יש לי תינוקת בזרועותי בעודי כותב שורות אילו ממש והאמא נחה לידינו
איזה כיף...

אני אמנם אבא (ל3 בנות מקסימות)
אבל גם אני זוכר את המשפט(בנוסחו הגברי :כשתהיה אבא תבין)
אני הבנתי משהו שונה
שאם אתה אבא ואתה שוכח מה זה להיות בן וקטן מאוד ועם רצון אמיתי שעוד לא נשתף באמצעות חיברות
הכלים שלך להיות אבא טוב מוגבלים הרבה הרבה יותר
דוקא ממרום 11 שנות הורות
אני יודע שהילד צדק
הילד יודע
ויש הטוענים ג:(בצדק לטעמי) שאף התינוק יודע

לא מבינה מה הבעיה עם הטענה שכל מי שאיננה אמא בהכרח לא יודעת איזשהו משהו עלום שהוא נחלתה של כל מי שהנה אמא באתר שרוב דפיו מוקדשים לאמהות, להורות ולמיסטפיקציה שלהם.

מאז שילדתי (לפני שנה וחצי) מקננות בי תחושות על הפער בין איך שאמהות מצטיירת מבחוץ ובין איך זה להיות אמא בבית, ופער בין עצמך לעצמך בנוגע לחלומות ולרצונות לפני הלידה ואחריה. אני רוצה "להרים את הכפפה" ולהוציא ספר בו אמהות ירשמו את חוויות האמהות שהיתה/שיש להן עם הילד הראשון. (למה ראשון, כי ז השוק והשינוי הכי גדולים. לפחות כך נראה לי, אבל יש לי רק ילד אחד...(-: )
אני מחפשת אמהות המוכנות להיפתח ולכתוב לי.
תודה רבה
אריאלה
נייד שלי:0523386718 והמייל: [email protected]

קרוטונית, את לא היחידה בדיון הזה, והוא ותיק. אני לא חושבת שבעל הנסיון הוא בהכרח יותר או מעל. ממש לא. להיפך. אני מתקוממת כנגד הצימוד של נסיון=מעל/יותר.
מי עשה את הצימוד הזה בדף הזה לאחרונה?

פלונית, ודאי שלומדים עם השנים. בין היתר לומדים גם דברים ראויים.
לפעמים אנשים מבלים שנים רבות רק בהתרת סבכי כל מה שלימדו אותם בגן ובבית הספר ובוודאי בבית ההורים.
אני לא טוענת ולא טענתי שהעולם שייך לצעירים, או שכל האמהות לא יודעות שום דבר, או שכל הצעירות יודעות משהו על אמהות לפני היון אמהות. אפילו לא שום דבר שדומה לזה. צאי מזה...
כל מה שאמרתי, ואני אחזור על זה על אף שבאמת יצא לי מהאף להיות לא מובנת... זה שהטענה לפיה כל מי שאיננה אמא בהכרח לא יודעת איזשהו משהו עלום שהוא נחלתה של כל מי שהינה אמא, או אפילו נחלתה של אמא רק מסוג מסויים... איננה נכונה. אני אנסח את זה בניסוח לוגי שקול -
יש נשים (לכל הפחות אחת) שיודעות את המשהו העלום הזה עוד קודם.

אני מתקוממת כנגד הצימוד של נסיון=מעל/יותר.

עזבי אחרות.
את.
עצמך.
למדת משהו בשנות חייך?
את יודעת היום יותר ממה שידעת על אהבה? על זוגיות?
את יודעת היום יותר על הריון? על לידה? על הורות?

יש היום תפיסה כאילו העולם שייך לצעירים.
כאילו הם כל יכולים ויודעי כל.

אני חושבת שאני החכמתי עם השנים, מצפה להחכים עוד יותר.
אגב, רוב החוכמה שהוספתי היא מסוג של "להבין עד כמה אני לא מבינה".
כשאני בשיחה עם אמא ל-7, אני משתדלת להקשיב יותר מלדבר.

קרוטונית, את לא היחידה בדיון הזה, והוא ותיק. אני לא חושבת שבעל הנסיון הוא בהכרח יותר או מעל. ממש לא. להיפך. אני מתקוממת כנגד הצימוד של נסיון=מעל/יותר.

אבל הנסיון המיותר הזה לצאת "יותר" ו"מעל"
אבל למה את חושבת שזה "יותר" ו"מעל"? זו טעות הייחוס הבסיסית, לא?

למה את חושבת שמי שבעל ניסיון הוא בהכרח "יותר" או "מעל" לעומת חסר הניסיון? למה ניסיון נתפס כהתנשאות? אולי חסר הניסיון נמצא בעמדה עדיפה רק מהיותו כזה - הוא בא נקי ובלי דעות קדומות, למשל? סתם דוגמא.
ואולי ניסיון דווקא נותן ענווה - מעצם זה ש"היינו שם" וראינו שהדברים לא כל כך פשוטים? (למשל, ניסיון של אמא לשניים מול אמא לאחד).

נראה לי שצריך להסכים קודם כל מה זה "להבין" כי נראה לי שאנחנו לא מדברים על אותו הדבר.
אני הייתי אמא מיום היוולדי. הבת שלי רק איפשרה לי להיות אני עצמי מבחינה מעשית יותר.
ברמות הכי עמוקות, לא התחדש לי דבר. אולי רק התיישן. כמו יין. או סטייק.

אבל הנסיון המיותר הזה לצאת "יותר" ו"מעל" רק בגלל שנכנסת (גוף שני זכר סתמי) שלוש שניות לפניי לבקו"ם? איכסה.

יאללה.
לא בא לי לדבר על זה יותר.
אתן לא הבנתן לפני היותכן אמהות, וכנראה שלא תצליחו להבין אחת כמוני, לא משנה כמה תתאמצו.
אז ניפרד בלי להבין.

_כן, אפשר להבין לידה בלי שיולדים,
באותה מידה שאפשר להבין הורות בלי שהורים,
שחייה בלי ששוחים,
ראיה בלי שרואים,
עוורות בלי שעוורים,
זקנה בלי שזקנים,
ניהול בלי שמנהלים,
חולי בלי שחולים,
ריקוד בלי שרוקדים,
מתמטיקה בלי לפתור בעיות,
תכנות בלי לתכנת,
אפשר להבין הכל בתאוריה, במידה מסויימת.
אבל להגיד שלך עצמך הנסיון לא שינה דבר, שהבנת קודם בדיוק כמו שאת מבינה עכשיו.
שוין_

כל מילה.

אגב, לפי אותו הגיון, אי אפשר להבין שום דבר שלא חווינו בעצמנו

כן, אפשר להבין לידה בלי שיולדים,
באותה מידה שאפשר להבין הורות בלי שהורים,
שחייה בלי ששוחים,
ראיה בלי שרואים,
עוורות בלי שעוורים,
זקנה בלי שזקנים,
ניהול בלי שמנהלים,
חולי בלי שחולים,
ריקוד בלי שרוקדים,
מתמטיקה בלי לפתור בעיות,
תכנות בלי לתכנת,

אפשר להבין הכל בתאוריה, במידה מסויימת.
אבל להגיד שלך עצמך הנסיון לא שינה דבר, שהבנת קודם בדיוק כמו שאת מבינה עכשיו.
שוין.

מה, את חושבת שאת מבינה מה זה לידה שניה אחרי לידה ראשונה?
לא.

גם לידה זה דבר שמבינים לפני שיולדים מבחינתכן?
אגב, לפי אותו הגיון, אי אפשר להבין שום דבר שלא חווינו בעצמנו.
זה כולל, על הדרך, גם לידה שניה. מה, את חושבת שאת מבינה מה זה לידה שניה אחרי לידה ראשונה? הרי לא חווית את זה. אין שתי לידות אותו הדבר. <למען הסר ספק, אני חושבת שאפשר להבין. אבל כל אחד חווה דברים אחרת, ומבין דברים אחרת, לפני, אחרי, תוך כדי, או בכלל בכלל לא.>

גם לידה זה דבר שמבינים לפני שיולדים מבחינתכן?
תלוי מי
אני כן כשהייתי במפגש אצל שרה לה וכולם אמרו לי חכי חכי את לא מבינה מה זה יציעו לך אפידורל ותסכימי
יציעו לך זה והוא ותסכימי כי את לא מבינה מה זה לידה
ולא אמרתי כלום חוץ מלעצמי לא נכון אני כן מבינה
ואכן הבנתי לא אפידורל ולא זה ולא ההוא כמו שידעתי שאני רוצה ויכולה ככה היה .

אי אפשר להבין ולדמיין, כמו שאי אפשר להבין ולדמיין איך היה לעבור את השואה.
את יכולה לומר "אני לא יכולה להבין ולדמיין" אבל אי אפשר? מה? ראיינת את כולן?

הלידה, האימהות, חוויות עוצמתיות, לרעה ולטובה.
אי אפשר להבין ולדמיין, כמו שאי אפשר להבין ולדמיין איך היה לעבור את השואה.
(להבדיל אלף הבדלות. המרגיעון: קושי אינו בהכרח סבל)

מי אמר שלא שינה? אמרו שאפשר להבין גם לפני שממש יולדים.
זאת החוויה הכי חזקה בחיים, ברור שלפניה את לא אותו אדם כמו כשאת כבר אמא. זאת החוויה הכי מצמיחה. מה, לא התפתחתן בתור אמהות?
סביר בעיניי שאת צודקת, שזו חווייה מאד חזקה אם לא הכי חזקה.
בקשר ל"לא אותו אדם" ול"צמיחה" אני מערערת. יש מי שצומח הרבה לפני, יש מי שלא צומח בכלל, ויש מי שצומח כל הזמן, בלי קשר למה היא החווייה המזינה את הצמיחה כרגע.


חכו
שוין. נחכה.

לדעתי זה מאוד עצוב לטעון שהאמהות לא שינתה בך משהו ולהכריז עוד קודם שהיא לא תשנה בך משהו. זאת החוויה הכי חזקה בחיים, ברור שלפניה את לא אותו אדם כמו כשאת כבר אמא. זאת החוויה הכי מצמיחה. מה, לא התפתחתן בתור אמהות? ולאמהות של תינוקות בני פחות מחצי שנה, חכו, עוד לא היה לכן זמן לעכל את זה. אתן בעין הסערה. אולי עוד כמה זמן, עוד כמה שבועות תסתכלו רגע אחורה ותגידו וואו, עד לכאן כבר עליתי והגעתי בעצמי?

אוקיי, מנסה לבחון את ההבנה..

גם לידה זה דבר שמבינים לפני שיולדים מבחינתכן?

יום רע מאד. על זה בדיוק אני מדברת. שאת לא נפטרת מהם...
(גם כשמאוד בא לך...)

שזה לא עובר בגיל 18. (לא 18 יום, לא 18 חודש ובטח לא בגיל 18 שנה)
לי דווקא נעשה ברור מיום ליום, מרגע לרגע שבגיל 18 שנה, אני זורקת החוצה, נועלת את הדלת ומוכנה לביקור פעם בחודש. זה אם לא יעיפו אותי קודם מהבית.

מי אמר שהבנה בלי ללכת היא רק בשכל?
חוץ מזה, מה עם הגוף? והרחם? והדורות הרבים שהביאונו עד הלום?
אולי הרבות צריכות לבחון את ההבנה שלהן עצמן.

יש הבדל בין לדעת את הדרך לבין ללכת אותה

וההבנה הזו שהיא רק בשכל, בעיני רבות לא ראויה לתואר הבנה.

כבר דנו בזה. את אומרת שתוכלי להזדהות רק אחרי שתחווי בעצמך, אבל להבין, יש כאלה שמבינות הרבה קודם. יש מי שצריכה לחוות בעצמה כדי להזדהות, יש מי שצריכה להזדהות כדי להבין, אבל יש גם מי לא.
פרט לכך, אמהות מוטבעת בנקבות, שלא כמו מחלות קשות. הרבה יותר סביר בעיניי שנערה צעירה יכולה "לדעת" הרבה ולהבין הרבה מאד על אימהות באופן כללי, על תחושותיה על אמהות, וכן לחוות הרבה מחוויית האמהות דרך תקשורת משמעותית וטיפול בילדים מאשר שהיא תוכל "להבין" אלצהיימר.

אני חושבת שבהחלט יש תובנות שאפשר לתפוס רק בגוף.
למשל - אם יגידו לי - רק כשתהיי חולה במחלה קשה אז תביני.
אני אבין.
לא אחשוב שמנסים לסבן אותי או למרוח אותי.
אני מקבלת שיש חוויות כאלה, שאפשר רק להבין מלחוות אותן.
על חלקן אני מוותרת מראש, ביחד עם התובנות.

אני לא מבינה מה ההבדל בין המשפט הזה למשפטים בסגנון -
כשתעברי תאונת דרכים תביני
כשתעברי טיפול שורש בלי הרדמה תביני
כשתטיילי שלוש שנים באפריקה תביני
וכו' וכו' הבנתן את הפואנטה.

האם הכוונה היא שלא תחווי אמהות עד שלא תהיי אמא? (או תאונת דרכים או טיפול שורש או טיול באפריקה) האם העניין הוא החוויה?
כי להבין זו לא ממש בעיה בד"כ (להסביר זה הרבה יותר קשה).

אני חושבת שכל העניין הוא לא שמי שקטן לא מבין - אלא שמי שגדול לא יודע להסביר.
בהחלט יכול להיות. (אני מנסה להסביר, דווקא, אבל אין לי קהל)

אני חולקת על דעתך, קרוטונית.
יותר מזה, היה ויכוח נוקב שבו נטען שמדובר בקביעה אבסולוטית, ולא בלבלו את הטוענות כך דוגמאות נגדיות.

בגלל שהנסיון האישי הצר נחווה כאמתיותר חזקה מכל עדות אחרת.
אבל לא מדברים כאן על אמת אלא על החוויה הסובייקטיבית.

כשתגדלי תביני אני חושבת שכל העניין הוא לא שמי שקטן לא מבין - אלא שמי שגדול לא יודע להסביר. כי יש דברים שקשה להסביר במילים.

שונאת את המשפט הזה
לא הבנתי אותו לפני ולא מבינה אחרי
http://dailynews.walla.co.il/?w=/22/1506818

פולניה - ואני רציתי להכביד ולא נתת לי. אונה לך.
ג'וניפר - אני איתך. את ואחרות מהוות דוגמה נגדית שממשיכים להתעלם ממנה בגלל שהנסיון האישי הצר נחווה כאמתיותר חזקה מכל עדות אחרת.
חכי חכי. את עוד תביני את זה.

הבנתי. רק רציתי קצת להקליל את האווירה.
מה, אסור?

זה משפט בעברית מדוברת, בעיני אין טעם להפוך אותו לעברית ספרותית. אני גם לא בטוחה שזה נחוץ מבחינת עברית נכונה (די בטוחה שלא, למען האמת).
זה משפט כל כך נכון, שהוא היה לי בבגרות בלשון בזמנו (ואני עדיין לא יודעת איך לנתח אותו...).

אני אמא כבר שלושה חודשים ולא חווה שינוי גדול בהבנה לעומת מה שהיה קודם.
אבל שוין, נמשיך לחכות. אולי תיפול איזו תובנה.

פולניה, הרעיון הוא להפריד. את ההומור שם, את הדיון הטרחני שאת כל כך סובלת ממנו - פה.

וגם:
כשתהי אמא תביני, שזה לא עובר בגיל 18. (לא 18 יום, לא 18 חודש ובטח לא בגיל 18 שנה)

כשתהיי אמא תביני:
מה זה שהציצי כואב מרוב יניקת לילה,
שהראש כואב מהמעיכות של הגדולים יותר
שהגב תפוס מזוויות השינה הבלתי נתפסות כשכל יד מחבקת ילד אחר
ובכל זאת תבינה, שאת מוכנה לעבור את כל זה למען עוד חצי שעה שינה. שלהם.
(פולניה או לא?)

ואם אפשר, לשנות את השם ללכשתהיי וגו
אני נגד. זה משפט בעברית מדוברת, בעיני אין טעם להפוך אותו לעברית ספרותית. אני גם לא בטוחה שזה נחוץ מבחינת עברית נכונה (די בטוחה שלא, למען האמת).

ואם אפשר, לשנות את השם ל{{}}ל{{}}כשתהיי וגו.

אני בעד להעביר לפה.

אל תפילו את העסק רק בגללי, אבל הדף הזה נראה רציני, יותר דומה לדף נבירה, בעוד חברו מבודח, וקרוב יותר לדף הומור.

הייתי משתמשת במשפט הזה הרבה מאד בשיחות עם אחותי שבהריון עכשיו...לולא הייתי מרגישה שהוא מתנשא מידי (גם אם נכון..והוא נכון.) היא הכי קרובה אלי מכל החברות, אבל...היא עדיין לא אמא ואני אמא ל-2 ככה שיש איזה מרחק שאי אפשר לגשר עליו, לפחות מרחק בהבנה של מה שעובר עלי. ובעצם...אולי אני כבר שכחתי מה זה להיות בלי ילדים ככה שגם אני כבר לא כ"כ מבינה מה עובר עליה?
(מהרהרת לעצמי בקול)
מה ההבדל בין להיות אמא ללא להיות אמא? שאלת בתחילת הדף וענית בעצם במשפט הקודם לשאלה. ההבדל הוא שבתור אמא את חיה ומרגישה הכל הרבה יותר...זה כאילו שעד עכשיו חיית בווליום נמוך ועכשיו זה פול פול ווליום. העוצמות הכי חזקות. את הרבה יותר...חיה.
את הרבה יותר חיה כי יש לך מי שבשבילו את מוכנה למות. ותעשי הכל כדי שיחיה ויהיה מאושר.
ככה זה אצלי לפחות.
מזדהות??

מה ההבדל בין להיות אמא ללא להיות אמא? - "מה נשאר אותו הדבר?". כלום!

ומשהו אחר אבל קשור - אני עדיין זוכרת את ההלם שלי כשבפעם הראשונה שמעתי את אמא שלי מדברת מגרוני ואומרת דבר שכילדה נשבעתי ש"אני בחיים לא אגיד דבר כזה לילדים שלי". לא חזר הרבה מאז. מתאפקת

כשתגדלי תביני;-)

כל כך לא מתחברת למשפט הזה. גמובן ששמעתי אותו לא פעם בהתחשב בעובדה שאני מוקפת באימהות. כמובן שגם שמעתי את אחיו הקטן של המשפט הזה ("כשתגדלי תביני" או לחילופין "את עוד קטנה בשביל להבין את זה")

אני חושבת שהפרספקטיבה כהורה משתנה מאד. אין לי ספק בזה, מצד שני, אני חושבת שהעובדה שאני לא אם עדיין לא אומרת שהדעות שלי לא שוות כלום....

ועירית לינור ניסחה את זה היטב בשירת הסירנה שלה "מה, עד שאני לא אנגב ישבן שלא שייך לי אני לא אבין מהחיים שלי?" (ציטוט חפשי מהזכרון של לפני אי אילו שנים) . למרות ההסתייגויות מהפולניות מודה שמאז שמנגבת ישבנים שאינם שלי גם זוית הראיה שלי את העולם משתנה (-:

מה ההבדל? עצום, שמיים וארץ. באמת אי אפשר להבין את זה אבל בהחלט לא מוצדק להשתמש בזה כדי להצדיק פעולות שהורים לעשות ולא יכולים להסביר מדוע בחרו בהן. אני מוצאת עצמי אומרת את המשפט הזה לאחותי. למה?מה אני מנסה לומר? שאלתי את עצמי השבוע .
והתשובה: הרבה יותר אינטנסיבי, החיים בסחרחורת, לא תמיד אני עושה את מה שנראה אידאלי לעשות, אין לי זמן בצורה שרק אמא אחרת לילדים יכולה להבין. לא שאמירת המשפט עוזרת לה להבין יותר טוב, זה די רק להצדיק לעצמי את ההתנהלות שלי . אולי אפשר להגיד שאני עמוסה או לחוצה וזהו.
בעצם חלק מהעניין הוא סדר העדיפויות. יש לחץ בעבודה, צינור דולף, אין נורה אחת שלא שרופה אבל ילד אחד שלך מצונן אז את עוזבת הכל ורצה איתו לרופא כי בקרוב שבת, ובטח שלא נכנסת למיטה לשלאף שטונדה כי קמת מוקדם ב7(כך זרובבלה שתחיה ותהרה ותבין אותי יום אחד ואולי לא)

כוסמת - טוב !

גם ההורים של בנזוגי היו משתמשים במשפט הזה תמיד, רק בצורה האבהית שלו, ומאז שהוא אבא, הם הפסיקו. (והוא יוצא פרס, לא פולין...)

מסכימה מאוד שכל הפרספקטיבה על העולם, והרבה הבנות, משתנות ברגע שנהיים אמאבא.

איזה קטעים...אמא שלי השתמשה במשפט הזה כל הזמן...
אחרי שנהייתי אמא היא אמרה לי כמה פעמים כבר
"חכי שיהיו לך ילדים גדולים,אז תדעי מה זה..."
(הוי פולין...הוי פולין....איך שרטת אותנו....(-:

בדרך כלל הייתי מסכימה עם קודמותי , אבל דווקא היום נזכרתי במשפט הזה והיה לי עליו ביקורת.
אמא שלי השתמשה בביטוי הזה כדי להצדיק את עודף הרגשנות הפולנית שלה. ברגע שמשתמשים בכשתהיי אמא תביני , בעצם הדיון נסגר , "ואין אפשרות להכנס לנעליה של אותה אמא." עודף הרגשנות האימהי ,לטעמי היה מוגזם ואף הרסני אבל... כשתהיי אמא תביני...
אז היום אני אמא ואני יודעת שאפשר גם להתגבר על היצר האימהי הרגשני כדי לעשות את הדבר הנכון לילד. לפעמים יש קונפליקט בין הרגש האימהי ובין טובת הילד. לדוגמא אמא שמרוב דאגה לילד, מפחידה אותו. ואז יש אמא שתבחר להתמכר לרגשותיה האימהיים הבלתי נשלטים, ויש אמא שתנסה לקחת מבט יותר מרוחק כדי לא לצאת מפרופורציות.

מזדהה מאד ומרגישה גם, שהנה סופסופ, אני יכולה להביט נכחה ולהבין את כל הקשיים וההתמודדויות שעמדו מול אמא שלי, ואולי לדון אותה יותר לכף זכות או בכלל לוותר על השיפוט והביקורת שלי אותה ...

המשפט הזה מהדהד ומהדהד מאז שנהייתי אמא.

תביני מה משמעות הדאגה, האהבה האינסופית, רגשות אשם, חוסר ודאות, תסכול, סיפוק, אושר, הערצה, געגוע, תשוקה, עצב.
מה ההבדל בין להיות אמא ללא להיות אמא?