בוקר טוב לכולם.
מקווה שאני בדף הנכון.אחרי שלוש שנים בחינוך ביתי ומפגשים בין חברים,אנחנו עוברים דירה לאחוזה בחיפה,ומחפשת המלצות לגן עירוני באיזור.
זה כבר מיד לאחרי החגים. לכן אם יש כאן אמא מאיזור אחוזה חיפה שיודעת משהו על גן מומלץ באיזור ,מאוד מאוד אודה.

המעוניינים בהמלצות גנים מוזמנים לקומונת [url=http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=39203]גן באופני[/url] בתפוז @}

לפי כללי האתר, אין לפרסם מודעות, אלא בדפים המיועדים לכך. דף זה הוא דף דיון. דפי מודעות הגנים נמחקו מהאתר.
נא לכבד את הכללים, תודה.

או הנה, גן נחמד.
אבל למה נמחקה ההודעה של הפלונית השואלת?

_למה מי רוצה לשים את הילד שלו בגן "סביר"?
הכוונה לדעתי היא שגנים באופן כללי זה לא משהו וזו ברירת מחדל. הכותבת מבקשת את הרע במיעוטו._

ולי נשמע כמו מקום רגשי מאד נמוך לבוא ממנו ולמצוא גן, בכל זאת מדובר בילד שלך
ונראה לי שבמקום גדול כמו רמת גן אפשר למצוא גן טוב ואפילו נחמד מאד ויש כאלה, אולי לא הרבה אבל יש.
אם מבקשים המלצה לגן אז משהו בניסוח לא מסתדר לי.

[u]למה מי רוצה לשים את הילד שלו בגן "סביר"?[/u]
הכוונה לדעתי היא שגנים באופן כללי זה לא משהו וזו ברירת מחדל. הכותבת מבקשת את הרע במיעוטו.

למה מי רוצה לשים את הילד שלו בגן "סביר"?

מנסיוני הקיבוצי... הייתי אומרת שאפשר לשנות גם דברים שהם מאוד מקובעים אבל צריך סבלנות ואורך רוח.
הרבה פעמים אם מבינים שיש חשש בקיבוץ משינוי שהוא חשש גדול יותר מבמקומות אחרים, אפשר לנסות להסביר יותר בנחת למה זה חשוב לך ולנסות [b]באמת[/b] להגיע לעמק השווה.
החשש אינו רק לוגיסטי אלא גם מערכתי ורגשי של שינוי כפוי.
לכן הייתי ממליצה לך לשוחח על כך תוך הבנה של הצד השני, וכך גם בתקווה שתקבלי יותר הבנה לצד שלך.

אני חושבת חוצמזה שמבחינה חוקית אין אפשרות להכריח אותך להיות בגן עד 16:00, אבל המקום של הילדה "תופס" מקום של מישהו אחר שכן משלם את הסכום המלא ואז זה "הפסד". אני כותבת במרכאות כי איני מאמינה בטיעון זה אבל נראה לי שהוא יעול לעלות בשיחה.
שווה אולי לשאול גם במועצה האזורית מישהו מקצועי שיכול להגיד מה הפרוצדורה במקרים כאלה.

בהצלחה!

בכורתי המקסימה עתידה להיכנס לגן חובה בשנה הקרובה. מדובר בגן קיבוצי- אנחנו עוברים לאזור שזו האופציה היחידה....התשלום על הגן כולל צהרון- כלומר עד 16:00. אני מעוניינת להוציא אותה הביתה כבר ב -12:30, כלומר לפני ארוחת צהריים. האם אני מחוייבת לשלם את התשלום המלא על הגן? הלא מדובר בגן חובה- מה תאמרו? אשמח לשלל עצות, תודה יעלי

[po]באופן לייט[/po]
כתבתי עבור מישהי את הדברים הבאים - תובנות על בחירת גן, לא לפי סדר חשיבות, אני יודעת שיש איזה דף - איך לבחור גן או משהו כזה אבל בא לי שהרשימה הזו תהיה פה לפחות בנתים.

חשוב עקרונית - לראות מה הגננות עושות עם ילדים אחרים ולא מה הן אומרות לך או איך הן מתנהגות עם הבת שלך (בזמן השיווק...)
איך הילדים? רגועים? שמחים? מטופלים ? נענים לבכי שלהם? מחבקים אותם? (אצלנו מאוד מחבקים וזה מעניק המון נקודות לגן למרות מגרעות וחוסר מושלמותו )


שווה לשקול גן רב שכבתי או רב גילאי, כזה שהילד ילך אליו עד גן חובה / טרום חובה כדי שלא יהיו לו הרבה מעברים.
האם מאפשרים תקופת הסתגלות ארוכה או שאחרי 3 ימים "מגרשים" אותך. (כי זה קשה לשאר הילדים / לילד שלך)
איך הם מתיחסים לביקורים לא צפויים של ההורים בגן, לדעתי גן שלא מרשה את זה הוא גן חשוד.
3ב איך מתיחסים לימי חופשה שאת נותנת לילדה שלך, לימים שבהם "אני מוציאה את הילדה מוקדם" (אני למשל כל זמן שמתאפשר לי ל מעדיפה שהיא תהיה איתי ולא בגן. בהתחלה היו כל מיני הערות "את משגעת אותה" לטעמי בולשיט גמור - אם כל כך קשה לילד שיש יום רווח אז מה בדבר שבת?) האם יש אפשרות לגינון חלקי על משקל ביות חלקי (רק כמה ימים בשבוע בתשלום מופחת)

נוקשות / גמישות של שעות הגעה / עזיבה - אנחנו למשל מביאים אותה מאוחר לגן - גן שנותנים בו א. בוקר ב 9-9:15 זה גן שיאפשר לך להתארגן בבוקר לאט אם הם מאכילים ב 8 זה יוצר לחץ מערכתי להגיע בזמן.
אוכל - מה נותנים, האם נותנים ממתקים ואם כן אילו ובאיזו תדירות. האם מוכנים ל"שגעונות" שלך (אני למשל לא מסכימה שיתנו לה לחם עם שוקולד או חמאת בוטנים, ובאופן כללי למיטב ידיעתי מקפידים על זה למעט פאשלה אחת)
ימי הולדת האם ואיך חוגגים - אני מעדיפה גנים שבהם הגננת קובעת איך יראה יומולדת ככה אין מין תהליך של "מאבדים את הצפון" וכל אמא מנסה להראות שהיא יותר משוכללת מהאחרות ואז נוצרת מין תחרות מטורפת ולא סבירה (זה מתחיל הרבה! יותר מוקדם ממה שאת חושבת).
פעילות בגן - זה אמנם פחות מהותי בעיני (הבת שלי מתפתחת בזכות עצמה ואני תופסת את תפקידי לספק לה סביבה שמאפשרת למידה וכו' אבל יש גנים שמדגישים את ההשקעה שלהם בהתפתחות הילד) אצלנו למשל הגננת מאוד הדגישה את זה שהיא "מפעילה" ואני חשבתי שזה לא חשוב. בדיעבד היו דברים שהפריעו לי כי היתה לה מוטיבציה "להראות תוצאות" שהביטוי שלה היה בלחץ על הילדה (להשחיל חרוזים על חוט לפני שזה עניין אותה ולפני שהיתה מסוגלת ולפני שנהנתה מזה)
סדר יום - אני נטיתי לטובת "הזורמים" - אהבתי את זה בגן אבל עכשיו אני לא בטוחה... עכשיו הזרימה מתבררת כסוג של בלגן, למשל בצהריים אין "שעת השכבה" מסודרת וכל ילד נרדם (או לא...) בשעה נוחה לו, המשמעות של זה היא שהצהריים הם סוג של בלאגן עם הרבה בכי (כולם או "עייפים" או "הרגע קמו", הבכי מפריע לישנים לישון. גם התנועה ההורית (באים לקחת את הילדים בכל שעה בין 12:30 ו 15:00). כמובן שגיליתי את זה רק עכשיו כשיש ימים שבהם היא נשארת בגן אחרי 1300.
חוגים - האם יש ואם הם שווים משהו (אצלנו הם לא שווים אבל אני לא רבה איתה ) יש אינפלציה מטורפת של חוגים לגני ילדים ויש סביב זה תעשיה שלמה וגם חילוקי דעות של הורים - תבדקי שהחוגים מוצאים חן בעיניך (בגן שלנו למשל היה חוג ליטוף חיות שהורים התנגדו לו)
9 איך מטפלים באלימות של ילדים - כל הילדים מרביצים! נושכים, מושכים בשערות, דוחפים וכו'. השאלה היא איך הגננות מטפלות בזה.
10 עונשים האם נותנות, אילו עונשים, האם מדווחות לאמא כשמענישות? אני לא מוכנה שיענישו את הילדה שלי. !

תרופות - האם את מסכימה שיתנו לה או שאת רוצה שיקראו לך? (אני למשל לא מסכימה בשום אופן שיתנו לה)
מה המדיניות עם ילדים חולים ועד כמה מקפידים האם מרשות להביא ילד חולה לגן - אני לא מביאה את ביתי כשהיא חולה אבל יש הורים ש"מעגלים" בגלל העבודה.
13 בטיחות - האם המבנה בטוח? מדרגות, שטיחים רופפים, מעקות איפה שצריך, משחקים בתוך מגירות ולא בגובה "משיכה" שילד יכול להפיל לעצמו על הראש, חוטים שניתן למשוך האם יש לילדים גישה לדברים שיכולים לפגוע בהם (כלי מטבח, שקיות נילון, חבלים, סירים חמים) וכל מה שבטוח לילדים. עוד נקודה חשובה !! השגחה על הילדים בזמן שישנים בהרבה גנים מזייפים שם וזו בעיה (חלד שמתעורר לבדו בחדר יכול לעשות לעצמו נזקים) . האם הצוות עבר הדרכה בהחיאה? בע"ר לילידם? האם יש להם מס' הטל' של מד"א גדול וזמין ליד מכשיר הטלפון?

14 גמילה מחיתולים ... מתישהו זה מגיע שווה לשאול על זה מראש לברר איך הן עושות ומה מידת שת"פ שלהן (אצלנו למשל הגננת "מתחילה עם גמילה באביב" ומה עם הילד בשל דווקא בחורף" ישאר עוד 3 חודשים עם חיתול? )
15 לגבי נוכחות הצוות - מאוד חשוב! אצלנו כאילו יש 4 מטפלות על הילדים אבל אחרי (הרבה אחרי) שהכנסתי אותה לשם התברר שבצהריים עוזבות 2 מה 4, והשלישית נשארת רק בחלק מהימים ואז באה איזו בחורה צעירה "תורנית צהריים" הבחורה הזו ספציפית היא פלגמטית לגמרי וממש לא מישהי שהייתי נותנת לה לטפל בילדה. כאמור עד כה לא ידעתי מה הולך שם בצהריים כי לא היינו שם, עכשיו כשאני יודעת אני עוצמת ע' בכוח כי בחודשים הללו אין לי הרבה ברירה ויוצא שהיא בגן עד 1400 ולפעמים אפילו עד 1600.

החלפת חיתולים - האם מחליפים "לפי שעון" או לפי צורך, מסתבר שיש גנים שמחליפים לכל הילדים בשעות קבועות (לפני / אחרי אוכל, לפני / אחרי שינה וכו') אני לא יודעת מה קורה שם אם הילד צריך החלפה בשעות אחרות... אצלנו אין דבר כזה שילד יסתובב עם חיתול שדורש החלפה.
אכילה עצמאית - האם ומתי מתחילים להושיב את הילדים סביב לשולחן (עם מטפלת) ומגישים להם אוכל לצלחת - בגן שלנו זה קורה מאוחר מידי וככה, בנתים הילדה שלי אוכלת לבד (ומלוכלך...) בבית אבל בגן מאכילים אותה.
תשלומים - גם כן חשוב - אם את משלמת עד 1300 מה קורה אם את צריכה מפעם לפעם להשאיר עד 1600 תשלומים נוספים אחרים (האם יש וכמה)
ביטוח!!! האם יש ומה מכסה.
חופשות - מתי יש חופשות, בקיץ - מה בקשר ל"קיטנה" יש גנים שבהם משלמים עבור מחצית אוגוסט חודש מלא ועל הקיטנה בנפרד (יש גנים שגובים יותר תשלום חודשי אבל רק על 11 חודשים)
אגב, אם היית רק חלק מהשנה וגובים גם על אוגוסט את זכאית לשלם רק חלק מהחודש (התשלום בעיקרון הוגן - זה עבור חופשה לגננות) השאלה היא איזה חלק מזה את משלמת.

טלויזיה לא פחות חשוב, ברוב הגנים רואים TV, יש גנים שרואים בהם הרבה טלויזיה, יש גנים שבהם רואים TV בזמן האוכל (איום ונורא בעיני) חשוב לגבש עמדת בעניין ולבחור גן ש"חושב כמוך".

חשוב - תחושה של אמון בגננות, יחד עם זה לזכור שהרבה פעמים הן חושבות שתפקידן "להרגיע" אותנו גם ע"ח אמירת אמת (לא מספרות שלילד קשה כדי שלא יהיה לך קשה) לקרוא את זה:
http://www.haayal.co.il/[po]story 2628[/po]
כי [po]רון ג[/po] ניסח את הנק' הזו הרבה יותר טוב ממני.
אצלנו לקח הרבה זמן עד שהבינו שלא מעניין אותי אם היא "אכלה הכל מהצלחת" אבל מעניין אותי אם היא שיחקה, איך היה המצברוח שלה, אם היא הרביצה / קיבלה מכות (כן, לשניהם ) אם היה לה קשה, במה היא שיחקה וכו'. (כל יום הייתי שואלת איך היה? ענו לי אכלה כך וכך, עשתה קקה כך וכך - ואני התעקשתי בשאלות האחרות - עכשיו כבר יודעים שאני "האמא המוזרה" .

לבחור גן שמתאים לך - בסה"כ את לא תשני אותם גם אם יגידו לך שבשבילך יעשו שינוי (ואני אומרת את זה למרות שבגן שלנו הפסיקו לתת עוגיה בחצר - נוהג לא ברור (אכלו ב 9 יאכלו ב 12:00 למה ב 10:30 צריך לתת עוגיה?).

לזכור שבגן שלך את תראי יותר פגמים מאשר בגנים אחרים אחרי שהילדה שלך תהיה בגן הזה את תראי את כ הדברים שפיספסת ואת כל הפגמים.

לזכור שהילדה שלך הולכת להידבק בהרבה מחלות כי ככה זה בגן
לזכור שההתחלה קשה מאוד לאמהות (וגם לילדים הרבה פעמים).

לדעת שתעשי פשרות וויתורים על עקרונות ודברים שחשובים לך, זה מובנה לעצם ההחלטה למסור את הילד שלך לידיים של אחרים.


אני למשל מרשה לתת לה אוכל זוועתי בימי הולדת וביום שישי - מחלקים במבה, עוגה, וופלים - אני מעדיפה שהיא תקבל מה שכולם מקבלים ולא תפתח תסביכי חריגות וחסכי "כולם קיבלו חוץ ממני" (מצד שני גם אצל הדוד שלה אני בולעת את הלשון ורואה אותה אוכלת במבה יחד עם הבנידודים)
אני יודעת שלעיתים מנחמים שם ילדים באמצעות אוכל.
אני יודעת שמכוונים אותה לעשיה הרבה יותר מידי לטעמי מה אכפת לכם אם היא לא מדביקה חנוכה עכשיו (אמא שלה מכפרת על זה בכך שמרשה לה להשמיד את היצירות לפי רצונה ברגע שיוצאים מהגן )
אני מתפלצת במסיבות של הגן (חגים, סופשנה" מהצורך להוכיח להורים שיש השגים (את יודעת 10 שירים + כוראוגרפיה ב 8 דקות). כשהבת שלי לא משתפת עם זה פעולה בזמן המסיבה אני איתה לא לוחצת.

אני משלימה (?) עם זה שזה ... לא מושלם
ומפנטזת על להוציא אותה מהגן חזרה הביתה (לא סביר שזה ייקרה, גם לא נהגר לאוסטרליה )
מוסיפה בעריכה מתוך תגובות ושיחות שבאו אח"כ:
[po]חוה ש[/po]
הוסיפה


הזמן הכי טוב לבדוק את הגן - כשהולכים לבדוק גן ורוצים לדעת איך הוא מתנהל באמת (נוקשה, זורם, מובנה, קשוב...) מומלץ מאוד להגיע בשעה של ארוחה ולשבת ולראות איך היא מתנהלת זה בדרך כלל נותן מדד טוב על שאר ההתנהלות של הגן והגננות גם בשאר התחומים והשעות.
כמה צוות באמת יש - העניין הוא שגם כשיש 4 מטפלות ממש בפועל אז למעשה אחת עסוקה בהחלפות, אחת מכינה את הפעילות הבאה, אחת מחסלת את הפעילות הקודמת ובעצם רוב היום הקבוצה הגדולה נמצאת עם מטפלת אחת או שתיים כך שזה באמת כאילו.

בשמת, הוסיפה מנסיונה:
בתי הלכה (לפי בקשתה) לגן בגיל 4, ואני בהחלט בדקתי שאפשר להביא ולקחת מתי שרוצים, לקחת ימי חופש בלי שום בעיה (הגננת מאוד אהבה גן מופחת ילדים!), והכי: אמרתי לה שאנחנו בחינוך ביתי, וזו הילדה שביקשה ללכת לגן, ככה שמותר לה לא להשתתף בשום דבר שהיא לא רוצה.
אני זוכרת שבחגים ובמסיבות היא בחרה הרבה פעמים, בשנה הראשונה, לשבת בצד ולא להשתתף, ואני גיביתי אותה לגמרי. זכותה ליהנות מצפייה באחרים. הגננת, בזכות העמדה הברורה שלי, מעולם לא לחצה עליה. היה ברור, שהיא רשאית לבחור מה שהיא רוצה. הסבתות, לעומתי, היו קצת לחוצות מזה.
קרוטונית ו י' עלו על רעיון לסטרטאפ - גן שמאפשר נוכחות חלקית (בתשלום לפי ימים / שעות)

[po]בר עדש[/po]
הציע נקודות חשובה (אני מקווה שלא חוטאת לנוסח המצויין שניסחת)
גן הוא לא מקום טבעי לילדים, ולכן צריך ליצור את ההסתגלות באופן מלאכותי.
יש לקחת בחשבון איך הילד שלכם עם הגעה מאוחרת לגן ועם חזרה לגן אחרי ימי חופשה יזומים. יש לילדים שקשה להם להשתלב כאשר הם מגיעים מאוחר ויש ילדים שאחרי יום חופשה מאוד קשה להם "לחזור לגן" (אני מניחה שיהיו אלו הילדים שגם יום א' קשה להם (?))
השיחה איתך חידדה לי את הנקודה שבאמת ככל שכולם יותר קרובים לאיזה "קו" "מדיניות" הגן מתנהל הכי טוב לטובת הכלל (כ"א עושה ויתור מעצמו אבל הסה"כ מוויחים) לדוג' - כאשר יש גמישות מוחלטת בשעות הגעה / פיזור זה מפריע לריתמוס של הגן.
צריך שהגננת "תמשמע" את ההורים - למשל בשעות הגעה / מה מביאים לחגיגות וכו' - צריך לזכור שכאשר מקפידים איתכם מקפידים גם עם הורים אחרים (למשל לא להביא ילד חולה לגן) - פה אני חייבת להסתייג - שצריך להיות כללים עם גמישות - גננת נוקשה מידי היתה מפריעה לי.

הכי טוב אם שאר ההורים בראש שלכם (למשל רוצים שלא יהיה בגן אוכל רע) - אבל כמו שאמרתי לך אין לי מושג איך אתה מגלה את זה מראש.

אמא _[po]של ליה[/po], עזרת לי מאוד. אני באמת לא פוחדת שיתנו לו מרחב עשייה ושהוא לא יהיה חייב לעשות פעילויות שאמורות להיות כיף. אני כן רואה איך הגננות מחייבות ילדים לשבת בזמן הארוחה וזה מסתדר לי. גם אם מישהוא לא רוצה לאכול אני די בטוחה שהן ילמדו אותו לחכות עם כולם. אבל בחוגים אני בטוחה שהן יהיו גמישות.
יש לי פרפרים בבטן, היום התחלנו גן חדש. את הגן הגדול. היום עבר בהצלחה, אני חושבת. היינו שם שעתיים וחצי והקטן די נהנה, וכמובן היה צמוד.
נראה איך יהיה מחר, אני אמורה לעזוב אחרי כ20 דקות. לקצת זמן.
מעניין למה יש לי הרגשה שזה יהיה קשה לשנינו.
הלב, הלב.

סירופ,
אני מתפרצת לדיון-לא-לי (ליה בת שנתיים וחודשיים, בבית לעת עתה) כדי לנסות לענות על שאלותייך האחרונות.
עבדתי פעם שנה בגן בהרצליה. סוג של רגיל. קוראים לזה "זרימת הפעילות", נדמה לי.
הגנן היה איש מקסים, ועד היום כל פעם שאני מגיעה לצומת משמעותי אני מנסה לחשוב מה הוא היה עושה במצב כזה,
היינו ארבעה אנשים בצוות, ואני יכולה להעיד שבשנה ההיא הוא גם בחר צוות לא רע, הבנתי שאחר כך היו כמה פלופים.
הילדים היו מאושרים, עברו חוויות נפלאות בכל יום, ומישהו תמיד היה קשוב לצרכים שלהם (לא כמו אמא, אבל כמעט)

[list]
[*] בעניין החוגים - אם את סומכת על הדרך של הגננות, נראה לי שאת יכולה להניח שגם הבחירות שלהן (חוגים, הצגות) יהיו לרוחך.
[/list]
בגן ההוא היתה מישהי שבאה פעם בשבוע והעבירה חוג של מוזיקה+ריקודים+יצירה. היא היתה מהממת. הלוואי שהייתי יכולה להיות בחוג שלה.

[list]
[*] נדמה לי שאת יכולה לקבל מהקטנצ'יק אינפורמציה (גם בדרכים לא מילוליות) לגבי החוגים השונים ולהבין מה עושה לו טוב.
[/list]

[list]
[*] אולי הדבר הכי חשוב הוא להבהיר לגננות, בדרך נעימה, שהנוכחות שלו בגן לא אמורה לחייב אותו, מבחינתך,
[/list]
להשתתף בכל פעילות. שכמו שאת רואה את זה, אם לא בא לו על ריתמיקה היום אז לא יקרה אסון אם הוא "יבריז" ויעשה משהו אחר במקום.

[list]
[*] במקביל להעביר לו את האחריות בעניין זכות הבחירה. לאפשר לו את החרות הזאת גם כשהוא לא במחיצתך.
[/list]

מקווה שעזרתי במשהו. זאת החלטה שנראית לי מאוד מורכבת מאיפה שאני עומדת. @}

אז איך זה ממשיך מלפני שתי הודעות ;-)
הייתי בגן האנטרופוסופי ובקיצור אני לא רוצה שאושרי יהיה שם.
עכשיו נשאר הגן ה'רגיל'. אני די בטוחה שאושרי יכול להנות וללמוד שם ולהתחבר עם ילדים.
יש לי בעייה להפריד בין מה שאני רוצה לבין מה שאפשרי לבין האפשרויות שיהיו טובות לאושרי.
אז הגן הזה עם 20 ילדים (יש מקום לעוד שניים). 3 גננות. שתיים ממש מקסימות השלישית נראית ממש בסדר אך היא קצת ברקע. הבעיה (חוץ מיזה שהוא לא יאכל שם צוהוריים אלא ילך ב12:00), שאני אצטרך להתמודד עם זה שאני לא אוכל לראות עם אושרי את ההצגות ולהחליט אם אני מוכנה שהוא יראה הצגות מהסוג שמביאים לגן. כי הן יכולות להיות מזעזעות לדעתי אך אושרי עדיין יכול להינות מהן מאוד (אז רגע אני אמא שלו בשביל להחליט מה למנוע בשלב זה? ועד כמה?), איך המדריכה לריטמיקה ואיך המדריכים לטבע??? (כן זה גן עם אלף העשרות מבחוץ, תמיד חשבתי שגגנים לגיל זה אמורים לעשו הכל לבד).
ומה זה אומר לגבי העתיד?
בקיצור בלבלת, בגלל זה כל הסוגריים.
טוב נחליט היום מחר...

בשנה שעברה ניסיתי למצא קבוצת אמהות, שתיים שלוש אמהות, שיחד נבנה משהו מוצק, כמעט יום יומי שבמשך הזמן תהיה אפשרותלכל אחת לצאת לשעתיים פעמיים בשבוע. לצערי זה לא הלך.
הבעיה שאני באמת לא מוצאת אמהות שרוצות משהו קבוע ואני ממש רוצה קביעות.
עוד בעיה, אני רוצה שהקטן יהיה במסגרת כדי לעשות דברים שאני לא יכולה לעשות שהוא איתי. להתחיל לעבוד מהבית- או משהו כזה.

לגבי מספר ילדים. הפעוט שלי היה בשני משפחתונים עם 5 ילדים ובשני המקומות- שהגננות היו מאוד שונות, ממש לא היה יחס אישי. במשפחתון הראשון לכל הילדים ובשני הבן שלי הכי סבל מחוסר יחס. ביקרתי בגנים של 16 ו20 ילדים והייתי די המומהמאיך שהילדים שמחים ובאים ככה לחיבוקים עם הגננת באמצע משחק, או מבקשים לספר משהו שקרה להם בבית בזמן "מפגש".
מה שמצאת לבן שלך נשמע באמת אידיאלי, 13 ילדים עם שני גננים. אני לא מוצאת כאלו באזור שלי. (מבשרת ציון)
נראה איך יהיה הביקור בגן האנטרופוסופי ביום שני. הם לסירוגין גנן או גננת ותמיד יש סייעת. מקסימום יהיו 16 ילדים.
תחזיקי לי אצבעות {@
תודה

[po]סירופ מייפל[/po] למה שלא תתארגני עם שתיים שלוש אמהות בגינה הציבורית, לא חייבים קבוצה גדולה וזה גם לא חייב להיות על בסיס יומיומי
נשמע שהילד שלך לא ממש מתלהב מרעיון הגן
עמרי היה איתי בבית עד גיל שלוש וחצי, היינו נפגשות, קבוצת אמהות פעם בשבוע למעין חוג מוסיקה משותף, ובשאר הימים על בסיס מזדמן בגינה או בספריה הציבורית
רק בגיל 3 וחצי הכנסתי אותו לגן פצפון - גנן וגננת עם 13 ילדים בגילאי 3 עד 5 וזה היה מוצלח מבחינת קלות הקליטה בגן ומבחינת השקט הנפשי שלי
קשה למצוא גנים כאלה (שלנו נסגר לצערי ועברנו לגן עירוני אבל זה כבר סיפור אחר) אבל שווה לחפש, ייקח כמה זמן שייקח, כי 5 השעות האלה כל יום מאוד משפיעות על הילד. ולדעתי הדבר הכי קריטי זה מספר קטן של ילדים בגן.

הינה גם אני מחפשת גנים..
מצאתי כאן כמה שאלות ודברים שלא חשבתי עליהם לבד. תודה.

הינה אני מתחילה:

כמה זמן אפשר לחפש גן?. (זה ממש בלוג גן)
הפעוט שלי בן שנתיים וקצת. בשנה שעברה ניסיתי למצא קבוצת אמהות שאוכל להפגש איתן כל יום. זה לא ממש הלך.
נרשמנו למשפחתון באפריל ויצאנו אחרי יומיים. הגננת היתהההה ,נו למה לפרט.
בספטמבר האחרון הבובי היה במשפחתון אחר במשך שבועיים של סבל ובכי אין סופי. הגננת חשבה שהוא לא מתאים לגן והוא פשוט ישב בצד, ובכה לסירוגין, והיא מיצידה אמרה לו שאם הוא צריך אותה שיקרא לה או יבוא אליה. הוא לא רצה שהיא תיגע בו וכלום.
עכשיו אני כועסת מפני שהגננת אמרה לי שזה שהפעוט מדבר זה לא אומר שהוא בוגר לגן. אבל לשבת בצד שעה-שעה וחצי ולהיות לא שייך ושלא מנסים כמעט לשתף אותו ולא מאמינים בו שהוא יכול להשתתף...... זה יחס לילד לא בוגר? לילד בכלל.

אז אני מחפשת עוד גן, ועכשיו אני מבולבלת. עד עכשיו בדקתי גם גנים ומשפחתונים אנטרופוסופיים וגם לא אנטרופוסופיים. (שני המשפחתונים הקודמים היו אנטרופוסופיים פחות או יותר).
הבלבול שלי הוא כזה. (אולי עכשיו שאכתוב זה יסדר לי קצת ת'מחשבות).
ביקרתי בגן עם 20 ילדים, לא צמחוני, יש שלוש גננות, יחסית קרוב לבית. (ראיתי כמה כאלה אבל בגן הספיציפי הזה...)

עם שני הנתונים הראשונים אני לא יודעת איך בכלל הלכתי לבדוק אותו, ואת האחרים כמוהו. ייאוש ותקוה יחד.

והינה הנקודות החיוביות מהגן:
הגננת נראית לי מקסימה אמיתית. מישהיא שיכולה להתחבר טוב לבן שלי - זו תחושה טובה שמלווה אותי עד עכשיו, שבוע ועוד ביקורים בגנים אח"כ.
יש ילדים בני שנתיים עד שלוש וחצי והגדולים מתייחסים כל כך יפה לקטנים.
אני יכולה לקחת אותו לפני ארוחת הצוהוריים. - אני לא רוצה שהוא יאכל שם בשר וגם בכלל אוכל שאני מגדירה "לא בריא".
הגן יחסית קרוב לבית.
הבן שלי מאוד אוהב את המשחקים שם- פלסטיקים לרב. יש ארגז חול נקי, דשא... הגן בפנים גדול ונקי.
ממתקים יש רק ביומולדת ועוגות ביום שישי.

חסרונות: ראיתי בגן גם שני טנקים קטנים ועל זה אני צריכה לשאול מה המדיניות שם לגבי אקדחים וכאלו.
בכל זאת 20 ילדים, תמיד רציתי משפחתון. למרות שמהניסיון של שני המשפחתונים שהייתו אין יחס אישי בכלל במשפחתון.
ארוחת בוקר שאני לא הייתי נותנת אבל לא רעה כמו במקומות אחרים.
הוא לא יאכל ארוחת צוהוריים עם כולם.- מבחינה חברתית זה אולי פספוס.
התכנים בגן כמו בעוד ארבעה גנים "רגילים" שראיתי.- למשל ביום כיפור יש דגש על סליחה. אך ממה שאני ראיתי בגים הדגש דוקא היה על כעס. ילד או חתול או.. שכועסים על חברים ואח"כ משלימים. לפעמים בסיפור אין אפילו את הסיבה לכעס. אבל בגנים שהייתי הילדים צועקים בזמן המפגש "כעס,כעס, כעס, רוגז, רוגז, רוגז." למה לא "אני סולח\ת או סליחה סליחה סליחה".
אני לא חושבת שזה יעשה לבן שלי טראומה אבל אני לא אוהבת את הגישה הזו.
בגן אנטרופוסופי למשל זה לא אמור להיות ככה.

יש גן אנטרופוסופי שאני אוכל לראות רק בסוף החודש. גן עם 16 ילדים. מה שאני לא אוהבת שם זה שכל יום יש גננים אחרים. כלומר יש שלושה גננים סה"כ וכל יום באים שניים. זה נראה לי לא טוב לילדים. במיוחד עם הבן שלי יכנס עכשיו לגן ופתאום כל יום יהיו לו גננת וגנן אחרים.
וגם אני קצת מתחילה לחשוב שהבן שלי לא צריך להיות במקום רגוע עם צבעים שקטים. אולי הוא צריך מקום הומה עם פלסטיקים צבעוניים? טוב אני אלך לגן ואראה. אולי תחושת בטן תעזור.

תודה על ההקשבה.
אני עוד אעדכן... {@

[u]אבל כשבאתי נצמדה אלי ויבבה וינקה הרבה.[/u]
כן, לפני כן היא אמרה שהיה כייף אבל עכשיו היא צריכה ציצי דחוף.

והבוקר היא הצהירה שהולכת לגן הגדול. נשארה בגן לשעתיים. כשבאתי היה כמו אתמול. לאחר מכן טיילנו וביקרנו אצל שתי ידידות שלי, אחת מהן הגננת מהגן הקטן. יש לה שוב קבוצה נפלאה, 5 מתוקים בגילאים שנתיים ומשהו - וחצי בעצם בגיל בתי. והיא מדהימה. אמת, אני בעצמי הייתי בשמחה נשארת בביתה. זהו גן זורם, חופשי, והכי נפלא שאפשר לדמיין.
בדרך הביתה עברנו לייד הגדר של הגן הגדול והילדים היו בחצר. בתי צעקה - אפרת! הדסי! ורצה אליהם ואמרה שרוצה להצטרף.עניתי לה שמחר. היא שרה מחר מחר נלך לגן. באנו הביתה והיא ישנה ממש הרבה, כמו אתמול, איזה שעתיים.
היא חד משמעי בוחרת בגן הגדול. ונראה לי התחלתי להבין מה הסיבה.

[u]אם אין חברה במשך היום זה באמת לא פשוט[/u]
דווקא זה פשוט
גם כי לא כל הזמן צריכים חברה, לדעתי
וגם כי אפשר להמשיך לעשות את אשר עשינו בשנה שעברה - הצטרפנו בייחד לגנון של הידידה או נפגשנו עם ילדי המשפחתונים בגן שעשועים.
הבעיה שגם במפגש אחרי הצהרים בחצר מי שלא בגן הוא קצת אאוטסיידר כי המון מתרחש ביניהם בגן...
אבל שוב, הסיבה העיקרית לגן זה עבודה שלי ולא בעיית החברה.
[u]אותי עזבו להרבה מאוד שעות[/u]
אותי גם. עד גיל 3 הייתי בבית עם אימא אבל אחר כך היא חזרה לעבודה. הגן היה מ7 בבוקר עד 6 בערב. ובקיץ הגן עבר לבית קיט וגרנו 3 חודשים בכפר, ההורים באו פעם בחודש. אבל ההורים שלי באו פעם או אפילו פעמים בשבוע (אמי). גננות וחברים אמרו שהם מטורפים לנסוע למרחק כזה לבלות כל שעות החופש השבועי בנסיעות, לאחר העבודה... ואני לא הסכמתי להיפגש אתם כשבאו. זה מה שאמי מספרת. ואני - אני זוכרת טוב טוב כאילו זה היום קרה - איך הרגשתי שהיא באה. הרגשתי אותה מתקרבת בחלל ההיקום לגן הרגשתי כשנכנסה לשער הרגשתי כשחיכתה מחוץ לבניין עד שתורשה להיכנס...
אני מנסה להרגיע את עצמי ואומרת וואללה תעשי הפרדה. בתך זו לא את. את לא עוזבת אותה לכל כך הרבה שעות ובטח לא לימים. אבל...

[u]איך היה לילדה היום בגן[/u]
היא נשארה ברצון, ושיחקה כל השעה שהייתה שם. אבל כשבאתי נצמדה אלי ויבבה וינקה הרבה.

_אבל היום בגן כשהשער המסורג ננעל ואת בפנים ואני בחוץ
הרגשתי חיה חולה._
:-( אוי, אני כ"כ מבינה אותך!

[u]אני מנסה לבדוק עם עצמי מה הסיבה ולא רואה, זה כל כך ברגש...[/u]
אני רק יכולה להגיד לך מה שאני יודעת על עצמי...... אותי עזבו להרבה מאוד שעות, אני את זה לא אעשה לילדה שלי [b]לעולם[/b] בלי שזה יהיה [b]לגמרי[/b] מתאים לשתינו.

אם אין חברה במשך היום זה באמת לא פשוט, אולי יש כאלו שנמצאים עם הילדים בבית ומצליחים עם חברה רק בשעות אחה"צ, לא יודעת, אולי שווה להתייעץ בדפים הרלוונטיים.

בכל מקרה, אני מרגישה אותך נקרעת מבפנים, איך היה לילדה היום בגן?
(())

[u]:-([/u]

נעה
תודה
את צודקת.
עכשיו היא ישנה ליידי.[u]בת כמה היא?[/u] היא עוד מעט בת שלוש.
[u]בגלל מחשבה אחת לגיטימית[/u]
לא מחשבה אחת, אלא עובדה שאני חייבת לפרנס וכמעט לא מצליחה לעבוד כשאנחנו בייחד.
[u]האם יש לכם גם חברים שנשארים בבית, מפגשים בסביבה הקרובה?[/u] לא בשכונה שלנו לא. כולם הולכים לגן. אני יודעת על מפגשים אליהם צריך לנסוע, היינו פעם. אבל בשכונה בה אנחנו גרים יש סביבת ילדים טבעית, כמו החצר המשותפת, וההפרדה מהסביבה הזאת נראית לי במשהו מאוד לא טבעי. אחרי הצהרים בתי יורדת לחצר, לעתים בלעדי, ומשחקת וחוזרת ברגע שרוצה בכך. היא מתרחקת ומתקרבת בקצב שלה, וזה נראה לי מאוד דומה למה שאני רואה אצל בעלי חיים או למסופר ב"עיקרון הרצף". ובבוקר כל הילדים בגן או בבית הספר. כל שאר הילדים בגן מגיל כמה חודשים, מקסימום שנה.
אני מרגישה שהכי טבעי להשאיר אותה בבית אם נעבור לאנשהו. אבל פה...
[u]מאחלת לך בחירה[/u]
הראש שלי בחר מזמן. אבל הלב לא מקבל עדיין את בחירתו...

אני בודקת עם עצמי מה הסיבה.
ילדתי
אני רוצה שיהיה לך טוב
ולא משנה לי בבית או בגן ו ולא משנה לי אידיאולוגיה
כשאת מתרחקת ומתקרבת מרצונך טוב לי עם כל המרחק וכל הקרבה שביננו
אבל היום בגן כשהשער המסורג ננעל ואת בפנים ואני בחוץ
הרגשתי חיה חולה.
אני מנסה לבדוק עם עצמי מה הסיבה
ולא רואה
זה כל כך ברגש...

[u]ברגע שתפסתי את עצמי במחשבה "אוי מתי היא כבר תרדם" כיוון שהייתי צריכה לסיים דחוף פרק העבודה וזה לא התאפשר אתה - אז הבנתי שעדיף גן.[/u]
בגלל מחשבה אחת לגיטימית שאת רוצה/צריכה להתפנות לעניינייך זו הסיבה לשלוח לגן???
לדעתי את בבילבול גדול עם הרצונות שלך, וזה עובר לילדה. היא נקרעת בין החברים שלה, לבין עיסוקים אחרים או מפגש איתם במקום אחר. גן הרי זה לא רק משחק עם חברים, ולשים על הכתפיים שלה החלטה כזו זה גדול עליה!
לפני שאת מתחילה עם הזיגזג עלייך להחליט. זה יעזור לביתך להסתגל, או לבית - איתך או עם עזרה אחרת ( כשאת לוקחת לעצמך זמן לגיטימי לעבודה ) , או להשתלב בגן - עם כל מה שכלול בגן.
בעצם, את שואלת אותנו באיזה גן לבחור אבל עוד לא החלטת עם גן או בית :-)
אני מבינה את מצוקת הזמן, התחילה שנת לימודים וצריך אולי להירשם כדי לא להפסיד מקום, אבל אני מציאה לך [b]ל ה א ט[/b], לקחת אוויר ולנשום, להתחבר לרצון האמיתי שלך, ליכולות שלך, לצרכים שלך.
זה לא פשוט, אני יודעת, כי הילדה רוצה חברים ( בת כמה היא? ) ולהישאר איתם בבית דורש מאיתנו, ההורים, הרבה יוזמה, התארגנות ותזוזה שלא תמיד בכיוון "קל", ולבחירה כזו יש השלכות על החיים שלנו.
האם יש לכם גם חברים שנשארים בבית, מפגשים בסביבה הקרובה?
מאחלת לך בחירה שתהיי שלמה איתה.

[u]אני הייתי מנסה גם וגם[/u]
פיצה
זה כל הקטע שניסינו! חמישה חודשים היא נהנתה מאוד בגן של הידידה אבל רק אתי - לא הסכימה שאלך!
[u]ושואלת לדעתה[/u]
היא מאוד רוצה לגן אבל אתי ביחד.
כעת היא רוצה להיות עם חבריה בגן הגדול.
[u]השאלה כאן היא כמה את רוצה לשלוח אותה לגן?[/u]
נועה
את כל כך צודקת
זו באמת בעיה אני רוצה אותה בבית! אבל כתבתי כבר על האילוצים... כשאישי אמר בשנה שעברה שהגיע הזמן לגן התעקשתי, אבל ברגע שתפסתי את עצמי במחשבה "אוי מתי היא כבר תרדם" כיוון שהייתי צריכה לסיים דחוף פרק העבודה וזה לא התאפשר אתה - אז הבנתי שעדיף גן. לא להרבה שעות לא כל יום, אבל. כך הגענו לגננת המדהימה שכעת אחרי כמעט חצי שנה היא ידידה טובה שלי.
חוה
אני חושבת בדיוק כמוך.
לכן כל ההתלבטות - בתי בוחרת חד משמעית בגן של 35 ילדים!!

עכשיו החבר שלה מהחצר הלך לגן הגדול והיא רצתה שנצטרף. ליווינו אותו והם נכנסו יד ביד ו...היא נשארה לשחק. ביקשתי מהגננת לקרוא לי מייד אם היא בוכה. והלכתי. ואני כאן. ושוב איני יכולה לעבוד, הפעם כי קשה לי. ואני יודעת ... אבל...

במשפחתון שלנו יש חמישה ילדים: בן שלוש, 2 בני שנתיים, בת שנה וחצי ועוד ילד שגילו לא ידוע כי עדיין לא נרשם וסביר שיהיה קטן יותר. אם אני מבינה נכון -בתך במידה ותרשמי אותה לגן של הידידה תהיה במצב דומה לזה של בן השלוש אצלנו. אני לא יכולה להגיד לך שאין במצב הזה קשיים כי יש ולא בטוח שזה מתאים לכל אחד, זה עדיין ניראה לי עדיף על גן של 35 ילדים.

[u]תראי באיזה מהאופציות היא נהנת יותר ולכי עליה.[/u]
וגם.. אם בכל זאת את בבית, תוכלי לאפשר לה גם ימים של בית.
השאלה כאן היא כמה [b]את[/b] רוצה לשלוח אותה לגן? היא הרי תסתגל אחרי שאת תחליטי.

_אז עכשיו אני מתלבטת איזה גן יהיה לה פחות רע... יותר טוב... הביתי הקטן של הידידה שלי או העירוני בו ילדים מסביבתה הטבעית?
אשמח לשמוע דעתכן/_
אני הייתי מנסה גם וגם. וגם מדברת איתה ומסבירה לה את שתי האופציות ושואלת לדעתה. תראי באיזה מהאופציות היא נהנת יותר ולכי עליה.

אם כבר גן...
איזה גן עדיף?
לצערי אני חייבת להרוויח כסף...
עבדתי מהבית ועד עכשיו בתי כעת כמעט בת שלוש הייתה אתי. עבדתי כשהיא ישנה בצהריים ובלילות.
בזמן האחרון היא כבר לא ישנה או כמעט לא ישנה בצהריים ובערב אני מותשת מידי מכדי להתעורר לעבוד...
לכן החלטתי לנסות גן.
במרץ של שנה שעברה מצאתי אישה מקסימה שמפעילה גן פרטי בביתה בו 6 ילדים ואווירה של בית טוב ולא של גן.
היא הסכימה שנבקר בביתה בשעות הגן ושבתי תצטרף לילדים כשתרצה.
בתי שמחה לשחק עם הילדים אבל לא הסכימה שאני אלך, וכך במשך 5 חודשים התארחנו לפחות פעמיים בשבוע, כשאם הזמן היא הרגישה עצמאית מאוד, הלכה לבד או עם הילדים לגינה או לחדר אחר אבל ידעה שאני לא יוצאת, ושאני אצא לא הסכימה.

השנה הילדים שהיו במשפחתון הזה עוברים לגן רגיל עירוני. הידידה שלי לוקחת ילדים חדשים, קטנים יותר.

לא חשבתי על אופציה של הגן העירוני זה גן עם 35 ילדים והכי מוסדי ומנוקר שיחכול להיות.
אבל מתברר שכל החברים של בתי הולכים לשם.

בבניין שלנו יש חצר משותפת בה ילדים מכל הגילאים משחקים. בתי מאוד אוהבת לבלות בחצר, וכל 4 חבריה העיקרים בני גילה או שנה גדולים יותר, הולכים לגן זה.
ביום שישי אימא של אחד מהם ביקשה מאתנו ללוותו לגן, בתי והוא הלכו ביחד יד ביד וכך נכנסו לגן ובתי הביעה רצון להישאר ולשחק שם. אחר כך היא ראתה ילדים שהיו במשפחתון של שנה שעברה ומאוד מאוד שמחה.
אז עכשיו אני מתלבטת איזה גן יהיה לה פחות רע... יותר טוב... הביתי הקטן של הידידה שלי או העירוני בו ילדים מסביבתה הטבעית?
אשמח לשמוע דעתכן/ם.

לציפורה לב
אני קוראת את מכתבייך ואין לי היכרות רבה עם החינוך הביתי , אך הליכה עם אידיאולוגיות ופשרות שהמציאות מחייבת
זה נושא מוכר לי
ואני חושבת שקודם כל המשפט "הנורא" שמה יקרה אם בסוף הוא יסתדר ומצבו ישתפר בגן, נשמע בעיניי כפחד וחשש מאד רלוונטים
מה אם את עושה כל זאת כדי שזה יעזור לבעלך להשתכנע - ובסוף זה לא יקרה, ואולי אפילו להיפך
מהצד השני אני חושבת שכל כוחך מופנה לעזור לבנך- ואולי המשאלה שיהיה כל כך גרוע- כך שהוא יחזור מהר לחינוך ביתי- או המחשבה שזה מנוגד לדעותיי אז אני לא מתעסקת עם כך- בעיניי הם מרחיקים את העזרה לבנך- בעיניי הדרך והתהליך לא פחות חשובים מהתוצר- והתהליך שבנך עובר בחיפוש (דרככם)אחרי מקום - ולא משנה כרגע אם זה נעשה מתוך בחירה שלך או מתוך כורח- התהליך הוא לא פחות חשוב . השאלה היא לא האם לשלוח אותו כרגע לגן או לא- אני מבינה שההחלטה נעשתה ולפי דעתי את כל כוחך ואמונתך את יכולה להפנות ללגרום לו כמה שפחות קושי
ולשאלה בהקצנה אולי- מה עדיף שיהיו לו חוויות נוראיות - ואז הוא יחזור לחינוך ביתי ואת תתמכי בו? או לתמוך בו כך שבמציאות הקיימת יהיה לו כמה שפחות פוטנציאל לסבול ?
אני חושבת שזה לא מוריד מהכוח שלך ומהאמונה שלך - זה שאת מתעסקת גם בדרכים שהן סותרות לשלך- אני חושבת שהכי טוב בעיניי זה לתת את מה שאפשר-במצב נתון וכרגע מה שאפשרי זה רק לשלוח אותו לגן- אז תני את מה שאפשר שם- בשביל בנך
ועוד נקודה שדיברת על כך שבעלך אולי מתכחש למצבו(שילוב עם ילדים אחרים וכו') של בנך- האם בזה שאת לא מתערבת בקשר לבחירת הגן וכו'- האם את לא גם מתכחשת למצבו- (שהוא ילך לגן) ולהכינו לכך ולחפש מקום שיש בו יותר סיכוי לפחות נזק?

בהצלחה
ענת

אסנת היקרה, מצער מאוד ואני כולי תקווה שאבא שלך יחלים.
לגבי סידור אחר, מה דעתך על משפחתון? אצלנו בישוב יש כמה כאלה, נשים שפתחו בביתן משפחתון לעד חמישה ילדים.
זו בכל זאת מסגרת ביתית נעימה ושקטה עם עוד מעט ילדים. מסגרת תומכת שעוטפת את הילד ובונה עצמה סביב הילד ויחד עם זאת יש לילד הזדמנות להיות בחברה מצומצמת. לרוב, המשפחתונים גם גמישים ובונים את סדר היום לפי צרכי הילד וגם יוצאים לטיול עם עגלול.
תחשבי על זה, זו אמנם הוצעה אבל בגלל שיש לך זוג אולי תוכלי לסגור על מחיר נוח ולקבל בתמורה גם גן גם בית, גם דמות קבועה. אם יש לך קושי ריגשי לגבי המרחק, תוכלי למצוא משפחתון שנמצא ממול למקום העבודה שלך, גם תרגישי קרוב, גם תוכלי לקפוץ לשם אם את מניקה, וגם תוכלי לראות את המטפלת מטיילת עם העוללים בעגלול.
בהצלחה.

שלום לכולן/ם,

אני אם לתאומים בני שנה וכמעט חודשיים. בת ובן.
עד עתה הספקנו להחליף 4 מטפלות, שכולן פרט לאחת עבדו לתקופות קצרות.
ניתן לחשוב שאני קפדנית ומגזימה אך בעיניי אין לזלזל בתחושות של אם ובאינטואיציה שלה
ומכיוון שילדיי נמצאים בראש ענייני ולאור זאת שעם אף אחת לא הייתי לגמרי רגועה, אזי
לא חששתי להחליף. למרות כל הכאוס שזה עורר בחיינו.
לפני כחודשיים עזבה המטפלת (לשמחתינו) שהיתה איתם למעלה מחצי שנה (עד חצי שנה עוד הייתי
בבית וסייעו לי אותן מטפלות שלא מצאו חן בעיניי). מכיוון שחששתי לשגע את הילדים עם דמויות משמעותיות
נוספות, חיפשתי פתרון וביקשתי מאמא שלי לטפל בהם. היא נענתה בשמחה ולמרות שזה חייב אותה לגור
אצלנו ולהגיע הביתה רק בסופי שבוע היא נהנתה מאוד והשקיעה בהם ללא הרף.
חייבת לציין שהפתרון היה מעולה לכולנו, גם לאיש שלי וגם לילדים. וזה הכי הכי חשוב.
בשבוע האחרון נודע לנו שמצבו של אבי החמיר, ובדיוק כשהיה אמור לסיים את טיפולי ההקרנות התברר
שיש הישנות של המחלה הנוראית הזו ועליו לחזור במיידי לכימותרפיה. אין מה לעשות, ואמא שלי
צריכה לחזור הביתה ולסעוד אותו.
אנחנו שבורים. מבולבלים. מנסה לרכז כוחות כדי להיות רגועה ונינוחה ליידם אבל היום, כשחזרתי לעבודה
ואני לא ליידם, התרסקתי. לא יודעת מאיפה להתחיל.

חייבת את עזרתכן. מה לעשות עם הילדים ? לחפש גן ? משפחתון ? איך אבדוק עכשיו אם יש חופש ?
איך מתחילים בכלל ? איך עוברים את הימים הראשונים בגן ?
אנא עיזרו לי בכל עיצה או מחשבה.

שלכן,
אסנת.

[u]תבדקי לאחור איך אתם מגיעים להחלטות ותנסי לבדוק האם יש לכם כלים להגיע להחלטה משותפת?[/u]
ציפורה, חוה צודקת. ולא (רק) בקשר לילדים.

[u]כבר יש לנו ילדים[/u]
דווקא בגלל זה, זה
[u]בדיוק הזמן לשבת ולהחליט ביחד כיצד ייראו חיינו[/u]
קודם כל כדי שלכם יהיה יותר טוב ונעים בחיים שלכם יחד בהווה ודבר שני: כשמגדלים ילד בזוג מטמיעים בו את הכלים לבנות משפחה משלו ביום מין הימים. דפוסי התקשורת שלכם יועתקו במידה רבה לבתים שהם יקימו האם לא היית רוצה לתת להם כלים לפתור בעיות בניהן בצורה טובה ושלמה יותר?


[u]חינוך ביתי הוא הדחוף ביותר, והחמור ביותר אם נפתור את העניין הזה (וזה לא יקרה לשביעות רצון שנינו) נוכל לעבור הלאה.[/u]
מה שאני מנסה להגיד שזה הפוך: אם תמצאו דרך ללכת בה ביחד וע"י כך גם לפתור את חילוקי הדעות בניכם, תצליחו לפתור גם את המחלוקת בנושא החינוך הביתי.

שוחתי עם שכנה שרשמה את בנה (באיחור רב) לגן אחר. היא סיפרה ש:
בגן הקטן אליו חשבתי להעביר את בני יש מקום. אולם אחראית החינוך במועצה הודיעה לה שכרגע אין דנים בבקשות להעברת גנים משום שהועדה לא מתכנסת (או משהו כזה).
לכן, כרגע, אתן לדברים להמשיך כפי שהם.
חוה- כבר יש לנו ילדים. כלומר, זה לא בדיוק הזמן לשבת ולהחליט ביחד כיצד ייראו חיינו ואם ציפיותנו לא עולות בקנה אחד נחליט שלא לחיות יחד. אנחנו מעבר לזה. כן, יש לנו המון חילוקי דעות בנוגע לחינוך ילדינו. כרגע חינוך ביתי הוא הדחוף ביותר, והחמור ביותר. אם נפתור את העניין הזה (וזה לא יקרה לשביעות רצון שנינו) נוכל לעבור הלאה.

צפורה - אני כותבת לך את הדברים בידיעה שאני עלולה ביום מין הימים להיות במצבך. ניראה לי שהשאלה כן או לא גן היא לא המוקד של הבעיה יש כאן סוגיה בניכם שמדובררת דרך השאלה הזאת.
מה שעלה לי מקריאת הדברים שלך הוא שאת ובעלך במידה כלשהי עדיין לא "התחתנתם" במובן של להחליט על אורח חיים משותף לשניכם. לבעלך יש את העבודה שלו ולך יש את הבית והילדים אבל לא קיים בניכם שיתוף אמיתי בבניה של המשפחה. גם אם את זו שעושה את החינוך הביתי את לא יכולה להחליט אליו לבד כמו שהוא לא יכול להחליט לבד על חינוך במסגרות חינוך. תבדקי לאחור איך אתם מגיעים להחלטות ותנסי לבדוק האם יש לכם כלים להגיע להחלטה משותפת?

[po]שגית רי[/po]. את צודקת. זה משפט מאוד לא טוב.
[po]רוני בלוני[/po]- את שמחה שאת מסתובבת כאן בדף. אני מבינה גם שקל לך להזדהות עקב המצב הדומה של ילדך.
אבל נראה לי שיש ביננו פער. את בעד גן. גן מותאם. אני, באופן כללי ועקרוני- נגד גן. אני בעד חינוך ביתי.
אני לא רוצה "גן דמוקרטי", "גן קיבוצי" "גן מעורבות הורים" וכד'. אני רוצה בית.

אני גם חושבת שחבל שלא התחלתם לחשוב על זה כבר בסביבות פסח, אז יכולתם להסתובב יחד בין הגנים השונים באיזור שלכם. או שיכלת בעצמך לטייל ולבחור שני גנים מתאימים שעומדים בדרישות של שניכם, שמתוכם תהייה לבעלך בחירה.

ציפורה, מה באמת לגבי פשרה.
את הרי פוחדת שהגן יעשה לילד לא טוב, שהגן יגרום לו נזק, את חושבת שהילד יזדקק אולי לתקופת הסתגלות ממושכת.
ואילו בעלך חושב שהילד צריך להיות חלק מהחברה, להסתגל.

מה דעתך לנסות למצוא לילד מסגרת שתעשה לך טוב וגם לבעלך (וגם לילד כמובן) מסגרת קטנה, אולי גן עם מעורבות הורים, אולי גן אלטרנטיבי לחלק מהימים של השבוע, אולי גן שתוכלי להיות שם איתו בחלק משעות היום.
גן שיוכל לתת מענה לכל החששות שלך, אבל יחד עם זאת יתן מענה לדרישות של בעלך.

אני חושבת שפשרה היא הדבר הכי נורמלי שלא יקלקל לכל אחד מכם את האידאולוגיה שלו ויחד עם זאת ישמור על יחסים תקינים שלכם.
אני חושבת שאת צריכה להבין מה המניעים שלך לעומק ואת צריכה גם להבין מה המניעים שלו, ואולי יחד תוכלו למצוא מסגרת מתאימה לילד וגם לכם שתענה על כל הדרישות.
בהצלחה.

[u]האמת, הכי מפחיד אותי (ולכן אני בנתיים לא פועלת בכיוון של העברת גן). שהגן יהיה טוב לו. שהגן ישפר את מצבו. שהוא יסתדר שם. ואז, מה אומר ומה אדבר?[/u]

חייבת להודות שהמשפט הזה ממש צרם לי.
העניין הוא בינך לבין בעלך. אתם אלה שצריכים למצוא דרך משותפת לפתור את מאבק הכוחות שבניכם. המטרה שמול עינייך - הצדקת החינוך הביתי - מקדשת בשבילך את האמצעים - שליחת הילד לגן שפחות טוב עבורו מתוך ידיעה ברורה ששם יהיה לו קשה יותר.
סליחה אבל קשה לי לקבל את זה

גילה,
[u]איך מגשרים על פער כזה?[/u]
אומרים "זה לא שגר ושכח" במלים האלה. אני באמת לא מבינה איך במערכת יחסים כזאת מישהו יכול לצפות להוריד פקודה ושהיא תבוצע בלי שהוא יהיה מעורב. אם הוא לא מוכן להשקיע מספיק אפילו בשביל לדאוג לקשר עם הגן, מה נותן לו את היכולת לקבל החלטות חינוכיות? אי אפשר לקבל החלטות אסטרטגיות כאלה בלי הכרות עם השטח, בלי מעורבות יומיומית. נראה לי שכל עוד הוא לא מוכן להיות מעורב בעצמו, כל ההשפעה שלו היא דרך ציפורה.

[u]וזה בכלל תפקיד של אמהות[/u]
אם זה תפקיד שלה, מן הראוי שהוא יתן לה לבצע אותו בדרכה. אם הוא רוצה את התפקיד, הוא צריך לקחת אותו על עצמו באמת -- כולל כל מה שכרוך בזה.

למען הסר ספק, אני לא אומרת שלא צריכה להיות מלה למי שלא עושה ביומיום. אבל יש הבדל בין מלה -- דיאלוג -- לבין פקודה.

[po]ב דחילו[/po].
[u]בעלך צודק לפחות בכך שהצעד איננו בלתי הפיך ואם הולכים לכיוון של גן, אפילו כנסיון, מדוע להתיחס לזה כאל ענין גורלי בלבד?[/u]
כי אני מתנגדת.
אני צמחונית. כבר שבע עשרה שנה. ועדיין יש קרובי משפחה שמשכנעים אותי לטעום. הרי לא יקרה כלום. לא אמכור את בכורתי תמורת נזיד עדשים. (או משהו כזה).
האמת, הכי מפחיד אותי (ולכן אני בנתיים לא פועלת בכיוון של העברת גן). שהגן יהיה טוב לו. שהגן ישפר את מצבו. שהוא יסתדר שם. ואז, מה אומר ומה אדבר?
מבחינה טכנית, בשבוע הראשון של ספטמבר בעלי לא יהיה כאן. הוא לא יוכל לקחת את הילד לגן. בעצם, גם אחרי הוא כנראה לא יוכל לקחת אותו לגן. (אלא אם כן ייפתח הגן בחמש וחצי לפנות בוקר).
בכל מקרה, אני אמורה לעשות את זה.

[u]מה גם שהוא בטח חושב "היא בבית בבוקר, היא יכולה לעשות את זה, וזה בכלל תפקיד של אמהות".[/u]
גילה, אני לא בטוחה שאת צודקת. הוא אפילו פעם התקשר לגננת, וקבע איתה, ולקח את הילד לגן. אבל היא היתה חולה באותו יום, הילד ממילא לא שיתף פעולה, והם לא נפגשו איתה.
יהיו עוד "מקרים" בגן. אנחנו לא נהיה הגרועים ביותר.
אני תוהה אם אני לא מערבבת מידי בין האידיאולוגיה שלי (חוסר רצוני לשלוח אותו לגן) ובין טובת הילד. (שמעדיפה גן קטן וסבלני. בעצם, מעדיפה שהוא ישאר בבית).

[u]שליחה לגן זה לא "שגר ושכח".[/u]
ציפורה יודעת את זה.
ציפור אולי לא.
איך מגשרים על פער כזה?
מה גם שהוא בטח חושב "היא בבית בבוקר, היא יכולה לעשות את זה, וזה בכלל תפקיד של אמהות".

[u]האם עלי להתערב בבחינת הגן שלו?[/u] מדוע לא? איזה סיבות יש שלא להתענין ולבחור את הגן המתאים ביותר עבורו? ויותר מכך - להפגש עם הגננת, לספר לה על הילד, לבקש תקופת הסתגלות ארוכה בנוכחותך, אם יהיה בכך צורך וכו'.

מעבר לחילוקי הדיעות עם בעלך - כדאי לך להפריד בין המצוקה של הילד והמצוקה שלך. בעלך צודק לפחות בכך שהצעד איננו בלתי הפיך ואם הולכים לכיוון של גן, אפילו כנסיון, מדוע להתיחס לזה כאל ענין גורלי בלבד?

(())

[u]ואם לא אקח אותו לגן- הרי שאני עושה מעשה שלא יעשה כלפי בעלי, נכון?[/u]
למה? הוא מחליט מגבוה ואת אמורה להוציא את החלוטתיו לפועל?
לדעתי סמכות מחייבת מעורבות. לא מאמינה בניהול מרחוק.
ובתכל'ס, איך הוא אמור לדעת אם ההחלטה שלו טובה אם הוא לא יגיע פיזית לגן ויראה מה קורה שם ואיך הילד מסתדר? אני לא מדברת על מצלמת סתרים, אלא על לשבת איתו רבע שעה עד חצי שעה בבוקר, וכנ"ל כשלוקחים אותו בצהריים. לדעת עם מי הוא יוצר קשר, לפטפט עם הגננות, לראות מה הוא אוהב לעשות שם, וכל מיני דברים כאלה. שליחה לגן זה לא "שגר ושכח".

צפורה,
ראשית אני שולחת לך חיבוק (()). מצב מאוד מסובך את מתארת.
שנית, זה לא קשור לדף, אבל רציתי לכתוב משהו בעקבות
[u]סיוע "לא מתאים לנו". יהיה לנו קשה לפרוש את צרותינו בפני אדם זר. אם זה מישהו שדוגל בחינוך ביתי הרי שמראש הכף נוטה לטובתי. ואם זה מישהו קונבנציונלי- ברור מה יהיו דעותיו בנושא.[/u]

אני לא יודעת אם את מכירה לעומק את האופציה הזו אבל קיימת אפשרות לפנות להליך של גישור.
בגישור תפקידו של המגשר הוא [b]לא[/b] להציע הצעות [b]ולא[/b] לחוות דעה או שיפוט על אף אחת מהעמדות שלכם.
המגשר מנסה לסייע לכל אחד מכם להבין את המניעים שלו: את הסיבות, המחשבות והרגשות שעומדים מאחורי העמדות שלכם.
ההבנה הזו שלכם את עצמכם, ואחד את השני, מסייעת לכם לנוע ממצב שבו כל אחד מכם מבוצר בעמדה הראשונית שלו, למצב שבו יש לכם אפשרות למצוא פתרון שמוסכם על שניכם.
בכל מקרה, הפתרון הוא שלכם, ובכל מקרה, ההסכמה כמו כל התהליך כולו, הם וולנטריים לחלוטין. כלומר אין שום כפייה בכל ההליך ובכל רגע אפשר להפסיק אותו אם אחד הצדדים מעוניין בכך. ההליך הוא גם חשאי לחלוטין, כך שזה משהו שיהיה רק ביניכם לבין המגשר/ים.

לפעמים גישור נתפש כמשהו מהזירה המשפטית. זה נכון בחלקו.
גישור יכול לסייע בכל סוג של מחלוקת. ולא חייבים להגיע לשלבים קיצוניים כדי לעשות בו שימוש. גם אם לא מגיעים בסופו של דבר להסכמה מסודרת, עדיין הדברים שלומדים בהליך יכולים לשרת את שני הצדדים בתקשורת העתידית ביניהם. או במילים פשוטות: לפחות תבינו אחד את השני יותר לעומק ממה שאתם מבינים היום.

אם זה משהו שיכול לעניין אותך, את מוזמנת לשאול, ואני ארחיב.
בהצלחה @}

פלוני- בוודאי שאת צודקת.
אבל כמה שניסינו- אין פשרה.
מבחינת האב- עד עכשיו אני החלטתי שהילד לא ילך לגן והוא התפשר אתי. עכשיו צריך ללכת לגן ונגמרה הפשרה מבחינתו.
סיוע "לא מתאים לנו". יהיה לנו קשה לפרוש את צרותינו בפני אדם זר. אם זה מישהו שדוגל בחינוך ביתי הרי שמראש הכף נוטה לטובתי. ואם זה מישהו קונבנציונלי- ברור מה יהיו דעותיו בנושא.
אציין שוב שאני תומכת בחינוך ביתי עקב אידיאולוגיה אך גם משום שאני חוששת שהגן יזיק לבני. אגב, גם אם נתפשר על שנה זו, בשנה הבא יגיע כבר בית הספר והבעיה עוד תגדל. לא סביר שרק אני אחליט אך בינתיים רק הוא מחליט.
אגב, דיברנו והתווכחנו רבות על הנושא. המשפט הכי ליברלי שיצא ממנו היה משהו בסגנון- אם לא יהיה לו טוב, נוציא אותו.
עד ה1.9, (בעצם גם קצת אחרי) בעלי נמצא מעט מאוד בבית עקב ענייני עבודה. כלומר, אנחנו מדברים בעיקר בטלפון. וזו לא דרך תקשורת טובה לדון בנושא. בעצם, ב1.9 אני אמורה לקחת אותו לגן. בניגוד גמור לרצוני ולמצפוני. ואם לא אקח אותו לגן- הרי שאני עושה מעשה שלא יעשה כלפי בעלי, נכון? אבל זו דילמה ששיכת לדף אחר. לגבי הדף הזה- האם עלי להתערב בבחינת הגן שלו? האם כדאי להתאמץ ולהעבירו לגן אחר? (25 ילדים, לפחות ילדה אחת שהוא מכיר, גננת הנחשבת טובה, לעומת הגן הנוכחי, 35 ילדים, גננת שאינה נמצאת בחצר כאשר הילדים נמצאים שם, שלא הוכיחה את עצמה בטיפול בילדים בעייתים וכו').
מצד שני, סביר מאוד שהגן הקטן כבר מלא לחלוטין. רק כאנקדוטה, שכנה שלי ביקשה שאם הילד נשאר בבית שנה הבאה שנגיד לה, כי יש לה חברים ש"מתים" להכניס את הילד שלהם לאותו גן. לפעמים אני מסתכלת על הגן הנבחר כ"גורל" וחושבת שאסור לי להתערב בזה. יהיה מה שיהיה.

אני מרגישה שהאב חייב (וכנראה גם את חייבת) להבין שאי אפשר לעשות דברים כאלה באופן חד צדדי. ושאתם צריכים ללכת לסיוע בצורה כלשהי, שיחה או שיחות שיאפשרו לכם להגיע לקו אמצע שיהיה מקובל במידת האפשר על שניכם, כולל פשרות של שניכם.
לא יתכן שהילד יחיה בבית שבו אמא המתנגדת למסגרת אליה הוא נשלח. זה גם לא יכול לעבוד ככה, כי יש מסרים שעוברים הרי גם בלי מילים, ולילד אלה מסרים שיביאו לבילבול ומצוקה.
מצד שני, לא יתכן שרק את תכריעי, במיוחד אם אתם חיים באותו בית. (שזה המצב, נכון?)

יונת,
[u]ראוי שהטיפול בנושא יהיה עליו[/u]
אבל אם הילד יפגע מכך [po]שציפור לב[/po] בוחר עבורו גן שאינו מתאים לו במידה רבה מאוד (לעומת גן שאינו מתאים לו במידה רבה), האם אמו לא אמורה לנסות לעזור לו?
וגם - נניח שהגננת מתקשרת הביתה, האם על [po]ציפורה לב[/po] להפנות אותה לאבא?

ציפורה נחמדת, אני חושבת שאת בכיוון אחר ואילו בעלך בכיוון אחר, לא יכולה לעזור לך בהחלטות (לא אני לפחות, אולי אחרים כן יכולים).
אם בפנייה זו כוונך לדון בנושא -
האם להשאיר את הילד בבית או לעזור לו להסתגל למסגרת הגן,
זו זכותך אבל אני לא יכולה לעזור לך בעניין זה, כי ילדי שלי הולכים למסגרת החינוך הפורמלית, (אם הייתי משוכנעת שבבית זה הכי טוב בשבילהם ובשבילי - היינו בבית היום).
אם את שואלת האם וכיצד לעזור לבנך להסתגל למסגרת הפורמלית - אני יכולה לעזור אולי ולייעץ לך.

אני לא באה לבקר אותך כאן בשום פנים ואופן, את ורק את, יודעת מה טוב לילד שלך ואיך להכין אותו לחיים (כמו שאת רואה את החיים).
הרבה הצלחה, המשיכי לשתף. ההחלטה לא קלה בכלל.

אם את משאירה לבלך את האחריות על נושא הגן, מן הראוי להשאיר בידיו את הנושא, לא? זאת אומרת, את יכולה לומר לו את דעתך, אבל אם הוא דואג לזה אז ראוי שהטיפול בנושא יהיה עליו, לדעתי.

בעלי מודע לקושי של הילד. קיימת מצידו איזושהי הכחשה. (אם כי ייתכן, כמובן, שהוא רואה את מצבו האמיתי של הילד ואני מפריזה בחומרת הבעיה). הוא חושב שגן יעזור לו להתגבר על הבעיה. הוא מסכים שאם לילד לא יהיה טוב בגן נוציא אותו משם.
רוני, עד עכשיו הוא לא היה בגן.
הכי טוב בשבילו זה להיות בבית.
עקב חילוקי דעות בין ההורים שלו הוא יתחיל גם שנה הבאה. בטוח שגן קטן יותר יהיה טוב יותר עבורו. מצד שני, אני לא רוצה שהוא יהיה בגן בכלל. אני בכלל לא רוצה להתערב בזה (אבא שלו רשם אותו לגן, לא אני).
אני יכולה להתערב, ולהפעיל לחץ, ולהעביר אותו לגן קטן, ולדבר עם הגננת ולהכין אותה.
אבל אז אני נזכרת שהוא לא צריך ללכת לגן. שזה אילוץ שאני מקבלת עלי ומקווה שייפסק כמה שיותר מהר. שכל התערבות שלי בנושא עלולה להשאיר את הילד בגן יותר זמן.

ציפורה, אין אפשרות לרשום את בנך לגן אליו יצטרפו בשנה הבאה חבריו משנה שעברה?

ציפורה היקרה, קודם כל בכל אופן כדאי לשוחח עם הגננת על כך ואם את לא בטוחה בהחלטה אפשר בהחלט להתייעץ עם אחראית מדור הגיל הרך במועצה שלכם.
נראה לי שעם קושי שקיים אצל הבן שלך (יש לי ניסיון עם קושי דומה) הקושי יהיה קיים גם בגן של 25 ילדים. אני חושבת שאת צריכה לחשוב יותר על הגננת, איזו גננת יש בגן הזה ואיזה בגן האחר.
אני חושבת שאלו השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך (או לשאול אמהות שבניהם סיימו השנה את הגן):
האם הגננת יוצרת קשר חם ומעמיק עם הילדים (או שלא) ?
האם הגננת תהייה מסוגלת לשמור איתך על קשר ולעדכן אותך במהלך השנה בנוגע לקשייו של בנך ?
האם הגננת מסוגלת לגונן על הילד ולתמוך בו כשיש צורך ?
היכן הגננת משקיעה יותר באינטרקציות חברתיות ושיתוף ?
האם את מסוגלת לשתף את הגננת והצוות בגן בקשיים של הילד (שיללו אותו מן הסתם גם בכיתה א') ?
האם ישנה תכנית מעברים טובה לכתה א' (מספר ביקורים בכתה א' ועוד...) ?

את חייבת ליצור קשר טוב עם הגננת ולהסביר לה למה את מצפה ממנה ולתאר את הקושי הקיים
וחשוב לתת לילד תחושה שאת סומכת עליו, שיהיה בסדר, ובעיקר שיש לו למי לפנות בגן (גם אם הוא לא יפנה),
ולהסביר לגננת שהיא צריכה לתת לילד תשומת לב מירבית בעיקר כשהוא זקוק לעזרה אבל לא מסוגל לבקש.
החיבור בין הילד לגננת חשוב ביותר לדעתי! מנסיון.
(אני אגב, העברתי את הבת שלי לגן מקביל שבוע אחרי פתיחת שנת הלימודים.)

בעלך מתעלם מהקושי של הילד?

שם בדוי, הפעם.
בעלי רשם את ילדנו לגן חובה. אני מתנגדת. כנראה, שנאלץ להתפשר. אני מניחה שהוא ילך לגן חלק מהימים ואם נראה שזה לא מסתדר, אז נפסיק.
מתוקף התנגדותי האידיאולוגית לא התערבתי עד כה בבחירת הגן. הילד משובץ לפי אזור הרישום, וזהו.
לילד יש, איך לומר- בעיה. האבחון שיש בידי הוא פושר למדי, ואיני בטוחה מה ההגדרה המתאימה לילדי.
מה שאני בטוחה הוא שקשה לו להיות היכן שיש המון ילדים, שהוא חייב השגחה מתמדת ושדרוש סיוע כדי לתווך בינו לבין ילדים אחרים.
בגן שהוא רשום אליו יהיו 35 ילדים. אני בטוחה שיהיה לו קשה.
אני תוהה אם כדאי לדבר עם האחראית במועצה ולנסות להעביר אותו לגן אחר, בו יש רק 25 ילדים. אחד היתרונות של הגן שהוא רשום אליו כעת הוא נוכחות של לפחות עוד שני ילדים מהשכונה שהוא מכיר. גם בגן השני יש ילדה אחת שהוא מכיר.
יכול להיות שבגן הקטן יהיה לו טוב יותר. מצד שני, אולי בגן הגדול יהיה מספיק רע שנחליט להוציאו משם וזהו.
אני יכולה גם להתקשר לגננת ולשוחח עמה.
אני מתקשה לפעול בנושא זה, מפני התנגדותי העזה, הראשונית, האידיאולוגית לגן באופן כללי.
אשמח לקרוא את דעותיכן.

אני כותבת כאן היום רק בגלל שאני כל כך שמחה.
אנחנו גרים בישוב קטן שבו שלושה גני ילדים גן טרום טרום חובה, ושני גני ילדים מעורבים עם ילדי חובה וטרום חובה.
יש לי חברה מאוד טובה שהיא במקרה גם מזכירת הישוב, חברתי הטובה יודעת שאני מעוניינת להעביר את בתי מגן אחד בישוב לגן המקביל (המעורב, רב-גילאי) בשנה הבאה עלינו לטובה.
אותה חברה במקרה עברה במח' החינוך במועצה אתמול וראתה את האחראית על גני ילדים ואחראית על הגיל הרך מכינות טבלאות חלוקה לגנים לשנה הבאה. והיא מיד אמרה להם שאני מעוניינת להעביר את הילדה גן.
מח' המועצה מכירים אותי היטב (לפני שנתיים העברתי גן את בתי הבכורה, שבוע אחרי תחילת שנת הלימודים) ומיד נענו לבקשת חברתי.
היום בבוקר התקשרתי למועצה למח' החינוך שלנו ושאלתי האם עלי לכתוב בקשת העברה בכתב, מיד נענתי שאין צורך ההעברה התקבלה ובשנה הבאה הילדה תעבור לגן המתבקש.
אני כל כך שמחה, יש חברים טובים, יש אנשים טובים באמצע הדרך, וגם בסוף השנה.
אני כל כך מאושרת, אני צריכה לספר לילדה שבכל בוקר דורשת ממני להעביר אותה לגן האחר.

אנחנו כיום בגן אנטרופוסופי. בני בן הארבע וחצי הולך פחות או יותר ברצון לגן. אבל.
נדמה שיש אוירה נכאים במקום. מן שקט שלא מעיד על שלווה אילא על חוסר שמחת חיים ונוקשות.
היום, לקראת סוף השנה אנחנו בודקים אופציות ומחפשים מקום באיזור המרכז (ת"א, ר"ג, גבעתיים) שמתאים לילדים גדולים (4-5) ועדיין עם צוות גדול ביחס לכמות הילדים, גננים שמחים וזורמים, עם יכולת הכלה ורוך...
אם אתם מכירים מקום שכזה, נשמח מאוד לשמוע עליו. ואם מדובר במקום ממש מדהים, נשקול אפילו להסיע רחוק יותר..

[po]מ י[/po] מצטערת על הזמן שלקח לי לענות. אני לא נכנסת באופן סדיר ולא ידעתי שאני נדרשת כ"כ.
לגן קוראים גן פצפון והוא שייך למתנ"ס במערב העיר. אל תשאלי אותי איזה מתנ"ס כי הסבתא מטפלת ברשויות. מספר הטלפון שלו הוא 03-9622046.

הגננת והמטפלת מקסימות, ולעולם לא תשמעי שם צעקות או נזיפות. המון חום ואהבה ונשיקות. הבת שלי דורשת ללכת לגן גם בשבתות, עד כדי כך! בבוקר היא מאיצה בנו שנזוז.
החצר ענקית ומוצלת. חול ומתקנים, וליד הגן רחבה גדולה עם עצים בה הייתה עכשיו המדורה למשל. יש להם שלושה חוגים בשבוע - ג'ימבורי, ריתמוזיקה והכרת הארץ (כלומר חיות, חגים, ועכשיו למשל לקראת החג הראו להם אש וגחל והם ציירו עם פחמים וכאלה - נחמד).
בגן יש 10 ילדים נדמה לי - פחות או יותר.
מה שאני פחות אוהבת זה את האוכל הלא מלא, והממתקים שמסתובבים שם יותר ממה שאני הייתי רוצה לראות (שזה כמעט בכלל), אבל הצוות נענה לדרישות שלי לתת למיה שקדי מרק מקמח מלא במקום הצהובים המזעזעים, גבינת עיזים ובשום פנים ואופן בלי במבה, כך שאת האיומים העיקריים בעיני הסרנו.
הגן עצמו מכיל 3 גנים מופרדים בגדר נמוכה - פצפון, תינוקיה ועוד גן שעכשיו נפתח לאוכלוסיה האתיופית. אין ערבוב אבל נאמר לנו ע"י הגננות שהרבה הורים "עושים אחורה פנה" כשהם רואים את זה. בעיני זה מאוד מצער, חוץ מזה שהם מתוקים נורא, נו ילדים - מה הקטע?!. לא משנה
דבר אחרון - המחיר הוא 1100 עד שעה אחת, ו1600 עד ארבע, ואפשר גם עד חמש. דבר נוסף זה ניתן להוסיף עוד מאה שקלים (אם אני לא טועה) ולקבל ארוחת צהריים גם בלי צהרון.

אני יכולה לומר היום אחרי שנתיים בגן (אנחנו מפסידות שנה קבוע) זה שממש חבל לי שהשנה עומדת להגמר, ואני בטוחה שגם למיה יהיה קשה מאוד. היא קיבלה המון ידע, אהבה וכבוד מהצוות, וגם היה כל הזמן רצון ללכת איתנו וללמוד מאיתנו (הקצת מוזרים כמובן). למשל דוגמא קטנה - בהתחלת השנה הרגשנו שמשהו לא לגמרי בסדר עם הילדה ובשיחה עם הגננות התברר לנו שהיא לאמדברת איתן בכלל למרות שבבית היא מדברת חופשי. עקב כך הן התחילו לשבת איתה קבוע בסוף יום ולקרוא לה סיפור (יותר מסובך משאר הגן כי כאמור היא מעט יותר גדולה) ולדובב אותה בשאלות. לא עבר זמן רב והענן ירד ממול עיניה.

זהו זה בכל מקרה בהצלחה. כנראה שאנחנו נמשיך לנסוע בכל בוקר על הקו ת"א-ראשל"צ, זה שווה לנו, ולכולם בהצלחה
וכמו שאומר בעלי "שאו ברכה"

[u]האם ניהלת פעם גן של 30 ילדים בתשלום של 2500 ש"ח לחודש? ([/u]
עבדתי בגן כזה והיה לו שם מעולה ושנה אחר כך כבר היו בו שלושים ושישה ילדים ושנתיים אחר כך כבר היה לו סניף במקום אחר בעיר. והילדים שם קיבלו הרבה צעקות, מעט אוכל (אני הייתי נשארת רעבה בארוחות צהריים באופן קבוע), צוות מלא במתחים שזה בוודאי משפיע על איכות העבודה.
חום, אהבה, הקשבה, סבלנות, ערכים - כל זה לא היה שם. לא לצוות ולא לילדים. אבל בארבע וחצי ההורים קיבלו ילד עם אף נקי, חיתול נקי וחיוך מכובס ממטפלת עייפה שהגננת צעקה עליה כל היום ואז הלכה הביתה לנוח. זה כנראה הספיק לרובם.
מאז אני עובדת בקבוצות הולכות וקטנות של ילדים.

[u]רווח על ילדים מאוד קשה לעשות אם באמת נותנים לילדים (וגם להורים) את תשומת הלב שהם צריכים![/u]
לזה התכוונתי כשאמרתי:
[u]מסגרת לגיל הרך שגובה מההורים פחות מ2500 ש"ח היא גרעונית אם היא לוקחת פחות מ30 ילדים[/u]


_ההכשרה והנסיון שיש להם
ובעיקר, מה שהם מסוגלים להעניק לילדים._
כאן יש פעמים רבות סתירה. הכשרה ונסיון הם דברים מדידים וניראים לעין ולכן רוב ההורים מתמקדים בהם. בעוד שמה אדם מבוגר מסוגל לתת לילד לא קשור לדברים האלה בכלל ואת זה רוב ההורים לא יכולים לזהות.


_תקן של משרד התמ"ס שקובע 5 ילדים למבוגר (לדעתי זה המון,
לדעתי לא._
באיזה גיל?

[u]אם בגן של הילד שלכם יש 30 ילדים או יותר ואתם עדיין משלמים יותר מ 2500 ש"ח לחודש מישהו עושה על חשבונכם כסף[/u]
[u]הסכומים המטורפים האלה צריכים ללכת רק למטרה אחת: להפחית את מס' הילדים בגן.[/u]

[po]חוה ש[/po], האם ניהלת פעם גן של 30 ילדים בתשלום של 2500 ש"ח לחודש? ( אגב ללא מע"מ זה 2075 )
ואם כן כמה עובדים היו לך - 6 ? במשרה מלאה?
הדיון הזה לא ממש מתאים לאתר הזה או לדף הזה, אבל רווח על ילדים מאוד קשה לעשות אם באמת נותנים לילדים (וגם להורים) את תשומת הלב שהם צריכים!

[u]ולא באמת נותן לילד שלכם את מה שהוא צריך, גם אם הוא נחמד ויש לו שם טוב.[/u]
טוב, זה כמובן תלוי בבדיקה מדוקדקת של הגן, שם טוב לא יוצא סתם כך..., להורים "קל מאוד" להיות ביקורתיים, ולהיות נחמד - זה נחמד, אבל לא מספיק...
וגם, אין כל רע בלעשות כסף, אם אתה עושה אותו ביושר.

לדעתי, מספר הילדים הוא פקטור משני ביחס למספר אנשי הצוות (למשל), או, ההכשרה והנסיון שיש להם
ובעיקר, מה שהם מסוגלים להעניק לילדים.
[u]תקן של משרד התמ"ס שקובע 5 ילדים למבוגר (לדעתי זה המון,[/u]
לדעתי לא.

אני חוזרת לדף הזה. מי שמחפש גן עושה את זה עכשיו והתחלתי לחשוב שוב על מה הורים מחפשים ואיך הם בודקים ומה ואיך קורה שיש כל כך הרבה גנים גרועים באמת שיש להם שם נפלא והמון אנשים נוהרים אליהם.
אני רוצה לחדד סוגיה בבחירת הגן שאולי הורים לא ממש יכולים לראות. זה קצת מסובך אני מקווה שאוכל להסביר את עצמי טב. הנושא הוא מספר הילדים לעומת מבוגרים והמחיר שמבקשים ממכם לשלם: (מדובר על גנים פרטיים ולא גני מועצה/עירייה)
כמה עובדות:
[list]
[*] יש תקן של משרד התמ"ס שקובע 5 ילדים למבוגר (לדעתי זה המון, אבל זה לא הענין פה)
[*] מסגרת לגיל הרך שגובה מההורים פחות מ2500 ש"ח היא גרעונית אם היא לוקחת פחות מ30 ילדים, עוד אופציה זה שהגננת בעלת הגן עובדת הרבה מאוד שעות נוספות בבישול, ניקיון וקניות וככה חוסכת בעלויות (התוצאה: היא נשחקת מהר ובשנה השניה היא כבר לא המקסימה שבידיה הפקדתם את הילדים כי כבר אין לה כוח)
[/list]
מה עושים בהרבה גנים? לוקחים 30 ילדים או קרוב לזה ומכניסים מבוגרים מטפלים לפי התקן של התמ"ס וככה מוכרים את זה להורים. הנה אנחנו עומדים בתקנים. השאלה המרכזית היא מה קורה בפועל.
למיטב הבנתי בכל גן, ולא משנה מה יחס המבוגרים ילדים שיש בו מתנהל בצורה כזו שמבוגר אחד נמצא עם הקבוצה הגדולה והעיקרית של הילדים ושאר המבוגרים עסוקים בלהחליף חיתול, להכין אוכל, לסדר את הפעילות הקודמת או הבאה (ואלה המקרים הטובים שבהם הוא לא יוצא לעשות את הקניות לגן תוך כדי) התוצאה שרוב היום הילד נמצא כחלק מקבוצה מאוד גדולה של ילדים עם מבוגר אחד. הוא לא באמת מקבל שם את מה שהוא צריך. אם כבר החלטתם או שאין לכם ברירה ואתם מחפשים מסגרת לילד שלכם. תחשבו על הסוגיה הזו.
מסקנה נוספת: אם בגן של הילד שלכם יש 30 ילדים או יותר ואתם עדיין משלמים יותר מ2500 ש"ח לחודש מישהו עושה על חשבונכם כסף ולא באמת נותן לילד שלכם את מה שהוא צריך, גם אם הוא נחמד ויש לו שם טוב. הסכומים המטורפים האלה צריכים ללכת רק למטרה אחת: להפחית את מס' הילדים בגן.

פלוני -
אני הגננת המתוסכלת מלמעלה. בפעוטון שלי ארבעה ילדים: בן שנתיים ורבע, 2 ילדים בני שנה ורבע, ילדה בת 11 חודש. זאת שנה ראשונה שאני עובדת בקבוצה שבא מגוון גילים ולתחושתי זה הולך נפלא. הילדים נתרמים המון ממגוון הגילים. בשנה הבאה אני מקווה שאוכל להמשיך במתכונת זו. בהצלחה לך.

וואוו... פעם ראשונה פה וקצת בהלם. גם מאוד עייפה, כך שזה לא יהיה ארוך. אני אם לשתי מתוקות (שנה ורבע ושנתיים ורבע). הגדולה נכנסה לגן בספטמבר בהיותה בת שנה ועשרה, הקטנה בבית - חלק מהזמן איתי, חלק עם סבתא וחלק עם מטפלת. אני בהתלבטות לשנה הבאה (בספטמבר תהיינה בנות שנתיים ועשרה, ושנה ועשרה) והגן הנוכחי הופך כנראה ללא רלוונטי (או שלא?) כי כולם בו יהיו קטנים (נרשמו רק קטנטנים לשנה הבאה). מה עושים? משאירים את הגדולה העדינה והביישנית בגן אליו רגילה ואוהבת, אך כל הילדים בו יהיו צעירים ממנה בכשנה עד שנתיים? מצרפים את אחותה הקטנה והדומיננטית ממנה? או אולי מפרידים? מחפשים גן אחר עם חלוקה לקבוצות? אנו גרים בראשל"צ גבול נס ציונה. כל כך זקוקה לעצה טובה... ואולי מידע על גן (רב גילי?) באזור? תודה תודה תודה

אני מקווה שלא תישברי...
חוויות דומות אני שומע מהגננת של הילד שלי.

סיבות ששמעתי מהורים למה הם לא שמים את הילד שלהם בגן שלי:
[list]
[*] זה יקר
[*] אני לא רוצה לחתום על חוזה
[*] החדרים קטנים
[/list]

מה הורים אומרים לי כשאני מזמינה אותם לבוא ולהיות בגן, במשך היום, בבוקר כשמגיעים אחה"צ לפני שהולכים, כשיש יום הולדת לילד אחר בגן:
[list]
[*] אנחנו מאוד עסוקים ואין לנו זמן.
[/list]

מה הורים שואלים אחרי השאלה הראשונה (שלרוב היא גם האחרונה: כמה עולה?)?
[list]
[*] איזה שעות?
[*] כמה ארוחות?
[*] האם את מביאה חוגים במחיר הזה?
[/list]

מה המסקנה שלי: ילד זה מוצר צריכה והורים מחפשים בעיקר תמורה נאותה לכסף שהם משלמים ולא מקום ראוי לילד להיות בו.

לדעתי השאלה הראשונה שהורים צריכים לשאול את עצמם היא האם אני הייתי מוכן לבלות במקום הזה ועם האנשים האלה 9 או 10 שעות כל יום? ובספק קל שבקלים בתשובה חיובית לשאלה זו להמשיך הלאה בחיפוש.

[u]וארשה לעצמי להוסיף שגם במסגרות האלטרנטיביות ניתן למצוא מקומות שלא הייתי מעיזה לתת לילדים להיות שם[/u]
אני לא חושב ש"אלטרנטיבי" זו איזו מילת קסם שמבטיחה משהו (כמו שגם לא כל מה שהוא [po]באופן טבעי[/po] הוא בהכרח תו איכות...)

[u]מכאן שלמצב הזה של גנים שאינם מתפקדים ברמות השונות שהוזכרו כאן אחראים שני הצדדים בעיני[/u]
לדעתי אחראים למצב בעיקר ההורים. יכול להיות [u]שהורים רבים לא יודעים מה הם רוצים_ ויכול להיות גם ש _רוב רובם של האוכלוסיה מסורסת מהשורש בכל מה שקשור לבקורתיות על כל גווניה[/u] , אבל בסופו של דבר הגנים מתאימים את עצמם כנראה לדרישות השוק. זו אחריות ההורים לגדל את הילדים שלהם כמו שצריך, ואם הם שולחים אותם לגנים לא ראויים זה אומר שהם התרשלו בתפקידם.

[u]לכן טענתי שמנסיוני מראש בחירת המועמדים הנה לרוב כשלון וכך כל המערכת בישראל לפחות[/u]
אני לא חושב שיש דרך טובה באמת לחזות מראש מי תהיה גננת טובה ומי לא. מיון מועמדים זו בעיה שכל ארגון נתקל בו, ואחוז ההצלחה, למיטב ידיעתי, הוא מאוד לא מרשים. דווקא בקטע של הגנים, לפחות הטרום-חובה (שבהם התרחשו הרבה מהמקרים המזעזעים שעליהם שמענו לאחרונה) יש להורים אפשרות להשפיע באופן ישיר על איזה גן ישאר ואיזה לא, כי נדמה לי שיש יחסית הרבה יותר אפשרויות (גנים פרטיים, גנים של ויצ"ו וכו). כל גן גם מעסיק מספר קטן של גננות (יחסית לבי"ס) כך שניתן לבודד בצורה טובה יותר את הטובים יותר ופחות.
וכאן אנחנו שוב חוזרים אל ההורים שאמורים להעלות דרישות ברורות ולעשות עבודת מחקר טובה ומקיפה הרבה יותר...

אנסה להסביר את עצמי קצת יותר טוב .
אולי הגנים מספקים מה שההורים מבקשים ,אבל לי יש תחושה שהורים רבים לא יודעים מה הם רוצים . רוב רובם של האוכלוסיה מסורסת מהשורש בכל מה שקשור לבקורתיות על כל גווניה . מכאן שלמצב הזה של גנים שאינם מתפקדים ברמות השונות שהוזכרו כאן אחראים שני הצדדים בעיני .

לגבי הסברה שלי , אתה צודק בכל אשר קשור לביצוע רעיון . אני אינני מאמינה בכלל במערכת החנוך הממסדית , יש לי סבות שונות . התיחסותי למערכת החנוך כאן באה מתוך קריאת דף ,נראה שסופו של דבר גם האנשים כאן בחלקם שולחים את ילדיהם לגנים . הרעיון של גן ילדים או מסגרת אחרת לילדים הנה אפשרית וראויה בעיני ,ואני בהחלט מאמינה שניתן להעניק לאלו שמעונינים להוביל מקומות שכאלו כלים טובים לעשיה .לכן טענתי שמנסיוני מראש בחירת המועמדים הנה לרוב כשלון וכך כל המערכת בישראל לפחות .
וארשה לעצמי להוסיף שגם במסגרות האלטרנטיביות ניתן למצוא מקומות שלא הייתי מעיזה לתת לילדים להיות שם .
נכון שחנוך ביתי נכון להיום נראה לי אידאלי אך מוקדם מדי מבחינתי לומר אם הוא אפשרי עבורי.

לסכום - הדברים שהעליתי כאן לגבי השאלה מה קורה בגני הילדים לאחרונה ולמה ,עולה מתוך צפיה ממושכת בנעשה סביבי ,בממלכתי ובפרטי וגם באלו שקוראים לעצמם אלטרנטיבי .

[u]איפה מתחילה מסכת הטעויות ?[/u]
למה את חושבת שיש פה טעויות? הגנים מספקים את מה שההורים רוצים.

[u]נראה לי שפשוט זה מתחיל אי שם בתנאי הקבלה ללמודי חנוך וגננות וזה כמובן קשור כבר לכל ההתיחסות לחנוך בישראל[/u]
על זה יהיו הרבה שיחלקו עלייך פה. כלומר - מערכת יכולה להכשל בגלל ביצוע גרוע של רעיון טוב (או לפחות סביר) שזה מה שאת מניחה אם הבנתי אותך נכון, או בגלל רעיון גרוע, שאז גם הביצוע הטוב ביותר לא יעזור. נדמה לי שהרבה אנשים פה דוגלים בגישה השניה, ולכן מגיעים הפתרונות האלטרנטיווים (חינוך ביתי, לדוגמא).

יכול מאוד להיות שמה שחשוב לי לא חשוב לאחרים . אני מניחה שכל אותם הורים שבעבר עבדתי עם ילדיהם רובם ככולם בקשו מקום לילדהם ללא ענין רב מה נעשה במהלך היום . אני מודה שהייתה זו תמיד אכזבה מהולה בתדהמה ככששמעתי הורים המודים בפני שכל מה שמעניין אותם שהילד יהיה מועסק מספר שעות ע"י אחרים .בחופשים זה הגיע לדרגות מפחידות של העקר שהילד יהיה מחוץ לבית ולא יסתבובב לי בין הרגליים .
אז נכון פה נמצאת קהילה שאכפת לה ,ובכל זאת הנה עולים פה תאורים שמעמידים את גני הילדים במקומות קשים .
אז איך עושים את זה ? איפה מתחילה מסכת הטעויות ? האם זה הורים לא בקורתיים או גננות שמראש אינן מתאימות למקצוע ? מי הביצה מי התרנגולת ?

יש לי השערה אחת לגבי אכות הגננות , כי בדומה לבעית אכות ההוראה בישראל כך גם אכות הגננות . נראה לי שפשוט זה מתחיל אי שם בתנאי הקבלה ללמודי חנוך וגננות וזה כמובן קשור כבר לכל ההתיחסות לחנוך בישראל .לא ארחיב כי אני מניחה שכולם פה יודעים על מה אני מדברת .

אש"י - כיוונתי למה שסמדר כתבה. סביר שלא יהיה להם אכפת שאשלם תשלום מלא אבל לא אביא את הילד בחלק מהימים...

[u]לא רחוק מהבית שלי יש גן שמפרסם את עצמו כ"גן ללא חופשות". לי זה נראה מזעזע שזה מה שהנהלת הגן רואה כיתרון מרכזי של הגן על פני גנים אחרים[/u]
גם אני נתקלת באותו שלט ומזדעזעת מאותה סיבה. לא מזמן אפילו דיברנו על זה, אני והאיש. כש"ללא חופשות" מוצג כיתרון על פני "אוירה ביתית", "חום ואהבה" וכו' -- זה מעורר חשד מה. המסר הוא "הורים -- יש לכם איפה לאפסן את הילד!", וזה גם אם להורים רבים יש צורך ב"גן ללא חופשות" והוא מהווה יתרון מבחינתם.
ועוד משהו בנוסף:
ברור שאפשר להוציא את הילד מהגן לחופשה, אבל המשמעות של "גן ללא חופשות" היא, כנראה, אחת משתיים:
[list=1]
[*] צוות שחוק ועייף (הגן הזה פתוח מ 7.00 עד 17.00!)
[*] צוות מתחלף בתדירות גבוהה (בין שעות, או בין ימים, או בין תקופות בשנה).
[/list]
אף אחת מהאפשרויות האלה אינה נראית לי לטובת הילדים. אני מקווה שלא יווצר מצב שיכריח אותי לשלוח את בני לגן בגיל רך, אבל אם חלילה יהיה משהו כזה -- "גן ללא חופשות" די יפחיד אותי.

[u]לא רחוק מהבית שלי יש גן שמפרסם את עצמו כ"גן ללא חופשות". לי זה נראה מזעזע[/u]
איתי,
אני משערת שמדובר בגן שפתוח גם בימי החופשות-מלימודים (שזה יתרון עבור אמהות עובדות שאינן נהנות מחופשות כאלה), ולא בגן שאי אפשר להוציא ממנו את הילד לחופשה.

[u]קראתי את הדף הזה ,ואני שמה לב כי כולם נוקטים במשנה זהירות ,כולם שואלים שאלות ובכל זאת משהו קורה בזמן האחרון בגני הילדים בישראל .[/u]
זה כנראה לא נכון לגבי המוני בית ישראל... אנחנו חיפשנו ומצאנו גן שאנחנו מאוד שמחים אתו.

_וקשה לי להבין מה פה קורה ?
איך זה קורה ?למה זה קורה ?_
סתם ניחוש: מה שהכי חשוב לך כנראה לא הכי חשוב להורים אחרים. לא רחוק מהבית שלי יש גן שמפרסם את עצמו כ"גן ללא חופשות". לי זה נראה מזעזע שזה מה שהנהלת הגן רואה כיתרון המרכזי של הגן עפנ"י גנים אחרים - אבל אולי זה סוג הדברים שאנשים מחפשים?

[u]בקיצור - התייעצות - מה דעתכם על הגן כפי שתיארתי??[/u]
מבחינת אוכל - זה נשמע מאוד רע. אני הייתי מוחה כנגד זה, אולי בשיתוף הורים אחרים. מבחינת הקראת סיפורים - לי, באופן אישי, זה גם נשמע רע. כנ"ל לגבי חוסר תשומת הלב - גם לגבי זה הייתי מוחה. כמה ילדים וכמה אנשי צוות יש בגן? מה כן עושים שם? איך הילד שלך מרגיש שם? הוא מספר דברים? וגם: האם נשארת בגן לאורך זמן (שעה-שעתיים במשך כמה ימים) וראית במו עינייך מה עושים שם?

[u]מצאתי גן שנחשב מאד טוב[/u]
מהי מערכת הציפיות שלך?

לאחרונה הכנסתי את בני לגן (בן כמעט שנתיים). הכנסתי אותו כי הרגשתי שהוא צמא לחברת ילדים וכי אני לא עומדת יותר בקצב שלו וזה גורם לץסכולים לשנינו. מצאתי גן שנחשב מאד טוב וגם מכירה שתי אמהות שאני די סומכת על דעתן שילדיהם נמצאים שם. אז ההתרשמות שלי ( אחרי שלושה שבועות) היא כזו:
יש המון הקשבה וכבוד לילדים, הרבה חום חיבוקים וכו', לא מכריחים לשבת ליד השולחן/לצאת לחצר וכו'.
אבל
האוכל - על הפנים! כמעט כל השבוע ארוחת בוקר - קורנפלקס עם חלב. בכל ארוחות הצהריים - שניצלים/קציצות קפואים מקופסא(!!) תוספת ירק לארוחת צהריים יכולה להיות מלפפון חמוץ...
לא מקריאים סיפורים ( או כמעט ולא)
כשאני שולחת את בני לגן נגיד עם שתי חולצות כי היה קר בבוקר - ובאה לקחת אוו בצהריים ורואה אותו לבוש אותו דבר למרות שחם - ואף אחד לא חשב להוריד לו שכבה -

בקיצור - התייעצות - מה דעתכם על הגן כפי שתיארתי??

לאחרונה מופיעות בחדשות יותר ויותר ידיעות על התעללויות שונות בגני ילדים . כבר אי אפשר להגיד מה מאפיין את הגנים בהם זה קורה .
קראתי את הדף הזה ,ואני שמה לב כי כולם נוקטים במשנה זהירות ,כולם שואלים שאלות ובכל זאת משהו קורה בזמן האחרון בגני הילדים בישראל .
אני אמא בדרך ,אך יש לי ענין רב בחנוך (תחום עיסוקי +-). עכשיו זה מתערבב אחד אם השני , וקשה לי להבין מה פה קורה ?
איך זה קורה ?למה זה קורה ?
אני רק מקווה שבני שבדרך יגדל לצדנו בבית .( משאלת לב שכזו)

דגתי את הדף הזה כי נראה לי הכי מתאים.

בניגוד מוחלט לכל מה שלבי אומר לי, אני מתעתדת לשלוח את בתי בת ה-3 לגן בשנה הבאה. הכוונה היא לסיים סופסוף את התואר הנמשך שלי, שאיני מצליחה לסיים אחרת מסיבות אישיות ואובייקטיביות, ואז לשלוף אותה משם. אוסיף גם שהילדה מאד אוהבת את הגן שבו היא נמצאת כיום (היא היתה בבית עד שממש הרגשנו שהיא רוצה גן). זהו גן קטן ונהדר, קצת אנתרופוסופי, והיא מבקרת בו על פי רצונה כשלוש שעות ביום, מכסימום ארבע ולפעמים בכלל לא.

שתי האופציות העומדות לפנינו הן גן אחד פרטי שממש מוצא חן בעינינו (אנתרופוסופי), וגן עיריה. הגן הפרטי (שבנוסף לכל גם רחוק כהוגן מהבית) מחייב לתשלום של יום מלא, ובגן העיריה יש אפשרות לבחור רק עד אחת. לא מצאתי גנים אחרים אקטואליים. מכיוון שבלאו הכי הגברת בטח תבקר בגן רק שעות ספורות בבוקר, יוצא בזבוז כסף וזמן אדיר.

אז נניח שנשלח אותה לגן העיריה, סתם גן רגיל ששמעתי עליו דברים רגילים. נחסוך הרבה כסף, ובעצם מאליו בטח נהיה אתה בבית רוב הזמן, כמו היום. שאלתי המגומגמת היא האם זה נורא כל כך, ומה יכול לקרות לה רע כל כך בגן הרגיל, ולמה אני מרגישה מבפנים כל כך נגד, ולמה אני יודעת מה אבל לא מצליחה להגיד. :-S

אה - שתי הבהרות. הגן הנוכחי הוא בחו"ל (שבים בקיץ), ואין דרך לברר מראש מי יהיו הגננים בגני העיריה.

חשוב איפה היא נמצאת ריגשית ולא קוגניטיבית . לדעתי בכל מיקרה עדיף שתהיה בין הקטנים לפחות בהתחלה , כי לפי מה שנראה לי מגילה היא תמיד תהיה דוקא בין הקטנים אז לתת לה קצת להיות הכי גדולה . בעיקר אם היא מגיעה מהבית , יש משמעות לכך שישי מעט ילדים בקבוצה הזאת.

ושוב לאחר הפסקה ארוכה בדף הזה, גם אני מבקשת עצה ודעה. ביתי, רון בת שנתיים ושמונה חודשים, מתחילה גן חדש שבו יש מספר קבוצות גיל נפרדות (מגיל 1.5 ועד גן חובה). בתחילה החלטנו כי היא תהיה בקבוצה של הקטנים הכוללת 11 ילדים, שבה היא תהיה הגדולה ביותר, וחשוב להוסיף כי היא מפותחת מאד, מדברת, יוצרת אינטראקציות חברתיות ומשחקת משחקי דמיון ומשחקים אחרים. ולאחר יומיים ראשונים בגן נראה לי כי היא תשתעמם בקבוצה זו. לעומת זאת, הקבוצה ש"מעל" היא קבוצה שבה היא תהיה הקטנה ביותר, וכן יש בה 22 ילדים, שמכירים אחד את השני משנה שעברה (היא חדשה בגן). היכן אתם חושבים שהיה לה טוב יותר? מצד אחד אני לא רוצה שתתקל באלימות, או בכוחנות (בקבוצה של הגדולים יותר), או שתלך לאיבוד. ומצד שני, אני חוששת שהיא אינה מתאימה לגן הקטנים. אשמח לשמוע דעות

בואי נתערב שכן תדעי.
אבל זה לא רלוונטי כרגע, אם את לא בעניין.
סתם התחשק לי לומר לך שאת בהחלט יכולה לסמוך על עצמך, במיוחד עם הילד [b]שלך[/b]
|מתנה|

תודה. כן - למרות שחינוך ביתי מאד מסקרן אותי ואני מעריכה מאד אתכם על שיש לכם את האומץ לעשות את זה, במקרה שלי זה לא כל כך מעשי. גם בגלל שזו לא משפחה "רגילה" וגם בגלל שאני לא בטוחה בעצמי שאדע מה לעשות עם ילדי במשך כל היום. די עצוב לכתוב זאת.... אבל כך אני מרגישה.

גילה, מובן שדיבררת אותי יותר טוב ממני D-:

אני משערת שהעצה של בשמת היא - האהבה שהילד זקוק לה היא האהבה של הוריו (בגיל כה צעיר - אמו), לכן עדיף לו להיות בבית, ולא במשפחתון. מאחר שאפשרות זו אינה קיימת, מבחינתך, בשמת לא רוצה "סתם להציק".

בשמת, כרגיל, אם לא דיבררתי אותך טוב - את מוזמנת לערוך, למחוק, או לפטר אותי (-;

תודה בשמת ועדי על תשבותיכם. ... מסתבר שלא קל להיות אמא עם כל ההחלטות האלו... וזה רק התחיל...
בשמת, שדרך אגב אני קוראת בעניין רב את תשובתיך כאן באתר, עכשיו סקרנת אותי - למה את העצה שלך לא תכתבי????????

רק בן שנה וכבר להחליף משפחתון? מפחיד.
יש הרבה ילדים "עירוניים" שגדלים כמעט בלי "חוץ" כפי שאת מכירה אותו. לעומת זאת, למצוא משפחתון בו מקבלים [u]המון אהבה שזה מה שהכי חשוב וגם דברים נוספים[/u] -- צריך הרבה מזל. ואת זה אי אפשר להשלים אחר הצהריים.

את העצה שלי לא אכתוב, אבל לשאלתך:
הגננת צודקת.
הביטחון וההמשכיות עם הדמות המטפלת חשובים - קריטיים.
החוץ - שולי. תני לו חוץ כשאת איתו.

למרות שהדף הזה כבר מזמן לא פעיל אני מקווה שתהיה התיחסות.
יש לי התלבטות. מאור בן השנה הולך השנה למשפחתון שאני מאד מרוצה ממנו. מקבל המון אהבה שזה מה שהכי חשוב וגם דברים נוספים. עכשיו צריך להחליט כבר לגבי שנה הבאה. הבעיה היחידה שמפריעה לי במשפחתון אליו הולך מאור היא שהוא נמצא בקומה חמישית ואין להם חוץ (יש מרפסת כך ששמש ואויר צח מגיע). כשלעצמו הוא מאד גדול ומרווח, יחסית למשפחתונים, אבל אני... אולי בתור קיבוצניקית לשעבר, חשוב לי שתהיה לו אדמה, "לכלוך", עץ וכו'.
בעלת המשפחתון דברה איתנו על חשיבות השארות הילד שנה שניה באותו המקום כדי שלא יצטרך להתחיל להסתגל מחדש ובכך "יבזבז" זמן למידה, ביטוי, וחופש פעולה שבאים לידי ביטוי במקום בו מרגישים בטוחים. ואני... לא יודעת מה יותר חשוב: שנה שניה באותו מקום או החוץ??????
מי יכול לתת עצה?

מאד בלט לי בצליל איך אנשי הצוות הקפידו לא להתערב ולא להנחות. הפסיביות לכאורה,היא בעצם עשיה גדולה מאד,אבל יתכן שהמראה של זה למתבונן מהצד הוא של בייביסיטר ותו לא,ועלול לגרום להורה (שמשלם הרבה) לתהות,מה בעצם הצוות עושה שם. בקשר לבעיות הפיזיות-טכניות,למקום אין גדר,מתוך עיקרון.מן הסתם זו בעיה בעיני חלק מההורים.

אני לא מכירה את צליל מקרוב (לא הייתי שם מעולם), בעיקר בגלל שעזבנו את גונן מספר חודשים לפני שצליל נפתח. אבל, שמעתי מהורים שילדיהם היו בתוך המסגרת הזו (והוציאו אותם) ביקורת נוקבת בכמה תחומים (חלקם פיזיים-טכניים וחלקם עמוקים יותר הקשורים לנוכחות המבוגרים לצד הילדים). נאמר לי משהו בסגנון הזה ש"המקום יכול לשמש במקרה הטוב כבייביסיטר ולא יותר".
אני לא יכולה לומר אם הביקורת מוצדקת ואני בטוחה שמעורבים בה רגשות עזים של אכזבה, אבל אני יכולה לומר ב-100% שלא מדובר באנשים שמתקשים עם חופש.

תלוי איזה הורים.
אני, למשל, לא שולחת לשם רק מפני שזו נסיעה של שלוש שעות פחות רבע שעה לכל כיוון, סה"כ חמש וחצי שעות נסיעה ביום... (כמו שאתם מבינים, הדרך לגונן מוכרת לי היטב).

מור,שאלת: [b]אבל האם ראיתן פעם גן באמת זורם כזה, בלי אסורים, עם הקשבה מקסימלית ורגישות וגמישות....?[/b]
אני ראיתי,בקיבוץ גונן יש גן שלא קשור לקיבוץ,"צליל בגליל".זה גן מיוחד במינו.אין שם גננות שמפריעות לילדים.יש ילדים בגילאים שונים,ומספר אנשי צוות וגם הורים שמשתלבים לפי רצונם.מהביקור שלי שהיה ארוך מאד (היינו שם כמה שעות ולא התחשק ללכת),התרשמתי שקבוצת הילדים והמבוגרים שוהים במקום כמו שמשפחה שוהה בבית : תמיד יש מה לעשות,יש כללים של מה מקובל ומה לא כמו במקום הגיוני שאנשים חיים בו,אבל אין סדר יום מוכתב,או "חומר להספיק",או עידוד לתחרות מי עושה יותר טוב,או עונשים...כאילו מי שיזם את זה הבין,שמה שאנחנו צריכים זה סביבה נעימה לשהות בה.כל השאר מגיע מאליו כי באופן טבעי אנשים רוצים לעשות דברים.ללמוד,ליצור,לשיר,לשתוק,להשתולל,לבהות,לישון...וכל הנטיה הזו נבלמת ומדוכאת כשיש מי שאומר מתי צריך לעשות מה,ומה נחשב לטוב.
כשאנחנו היינו שם הפריע לי הבלגן כשנכנסנו .(בגן רגיל ב ח י י ם לא היו מניחים לבלגן כזה להתקיים),אבל די מהר הבנתי אותו והמקום כבר לא נראה מבולגן אלא חדר גדול שחיים ועובדים בו.לצערי הגן המצויין הזה בקשיים כלכליים .הורים לא ממהרים לשלוח למקום שיש בו חופש.