא רוצה להיות שם.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי פלוניץ* » 04 מרץ 2013, 08:26

כי רוב ילדי הגן נשארים בצהרון, ומי שבצהרון לרוב נשאר כל הימים. כך שיוצא שהיא יוצאת דופן.
אני לא חושבת שזה בהכרח רע להיות יוצא דופן, בעיקר אם זה משרת את טובתה.
את האמא, את מכירה אותה ואת זו שיכולה לחשוב על מכלול התנאים והגורמים ולהחליט.
בהצלחה!

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי שירה* » 04 מרץ 2013, 00:09

אני חושבת שתמיד השאלה היא מה מכלול התנאים והגורמים ואיך בתוך זה הכל משתלב, ולא ביחס לאיזה תנאים אידיאלים. אלא ביחס לעצמינו.
כי חלק מזה שהעליתי בכלל את העניין היה התחושה שלי שאולי באיזשהו מקום אני פוגעת בה.
כי רוב ילדי הגן נשארים בצהרון, ומי שבצהרון לרוב נשאר כל הימים. כך שיוצא שהיא יוצאת דופן.
אז מצד אחד אני מכניסה אותה לתוך החברה הזו, אני מכניסה אותה לגן,אני מכניסה אותה לצהרון, לא בחרתי בחנוך ביתי ואפילו לא בחרתי לוותר על צהרון (הכל בהתחשב בנסיבות חיינו כמובן) אבל אני עוצרת את זה במקום מסויים. ועל כך אני תוהה אם זה טוב או לא טוב. אולי אני גורמת לה להרגיש אאוטסיידרית ותחושה של הפסד או החמצה כי היא לא שם כמו כולם. והאמת שהיא הסתגלה לזה שאני לוקחת אותה מוקדם שלא כמו כל הילדים,אבל היו כבר ימים שהיא אפילו בכתה כי רצתה להשאר. ואני לא יודעת אם פשוט ויתרה על מה שרצתה כי ראתה שאני החלטית והסתגלה לרצוני או שבאמת ראתה והרגישה גם טוב בזה שהיא באה איתי הביתה. אין לי מושג, רק זה שהיא שמחה מאוד אם יוצא שאני צריכה להשאיר אותה עוד יום בצהרון. ומצד שני,כשהיתה חולה שבוע שעבר שמחה שנשארתי איתה בבית (ושמחה גם לחזור למחרת כבר לגן, נו,אין תשובות לי).

תודה על המילים שלכן זה עוזר לי לחשוב

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי פלוניץ* » 03 מרץ 2013, 15:50

השאלה היא לא מה הילד רוצה או אומר שהוא רוצה, אלא מה טוב לא.
וזה דבר שקשה מאוד לקבוע אותו בצורה נחרצת וחד משמעית, ועוד בלי להכיר את הילד.
הבנות שלי מדי פעם מתפנקות עם ארוחת פנקייק עם שוקולד, במקום עם אוכל מזין, רחמנא ליצלן.
אני באמת ובתמים מאמינה שזה טוב להן, ואני גם יכולה לפרט למה אבל זה לא רלוונטי.
מה שרלוונטי זה שאנשים אחרים יכולים להגיד עד מחר שזה איום ונורא עבורן.
אני אמא שלהן, אני מכירה אותן, אני מכירה את הבית ואת חיי היום יום של כולנו, ואני יודעת מה ההשפעות של זה עליהן, בטווח הקצר והארוך.
אגב יש ילדים שיש להם מרכז חזק בצורה בלתי רגילה ומה שהם צריכים זה ללמוד גמישות וחברתיות.
אני לא אומרת שצהרון הוא דרך אידאלית לעשות את זה, רק שלהגיד - היא צריכה ככה וככה - על ילדה שאת לא מכירה זה יומרני ולא הגיוני.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 03 מרץ 2013, 13:56

מאוד מצטערת אבל ילדה בת ארבע חברותית ככל שתהיה
עדיין צריכה מרכז פנימי.
להיות תשע שעות מחוץ לבית יומיום זה לא משהו שבונה מרכז.
היא כולה בת ארבע. זה כמו שתשאל את הילד שלך אם הוא רוצה שוקולד לארוחת הערב. נדיר שהוא יגיד לא.
אז מה, קפאין זה טוב??

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי שירה* » 02 מרץ 2013, 23:54

תודה רבה על התגובות
אני לא כל כך בטוחה אם זה טוב לה או לא טוב לה. כי יש עדויות מנוגדות ממה שאני רואה.
אף פעם בעצם אנחנו לא יודעים מה עושה טוב או לא טוב לחלוטין לילד קטן.
אני מרגישה וגם שומעת ממנה שגם קשה לה בגן (לאו דוקא בצהרון,אלא באופן כללי) שלא תמיד היא מוצאת את עצמה, שלא תמיד היא מרגישה שיש לה עם מי לשחק, שלפעמים מעליבים אותה.
אז מצד אחד היא מאוד אוהבת ללכת לגן, אבל אני גם שומעת על הרבה קשיים (כבר עכשו, כשהיא בצהרון באופן חלקי ובגן באופן מלא). אז אני לא באמת יודעת מה השורה התחתונה בכל זה. אז אני מבחינתי במחשבה שאם היא תהיה פחות בגן ויותר בבית זה יקל עליה כי היא תהיה פחות שעות ביום בתוך התחרותיות הזו של הגן, אבל אולי מבחינתה זה לא עוזר לה. אולי מבחינתה היא נורא מפסידה דוקא כשהיא לא שם. (ומבחינתה היא מפסידה, היא אומרת את זה במילים אחרות).
אבל תודה על המילים שלכם, זה נתן לי כן מחשבה נוספת על העניין. עד עכשו היה לי כל כך ברור שזה רע שהיא תשאר בצהרון כל כך הרבה, ועכשו אני חושבת שזה דורש הסתכלות נוספת.
(עם הקטן שלי למשל זה מאוד ברור לי שזה שהוא בצהרון חלקי בלבד זה עושה לו טוב יותר. שקשה לו הרבה שעות, וכשאני באה לקחת אותו מוקדם הוא שמח לקראתי, ונדיר שהוא יגיד לי שהוא רוצה להשאר בגן. למרות שסך הכל טוב לו והוא מגיע בשמחה בבוקר לגן, אבל הרבה שעות זה יותר מדי לו. לעומת הגדולה שאני מדברת עליה שכבר בגיל שלו לא רצתה ללכת הביתה מוקדם. אז זה כנראה אופי שונה.)

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אביבה* » 01 מרץ 2013, 21:09

נראה לי שלא הובנתי. אולי בגלל שכתבתי מאד בקיצור. מה שהתכוונתי זה שצריך לראות מה עושה טוב לילדה. במקרה שלפנינו האמא מספרת שהילדה עצובה כשלא הולכת לצהרון ומאושרת כשכן הולכת. עצתי הייתה לשים בצד כל אידיאל או עיקרון תיאורטי שאולי היה לנו עד כה, ולראות מה עובד בפועל ומה עושה לה טוב.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 מרץ 2013, 20:46

גם אני מסכימה עם תמרוש. איך אפשר לקבוע בוודאות שמשהו הוא טוב או רע בלי להכיר את הילדה? לילדה שלי למשל הרבה שקט ורוגע לא עושה טוב. היא צריכה גירויים ואקשן וחברה. שקט פנימי יש לה בשפע. השנייה שונה לגמרי. כל מקרה לגופו

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי נקודות_ורודות_אגדיות* » 01 מרץ 2013, 15:51

אם זה משנה משהו אז אני לגמרי עם תמרוש

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי תמרוש_רוש » 01 מרץ 2013, 12:34

אני אולי הייתי מנסה לשבוע-שבועיים, מגדירה את זה אתה כניסיון לטווח קצר, ורואה איך זה משפיע עליה. רואה איך היא חוזרת הביתה ואיך הדינמיקה שלה אתך ואיך הולכת שגרת הערב והאם יש שינוי בהתנהלות שלה בסופי השבוע ואיך הכל...
ואז (וגם בהמשך הדרך) תוכלי להחליט החלטה מושכלת, כי עכשיו ראית בעיניים שזה משפיע עליה לרעה, או לטובה, או שבעצם אין הרבה הבדל.
נכון שבתיאוריה זה לא נשמע מדהים, רחוק מזה, אבל יש כל מיני ילדים בני ארבע בעולם... יכול להיות שהיא שייכת לסוג שיכול להיפיק את המיטב מסיטואציית הצהרון, בלי לסבול יותר מדי מהחסרונות.

מה שמשפיע על הדעה שהבעתי עכשיו זה שהיא יודעת איך זה צהרון, זה לא ילד שרואה גן מבחוץ ורוצה גם, וגם העובדה שהיא מציינת דברים ספציפיים שמושכים אותה שם ושהיתה רוצה עוד מהם.

ועוד: שתי התגובות שמעלי קוממו אותי, כי... כי הן נשמעות "תגובות קונספט" שלא רואות את הילדה הספציפית. "כן, זה בסדר", "לא, זה לא בסדר". הן משאירות אותי עם דעה כללית, לא מרוצה ולא מסופקת.
והאמת, נורא קשה לראות את הילדה הספציפית - אין מספיק נתונים

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 01 מרץ 2013, 08:40

ברור שלא לאפשר לה. היא מכורה לאינטנסיביות וזה רק יחמיר.
זה בריא לנפש שלה להיות בבית, בשקט, עם עצמה ועם אמא שלה...

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אביבה* » 01 מרץ 2013, 03:01

לדעתי לתת לילדה את מה שהיא רוצה. זה החיים שלה, ולא מדובר על משהו מסוכן או מזיק קיצונית.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי שירה* » 28 פברואר 2013, 14:41

אני במקום אחר ממה שכתוב בראש הדף,אבל דומה.
הילדה שלי רוצה להיות בצהרון. לגן היא הולכת ואני לעבודה. והיא אפילו יומיים בשבוע בצהרון בגלל זה.
אבל עוד לפני שהכנסתי אותה לצהרון היא רצתה מאוד להצטרף לצהרון, וכיום היא עצובה על הימים שהיא לא בצהרון. ואם במקרה יום אחר אני זקוקה לזה שתשאר יום נוסף בצהרון היא בשמים.

ואני בכל זאת מתעקשת,לא לשים אותה כל השבוע בצהרון (למרות שהיה לי קל יותר ככה), ולא בגלל התשלום בכלל,אנחנו יכולים לשלם את זה,בגלל שנראה לי שזה יותר מדי שעות לילדה (בת 4) להשאר כל יום בגן עם כל כך הרבה ילדים (גן עירוני) וגננות צהרון בינוניות. וכבר ככה מתי שהיא כן נשארת בצהרון זה אילוץ מפני שאני ממש חייבת להיות בעבודה בשעות האלו לישיבות שלא יכולות לזוז לשום זמן אחר.

ובכל זאת,לפעמים אני מרגישה שאני מונעת ממנה משהו שהיא כל כך רוצה. ואחרי שאני לוקחת אותה מהגן בימים שהיא לא בצהרון היא תתלונן שמשעמם לה ושלא הספיקה לצייר עם החברה ושלא הספיקה להיות בחצר מספיק.
מה דעתכם?

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי פלוניתה* » 28 מאי 2010, 22:17

אין ספק שגיל 3 מביא עימו קסמים רבים.
איזה כיף לך שאת איתה ושמה לב, נוכחת שם כדי להבחין בכך.

את יכולה ממש לשאול אותה מה היא חושבת שיש בגן. (אני לא מציעה את זה מתוך ניסיון - עלי להודות. אני חושבת שזה מענין לדעת פשוט מה היא מדמינת לעצמה)

אני חושבת שמה שסיפרתי להם בנושא הגן הוא שהילדים שהולכים לשם נשארים שם בלי אמא.
שצריך לקום כל יום מוקדם ולהגיע לשם עד הצהרים או אחר-הצהרים. ושאומרים לך מה לעשות.

אומנם יש גני מעורבות הורים, גנים זורמים, עם גגנות חמות ומחבקות, יש אנטרופוסופיים ויש מונטסורי ויש ויש.
מבחינה כלכלית אני כאמא צריכה להחליט אם יש בידי לשלוח את הילד לגן מסוג כזה.
(אם בכלל יש כאן ברירה. האם תשני את כל סיגנון החיים שלך, תרוצי לעבודה וכו' ?)
הילד, גם אם הוא קטן, יכול להחליט /להבין שמה שחשוב לו זה שהוא יהיה עם אמא ברוב שעות היום.

אני חושבת שחשוב להיות מאוד שלמים עם ההחלטה על כמות המאמצים שמושקעת במפגשי חברים בח"ב. אם אתן מגיעות ל3 פעמים בשבוע למפגשים ואתן חוזרות משם מרוצות ומסופקות(עיפות ),יכול להיות שפשוט צריך להזכיר לה את זה.
לא לשתף פעולה במשחק שבו כל הזמן תרגישי שאת לא מספיקה בשבילה.

בוודאי את משתפת אותה בפעיליות שיש בבית, בסביבה וכל מני סידורים-כך שיש לכן תנועה בחיים ותוכן. ואיך אומרים 'זמן לכל..'

עם הגיל גם גדלות האפשרויות. היא רוצה שעות משחק ארוכות, אז אולי, יש משפחה שתהיה מוכנה לארח אותה /להתארח וזה לפעמים יותר קל בבתים מאשר בתנאי שדה. לאמהות, שצריכות להספיק לקפל כביסה וכו'

ילדי גן שמקניטים ומציקים - תופעה בהחלט צפויה.
יכול להיות שמשהו שהבת שלך אמרה 'משך אש' - צריך לבדוק ולהיות קשובים.
אם לא וההצקה נבעה מתוך העובדה הפשוטה שהיא חריגה. כרגע לא משנה אם העניין החריג הוא היכן היא מבלה את יומה או מה צבע עורה, הדרך לטפל העינין הזה היא להפסיק את העינין מיד.
לבקש מהאמהות של אותם ילדים שידברו עם ילדיהן ,או לבקש רשות לתווך בין הילדים.
לשמוע מה הרגשות שלהם, ממה הם מפחדים, אולי הם סקרנים. מהו הדבר שמפריע להם לשחק בכייף ולעסוק בעיניניהם.
ואם שום דבר לא עוזר - אין שום סיבה שבעולם שביתך תקבל כאלו תגובות. ללכת ולהפרד .

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא +* » 28 מאי 2010, 21:37

התייעצתי גם ב"חברה בלי גן", ואני כותבת גם פה.
הבת שלי בת 3. אנחנו גרים ביישוב קהילתי וכל הילדים פה הולכים לגן.
אנחנו נוסעים למפגשים 3 פעמים בשבוע ולפחות פעם-פעמיים בשבוע נפגשים עם חברים מהיישוב אחה"צ.
לאחרונה ביתי התחילה לבקש ללכת לגן.
במיוחד זה עולה כשאנו הולכות בבוקר לגן השעשועים שצמוד לגן.
אני לא יודעת אם היא מבינה מה זה גן ואני לא בטוחה שרמת הדיאלוג שלי איתה מאפשרת לי להבין מהו בדיוק הצורך שהיא מבטאת.
אני חוששת שהצורך הזה יגדל.
אנחנו מתכננים לעבור דירה, בין היתר מסיבה זו, אבל לא ברור עדיין מתי זה יקרה.
אני מרגישה קצת חסרת אונים לגבי איך להתייחס לבקשות האלה שלה.
אני יודעת שחלק מזה זה גם משהו פנימי שלי, שבסביבה שאנו חיים אני לעיתים קרובות מרגישה שאני עושה לה עוול, שאני מונעת ממנה את החברה שהיא זקוקה לה.
היא ילדה מאוד חברותית ולאחרונה אני ממש מרגישה שהמפגשים שלנו לא מספיקים לה. היא מחפשת המון את החברה של השכנה (שרוב הזמן לא פנויה אליה ורק מדי פעם יש אפיזודות של משחק משותף) וגם של ילדים אחרים ובכלל כשהיא פוגשת ילדים היא כולה זורחת.
אחרי שקראתי בדף הזה קצת התחזקתי באמונה שאני עושה משהו נכון.
אני לא יודעת אם לייחס את זה לעובדה שהיא איתי בבית, אבל אני מרגישה שלעומת ילדים אחרים שהולכים לגן, היא פתוחה יותר, אינטראקציונית יותר, מכבדת יותר ונעימה יותר.
לפעמים במפגשים של יותר מאחד על אחד עם ילדים שהולכים לגן עולות מהם התנהגויות של דחייה כלפיה, אמירות של "היא לא חברה שלנו". ואני לא מדמיינת את ביתי מתנהגת כך.

בכל אופן אני לא יודעת איך להגיב לבקשות שלה ללכת לגן.
נכון שההחלטה אם לשלוח לגן או לחנך בבית היא שלנו ההורים. אבל איך בכל זאת לנהל איתה דיאלוג בנושא ולהיות קשובה לצורך שלה, למרות שהיא רק בת שלוש. ואיך להעביר את המסר שזו החלטה שלנו מבלי ליצור איתה מאבק....

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רוני* » 17 דצמבר 2008, 21:50

תודה לכל העונות.
הכאב שלי נובע מהמחשבה שהוא בעצם מאוד רוצה חברה וחבר, הוא מקסים - תמיד משתף ומספר על ילדים אחרים עם הרבה אהבה עניין ורגישות, אבל הכל מנגד, על הכל הוא מתבונן מהצד.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי tאמא* » 16 דצמבר 2008, 03:57

הינו בשנה שעברה בסיטואציה דומה, שכונה חדשה חברים חדשים, וזאת היתה התמודדות קשה לבת שלי, אבל עוד יותר לי כמסתכלת מהצד, הילדה הלכה ו"ניסגרה" סרבה לצאת לגינה אחר הצהרים, כשהינו יוצאות לגינה והיו ילדים מהגן סרבה ליצור איתם קשר גם אם רצו... ועוד. ההתמודדות היתה קשה. (שלי ושלה), אבל בסופו של דבר מצאה את הדרכים שלה להתמודד . אנו הסתגלנו לשכונה החדשה... גם היום יש לעיתים התמודדית חברתיות שלה בגן... אבל אני סומכת עליה וכבר פחות קשה לי. (למרות שעדיין יש צביטה בלב כשאומרת X לא רוצה לשחק איתי).
ניתן גם אם אפשר להזמין אלייך חברים מהגן אחה"צ לנו זה עזר.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 דצמבר 2008, 13:00

האמת שגם לי זה מה שעלה לראש: הילד נתקל במצב קשה ובחר - מרצונו החופשי - להתמודד עם הקושי". והוא יודע שמותר לו להפסיק, אולי אפילו להזכיר לו את זה הרבה פעמים זה בכלל משהו מחליש? אני התרשמתי ממנו כשקראתי מה שכתבת זה שהוא רוצה ללכת לשם נראה לי כמו חוסן.

הבת שלי הולכת לגן והיא... טיפוס של שוליים חברתיים, מעדיפה לעמוד בצד ולהתבונן על פני להשתתף.
לפעמים זה נראה לי נורא שהיא בטח סובלת אבל לאחרונה שמתי לב שלה אין בעיה עם זה, כשהיא רוצה להשתלב היא מצליחה. (אולי לא תמיד אבל כמו אחרים). אולי מה שנראה לנו בעיה הוא לא בעיה בעינהם? [ לא בטוח שמתאים לסיטואציה שאת מתארת אבל עוד זווית מעולמי הצר כעולם נמלה]

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אלטר_אגו* » 15 דצמבר 2008, 12:09

שלום רוני, הדבר הראשון שעולה בדעתי מהמעט שכתבת הוא לא "הילד חסר מיומנות חברתית", אלא: "הילד נתקל במצב קשה ובחר - מרצונו החופשי - להתמודד עם הקושי". זו לא בהכרח מסקנה סופית, אבל אולי דרך לחשוב על זה. הוא יודע שיש לו בחירה, אם הוא ירגיש שזה מעבר לכוחותיו הוא יוותר, לא? את מכירה אותו, ואת יודעת. אישית, אני הייתי משאירה לו את הבחירה, תוך גיבוי ותמיכה.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רוני* » 15 דצמבר 2008, 11:57

כשאני מספרת לאנשים על הקשיים - כולם עונים שאולי הוא חס רמיומנויות חברתיות, שצריך לצייד אותו בכאלה - במקום לוותר ולהרים ידיים. במצבי היום אני נוטה להאמין לדיבורים הללו וחוששת שמה אני מסיבה לו נזק בגישה שלי. זקוקה לתמיכה.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רוני* » 15 דצמבר 2008, 11:49

עברנו בקיץ דירה, לשכונה חדשה. אנחנו עדיין מסתגלים לסביבה החדשה. למרות התנגדותנו לעניין הבן הבכור שלי ביקש ללכת לגן חובה ממש בתוקף, מתוך היכרות עם אחד הילדים שבגן זה. בפועל מה שקורה הוא שכשהוא הגיע לגן הילד המוכר התחבר אוטומטית לילדים מהגן, חבריו הוותיקים, ובני בעצם נמצא בגן ללא חברים. הוא הולך כמעט כל יום ברצון גדול אבל מספר על התמודדויות לא פשוטות: עלבונות, אין ילדים שרוצים לשחק איתו. אמרתי לו שהוא לא חייב ללכת, שהוא יכול להישאר אתנו בבית - אני נמצאת עם שני תינוקות תאומים בבית. אבל הוא בכ"ז רוצה ללכת. אני מאוד מודאגת עם מה שקורה איתו. דיברתי עם הגננת . היא מאוד חיובית ומשתפת פעולה, ומציעה שנלך איתו יותר לחברים אחה"צ - מה שלא מתאפשר לי לנוכח מצבי. יש ילדים קרובים אלינו יותר שלא בגן שלו, אבל הוא מסרב ללכת אליהם.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי לוטם_מרווני* » 07 יוני 2007, 21:33

סיסאם, גם חוג קבוע הוא חברת ילדים- ואפילו חברה קבועה עם אפשרות לחוויות משותפות וללא אמא, ממש כמו גן אבל פחות אינטנסיבי. זה עדיין להשאר בית אבל זה גם לענות לצורך חברתי ויציב.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי סיסאם* » 07 יוני 2007, 18:26

גם שלי רוצה גן. היא ילדה מאוד חברותית וזה חסר לה. אני עדיין בדעה שאפשר למצוא חברה אחרי הצהריים. ושאולי גם זה יספק. נראה. כואב לי לחשוב שאני עושה משהו שהיא לא רוצה. כמו להשאיר אותה בבית.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי פשוט_אני* » 06 יוני 2007, 22:13

האמת? תארתי לעצמי שזה יגיע. אני לא יכולה לומר שהייתי מופתעת. ובכל זאת, כשהוא אמר לפני ארבעה ימים: "גם אני רוצה ללכת לגן" - אז מחניק קצת בגרון...
למחרת הוא לא ויתר, ולא שעה להצעותיי "לעשות גן בבית". הלכנו לגן. הוא נשאר שם. אני חזרתי הביתה עם הקטן (שנתיים), ששמע אותי נאנחת בדרך ושאל: "אמא, מה קרה?!"
והיום היה היום המלא השני שלו בגן... לאכזבתי, הוא לא חזר עצבני ומלא אגרסיות, אלא שמח מאוד, כל אחר הצהריים צחק ושר שירים (במעט הזמן שבו יצא לי לראות אותו. רוב הזמן הוא פשוט היה בחוץ עם חברים, וממש לא חיפש את אמא שלו...).
גם לנו לא היה כל כך קשה בלעדיו, כפי שחששתי תמיד שיהיה. גיליתי שבמובנים רבים, קל יותר להסתדר עם ילד אחד מאשר שניים. בעיקר כשיוצאים לסידורים, וגם כשעושים בבית דברים קצת מורכבים כמו אפיה. אני מרגישה שלקטן זה אפילו טוב, במידה מסויימת. לא יזיק לו להיות חודש עם אמא, כשבעוד שלושה חודשים ייכנס לזירה עוד מתחרה על הזמן, הכוח ותשומת הלב...
בכל אופן, יומיים זה עוד לא מדגם מייצג. עוד נראה מה יהיה בהמשך. בינתיים אני מגישה בקשה לאישור חינוך ביתי לשנה הבאה.
אולי אעדכן כאן מה קורה - לא מבטיחה (אני בקושי נכנסת לאינטרנט...).

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 06 נובמבר 2006, 05:34

בתוך הקשר החיים הנוכחי שלנו, אני חושבת שעבורי ועבור משפחתי נכון יותר להוציא את המושג "גן" מהאפשרויות.
מסכימה. גם לי זה עזר מאוד. אנחנו בבית, ומזה אנחנו מנסים יחד להוציא את הטוב ביותר. ויש הרבה טוב.
אחרת אני מוצאת את עצמי בורחת למחשבות על גן לעתים קרובות מדי, מחשבות שמחלישות ומבלבלות, מסיטות את האנרגיה לכיוון לא רצוי.
עדיף להשקיע את הכוחות במה שבנינו. {@

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 06 נובמבר 2006, 05:18

מעתיקה משהו שכתבתי בבלוג שלי - עברנו דירה ונשארנו בבית
_תמר אמרה אתמול שהיא רוצה כבר ללכת לגן כי היא רוצה ללמוד לקרוא ולכתוב. משעמם לה בבית. לא כל כך עזר שאמרתי שהיא יודעת לקרוא ולכתוב.....
אחר כך היא חידדה את הנקודה בקשר לזה, ואמרה שהיה לה נורא כיף ביום ההוא בגן בבלומינגטון כשנסענו לבקר...
עצרתי רגע לנסות להבין מה היא אומרת, מה הצורך שלה.
הבנתי שהיא היתה רוצה להתקדם בקריאה ובכתיבה בקצב מהיר יותר ממה שהיא מרגישה שהיא מתקדמת. או לראות הישגים ברורים - התקדמתי בחוברת, כתבתי חמישה משפטים וכיו"ב. מילא, שיהיה.
אז ראשית, כדי להרגיע אותה שהיא לא מפסידה כלום מבחינת קצב ההתקדמות (כולם הולכים כל יום לבי"ס ולומדים, ואני אנאלפביתית נשארת בבית....), אמרתי לה שהיא קוראת וכותבת יותר מילדים בכיתה א' בישראל, ובטח יותר מילדים בגן חובה בארצות הברית. זה הרגיע אותה מאוד.
אחר כך הצעתי לה שנשב כל יום, או פעם ביומיים, עם חוברת וספר, מחברת וקלמר, ונלמד מהספרים והחוברות שיש לנו. הרעיון כמובן מצא חן בעיניה מאוד. אני לא בטוחה שניישם אותו, אבל זה לא חשוב. אם היא רוצה, אני כאן בשבילה, ואם לא - היא לומדת גם בלי ההוראה._

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רסיסים_של_אור* » 05 נובמבר 2006, 22:28

חושבת על עוד כמה דברים ומבינה עוד שניים וחצי עניינים:

אני מרגישה, שאצלנו לפחות, הדברים שעולים מהילדים, הבקשות שלהם, האמירות וכו' הם לרוב הדהוד של משהו שחי בתוכי.
למשל בדוגמא הזו של הבקשה לגן: כבר תקופה שמהדהדות בתוכי מחשבות על "המִסכֵנות החברתית" של נועם. איזה ילד חברותי וכמה חבל שהוא לא מקבל חברים באופן עקבי ויציב. וכמובן שהמחשבה הזו הובילה אותי שוב למחשבות על גן.
והנה, נועם מביע בקול את שרוחש בליבי. וכולי נאחזת טלטלה ומורא. כי מעבר לכל המחשבות והחששות, הכי קשה היה לי לגלות שאני עוד שוגה במחשבות על גן. אחרי כל הדרך שעברנו...

והנה, בזכות השאלה, ערכתי בירור מקיף ועוצמתי עם עצמי. בירור שלא קל לעמוד בו אבל כמה נעים וטוב להיות אחריו:
מה אני רוצה ?
האם באמת טוב לי עם הדרך בה בחרתי ובחרנו ?
מה אני חושבת על הוצאת הילדים מהבית ?
מה אני חושבת על חברה וחברויות ?
האם בחרתי בדרך הזו כדי לסמן וי על עוד חריגות בחיי ? האם מתאים לי להיתפס כאמא "שאוהבת יותר" ? האם בא לי בגלל הפאסון והאגו ?

בקיצור, שיח אישי מרתק וקורע שגיליתי בו הרבה דברים על עצמי. ואחרי כל הטלטולים: הנה אני, אי של יציבות .
שוב, בוחרת מחדש, להשאיר אותנו כמקשה אחת, לחזק ולהתחזק אבל גם לעדכן ולהתאים.

והפלא ופלא: הדרישה נעלמה כלא היתה ואפילו חצי חיוך של שובבות ניצת בעיניו כשהנושא עולה ממני או ממישהו אחר.

והערב, אחרי שהוא מיצה את נושא החברים באופן מירבי (הזמין כמה לאחה"צ ואח"כ תיאם עם לא מעט "חברים" תיאומים שעולים זה על זה ליום שלישי...) הפכנו את כל העסק לבדיחה. וזה הצחיק אותו כהוגן...

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אורנה_שפרון* » 05 נובמבר 2006, 17:50

למען גאולת העולם -

דיאלוג על פני אידאולוגיה -
את זה למדתי ממרטין בובר עליו השלום,
שבעבורי הוא מורה גדול.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי עדינה_ניפו* » 05 נובמבר 2006, 03:37

רסיסים
נכנסתי, קראתי
וכל כך תודה לך על הדברים שאת כותבת!
את כמו פותחת אותי ומנשימה אותי באויר חדש וצלול
אני יכולה לצטט מכאן כל כך הרבה משפטים ש"מסדרים לי את הראש" בכל כך הרבה נושאים שקשורים לגידול הילדים שלי
או יותר מדויק - נושאים שעולים יום יום בשהייה שלי במחיצתם
באפן שאני מגיבה אליהם רגע רגע

לאחרונה אני מבולבלת ומתוסכלת עמוקות
מסתכלת על עצמי, בוחנת את עצמי מולם כל רגע מהיום
מלאת רגשי אשם על הבילבול וחסר האונים
והדברים שלך כאן ענו וסידרו מעט מהבלגן שבראש ובנפש
ממש פנינם של חוכמה!
את כותבת בכזאת רגישות ובוחנת בעומק וביסודיות שכזאת
ממש מקור להשראה עבורי

אז שוב תודה לך יקירתי

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רסיסים_של_אור* » 04 נובמבר 2006, 23:38

ועוד דבר חזק שאני מרגישה ומבינה פתאם:
השאלה, עבורי, היא בכלל לא אם יהיה לו טוב או רע שם. או אם טוב לו או רע לו בבית.

ההחלטה על חיים בבית, היא הרבה יותר רחבה וכוללת, הרבה יותר מקיפה. היא בחירה באורח-חיים מסויים ולא כל פעם כשיש קושי מחליטים לעדכן את אורח החיים ולהמיר אותו במשהו אחר. יש כאן הזדמנות לבירור מעמיק, אולי לשינוי, לרענון, להמשך עבודה אבל לא לטריפת הקלפים .

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רסיסים_של_אור* » 04 נובמבר 2006, 23:35

נכתבו כאן הרבה דברים, הרבה דעות. ילדים שונים, הורים שונים, החלטות שונות.

אני יכולה לתאר ולשתף רק במה שקורה אצלנו וזה הולך כמובן בד בבד עם הבחירות שלנו...

פתאם, במרחק של כמה ימים, אני באמת מרגישה שהיה מדובר ועדיין בהזמנה לשיח. בהזמנה להתייחסות.

נועם חווה עכשיו את משבר הולדת גלעד. הוא מבקש שאני אזרוק את כולם לפח ואשאר רק אמא שלו הוא דורש ותובע אותי רק לעצמו ומשדר הרבה קושי, בלבול ותסכול.
הוא יכול לבקש חברים, וכשהם אצלו לבקש שילכו כבר הביתה. הוא קובע אלף תכניות לאותו יום ומהצד מרגיש לי שהוא בסך הכל מצחצח מילים, הזדמנויות ובוחן את קצת גבול היכולת שלו. מעדכן את עצמו, את מקומו.

כולנו נתבענו להתרחב מעצם התרחבות המשפחה והוא עכשיו כאילו בוחן את מקומו. ואני מוכרחה להודות שכשהוא ביקש ללכת לגן הרגשתי כאילו הוא בודק אותי. האם באמת הוא כבר פחות חשוב לי ואני מוכנה "לוותר" עליו.
כרגע הוא אומר בפה מלא "אני כבר לא רוצה ללכת לגן" וממשיך בחצי חיוך "אבל בגיל 6 אני אלך לבית ספר...".

בתוך הקשר החיים הנוכחי שלנו, אני חושבת שעבורי ועבור משפחתי נכון יותר להוציא את המושג "גן" מהאפשרויות. וכמו שהסברתי לילדים, יהיו להם מספיק שנים שבהן הם יוכלו לצאת מהבית. השימוש במושג הזה מכניס המון אי שקט ובלבול למערכת.

כרגע, אנחנו בוחרים להתמקד בבית, להרחיב אותו, להתאים אותו לצרכי כל החברים במשפחה, ולהמשיך להתפתח, ללמוד, לשוחח ולצמוח.

וכמו שכתבתי בפתיחה, כל משפחה והבחירות שלה.

שבוע טוב{@

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי לילה_טוב* » 04 נובמבר 2006, 21:13

בעיקר כי בניגוד ללילה טוב , אנחנו חיים בחברה מאוד מיין סטרימית
מתוקה. זה לגמרי עניין של בחירה הרי. גם כאן במושב כולם הולכים לבית ספר. אז מה. אני בחרתי לי ולבנות שלי קבוצת התייחסות אחרת. גם את יכולה.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי קצת_גן_הרבה_אמא* » 04 נובמבר 2006, 19:24

יכול להיות שאני טועה אבל אני לא חושבת שילד ישאר במסגרת לאורך זמן במצב בו הבית נשאר פתוח עבורו.

ייתכן וזה נכון לגבי ילדייך או ילדים מסויימים,
אולי אפילו לגבי הרבה ילדים.
אני יכולה לחלוק רק מהנסיון הפרטי שלי. הילד שלי, שעדיין מוגדר פעוט,
הולך מספטמבר האחרון לגן, יש ימים מסויימים ובודדים שלא בא לו ממש ללכת
ומסתבר תמיד שבאותו יום הוא מפתח איזו מחלה חדשה ,
כלומר הוא חש את עצמו ויודע מתי אין לו את האנרגיות הנדרשות
לארבע שעות תמימות ללא אמאבא. יש ימים בהם קשה לו לצאת מהעייפות
כי הוא רגיל להיות בבית ולקום מתי שבא. אז סיגלנו מצב שבו מגיעים לגן
בין האחרונים D-: לא נורא.
פחדתי פחד מוות מגנים, אני מתוודה שעדיין לא התגברתי על הפחד. :-(
[אמנם לא זכורה לי שום טראומה אישית משום גן
אבל מספיק לי לשמוע מיקרים של אחרים ואני זוכרת, בנוסף, חברים שלי מהגן
שלא היה להם פשוט.] אבל הילד באמת מחבב את הגן,
שאליו אינו מוכרח ללכת.
אני מכירה עוד מקרים דומים, אך יש לציין שיש בניהם שני מכנים משותפים והם:
טיפול הורי צמוד בינקות וגן סביר ומכבד.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי תות_שדה* » 04 נובמבר 2006, 18:30

הא.. ועוד משהו...
יום אחד ביקרה בבית הספר הדמוקרטי אמא ובת (16) דתיות. היא אמרה שהיא פוחדת מכך שבתה תלמד בבית ספר חילוני. היא פחדה שבתה תיפגש עם דברים חילוניים ואולי גם "תידבק" בכך. אמרתי לה שהרי היא לא תוכל למנוע את המפגש עם "החילוניות" לתמיד, הרי מתישהוא הבת שלה "תצא לחיים שבחוץ", לחיים החילוניים.
המפגש איתן היה בתקופה שתומר התחיל ללכת לגן וכל הזמן פחדתי שהוא ישמע שם דברים שאני לא מאמינה בהם, כמו למשל יגידו שם "נו-נו-נו". ואז הרגשתי שאולי לפעמים אני מחזיקה בגישה כמו זו של האם הדתית. ולא יקרה אסון (ואולי להפך) אם הוא יישמע "נו-נו-נו" בגן (והוא אכן שמע). כמובן שיש דברים בגן עליהם לא הייתי מוותרת (למשל לא הייתי נותנת לו ללכת לגן עם אלימות, או אם לא היה רוצה ללכת לגן לא הייתי מכריחה, או גן שיש בו מפגשים ופעילויות חובה).

פתאום הבנתי: במקום אידיאולוגיה - דיאלוג.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי תות_שדה* » 04 נובמבר 2006, 18:18

אני רוצה לכתוב כאן כמה תובנות שלי בנוגע לגן, ולעצמאות בכלל.
אצלנו תומר, בן 3, הולך לגן (דמוקרטי, של 12 ילדים עד 13:00) כבר חודשיים כמעט.
אני כמעט כל יום מבררת איתו מחדש אם הוא רוצה ללכת לגן ומוצאת תשובה חיובית.
לפעמים אני אומרת לו שהוא לא יוכל ללכת לגן (אם לא יתלבש או משהו כזה) אז הוא מתחיל לצעוק שהוא רוצה ללכת לגן ולא מוותר.
כך גם עם המיטה המשפחתית, עזב אותה לטובת מיטה שקנינו לו וישן שם כבר למעלה מחודשיים. הוא לא רוצה לישון איתנו יותר. גם את זה אני מבררת (מדי ערב, ובאמצע הלילה) ומתפלאה לגלות שהוא לא רוצה לישון איתנו. לעיתים כשהוא מתעורר מחלום סיוטי אני מציעה לו לבוא לישון איתנו והוא מסרב ורוצה לישון במיטתו.

לי העצמאות שלו נראית מוזרה, ואני בוחנת ומבררת אותה כל פעם מחדש ("איך זה יכול להיות? איך הוא ככה מוותר עלינו") ואז אני מזכירה לעצמי שהוא גדל בשונה ממני. בשונה ממני הוא היה צמוד אמא (ואבא) מנשא, הנקה עד גיל שלוש וכו', והיום הוא מסוגל וגם רוצה להיות בלעדיי. גיליתי את זה כשהוא היה מבקש ללכת לסבתא "בלי אמא ובלי אבא, לבד" ככה היה אומר.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רסיסים_של_אור* » 04 נובמבר 2006, 18:15

רק לצורך הדיוק, המשפט על אידיאולוגיה ודיאלוג הוא של אורנה שפרון (כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם...). {@

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי פלונית* » 04 נובמבר 2006, 17:20

ובכלל, ילד רוצה להיות עסוק ומחפש עניין, חברה היא עוד חלק (חשוב) מסה"כ הדברים המעניינים והמפרים, וכמו תמיד - בין החלקים נדרש איזון. מאוד מתחברת לזה. נראה לי שזו הנקודה החשובה בעצם. @}

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי נועה_בר* » 04 נובמבר 2006, 16:55

כשהם אומרים שהם רוצים "גן", הם רוצים חברת ילדים. פשוט ככה. לדעתי לפחות.
האם אצלך זה כך? אצלנו לא. כשהיא היתה אומרת שהיא רוצה לגן הייתי מסבירה לה ששם ילדים נמצאים בלי אימא, והיא כבר לא רצתה.
היא רוצה לבקר בגן ולשחק שם ( כי זו סביבה מעניינת ) אבל היא רוצה להיות איתי - על זה היא לא מוותרת.
וזה, לדעתי, רק מכיוון שיש לה את הלגיטימציה המלאה.
אנחנו בסביבה שישנם גם חברים שהולכים לגן, וזה לא משפיע עליה (3.5), להפך, בת של חברה אמרה לאימא שלה "למה מאיה לא הולכת לגן? גם אני רוצה להישאר איתך בבית."


ילדים, מגיל שלוש-ארבע, מאוד רוצים חברת ילדים אחרים. אולי לא כל הזמן, ולא באינטנסיביות גדולה כמו בגן, אבל הם רוצים. וזה הולך ומתגבר ככל שהם גדלים. וצריך למצוא פתרונות.
בטח שלא באינטנסיביות של גן ! ואני בכלל לא בטוחה באיזה אינטנסיביות, לדעתי זה מאוד תלוי בילד, בכמה הוא יודע להעסיק את עצמו ( שזה דבר שצריך 'להשקיע בו' כבר בתחילת הינקות ) ובכלל, ילד רוצה להיות עסוק ומחפש עניין, חברה היא עוד חלק (חשוב) מסה"כ הדברים המעניינים והמפרים, וכמו תמיד - בין החלקים נדרש איזון.
כמי שצופה כבר שנים מהצד באינטראקציות חברתיות, דעתי היא שגם כאן נדרש הרבה איזון, ועל האיזון אחראי ההורה. כמה להיפגש, עם מי, מתי ? אלו הייתי בודקת טוב טוב שלא יהיה רק מתוך הסיסמא "צריך חברה" שאנחנו ממהרים להתחבר אליה, אלא, הקשבה לילד - למה באמת הוא זקוק? (איך הוא מוצא את עצמו בחברה? למי הוא מתחבר? האם זה ממלא אותו - במה זה ממלא אותו? כך נדאג לספק לו את מה שהוא רוצה בדרך מאוזנת)

הם מבקשים ממני גבולות. וגבול הוא לא מילה גסה. העולם הוא רחב ופתוח, ולעמוד מול ים האפשרויות שיש בו יכול לקרוע לך את העיניים והנשמה. גם בשביל זה אני כאן.
אני מאוד מתחברת לזה.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי פלונית* » 04 נובמבר 2006, 16:26

אני מגלה שכל ילד הוא עולם ומלואו. רסיסים של אור , את צודקת כמובן. התכוונתי להדגיש שצריך לנסות להתאים לכל ילד את המינונים ה"חברתיים" המתאימים לו. לפעמים בחינוך ביתי יש קצת קושי למלא את הצורך הזה וצריך למצוא לו פתרונות.
ברור שלא התכוונתי שהפתרון הוא לרוץ ולרשום אותו לגן הקרוב....

אמא בבית , כתבת יפה! ומהצד השני של המתרס: הלוואי שיותר הורים לילדים שהולכים לגן באופן קבוע היו אכן נותנים להם את האופציה הזאת, להישאר בבית מידי פעם.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי ליאת_טאוב* » 04 נובמבר 2006, 13:41

אז התפטרתי מהעבודה. אבל איך זה פותר את הרצון שלה להיות עם חברים וחברות ?
זה פותר את הצורך שלה להיות בבית ולא לצאת כל הזמן.
זה מפנה לי זמן לבדוק אם יש עוד אמהות בחינוך ביתי ובאמת לפגוש אותן.
עד עכשיו לא יכולתי ללכת למפגשים, כי עבדתי.

אני מכירה את כל האפשרויות שציינת.
לא כל כך פשוט להפוך את הסלאמס של ירושלים למקום אטרקטיבי למשפחות חינוך ביתי.
ומי שכבר גר כאן? קשה לשכנע אמהות לא להכניס עוד קצת כסף הביתה ולוותר על חינוך חינם.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא_בבית* » 04 נובמבר 2006, 00:22

אני חושבת ש"להיות בגן" נראה לנו בטעות כמו קוטב נגדי ל"להיות בבית" מפני שכאשר היינו במסגרות, הבית היה סגור בפנינו.
ברגע שהיינו במסגרת לא היינו יכולים להחליט שעכשיו אנו חוזרים הביתה. בעצם היינו במצב בו במשך שעות הבוקר אין לנו בית ואין לנו הורים. לא היה אפשר להתקשר לאמא ולדבר איתה, לא היה אפשר ללכת לנוח קצת במיטה שלי בשקט גם אם הייתי מאוד רוצה. היינו יתומים כל יום לכמה שעות.
אם ילד בחינוך ביתי רוצה ומתעקש לנסות את המסגרת, ולא עוזרים כל הבירורים והנסיונות לענות על הצרכים שלו בדרכים אחרות, כדאי להבהיר לו שהבית נשאר פתוח עבורו. בכל מקרה בו הוא רוצה הביתה הוא מוזמן בשמחה ובאהבה. יכול להיות שאני טועה אבל אני לא חושבת שילד ישאר במסגרת לאורך זמן במצב בו הבית נשאר פתוח עבורו.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רסיסים_של_אור* » 03 נובמבר 2006, 15:14

אני מודה לכל הכותבות והקוראות ובעיקר לבן שלי, שמוביל אותי לשאול את עצמי שאלות שחיוניות להמשך התהליך שאנחנו עוברים.
אני חושבת ש"לשחרר אותו" ולתת לו ללכת לגן יהיה חוסר התמודדות אמיתי עם הבקשה שלו. זה יהיה מין טאטוא של הקושי או הצרכים שהוא מעלה, מתחת לפני השטח. למרות שאין ספק שלעמוד מול הצרכים ומול עצמי, זה לא פשוט לפעמים.

לגבי המשפט הזה: בכל אופן, ילדים, מגיל שלוש-ארבע, מאוד רוצים חברת ילדים אחרים. אולי לא כל הזמן, ולא באינטנסיביות גדולה כמו בגן, אבל הם רוצים. וזה הולך ומתגבר ככל שהם גדלים.

אני מגלה שכל ילד הוא עולם ומלואו. הבן הבכור שלנו והבן האמצעי שונים כל-כך בהרבה דברים וגם בתחום הזה. ושמחה שפעם שמעתי את אורנה פצפריר מספרים דברים דומים. אני שמחה גם על הזכות שיש לי לראות כל אחד מהם כמו שהוא ולנסות, עם כל הקושי, להענות לצרכים של כל אחד מהם וללמוד כל פעם את מלאכת האמהות המורכבת.

עוברות בי המון מחשבות מאז שהתחלתי לכתוב כאן על הבקשה של נועם, אני מקווה שאמצא זמן וכח לכתוב בצורה מסודרת יותר.

שבת-שלום{@

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי פלונית* » 03 נובמבר 2006, 08:42

_היא רוצה להשאר בבית ולהיות עם חברות/ים.
אז התפטרתי מהעבודה._ אבל איך זה פותר את הרצון שלה להיות עם חברים וחברות ?

כמו שאני רואה כאן באתר, יש פתרונות אפשריים - גן הורים, קבוצות חינוך ביתי ממש מגובשות, שנפגשות, בהרכב זה או אחר, לפחות פעם בשבוע, או מגורים ליד משפחה אחת או שתיים בחינוך ביתי עם ילדים בגילאים קרובים.
בכל אופן, ילדים, מגיל שלוש-ארבע, מאוד רוצים חברת ילדים אחרים. אולי לא כל הזמן, ולא באינטנסיביות גדולה כמו בגן, אבל הם רוצים. וזה הולך ומתגבר ככל שהם גדלים. וצריך למצוא פתרונות.
זה לא שחור לבן: "רק בית" או "רק גן". כשהם אומרים שהם רוצים "גן", הם רוצים חברת ילדים. פשוט ככה. לדעתי לפחות.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי ליאת_טאוב* » 03 נובמבר 2006, 08:07

רסיסים,
תודה רבה רבה על הדברים שכתבת.

הבת (בת 4) כבר מדברת כמה חודשים על גן.
היא חשופה בצורה אינטנסיבית לילדי גן, אחרי שעות הגן.
זה נראה לה לא נורמלי שילדה לא תלך לגן.
ואני לא רוצה לאפשר לה ללכת לגן רק בגלל שאין לנו חברות בחינוך ביתי והיא לא חווה את הבית כנורמה.
דיברנו.
הסתבר שנמאס לה להיגרר אחרי לעבודה.
היא רוצה להשאר בבית ולהיות עם חברות/ים.
אז התפטרתי מהעבודה.
והיו לי הרבה יסוריי מצפון על זה שאני לא מכבדת את הרצון שלה כפי שהיא הביעה אותו.
אני מודה לך שכתבת.
ההתלבטויות שלך מחזקות אותי ומניעות לחפש פתרונות לחוסר האמיתי.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי לילה_טוב* » 02 נובמבר 2006, 23:27

טועמת ונתרמת מכל העולמות. אני לא בטוחה שארצה לשנות את זה בקרוב. אולי רק לעזור לעצמי ולילדי לעמוד על יופיו ויחודו של כל אחד ואחד בעולם, בלי הפריסמה המאחדת והמגדירה.
אם כך אז הכול בסדר. את שלמה עם דרכך על הייחודיות שבה וזה מעולה.
זה באמת נשמע קצת אחרת מ-
משהו בתוכי רוצה להתנרמל. מתקשה לחיות עם החריגות
שאליו התייחסתי.
וכן, זה בסדר להרגיש יום אחד ככה ויום אחד אחרת..
אני באופן אישי אוהבת בדרך כלל שיש לי לצדי לפחות עדר קטן ותומך שלא ארגיש לגמרי לבד.

אהבתי מה שכתבת.
וגם היתה לי תובנה עכשיו בעניין השינה מחוץ לבית, אז תודה.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי קצת_גן_הרבה_אמא* » 02 נובמבר 2006, 21:41

בעיני המיתוג הזה למחנות , אנחנו והם לא קיים . יש רק פרטים שמחפשים מה הכי נכון בשבילם ומנסים לא ללכת עם העדר
ארני, כל מה שכתבת מדבר אלי מאד,
הכל תלוי באינדיבידואל, "הדרך" נועדה לשמש את ההפרטים, אותנו
ולא אנחנו את הדרך.@}

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי בשמת_א* » 02 נובמבר 2006, 21:35

אמא שלי טיפחה בו שוב ושוב את הצורך ללכת לישון אצל מישהו בלילה
יש לי שאלה:
למה האנשים האלה עושים את זה? כלומר, אני מוצאת את עצמי מופתעת מ"מסע השיכנוע" שמתרחש כבר שנים ונועד לקחת את הילדים לישון בבית אחר בלילה. למה? מה יוצא להם מזה? למה הם רוצים את זה עבור ילדים שבכלל אינם שלהם? למה זה נועד?
אשמח לכל תובנה.
(אני באה מבית שדבר כזה בכלל לא בא בחשבון בו. לא רצינו אף פעם ללכת לישון אצל אחרים, וההורים מעולם לא רצו שנלך לישון אצל אחרים, לדעתי זה נראה להם ממש לא נעים ולא רצוי, ככה שעצם הרעיון שיש אחרים שרוצים לחנך את ילדי לעשות את זה, מפתיע אותי).

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רסיסים_של_אור* » 02 נובמבר 2006, 17:45

ועוד נקודה מהותית וגדולה:
נועם בעצם מזמין אותי לבחינה מחודשת עם עצמי. משהו אצלי כנראה לא סגור היטב. אני במחשבות, אני לוקחת את הזמן לבחון את הדרך ואת עצמי בתוכה.
הבקשה שלו, בעיניי, היא בעצם תביעה שאני אדבר, ואעשה, ואנשום ואחיה באופן אחיד. בתואם. שהבחוץ והבפנים יהיו שפה אחת. ואני באמת מרגישה שיש בי דואליות ואמביבלנטיות.
ולמרות הקושי שבדבר, הוא בעצם עוזר לי, כרגיל, ללכת ללמוד את עצמי. לברר מה בדיוק אני רוצה. מה בדיוק אני חושבת מה נכון לי ומה אני עושה מתוך הרגל. {@

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רסיסים_של_אור* » 02 נובמבר 2006, 17:21

תודה לילה וארני.

במקביל לכתיבה כאן אנחנו מדברים על הדברים ומבררים את הצרכים.
אני מרגישה שחשוב שאני אשתמש בידע שיש לי על הילד האישי שלי כשאני באה לחשוב על הדבר. ולא צריך לרוץ ולבצע כל בקשה של הילד. אפשר לתת לבקשה להיות קיימת. לתת לה מקום בחלל המשפחתי. לראות לאט לאט במה היא מתמקדת, מה בדיוק הצורך של הבן שלי. הרי "גן" יכולה להיות מילה שיש מאחוריה הרבה.

ולגבי כפייה, אני חושבת שהכל שאלה של השקפה ומידה ולכן, כל אחד מאתנו צריך ללמוד את הילדים שלו ולבחון את מערכות היחסים שלו עימם ובכלל. כי כשנועם מבקש שאני תכף ומייד אחזיר את גלעד לבטן שלי, אז חוסר ההענות שלי לא מתפרש ככפיה, נכון ?

יש פה אלמנט קל של דמגוגיה או רגישות יתר כי זה נושא חריג. אבל אם הייתי אמא עובדת וקרייריסטית והבן שלי היה מבקש להישאר בבית, לא חושבת שהיה ברור כל-כך שאני מעבירה אותו ל"חינוך ביתי" אם אני לא מסכימה לכל הרעיון.

בקיצור, במקום אידיאולוגיה - דיאלוג. ובאמת, כשהתחלנו לפתוח את הנושא לשיחה עלו הרבה דברים מעניינים, מחשבות שלו בתחום החברתי ואחיו הגדול, שעזב את הגן בגיל קצת יותר גדול אמר לו: "אבל בגן לפעמים אין בכלל חברים...".
ובבוקר אחרי שהחלטנו יחד שהוא נשאר בבית ובגיל 6 הוא ילך לבית ספר (ככה הוא ניסח את ההחלטה הסופית שלו...). הוא קם ואמר לי: "אז אם לא גן, אפשר להזמין אליי את רועי מהג'ודו ביום שלישי הבא...".

אני מרגישה, למול הילדים האישיים שלי, שהם מבקשים ממני גבולות. וגבול הוא לא מילה גסה. העולם הוא רחב ופתוח, ולעמוד מול ים האפשרויות שיש בו יכול לקרוע לך את העיניים והנשמה. גם בשביל זה אני כאן. וכשאני לא חד משמעית לגבי דברים מסויימים נוצר אצלם בלבול.
למשל: אמא שלי טיפחה בו שוב ושוב את הצורך ללכת לישון אצל מישהו בלילה. וכך הוא בא והודיע לי שהוא בחול המועד סוכות ישן אצל בני הדודים. התפלאתי, כיוון שרק לפני חודש, כשהוצאנו אותם מהחדר שלנו, הוא חזר תוך כמה לילות לישון קרוב קרוב אלינו. אז בהתחלה כשהוא הכריז על השינ בבית אחר מרחק 20 דקות נסיעה חייכתי. אחר כך חשבתי על הדברים ביני לביני ובחנתי מה דעתי על הנושא. ובסופו של דבר אמרתי: "נועם, אני חושבת שילדים בני ארבע לא צריכים ללכת לישון בלי אמא ואבא שלהם. אני לא חושבת שתלך לישון שם בחול המועד". הוא הסתכל עליי, אמר "בסדר" והרגשתי את ההקלה העצומה שהיתה לו. מאז הוא לא העלה את הנושא !

בקיצור, אין תשובת בית ספר או פתרון אחד לשום נושא, אלו החיים, מורכבים ומגוונים ויפים {@

ועוד משהו קטן לגבי החריגות: נכון, זה באמת נושא פתוח אצלי. אני מין בנאדם כזה, הרבה על הגדר או אולי בצומת הזו, דתיה שמתחתנת עם חילוני, חצי מהמשפחה כזו וחצי אחרת, בחינוך ביתי אבל לגמרי בקהילה מיינסטרימית. טועמת ונתרמת מכל העולמות. אני לא בטוחה שארצה לשנות את זה בקרוב. אולי רק לעזור לעצמי ולילדי לעמוד על יופיו ויחודו של כל אחד ואחד בעולם, בלי הפריסמה המאחדת והמגדירה.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי לילה_טוב* » 01 נובמבר 2006, 23:48

משהו בתוכי רוצה להתנרמל. מתקשה לחיות עם החריגות.
את זה אני מרגישה ממך הכי חזק איכשהו. אני חושבת שזה קשור לעובדה שאת שמה את הדגש על הסביבה שלכם. אני מסכימה עם כל הטיעונים בעד, זה אכן נוח, קרוב, נגיש וכו', אבל יש לזה כנראה מחיר - הרגשת החריגות הזו.
אני כל כך בבועה שאני מרגישה לגמרי נורמלית. כל האחרים נראים לי כל כך משונים (כשאני פוגשת בהם פה ושם..) :-).

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רסיסים_של_אור* » 31 אוקטובר 2006, 21:54

חוזרת עוד קצת להרהר בנושא הזה ובכלל, במה הבקשה הזאת של הבן שלי עושה לי. איפה היא שמה אותי, לאילו מחשבות היא שולחת אותי...

משהו בתוכי רוצה להתנרמל. מתקשה לחיות עם החריגות.
יש ימים כאלה שבהם אני רק מרגישה שאני עושה להם עוול. בן הזוג אומר שכדאי שאשקיע קצת יותר בבטחון העצמי שלי. שאראה כמה טוב להם, אילו דברים הם מרוויחים. אבל הרבה יותר קל לי להיות בעמדת רגשות האשם והפחדים...

כבר שנתיים בבית. לא יאומן שעוד צצים ספקות ותהיות. יש ימים שבהם הדרך מאד ברורה לי.
כנראה שאנחנו באיזה עליית מדרגה, עוד שלב בתהליך בלתי נגמר. קשה לי גם עם זה. לקבל את זה שאנחנו כל הזמן בתהליך, שכל הזמן יש עוד עבודה עצמית ובכלל לעשות...

אז עכשיו אני בקטע של חברויות. שלי, שלהם. מערכות יחסים, איך נכון לי שהן יהיו, הקצב, המינון וממני אליהם ובחזרה. ולא תמיד הכל תואם, ולא תמיד הרצון שלי ושלהם נפגשים.

ומרגישה גם, שאחרי שכינסתי חזרה את כל העדר, אני צריכה ללמוד מחדש לאפשר לכל אחד את דרגות החופש שלו.

(אנחה כבדה) - בטוח מתחבא פה משהו מדהים, ואחרי שנעבור את הגבעה הזו, ולפני שנפגוש את הבאה, נגלה שהשתננו ונפתחנו ונהיינו מעט אחרים. והמבט בעיניים השתנה פתאם והנה אנו מסתכלים על הדרך והיא שוב מנצנצת באור מסקרן.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רסיסים_של_אור* » 31 אוקטובר 2006, 17:32

וואו, קוראת את הדף הזה שוב ונתקלת באמירות של עצמי על כך ש:
_יכול להיות שיום אחד מישהו מהילדים שלי יבקש גן. האם זה אומר שאני צריכה לרוץ לרשום אותם לגן ? לא בטוחה.
אולי זאת בעצם קריאה בשבילי לבחון משהו מההתנהלות שלנו בבית ?
אולי זאת הזדמנות לרענן את המערך החברתי ??
אני באמת באמת לא יודעת, עוד לא עמדתי במקום הזה._

והנה הנה מגיע הרגע...
נועם מבקש גן ואני נבהלת נחרדת ומאבדת את כל העשתונות.

נשמתי אויר, נהלתי שיחה ארוכה עם חברה ותיקה בחינוך הביתי, ועם בן הזוג האישי כמובן ונערכתי מחדש.

אני מבינה שהוא מבקש משהו בלי להבין מהו באמת ובשיחה נינוחה שנהלנו על הנושא הצלחתי לזקק את הצורך שלו וגם קצת להראות לו דברים שהוא לא מודע אליהם בקשר לגן.
בסוף השיחה יצאנו עם תובנות:
אני מבינה פתאם שלבן הצעיר יותר לשי יש צרכים חברתיים גדולים בהרבה משלי. ואני צריכה לצאת מעצמי ולהתאמץ קמעה על מנת לספק לו אותם.
והוא כבר הבין ואמר, אפילו כשהגיע חבר שכן הולך לגן ואמר: "נורא כיף בגן, אם לא תלך לגן לא יהיו לך חברים..." - בקיצור הוא כבר ענה לו: אני כבר הבנתי שאני לא רוצה ללכת לגן".

בכל מקרה, זאת צומת, עוד מקור לעבודה עצמית שלי ולעבודה במרחב המשפחתי. לזהות את הצרכים של כל אחד מבני המשפחה ולנסות לענות כמה שיותר על כולם...

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי חדשה_בשטח* » 22 ינואר 2006, 23:08

תודה על תשובותיכן. היה חשוב לי לשמוע את דעתכן בתוך הקונפליקט שנוצר בתוכינו...
כל היום התעסקנו אני ובעלי עם הסוגיה. גילינו כי למרות שהחלנו את החינוך הביתי עם בננו הבכור (מבחירתו) איננו מבקשים לכפות אותה על ילדינו האחרים אלא להציג להם את השקפתנו ולאפשר להם לבחור את דרכם. זאת מתוך ההבנה כי אנחנו כאן בשביל ללוות אותם בדרך..
ברור לנו כי ההחלטה היא החלטתנו באשר לחינוכה של ביתנו. אולם, חשוב לנו מאוד לשמוע ולהתחשב בדעתה שהרי לא נרצה להחליף מערכת של כפיה בדרכים של כפיה. ואין לנו כוונה לפתוח פתח לכעס ותסכול כי מנענו ממנה לחוות את אותו מעמד לו למדה לצפות... ייתכן כי לאחר שתתנסה במערכת (או שאולי לאחר שתחלוף ההתרגשות מהעליה לכיתה א') היא תרגיש אחרת ואז היא תוכל להצטרף אלינו מרצונה - לאחר שחוותה ובחרה.
ברור שאני יכולה לבחור עבורה, אבל למה לי לעשות את זה אם היא יכולה לעשות זאת עבור עצמה?
תודה לכן,
וערב טוב

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא_בבית* » 22 ינואר 2006, 19:52

בגו חובה, מציגים את בית הספר כמקום נחשק. מדברים על זה בערך כל השנה והילדים מקבלים מסר שזה המקום ל"ילדים גדולים". כמעט כולם בגן רוצים להיות גדולים וללכת לבית ספר.
בדרך כלל יש גם ענייני קניות סביב זה, תיק בית ספר, קלמר וכל מיני צבעים וטושים. כיף.
אבל בעצם, הבת שלך בכלל לא יודעת מה זה בית ספר. מה עושים שם, מהם החוקים, מי תהיה המורה שלה, מה זה שיעור ומה זו הפסקה, בקיצור - כלום.
חינוך הילדה הוא האחריות שלכם ולא שלה.
אני חושבת שההחלטה הזאת גדולה עליה ומסכימה עם תבשיל קדרה שהשאלה לא במקום.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי תבשיל_קדרה* » 22 ינואר 2006, 14:39

חדשה, למה שאלת את בתך?
אם חשוב לך שלא תלך לבי"ס, הציגי את זה כהחלטה שלך, ולא כשאלה.
הרי גם כך, אם יהיה לה ממש חשוב ללכת לבי"ס, היא תביע את דעתה, ותוכלו להחליט כיצד אתם (כמשפחה) מתחשבים בדעה זו.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי חדשה_בשטח* » 22 ינואר 2006, 12:46

שלום לכולם,
את הבן הוצאנו מהמערכת לפני שבוע והוא שמח ומאושר. הילדה עדיין בגן חובה. היום היא ביקשה להישאר בבית "כי היא לא מרגישה טוב" והיא נשארה.
יחד עם זאת היא שמחה לחזור מחר אל הגן. היות ואנו גמרנו אומר ופתחנו בחינוך ביתי רציתי לברר אם היא רוצה ללכת לביה"ס...
וגיליתי לצערי שהיא אכן רוצה. למה לצערי? כי מספיק אדם אחד במערכת כדי להשפיע על הזרימה הטבעית של הבית.
המערכת מחייבת אותנו לעמוד בזמנים, כללים ומחוייבויות שעייפנו מהם... מצד שני זהו רצונה... קונפליקט... מה דעתכם???????

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי א_ילת* » 31 אוקטובר 2005, 14:14

אוי ואבוי! הילדה מקולקלת!
אתמול לא הלכנו לגן. היה יום נפלא. שקט, רגוע, עתיר במשחקים. הבייביסיטר סיפרה ששעה וחצי הם שיחקו ביחד ולא הרשו לה להשתתף. הם גזרו פירות מבריסטולים, המציאו משחק תפקידים, שיחקו במכוניות ועוד ועוד. היו מתוקים ומקסימים. בערב נשלחו למיטותיהם וקישקשו בינהם שעה.
היום שלחתי אותם לגן (בערך. הילד הגיעה בתשע והילד באחת עשרה וחצי). הגננת סיפרה שהילדה שאלה אותה למה ביום ראשון אין גן. היא ענתה שיש גן והילדה הודיעה שאמא שלה מבולבלת וחושבת שאין גן ביום ראשון. באוטו היא כבר אמרה לי שהיא מוכנה להשאר איתי בבית רק בשבת. "בשום פנים ואופן!" הודעתי לה. "את לא תלכי לגן כל יום. לפעמים צריך להשאר בבית עם אמא". היא בכתה. כמעט איימתי עליה שאם היא תמשיך לבכות היא לא תלך לגן בכלל.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי מיכל_דנקנר* » 01 ספטמבר 2005, 06:57

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי טרה_רוסה* » 07 יולי 2005, 14:12

שירי, כמדומני שהייתה התייחסות לשאלתך בדף אחר, אולי דמעות גן או איך להיפרד מילד בגן.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא_לביאה* » 07 יולי 2005, 12:58

אני קוראת ומניקה....

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי שירי_אור* » 07 יולי 2005, 12:27

יש פה מישהו שאפשר לדבר איתו

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי נועה_בר* » 25 יוני 2005, 16:35

אמא אחת התחזקה בהחלטתה
זה כנראה היה עוד סימן בדרך שלך, לאמת שלך @}

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא_לביאה* » 25 יוני 2005, 08:37

אתמול היתה לנו יומולדת בגן.
יומיים קודם לכן - אסיפת הורים עם אוירת תלונות קשות של ההורים.
היומולדת באוירה קשה עוד יותר.
גננת שלא יודעת לקבל ביקורת וגם לא להפריד בין רגשותיה לבין עבודתה עם הילדים.
אוירת נכאים שררה במקום מבחינתי ומבחינת ההורים האחרים שהיו שם.
שתי ילדות חגגו ונהנו.
אמא אחת התחזקה בהחלטתה.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי נועה_בר* » 24 יוני 2005, 14:50

_אין לי מילים לתאר כמה נרגעתי מרגע שהתקבלה ההחלטה.....
איזה יופי אמא לביאה._
בהצלחה, בכל אשר תלכו @}

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי יעל_צ* » 24 יוני 2005, 10:29

תודה על העידכון אמא לביאה, בהצלחה בכל מה שתעשו @}
קיץ נעים!

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי סיגל_ב* » 24 יוני 2005, 09:52

אין לי מילים לתאר כמה נרגעתי מרגע שהתקבלה ההחלטה.....
איזה יופי אמא לביאה.

שיהיה לכולכם בהצלחה. (())
ללכת עם הלב |L|, זה דבר מצוין לדעתי... :-)

ואכן,
לא נעמוד כאן עוד חודשיים בסנטר קפוץ ואגרופים על המותניים אם תספרי שבסוף כן גן.
<מתה על הציוריות שלך ענת>

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי ענת_גביש* » 24 יוני 2005, 02:14

תודה על העידכון אמא לביאה, בהצלחה בכל מה שתעשו (())
איזה כיף שנרגעת. לא נעמוד כאן עוד חודשיים בסנטר קפוץ ואגרופים על המותניים אם תספרי שבסוף כן גן.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא_לביאה* » 23 יוני 2005, 20:39

מעדכנת, בעיקר על מנת לראות את הדברים כתובים לי מול העיניים....
אנחנו יוצאים מהגן. חופש גדול חודשיים, ואח"כ נישאר בבית.
חשבתי בהתחלה להחליט במהלך החופש. אח"כ הבנתי שאין לי מה לחשוב. רק ללכת עם הלב שלי.
אז החלטתי והחופש ישמש כמנוע לעניין.
ובכל זאת, ביני לבין עצמי יודעת שאני לא נועלת לה את הדלת.
אם אחרי חודשיים אני יראה שאני עדיין רבה איתה על העניין - נכנס חזרה לגן.
אין לי מילים לתאר כמה נרגעתי מרגע שהתקבלה ההחלטה.....

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רונית_סלע* » 20 יוני 2005, 11:27

אמא לביאה , נשמע לי שאולי הדבר הכי נכון שאת יכולה לעשות כרגע הוא להרפות מכל הלבטים.
מכיוון שהמצב באמת מאוד מורכב, זה לא שבאמת יש כאן עניין פשוט של "ילדה שרוצה ללכת לגן", אלא יש עוד גורמים, וממילא את כותבת ש
לעבור דירה כרגע בטווח הקרוב לא בא בחשבון בגלל העבודה של בעלי. , אבל-

בטווח הרחוק זה בתכנון בהחלט.

אז בינתיים, חוץ מיסורים מיותרים שמן הסתם משפיעים על כולכם, אין בכך (בלבטים) כל טעם.

אני חייבת להוסיף שלמרות דעותיי הנחרצות שהובעו כאן למעלה - שלא ייתכן שהיא תוביל את השינויים האלו , לקח לנו הרבה זמן והמון לבטים להגיע למסקנה הזו, ובסופו של דבר היא זו שהחליטה לחזור הביתה. זה קרה אחרי לידת אחותה (בתי השלישית).
ופתאום כל הלבטים הפכו מיותרים, והכל התיישב במקומו.

אז לפעמים צריך פשוט להמתין (כמה קל לכתוב :-) ) , וכמובן (())

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא_לביאה* » 19 יוני 2005, 23:05

גורית, נראה לי שהבעיה היא יותר עם ילדים שיוצאים ממסגרת חברתית רחבה, ושבאופי שלהם חברותיים מאוד. וזה לא כולם.
כשאני מתבוננת בקטנה שלי (שנה וחצי) אני ממש לא רואה שהיא זקוקה ליותר חברה ממה שיש לה. היא אמנם מאוד אוהבת ילדים אחרים סביבה, אבל היא פשוט לא מכירה מסגרת גדולה של חברת ילדים, אז לא זקוקה לזה.
ואני לא רואה אותה זקוקה לזה יותר גם בעוד שנה - כי היא לא מכירה ולא יודעת שקיימת מסגרת אחרת. וטוב לה.
איזשהי תכונה כזאת של אמהות לחשוב תמיד שהילד שלה מאוד מפותח ומשהו מגאונותו יגרע אם הוא יהיה עם ילדים צעירים ממנו, או יעסוק בחברת ילדים אחרים בדברים שבבית הוא כבר מזמן לא עוסק בהם. תכונה שמועצמת אצל אמהות בחינוך ביתי.
את רצינית? דווקא לי נראה שמי שבוחרת בחינוך ביתי מודעת לכך שחברה רב גילאית - גם אם של ילדים יותר צעירים לא מזיקה כלל.
ולילדי החינוך הביתי נראה לי שדווקא ניתנת יותר האפשרות לעסוק במה שהם בוחרים לעסוק בו , גם אם בבית הם כבר לא עוסקים בו.
השאיפה לגאונות מסתדרת לי הרבה יותר עם הורים לילדים שמתחנכים בחינוך הפורמלי.
אין לי בעיה שהבת שלי תהיה עם עוד שני תינוקות בבית, ואם תהיה לי אפשרות ליומיים בשבוע חברה של בני גילה בבוקר אני בכלל ארגיש מכוסה. גם במחיר של להיות בחברת אמא אחרת שאני לא ממש אוהב.
ובנושא זה: נדמה לי שיש בקהילת באופן קצת פחות שיפוטיות מאשר בכלל החברה. אולי אני טועה.....
ואולי זה נושא מאוד אישי. אני אישית לא נוהגת לשפוט אנשים

הקושי של אמהות לילדים בבית להכיר בצרכים האמיתיים של הילדים שלהם

נראה לי שהדבר החשוב ביותר בחינוך הביתי ובחינוך בכלל הוא הבדיקה העצמית האין סופית, שלנו כהורים והתמודדות כנה ואמיתי עם הצרכים של הילדים שלנו, וביניהם גם הצורך החברתי.

נראה לי שרוב האימהות שכותבות פה באתר הן אימהות שמנסות ומשקיעות הרבה מחשבה בלהכיר בצרכים האמיתיים של הילדים שלהן.
אם לא הייתי מנסה להגיע להכרה בצורך האמיתי של הבת שלי כבר הייתי מזמן מוציאה אותה מהגן ללא התחשבות ברצונה ובצרכיה.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי גורית* » 19 יוני 2005, 21:52

רציתי להוסיף לכן זווית ראיה אחרת.

בשנה האחרונה ניסית לפתוח מסגרת שמשלבת בין הייתרונות החברתיים (ואחרים) של גן, ובין שהייה תמידית אם אמא. מהנסיון הלא מועט שצברתי, גם משהות עם אמהות שמגדלות בבית וגם משיחות טלפון רבות, נראה לי שהקושי העקרי ביצירת מסגרת חברתית קבועה לילדים בחינוך הביתי הוא ההורים שלהם, או נכון יותר האמהות שנדרשות להתמודדות לא פשוטה ולוויתורים לא מעטים, כדי ליצור מסגרת כזאת. אודה על האמת, אני לא בטוחה שאני עשיתי את המירב והמיטב להצלחת העיניין, אבל הקושי הגדול היה אצל האמהות.

אפרט לכן מספר קשיים בולטים:
קודם כל הקושי להיות בקבוצת אמהות קבועה שכל המשותף להן הוא העובדה שהן מגדלות את הילדים בבית. זה לא מספיק ליצירת חברות או אפילו סתם לרצון להפגש יותר.

אח"כ עולה קושי עצום בהתמודדות עם הרבצות, נשיכות וכו' של הילדים, בין של אמהות לילדים שמכים ובין של האמהות של הילדים שחוטפים.
ו
הדבר האחרון ואחד המשמעותיים הוא הקושי הגדול של משפחות בחינוך הביתי להתחייב למפגשים קבועים על בסיס שבועי. ברור לי הרצון לזרום עם הבוקר, הרי זה אחד היתרונות הגדולים של החינוך הביתי, אבל להגיע למפגש חברתי ולגלות שהחברה שלך, או החבר של הילד לא הגיע, זה תסכול גדול מאוד גם לילד וגם להורה.

בכל מקרה, וסליחה על הנימה הביקורתית, נראה לי שפעמים רבות האמהות שבוחרות להשאיר את הילד איתן בבית, לא תמיד מוכנות לשלם את המחיר עבור יצירת החברה לילד. והצורך החברתי של ילדים מעל גיל שנתיים, שנתיים וחצי הוא עצום. יש לי שני ילדים משלי ואני מכירה את הצורך הזה, למרות הכייף והאושר הגדול שלהישאר בבית עם אמא.

אני יכולה עוד לכתוב המון על הקושי של אמהות לילדים בבית להכיר בצרכים האמיתיים של הילדים שלהם, בחוסר היכולת להסתכל עליהם בצורה אוביקטיבית בלי הפילטר התמידי שלי כאמא שמסתכלת על הילד שלה, איזשהי תכונה כזאת של אמהות לחשוב תמיד שהילד שלה מאוד מפותח ומשהו מגאונותו יגרע אם הוא יהיה עם ילדים צעירים ממנו, או יעסוק בחברת ילדים אחרים בדברים שבבית הוא כבר מזמן לא עוסק בהם. תכונה שמועצמת אצל אמהות בחינוך ביתי.

מצטערת על הביקורת, שהרי גם אני מגדלת את הקטן איתי, ובאיזשהו מקום הייתי שמחה אם גם הגדולה תשאר אתנו בבית. אבל נראה לי שהדבר החשוב ביותר בחינוך הביתי ובחינוך בכלל הוא הבדיקה העצמית האין סופית, שלנו כהורים והתמודדות כנה ואמיתית עם הצרכים של הילדים שלנו, וביניהם גם הצורך החברתי.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא_לביאה* » 18 יוני 2005, 15:13

לעבור דירה כרגע בטווח הקרוב לא בא בחשבון בגלל העבודה של בעלי.
אנחנו עובדים על זה אבל בדיוק קיבלנו ממקום העבודה תשובה שלילית. וחבל לנו לוותר על המקום כי הוא ה-מ-ו-ן בבית וזה חשוב לנו.
בטווח הרחוק זה בתכנון בהחלט.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי סיגל_ב* » 18 יוני 2005, 13:54

אגב, זה מזכיר לי את הדף: בדידות בחינוך ביתי (שם נדמה לי שגם כתבתי על הנושא).

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי סיגל_ב* » 18 יוני 2005, 13:52

אמא לביאה,
תודה על תשובתך הגלויה והמפורטת :-)
אכן סיטואציה מורכבת. (())

מחוץ לגן אני לא אצליח לספק את הצורך החברתי הגדול הזה
אני אעלה כאן רעיון - שאולי הוא כבר נשקל על ידכם, או שהוא כלל לא רלוונטי, אך אני אנסה בכל זאת - חשבתם לעבור ליישוב אחר?
אני כמובן שואלת את זה כי נראה שהדבר המועדף בעינייך הוא לגדל בבית.

אני יכולה לספר לך עלינו.
אנחנו מתעתדים בחודשיים הקרובים לעבור מתל אביב לראש פינה.
ההחלטה לעבור דווקא לראש פינה נעוצה בדיוק ברצון לספק את הצורך החברתי לבתי ולשאר אחיה (העתידיים) לאור כוונתנו לגדל את הילדים בבית. חיפשנו מקום שבו יש את מירב המשפחות המגדלות בבית פר ישוב.
רצינו שהחברה תהיה נגישה וזמינה ושלא תצריך נסיעות ארוכות. כי גם אני לא מאמינה בפירפור מטורף שלי ושל בעלי.
ישבנו ובדקנו באילו ישובים יש משפחות חינוך ביתי, כמה משפחות יש בכל ישוב ובאזור בכלל וכו', והגענו למסקנה שמבחינה זו בעיקר, ראש פינה הכי מתאימה לנו.

כמו שאמרתי קודם, מי שרוצה לעשות חינוך ביתי צריך לדעתי לפעול באופן אקטיבי ושוטף כדי לדאוג לספק את הצורך החברתי.
וזה כנראה עניין של סדרי עדיפויות - וכל אחד מה שמתאים לו.
אבל אין ספק - שאם רוצים בזה, זה דורש מאמץ.

@}

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא_לביאה* » 18 יוני 2005, 11:43

ומצד שני, חוסר היכולת של ההורה לדעת מה קורה שם בגן. שהוא לגמרי לא מקובל ( אין דבר כזה ! )
אני רוצה להבהיר - אם אשאל אקבל תשובה. אבל אותי , בניגוד להורים אחרים פה, התשובות לא מספקות.
בגלל האופי שלהן, האדרת הילדה בשיחה איתי, וייפוי הדברים....

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי נועה_בר* » 18 יוני 2005, 11:19

אמא לביאה
כתבנו כמעט באותו הזמן ובטח לא ראית את ההודעה שלי מעלייך.
את בעצם מאשרת לי את מה שחשבתי.

ובעיקר את אומרת:
מחוץ לגן אני לא אצליח לספק את הצורך החברתי הגדול הזה
וגם, שאתם בישוב קטן ומבודד.
אז הקושי שלך הוא כפול, כי את באמת יודעת שלא תצליחי לספק לה את מה שהיא רוצה.....

(()) לא קל.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא_לביאה* » 18 יוני 2005, 10:57

סיגל ב, אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. ובכל זאת המצב אצלנו קצת בעייתי ואני אסביר:
עד גיל שנתיים וקצת היא היתה צמודה אלי בגן קטן והוליסטי שהיה שלי. אז עברנו דירה ליישוב בו אנחנו נמצאים עכשיו.
ז"א, היא היתה רגילה למסגרת של גן ולילדים סביבה, גם אם לא מסגרת מחייבת כמו הגן הזה. עברנו לפה והיינו שנה וקצת בבית, וזה היה נהדר.
אבל בחודשים האחרונים היא ממש דרשה ללכת לגן, חיכתה ל"שהגן יתחיל".
הבעיה המרכזית היתה שאין פה ברדיוס של מינימום 45 דקות נסיעה ילדים בבית, ואז גם הייתי מוגבלת בשימוש באוטו שהיה לפעמים בשימוש של בעלי.
וביישוב שלנו אין ילדים במגרש המשחקים אחה"צ. פשוט אין. הם מאוד מגובשים חברתית בגן, זה באמת יתרון גדול שאני רואה בגן הזה -
אין מעמדות של גדולים קטנים שלא ניתנים לחציה למרות הבדלי הגיל, יש מערכת יחסים מאוד יפה וקרובה בין כולם. מאוד קשה להיכנס מבחוץ.
אז אחה"צ בכל זאת היו לנו פה שלושה חברים טובים, והיינו נוסעים גם ליישוב הקודם. ולפעמים מפגשי באופן.
ובכל זאת הצורך החברתי אצלה היה גדול יותר. וזה ברור שזה מה שהגן מספק לה.
המצב בעייתי כיוון שהיא לא לוח חלק. היא צברה חוויה נהדרת של גן עם אמא שאני באמת שמחה שיכולתי לספק לה, מכל הבחינות.
אבל ברגע שהבנתי כמה גדול ההבדל בין מה שהיה לנו לבין הגנים שפועלים - חשכו עיני.
לנסוע איתה לגן אחר זה בלתי אפשרי מבחינתי , בעיקר שאין פה באזור גן שהייתי שולחת אותה אליו בעיניים עצומות ובלב שקט.
ההתלבטות היא בין להשאיר בגן הזה לבין הבית באופן סופי.
האם נכון ללכת נגד הצורך שלה? מחוץ לגן אני לא אצליח לספק את הצורך החברתי הגדול הזה. אני גם לא מאמינה בפירפור מטורף שלי ושל בעלי. אני אוהבת שנעים גם לי ולא רק לה.
אגב הבית שלנו מתנהל כולו למען הילדות. אני משקיעה בהן, עושה עבורן, לוקחת אותן, טיולים, משחקים , הכל, מתוך הנאה צרופה שלי. אין דבר שאהוב עלי יותר, עד שאנשים שרואים את ההתנהלות שואלים "איך".
אז יש כאלו שצריכים לצאת לבלות ואני טוב לי להיות באינטראקציה עם הילדות שלי. אין סיפוק גדול מזה עבורי....

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי נועה_בר* » 18 יוני 2005, 10:54

ילדים הרי זקוקים ליותר ממפגשים ארעיים. גם ילדים זקוקים למערכות יחסים.
תודה לאפרסקים על המשפט הזה.
אני לוקחת אותו איתי לדרכי כי הוא מסדר לי הרבה תחושות שעד עכשיו לא קיבלו מילים @}

אני קוראת כמעט הכל, אולי פיספסתי ממש מעט. רוצה להגיד מה צורם לי בסיטואציה של אמא לביאה.
מצד אחד הרצון החזק והברור של הילדה, שקשה מאוד לא להקשיב לו, אם אתה הורה קשוב.
ומצד שני, חוסר היכולת של ההורה לדעת מה קורה שם בגן. שהוא לגמרי לא מקובל ( אין דבר כזה ! )
יש כאן שני צרכים מתנגשים - וזה לא טוב :-)
נוצר כאן בעצם עימות בין האם לבת, וזה ממש חבל.
כי את רוצה לתמוך בה ולא יכולה, ואת רוצה שהיא תהיה בבית, אבל מאפשרת לה כל הזמן ללכת
בכל נעשה בלב מאוד לא שלם.
הפער הזה לא מרגיש לי בריא.
(()) מאחלת לך לזוז קדימה, לכל כיוון.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי סיגל_ב* » 18 יוני 2005, 09:28

אמא לביאה,
בעקבות דברייך עלו לי כמה מחשבות שהייתי רוצה לשתפך בהן. אני לא בטוחה כמה מהן מדברות אליך, או רלוונטיות בכלל למצבכן, אשמח לשמוע אם משהו מכל זה מדבר אליך. :-)

כשקראתי את דברייך ובמיוחד את המשפט הזה:
היא כניראה זקוקה לזה
נזכרתי בדבריה של נהר שנאמרו כאן למעלה (למחשבות):

לדעתי אין כזה דבר רצון גן, אלא, אולי רצון לשנות משהו. ועל זה כדאי לנו כנראה להתבונן.

אני מודה שאני מאוד מתחברת לזה.
נהר בעצם אומרת שכשילד אומר שהוא רוצה גן, הוא מביע צורך. וכדאי לבדוק מהו הצורך הזה ולנסות למלא אותו, תוך כדי המשך החיים בבית (למי שרוצה לגדל בבית כמובן).

אם למשל, בתי תבוא בעוד שנתיים שלוש ותאמר לי שהיא רוצה ללכת לגן, אני מניחה שאחד הדברים הראשונים שאבדוק זה את הנושא החברתי:
  • אולי היא לא נפגשת מספיק עם ילדים כך שחסרה לה חברה?
  • אולי היא לא נפגשת מספיק באופן קבוע אם אותם ילדים כך שחסר לה קשרים ומערכות יחסים מתמשכות?
  • אולי היא לא נפגשת עם מספיק ילדים כך שיש לה גיוון חברתי?
וכו'.

אני יכולה לומר לך שכבר כעת, כשבתי בת שנה ורבע בסה"כ, אני משתדלת מאוד להקפיד על הנושא החברתי בדיוק מהסיבה הזו: אני דואגת שיהיו מפגשים קבועים ותדירים, עם הורים וילדים קבועים, כך שיש מסגרת חברתית "שבטית-גנית" באופן שוטף.
(את כל זה אני כותבת כעת כשבתי היא בת יחידה. אם היא היתה בת רביעית (למשל) בשבט המשפחתי הקטן שלנו, אני מניחה שהצורך החברתי היה מסופק בחלקו הגדול מעצם החיים המשותפים בבית).

אז איני יודעת מה היתה הסיטואציה אצלכם כשבתך העלתה לראשונה את הרצון לגן, ואיני יודעת אם בכלל הנושא החברתי הוא זה שחסר לה, אבל אולי היא ניסתה לומר שיש איזה שהוא משהו שחסר לה, שהיא זקוקה לו.
אך החוסר הזה הוא לא בְּגן. אלא במשהו שגם הגן מספק.
ואת אותו משהו ניתן אולי לספק בדרכים נוספות.

מה שאני בעצם אומרת, זה שאם תמצאי מהו אותו דבר שהיא זקוקה לו באמת (מה שמסתתר מאחורי המשפט: "רוצה גן") ותספקי לה אותו, אני מעריכה שמשהו באותו "רצון גן" ישתנה. כי היא תהיה מסופקת.

ואם לחזור רגע לנושא החברתי כצורך, רציתי לספר משהו שלאו דווקא קשור (ולכן גם המסקנות שלי בסוף הסיפור לאו דווקא קשורות למקרה שלך :-)).
יש לי חברה רחוקה שגידלה בבית את הבת שלה עד גיל שנתיים וקצת. רוב הזמן הן היו שקועות בענייני בית, סידורים ומפגשים עם אנשים שעניינו את האם. מההתרשמות שלי נראה היה שלא היו הרבה מפגשים עם ילדים על בסיס קבוע. כלומר זה לא שלא יצאו לגינות הציבוריות, הם כן - אבל זה לא אותו דבר. ילדים הרי זקוקים ליותר ממפגשים ארעיים. גם ילדים זקוקים למערכות יחסים.
ונראה היה שלילדה חסר משהו, שהיא מושעממת. והאם ניסתה לקחת את הילדה לגן - והילדה כעת פורחת! היא מאושרת, כל בוקר היא קמה ורצה לאמא שלה: אמא הולכים היום לגן?
במקרה הזה, אני מעריכה שלו היה מסופק הצורך החברתי - לא היה עולה הצורך בגן. אותו צורך חברתי הוא זה שעומד כעת מאחורי רצון הילדה ללכת לגן. והצורך הזה שמסופק כעת, עושה את הילדה שמחה ומלאה.

אחרי המקרה הזה חשבתי לעצמי:
  1. מי שרוצה לעשות חינוך ביתי צריך לדעתי לפעול באופן אקטיבי ושוטף כדי לדאוג לספק את הצורך החברתי. אני מניחה שזה משתנה מילד לילד לגבי הכמויות והמינונים, ועדיין, אנחנו בנויים באופן טבעי לחיים בשבט לחיי חברה, ולא לחיים מבודדים בין ארבע קירות.
  2. בעיניי, לא לדאוג מספיק לאותו צורך חברתי, משמעו לשים בפני הילד בחירה מאוד קשה:
מה אתה מעדיף, להיות בבית עם אמא וכמעט בלי ילדים אחרים, או ללכת כל יום לגן, שם יש הרבה ילדים אך אין אמא?

אלה המחשבות שלי.
שוב, אני לא מעלה את זה בהקשר שלך כי אני לא יודעת מה המצב אצלך, זה פשוט משהו שאני מסתובבת איתו גם ככה בשבועות האחרונים והשיחה איתך עזרה לי לנסח את המחשבות (ותודה :-)).

ובלי כל קשר, אשמח לשמוע מה מכל זה מדבר אליך.
@}

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי ענת_גביש* » 18 יוני 2005, 03:43

יש גנים שמעורבות חופשית של ההורים היא ממש אחד העקרונות החשובים בהם.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי ענת_גביש* » 18 יוני 2005, 03:42

חסר לי לדעת באמת מה קורה שם. להיכנס לגן בהפתעה ולראות. אפילו לעמוד מאחורי הדלת לרגע ולהקשיב. הריחוק שמאפיין את הגן הזה מפחיד אותי. אני אוהבת לדעת מה קורה איתה ,
האם יש אפשרות למצוא גן שכן יספק את הצרכים האלה שלך?
(הם קיימים, ממה שהבנתי. אולי החופש הגדול יהיה זמן טוב לחיפוש גן חדש?)

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי אמא_לביאה* » 18 יוני 2005, 00:27

טוב, הועלו כאן הרבה דברים ואני אנסה לענות - גם לכן ובמיוחד כדי אולי להכניס את עצמי לפרספקטיבה כלשהי.
_משום שזה היה רצונה
בדיעבד הבנתי שזה לא בדיוק היה "רצונה". היא לא לגמרי הבינה מה זה. היא ביקשה בגלל שטיפת המוח שעשו לה כל הסבים והסבתות, וגם בעלי,_
בשמת א, אמנם זה לא הופנה אלי אולם לחץ לי בדיוק על הנקודה....
אף אחד לא עשה לבת שלי שטיפת מוח על ללכת לגן. אמא ואבא בעד הבית. גם סבא וסבתא מבינים שעדיף לה בבית.
היא פשוט אוהבת ללכת לגן. זה רעיון שלה והיא עומדת מאחורי הבחירה שלה בעקביות.
כדרך חיים, אני מאמינה שלכל אחד יש את השיעור שאותו הוא צריך לעבור בחייו. אני מאמינה שלמרות שהיא עדיין קטנה בגיל, היא יודעת מה טוב לה על מנת להיבנות נכון. אני מאמינה באינטואיציה של ילדים. היא לא נוהגת להישאר במקום שרע לה בו, היא לא נוהגת לדבר עם אנשים שעושים לה רע.
אני סומכת עליה, ולפעמים זה קשה אבל אני מנסה.
היא מודעת לכך שהיא יכולה להישאר בבית וללכת לגן זאת בחירה שלה ושלה בלבד. לא נראה לי נכון לעצור בעדה בגלל הפחד שלי.
הפחד שלי בא מתוך החוויה שלי ויכולת ההתמודדות שלי . היא חווה את העולם אחרת ממני.
זאת ילדה שישנה לילה שלם על הכתף הימנית שלי , שלא נפרדה ממני אף פעם ליותר מכמה שעות, ומהיום הראשון שהיא נכנסה לגן היא אוהבת את הפרידה בבוקר. היא לא סופרת אותי בבוקר. מתעוררת ומודיעה שיאללה יש גן. היא כניראה זקוקה לזה.

וזה עונה גם על ...

אם את לא שלמה עם גן, מה מונע ממך היום להוציא אותה ממנו? היכן הקשיים?
אם את לא שלמה עם גן, מה מונע ממך היום להוציא אותה ממנו?
רק משהו קטנצ'יק שהילדים מנסים ללמד אותי כל הזמן: יש החלטות שהם לא מסוגלים לקבל.

_כתבת: ואין לי מספיק עובדות כדי להחליט
מה חסר לך כדי להחליט?_
חסר לי לדעת באמת מה קורה שם. להיכנס לגן בהפתעה ולראות. אפילו לעמוד מאחורי הדלת לרגע ולהקשיב. הריחוק שמאפיין את הגן הזה מפחיד אותי. אני אוהבת לדעת מה קורה איתה , כדי לדעת איך לטפל במה שאני חושבת שדורש טיפול איתה. ולמדתי כבר שדברים שנראים רגילים ולא דורשים תשומת לב אצל רוב האנשים, נראים אצלי אחרת. נראים כאלו שדורשים הסבר והתייחסות ושיחה . אם זה כדי שאני יוכל באמת לעזור לה לנתח את המצב ואם זה כדי שאני יוכל להבין את דרך ההתנהגות שלה ולהניח לנושא. אני אוהבת את המעורבות ה"צפופה" שלי איתה.
אני לא אוהבת להחליט דברים על פי שמועות וגם לא לשפוט אנשים על פי שמועות.

בימים האחרונים הייתי צמודת ילדות בארועים חברתיים שונים , ואחד הדברים ששמתי לב אליהם הוא שהיא נפתחה חברתית מאוד.
היא פורחת בחברת ילדי הגן. אם לפני חצי שנה היינו מגיעים לחברת מי מהילדים והיא היתה מתביישת להתקרב ולדבר (בכל זאת כולם היו יחד כבר מינקות והיא שנה ראשונה בגן), היום היא בקשר עם כל הילדים, גם הגדולים (היא בין השלושה הכי קטנים וזה גן רב גילאי), היא קוראת להם, רצה לשחק איתם, מנהלת שיחות, עומדת על שלה, בוחרת של מי היא חברה יותר ושל מי פחות וגם טורחת להסביר למה,
היא קיבלה המון המון בטחון עצמי מבחינה חברתית.

אם את לא שקטה עם המצב בגן ומרגישה רע עם כל העסק, את צריכה לקבל את ההחלטה. עוד שבועים יוצאים לחופש. נצלי את החופש הגדול כדי לחולל את התמורות שאת מבקשת. ואל תבהלי משום החלטה שלך.
נראה לי שהחופש הגדול ייתן לי את המרחב לבחון את הדברים קצת ממרחק, לראות כמה הגן באמת חשוב לה או אולי אני בכלל יגלה שהעדר הגן לא ממש משנה לה ושיש משקל גדול יותר למה שאני משליכה - כלומר ל"אוי מסכנה אני מפרידה אותה מכל החברים שהיא אוהבת".....

התאור של הגן הזה נשמע לי ממש מזעזע. לדעתי להשאיר שם את הילדה כי היא רוצה זה כמו לתת לה לרוץ לכביש כי היא רוצה.
מזעזע זאת המילה הכי משומשת בלקסיקון שלי כששואלים אותי על הגן הזה. ובכל זאת ביני לבין עצמי אני חייבת להודות שהמצב שם לא כזה נורא.
יש מס' נקודות שרעות מאוד לדעתי. השאר סביר. אני מכירה גנים, היה לי גן פרטי שלי, ראיתי המון גנים.
ולצערי אני יודעת על גנים הרבה יותר מזעזעים. הגן הזה הוא לא גן טוב, אבל הוא בטח שלא ברמה של לרוץ לכביש כי היא רוצה. אחרת היא כבר מזמן לא היתה שם. אני לא עוצמת עיניים לכלום.

איזו זכות יש לה לא להיות בקשר? - ובגישה חיובית יותר, מה יקרה אם תתקשרי אליה ותנסי להזמין אותה לשיחה, לקפה, למשהו אחד על אחד או לפחות להשאר חצי שעה יותר מאוחר איזה יום, כדי שתוכלו לקשקש קצת?
התקשרתי, ניסיתי, אין עם מי לדבר. אפשר בטלפון, אבל היא מטה את השיחה למה שהיא רוצה, עונה לא לעניין, מדברת בלי סוף על דברים שלא מעניינים אותי.
קטע של להציג בפני את כל המעלות של הבת שלי כדי להסיט את תשומת הלב שלי למקומות אחרים. לא עובד עלי. גם לא נותן לי פתרון.

זהו, אני מחכה לחופש. היא לא. היא כבר סיפרה לי שיש קייטנה בגן והיא רוצה ללכת.....
תודה על הנקודות שהעליתן.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי חוה_ש* » 16 יוני 2005, 22:00

גנים אחרים שהם לא ככה.
ואולי באמת אפשר גם אחרת. אני באמת מתלבטת בשאלה הזו. האם האחרת שאני עושה הוא מספיק? רוב הזמן ניראה לי שלא. אבל כשאני קוראת את התיאורים של גנים כאן או שומעת מאנשים אחרים אני אומרת לעצמי: אולי זה לא מספיק אבל זה הרבה. ועכשיו הסבר:
יש לי גן, טוב זה לא ממש גן - נגיד פעוטון ואני גם לא ממש גננת. לגבי הורים שבאים: מותר ורצוי לבוא לגן בכל שעה, מותר ורצוי לאחר, להפסיד ימים לטובת זמן איכות עם ההורים, ללכת יותר מוקדם (וכן כמו שבשמת כתבה לגבי הגננת בגן שהיא מכירה: אני מנצלת העדרויות כדי להקדיש יותר תשומת לב למי שכן בא).
הפעוטון שלנו במקרה לגמרי נמצא מתחת לרחוב כך שמי שמאוד חשוב לו לראות את הילד כשהוא לא נוכח, יכול לעמוד מלמעלה ולהסתכל כשאנחנו בחוץ למרות שאני תמיד יותר שמחה כשהורים באים ונמצאים, אוכלים, משחקים, מטיילים... יש חמישה ילדים בפעוטון כולל ילדתי הפרטית שאמא שלה רואה כל הזמן איך היא בגן ;-) יש הורים שמנצלים את האפשרות הזאת הרבה מאוד, יש אמא אחת שנמצאת איתנו כמעט כל יום כמה שעות ויש הורים שלא מנצלים את זה בכלל וחבל.
לגבי יחסי צוות שהוזכרו כאן, אז קודם כל אני מאוד מסכימה שזה מאוד משפיע על הילדים. אני חושבת שמסגרת הגן היא המקום הראשון שבו האדם המודרני פוגש את תרבות הצריכה המופרטת. אחד המסרים שמועברים הכי חזק לילדים והורים בגן הוא מסר ההררכיה: יש גננת ויש סייעת (או סייעות במקרה הטוב) וזה לא אותו דבר בכלל וכדאי מאוד שתפנימו את זה מהר... ילדים בדרך כלל נוטים לזהות בקלות מי כאן הבוס וזה הרבה פעמים יוצא בצורת חוסר כבוד לסייעת אבל ממי הם קיבלו את המסר הזה בדיוק?
גם אצלנו בצוות יש פערים של גיל ונסיון (בעיקר פז"ם בחיים יותר מכל דבר אחר) אבל יש גם התכוונות לשמור אותם ככאלה. גם את זה הילדים מזהים בקלות. הם יודעים ששתינו יכולות לעזור להם, לנחם אותם, לחבק אותם, לתת להם מענה לצרכים ולפעמים למישהו יותר נוח עם מישהו וזה בסדר גמור ולא מעליב אף אחד אלא בעיקר משמח שנוצר קשר עמוק יותר.
זה עדיין לא בית. יש לזה הרבה מגרעות אני כל הזמן מנסה להגדיל את מרחב השיחה עם ההורים, לצמצם את חובות המסגרת לאפשר יותר מרחב לילד לבחור מה שטוב לו ונכון לו ואולי פעם גם נגיע הביתה.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי דגנית_ב* » 16 יוני 2005, 17:35

אני רואה סיבה נוספת לכך שההחלטה על חינוך ביתי צריכה להיות בידי ההורים -

הבית משתנה בחינוך ביתי. כל המשפחה חייה אחרת.

החל מהצד הטכני נגיד,של סדר יום, תזונה, פרנסה, התארגנות של שגרה (איך יוצאים לקניות למשל), מפגשים חברתיים והמשך באוירה, ביחסים, בתגובת הסביבה (אם זה רלוונטי) ועוד.

אנחנו כבר 6 חודשים בבית. חיינו השתנו מאד. שינוי מביא שינוי מביא שינוי.
אוסף של תמורות קטנות וגדולות, קבועות וחולפות, שטחיות ועמוקות (אני חוזרת על עצמי בלי לפרט כי הרשימה ארוכה למדי).
ו ה כ ל ל ט ו ב ה .

(אני חושבת שבאופן מסויים גם הרגשת בן זוגי לגבי העבודה שלו השתפרה. נרשם קידום!)

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי מחשבות* » 16 יוני 2005, 10:58

אין איתה קשר

איזו זכות יש לה לא להיות בקשר? - ובגישה חיובית יותר, מה יקרה אם תתקשרי אליה ותנסי להזמין אותה לשיחה, לקפה, למשהו אחד על אחד או לפחות להשאר חצי שעה יותר מאוחר איזה יום, כדי שתוכלו לקשקש קצת?

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי לילה_טוב* » 16 יוני 2005, 01:00

התאור של הגן הזה נשמע לי ממש מזעזע. לדעתי להשאיר שם את הילדה כי היא רוצה זה כמו לתת לה לרוץ לכביש כי היא רוצה. זה לא טוב בשבילה. סליחה על הבוטות אבל אני לא מצליחה להתאפק.

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי רסיסים_של_אור* » 16 יוני 2005, 00:21

אמא לביאה - אכן מצב מורכב.

רק משהו קטנצ'יק שהילדים מנסים ללמד אותי כל הזמן: יש החלטות שהם לא מסוגלים לקבל. אנחנו חייבם לקבל את ההחלטות עבורם ולסנן את האמירות שלהם לגבי זה, כי הן מורכבות ממיליון ואחד דברים (הבכור שלי למשל, בתת מודע שלו כל-כך רוצה לרצות אותי ואותנו ונראה לי שהוא בעצמו כבר לא יודע מה באמת הוא רוצה, לכן אני משתדלת להזהר בלשאול אותו על דברים ובהתייחסות לתשובות שלו).

אם את לא שקטה עם המצב בגן ומרגישה רע עם כל העסק, את צריכה לקבל את ההחלטה. עוד שבועים יוצאים לחופש. נצלי את החופש הגדול כדי לחולל את התמורות שאת מבקשת. ואל תבהלי משום החלטה שלך.

אני בטוחה שככל שאנחנו יותר לשמות עם ההחלטות שלנו,אחת היא איזה החלטה תקבלי, הכל זורם הרבה יותר טוב.

בהצלחה וחיבוק גדול .

ילדים שרוצים ללכת לגן

על ידי בשמת_א* » 15 יוני 2005, 23:29

למרות שאולי לא התכוונת לכך...).
מאוד התכוונתי (-:

משום מה נמחקה תגובה שלי לאמא לביאה (בטח דרכו בעריכה).
גם אני מצטרפת לשאלה - למה בעצם את לא מוציאה את בתך מהגן? ואם פספסתי את ההסבר, שאולי נתת במקום אחר, אנא כווני.

חזרה למעלה