על ידי צפריר_שפרון* » 10 אוגוסט 2011, 20:50
אני מרגישה שנושא ה"עוד ילד" הפך למאבק כוחות בינינו. אני מרגישה שבעלי רוצה "לנצח" אותי, והוא עושה את זה על ידי הסירוב העיקש שלו לילד נוסף. האמת היא שלא בא לי להתעסק עם הזוגיות שלנו. יש לנו זוגיות טובה, עם עליות ומורדות וכל הגעשעפט. אולי אני רוצה רק לחפש מתחת לפנס, אבל לא מתחשק לי לנבור בענייני הזוגיות, כשמה שאני רוצה זה עוד ילד.
אווזה,
הציטוט הנ"ל הוא מתחילת דברייך.
העניין המרכזי הוא המאבק בינך ובין אישך.
זה לא הילד הבא דווקא, זה "אני רוצה" מול "אנחנו רוצים".
אין הבדל גדול בין זה ובין שאלת הברית, או כל שאלה שמעמידה "אותי" מול או מנגד ל "אנחנו".
כאן, ה"אנחנו" הזה שעליו מדובר כאן מחויב גם לדעתך להסכמה של שניכם על ילד נוסף. אי הסכמה, כפיה או דרישה או כל דרך בה הילד הזה איננו בהסכמה מלאה - לא נמצא ראוי על פי מידותייך.
המאבק בין ה"אני" לבין ה"אנחנו" אם כך איננו חדש ואינו אלא משוכה העקרית בחיי זוגיות ונישואין.
המאבק הזה הוא בריא, הוא נכון על מנת לשמור על האהבה והאמון ההדדי.
אלא שאין צד מנצח.
כאשר את מחליטה להניח לנושא, הנושא עולה מאיליו מתוך כך שהנושא הוא המאבק הזוגי והצורך לברר את הבירור הזוגי.
מכך שהפשט הוא רצונך בילד נוסף והתנגדות אישך לעוד ילד.
הרמז טמון בדברייך אלה המצוטטים לעיל, והוא עניין המאבק ביניכם. עדיין לא ברור בדיוק על מה המאבק, נראה כאילו המאבק הוא על הילד.
הרובד הבא יהיה אם כך הדרש, זה מדבר על המאבק כפונקציה לשמירה על טריות האהבה, זה יכול להיות על יחסי מין, על בגידה מינית, על יצירת עוד ילד, על ברית מלה, על חינוך, על דת או על צחצוח שיניים, עדיין פונקציית המאבק הזוגי היא הנדרשת על מנת לשמור על המתח - על דרכי האהבה.
המאבק הזה מבצבץ גם אצל זוגות שחיים ביחד חמישים שנה, אם כי אז משולב בו לעתים הומור דק לעתים מרירות גלויה ולעתים אינו ניכר על פני השטח.
והסוד?
הסוד נמצא בתוכך. הזוגיות הראשונית היא גוף ונפש.
הסוד הוא הכמיהה לילד שנראית כאילו באה מהמקום הפיזי, הרחם מבקש את שלו, גופך לכאורה הוא המבקש, בעוד הנפש נגררת אחריו, ככה זה נראה מההיבטים ההורמונליים.
המאבק שבגלוי מתחולל בינך ובין אישך אם כך מסתיר את הסוד של המאבק בינך ובין עצמך.
שנמצאת נפשך מבקשת ליצור, מבקשת אחר הפריון היצירתי שאיננו פיזי והגוף מבקש להגשים את פריונו.
ולאחר שנכנסנו לפ.ר.ד.ס אפשרי בהחלט לצאת ממנו, ולהתובן לעצמך בעיניים שכן כל אלה בתוכך, בגובה העיניים, מול עצמך, ומבקשת שהפתרון יבוא מבחוץ.
אין פתרון מבחוץ.
יש פשט, יש רמז, יש דרש, יש סוד
ויש אותך.
והאיש, שמתבקש להעניק מזרעו ומעכב את אלה, רק מאפשר לך להתבונן טוב יותר אל רחמך, אל השחלות ושאר האברים אשר יכולים להרות גם רעיונות, ולאפשר לך כפי שהיטבת להבין -
להיוולד מחדש, אל עולמך הפנימי, ומשם ליצור גלקסיות אינסופיות בהן השמשות הפנימיות מאירות את מסילות ירחייך ונתיבותייך מותירים את רישומן בכל אשר תפני.
תודה רבה.
[u]אני מרגישה שנושא ה"עוד ילד" הפך למאבק כוחות בינינו. אני מרגישה שבעלי רוצה "לנצח" אותי, והוא עושה את זה על ידי הסירוב העיקש שלו לילד נוסף. האמת היא שלא בא לי להתעסק עם הזוגיות שלנו. יש לנו זוגיות טובה, עם עליות ומורדות וכל הגעשעפט. אולי אני רוצה רק לחפש מתחת לפנס, אבל לא מתחשק לי לנבור בענייני הזוגיות, כשמה שאני רוצה זה עוד ילד.[/u]
אווזה,
הציטוט הנ"ל הוא מתחילת דברייך.
העניין המרכזי הוא המאבק בינך ובין אישך.
זה לא הילד הבא דווקא, זה "אני רוצה" מול "אנחנו רוצים".
אין הבדל גדול בין זה ובין שאלת הברית, או כל שאלה שמעמידה "אותי" מול או מנגד ל "אנחנו".
כאן, ה"אנחנו" הזה שעליו מדובר כאן מחויב גם לדעתך להסכמה של שניכם על ילד נוסף. אי הסכמה, כפיה או דרישה או כל דרך בה הילד הזה איננו בהסכמה [b]מלאה[/b] - לא נמצא ראוי על פי מידותייך.
המאבק בין ה"אני" לבין ה"אנחנו" אם כך איננו חדש ואינו אלא משוכה העקרית בחיי זוגיות ונישואין.
המאבק הזה הוא בריא, הוא נכון על מנת לשמור על האהבה והאמון ההדדי.
אלא שאין צד מנצח.
כאשר את מחליטה להניח לנושא, הנושא עולה מאיליו מתוך כך שהנושא הוא המאבק הזוגי והצורך לברר את הבירור הזוגי.
[hr]
מכך שהפשט הוא רצונך בילד נוסף והתנגדות אישך לעוד ילד.
הרמז טמון בדברייך אלה המצוטטים לעיל, והוא עניין המאבק ביניכם. עדיין לא ברור בדיוק על מה המאבק, נראה כאילו המאבק הוא על הילד.
הרובד הבא יהיה אם כך הדרש, זה מדבר על המאבק כפונקציה לשמירה על טריות האהבה, זה יכול להיות על יחסי מין, על בגידה מינית, על יצירת עוד ילד, על ברית מלה, על חינוך, על דת או על צחצוח שיניים, עדיין פונקציית המאבק הזוגי היא הנדרשת על מנת לשמור על המתח - על דרכי האהבה.
המאבק הזה מבצבץ גם אצל זוגות שחיים ביחד חמישים שנה, אם כי אז משולב בו לעתים הומור דק לעתים מרירות גלויה ולעתים אינו ניכר על פני השטח.
והסוד?
הסוד נמצא בתוכך. הזוגיות הראשונית היא גוף ונפש.
הסוד הוא הכמיהה לילד שנראית כאילו באה מהמקום הפיזי, הרחם מבקש את שלו, גופך לכאורה הוא המבקש, בעוד הנפש נגררת אחריו, ככה זה נראה מההיבטים ההורמונליים.
המאבק שבגלוי מתחולל בינך ובין אישך אם כך מסתיר את הסוד של המאבק בינך ובין עצמך.
שנמצאת נפשך מבקשת ליצור, מבקשת אחר הפריון היצירתי שאיננו פיזי והגוף מבקש להגשים את פריונו.
ולאחר שנכנסנו לפ.ר.ד.ס אפשרי בהחלט לצאת ממנו, ולהתובן לעצמך בעיניים שכן כל אלה בתוכך, בגובה העיניים, מול עצמך, ומבקשת שהפתרון יבוא מבחוץ.
אין פתרון מבחוץ.
יש פשט, יש רמז, יש דרש, יש סוד
ויש אותך.
והאיש, שמתבקש להעניק מזרעו ומעכב את אלה, רק מאפשר לך להתבונן טוב יותר אל רחמך, אל השחלות ושאר האברים אשר יכולים להרות גם רעיונות, ולאפשר לך כפי שהיטבת להבין -
להיוולד מחדש, אל עולמך הפנימי, ומשם ליצור גלקסיות אינסופיות בהן השמשות הפנימיות מאירות את מסילות ירחייך ונתיבותייך מותירים את רישומן בכל אשר תפני.
תודה רבה.