^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב,למדתי גננת בכיר ואח"כ מזכירות רפואית מטעם האוניברסיטה הפתוחה,ו.....כמובן שאין לי עבודה,ראיונות,מיילים,קו"ח ושוב אכזבות,המדינה שלנו אינה מספקת תעסוקה לתושבים שרק רוצים להתפרנס.(לא כדי לממן אאודי או קבריולט,ברצינות,,) ,כל האליטות במגדלי השן שעושים מליונים ע"ח האזרחים הפשוטים-הביתה!!!!!11!מתנשאים ומסתכלים עליך מלמעלה למטה!!בושה!

הי, לא מוצאת, מה שלומך?
עברו כבר הרבה שנים....
איפה את? מה העלית בחכתך?
רציתי שתדעי שהרבה אנשים גם כאלו שעובדים - לא מוצאים את עצמם ולא ממש מאושרים בעבודה שלהם (מהרבה סיבות)
איפה את היום ? - אם בא לך לשתף

תודה, הסתכלתי באתר שלהם.
התוכנית שלהם מדהימה אבל לא כל כך מתאימה לי.
ובכל מקרה אני באמצע קורס עכשיו שאני מקווה להשתלב בזכותו בעבודה, הבעיה היא עד אז.

שלום לך,

מודה שקראתי רק מעט. האם נסית לצור קשר עם תוכנית / פרוייקט סטרייב. חפשי בגוגל. מבינה שזו תוכנית מוצלחת לסיוע בכניסה מכבדת לעולם העבודה. בהצלחה !!!

זאת אני...

שולחת בקשה ליקום
מבקשת למצוא עבודה שמתאימה לי
עבודה שאשמח לקום בבוקר לקראתה
עבודה שמתאימה לכישורי ויכולותי
עבודה שמתאימה לאמונתי וערכיי
עבודה שתפרנס אותי בכבוד
אמן

מציעה שוב את עזרתי במציאת כיוון. אי אפשר לחיות במצב של המתנה לזמן שיחלוף. את מוזמנת לדפבית שלי, וליצור קשר

גם לי נראה שתינוקות וילדים זה עולם אחר לגמרי. היית מביאה לי תאומים הייתי מתחרפנת ועוברת לגור בתוך השעון. לא כל כך באופן טיבעי אבל מה שהיה עוזר לי זה לבנות איתם שיגרה של יום שיש חלקים שהם זמן שלך לכל מיני עיסוקים. חשבתי אולי כדי להכיר בהתקדמות שכן מתרחשת תשני את שם הדף ל- מחפשת עבודה שטובה לי

כנראה לא מתאים לך לעבוד עם ילדים....
תינוקות וילדים זה לא בהכרח אותו הדבר.
בגיל שנה למשל זה כבר הרבה יותר כיף...

לא נראה לי שהמסקנה היא שלא מתאים לך לעבוד עם ילדים. תאומים זה פשוט באמת קשה מידי. בגלל זה אמא שלהם ברחה חזרה לעבודה אחרי שהסתיימה חופשת הלידה המשולמת...

כנראה לא מתאים לך לעבוד עם ילדים....
זה באמת קשה

הקשבתי לעצתכן, פניתי לכמה חברות שיש להן ילדים בטווח גילאים המתאים, וביקשתי שאם הן שומעות משהו שיודיעו לי.
אחת החברות התקשרה אחרי כמה ימים שהיא העבירה את הטלפון שלי למישהי, אחרי כמה זמן קיבלתי ממנה טלפון.
תאומים בני 4 חודשים, קטנים ומתוקים.
אבל מהרגע שאני נכנסת בדלת בבוקר ועד שאני יוצאת אחה"צ, אני רק מחכה שיגמר כבר.
זה כל כך קשה!
בחיים זה לא קרה לי, מהיום הראשון בעבודה אני מסתכלת על השעון, והזמן לא עובר!
כמה קולות אפשר להמציא? כמ שירים אפשר לשיר??
אי אפשר לצאת לטיול, כי יש 100 מדרגות בדרך, ואין ממש מדרכות, ורוב הזמן קר מדי.
אוכל שינה בכי, אני כבר מכירה, אז למה הפעם זה כל כך קשה??

חותמת על כל מילה של אהבת עולם.

מה דעתך?

אם את כבר עובדת עם ילדים, למה שלא תעבדי כמטפלת באופן פרטי - ילד או שניים בבית שלהם, במקום בגן?
באופן פרטי זה גם יותר כסף !! וגם עבודה הרבה פחות קשה - וגם, מה שמאוד חשוב - תוכלי לנהוג כפי שאת מאמינה.

אמנם בגן היתרון זה שזה לתקופות יותר ארוכות, כי מטפלת פרטית זה לרוב רק לכמה חודשים עד שמכניסים את הילדים לגן - אבל אם במילא את צריכה עבודה רק לכמה חודשים, אז בטח שלא צריכה להיות לך בעיה עם זה.

<אני בחיים לא הייתי מסוגלת לעבוד בגן שמתנהגים בו כפי שאת מתארת ! >

אחד הדברים שרציתי להעביר לך שאת לא לגמרי חייבת "לעבוד בינתיים בעבודות זמניות מטופשות ולשתוק". אולי קיימת האופציה לעבוד במשהו שקשור בלימודיך. יכול להיות שזה לא בדיוק זה, אבל בכיוון. יכול להיות שאת בזמן הזה, יכולה לקדם את עצמך בדרך כל שהיא על מנת שבסיום הלימודים תהיי עם יותר ידע ויותר חשיפה. לפעמים קשה לנו לראות את דרכי הפעולה האלטרנטיביות, אבל עם עזרה מתאימה - בהחלט אפשר להרחיב את שדה הראייה.
דוגמא - הצעתי למישהי, שעל מנת שיכירו אותה, ועד שתמצא עבודה, תעבוד במתנ"ס בהתנדבות. כך גם יכירו אותה במתנ"ס וגם היא תחשף ליותר לקוחות פוטנציאליים. היא כמובן שללה זאת לחלוטין. התנדבות מבחינתה היה מחוץ לתחום. כאשר מקורב שלה שמע שאני מתנדבת במקום מסויים (גם צוברת נסיון, גם נותנת מעצמי לחברה - יש לי מספר אינטרסים...) הוא מיד אמר: "וואו, זה אמצעי חשיפה מעולה!". אני כמובן הסכמתי איתו, אבל נזכרתי בכך שהיא לא הסכימה אפילו לחשוב על דרך כזו וכך החשיפה שלה מוגבלת...

אפשר להיכנס לך לדף בלפרוק את התיסכול מהחיפוש שלי?
תרגישי חופשי, אני שוקלת להפוך את הדף לדף בלוג, או אולי לפתוח דף חדש לבלוג עם שם אחר. אז כרגע הדף בהחלט מיועד לפריקת תסכולים.
ורד דרור- תודה, אני עוקבת אחרי האתר כמעט כל יום.
יעל,
אולי דווקא מבוגר אחד שפוי בגן יכול לעשות הבדל גדול מבחינת הילדים
אני מקווה להיות המבוגר השפוי הזה...
שלומצ
בצעדים הדרגתיים לכוון את עצמך כך שתגשימי את יעודך
אני מסכימה, ומנסה לעבוד על זה בזה שאני לומדת את מה שאני אוהבת ומה שמעניין אותי.
כרגע אני שוקלת אם להמשיך לכתוב, או פשוט לחכות לסיום הלימודים כדי לעסוק במה שאני אוהבת ובנתיים לעבוד בעבודות זמניות מטופשות ולשתוק.

אבל אולי עם הכשרה והשכלה מתאימים
זה כרגע לא הכיוון שלי...

וואו מה שכתבת על הילדים בגן ממש מזעזע, הסיטואציה הזאת של ילד מקבל צעקות באופן קבוע זה נורא עצוב, במיוחד הצעקות על כמה אוכל... אולי דווקא מבוגר אחד שפוי בגן יכול לעשות הבדל גדול מבחינת הילדים, גם אם לא לשנות את התנהלות המערכת לגמרי.

אפשר להיכנס לך לדף בלפרוק את התיסכול מהחיפוש שלי?
מאחלת לך בהצלחה בחיפוש אחרי המקום הנכון גם נפשית ולא רק כלכלית.

הי, לא קראתי הכל אז אולי כבר אמרו קודם,
חיפשת באתר "שתיל"? אתר מעולה עם המון הצעות עבודה שנוגעות התחומים חברתיים
בהצלחה

מאוד קשה לעבוד במקום בו הנוהג מנוגד לערכים ולאמונות שלך. מה שאני מנסה לומר הוא שאת יכולה, בצעדים הדרגתיים לכוון את עצמך כך שתגשימי את יעודך. אני לא אומרת שמחר תהיי שרת החינוך, אבל אולי עם הכשרה והשכלה מתאימים, תוכלי במוסד חינוכי כל שהוא להתוות מדיניות, כך שתשני דברים לפי האמונות שלך. ושוב - זו רק דוגמא, למקרה שמישהו רואה בחינוך את יעודו בחיים.

עוד כמה דברים
נושא התזונה, ברור שלי שכדי שהילדים יקבלו אוכל יותר בריא ההורים יצטרכו לשלם יותר, אי אפשר להשתמש בתקציב של משהו אחר (למשל קניית ספרים) כדי להוציא על אוכל.
בגנים הקודמים שעבדתי נושא האוכל היה מאוד חשוב ומוקפד, אכלו רק אורגני ומלא המון פירות וירקות, ברור שפיתה מקמח לבן עם ממרח שוקולד השחר לא תמצאו שם. כמובן שההורים שילמו בהתאם.
בגן הזה אוכלים די זבל. אני מניחה שזה המצב ברוב גני הילדים בארץ. לצערי.
יש ילד אחד שנורא אוהב ירקות, ממש תענוג לראות אותו אוכל, היום אחת הגננות צעקה עליו שהוא גומר לילדים את הכל. ואני חשבתי לעצמי, זה הדבר המזין היחיד שיש בארוחה הזאת, תעזבי את הילד בשקט, ולכי לקנות עוד ירקות, הסיטואציה חזרה על עצמה גם בארוחת צהריים.
הם נורא מקפידות לעשות תפילה לפני ואחרי האוכל ("מקפידות" שמות בטייפ קלטת עם התפילה, ואף ילד לא מקשיב) הילדים יודעים שאסור להם לגעת באוכל עד אחריהתפילה.
עוד משהו שנזכרתי בו, בזמן השינה הן שמות קלטת, הן שמות בווליום כל כך גבוה שזה מפריע לילדים להירדם, פשוט אבסורד.

המרגיעון : כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי

אני לא מתעלמת ממה שנכתב.. אני עוד חושבת.
תודה שלומצ

קשור ולא קשור.
הגן ילדים הזה שאני עובדת בו הוא פשוט נורא.
הוא מסמל בעייני הרבה דברים שאני לא מאמינה בהם.
מאוד קשה לי להיות שם, החלטתי להמשיך בינתיים, מסיבות כלכליות, מתוך ההבנה שלהיות בבית זה ממש גרוע, ובעיקר כי את הילדים אני אוהבת.
אני מאוד מתלבטת מה לעשות, אומנם אני חדשה שם אבל "אורח לרגע רואה כל פגע".
עם או בלי קשר לאג'נדה קורים דברים בגן שאני פשוט לא יודעת איך להתמודד איתם.
הגננות מאוד קשוחות עם הילדים, הן צועקות המון.
רוב הימים יש 3 גננות על 24 ילדים, לפעמים רק 2.
הן כל הזמן צועקות, כל הזמן, בזמן הפעילויות, בזמן האוכל, בזמן המשחק בחצר, והגרוע בעיני, בזמן שהן מנסות להרדים את הילדים!! מי יכול לישון כשצועקים עליו?
הילדים ניהיו קצת אפטים לצעקות, הם כבר לא ממש מקשיבים לצעקות, והם כמובן לא עושים מה שמבקשים מהם. אז הגננות מאימות, "אם לא תעשה ***** (השלם את החסר) אני אתן לך עונש/אתה לא תצא לשחק בחוץ/ (הגרוע ביותר) אתה לא תאכל (יש מחקרים שמראים ששימוש באוכל לצורך חינוך גורם להפרעות אכילה בשלב מאוחר יותר).
הן מנסות להכניס את הילדים לתוך תבניות מאוד ברורות, שמה לעשות לא לתאימות לכל ילד. היום אחת הגננות נתנה להם להדביק מדבקות ולצבוע, יש ילדה אחת שיש לה בעיות מוטוריות, והיא לא הצליחה כל כך, כשהיא כן הצליחה, היא הדביקה את המדבקות אחת על השניה, והגננת ממש צעקה עליה! "לא ככה!! למה את מדביקה אחת על השניה!! הנה תראי איך שני עושה!". כל כך כעסתי, מה זה משנה איך היא מדביקה??? העיקר שהיא מצליחה!! למה המדבקות צריכות להיות בקו ישר??? למי זה משנה?!
בגלל שהילדים לא ממש שמים פס על הגננות גם עלי הם לא ממש שמים. לצערי זה מצליח להוציא אותי משלוותי, וגורם לי להתנהג בדרכים שאף פעם לא התנהגתי ליד ילדים. ואני לא יודעת איך להתמודד עם ילד אלים, שלא מתייחס למה שאני אומרת וממשיך להרביץ. לקחת אותו בכוח? זה מפחיד אותי.
אני מרגישה שהבעיה העיקרית זה שהן שמות דגשים על הדברים הלא נכונים.
אני מתלבטת אם לעשות אם זה משהו ואם כן אז מה? לדבר עם הגנת הראשית? לדבר על זה עם מישהו מההורים? לשתוק?
אני בטוחה שההורים שולחים את הילדים לגן בידיעה שטוב להם שם, אבל אני לא בטוחה שז נכון, וקצת קשה לי עם זה. בעיקר קשה לי להיות חלק מזה, אבל אני לא יכולה להתעלם.

איפה עירית לוי ? נראה לי שצריכים אותה כאן
אולי תפני אליה?

אני קוראת את מה שכתבת, מתעלמת מה"מרמרת", ומבינה בין השורות שיש כאן סוג של דינמיקה, של דפוס התנהגות שבהכרח לא יביא הצלחות. יכול להיות שאת צריכה לקחת כמה צעדים לאחור ולעשות עבודת תשתית: מהם הדברים שבהם אני טובה/חזקה/בעלת יתרון יחסי, מהם הדברים שאני אוהבת לעשות, אילו מסלולים בחיים יובילו אותי לעסוק בנושאים שמעניינים אותי, ממה עלי להתרחק (כי אני לא אוהבת / לא טובה / לא מתאימה).
ואני אשתמש ברשותך בדוגמא שנתת: אם החלום שלך הוא להיות מנכ"לית של חברה, וכרגע אין לך שום הכשרה מתאימה הייתי מציעה לך לפעול במקביל בשני מישורים:
1) למצוא עבודה בתור מזכירה / עוזרת מנכ"ל / פקידת קבלה / אדמיניסטרציה כלשהי
2) ללמוד בקורסי ערב - ניהול משרד, שיווק, פרסום, כלכלה, חשבונאות, ניהול פרוייקטים, השמת עובדים וכו'
במשך הזמן תוכלי להתקדם כלפי מעלה בתפקידים, כאשר הניסיון וההכשרה המקצועית שאת רוכשת בהדרגה מהווים את הבסיס לקידום.

זו כמובן דוגמא אחת. אפשר לבנות תוכנית כזו לכל אחד. העבודה הקשה (בעיניים שלי) היא התשתית המקדימה. למצוא את מה שגורם לך לניצוץ בעיניים.
בהצלחה מוצאת יקרה!

בוודאי שזה שיעור.
לא היה מוצלח כי חשבתי שזה תחום שאני מבינה בו, והסתבר שממש לא.
מה מתוך זה היה בשליטתי? כנראה שהרוב, פשוט פניתי בכיוון שלא מתאים לי.
מה אני אשנה? לא אנסה לקפוץ מעל הפופיק, כנראה שניקוי רצפות שטיפת כלים וניגוב טוסיקים יותר מתאים לי (בלי לזלזל באלה שעושים את זה).
אני לא בטוחה שסימולציות היו עוזרות פה, יש דברים שאני פשוט לא יודעת.
ואם יורשה לי להגזים לצורך ההתמרמרות, זה כמו שמנקה רחובות (שוב בלי לזלזל) ינסה להתקבל למשרת מנכ"ל....
עד כאן התמרמרות.... להיום... לעכשיו...

אני מציעה להתייחס לראיון הזה בתור שיעור לכל דבר. מה גרם לכך שיהיה לא מוצלח. מה מתוך זה יכול להיות בשליטתך? מה תשני על מנת שבפעם הבאה המקרה לא יחזור על עצמו?
שווה גם לבצע סימולציות עם מישהו שמבין, כדי להיות מוכנה טוב יותר בפעם הבאה.
בהצלחה!

אני מרגישה כאילו מחובר לי חבל גומי לגב, אני כל הזמן מנסה להתקדם, זה קצת קשה כי הגומי מושך אחורה, ואחרי כל פעם שאני מנסה לעשות כמה צעדים קדימה, הוא כנראה מתוח מדי, ופשוט מעיף אותי חזרה אחורה, לנקודת ההתחלה.
הראיון היה ממש גרוע, עוד אין תשובה, אבל אני בשלב הנמכת הציפיות...
"כגודל הציפיות - גודל האכזבות"

מוצאת יקרה, אני מזמינה אותך לדף הבית שלי, אם את מעוניינת, תשאירי פרטים (או תשתמשי בשלי...)

נועה אני מהתחום , אבל נראה לי שזו פלישה לדף של לא מוצאת ... חוץ מזה שאני במצב קצת דומה לשלה לעיתים קרובות.

חשבתי שכדאי גם לשתף בדברים הטובים ולא רק הרעים...

נהדר לשמוע

יש פה מישהי מתחום ההפקות/טלוויזיה /קולנוע

חשבתי שכדאי גם לשתף בדברים הטובים ולא רק הרעים...

ואולי בכל זאת דברים מסתדרים....
ההוא ששלחתי לו קורות חיים התקשר והתנצל שהוא היה עסוק אבל ישמח להיפגש.
את העבודה בגן למרות שאני לא אוהבת, החלטתי להמשיך, לשמחתי זה הוביל לעוד כמה עבודות קטנות מהצד.
הלימודים מאוד קשים אבל אני לא מוותרת לעצמי, צריך להתמודד עם דברים שפעם התעלמתי מהם וחשבתי שיעלמו, אבל גיליתי שהם מסתתרים מאחורי הפינה ומחכים לי, לא הולכים לשום מקום, חלקם אפילו גדלו עם השנים.
מנסה להזיז דברים בעוד מקומות בחיים, זוגיות, בריאות, משקל, יחסים עם העולם, יחסים עם עצמי, בשלות, בגרות.....
מקווה שתזוזה קטנה למטה תזיז דברים גדולים למעלה. רק מאוד מפחדת שכל המגדל יתמוטט....
תודה לכל המגיבות, העוזרות והמציעות... עזרתן הרבה...
ליל מנוחה

איזה הרגשה נוראית, אפילו הגוף מתחיל לאותת שזה לא המקום שלי.
אני כבר מכירה את הסימנים, מעבר לחולשה והעייפות, מתחילים כל מיני תסמינים נוראים שאני יודעת ששמתחברים באופן ודאי למצבים כאלה אצלי.
אז החלטתי שאני לא ממשיכה שם, אבל כבר התחייבתי על היום ומחר, היום רק שעתיים, אבל מחר יום מלא. ואני לא אחת שמבריזה (שוב המוסר עבודה הטוב מדי שלי)
ושוב אני חוזרת לאותה נקודה, שוב לחפש עבודה, ולמרות שהבטחתי לעצמי שלא אחזור למלצר, כרגע זאת נראת האופציה היחידה.
ואיך מחפשים? הרי ברור לי שאת העבודה שמתאימה לי אני לא אמצא באולג'ובס (למרות שגם שם אני מחפשת).
ואולי להתפשר ולעבוד בעבודה נוראית עד שיגמר הקורס ואני אוכל לעבוד במה שאני כל כך רוצה...?

היא התקשרה שוב, אולי בכל זאת אני אסכים לבוא היום, אז הסכמתי, חייבים לזוז לא? אסור להיתקע במקום...
אז הלכתי, 2 גננות על 23 ילדים (זה חוקי?)... איזה סיוט!
כבר עבדתי עם ילדים, אבל שם הבעיה היא לא הילדים, אלא הגננות, הן כל כך עסוקות בלצעוק ולאיים שהילדים כבר לא שמים עליהן פס.
איזה שאיבת כוחות, חזרתי הביתה אחרי 6 שעות עבודה, אבל מרגישה כמו 24 שעות לפחות. סמרטוט סחוט.
אז אני זזה, אבל מה קורה כשזזים למקום הלא נכון? איך לא נתקעים שם?

_ואני לא מצליחה להבין למה...
ואיך שוב התחרבנה לי הקארמה, ומה עשיתי לא בסדר..._
לא עשית שום דבר לא בסדר, הכל טוב, זה תקופות בחיים, זה חלק מהחיים, הכל טוב אצלך! מזל בא והולך אבל תשמרי על עצמך עם עיניים פקוחות, ואל תפגעי בעצמך ותאשימי אותך במשהו שהוא לגמרי לא בשליטתך

אם משהי מבטלת לך 5 דקות לפני זה חוסר אחריות והתחשבות שלה, ובמילא לא כדאי לך בוסית כזאת
תני לעצמך את הזמן למצוא

ובדיוק כשחשבתי שהכל מסתדר....
אחרי שכל הלילה חלמתי שאני צועקת הצילו!, אחרי שקמתי ממש מוקדם בבוקר, אחרי שהתארגנתי בהתרגשות, 5 דקות לפני שהגעתי לעבודה, התקשרה הבחורה שרצתה שאני אעבוד אצלה, והודיעה שהיא בעצם לא צריכה.
ואני לא מצליחה להבין למה...
ואיך שוב התחרבנה לי הקארמה, ומה עשיתי לא בסדר...
ונראה לי שאני פשוט אזחל חזרה למיטה..

"שזולג לך בקלי קלות מהאצבעות "
מעולם לא היה כזה דבר...
לעשות פעולות פיזיות בעולם, ואז מצב הרוח ישתנה
הכי פיזי שבא לי עכשיו זה מיטה..

אז הפעם זה קרה בעזרת חברה שנתנה את הטלפון שלי לכמה אנשים (וככה הגיעה הצעת העבודה), אבל אני מרשה לעצמי להאמין שזה קרה כי הייתי כבר מוכנה שזה יקרה, ובעיקר רציתי שיקרה.

ואני מרשה לעצמי להאמין שזה כי אותה חברה נתנה את הטלפון שלך (-: , בגלל הפעולות הפיזיות שנעשו.
כפי שאת רואה, לפעמים הפעולות והתוצאות, התזוזות הפיזיות, הן שמשפיעות על מצב הרוח.
לפעמים אפשר לעבוד על מצב הרוח ואז דברים פיזיים ישתנו בעולם, ולפעמים אפשר ההיפך,
לעשות פעולות פיזיות בעולם, ואז מצב הרוח ישתנה.

מותק תבדקי בפנוכו שלך מה את יודעת לעשות טוב,מה את אוהבת לעשות שפשוט לך "שזולג לך בקלי קלות מהאצבעות " ומזה תפרנסי את עצמך כשתחליטי שאת ממש רוצה ???אולי?

ובכל מקרה, תוך כדי שאני מנסה לזוז ולשנות קצת את המקום (מהספה למחשב וחוזר חלילה, סתם), נראה לי שהפלתי את החלק הראשון של הדומינו, ודברים מתחילים לזוז קצת.
שלחתי קורות חיים, אומנם לא קיבלתי תשובה, אבל באותו יום באה אחת השכנות להציע לי עבודה לכמה שעות בשבוע, לא עשיתי עם זה הרבה, אבל הייתי מלאה כוונות, בערב התקשרה הדיאטנית ושאלה למה לא באתי הרבה זמן, ואתמול קיבלתי הצעת עבודה, אומנם רק לחודש חודשיים, אבל כנראה שצריך להתחיל לסובב את הגלגל כדי שדברים יקרו.
אז הפעם זה קרה בעזרת חברה שנתנה את הטלפון שלי לכמה אנשים (וככה הגיעה הצעת העבודה), אבל אני מרשה לעצמי להאמין שזה קרה כי הייתי כבר מוכנה שזה יקרה, ובעיקר רציתי שיקרה.
ואלי פשוט צריך לכתוב את זה חזק וברור, ואז נפתחים השמיים (או אולי אמא אדמה, עוד לא החלטתי), ומשהו קורה שם ודברים מתחילים לזוז.
אולי זאת הזדמנות לבקש עוד משאלות?

במה את רוצה לעבוד? שלחי לחמך על פני באופן...
אני חושבת שחלק מהבעיה שפשוט אין לי מושג, אני לא יודעת מה עושה לי טוב.

אולי אם המצב הכלכלי מאפשר תתחילי לעשות משהו שאת רוצה לעשות
לשמחתי זה מה שאני עושה עכשיו, אני לומדת משהו שמאוד מעניין אותי, אבל רק עוד חצי שנה אוכל לעבוד בזה, בתקווה שאצליח.

בובת כרוב- רשימה כזו זה רעיון מצויין, תכף אתחיל לעבוד עליה

אה.. ההצעה הכי טובה- "תעשו" ילדים...
בבוא הזמן, אנחנו עוד צעירים...


הנשימה הזו שאת לא רוצה לנשום... הרבה טמון בה.
אני קוראת אותך שוב ושוב, מנסה להפנים

- שהדבר הכי חשוב זה לזוז מהמקום שאתה נמצא
אני מאמינה בזה באמת ובתמים, אנסה להתחיל לזוז, כי המקום הזה באמת לא טוב...

יש לי הרגשה, שאת צריכה לבשל לאנשים, או אם להיות יותר ספציפית- להכין עוגות ולמכור אותן.
מעניין, בשבועות האחרונים אפיתי כמה עוגות, שלא כהרגלי, לצערי אף אחת לא הצליחה.. אבל אני ממשיכה לנסות..

יש לי הרגשה, שאת צריכה לבשל לאנשים, או אם להיות יותר ספציפית- להכין עוגות ולמכור אותן.

קראתי בספר על משברים שאנשים עוברים- שהדבר הכי חשוב זה לזוז מהמקום שאתה נמצא.
האדם שכתב את זה, שכחתי את שמו, איבד את הרגל שלו על מוקש.
הוא נכנס לדיכאון ולא רצה לעשות כלום, בהמשך הגיע אליו לשיקום, אדם שעבר חויה כמוהו, והראה לו שהוא הצליח להשתקם.
בעקבות זה, הוא החליט שגם הוא יכול.
לאחרונה הוא הוציא ספר על אנשים לאחר משבר, ואיך יוצאים מזה.
בספר הוא כותב, שהדבר הכי חשוב במשבר, זה לעשות משהו, לא משנה מה.
ללכת למכולת, לשכנה, לדואר, פשוט לזוז.
לא להשאר במקום.
אני גם מאמינה שצריך להתחיל לזוז והתזוזה מובילה לזו שאחריה וכך הלאה.
תחריכי את עצמך לזוז מהמקום הלא מוצלח שאת נמצאת בו.
גם אם כרגע את לא בשלה, לא יכולה, לא מוצאת עבודה.
עדין את יכולה לעשות דברים אחרים. תתחילי מהדבר הכי קטן ופעוט, ותנסי לראות את הערך שבמעשה, גם אם הוא מעשה קטן מאד.
אני זוכרת שקראתי פעם על אשה שהיו לה קשיים בתחום מסוים, והיא יצאה לסדנא בנושא.
היא כתבה שבסדנא היא לא יכלה לעשות כלום, היתה פאסיבית וחסרת כוחות,
אבל היא ידעה להעריך את העובדה שהיא בכל זאת נכחה שם ויצאה לסדנא הזו.
היא כתבה "בשבלי עצם היצאה לסדנא היתה ניצחון". המשפט הזה, מלווה אותי כבר כמה שנים!
אז יאלה, תעשי מעשה קטן, תשמחי בו, והוא יוביל לזה שאחריו.
כך האנרגיות עובדות, אני מאמינה.

ואני רק רוצה להיות עסוקה, ושלא תיהיה לי דקה לנשום.

הנשימה הזו שאת לא רוצה לנשום... הרבה טמון בה.

בדיוק קראתי עכשיו מאמר בנושא של טכניקת ההתמקדות. יש שם משפט שמנסח טוב את הרעיון הבסיסי:
יוג'ין ג'נדלין (ממציא השיטה) כותב: " נדמה לנו שאנו יכולים להפוך לטובים יותר ע"י שלא נאפשר רגשות שליליים. אך זה רק שומר אותם סטאטיים ובלתי משתנים, משנה לשנה. מה שלא מורגש לא יכול להתפתח ולהשתנות."

הנשימה הזו מכילה את כל הנושאים שעליהם בעצם לא עבדת עד היום, או לא מספיק, ושם טמון הפוטנציאל שלך לצמיחה.

את כמובן מוזמנת לפרט באילו תחומים את שוקלת לעבוד, וננסה לחשוב יחד איתך, אבל יש פה משהו שהוא יותר מזה.
תהליך שיש לך הזדמנות לחוות.

במה את רוצה לעבוד? שלחי לחמך על פני באופן...

ואולי העניין הוא לא בעבודה עצמה. אלא למצוא את אותו במקום שבו תרגישי שלווה, מועילה ושמעניין לך. והמקום הזה הוא לאו דווקא מקום פיזי או תעסוקתי.

לא מוצאת
אני מבינה אותך כל כך,הייתי שם עד השבוע,בתחילת השבוע התחלתי לעבוד,
ילדתי לפני יותר משנתיים, אני כבר כמעט שנה רוצה לעבוד ואין לי מושג במה
(יש לי מקצוע שלמדתי 4 שנים אבל אני מעדיפה כמעט כל דבר אחר)
ואיך משלבים עבודה עם אמהות?
ניסיתי לעשות הרבה דברים עצמאיים ולחלקם יש פוטנציאל , אבל אני אגיע אליהם בהמשך,
אני עוד לא במקום של להיות עצמאית כנראה.
אז נורא קל להגיע למצב שאין אנרגיות ואין כח לקום בבוקר,ההערכה העצמית יורדת
ורגשות האשם מתגברים,אבל אם באמת רוצים למצוא עבודה צריך לעשות צעד או שניים בשביל זה,
אפילו כל יום משהו קטן שאת מסוגלת לעשות,תחשבי שהיקום רוצה לעזור לך ואת צריכה להראות נכונות,
לי היה קשה אפילו לבנות קורות חיים,אני כ"כ לא מאמינה במסמך הזה שלא ידעתי כבר אם זה עוד אחד
מהתירוצים שלי,אבל החלטתי לעשות מה שהתאים לי יותר-
האמנתי שדבר ראשון, אני צריכה לחזור למעגל העבודה,כי אם אחפש את העבודה המושלמת
אשאר בבית, ברגע שנכנסת למעגל העבודה יהיה לך יותר קל להתקדם וכשתרגישי בנוח לעבוד
במקצוע שאת רוכשת תוכלי להתקדם לשם,בקצב שלך,
דאגתי להעלות את הערך העצמי שלי בעיני עצמי (ולפי הדרך שאת כותבת, את חייבת את זה לעצמך,אז מה אם אין לך תואר או מקצוע,
אני בטוחה שיש דברים אחרים שעושים אותך שווה,רק תגידי את זה לעצמך וזה טוב שאת בררנית ולא מוכנה לעבוד בכל דבר,
תאמיני שיש עבודה שתפורה עלייך, רק שעדיין לא מצאת אותה ואת בדרך, היא מחכה לך)
עבודה אנרגטית- רשמתי לעצמי מה אני כן יודעת שאני רוצה (גם אם זה מיקום פיזי,
שעות,ימים וכו') ועשיתי לי מנטרה "אני מזמנת לי את העבודה האידיאלית בשבילי" אמרתי אותה כל הזמן...
והדבר שנראה לי שדחף את העיניינים קדימה-שלחתי מייל של כמה שורות, מנוסח ונעים לכל החברים שלי
ולעוד מיני מקומות שנראו לי,קיבלתי הצעות והרבה חיזוקים וזה הניע אותי ונתן לי אנרגיה,
שלחתי את המייל לפני שבועיים והנה זה עבד (לא דרך המייל דרך אגב,אבל זה לא משנה),אני די מרוצה מהעבודה שמצאתי
ואפשר להגיד שהיא תואמת במדוייק את המיקום שרציתי, אופי מקום העבודה, השעות שרציתי...

יאללה,לכי על זה...(-: אין לך מה להפסיד

אולי אם המצב הכלכלי מאפשר תתחילי לעשות משהו שאת רוצה לעשות (אם באומנות אז לקנות את החומרים הדרושים למשל) או ללמוד משהו שמעניין אותך ,ללמוד ימימה, משהו יותר לנשמה, כי בסך הכל הכל מתחיל מבפנים וכשטוב לך אז באות הרעיונות ומתממשות בשמחה ואהבה.
בעיקר- תחליטי, קחי את עצמך בידיים, תדחפי את עצמך למרות שקשה, כי את היחידה שיכולה לעזור לעצמך, הכל תלוי בך.
בהצלחה 
אה.. ההצעה הכי טובה- "תעשו" ילדים...

כבר כמה חודשים טובים (או לא טובים) אני בבית.
לא מוצאת עבודה, ולפעמים לא ממש מחפשת.
לפעמים מתעצלת לחפש, לפעמים מוצאת ומתעצלת להתקשר, לעיתים מאוד רחוקות כן מתקשרת, אבל אז הצד השני לא רוצה/צריך/מעוניין/מתאים.
חלק מהעבודות נראות לי ממש משפילות, לרוב העבודות אני פשוט לא מספיק טובה.
אין לי תואר, אין לי מקצוע, אני עושה עכשיו קורס מקצועי שאני מקווה לעסוק במקצוע, אבל זה יקרה רק עוד חצי שנה. וגם אז אני חוששת שלא אהיה מספיק טובה.
אני לא נהנית להיות בבית, אין לי הרבה מה לעשות, עדיין אין לי ילדים, והבית רוב הזמן נקי ומסודר.
בעיקר אני לא נהנת כי אני מלאה ברגשות אשמה, בעיקר על זה שבן זוגי הוא המפרנס היחידי.
אני יודעת שיש המון אנשים שהיו מתים לכל כך הרבה זמן פנוי כמו שיש לי, ואני רק רוצה להיות עסוקה, ושלא תיהיה לי דקה לנשום.
אני מאוד בררנית, כבר לא מוכנה לעבוד בכל דבר, אני מרגישה שעברתי את הגיל, או יותר נכון את השלב, מילצרתי, ניקיתי בתים, טיפלתי בילדים ושוב מילצרתי. לא רוצה עוד.
אני מטפסת על הקירות, מכירה כבר את לוח השידורים בע"פ.
גיליתי שזה גרם לי להפסיק לעשות עוד דברים, כבר אין חשק לקום בבוקר, אין כוח להתלבש, אין כוח לצאת סתם מהבית, אפילו לא למכולת.
תירוצים לא חסרים, יש לי אוקיינוס שלם של תירוצים.