אבל שם הדף כאן מדויק יותר.

ואם יש דף ישן יותר באותו נושא אפשר לאחד אותם.
לי הדף הזה רלוונטי ושמחתי לפגוש אותו עכשיו משהעליתן אותו למחיקה... אז אולי תשאירו בשם הזה שמדייק בעיה שאני מניחה שלא מעט מאיתנו נתקלות בה?
ותודה לעורכות.

(-:

אבל שם הדף כאן מדויק יותר.
ולדעתי יש דף נוסף, ישן, בו כן התפתח דיון. הוא בטח מופיע במפתח נושאים.

יאללה.

אני מצביעה לטובת איחוד ומחיקה.

גם לפי דעתי קשור לדף קשר קהילתי.
למה לא נמזג, אבל נוסיף את כל זה מהמקום שהדף הגיע אליו? כלומר, לא לפי סדר כרונולוגי?
תבשיל קדרה, את רואה הבדל גדול בין הדפים? (הזמנה להסביר)

טוב שהעלת אותו, בואי ניתן לו צ'אנס רגע.

וואו איזה יופי, חבל שלא התפתח.
קשור לדף קשר קהילתי, האם למזג עימו?

לשמחתי, גם אם הילדים של המארחים לא רוצים לשחק עם הילדים שלי, הם בד"כ מוצאים במה לשחק (וגם עם מי: אנחנו מגיעים תמיד בחבורה גדולה ). בפירוש יש מצבים כאלה בהם אני מאוד נהנית (מהחברה), ילדי משחקים רק זה עם זה, וטוב לכולנו.

" אני לא רוצה אותם, שילכו כבר"

גם אני נתקלת לאחרונה בתגובות צורמות (עבורי) מהילד שלי, שלא תמיד "מתלהב" ממי שמגיע אלינו. לקח לי קצת זמן, אבל למדתי להתנקות מרגשות אשם ו/או כעס כלפיו ובאמת להשתמש במשפט הזה:
" הם כאן כי זה חשוב לי, ואם קשה לך עם זה בא נמצא פתרונות" - ולאט לאט כולנו לומדים לחיות עם זה יותר בשלום.

מה שכן, גיליתי שכשאני לא מתלהבת מהמפגש וגם הוא לא, הוא טורח לשקף לי את זה בצורה חד משמעית ולרב הוא צודק, גם מבחינתי

אני מרגישה שבעקבות הבדידות בחינוך ביתי, נוצרה אצלי האשליה שהילדים שלי צריכים לשמוח ולברך על כל ילד שעובר את סף דלתנו. מה בעצם חשבתי לעצמי ? שהם צריכים לאבד לגמרי את יכולת השיפוט שלהם או את עצמם ?
אחרי שהבנתי שהדרישות שלי לא סבירות ולא מציאותיות, לא כלפיהם ולא כלפי עצמי, הצלחתי להרפות מהם וממני ואני משתדלת באמת לא להכנס למצבים לא נעימים שבהם אנחנו מארחים רק כדי לעשות "וי" על המפגש עם ילדים...

משיחות שהיו לי עם עצמי ועם חברות מצאתי את עצמי מנסה לבחון את העניין די הרבה.

למשל ילדיה של חברתי הטובה לא הסתדרו זה עם זה תקופת מה.
ודי תהיינו כיצד לנהוג.
לבסוף החלטנו כי אנו נפגשות בכל מקרה והילדים יצטרכו להתמודד עם הקשיים ואנו איתם.
אז תוך כדי מפגש אפשרנו למי שרצה ללכת לחדר אחר,או לחבר, או לרדת לשחק בחוץ.
אפשרנו להם לבטא את רגשותיהם , לבכות להתלונן.
נסינו לצור פעילויות מענינות ומעסיקות בו בזמן למשל - אפיה, ציור, סרט בוידאו.
יצאנו הרבה החוצה.
אפשרנו לכל ילד להיות עם אמא לבד - בחדר אחר,לרדת למטה, לנסוע לקניות או לסידור קל בחוץ ולחזור.

אט אט נוצרו הקשרים גם בין הילדים וגם כשישנם קשיים הילדים יודעים שאפשר למצוא פתרונות .והם בעצמם יודעים לזהות טוב יותר למה הם זקוקים - לזמן לעצמם, לאוכל, משעמם, לתשומת לב מאמא, וכ'.
את הפתרון של "ללכת הביתה" זנחנו מזמן.


לעומת זאת היו סיטואציות דומות עם חברות שהקשר איתן נוצר בעיקבות הילדים או בעיקבות "באופן",והקשרים ביננו נעימים
ומחזקים.
וכשהיו קשיים ועימותים בין הילדים, נטינו לפתור זאת ב"ללכת הביתה", ולתת תקופת צינון. ואם היו עדיין קשיים
אז גם הפרדה ארוכה מאוד שכרחה בתוכה הפרדה בין האימהות.
היו לא מעט סיטואציות בהן ילד יכל לומר " אני לא רוצה אותם, שילכו כבר" ומיד מצאנו את עצמנו אומרות "טוב, צריך ללכת,חבל".במקום לנסות בכל זאת למצוא פתרונות ולהכיל את הקשיים.
יש לי קושי עם סיטואציות כאלו.ואני חשה שיש בהם החמצה. במיוחד של התנסויות חברתיות משמעותיות.
בעיני להגיד " הם כאן כי זה חשוב לי, ואם קשה לך עם זה בא נמצא פתרונות" - מתקבל עלי כדרך הולמת יותר .
במיוחד לאור תחושת הבדידות בחינוך הביתי.

מה דעתכם? ואיך זה קורה אצלכם?

פגשת אמא עם שני ילדים שמאוד קרובים בגילאים לאלו של ילדייך.
לילדים ממש כיף ביחד וגם לכן. מצאת חברה חדשה. נפלא.
אתן נפגשות ומתקרבות וגם הילדים.
ויום אחד הילדים רבים . ורבים. ורבים. במיוחד שניים מהם.
מה תעשו?
תמשיכו להפגש למרות המשבר בין הילדים?
תנסו למצוא דרך להפגש רק אתן ?
תפגישו רק זוג אחד של הילדים?
תעשו הפסקה?

לחברתך הטובה משכבר הימים יש שני ילדים שמאוד קרובים לאלו של ילדייך.
אמן נהנות לבלות זו אצל זו אפילו יום שלם. אך הילדים רבים המון, מקניטים . ורק מידי פעם משחקים.
מה תעשו?
תמשיכו להפגש למרות המשבר בין הילדים?
תנסו למצוא דרך להפגש רק אתן ?

ילדייך מצאו להם חברים חדשים. איזה יופי.
ילדים שהם ממש אוהבים. וכיף להם יחד.
הם מסתדרים נפלא.
אבל את לא כלכך מתחברת לאמא שלהם.
ממש לא בא לך להיות איתה אפילו שעה.
מה תעשו?
תפרידו בין הילדים?
תלכי בכל זאת ו"תבלעי " את הגלולה המרה?
תשימי אותם אצלה ותלכי לך?(או אצלך).

כדאי לקרוא גם את הדפים: סוציאליזציה בחינוך ביתי, חברים בחינוך ביתי, חינוך ביתי