[u]ומעבר לזה, פתאום לא ראיתי את עצמי שייכת לנשים בבית כנסת...הרגשתי שונה...שיש לי עוד מה לומר לעולם לפני שאני סוגרת את עצמי בכול המובנים...בעיקר ביצירה..שזה לאו דווקא משהו צנוע..[/u]
כאישה דתיה מאוד מבית דתי . אני רוצה לומר לך מעומק הלב :
יש לך המון מה לומר לעולם , ובעיקר לנו : הדתיים מבית,
תנועת התשובה ששוטפת אותנו בשנים האחרונות , נותנת לנו , הדתיים מבית, המון .
ומעשירה את האמונה שלנו , בהמון מימדים.
אז תודה לך על כך שאת שונה .
והלוואי שבתוך העולם המאמין תמצאי כוחות גם ליצירה.
מאחלת לך המון הצלחה.
ודרך אגב : עליות וירידות, נפילות והתעלות . יש לכולנו.

כמה זמן לא כתבתי.
עכשיו זה הזמן לחזור.
כמה דרך עברתי.
יש לי אהבה גדולה.גבר מיוחד במינו. דתי. כבר 12 שנה.כימיה מדהימה.אני ממשיכה להתחזק מיום ליום.
@}

תודה כול כך ניצה פורחת ובן עמי...מאוד מרגש אותי מה שכתבתם לי...
מקווה שהתקופה הכואבת הזו תעבור, שאמצא את מקומי, שאתחזק נפשית רגשית ורוחנית, שאכיר גבר מקסים שאוהב והוא אותי, שהכול יסתדר לטובה..הלוואי.

[u]ואני מבינה ומרגישה שאני יכולה להישאר אישה, עם אותם הרגלים (פחות או יותר), ועדיין לשמור שבת, כשרות, עבודת מידות,ללכת לבית כנסת, להתפלל ,לשאוף לבנות בית יהודי ,ולרצות להתחתן כדת וכדין גם אם האדם שמולי לא עובר את אותו התהליך שלי. הוא מאוד אוהב את הדרך שלי והאמונה שלי.[/u]
|גזר|

בס,ד
קראתי את הבלוג רק עכשיו.
והוא מקסים.

לגבי לשנוא רשעים-
פעם, כשרב אחד אמר על הקיבוצים שהם אוכלי שפנים ונבלות, הרבי הזדעזע ואמר שאינו מבין,
האים הרב לא חושב שיש די מקטרגים שצריך להוסיף אליהם..

חוץ מהעובדה שיתכן מאוד שיש אתאיסטים גמורים שעושים הרבה נחת שם למעלה במעשים שעושים,
ויתכן שיש דתיים גמורים שעושים בדיוק להיפך.

אני מבית דתי, מבני עקיבא.
הייתי אחרי השירות במדרשה של הרבי ליד ה- 770, בברוקלין.
היה נפלא ללמוד חסידות, היה יותר מנפלא לשמוע את הרבי.
אך בחרתי להמשיך בדרכי שלי, עים הרבה דברים שלקחתי משם, כמובן.
הרבה מהקבוצה הישראלית, מבתים חילונים חזרו בתשובה, והתחתנו שם.
חלקם מצאו את עצמם מאושרים, במשפחה שהקימו, בילדים, בקהילה, באופן החיים שבחרו.
חלקם שינו את דעתם מספר שנים אחרי, ומצאו את עצמם עים ילדים שגדלים בעדה החרדית, משפחה חרדית,
כשהם, מבפנים כבר לא.
וזה מצב נורא.
נורא מכדי שאפשר יהיה לתאר אותו.
אולי הם פשוט התחתנו לפני שירדה ההתלהבות הראשונית.
אולי צריך להכיר את העולם הזה טוב, ורק אים מקבלים אותו על הטוב והרע שבו, אז להצתרף.
לדעתי,זה עולם עים הרבה חסד, אחריות של קהילה, טוב נפלא.
אך בעולםהחרדי, יש זרמים, שבהם יש גםצד אחר. לא נפלא להחריד.
ולא לכל אחד העולם הזה מתאים.
הכרתי כמובן גם חוזרים בשאלה, מבני ברק, שעשו דרך ארוכה כדי לחזור בשאלה.
חלקם מרגישים שבחרו בחיים אחרים, וניצלו מהעולם החרדי.
חלקם אחרי כמה שנים התאכזבו מאוד, החזירו את הכיפה, וחזרו לקהילה הדתית.

רציתי להוסיף, שלפעמים עדיף בעיקר בגיל 30 פלוס, להמשיך בדרך החיים-
בעבודה בלימודים, ולשלב בחיים את הלימוד.
לא תמיד לרוץ מהר קדימה זו ברכה.
אפשר ללכת לשיעורים שבועיים, יש בבתי חב,ד וגם אחרים.
שם תוכלי להכיר זרמים שונים היהדות, הגישות שונות, ולפעמים תהום מפרידה בין זרם לזרם.
אבל כדי לשמור תורה ולקיים מצוות, לא צריך להצתרף לאף אחד.

אפשר לפתוח קיצור, לקנות ספרים, וספרים ישנים עדיף, ולהתקדם בקצב שלך, בדרך שלך.
אומרים, שהקשר בין הרבי לחסידים אינו תלוי או מושפע ממקום, או זמן.
אתה יכול להיות חסיד של רבי שהסתלק לפנ י100 שנה..
או כפי שהיה בעבר, חסיד של רבי שנמצא מעבר למסך הברזל של רוסיה.
הקשר בין הרבי לחסידים, אינו תלוי או מושפע ממקום, או זמן.
ולדעתי, אינו תלוי גם, בחברות בקהילה כזאת או אחרת.
ואים הקשר בין הרבי לחסידים, אינו תלוי או מושפע ממקום, זמן, או כרטיס חבר בקהילה כזאת או אחרת,
קל וחומר הקשר איתו.

בהצלחה בכל דרך שתבחרי.
קוראת.

[po]לב אמיץ[/po] יקרה מאוד, כמה כואב לשמוע.
ומצד שני, זהו תהליך מובן ואפילו הייתי אומרת שידוע מראש שקורה אצלך.
אני חושבת שהתהליך שאת עוברת צריך להיות עם יד על הדופק. שתדעי מה שאת עושה, שתסכימי עם זה מבפנים, שתהיי מודעת לו. אם את מחליטה להתלבש בצניעות למשל, שתהיי מודעת לכך שזהו צעד שבו את מקריבה משהו מעצמך ושתסכימי להקריב מעצמך. צניעות זה לא דבר קל. אולם ברגע שמבינים את זה ומפנימים את המתנה שבזה, זה הופך להיות אות כבוד וגאווה בשביל הנשיות שלנו.
כרגע את לא שם. כרגע הנשיות שלך עדיין צמודה לגינס (בתור משל כמובן). אני מאמינה שעלייך כרגע דווקא לשים גינס, דווקא לחוש ולא להחניק את מה שמרגיש לך כעת כנשיות.
תוך כדי, נסי להבין את עניין הצניעות, נסי להחליט מדי פעם ללכת בצניעות מסויימת [b]בשבילך[/b].
באיזשהו שלב תצטרכי להחליט על כך במודע. שימי לב שזה לאו דווקא צריך להגיע מבפנים, זה יותר טוב כשזו החלטה מודעת ושכלית. אבל זו צריכה להיות החלטה.
אותו הדבר לגבי דברים אחרים. את לא חייבת ללכת לבית כנסת וגם לא למדרשה. את יכולה להאזין לשיעורים בביתך.
וגם אל תחשבי על חתונה או על כך שרק אחרי חתונה תלכי צנוע. מחשבות כאלה לא יובילו אותך לשום מקום, כי למעשה את כבר מחליטה שלא להחליט עד שתינשאי...
לגבי היצירה - תעשי יצירה, תעשי ותהיי מודעת ליצירה ולמה שזה עושה לך. באיזשהו שלב נסי להפוך את היצירה הזו לצנועה יותר. עשי זאת במודע, בהחלטה.
רק מתוך החלטה כנה ואמיתית עם עצמך תוכלי לעמוד בזה. אבל אם ההחלטות שלך באות ממצב חיצוני, זה לא ילך, גם אם תינשאי לדוס!
ועוד משהו - תהילים תהילים תהלים. זה הדבר שהכי חיבר אותי למציאות.

כן...ניצה יקרה, באמת נעלמתי...

עוברת תהליך לא פשוט בתקופה הזאת...נפילה, ירידה, לא יודעת איך לקרוא לזה...
לא בא לי יותר ללכת למדרשה. אני מרגישה שונה משאר הבנות...יש לי אופי כבר עצמאי, חזק, משלי... אחרי תואר שני ולימודי אומנות בחו"ל, קשה לי לכבול את המחשבה שלי ..
געגועים ליצירה, לצד היוצר שבי, אכזבה גדולה מקשר, הם אלו שגרמו לי תחושת התרחקות...
יום ששי חשבתי לעצמי בעצב, כשהדמעות לא מפסיקות לרדת לי: איך זה קורה, שלפני חודשיים הייתי בסוג של היי...הרגשתי הכי שלמה עם הדרך הזאת, של חזרה בתשובה, התחלתי ללכת עם בגדים צנועים, הכול, דיברתי והתפללתי להשם בכול רגע פנוי...
והיום אני מרגישה התרחקות, משהו בי נפגע...
ומעבר לזה, פתאום לא ראיתי את עצמי שייכת לנשים בבית כנסת...הרגשתי שונה...שיש לי עוד מה לומר לעולם לפני שאני סוגרת את עצמי בכול המובנים...בעיקר ביצירה..שזה לאו דווקא משהו צנוע..
שמתי ג'ינס בפעם הראשונה מזה כמה חודשים....
הרגשתי שכבלתי את הנשיות שלי, זו שאני מכירה ורגילה אליה...ובכלל, הרגשתי שחזרה בתשובה חיצונית תהיה רק לאחר שאתחתן, אחרת אין לזה ממש הגיון...:שמירת נידה- רק עם בן זוג כמובן, וצניעות- גם ככה אף פעם לא התלבשתי פרובוקטיבית, אבל לכסות את עצמי ולהראות דוסית עוד לפני שיש לי בכלל מישהו- זה כבר חוסם אותי...
כי רוב הבנות שאני מכירה שחזרו בתשובה, זה היה בעקבות החבר או הבעל, ששניהם חזרו בתשובה...
השם יודע כמה רציתי והייתי מוכנה לחיים האלה עם הבחור ,כששנינו התחזקנו והייתי מוכנה ללכת עד הסוף איתו. אבל הוא כול כך איכזב אותי, שפתאום משהו בי נשבר, פתאום זה חסר הגיון...
ברור שמבחינת אמונה,יש לי את החיבור החזק. אבל גם זה התערער בימים האחרונים, אבל יודעת שזה זמני.
בקיצור, תהליך לא פשוט, עם עליות וירידות...
אבל אתמול משהו בי שוב התחזק, בעקבות אישה אחת מיוחדת בבית כנסת, איתה דיברתי, והיא שונה מכול האחרות..
אפרט בהמשך..@}

מקפיצה ל [po]מה חדש[/po]
[po]לב אמיץ[/po] לאן נעלמת לנו???

תודה [po]סגו לה[/po] מקסימה@}

לאט לאט הפצע מתחיל היסגר, הכוח של החיים שול הרצון שלי לבחור בלמעלה, בהתקדמות, בצמיחה ,יותר גדול מהכאב של אובדן קשר. ככה השם רוצה, להצמיח אותי ולתקן מקום בתוכי שרציתי להדחיק. יודעת שמעז עוד ייצא מתוק ושהכול לטובה.
מתמקדת בטוב שיש לי, ויש לי הרבה.
זה מדהים איך כאב מביא איתו צמיחה, כאילו מכריח אותי לצמוח, במקום שרציתי להדחיק, לדחות. כמו כאבי לידה...חייבים לעבור את הכאב כדי להחיות משהו...
|L|

הי |L| אמיץ, אפשר לשאול באיזו מדרשה את לומדת?
אפשר במייל.

כואב לי.
הייתי במדרשה. חשבתי עליו כול הזמן. איך הוא התרחק כשהתקרבתי.ולהיפך. שלושה חודשים שלמים של קשר .
ועכשיו האגו שלי פגוע או מה שזה לא יהיה. הוא התקשר אליי לפני כמה ימים "לשאול אם הכול בסדר"..., מה איכפת לו?!
וכועסת על עצמי שאמרתי שהכול בסדר...כאילו הכול בסדר... בכלל לא הייתי צריכה לענות לו. הוא גם התקשר לפני כן ולא עניתי לו. והוא שאל למה לא עניתי לו אמרתי שראיתי רק אחר כך...טיפשה שכמוני. עכשיו הוא רגוע..במקום לא לענות לו, שידאג,שיפחד לאבד אותי...אני עונה לו כאילו כלום...כאילו הוא לא אמר לי כמה ימים לפני כן שאנחנו לא זוג ושהוא עוצר את עצמו כי הוא יודע שאני ארצה יותר....
כועסת עליו אבל בעיקר כועסת עליי, איך נתתי לעצמי להתאהב ככה. ב"חינם". פשוט לאהוב אותו, לתת בלי לקבל. להיות לו אוזן קשבת, תמיכה,מקום שהוא היה בא אליו אחרי העבודה ונרגע. ופתאום, כשהתחלתי אני להביע את הצורך שלי, הוא דחה אותי.
מתפללת שייפול לו האסימון ויבין שלא כול יום הוא יפגוש משהי שתאהב אותו כמוני.
יודעת שהוא מאוד אוהב אותי , את מה שאני ומי שאני. אבל קשה לו לקבל את האהבה שלי.
מקווה שהזמן יירפא את הפצע ,שהשם יירחם עליי ואבנה את הבטחון שלי מחדש. ואתגבר עליו. אמן.

הדברים שאת כותבת משמחים ומרגשים,
מכירה קונטאקט (אצלינו בישוב יש קבוצה פעם בחודש ואני מאמינה שיש בעוד מקומות)
מופע כזה יכול לעשות עבודה פנימית אמיתית,תהליך בירור מדהים-מקווה שתלכי על זה
(ותזמיני אותנו למופע הבכורה :-))

תודה [po]יער ה[/po] , זה נוגע ללב שחשבת עליי. איזה קטע שפתאם עליתי לך למחשבה...@}
תודה על מה שכתבת.

[po]סגו לה[/po]
[u]אולי תחשבי על דרך להעביר את התהליך בו את נמצאת למופע מחול?[/u]
העלית פה רעיון שממש גורם לי לחשוב עליו ברצינות. מרגישה את זה בוער בי.וזה יכול להיות מאוד מאוד מעניין לעשות מתהליך ההתקרבות מופע הבעה בתנועה. כי חשבתי על סדנת קונטאקט, אם את יודעת מה זה, ואז דמיינתי שזה יכול להיות עם גברים וזה טיפה הרתיע אותי , אבל רק עם נשים זה יכול להיות עוצמתי ומעניין,סיפור כזה של נשיות והתקרבות לעצמי.
אגב ,עולה לי רעיון נפלא.

_יש לי הרגשה שמה שנראה לך שהודחק איתו פשוט לא היה מתגלה בצורה אמיתית בכל מקרה.
מחכה לך מישהו שיגלה אותך בלי שתצטרכי להתאמץ,_

את ממש צודקת. ככה אני מרגישה.וזה באמת מה שקורה לי במציאות. שכנראה הנשיות שלי הייתה עצורה איתו. משהו בו חסם אותה.
זה מצחיק ומדהים אבל הכרתי כבר מישהו אחר, שמעריץ את הנשיות שלי ומאוד אוהב אותי, בלי סיבוכים והיסוסים.
הקב"ה לא רצה להשאיר אותי בכלל עם הכאב שלי, ממש יום אחרי שנפרדתי פגשתי את האדם הזה,אדם שתמיד היה בינינו חיבור ומשום מה עכשיו זה פשוט קרה לנו...השם פשוט חיבר אותנו . ממש מרגישה שיש לו תפקיד בחיים שלי.

האדם אותו הכרתי, (בחסדי השם, רק הקב"ה שלח אותו אליי בזמן הכי נכון) הוא אדם מאמין ורוחני אבל ממש לא חוזר בתשובה.. ואני מבינה ומרגישה שאני יכולה להישאר אישה, עם אותם הרגלים (פחות או יותר), ועדיין לשמור שבת, כשרות, עבודת מידות,ללכת לבית כנסת, להתפלל ,לשאוף לבנות בית יהודי ,ולרצות להתחתן כדת וכדין גם אם האדם שמולי לא עובר את אותו התהליך שלי. הוא מאוד אוהב את הדרך שלי והאמונה שלי. ובאופן פרדוקסלי, עם האחר, שכביכול דיברתי על אמונה ושיעורי תורה, הרגשתי שזה לוקח אותי למקום אחר מבחינת הנשיות שלי, ואיתו, עם הבחור שאוהב אותי ומקבל אותי ורוצה אותי ללא היסוס, אני מרגישה כול כך בנוח עם הנשיות שלי איתו ועם הדרך שלי שזה גורם לי פשוט שמחה... מרגישה שהרצון לעשות את זה בקדושה הוא אידאל גבוה מדי בשבילי, לא מתאים לי ומתסכל. אלא אם כן הייתי בוחרת שידוך, ואני לא ,ממש לא במקום הזה. הרצון הזה הופך לרצון להתחתן, להתקדש, עם האדם שבאמת אוהב אותי ויחד לבנות איתו בית.

[u]תמשיכי להקשיב לעצמך,זאת הדרך לגלות את הפנימיות שלך,רק תשימי לב אם את לא מתבלבלת בתבניות ישנות שכבר ויתרת עליהן.[/u]
נכון. מנסה לא לחזור לתבניות ישנות אלא ליצור חדשות. למצוא איזון. ליצור משהו חדש.

חודש אלול ממלא אותי בבהירות גדולה ובתובנות משמעותיות. בוחרת מה לא לקחת איתי יותר, ומה כן. חודש של חשבון נפש והיטהרות, ניקוי פנימי.
שנזכה לתקן עצמינו באהבה.@}

הצניעות לא לוקחת ממך את הנשיות והיצירתיות,
היא רק מפנימה אותה.
יש היום המון מקומות לרקוד מחול מודרני בקבוצות של נשים,ויש רצון להוציא יצירה נשית אמונית בהופעות ובערבי נשים.
אולי תחשבי על דרך להעביר את התהליך בו את נמצאת למופע מחול?

לגבי הפרידה,
יש לי הרגשה שמה שנראה לך שהודחק איתו פשוט לא היה מתגלה בצורה אמיתית בכל מקרה.
מחכה לך מישהו שיגלה אותך בלי שתצטרכי להתאמץ,
אבל יתכן שתקופת המתנה תיטיב איתך.
תמשיכי להקשיב לעצמך,זאת הדרך לגלות את הפנימיות שלך,רק תשימי לב אם את לא מתבלבלת בתבניות ישנות שכבר ויתרת עליהן.
מקווה שהדברים מתקבלים בהבנה,
(())
בהצלחה.

נקודות חשובות וקשות.. [u]מרגישה שעצרתי את עצמי מדי, כאילו חסמתי משהו בי[/u] אני יכולה להזדהות עם זה, בכלל בחיים..
חשבתי עליך השבת, חשבתי "מעניין מה עם [po]לב אמיץ[/po]{{}}, מה שלומה". לא יודעת למה נזכרתי בך..

פשוט עדיין לא מצאתי דרך אחרת לבטא את הנשיות שבי והשחרור...כשאמצא, ארגיש טוב.
חושבת, אם למשל הייתי עכשיו כבר נשואה, בשמחה רבה הייתי שמה הכי צנוע שיש, להיות רק של בעלי, ורק בבית לרקוד ולהיות משוחררת כביכול ,עם הגוף שלי. אבל אני לא. עדיין לא נשואה.
ומתמודדת גם עם פרידה. כואבת. ומשהו בי כועס.שאולי זה כי חסמתי את הנשיות שבי. כי הרגשתי לא ממש מושכת איתו. הוא ראה אותי כדוסית..שמתי דגש על רוח,נשמה, שיעורי תורה, מאשר על הנשיות שבי או המיניות שלי. ניסיתי משום מה להדחיק את זה, כאילו יש מולי כבר דוס. טעיתי.

קורים לי שינויים. לא באמונה, ממש לא. אלא ברצון שלי.
נראה לי פתאום ששיניתי בקיצוניות מדי את הלבוש. קשה לי להרגיש נשית פתאום, יש לי צורך להיות יפה, מושכת. מרגישה שעצרתי את עצמי מדי, כאילו חסמתי משהו בי , לא רציתי שייצא החוצה, התבלבלתי. נהייתי צנועה מדי...מדי..מהר מדי...

אפילו שמאוד התקרבתי, שומרת שבת, כשרות, מתפללת כול יום, הולכת לבית כנסת, לשיעורים, ועוד...
אבל משהו בי מתגעגע, עבר של מחול מודרני ותיאטרון פתאום קוראים לי בעוצמה, רוצים לצאת ממני. מרגישה את הצורך של הגוף שלי לרקוד, להביע את עצמו, בחופשיות, להרגיש קיימת, משוחררת.
מנסה למתן,למצוא את נקודת האמצע. חושבת, אולי אעשה מה שבא לי. זה יגיע לבד, האיזון הזה.אולי כשאתחתן. חשבתי שאני כבר שם, אני ממש לא. למרות שלמועדוני ריקודים לא רואה את עצמי חוזרת, משהו בנשיות וביצירתיות שלי רוצה לפרוץ החוצה.

תודה [po]סגו לה[/po]
|L|

למדרגות יש שיר בדיסק הראשון, עם השורה:
[b]במקום בו יש אמת שם הלב שקט[/b]
הדהד לי שקראתי אותך.

|L|
בטח ניצה, בכלל לא רציתי שהוא יבוא, רק כשהוא שמע שאני הולכת עם חברות הוא אמר " אני גם בא"...

[u]זה כבר נעשה על ידך ועכשיו ליצר לא יהיה אותו הכוח כמו עד אתמול למשוך אותך לכאלה מקומות.[/u]

זה ממש נכון. ככה אני מרגישה, וגם אמרתי לו אתמול שאני לא אדרוך יותר במקומות כאלה. שזה עשה לי ממש לא טוב...
מוזר נכון?
לא ציפיתי שזה יעשה לי כזו תחושה,של ממש ריקנות. אבל יש לי הסבר לזה:, כשהנשמה מוצאת את האמת,כשהיא כבר טועמת מהאמת, אז כשמתרחקים מהאמת,ונשאבים לדברי הבל,שאין בהם ולו מעט קדושה, הרבה דברים נהיים בלתי נסבלים פתאום, שואבים מאיתנו אנרגיה. ככה נראה לי. עובדה שכבר זיהיתי מיד בבוקר שלמחרת שהנשמה שלי צריכה להתקדש, להחזיר לעצמה קדושה, ומזמן לא הרגשתי תפילה שיצאה לי כול כך מהלב, בדמעות, בחיבור כזה חזק, כמו במערת אליהו...זה מדהים. מדהים.
כנראה שכמו שאת אומרת באמת הייתי צריכה את זה, השם רצה שאגיע אליו , שאתחבר אליו שוב בתפילה.

שבת של שלום ואהבה |L|

וואו, איזה סיפור מדהים.

[u]"נפילה" לצורך עלייה[/u]
אכן כך נראה.

גם אצלי היו כאלה דברים, אך לא בצורה כזאת חדה. תוך כדי תהליך התשובה מתפתים לחזור קצת למה שעשינו קודם, אבל לאחר מעשה מגלים שהכל הבל.
האמת היא שמה שקרה לך היה לטובה, ואם זה לא היה קורה, היית צריכה להמציא משהו כדי שזה יקרה.
הרבה רבנים היום מבינים שמי שחוזר בתשובה לא יכול לעזוב לחלוטין את כל מה שעשה קודם. לכן הם ממליצים לא ישר להתנזר מהכל. אז ברור שאף אחד לא היה אומר לך ללכת למועדון לילה כזה, אבל זה כבר נעשה על ידך ועכשיו ליצר לא יהיה אותו הכוח כמו עד אתמול למשוך אותך לכאלה מקומות.
אני חושבת שזכית ואשרייך! לעבור כזה נסיון.
וכמובן שגם הוא עבר את הנסיון שלו. הרי היתה זו הבחירה שלו לבוא, לא? לא הכרחת אותו.

מנסה לשמור על איזון, על מעט אהבה עצמית, על מקומי.
רוצה לשתף: אתמול הייתי בסוג של מועדון, חברה רצתה ללכת לרקוד, אז באתי איתה. כמה הצטערתי אחר כך...
כמה חוסר קדושה, סוג של חופש שלא נוח לי איתו.
כשאמרתי לגבר שאני מתראה איתו שאני יוצאת למקום הזה עם חברות, הוא ישר רצה לבוא.
כמה הצטערתי שעיניו היו חשופות לכול מה שהלך שם...הוא כבר לא ידע על מי להסתכל קודם, על זו עם החזייה והבטן בחוץ, או על זו שנראה שהיא בתחתונים...
איזה טעות, וואו...
כמה בכיתי אחר כך, כמה הרגשתי ריקנות.
כשחזרנו, לפחות דיברנו קצת על התחושות שלנו. ואמרתי לו שיש שם הרבה פיתויים ,ושאני כבר מרגישה לא שייכת, אלא יותר מתבוננת. הוא אמר שגם הוא, ואמרנו שתמיד היינו ככה אבל לא ידענו לשייך את זה..
כמובן שהתלבשתי בצניעות יחסית, אבל פתאום, במבט לאחור, מרגישה חוסר צניעות. אומנם לבשתי שמלת מקסי ארוכה, עם שרוולונים, אבל שם היה לי חם אז באיזה שהוא שלב הורדתי, ואז שוב שמתי. והשיער שלי היה פזור.
זה פשוט לא ייאמן כמה הצטערתי על זה אחר כך. העניין הוא שלא רק שהצטערתי על עצמי, שהלכתי, אלא שגרמתי לו לבוא למקום כזה...
היה לי מאוד עצוב יום למחרת. רציתי למצוא שוב קדושה, לחזור לעצמי...הנשמה שלי ביקשה את זה. לא יודעת איך להסביר את זה. אף פעם זה לא קרה לי ככה, כול כך חד.
שמתי על עצמי בגדים צנועים, אספתי את השיער, שמתי אפילו "חצי" מטפחת, ונסעתי למערת אליהו הנביא. שם משהו בי השתחרר ופשוט התחלתי לבכות ,הדמעות זלגו ממני כמו רק חיכו לצאת. התפללתי וביקשתי ישועה, אהבה מהשם, שאלך בדרכו, שלא אטעה, שהכול יסתדר לי, פשוט התחברתי , קשה להסביר. הייתי מאחורי הפרגוד, הורדתי נעליים והתחברתי לקדושה כמו שלא התחברתי מזמן. הרגשתי שמישהו שומע אותי.
אולי זו הייתה "נפילה" לצורך עלייה, אולי השם רצה שאלך למקום הזה, שארגיש איפה אני נמצאת כיום ואלך להתחבר אליו...אולי.. אולי.@}
באהבה

תודה|L|

תתחדשי על שם הדף! באמת שם נפלא ומתאים :-)

תודה גמדה!|L|

טוב, שם הדף ישונה ל "[po]לב אמיץ[/po] חיה באמונה"
מזמינה גמד או גמדה שיעזרו לי לשנות אותו...@}

תודה חמודה. צודקת. קודם כול להתחזק ולברר עם עצמי מה מתאים לי.
כול טוב.
[u]נראה לי שלסדרה קראו פשוט אמילי...[/u]
אה באמת.? @}

קוראת אותך, מבינה או מנסה להבין..., חוזרת כבר כ6 שנים, כמעט 5 נשואה. כתבת שאולי את קיצונית אך כך את מרגישה, מתחברת להרגשה הזו זה מצוין בעיני, זה חלק מהתיקון, זה מצוי הרבה אצל בעלי תשובה, נשמה של דוד המלך תמיד רוצים למצוא עוד תיקון, לתקן את כל הפגמים.. מאחלת לך שתמצאי את הזיווג הנכון בזמן הנכוון. אולי יעשה לך טוב קודם להתחזק יותר להיות מכוונת בתוך עצמך עם מי את רוצה להתחתן, מה הכיוון שלך בעבודת ה'. ומתוך זה לבנות קשר שמטרתו- נישואים. בעיני זו בניה הרבה יותר בריאה של קשר, עיקר החיבור בין בני הזוג נעשה לאחר הנישואין(או לפחות אירוסין) ולפני כן זה יותר ענין של מציאת חן ובחינת ההתאמה ופחות אהבה. וכמובן להתפלל שהכל יהיה לשם שמים בדרך שה' רוצה.
הרבה הצלחה, שישיה בהירות והתרת הספקות.

נראה לי שלסדרה קראו פשוט אמילי...

גם כי [u]אני לא רק "חוזרת בתשובה" , ישנה אישה מאחורי המסע הרוחני שבחרתי לעצמי[/u] |L| :-)..

אני רוצה לשנות את שם הדף...לספר את תהליך ההתקרבות שלי לעצמי ולקב"ה דרך שם אחר.
אולי..."תיקון הנפש?" , אולי..."[po]לב אמיץ[/po] חיה באמונה?", אולי.."לחיות באמונה?"@}

תודה מתחדשת יקרה...|L|

(())

מנסה לנחם את עצמי.
להשיב לעצמי את עצמי.
להיזכר בטוב שקיים בי. באנשים שאוהבים אותי מסביב. בחברים טובים.
במחזרים אחרים .
מנסה להיאחז בעבר שלי. בדברים שעשיתי ושזכו להערכה. כדי להשיב לעצמי את הבטחון העצמי.
נכון שהגיונית, זה שהוא עדיין קשור למישהי אחרת, ממש לא קשור אליי, תרתי משמע.
אבל הילדה שבי התאהבה, או נקשרה.
בורחת לדמיון, לתקווה. לידיעה הפנימית שמגיע לי גבר שיאהב אותי מאוד, ולא יוותר עליי בעד אף אחת אחרת, ויכבד אותי ויאהב את כול מי ומה שאני.
כמו שהוא העריך אותי בהתחלה. הוא אמר לי שאני בחורה מדהימה, כול מי שאני ומה שאני...
איך זה נעלם?
מה, כי אני אמיתית, כי לא שיחקתי אותה קשה להשגה?
ככה מרגיש לי. כשאני רוצה מישהו, אני שם. זה אמור להיות ככה. חוץ מזה, ממש לא רדפתי אחריו. הוא התקשר ורצה לבוא כול הזמן.
אני רוצה גבר שיהיה בינינו איזון מושלם. איזון מושלם בין מרחק וקירבה. בלי פחד להתקרב או להתרחק. לדעת שהוא שם בשבילי. אוהב אותי באמת. גבר שיהיה כמו סלע איתן , שאוכל להישען עליו ולהיות אישה. עם החולשות והחוזקות שלי.
הלוואי שהשם יחוס עליי וייקל עליי את כאב הפרידה שמורגש אצלי היום באופן מיוחד.
רוצה להמשיך לאהוב את עצמי אפילו שמי שרציתי כביכול ,לא אוהב אותי באותה צורה, וקשור למישהי אחרת.
זה שיעור בשבילי, הרי מחזרים לא חסרים לי, ברוך השם שאני מוצאת חן. אבל אותו רציתי.אותו. זה שיעור בלשחרר. להרפות באמת ולשרוד את הדחייה או את חוסר האהבה, או האהבה שאינה שווה.
שיעור בלהתחזק באמת, לחזק את עצמי, ולא לחפש פגמים ו"למה הוא לא רצה אותי כמו שאני אותו". זה גם ככה לא שחור לבן.
העיקר עכשיו בשבילי, זה לתת לעצמי אהבה. זה הכי חשוב. וזה מתחיל בדברים הקטנים כמו הגדולים.
הלוואי שהקדוש ברוך הוא יהיה איתי, ירים אותי למעלה, באהבה. כמו שלעיתים קרובות הוא עושה איתי. כי הוא לפחות, אוהב אותי מאוד ..@}

תחושה של עצב וצער עולה בי. אני חושבת עליו. על האיש שחודשיים שלמות היה בראשי ובלבי בוקר וערב.
פגשתי אותו וישר הלב דפק . תוך יומיים טלפון ממנו. נפגשים. מתרגשים.
הוא גם חוזר בתשובה. הוא היה בקשר ולכן אמרתי לו שעדיף שלא נתראה כול עוד הוא בקשר.
אחרי שבועיים של עצב ותקווה, הוא חזר אליי. בהודעה שהם בהפסקה, שהם "בשלבי התנתקות..."
איך שמחתי. לא האמנתי...הייתי מאושרת..זכרתי את מה שהבטחתי לעצמי בשבועיים שלא ראיתי אותו: שאם הוא חוזר אליי אני יותר לא מסרבת לו לכלום. צמודה אליו. עושה מה שהוא רוצה, לכאן, לשם. כי היה לי כול כך קשה וכול כך התגעגתי אליו. עד שלפעמים הייתה לי טיפה חרטה שהפסקתי את הקשר, למרות שידעתי שאני חייבת.
וכך, חודש וחצי היינו די דבוקים. טלפון כול יום, מתראים כול יומיים בממוצע . הלכתי לאחותו, לארוחת שבת אצל אמא שלו, הוא בעיקר בא אליי, עשיתי לו אפילו עוגה...הקשבתי לו, דברנו המון, לא היה בינינו מגע פיזי יותר מדי,חוץ מחיבוק.
עד שלאחרונה שמתי לב שהוא קצת מרוחק.
כשהוא חזר אליי אחרי שבועיים הוא אמר שאני מרגשת אותו, ומלא מחמאות נתן לי. זהו, יותר לא חזר על זה...
לא סירבתי לו לכלום כשהיינו בקשר.כשהוא רצה לבוא, תמיד התפניתי בשבילו. ביקור שלו היה יקר לי.הרגשתי גם שהוא צריך את זה.
עד שבשבוע האחרון הוא התרחק. ואז, בשיחה האחרונה שהוא התקשר, הוא אמר לי שקשה לו עם הפרידה שהוא עובר, וגם שנראה לו שהוא הבין בשבוע האחרון שזה לוקח כוון של ידידים... אמרתי לו שגם אני שמתי לב...אבל שזה לא היה תמיד כזה ברור...והוא אמר שגם לו זה לא היה תמיד ברור...אבל שקשה לו עם הפרידה ושהוא לא רואה צלול...ידעתי את זה מהתחלה, אבל ניסיתי להדחיק. חשבתי שיעבור לו מהר ..
אחרי שלושה ימים הוא מתקשר אליי. לא עניתי.
יום למחרת שוב מתקשר אליי. לא עניתי.
אחרי יומיים הוא שם לי על הדלת של הבית דיסק וספר שהלוויתי לו...
לא מתייחסת ולא מגיבה.
הוא רואה אותי בבית כנסת.
אני יוצאת מהר כדי לא לפגוש בו.
אחרי שעה הוא שולח לי הודעה: התקשרתי אלייך פעמיים ולא ענית. גם לא חזרת אליי. השארתי לך את הדיסק על הדלת. את הספר השני אשיב בקרוב. שבוע טוב.
הבנתי מזה שהוא לא רוצה להיראות ברוגז, שהוא מנסה ליצור איתי קשר בכול זאת.
אבל לא עניתי ולא הגבתי לו.
משהו בי כול כך עייף, מאוכזב..ובמיוחד היום- מתגעגע. בכול זאת, זה קשר אינטנסיבי , שיחד דיברנו על דברים אינטימיים והרבה על אלוקים ועל כול מה שעובר עלינו בתהליך הזה של ההתקרבות.
מעניין אם רחוק ממני הוא מתגעגע אליי, או מצטער לאבד אותי, או שכבר הבין שהוא לא רוצה אותי ...
כמה עברתי בקשר הזה...
בשבועיים שלא ראיתי אותו מאוד התגעגעתי אליו, והוא אמר לי שגם הוא אליי...אולי זה יעשה טוב לשנינו הפסק זמן הזה...
ואולי השם ישלח לי כוח להבין שהוא לא בשבילי ושככה זה, שישלח לי מישהו אחר ,שיעריך ויאהב אותי,ולא יאבד אותי בשום מחיר ובשביל אף אחת.

שולחת כאן קישור לשיר וביצוע שאני מאוד אוהבת ל"אשת חיל", ע"י נעמי טפלאו. השיר הזה מזכך בי משהו בכול פעם שאני שומעת אותו,מקווה שתהנו ותתחברנה לאשת חיל שבכול אחת מאיתנו. באהבה
http://profile.myspace.com/index.cfm?fuseaction=user.viewprofile&friendid=172340804

|L||L||L|

תודה רבה כול כך על התגובות המחזקות והמרגשות שלכן [po]ניצה פורחת[/po] וטלי ...|L|

[u]הלוואי...הלוואי..[/u]
תיקון: את כזאת, כי את רוצה, ובמקום שאדם רוצה להיות, שם הוא נמצא!
עם לב אמיץ כמו שלך, אני יודעת שאת כבר שם. גאה בך מאוד!

[u]כשמתחרטים על העבר, ומחליטים לתקן, זאת אומרת - כשחוזרים בתשובה - אז האחריות על העבר עוברת לידי השם, והוא יכול לעצב אותו איך שהוא רוצה.. לאדם כבר אין נגיעה שם, מרגע שהוא החליט להתחרט ולתקן.[/u]
יפה...

אני לא מתחרטת, אני יודעת שזה הוביל אותי למי שאני ולמקום שלי עכשיו... זה מאוד יפה, שהשם מעצב את העבר איך שהוא רוצה...
זה נותן לי לחשוב על בישול מסויים. אני שמתי הכול בסיר, לימודים, חוויות, ניסיונות קשים, ניסיונות טובים, כאבים, שמחות, בלבולים...ועכשיו מתבוננת רק מהצד, ונותנת לקדוש ברוך הוא לבשל את זה...אולי בסוף זה ינעם לי, יהיה לי טעים...מעז ייצא מתוק...אולי זה יתעדן ויתאים את עצמו לאורח החיים שאני רוצה כעת...@}

[u]את תהיי כזאת כי את רוצה, ובמקום שאדם רוצה להיות, שם הוא נמצא![/u]
הלוואי...הלוואי...@}

טלי [po]ולב אמיץ[/po], שתיכן כל כך מדייקות! אני צריכה לצטט את כל מה שכתבתן, הכל ממש נכון.
[po]לב אמיץ[/po] אני מאוד מתחברת לרצון שלך לחזור לגיל עשרים. אצלי זה יותר גרוע, אני הייתי רוצה לחזור לגיל שלוש. לפעמים אני חולמת שאילו הייתי בת שלוש עם ההבנה שיש לי היום, הייתי מצליחה שהמשפחה שלי תהיה דתיה, הייתי משנה כל כך הרבה. אבל אלו חלומות.
וטלי, נכון כל כך שהאחריות על העבר עוברת לקב"ה וכל זה למרות שבכלל לא נראה לנו. נדמה לנו שהעבר לא השתנה, אבל האמת היא שכן וזאת נדע אחרי מאה ועשרים ולא עכשיו.
[po]לב אמיץ[/po], את כל כך מרגשת אותי, ובמיוחד שעכשיו אני גם מבינה שאת בת 32, אחרי תואר שני, זה נותן פרופורציות. אילו היית בת עשרים ייתכן שלא היית מצליחה להגיע לרבדים העמוקים שאליהם את מגיעה עכשיו. ואכן יש לך לב אמיץ מאוד, את אמיצה מאוד, ושתדעי לך שאת עוד תהיי האמא הזאת, הסבתא הפשוטה, היהודיה הפשוטה כמו שרה חברתך, את תהיי כזאת כי את רוצה, ובמקום שאדם רוצה להיות, שם הוא נמצא! איך אני שמחה שיש אחת כמוך בעולם :-)

(( ))

אוהבת מאוד לקרוא אותך.

ולאט לאט תגלי שגם העבר לא הלך לאיבוד.
הבורא הוא מאוד יצירתי ויש לו דרכים משלו לעשות שימושים מעניינים בתואר שני בהצטיינות או בלימודי אמנות.
כשזהות קודמת [ויפהפיה, גם הקודמת, אני בטוחה..] נוצקת לתוך זהות חדשה זה לאט לאט.
הרבה לאט.

אתמול היית מי שהיית. היום את רוצה להיות אמלי. מי יודע מי תהיי ומי תרצי להיות מחר?

משפט יפה ששמעתי פעם: כשמתחרטים על העבר, ומחליטים לתקן, זאת אומרת - כשחוזרים בתשובה - אז האחריות על העבר עוברת לידי השם, והוא יכול לעצב אותו איך שהוא רוצה.. לאדם כבר אין נגיעה שם, מרגע שהוא החליט להתחרט ולתקן.

והאיזונים מגיעים לאט לאט.
איך אמר לי פעם מישהו חכם? שימי הכל בקופסא ואל תמהרי להחליט.

מתנצלת שאני כבר נשפכת מעייפות, מקווה שאני מצליחה להסביר את עצמי.

ובהרבה אהבה.

[po]ניצה פורחת[/po], את כזאת חמודה!
([u]כי גם עלי זה עשה רושם עז[/u])...

זה מדהים איך המצב רוח שלי השתפר אחרי שדיברתי עם שלושה חברים...
אני מבינה כמה מזל יש לי, כמה אני מבורכת, השם לא רוצה שאהיה עצובה לאורך זמן...

היום סיפרתי למדריכה (הנפלאה) שלי של לימודי ימימה שאני התחלתי ללכת למדרשה ושאני חוזרת בתשובה, אבל שנאמר משהו במדרשה שמאוד הרתיע אותי, שאולי אמצא מקום אחר...היא אמרה לי שהיא לא מתחברת לזה, שזה "שטיפת מוח"...ו"שיהיו עוד הרבה דברים שיצרמו לי.." זכותה. אישה טובה, זכותה לחשוב מה שהיא רוצה...
חשבתי על מה שהיא אמרה, שחזרה בתשובה זה מבפנים...
נכון,ממש מסכימה עם זה. זה קודם כול מבפנים. צריך ללכת לאט לאט, להיות בשמחה. לא להכריח את עצמי לכלום.
מה שהוביל אותי לחפש אחר האור האלוקי, ללכת בדרך השם, היה לימודי ימימה. כי זה נותן לך לגלות את האור האלוקי בך...ומי שקצת רגישה ומבינה עניין, לא נעצרת רק ב"הכרת הטוב", מושג נפוץ בלימודי ימימה, אלא מבינה שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק מזה..מי שהנשמה שלה קולטת את האור האלוקי, כבר לא יכולה להתעלם מזה, לכן, באופן טבעי, רציתי להעמיק עוד ועוד עם הגילוי הכי מופלא שהיה לי. דרך הלב. להרגיש את הקדוש ברוך הוא,להתקרב אליו עוד. להבעיר את הניצוץ שבתוכ באהבה, באמת. לראות את הטוב שבכול דבר, להיות בנוכחות...לקבל את הפגמים ולהתפלל עליהם...
ימימה זצ"ל, נתנה לי את קצה החוט, אור בקצה המנהרה. והחלטתי להמשיך ללכת, במנהרה, בעקבות האור המופלא שגיליתי.
הדרך לא פשוטה, אבל כשאני חושבת לעומק, למה חזרתי לארץ, מה גורם לי במשך מספר שנים להביט בערגה על דתיים וחובשי כיפות,ובדתיות ,עם מטפחת ראש,שפטורות מכול "החופש" המבלבל הזה בעולם החילוני,וזה שרק מוסיקה יהודית נעימה לאוזניי בזמן האחרון, אם זה שולי רנד, נעמי טפלאו, עדי רן,כליזמר,אהוד בנאי, והסרט אושפיזין שראיתי אותו לפחות חמש פעמים ,עוד בחו"ל, ודמיינתי תמיד שאני חיה באמונה כזו, עד הסוף כמו אצלם,ואיזה כיף להם לחיות עד הסוף עם האמת שלהם, שבזמן האחרון מתחילה להבין שהיא גם שלי... ומה המשמעות של זה שאני יהודייה, כמה זה נס שאבות אבותיי נשארו יהודים למרות כול הייסורים והקשיים לשמור על יהדותם בגולה, אני מבינה שאין כאן עניין בכלל. חייבת את זה, זאת האמת. לפעמים האגו , או הטבע, מושך אותנו לכיוונים אחרים" עזבי אותך, מה עכשיו דת?!", תהיי יפה, שימי את השמלה הזאת, את המכנס ג'ינס הזה שיושב עלייך כול כך יפה..."," תהיי מודרנית, אינית..."...ככה ...
אבל הכול כול כך חיצוני, וחסר משמעות...עובדה, אני בת שלושים ושתיים, ולהתייפייף ולשים דגש על איך אני נראית לא הביא לי אושר, כי הנשמה שבי הייתה כבולה, בבגדים לא לה. לא התחברתי מעולם לערכי העולם החילוני, שקודם סקס אחר כך אהבה,למשל...
גם השכל שלי לא ממש עזר לי. הייתי רוצה לשכוח כרגע כול מה שלמדתי, כול התרחבות האגו הזה, מלסיים תואר שני בהצטיינות, רק לוקח אותי אחורה מבחינת הנשמה שלי, הנשיות שלי כבולה בדעתנות יתר. ככול שהתקדמתי וזכיתי להערכה מצד המורים שלי, כך הייתי יותר בוכה לכרית בלילה ומרגישה בודדה, לא במקום שלי...
הייתי רוצה לעשות רברס אחד גדול. לחזור לגיל עשרים, להכיר בחור טוב, פשוט, אפילו מדהים במידותיו, ולהתחתן איתו. אחר כך אולי ללמוד.אולי. אבל להיות אמא.
אולי אני קיצונית מדי בדיעותיי עכשיו. אבל יש בי רצון עז לתת לאישה הפשוטה שבי, האמיתית, לא זו המודרנית, אלא הפשוטה, שמטפלת במשפחה, שמבשלת בישולים כול כך טעימים(יש לי את זה...), שאופה, שמנקה את הבית, שמקבלת את הילדים אחרי בית ספר, שנוכחת, רכה, חמה, מכילה.כמו סבתא, כמו אמא של סבתא, לתת לאישה הזו שבי לצאת החוצה.
כמו שרה, האישה הנפלאה שפגשתי במאה שערים בירושליים. חוזרת בתשובה בת גילי. פגשתי אותה בשבע ברכות לפני חודשיים.
היא לא הייתה מאופרת, הייתה לבושה פשוט יחסית, עם מטפחת ראש, אבל כמה אור ויופי יצא ממנה. יש לה שלושה ילדים, יפהפיים. היא בחורה אמיתית. כמה דיברנו, כמה השראה היא נתנה לי. שיעור בפשטות, באמת, בדברים החשובים בחיים.
שהקדוש ברוך הוא יחוס עליי וייתן לי הזדמנות, שיחייה את האישה הפשוטה, האימהית, האמיתית, הצנועה, המכילה, שנועדתי להיות, לפני שהחברה לקחה אותי והכניסה בי רצונות לא לי.
רוצה לחזור ולהיות אישה ב"אופן טבעי"...:-)
אמן@}

[u]איך את זוכרת...איזה יופי...[/u]
כי גם עלי זה עשה רושם עז. אני חושבת שזה מאז שאמרתי לעצמי שלעולם לא אנשא למישהו שהעבודה שלו היא בלתי צפויה ובשעות בלתי צפויות כמו רופא למשל.
[u]היא תמיד תישאר מודל לנשיות.זה כנראה לא משנה מה קרה שם באמת, העיקר הקשר,העיקר הילדים,האומץ,האימהות , הפשטות שחיה בה...[/u]
אכן. זה היה באמת מעורר השראה. אותי הרשים האומץ שלה, העמידה שלה בכל התנאים הקשים של החיים, הנחישות שלה. אולי בגלל זה אהבתי אותה.
[u]מתמודדת עכשיו עם פרידה. מקשר מיוחד. מורכב.[/u]
את מתמודדת. לאו דווקא עם פרידה. עם הכל. כך נשמע לי מדברייך. החזרה בתשובה מאתגרת מאוד, מעמידה אותנו בפני נסיונות לא קלים בכלל, גורמת לנו לחשוב. לעיתים המחשבות הן בסגנון "למה זה מגיע לי? הרי אני חוזרת בתשובה?" ולפעמים זה בסגנון שלך של גדילה מתוך הנסיון.
אני חושבת שתהליך התשובה יכול מאוד לבלבל. אני זוכרת שהרבנית שלי בזמנו אמרה לי שהקב"ה כאילו צובט את בעלי התשובה מדי פעם כדי לבדוק עד כמה הם רציניים בתשובה שלהם. אני זוכרת שזה עזר לי להתמודד עם הרבה דברים. בכל פעם שקרה משהו שבלבל אותי, חשבתי לעצמי שאולי זו צביטה מהשם שמנסה אותי שוב.
נשמע לי שאת בדרך הנכונה הייחודית לך ושכל מה שעובר עלייך רק יחזק אותך יותר.
כיף לקרוא אותך וכיף שיש בלוג חדש :-)

אולי הוא רוצה שאהיה יותר עצמאית, מעשית, עם רגליים יותר על הקרקע ולא רק ראש בשמיים, גבוה.
שאהיה יותר מאוזנת ,שאחזק את יסוד האדמה שבי, המעשי, לפרנסה, לפחות שאעשה על זה השתדלות.שאפתח את הצד המעשי שלי ולא רק הרוחני. כי הרוחני מתבטא כאן בעולם הזה בגשמי. זה תיקון מידה רציני. וכך יהיה לי גם יותר נוח, ארגיש טוב יותר עם עצמי,מכול הבחינות, כי עם רגליים על הקרקע נטועות היטב ,הראש יכול להיות גבוה גבוה.
זה התיקון שלי להיום. שזה לא מעט.
אמצא בי עוד חסרונות,פגמים,לא סתם כי בא לי למצוא רע בעצמי, ממש לא,להיפך- לתיקון.לבקשה ולתפילה שהשם ימלא אותם באור.
כמובן שאני גם רואה את כול הטוב שבי,זה ממש לא סותר. את כול השפע באישיות שלי שהקדוש ברוך הוא נתן לי...ברור.
אבל נראה לי , שמרוב שהייתי בלימודי רוח,( עד לתואר שני, שעוסק בנפש האדם,) אני צריכה לחזק את הצד הגשמי. אולי לעסוק בעבודת יד. אני למשל יודעת לסרוג סוודרים נהדרים ומיוחדים, וזה גורם לי הרבה סיפוק ואושר.
הנה, השם שלח לי פיתרון. מציאת פרנסה באופן מעשי, ביותר השתדלות, ויצירה בעבודת יד.
בא לי להיות "ראש קטן"...ליצור.ולא לחשוב כול היום. זה לא נותן לי כלום. רוצה להיות כלי פנוי לקבל את השפע האלוקי.
אולי זו תהיה הנחמה שלי.ההבנה הזו וההשתדלות. על הפרידה מהקשר הזה.@}

מתמודדת עכשיו עם פרידה. מקשר מיוחד. מורכב.
את הכאב מנחמת אותי האמונה שהכול מהשם. ושלא משנה מה אעשה, הכול מהשם.
השם רוצה שאתבונן מעבר לכאב. על חסרוני. שאפנה אליו. כנראה יש לי תיקון לעשות , לפני שאתחבר בקשר של קדושה לזיווג שלי,שיגרום לי אושר. מנסה להבין בימים אלו מה השם רוצה ממני. לפחות שאמצא את חסרוני ואתפלל אליו שימלא אותו באור אלוקי ובחמלה.
@}

[u]אבל בניגוד למה שאת כותבת, החיים של אמילי היו רחוקים מלהיות יפים[/u]

נכון, עכשיו, כשאת מזכירה לי את העובדות, אני זוכרת אותן...אבל- בשבילי, בדמיון שלי, היא תמיד תישאר מודל לנשיות.זה כנראה לא משנה מה קרה שם באמת, העיקר הקשר,העיקר הילדים,האומץ,האימהות , הפשטות שחיה בה...זה מה שקיבלתי ממנה.@}
איך את זוכרת...איזה יופי....:-)


[u]אבל אני כן זוכרת שמרוב שאהבתי את אמילי, למדתי אחר כך צרפתית[/u]

וואו, אז אני לא היחידה...:-)
@}

הי לב אמיץ, הסרט על אמילי, לא זוכרת את שמו, אבל בהחלט סדרה יפה מאוד, גם אני צפיתי בה. אבל בניגוד למה שאת כותבת, החיים של אמילי היו רחוקים מלהיות יפים. אמנם היו לה אידיאלים והיא נישאה לתלמיד שלה שהיה בן גילה ושהבטיח לה שלעולם לא יעזוב אותה לכל כך הרבה חודשים כמו הגברים האחרים שעוזבים את נשותיהם לכמה חודשים בשביל לעבוד. בהתחלה באמת הם היו זוג אוהב מאוד, אבל כבר לאחר כמה חודשים הוא נסע והיא בינתיים הרתה וילדה לבד. הוא בא כדי להכיר את התינוקת שלו והבטיח שוב שלא יברח, ושוב ברח והשאיר אותה הרה. היא ילדה את בתה בשלג לבדה. שוב הגיע והבטיח ושוב ברח, וכך כמה פעמים וכל פעם השאיר אותה הרה ויולדת לבד ומגדלת לבד את ילדיה. בקיצור, לא היו לה חיים שחלמה עליהם. בסוף הם עברו לעיר, שם בכלל לא קיבלו אותה כמורה ובעלה לא עבד יותר והיה להם מאוד קשה.
אבל אני כן זוכרת שמרוב שאהבתי את אמילי, למדתי אחר כך צרפתית :-)

נזכרתי היום, ממש לא במקרה, בסדרת טלויזיה קנדית ששודרה בשנות השמונים בארץ, בגדול זה על אם צעירה ושמה אמלי, והיא ובעלה שמאוד אוהב אותה מגדלים הרבה ילדים....
האם מישהו יודע על מה אני מדברת? ואם כן, איך קראו לסידרה הזו?
@}

פתאום נזכרתי...ממש לא במקרה.
חשבתי ואני חושבת על כול מה שעשיתי עד עכשיו זה פתאום עולה בי,צף- לימודים לתואר ראשון, לימודים לתואר שני, לפני כן עוד לימודי אומנות...ועוד...
וזה לא הביא לי אושר.הייתי כמו על יד עצמי, על יד מהותי, ולא ידעתי.אושר עליו חלמתי כשהייתי רק בת 11, 12, כשצפיתי מרותקת בסדרה הזאת,ששכחתי את שמה, חולמת שיום אחד אני אהיה אמא כמו אמלי,גיבורת הסדרה, ותהיה לי זוגיות עם גבר כזה כמו בעלה, איש מקסים שאוהב אותה כול כך, ותהיה לי משפחה ברוכת ילדים, כמו לה , ואתלבש בצניעות, כמוה, והמשפחה תהיה לי ערך עליון, כמוה. בגיל בו רק חלמתי על אהבה, חלמתי וידעתי איך אני רוצה לחיות את חיי, רציתי כבר לגדול ולהיות אישה כדי שאוכל לחיות אהבה ולגדל ילדים כמוה. והשנים עברו, והחלום ואמלי נדחקו לאיזו פינה ,עמוק עמוק בלב שכבר שכחתי,ונתתי לעצמי להישאב לדינמיקה של החיים המודרניים: תיכון, צבא, לימודים,חברים, חלומות על לימודי אומנות שהגשמתי בחו"ל, אחר כך אוניברסיטה... וגדלתי, ראיתי עולם, ניסיתי לחיות בקצב של "להיות כמו כולם", מודרנית, מתקדמת,משכילה,מוערכת..."למצות את הפוטנציאל שלי",ולא ראיתי סיפוק אמיתי, כמו זה שהיה לי בדמיוני , כשעוד חלמתי איך אהיה כשאהפוך לאישה, כשצפיתי באדיקות ובהזדהות בסדרה הזו שהראתה לי כמו מראה איך הייתי הכי רוצה להיות כשאהיה גדולה. והנה אני כבר גדולה, ועדיין החלום הזה רחוק ממני...איך הוא עלה מתוכי פתאום, אחרי כול כך הרבה שנים... וזה לא במקרה. כאילו השם רוצה להזכיר לי את ייעודי האמיתי.דווקא עכשיו. כי מה שווה נשיותי אם אני רחוקה עדיין מלהגשים את ה"אמלי" שבתוכי? זו הצנועה, שהיא כול כך יפה אבל ממש לא איכפת לה, היא רעיה ואם,ואהובה ואוהבת, חיה את החיים בפשטות, מיום ליום. זו המהות, זה העיקר.
תודה הקדוש ברוך הוא על המתנה שנתת לי היום, להיזכר בחלום שעשה אותי כול כך מאושרת ונתן לי תקווה כול כך גדולה, חלום שלשמו כול כך רציתי כבר לגדול ולהיות אישה, חלום שהשנים השכיחו לי אותו, תודה שהזכרת לי את האמלי שבתוכי, שרוצה להתקיים,ולמרות הכאב, כאב שמדגיש לי כמה התרחקתי מהייעוד שלי, אותו כאב גם יחבר אותי בחזרה למהותי. בעזרתך. אמן@}

[u]). אי אפשר להיות אדם טוב ובו בזמן לטפח את האגו.[/u]
נראה לי שאת צודקת...נקודה מאוד חשובה למחשבה.

שבע, אתר מאוד נחמד. נכנסתי, תודה!@}

אולי זה מתאים לך? http://roshy.org/page.asp?url=midrasha1

[u]חשוב להיות אנשים טובים ומוסריים[/u]
וזו כל התורה כולה.
רק שבלי תורה, את תהיי טובה אם יבוא לך,
אם יש לך אינטרס או רווח (גם טיפוח האגו הוא סוג של רווח עצמי). אי אפשר להיות אדם טוב ובו בזמן לטפח את האגו.

כמו כן,
"להיות אדם טוב" זה מדוייק כמו הספר "עקרון הרצף"....רעיונות יפים ונשגבים - אבל 0 פרקטיקה. למה זה טוב, הערטילאיות הזו?

אל תסתכלו על קוטנן של המצוות,
אלא על גודלו של מי שציווה אותן. החפץ חיים, ואני מקווה מאוד שאני לא טועה.

ככל שאני קוראת אותך אני יותר אוהבת אותך.

[u]את מקסימה, אני בטוחה שהשם מתענג עליך, ילדה מתוקה שחוזרת אליו.[/u]

[u](רציתי גם להוסיף,שחסידות מאירה אפילו את התולעים באור אחר)[/u]

אהבתי!!

לב אמיץ, { }

תודה לך על שאני מרגישה כאן בבית בזכותך.. @ }

אהבתי מאוד מאוד את כל מה שכתבת על תשעה באב.
כייף לך שיכולת לגעת בעצב של תשעה באב.
כייף לך שאת יכולה לקבל את השלב שבו את נמצאת ולראות את הטוב שבו.
את הברכה שבו. לעכשיו.

הכי כייף לך שאת יכולה להיות מחוברת למקום שבו מותר להיות חלשה וקטנה
כי יש מי שמוביל,
יש מי שחזק ושמוביל,
בשיא העדינות, ברגישות,
למקום שנכון רק לך..
קשה להיות במקום של חולשה אבל זה כל כך מדוייק בעיני.
והכי חזק בעולם.

[u]היום הזה עדיין עוטף אותי ,יש משהו שנמצא גם אם לא צמים,זה יום קשה[/u]
נכון מאוד@}
_הגוף לא צריך להיות משועבד לנשמה,הוא פשוט כלי.
כלי נהדר,צריך לכבד אותו,להקשיב לו.
לא להפריד.
אנחנו והגוף זה אחד.
באמת חולשת הגוף היא לפעמים איתות של חולשת הנפש כי הכל אחד._
נכון...



_נשמה, מצפון היא מכה של דוסים מבית.
לך יש יתרון את חוזרת בתשובה, תתחברי לנקודות הכח והאור שלך, אל תרביצי לגוף הכואב שלך._

זה מעודד ומעורר מחשבה. תודה@}

[u]ואם נזכור שבדרך הטבע אדם לא יכול לעשות תשובה בכלל, ושזה רק השם שעוזר לנו, שמביא אותנו אליו על כנפי נשרים, שמטהר את ליבנו לעובדו באמת, אזי יהיה לנו יותר קל לפחות בהרגשה.[/u]

נכון...

תודה על הכול. אני לומדת המון מיכן. ומתחזקת..
@}

נשמה, מצפון היא מכה של דוסים מבית.
לך יש יתרון את חוזרת בתשובה, תתחברי לנקודות הכח והאור שלך, אל תרביצי לגוף הכואב שלך.
לכי תקראי רפ"ב בליקוטי מוהרן, גם אם מכירה. את מקסימה, אני בטוחה שהשם מתענג עליך, ילדה מתוקה שחוזרת אליו.

אני הייתי מוותרת על כל תחושת האשמה ובגידת הגוף.
יש מצבים בהם לא חיבים לצום ויש על כך אפילו פסיקה הלכתית.השנה גם אני לא יכלתי לצום,עשיתי שאלת רב וברגע שנאמר לי שעלי לאכול-זהו,יושבים אוכלים ושותים.
היום הזה עדיין עוטף אותי ,יש משהו שנמצא גם אם לא צמים,זה יום קשה.

הגוף לא צריך להיות משועבד לנשמה,הוא פשוט כלי.
כלי נהדר,צריך לכבד אותו,להקשיב לו.
לא להפריד.
אנחנו והגוף זה אחד.
באמת חולשת הגוף היא לפעמים איתות של חולשת הנפש כי הכל אחד.

מקווה ששנה הבאה לא נצטרך לצום יותר ונזכה לגאולה שלמה.

קוראת אותך, ולמרות שעברתי דרך מאוד שונה ממך (דווקא כן דרך החרדיות ולא החסידות), מזדהה עם התחושות. אצלי הן באו לידי ביטוי בצורה אחרת, שונה, אבל בהחלט הדרך למעלה קשה ורצופת נסיונות. לטעמי בגלל שבאנו מעולם חילוני, מעולם עם השקפה כל כך שונה, קשה לנו לקבל בקלות את השקפת התורה שנראה לפעמים שהיא כביכול נוגדת כל הגיון. אין ספק שיש והיו מחדלים בחברה החרדית הדתית בכל הדורות תמיד, אבל גם אם נתעלם מהמחדלים החברתיים ונסנן אותם החוצה, עדיין ישארו כל מיני מאמרי חז"ל לא ברורים ולא מובנים או כל מיני הלכות שנראות שונות. בקיצור, לא קל לחזור בתשובה. לא קל, אך אפשרי. ואם נזכור שבדרך הטבע אדם לא יכול לעשות תשובה בכלל, ושזה רק השם שעוזר לנו, שמביא אותנו אליו על כנפי נשרים, שמטהר את ליבנו לעובדו באמת, אזי יהיה לנו יותר קל לפחות בהרגשה.

מחשבה עולה בי פתאום לגבי זה שלא עמדתי בצום...
זה גם מהקדוש ברוך הוא. הוא רצה להראות לי עד כמה עליי לעבוד עוד ועוד, ולהזכיר לי שזה שאני חוזרת בתשובה, זה נפלא, אבל שאראה באיזו מדרגה אני מבחינה מעשית,שאראה את חולשותיי, ואתפלל עליהן שיעזור לי לתקן אותן.
אז הקדוש ברוך הוא, חזק אותי בבקשה, חזק את נפשי ורוחי, כי אני רוצה לעבוד אותך וללכת בדרכיך במסירות ובאהבה.
חזק אותי עד שגופי יהיה עבד לנשמתי ולרצוני.
חזק אותי שאעמוד על החלטותיי ורצוני, שהוא רצונך.
ברך אותי באהבה ,חמלה, אנא עשה עמי חסד.
ברך את כול עם ישראל באהבה@}
אמן.

[u]אני בעזרת ה יתברך עוד שלושה ימים בבעל שם טוב ובאומן ט"ו באב.[/u]

וואו, יעל, מקסימה ,הלוואי והייתי יכולה לבוא...
איפה קבור הבעל שם טוב?

אני לא נעולה נעולה על ברסלב, פשוט נראה לי שהכי מתחברת...
בעזרת השם, בשנה הבאה באומן...
אתן לך את שמי ואת שם אמי, הלוואי ותתפללי עליי להמתקת הדינים ולברכה גדולה וזיווג מבורך.
כול כך תודה@}
אולי יש לך מייל, שאשלח לך את שמי?

היי חמודה. ממליצה לך על מדרשת צפנת בצפת. מדהימה מדהימה.
אבל מצד שני, אם את נעולה לגמרי על ברסלב ,אז לכי על זה בלי בלבולים ותוספות, יש מדרשה חדשה שנפתחה גם בצפת שהיא לגמרי בעניין של רבינו ממורים מדהימים (שבזכותם גם אני התחלתי בדרך..) אם תרצי עוד פרטים, תכתבי לי לדפבית ואברר לך


אני בעזרת ה יתברך עוד שלושה ימים בבעל שם טוב ובאומן ט"ו באב.
תכתבי לי את השם שלך ושל אימך ואני מבטיחה בלי נדר להתפלל עליך להמתקת כל הדינים,
ולדרך של אור גדול.

יעל

[po]גם מחכה[/po],
תודה רבה.@}
טלי ,תודה@}
[po]יער ה[/po]@}
תבורכנה בטוב

תשעה באב היום.
אתמול הייתי בבית כנסת.
בפעם הראשונה בחיי, אני רק מתחילה להרגיש ולהבין מה משמעותו של היום הזה,
היום עד לפני זמן קצר היה רק יום שבו כול החנויות סגורות,
זו הפעם הראשונה בחיי שחשתי עצבות.
כי הבנתי בלב מה היא המשמעות שלו. בית המקדש חרב על שינאת חינם.
ומה שעוד יותר כאב לי, זה כשהבנתי שארוכה, ארוכה היא הדרך...
נזכרת בדברי הרב הלא ממש חכם, שדבריו לא היו ממש ברורים ונחרצים לגבי שינאה בין יהודי ליהודי..מנסה לחשוב שאולי פירשתי את זה בנחרצות, אולי לא ממש התכוון בדיוק למה שיצא מפיו..כך זה יותר נסבל, כי קשה לחיות עם זה. עם עצם הידיעה שיש יהודי ירא שמיים שמאמין ומפרש שדויד המלך אמר לשנוא את מי ששונא את השם,כלומר ששונאי השם בעיניו זה מי שלא מתלבש או חושב כמוך... אולי הכוונה היא לאנשים ממש ממש רעים,אכזריים.לא יודעת. וכאן זה כבר עניין של פילפול. אני בכלל לא נכנסת ולא רוצה להיכנס לשינאה. רק לאהבה. כי מאמינה שאהבה היא התרופה, לכול אחד ולכול דבר.
תשעה באב קשה עובר עליי.
מיד אחרי בית הכנסת -מיגרנה קשה,כאב בטן. כאב ראש, יובש בפה. הגוף שוב גונב את ההצגה, רוצה את המקום הראשון.
ואני, חלשה שכמוני, לבסוף נכנעתי לו.
כמה עוד עבודה יש לי, לחזק את רוחי ואת נפשי, להתעלות מעל הגוף הזה, שמתעתע בי, ופתאום "לא מרגיש טוב", ופתאום רוצה לספק את צרכיו הגופניים בדחיפות כאילו אם לא, אז יתמוטט.
נכון, חלשה שכמוני, שברתי צום. אבל מנסה לחזק את עצמי בדבר אחד: בידיעה שהדרך למעלה, להיטהרות ולהזדככות עוברת דרך מכשולים רבים,והתחזקות משמע עלייה בשלבים, לא קלים,ולא בבת אחת.
מנסה לעודד את עצמי(אולי אני בכלל לא צריכה ולא מגיע לי), שזו הפעם הראשונה שהלכתי לבית כנסת בתשעה באב, שישבתי שם על הריצפה וחשתי בלב את צער חורבן בית המקדש ואהבה עצומה עלתה בי על כול עם ישראל. בירכתי את השם שהביא אותי לכאן, על המזל הגדול שנפל בחיקי להיות בת ישראל, בארץ ישראל, ארץ אבותיי, שהגיעו לכאן בתלאות ולאחר ייסורים רבים,ארץ בה אני יכולה לחיות את יהדותי בחופש, להיות פשוט אני. והתפקיד שלי , בין היתר, הוא לקרב לבבות בין בני ובנות עמי.
מי ייתן, ואגדל ואתחזק, ואקבל את עצמי בחולשתי,שאקבל את כניעתי לגוף,ולתחושות גופניות,כגון רעב וצמא.מי ייתן ונפשי תתחזק, ורוחי גם כן. וביום תשעה באב הבא אהיה כול כך מחוזקת שאעמוד בצום,ואתעלה על הגוף.@}
באהבה, ולהית' בהמשך.
רצה לבית כנסת

עדינה, תודה רבה@}
כן, אני נכנסת לאתר אשירה, ואפילו יש לי כבר קוד...
את הרבנית פישר אני מאוד מאוד אוהבת...היא נפלאה! ימימה מזרחי עוד לא שמעתי, אבל בעקבות ההמלצה שלך, אסתכל.
מרצים באמת נפלאים בשורשים..
תודה על ההזדהות בדבריי.@}

שלום לך לב אמיץ
רציתי גם להציע לך להיכנס לאתר "אשירה", האתר המקביל של שורשים רק לנשים, את יכולה למצוא אותו דרך שורשים.
יש שם הרצאות וכל מיני דברים מקסימים.
אני בעיקר אוהבת (וגם ממליצה כמובן) את ההרצאות של הרבנית פישר וימימה מזרחי,
שתיהן נפלאות!!
לצערי גם נפלתי על כמה הרצאות של אחרות שמאד לא אהבתי אבל בכל מקום כנראה יש מהכל ולכל אחד את החיבור שלו.

בשורשים יש גם הרבה מרצים נפלאים כמו שנראה לי שכבר ראית...
בכל מקרה, אני מאד מזדהה איתך בכל מה שאת כותבת (לא קראתי הכל כי אני עייפה מאד הלילה אבל בהמשך אגיע לזה)
שבוע טוב

[u]כי המדרשה אליה אני הולכת עכשיו היא חרדית ללא חסידות כלשהיא[/u]

הייתה לי הרגשה אחרי כל מה שכתבת עד כה....חסידות הם מים מרפאים לנשמה שלנו,מים מחיים מרעננים אחרי כל הנדודים שעברנו (לפחות אני).



[u]יש הצעות? מישהי מכירה ?[/u]
אולי תכתבי באיזה איזור את נמצאת או לאן היית מוכנה לסוע בשביל מדרשה.


[u]ואפתח מידת רוחק על הדברים. כלומר, הלוואי שהשם יפתח לי את מידת הרוחק, שאחשוב, אפעל ואגיב בבינה, ולא דרך הרגשי.[/u]
זו דרך עבודה חזקה מאוד בעבודת השם.אדמו"ר הזקן-הרבי הראשון של חב"ד מדבר על זה בספר התניא,בלשונו הזהב ההגדרה היא-מוח שליט על הלב.
קרירות השכל שולטת באש הלב,וכך מגיעים בעזרת השם לאיזון פנימי שמאפשר לנו לעבוד את השם,מתוך אהבה ויראה ונקיות הדעת.


יקרה,בהצלחה במסע המופלא שיצאת אליו,את עוד תפגשי את עצמך כל כך הרבה פעמים,עד שתדעי ותרגישי בדיוק בדיוק איפה המקום שלך.

שבת שלום וברכה.

(רציתי גם להוסיף,שחסידות מאירה אפילו את התולעים באור אחר:-))

@} נכנסתי גם לאתר שורשים, פשוט מקסים! ההרצאות שם, מקסים!
איזה מזל שיש רבנים ורבניות כאלה... זה ממש חוויה מתקנת בשבילי. איזה עידוד. אני בדרך הנכונה...
איזה כיף לשמוע אנשים טובים וחכמים באמת...
תודה טלי מתוקה,
תודה אהבה, אני אכנס.@}

(())

גם אני אוהבת לשמוע את הרב ארז דורון..
@}

[po]נחל נובע[/po]
דף מתוק קפצי לבקר.
מתחברת להמלצהעל הרב מיכי יוספי ואכן גם הרב ארז משה דורון מתוק ,
למיכי יש אתר שנקרא ע"ש החווה שלו "ישוב הדעת" אני חושבת שגם שם יש שיעורים מוקלטים וכן תכניות של שבתות בחווה האקולוגית שלו.

טלי, את מקסימה. תבורכי.
את מרגשת אותי בתגובות שלך@}
באהבה, ותודה על העיצה ...דווקא מכירה את האתר של שורשים ומאוד אוהבת,
מקשיבה כעת לארז משה דורון, מקסים...מאוד מתחברת,המון אהבה יש במה שהוא אומר. אהבה על כלל עם ישראל ולכול אחד. בשבילי זה כמו ליטוף על הפצע שפגע בי אתמול, כמו תרופה מחייה ומרפאה. מנחמת ומראה לי שיש אנשים אחרים ויהדות אחרת, אליה אני פי מליון יותר מתחברת.
תודה השם שנתת לי לעבור את הדרך אליך גם באכזבה, על מנת שאגיע לאנשים המדוייקים לי.
מה שלא ממש מתבטא במדרשה שהלכתי אליה...וגם כשניסיתי להביא דוגמא שר' נחמן אומר שצריך לראות גם ברשע גמור נקודה טובה, הם לא ממש התחברו לזה. אני כן. מאוד.נראה לי שזה הכוון שמתאים לי.
רק חשבתי שאולי מדרשה תיתן לי מסגרת...
כנראה שהכול לטובה, גם הניסיון הכואב הזה, האכזבה הזאת,שחשבתי בתמימות שאנשים אוהבי השם כביכול, מלאים באהבה אמיתית. טעיתי.אולי יש שם, בשורשים,מדרשה. אבדוק את זה..
@}

((-))

יש דברים שכתבת בתחילת הדף שלך שזה כאילו כתבו אותי..

אולי כדאי לך לנסות לשמוע שיעורים של הרב מיכי יוספי.
הוא אדם בלי טיפה של שנאה.
והוא ברסלב.
ויש בו בעיני גם מן ה"באופן"..
אפשר לשמוע שיעורים שלו באתר אינטרנט "שורשים",
אפשר להיכנס ולראות איזו כותרת של שיעור מעניינת אותך.
וגם אפשר לשמוע אותו במרכז שורשים בתל אביב.
ויש שם בכלל מבחר די גדול של שיעורים מעניינים, של כל מיני מרצים..

ובכלל למצוא את המורה המתאים -
אצלי, זה היה הרבה הרבה הרבה סבלנות,
וגם הרבה תפילה..
וגם דרש נכונות לשאת כל מיני שלבי ביניים..
[ובעצם, מתי בדיוק אני לא באיזה שלב ביניים מאז שהתחלתי את המסע הזה..??]

שולחת לך חיבוק לדרך האמיצה שלך
ומצטרפת אלייך לידיעה,
שהשם אוהב אותך, שהשם רוצה אותך,
ששום דבר לא ירחיק אותך ממנו
[למרות שדווקא יש הרבה דברים שיפריעו..]
ןשהחיבוק שלו ייקח אותך
למקום שיהיה הכי מדוייק ושלך
גם אם הדרך מתפתלת..
באהבה.

אחרי שלקחתי טיפ טיפונת מידת רוחק, לא בא לי לחזור למדרשה הזאת.
נראה לי שאחפש מדרשה אחרת. לא אשקוט עד שאמצא מדרשה שלא יהיה ולו מילה אחת כנגד כול אדם אחר באשר הוא.
כי כשאני חושבת על מה שהיה אתמול, מזעזע אותי עוד יותר לחשוב שאפילו צל של ספק, שנותנים לבנות שם לגיטימציה לשנוא...לא מתחברת לכמה בנות שם.
מה, זה כול כך קשה להיות ולרצות לחיות כמו יהודיה? או שבאמת ישנן כמה דרכים וכמה זרמים לחיות את זה... נראה לי שאלך לחפש מדרשת ברסלב. יש לי הרגשה שאתחבר יותר...
כי המדרשה אליה אני הולכת עכשיו היא חרדית ללא חסידות כלשהיא.
יש הצעות? מישהי מכירה ?

[u]ואאוווווו [po]לב אמיץ[/po] , את בהחלט אמיצה[/u] !!!

טלי, תודה רבה@}@}
הדברים שכתבת העלו בי צמרמורת מרוב דיוקם.
הזדהיתי לגמרי..לא יכולתי לכתוב על תחושותיי מדוייק יותר מימה שכתבת..
[u]כאילו משהו נורא עדין בפנים נפגע[/u]
ממש ככה.

[u]סליחה, כאן נולדת תינוקת!! נא לא להפריע!![/u]
בדיוק!


_אבל אני מרגישה כאילו כשאני מאוד בטוחה בעצמי ובידע הפנימי שלי על דבר מסויים,
אני יכולה להיות פתוחה למישהו שחושב מאוד הפוך ואחרת
גם על דברים שהם ציפור נפשי.
אבל כשאני בונה את עצמי - אז, לא מתאים לי..
אז זה זמן שלא נכון לי לבדוק ולהתעניין למה הוא חושב ככה_

נכון. כנראה שזה לא הזמן לחשוב למה הוא חושב ככה.

אני בינתיים אלך לשיעורים שאני אוהבת ומתחברת אליהם, כמו אמונה, תיקון מידות, וגם הלכה. את השיעור על התולעים בפירות אולי אדחה, או שממש לא אגיב. אשמור על אש קטנה קטנה, אפילו לא אשאל שאלה. כלום.רק אקשיב.מה איכפת לי להקשיב? (אפילו שמלא התנגדויות יצופו לי מבפנים, כשאתבונן ברבנית ואחשוב לעצמי"איזו קטנוניות, מה הקשר יבחושים לרוחניות?!,ברור שאני שוטפת את הפירות,בכול מקרה. ואז אשתוק, בענווה, ואומר לעצמי, שארוכה היא הדרך,ולא הכול אני עדיין יודעת ואולי גם לעולם לא אדע,ושחוץ מזה, השם בכול מקרה אוהב אותי ויאהב אותי)
ואפתח מידת רוחק על הדברים. כלומר, הלוואי שהשם יפתח לי את מידת הרוחק, שאחשוב, אפעל ואגיב בבינה, ולא דרך הרגשי.
שלא אכנס לכול משפט שלא נראה לי ,באופן רגשי.מה גם שאני בטוחה עדיין שהיהדות היא דת של אהבה וחסד. וזה שרב פירש משפט בצורה מסויימת,ושיש צדדים בדת שנראים לי כרגע מאוד קטנוניים ושהקשר בינם לרוחניות ולאהבת השם הוא מהם והלאה,אשתוק ואמתין,זה לא צריך להשפיע עליי ועל מערכת היחסים שלי עם היהדות ועם הקב"ה.
השם נתן לי עוצמה, ובחר בי ,רוצה שאתקרב אליו. אז אף רב לא ירחיק אותי ממנו.@}

לב אמיץ, בלי להכיר, אני כבר אוהבת אותך מאוד..
מלקרוא את מה שאת כותבת..

ובקשר לדברים המקסימים שכתבת על אותם אנשים שדיברו על לשנוא רשעים -
איך אני יכולה למצוא את המלים המדוייקות להגיד את זה..??
כשאת באה פתוחה ,
פתוחה לקבל, לינוק, לשאוב מאיזה מעיין -
ושומעת מסר שלא נכון לך,
שלא מדוייק לך,
שרע לך,
וכן, זה יכול לקרות,
וזה יכול לקרות עוד הרבה פעמים,
אז כאילו משהו נורא עדין בפנים נפגע..

לפעמים כשאני הולכת לשמוע מישהו שאני לא מכירה אני כמו שמה מראש איזה פילטר,
ליתר ביטחון,
כאילו מקשיבה מאוד אבל עוד לא נותנת לדברים לגעת בי עד הסוף,
לפני שאהיה בטוחה שהם נכונים לי.

[ולמה דברים שכל כך לא נכונים לי יכולים להיות נכונים למישהו אחר?
יש לזה סיבות.
אבל אני מרגישה כאילו כשאני מאוד בטוחה בעצמי ובידע הפנימי שלי על דבר מסויים,
אני יכולה להיות פתוחה למישהו שחושב מאוד הפוך ואחרת
גם על דברים שהם ציפור נפשי.
אבל כשאני בונה את עצמי - אז, לא מתאים לי..
אז זה זמן שלא נכון לי לבדוק ולהתעניין למה הוא חושב ככה,
כמו מן: סליחה, כאן נולדת תינוקת!! נא לא להפריע!!
סליחה עם זה נשמע קצת מוגזם..
יש דברים שלי באופן אישי מרגישים קצת ככה]

בהרבה אהבה והערכה לדרך המיוחדת שלך.

עולים בי ספקות.
זה כמו שאתה מתאהב, וחושב שהבן אדם מימול פשוט מושלם,ופתאום מגלה תכונה מאוד לא נעימה שלו...אתה קצת מאוכזב...אבל אומרת לעצמי,שמי שאיכזב אותי אתמול זה רק אנשים קטנים, לא הקדוש ברוך הוא, רק הפירוש שלהם למשפט מסויים, ונזכרת , לעידוד , בדברי הרב של המדרשה: שישנם עוד פירושים, ושאתקל בדרך בעוד דברים כאלה, ושאני לא חייבת לקבל את הפירוש הזה שלהם, שהם לא גדולים בתורה...
דבר אחד אני יודעת: אני את הקדוש ברוך הוא אוהבת. אוהבת את כול מה שהוא נתן לי. את המשפחה הנהדרת שלי,את כול השפע.וגם את השיעורים שהוא שולח לי.זה לא מה שישבור אותי.מילה אחת של רב שלא חושב כמוני. או של תלמידה שאיבדה את כושר השיפוט שלה...
אני את עצמי לא אאבד.נכון, התבטלות זה דבר מאוד רוחני ,להתבטל לפני רצון השם, ויש את זה גם בעוד תורות, לומר ש"אין אני",אבל אם מי שיפריד ביני לבין הקב"ה יהיה אנשים, שמפרשים פירושים של התורה שאין אני מסכימה איתם, אבחר [b]רק[/b] בקב"ה, ובפירוש אחר.ואתבטל בפניו באהבה. אני כבר מתבטלת מתחילה. כי רצון השם זה המצפון, המצפן הפנימי,האמת.
בשבילי, היהדות היא דת מדהימה. מלאת חמלה, חסד. ככה אני אוהבת אותה ורוצה לחיות על פיה.ככה אני רוצה שתישאר.
רוצה לשמור שבת-כי אוהבת את העיקרון מאחורה. את הרוחניות שבעניין.
אוכלת כשר- כי ככה אוהבת.
מדליקה נרות- כי רוצה להיות כמו סבתא, וזו מצווה כול כך יפה...
עושה חלה לשבת- כי זה ממש כיף, וגם מצווה.
לתת צדקה לעניים- כי זה עושה לי טוב לתת
לאהוב את רעי כמוני- משתדלת. וזה כולל את[b]כול[/b] עם ישראל. גם את החילונים הגמורים.
אני רחוקה מ"להימנע מאכילת ברוקולי כי יש בזה מלא יבחושים..",
וממש ממש ממש רחוקה מלראות חילונים שלא שומרים שבת ככופרים ורשעים..ולעולם לא אראה.
אני רוצה להיות כמו אמא של סבתא שלי...אישה טובה טובה.יהודיה אמיתית.
ולא איזה נוירוטית בקהילה של נוירוטים ששונאים את מי שלא עושה כמוהם.יש גם יהדות כזאת. אני בטוחה. גם חרדים. אני מכירה חרדים מאוד פתוחים ומדהימים ...אנשים טובים וחכמים באמת.
יש תקווה...@}
באהבה.

תודה מתחדשת{@

[u]ואאוווווו [po]לב אמיץ[/po] , את בהחלט אמיצה. מורידה בפנייך את הכובע על הפשטות והעדינות והדברים הכל כך מדוייקים שכתבת ברגישות.[/u]

את מקסימה. אני קוראת מרותקת.

סליחה על הכתיבה המעט מגושמת, על אותיות שהשתרבבו, אני כנראה עייפה...ריגושים גדולים עברו עליי היום.. הולכת לישון. מחר יום חדש.@}

תודה על התגובות המרגשות.@}
עבר עליי יום לא פשוט.
באחד השיעורים שהיו לנו היום, אחד הרבנים(לא זה שאני מתחברת אליו) דיבר על חורבן בית המקדש- בגלל שנאת חינם. והוא שאל מה זה לדעתינו שינאת חינם. ואני אמרתי ששינאת חינם זה כשלא עשו לנו רע ואנחנו שופטים מישהו שלא מתלבש או מתנהג או חושב כמונו...
ואז מישהי לידי(קיצונית לגמרי) אמרה" אבל מותר וצריך לשנוא רשעים". ואמרתי לה, "בטח לא מעם ישראל, כולנו יהודים.ואסור בכלל לשנוא יהודי, אח."
והיא אמרה לי " מה פתאום, צריך, אפילו דויד המלך כתב ששונאי השם-תשנא"...
ואז אמרתי את זה לרב, כי זה הקומם אותי אז הוא הצדיק.
אז אמרתי לו(לפי ר' נחמן הצדיק) שאפילו רשע גמור, אם אתה רואה בו נקודה טובה הוא כבר לא רשע, וחוץ מזה מי אנחנו בכלל שנשפוט, זה הרי בינו לבין הקב"ה, מי אנחנו בכלל לשפוט אותו ובאיזה מדרגה וניסיון הוא..."
והוא , הרב, אמר: כן, דויד המלך אמר. "
וזה קומם אותי, רציתי לקום וללכת מהכיתה. הוא ניסה קצת לעשות רברס. להגיד שאסור לזלזל באף אחד, לא יודעת כבר מה.
יצאתי נסערת. הקדוש ברוך הוא שלי לא שונא.אף אחד. יש מקום למחילה ולתשובה לכולם. כולם בניו.
יצארה אחרי השיעור מישהי, באה אליי ואומרת לי מה שהכי הכי הקפיץ אותי:" אל תדאגי, גם אני הייתי במקום הזה, עוד שבועיים תראי שלא יהיו לך התנגדויות..."
הייתי בשוק...אמרתי לה: " מה שאת אומרת לא מדאיג אותי, אלא מאוד מדאיג אותי! אני את עצמי לא אאבד!
אני לא הולכת לשנוא אף אחד, ברסלבים לא שונאים אף אחד. וחוץ מזה, גם הקדוש ברוך הוא לא שונא אף אחד." היא באה אליי ממקום כזה מעצבן...ועוד אחר כך היא אומרת לי" שתביני, אנחנו חושבות אותו הדבר... פשוט לא הבנת אותי...אוץו הדבר אני חושבת..."
" איך את יכולה להגיד שאת חושבת אותו הדבר אם את באה ואומרת לי שעוד שבועיים אני אחשוב אחרת.?!"
הקדוש ברוך הוא שלי לא שונא. נקודה.
הלכתי לרב של המדרשה. הדמעות לא יכלו להיעצר לי. לא יכולתי לשלוט בבכי. אמרתי לו שאני לא רוצה לשנוא . שהקדוש ברוך הוא לא רוצה את זה. הוא אמר לי שאין לי מה להתרגש מכול דבר שרב במדרשה אורמ, שיכול להיות שהוא טעה ושהם לא חכמים גדולים כאן בתורה אלא חוזרים על דברים שאמרו, והגענו לפשרה" שיכול להיות שדויד המלך התכוון לשנוא את דרך הרשעים ולא את הרשעים עצמם... זה איכשהוא הרגיע אותי. גם התפלפלנו והעלינו את העניין שתלוי למה קוראים בכלל רשעים...כי אם רשעים זה אנשים שלא שומרים שבת, אז אני אשנא את רוב עם ישראל?! את ההורים והמשפחה האהובה שלי?! בחיים לא! משפחה אהובה ויקרה שלי.
וואו, מסע לא פשוט....
וגם הגעתי עם הרב לעוד משהו שהרגיע אותי.. שדרך ארץ קודמת לתורה.
בקיצור, הרבה רגשות עוברים עליי...אבל הוא אמר לי לאט לאט. שיש לי רצון אדיר אבל לאט לאט...שאקח בינתיים רק את מה שאני מתחברת אליו. שתיקון מידות קודם לתורה ושהשם אוהב אותי בכול מקרה. (אני יודעת את זה ...)
מוזר, מתמלאת געגועים למשפחה שלי, לאמא ואבא שלי, שגידלו אותי, אומנם לא בדרך תורה, אבל בהמון אהבה ודרך ארץ...
השם, תן לי כוח להמשיך בדרך. שתהיה דרך טובה, של אמת ואהבה. שיהיה לי קל, שלא יסתור את רצוני, שאתברך ברב חכם מאוד, נראה לי שאאמץ את הרב של המדרשה כרב האישי שלי, כי הוא גם אמר לי שאני יכולה בכול שעה ובכול שאלה להתקשר אליו.
אמן שאזכה לסיעתא דשמייא ותתברך דרכי בעוצמה ואהבה, שרצוני יהיה רצונך ורצונך - רצוני .אמן@}

[u]מאמינה שהשם אוהב כול אחד וכול אדם[/u]
מאחלת לך להמשיך ולהאמין בזה תמיד.
צריך המון אומץ ללכת בדרך שאנשיה לא מאמינים בזה.
תשמרי על המתנה הזאת
@}

ואאוווווו [po]לב אמיץ[/po] , את בהחלט אמיצה. מורידה בפנייך את הכובע על הפשטות והעדינות והדברים הכל כך מדוייקים שכתבת ברגישות.

אני בטוחה שמי שכתבה את זה באה ממקום כביכול דתי אבל לא מבורר מספיק, לא נוגע בנפש, בטהרת הלב.(לצערנו יש היום המון המון מקומות כאלו)
באופן אישי, גם אני הרגשתי ככה, לגבי שירת נשים וכל המעמד של האישה בתורה
אבל קבלתי הסברים מדוייקים ומדהימים שרק נתנו לי להרגיש כמה כוח וחשיבות וכבוד נותנת התורה לאישה היהודית.
אני זוכרת שבאחת הטענות תמהו למה האישה צריכה להסתובב 7 פעמים סביב הבעל?
זה באמת יכול להשמע נורא משפיל בעיני המתבונן אבל באמת העניין זה שהאישה תאדיר בכוחה, בבינתה וביופיה על בעלה, תסתובב סביבו 7 פעמים ותדביק בו מעט ממנה . והיו לבשר אחד.


[u]אז אני מעדיפה פשוט לברך,בברכה שאבות אבותיי עשו גם, ולחיות את ייעודי האמיתי בעולם הזה, כאישה יהודייה,כי פשוט מתגעגעת,כיסופים לאהבת השם...לכי תסבירי את זה בשכל[/u]

וכאן בעצם אמרת הכל וזה שוב, כל כך נגע בי בלב פנימה
אשרייך לגמרי!
יעל

[po]חוזרת בשאלה[/po] מתוקה,
[u]איך זה יכול להיות שהיום, אחרי שעבדו כל כך קשה לקדם את מעמד האשה בחברה המערבית, נשים חוזרות מרצונן החופשי לדת, ל"ברוך שלא עשני אשה",[/u]
לא רוצה לענות לך בכללי, רוצה לענות לך באופן אישי, על עצמי, אפילו שזה יהיה על רגל אחת, כי ישנן כול כך הרבה סיבות ורובן אף נסתרות ממני.
אני, שהייתי כביכול אישה "חופשייה", לימודים גבוהים,חו"ל, חופש, מעולם לא הרגשתי הכי פחות קרובה ליעודי, למטרה שלשמה נבראתי.הרגשתי כלואה, בעולם של ערכים שאני לא מתחברת ומעולם לא התחברתי, דרך ארץ שגרמה לי הרבה כאב...התעורר בי ממש מזמן מזמן הרצון הזה לחיות את הנשיות שלי,את התפקיד הנשי שלי עד הסוף, בהתמסרות, בלי לקחת תפקיד של גבר, בלי אסרטיביות וערכים מודרניים כאלה...לחגוג את הנשיות היהודית שלי,
את הזהות הכי עמוקה שלי, לחזור אליה, כי הבנתי ,שאין חדש תחת השמש, ושהלוואי שי\היה לי את הידע והבינה שהיו לאימהות של האימהות שלי. תמיד ,כשראיתי תמונה של אמא של סבתא, עם המטפחת על הראש, ושמעתי סיפורים עליה, איזו אשת חיל היא הייתה,ואיזו אישיות מדהימה הייתה לה,אישה מיוחדת במינה, איך הייתה יראת שמיים וגידלה באומץ רב 9 ילדים, (לא ניכנס לסוף הטראגי שלה, אולי בפעם אחרת.),תמיד הרגשתי קירבה מיוחדת אליה,וגם אל סבתא שלי מרגישה קרובה, שהיא אישה יראת שמיים ומאוד מאמינה. צדקת אמיתית.
בתכל'ס, ממש לא מרגישה שהתקדמתי לאנשהוא עם תואר שני. להיפך. ואני הבן אדם הכי לא מושפע, כך שממש לא השפיעו עליי, לא היה גם מי שישפיע עליי בחברה בה הייתי, של חילונים גמורים. זה בא לי מבפנים,יצא החוצה, משהו שהיה קיים כול הזמן רק רצה שאגלה אותו כבר,הגילוי שיש עליי השגחה, שבורא עולם אוהב אותי ורוצה שאלך בדרכו. לכי תסבירי בשכל אמונה...זה או שיש או שאין.
מה אני אגיד לך, את יודעת מה, נראה לי שבכלל לא בוחרים את זה, זה בוחר אותך, הקדוש ברוך הוא בוחר אותך ומקרב אותך אליו, רק נותן לך הרגשה שאתה זה שמתקרב, שאתה כאילו בחרת, כשבעצם, נראה לי שהוא זה שבוחר אותך.
וזה משפיע על הכול, על כול תחום. גם על הנשיות שבך. על התפקיד שלך כאישה. מה זה אישה יהודיה אמיתית?
זה הרי כול כך נפלא!
טוב, סליחה על הרגשנות,נראה לי שאני קצת באורות...:-)
שולחת לכן אהבה, הולכת עוד מעט לשיעור , אספר יותר מאוחר עליו. דווקא עם רב ממש חזק ומדוייק.@}


[u]זה ממש לא מקום לנשים חופשיות בדיעותיהן. עוד תראי את זה, זאת ממש מערכת שמדכאת נשים.[/u]
זה מוזר, כי מעולם לא הרגשתי כול כך חופשייה להיות אני באמת, כמו עכשיו. מרגישה שבזבזתי את זמני בעולם של הבל ,חסר
משמעות אמיתית, שהכול חיצוני. בזבוז אנרגיה על חיצוניות, (אם זה לנסות תמיד למצוא חן בלבוש, אם זה לשקר לעצמינו בכול מיני דברים, אם זה מין ללא קידושין, שתמיד, אבל תמיד גורם כאב,לי לפחות, אם זה חוסר עניין בתרבות מערבית, ואם כבר חברים, ישנם מביניהם ,שעושים רייקי לאוכל(...)לפני שאוכלים, אז אני מעדיפה פשוט לברך,בברכה שאבות אבותיי עשו גם, ולחיות את ייעודי האמיתי בעולם הזה, כאישה יהודייה,כי פשוט מתגעגעת,כיסופים לאהבת השם...לכי תסבירי את זה בשכל :-)
...זה הכול(לבינתיים)@}
כול טוב ואהבה@}

בקיצור, [po]לב אמיץ[/po], זה נראה לך אולי מקסים ורוחני כי את בהתחלה. אבל בתור מי שבאה משם עלי לומר לך: זה ממש לא מקום לנשים חופשיות בדיעותיהן. עוד תראי את זה, זאת ממש מערכת שמדכאת נשים.

איך זה יכול להיות שהיום, אחרי שעבדו כל כך קשה לקדם את מעמד האשה בחברה המערבית, נשים חוזרות מרצונן החופשי לדת, ל"ברוך שלא עשני אשה", להקשיב לרבנים שהם כולה אנשים כמוני וכמוך, לחכות לפסיקות של רבנים במקום לסמוך על עצמכן (כאילו אתן פחות חכמות מרבנים), לכתובה שבה הבעל קונה את האשה, לזה שבעל יכול להשאיר אשה עגונה ולו מותר להביא ילדים מחוץ לנישואין ולאשה לו, לעזרת נשים ולאיסור על נשים לגעת בתורה ולעלות לתורה כאילו שהן נחותות, ולאיסור על נשים לשבת במרכז של בית הכנסת, ול"קול באשה ערווה", כלומר לבנים מותר לשיר בציבור אבל בנות? חס וחלילה.
הדת היהודית היא כל כך שוביניסטית. ואת זה אני אומרת בתור מי שבאה משם (ולא ממקום קיצוני), וזה הורס אותי שנשים חוזרות לדיכוי הזה מרצונן.
ולא, אני לא [po]פלונית אלמונית[/po] מלמעלה. וגם אני מרגישה שהאתר הזה, שדוגל בחופש, לא מתאים לריאקציה הזאת.
מה זה משנה תולעים או לא תולעים? מה זה חשוב? חשוב להיות אנשים טובים ומוסריים, והשוביניזם של הדת הוא לא כזה.

[u]ממליצה לך על הספר בדיקת המזון כהלכה של הרב משה וויא,הוא מסביר שם בדיוק מה נמצא איפה,איך זה נראה ומה הדרך הכי טובה לנקות.יש לו גם חוברת מקוצרת של הספר שנמצאת אצלי באופן קבוע במטבח,עושה את החיים קלים!...וטעימים: )[/u]

תודה מתוקה@}

[u]הנה, סיפרת על שיעור שדיברו על כך שלא כדאי לאכול [po]עלים ירוקים[/po] או תאנה בעונה )[/u]
כן, אה?:-)@}


[u](האם ידעת שהערבים שלקחו את האדמות של גוש קטיף ניסו לגדל שם מלא ירקות וגילו לחרדתם שהכל התמלא להם בתולעים??? מה שמראה שהשם שומר על היבול של ישראל ולא נותן לגויים להינות מאדמת ארץ ישראל. מתוך כך קל מאוד להבין שבגלל ירידת הדורות רבו התולעים).[/u]
[po]ניצה פורחת[/po] מקסימה, קשה לי עם זה, עם ההסבר הזה. אבל מכבדת את אמונתך.@}
מאמינה שהשם אוהב כול אחד וכול אדם ההולך בדרכו, ולא חשוב אם הוא יהודי או לא. כי הקב"ה הוא הקב"ה של כולם, הוא אל עליון ואין עוד מלבדו.רק מה, נראה לי שיש לי את הזכות הגדולה להיות יהודיה,להשתייך לעם הזה,להיות צאצאית של יהודים, ששמרו על דתם למרות כול הניסיונות הקשים כול השנים ובמשך הדורות.מרגישה מחוייבות מסויימת אפילו לאבות אבותיי, לאמהות של אימהותיי,שאם [b]הן[/b], למרות כול הקשיים להיות יהודיות בגולה , שמרו בכול זאת על דתן ולא התבוללו, אז אני, צאצאית שלהן,של אלו שלא התבוללו למרות כול הניסיונות והקשיים העצומים להישאר יהודים, על אחת כמה וכמה אני, שניתנה לי הזכות העצומה לחיות בימינו את הדת שלי בנחת ובשקט(יחסי... כול עוד לא תוקפים אותי אפיקורסים ומחקרים למיניהם ) כמה מזל יש לי שלא רודפים אותי ברחוב ואין אני צריכה להסתיר את יהדותי כמו בחו"ל...,אלא חיה בארץ ישראל, ארץ אבותיי, שבמקרה,באופן אישי,חלק ממשפחתי התיישב כאן עוד מימים ימימה... כיהודייה ,מרגישה שהנשמה שלי כבר מוכנה יותר,רוצה לחזור הבייתה, למקומה, למקור, בלי תיווך,לקשר עם בוראה,וגם אם אנחנו רשעים גמורים, צריך לאפשר לנשמה לחזור הבייתה, להתקלף מהקליפות, יש לנו קשר ישיר עם בורא עולם אם רק נרצה,ודרכינו, דרך תורתינו -התפתחו הדתות האחרות.
אבל לא רוצה להכליל אף אדם ,ולא לשייך ולשפוט אותו לפי גזעו ומוצאו השבטי.כול נשמה והדרך שלה...
מי ייתן וחמלתי על כול חי באשר הוא תגדל כאמונתי
באהבה@}

מסכימה עם ניצה פורחת.תולעים ושאר הפתעות באוכל הם משהו שיש איסור לאכול-גם אם הם בגודל מילימטר,[b]אבל[/b] יש דרך לנקות היום כמעט כל דבר,או לקנות בגידול מיוחד,לפעמים קצת יותר יקר,אבל שווה.לא בהכרח צריך להמנע,פשוט צריך לדעת.
ממליצה לך על הספר בדיקת המזון כהלכה של הרב משה וויא,הוא מסביר שם בדיוק מה נמצא איפה,איך זה נראה ומה הדרך הכי טובה לנקות.יש לו גם חוברת מקוצרת של הספר שנמצאת אצלי באופן קבוע במטבח,עושה את החיים קלים!...וטעימים: )

גם אני קוראת ושמחה מאוד מאוד על הבלוג החדש!!
רציתי לומר לך משהו בעניין התולעים.
אני חושבת שמאוד צריך להישמר מזה מצד אחד, וכמו כן, זה נכון שבגלל ירידת הדורות רבו התולעים בירקות ובפירות (האם ידעת שהערבים שלקחו את האדמות של גוש קטיף ניסו לגדל שם מלא ירקות וגילו לחרדתם שהכל התמלא להם בתולעים??? מה שמראה שהשם שומר על היבול של ישראל ולא נותן לגויים להינות מאדמת ארץ ישראל. מתוך כך קל מאוד להבין שבגלל ירידת הדורות רבו התולעים).
מצד שני, אני לא חושבת שלהגיד "להימנע מאכילת פרי זה או אחר" זו תשובה נכונה. צריך להתעקש ולשאול אותה מהי הדרך הכי טובה לנקות את הפרי או הירק ואין כזה דבר להימנע. זו דעתי.
תמשיכי לכתוב, אני עוקבת.

קוראת..
(משהו מצחיק ולא ממש קשור, בתגובה לאלמונית מלמעלה שאמרה שהדף הזה לא שייך לבאופן - הנה, סיפרת על שיעור שדיברו על כך שלא כדאי לאכול [po]עלים ירוקים[/po] או תאנה בעונה :-P )
ולעניינינו - גם אצלי [u]עבודת מידות, זה יותר חשוב מהכול[/u]
תמשיכי לכתוב @}

אתמול הייתי בשיעור אחר. מאוד לא אהבתי. של רבנית צעירה, שדיברה על כשרות ועל פירות והתולעים שבפירות וכמה צריך להישמר...והיא נכנסה לפרטים הכי קטנים, בקטנוניות כזו... היא אמרה ש"עדיף להימנע מאכילת קלח תירס, תות שדה....כי יש מזיקים קטנים שקשה להוציא אותם"- רציתי לעזוב את החדר! אמרתי לה:" הרי הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הפירות האלה שנהנה מהם, לא נראה לי שאברהם אבינו נמנע מלאכול אותם.." אז היא ענתה לי תשובה מאוד לא משכנעת:" כן, אבל אז היו פחות מזיקים בפירות..."
ואני חשבתי לעצמי וגם לא התאפקתי ואמרתי:" איך היו יותר מזיקים אם היום יש ריסוס?!"...
בקיצור, רמה של קטנוניות שגם אני נשאבתי אליה...
לא אוהבת את הרבנית הזאת, אין בעיניים שלה אותה השכינה של הרבנית האהובה שלי. נראה כי היא מתרכזת רק בדברים הקטנים, שמא לא תבלע תולעת בגודל מילימטר והשם מאוד יכעס עליה...
קשה לי עם זה. שהשם יסלח לי על הפזיזות שלי והשפיטה שלי. אולי מחר אראה את זה אחרת.
מה גם, שבמקרה קראתי כמה רגעים לפני ב"קיצור שולחן ערוך" שמבין הפירות המומלצים לאכילה יש את התאנים...
וכמה דקות אחר כך, היא אמרה שתאנים גם קשה לזהות בהם מזיקים ולכן עדיף להימנע למאוכלם...
אמרתי לה:" איך זה ייתכן, הרי בדיוק לפני כמה רגעים קראתי בקיצור שולחן ערוך שתאנים הם מבין הפירות המומלצים לאכילה...
היא השיבה לי:" טוב, לא זוכרת, אבל מאמינה לך... אבל קיצור שולחן ערוך נכתב לפני בערך 600 שנה, ורבנים שינו קצת כדי להתאים את זה להיום. אז הפירות היו פחות נגועים מאשר היום ("בגלל ריבוי החטאים שלנו".)
איך אפשר בכלל לקבל כזה דבר?!?!
לא חוזרת יותר לשיעורים שלה. אוהבת רבנים ורבניות עם נשמות גבוהות,עם אמונה ובינה אמיתית בעיניים,התמקדות באמת,בעיקר. שיודעים שלקדוש ברוך הוא הכי חשוב שנהיה בני אדם עם נשמה גדולה, שנהיה טובים, עם עצמינו ועם האחר, שנתקן מידותינו, ולא כאלה שפוחדים שייענשו אם בטעות איזה חרק בגודל מילימטר היה על הסלט שלהם.(אגב, גם עלים ירוקים היא אמרה ש"עדיף להימנע")
הצילו! !! זאת האמונה??!! זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו?!
נכון, זה כתוב בתורה לא לאכול שרצים ומזיקים...בסדר. לא אוכלים שרצים. משתדלים.שוטפים את הפירות והירקות .
שהשם יסלח לי אם שפטתי אותה, אולי יש לה אמונה אמיתית ולב טוב, וראיתי רק צד אחד שלה שכרגע אני לא מתחברת אליו, זה עורר בי התנגדות.
אני צריכה קצת מידת רוחק על הדברים. אולי זה היה שיעור שנכנסתי אליו מוקדם מדי. רוצה לעבוד קודם על המידות שלי, לחזק את החיבור שלי עם השם יתברך. זה העיקר. כמו שהרבנית האהובה אמרה יום קודם.שהשם רוצה מאיתנו כניעה, קטנות, חיבור אליו,עבודת מידות, זה יותר חשוב מהכול,ורק ה"פיניש" הוא קיום מצוות ותפילות..כמובן שלא סותר, ואולי להיפך, שאני כן מתפללת בשילוב עם נסיון לתקן מידותיי.
שהשם יעזור..הכי הכי חשוב, ללכת בדרך השם בשמחה ובענווה.
באהבה@}