על ידי תמרוש* » 15 מאי 2005, 06:25
חיה, רוצה לתמוך בך, רוצה לעזור ולא יודעת איך.
רוצה להפנות אותך לאנשים שיעזרו לך למצוא את הכוח שבך, את הטוב שבך,
את היכולת לתת מעצמך באהבה בלי להרגיש נפגעת.
את השלווה והשמחה שבלהיות עם אנשים טובים.
תזכרי שיש בתוכך את כל הדברים האלה. למרות שעכשיו, נראה לך שאת לא יכולה לסלוח, לא יכולה להיות ברכות עם עצמך ועם אנשים אחרים, יש בך את זה - אי אפשר לאבד את היכולת הזאת - רק צריך זמן ועבודה כדי ללמוד איך להוציא אותם אל האור, להוריד מהם את שכבת האבק והרקבון שכביכול אחז בהם, ולראות שכל התכונות הטובות נשמרו בתוכך, רק התכסו בשכבות רבות של כעס, אך לא נהרסו ממש.
את אומרת ש"אולי כבר מאוחר מדי" ודברים מהסוג הזה. תשתדלי להפחית במחשבות ואמירות כאלה. במקום זה תתרכזי במה שאת עושה: איך אתץ יכולה לסייע לעצמך? אילו צעדים ממשיים את עושה כדי לעזור לך להחלים ולהשתקם?
מה את יכולה לעשות, ועדיין לא התחלת?
תנסי להימנע כרגע מביקורת עצמית. זה מאוד חשוב. במקום להגיד: "אני הורסת, אני שונאת, אני ממשיכה להזיק" תגידי: "עשיתי שגיאה. לא נורא, בפעם הבאה אני אעשה את זה טיפה יותר טוב".
איזו עזרה ממשית (לא וירטואלית) את יכולה לתת לעצמך? למי את יכולה לפנות?
ספר מומלץ:
"לדרוש אלוהים" של כספי (שכחתי את שמו הפרטי). פסיכולוגיה שאלוהים במרכזה. מאוד נוקב, מאוד יפה
אם לא בא לך על אלוהים: "סרטן כנקודת מפנה" של ד"ר לארי לה-שאן. פסיכולוג מעולה, כמו שפסיכולוגים אמורים להיות: הומאני, תומך, מעצים את האדם שמולו. הוא פוגש אנשים עם סרטן ועוזר להם להפוך את חייהם למשמעותיים יותר.
כשאת חושבת ש"עכשיו כבר מאוחר מדי", תקראי כמה מהסיפורים שלו על אנשים שאפילו חודש לפני מותם שינו במקצת את חייהם, וכמה שזה היה חשוב ומשמעותי. להם ולכל משפחתם.
חיה, רוצה לתמוך בך, רוצה לעזור ולא יודעת איך.
רוצה להפנות אותך לאנשים שיעזרו לך למצוא את הכוח שבך, את הטוב שבך,
את היכולת לתת מעצמך באהבה בלי להרגיש נפגעת.
את השלווה והשמחה שבלהיות עם אנשים טובים.
תזכרי שיש בתוכך את כל הדברים האלה. למרות שעכשיו, נראה לך שאת לא יכולה לסלוח, לא יכולה להיות ברכות עם עצמך ועם אנשים אחרים, יש בך את זה - אי אפשר לאבד את היכולת הזאת - רק צריך זמן ועבודה כדי ללמוד איך להוציא אותם אל האור, להוריד מהם את שכבת האבק והרקבון שכביכול אחז בהם, ולראות שכל התכונות הטובות נשמרו בתוכך, רק התכסו בשכבות רבות של כעס, אך לא נהרסו ממש.
את אומרת ש"אולי כבר מאוחר מדי" ודברים מהסוג הזה. תשתדלי להפחית במחשבות ואמירות כאלה. במקום זה תתרכזי במה שאת עושה: איך אתץ יכולה לסייע לעצמך? אילו צעדים ממשיים את עושה כדי לעזור לך להחלים ולהשתקם?
מה את יכולה לעשות, ועדיין לא התחלת?
תנסי להימנע כרגע מביקורת עצמית. זה מאוד חשוב. במקום להגיד: "אני הורסת, אני שונאת, אני ממשיכה להזיק" תגידי: "עשיתי שגיאה. לא נורא, בפעם הבאה אני אעשה את זה טיפה יותר טוב".
איזו עזרה ממשית (לא וירטואלית) את יכולה לתת לעצמך? למי את יכולה לפנות?
ספר מומלץ:
"לדרוש אלוהים" של כספי (שכחתי את שמו הפרטי). פסיכולוגיה שאלוהים במרכזה. מאוד נוקב, מאוד יפה
אם לא בא לך על אלוהים: "סרטן כנקודת מפנה" של ד"ר לארי לה-שאן. פסיכולוג מעולה, כמו שפסיכולוגים אמורים להיות: הומאני, תומך, מעצים את האדם שמולו. הוא פוגש אנשים עם סרטן ועוזר להם להפוך את חייהם למשמעותיים יותר.
כשאת חושבת ש"עכשיו כבר מאוחר מדי", תקראי כמה מהסיפורים שלו על אנשים שאפילו חודש לפני מותם שינו במקצת את חייהם, וכמה שזה היה חשוב ומשמעותי. להם ולכל משפחתם.