כח לתמוך

שליחת תגובה

כולנו משפחה אחת
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: כח לתמוך

כח לתמוך

על ידי סוסת_פרא* » 10 פברואר 2008, 22:38

גם אני מתעניינת... {@

כח לתמוך

על ידי מתעניינת* » 09 פברואר 2008, 20:12

מה שלומך?

כח לתמוך

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 08 ינואר 2008, 10:31

דווקא הארון מייצג משהו אחר.
הוא מייצג את התת מודע שלנו והדלתות מיצגות את הקשר שלנו אליו.
אבל מי שאני שאדבר, כשהארון שלנו כזה קטנטן ועמוס לעייפה...אני גם לא מכניסה אליו בגדים מרוב שזה מעצבן אותי
לראות אותו בפנים!!!
גם חוסר תקינות של מכשירים בבית מראה ש"משהו בחיים לא עובד" - אבל את זה את יודעת כבר, לא?
את מזכירה לי מישהי שפעם הכרתי - אבל אולי זה פרי דימיוני הקודח..
@}

כח לתמוך

על ידי בן_עמי* » 08 ינואר 2008, 02:38

בס"ד

זה לא -"שיר אהבה בדוי"?

צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח..
לטף הוא את גופה הרך והסופה טרפה הכל
חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע
אז הבטיח לא לנדוד שוב כמו החול

כשהרוחות אותו לטפו בעוז אחז במוט האוהל
אזניו אטם הוא לא לשמע לא לנשום כלל את הצליל
אתה נווד לחש מדבר אתה נקבר באוהל צר
והכבשים פעו בואדי כמו חליל

קול קורא לנדוד לנדוד

וכשפרצו השטפונות שכח את כל מה שהבטיח
אל הצלילים של החליל הושיט ידים בסופה
...
גם הסלעים פרסו כנפים כמו אנפה

וכשחזר שוב על סוסו להעמיק את מוט האוהל
על היריעות היא בחוטים ובצבעים מילים רקמה
ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל
כי גם אותי סופה נודדת סחפה

כח לתמוך

על ידי בן_עמי* » 08 ינואר 2008, 02:11

{@ {@ {@

כח לתמוך

על ידי סוסת_פרא* » 07 ינואר 2008, 14:13

זה נשמע כואב.
לא יודעת מה להגיד.
רוצה טוב בשבילך.
ממשיכה להקשיב....

{@

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 07 ינואר 2008, 11:32

למה אני כן רוצה לחכות:
כי פעם, כשהייתי צריכה את הזמן שלי, הוא נתן לי, בלי תנאים.
כי הוא תומך בדרך שלי עם הילדים ומעודד מה שחשוב לי, בלי שיפוטיות.
כי אני עוד נמשכת אליו, מאוד.
כי אני אוהבת.
אז למה אני כל כך כועסת?

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 07 ינואר 2008, 11:27

נמאס לי.
רחוקה רק קצת מלצלצל אליו ולבכות שיחזור כבר ואם זה לא יעזור אז לצעוק, לאיים, שעד שהוא יחזור אני כבר לא אהיה כאן.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 07 ינואר 2008, 11:23

נורא קר לי בבית שלי.
מצאתי את עצמי אומרת לשכנה. אצלי החימום עובד ואצלה לא. ובבית שלי קר לי.
כל כך הרבה דברים בבית זקוקים לתיקון, ליד של גבר. אני לא יודעת לתקן, לא יודעת אפילו איפה להתחיל. אתמול ניסיתי לתקן חלון שלא נסגר כבר הרבה זמן. גרמתי נזק כפול ומכופל. ומה עם המנורה שלא נדלקת, דווקא בסלון. צריך להחליף את בית המנורה. קר לי, חשוך לי. והדלת של הארון שנתקעה ובגללה הבגדים שלי בלי בית כבר כמה שבועות. בלגאן בחיים, בלאגן בבית.
<תיכף תבוא הקוסמת מארץ עוץ ותגיד - נו, זה ברור. תקיעות בדלת של הארון בחדר השינה מסמלת תקיעות בזוגיות. וחלון שלא נסגר מסמל... מה בעצם?>

כח לתמוך

על ידי קוראת* » 07 ינואר 2008, 09:38

הפעם יהיה אחרת.
תודה שאת משתפת.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 07 ינואר 2008, 08:42

אני רוצה לציין שהוא בא לשבת. היה לנו סופ"ש מצוין, משפחתי וזוגי. לא היה כזה הרבה זמן. במוצ"ש הוא שוב נסע. אין לי כוח לזה. ללבד, לחוסר הוודאות. פה אני תמיד נשברת, צורחת, מייבבת. אולי הפעם יהיה אחרת.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 07 ינואר 2008, 08:40

בשבוע האחרון בעלי ישן איתי לילה אחד. הבוקר התקשרתי אליו, הערתי אותו. אני לא יודעת איפה הוא. רע לי.

כח לתמוך

על ידי סוסת_פרא* » 04 ינואר 2008, 14:31

(())

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 03 ינואר 2008, 09:40

עברו יומיים. לא התקשר.

כח לתמוך

על ידי ציפ_ציף* » 02 ינואר 2008, 14:52

איזו אשה גדולה את !
מתחברת לפראית בהבנה שלך אותו,כל הכבוד.
איך קל להיות חזקה,להתבונן בו חלש,נחות...ואיזו גדלות היא להתבונן בעיניים אוהבות,וכמו שכתבת, האהבה נמצאת,לפעמים היא מכוסה,אבל היא שם.
להבין מאיפה הוא הגיע,
להרגיש את המקום שלו,
לחמול.
ואז,
להתבונן בעצמך בסלחנות,
לראות את המקום שלך,
לחמול,
לסלוח,
לאהוב...
משם תקבלי שוב כח לאהוב אותו.
לאהוב אותך.

בהצלחה @}

כח לתמוך

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 02 ינואר 2008, 14:36

את מאוד אמיצה...
בהצלחה
@}

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 02 ינואר 2008, 13:35

הכי פשוט זה להיפרד.
(בשבילי, כרגע).
יש דירה של המשפחה שמחכה לי, יש לי תמיכה, טכנית אני מסתדרת נהדר בלעדיו. אז תהיה שנה קשה, אולי שנתיים. אח"כ ישדכו לי גרוש + 2, נאה ומשכיל. הוא יעריץ את היופי שלי ויקח אותי לסופי שבוע במלנות יוקרה. אולי תעבור בראשי מחשבה, קלושה, חמקמקה, שאני מתפשרת. ואולי לא. בסוף יהיה בסדר.

בחרתי להישאר. אני יודעת שיהיה קשה, אפילו יותר קשה מעכשיו. אני תמיד מסתכלת קדימה, תמיד בתנועה. ועכשיו אני צריכה לעצור, לעשות יו-טרן ולחכות. לחכות. כל כך לא אני.
לתת בלי לצפות לקבל. להקשיב בלי להישמע. לדעת שיכול להיות שלמרות הכל, הוא יחליט ללכת. לוותר עלינו. לשכנע את עצמו שאני אשמה.

כח לתמוך

על ידי קוראת* » 02 ינואר 2008, 12:58

לא הבנתי למה את חושבת כך.
טעות שלי. מחקתי.
סליחה

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 02 ינואר 2008, 12:40

כוכב נגה, אני שמחה שאת כאן. אני יודעת שאת מבינה.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 02 ינואר 2008, 12:39

הכינוי שלך קצת לא עושה לך טוב
לא הבנתי למה את חושבת כך.

מעניין אותי מה הצד שלך בסיפור?
את הצד שלי כבר דיסקסתי וטחנתי. אני בטיפול ואני מתקדמת.
עכשיו אני צריכה כח להיות שם בשבילו. גם אם אני לא אשמע ממנו שבועיים. גם אם הוא יחזור ויסע שוב. גם אם הוא ישכב במיטה חודשים ולא ידבר ולא יצא ולא יעבוד ולא יתקלח ולא יאכל. כי בפעמים הקודמות כעסתי, האשמתי, התעלמתי. כעסתי בעיקר. ברחתי, נסעתי, לא יכולתי להיות במחיצתו, כבוי, מצחין, דואב.

למה בעצם את לא רוצה ללכת?
מתחת לכל שכבות האבק שהצטברו יש שם אהבה. אני יודעת. אני עדיין מרגישה. אני לא מתכוונת לוותר. דווקא עכשיו.

או האם עכשיו הוא באמת יצא למסע ואת לבד?
אני תמיד לבד. עכשיו אני רוצה להיות איתו.
אני חזקה. הרבה יותר ממנו. הטעות היא שאני מראה לו את זה, מציגה לראווה את העוצמה שלי. ומה נשאר לו להיות?

כח לתמוך

על ידי סוסת_פרא* » 02 ינואר 2008, 11:28

מדהים שעם כל הקושי והכאב, את מסוגלת לראות את הדברים גם דרך העיניים שלו. ולא כהאשמה לעצמך. אלא פשוט לראות אותו מתוך אמפתיה.

אבל נראה שגם לך מאוד לא קל.
גם את צריכה תמיכה.
בקשי אותה מאיתנו. מגיע לך.

(())

כח לתמוך

על ידי כוכב_נגה* » 02 ינואר 2008, 11:14

((-))
נשמע ממש קשה מה שאתם עוברים, ביחד ולחוד.
מעניין אותי מה הצד שלך בסיפור?
אולי את דוקא לא מעונינת לחשוף, וכמובן גם לא צריכה,
אבל השאלה שעולה בי היא למה בעצם את לא רוצה שילך
למה בעצם את לא רוצה ללכת?
או האם עכשיו הוא באמת יצא למסע ואת לבד?
ואם כן, אולי יש דוקא פה מקום בשבילך לקבל כח מהלבד הזה.
להתחזק ולקבל עצמאות...
מאחלת לך הצלחה טובה ואני אמשיך לעקוב...
@}

כח לתמוך

על ידי קוראת* » 02 ינואר 2008, 11:12

גם אני כאן. מעריכה אותך על האומץ ומקוה בשבילך.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 02 ינואר 2008, 10:51

תמונות מהחיים שלנו:
התינוק בן שנה. שוב רוצה לינוק. ושוב. ושוב. ושוב. אני לא יכולה יותר. לא מסוגלת. קמה והולכת לחדר השני. התינוק רודף אחרי, בוכה. אני נמלטת לחדר אחר. התינוק אחרי, אביו אחריו. התינוק צורח, מושיט אלי את ידיו. אני לא יכולה לגעת בו, לא יכולה להרים אותו. הוא מנסה לטפס עלי ואני מתנערת. שנינו בוכים. אני בורחת. בכי מטורף. הוא עומד ומסתכל עלינו. הוא לא יכול להרגיע את התינוק. הוא יודע שאני משוגעת.

כבר שני ילדים. מריבה גדולה. על מה בכלל? הוא אורז תיק. אני מבקשת שלא ילך. הוא הולך אל הדלת, אני נתלית לו על הרגליים, מייבבת, אל תלך. הוא מנער אותי מהרגל שלו, הולך. אני צועקת חזק. אל תלך.

ליל הסדר. מתכננים לצאת מהבית בארבע כדי להגיע בזמן. רבים על משהו. כבר ארבע. כבר חמש. כבר שש. עוד לא יצאנו. ממשיכים לריב. מתוך הדמעות פתאום אנחנו נרגעים ויוצאים. מאוחר כבר, אין מכוניות על הכביש, נוסעים, נוסעים. דקות ספורות לפני שאנחנו מגיעים המריבה מתלקחת שוב ואנחנו חוזרים כלעומת שבאנו. הילדים בוכים.

בשנה שאחר כך אני לא רוצה לנסוע לליל הסדר. הוא נוסע. אנחנו לא מדברים עד הקיץ.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 02 ינואר 2008, 10:33

החיים מכבידים עליו. אנשים מטרידים אותו. הוא היה רוצה לנתק את המכשיר הארור, להתבודד, לשתוק. הם כולם רוצים ממנו, יונקים ממנו, שואבים ממנו. כולם.

אף אחד לא נותן לו. רק לוקחים.
יש כמה אנשים שאוהבים אותו. אבל רק קצת.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 02 ינואר 2008, 10:29

עצוב. הוא תמיד היה אדם עצוב. הוא היה ילד עצוב. שקט. רק אם הוא היה בשקט אהבו אותו. הכי אהבו אותו כשהוא היה משחק לבדו בחדר ולא יוצא ממנו עד ארוחת הערב. לפעמים שכח לצאת אל ארוחת הערב. לפעמים אף אחד לא קרא לו והוא נרדם בבגדיו על הריצפה.
הוא לא זוכר מתי הוא היה שמח. מתי היה לו טוב. היו כמה לילות של שיחות עמוקות וזה היה די נעים. נולדו לו ילדים וזה היה די מרגש. שמחה הוא לא מרגיש.

כח לתמוך

על ידי סוסת_פרא* » 02 ינואר 2008, 02:03

נשמע קשה. לכולכם.
לבי איתך.
(())

אני מקווה שישוב.
גם אני.
ושתגלו את עצמכם מחדש. ביחד.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 01 ינואר 2008, 22:05

תודה. אני מפחדת נורא.

כח לתמוך

על ידי אם_הדרך* » 01 ינואר 2008, 21:55

וואו ! החלטה אמיצה, לכולכם,מחזקת אותך על שהחלטת לתמוך נשמע שזה הדבר הנכון לעשות במקרה הזה, אני אמשיך לקרוא אותך.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 01 ינואר 2008, 21:50

ואני הילולה. אני האישה בסיפור.
לא קל לחיות לצידו. גם אני לא שופעת מתיקות.
ביום הראשון של השנה החדשה החלטתי לתמוך בו. החלטתי להפסיק להתנגד, לריב, לדרוש.
החלטתי לאפשר לו לצאת אל המסע שלו.
אני מקווה שישוב.
זהו דף תמיכה בי. בשבילי, בשבילו, בשבילנו.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 01 ינואר 2008, 21:47

ביום הראשון של השנה החדשה הוא יצא למסע. המסע יארך ימים, אולי שבועות או חודשים.
בסופו הוא יחליט החלטות הרות גורל.

כח לתמוך

על ידי הילו_לה* » 01 ינואר 2008, 21:45

הוא התחתן לפני שש שנים. האישה היתה צעירה ומשוגעת. הוא ידע, אבל היה מאוהב. הוא היה בטוח שהיא האישה שלו.
אחר כך נולד להם ילד. קצת אחר כך אמא שלו חלתה.
ואחר כך התאונה. כולם נפגעו קשה, חלק מתו. הוא התרומם מהכביש וצלע משם, מגואל בדם, הביתה. הוא לא הסכים ללכת לבית החולים. הוא השליך את הבגדים בחצר ואחר כך שרף אותם.
עוד באותה שנה הוא הסתבך בעסק שגזל ממנו את כל משאביו הכלכליים והנפשיים.

היום הוא נשוי לאישה נרגנת ועייפה. היא תמיד בהריון, או אחרי לידה, או לפני מחזור. היא מנקה, היא מבשלת, היא מניקה, היא קונה, היא מסדרת, היא קוראת, היא מכבסת, היא נוסעת. אף פעם אין לה זמן בשבילו.
אמא שלו כבר מתה. אבא שלו מטלפן פעם בשבוע או שבועיים.
כשהוא עוצם את עיניו הוא רואה בני אדם דוממים, שרועים בשלוליות אדומות. בלילות הוא נס מפני אנשים לבושים מדים וכלי נשק. הוא מקיץ נסער. וקר לו, כל כך קר.
הוא עובד קשה מדי, הוא מרוויח מעט מדי. הוא מכסה את העלויות של אותו עסק ביש.
הוא אוהב את הילדים אבל הם תובעניים, כל כך תובעניים... הם רוצים ממנו, היא רוצה, הם רוצים...

חזרה למעלה