אני בעד מינון סביר (שלא עומדת בו בכלל).
אני חושבת שזה משפט המפתח.

הילדים שלי למדו המון בזכות הטלויזיה. אנגלית, מושגים רבים, מספרים (בגיל ינקות) ועוד.
אני בעד מינון סביר (שלא עומדת בו בכלל).

בגיל בוגר יותר לגדול בלי טלויזיה מנתק אותך מהעולם התרבותי של שאר הילדים. ישנן תוכניות קאלט לילדים שגוררות משחקים בבובות, עולם עשיר של דמיון, קלפים, פאזלים, תחפושות ובעיקר דיבורים על. למשל דורה, בוב הבנאי, ועוד. בגיל עוד יורת מאוחר- אקטואליה, תרבות, ישנן סדרות מצוינות! ישנם ערוצים חדשותיים מעולים. מאיפה אני יודעת מה קורה בעולם, בטח לא מצלילה לאתר של הסיאנאן או מנבירה בעיתון.. 90% מהטלויזיה.
הומור.. יש כל כך הרבה הומור משובח בטלויזיה, ברמות שונות סגנונות שונים.. סלנג, דיונים מעניינים.
ויש גם לראות מעבר, אם חוזרים לגיל הקטן - לראות עולמות מרוחקים, בעלי חיים שאנחנו לא מכירים, ללמוד המוון שירים, שפות כאמור (אנגלית מצויינת מהטלויזיה). התמודדות עם פחדים דרך תוכניות יעודיות. ללמוד על משפחות שונות ילדים שונים (כמ הילדים בצבע עור כהה או עם עיניים מלוכסנות למשל הילדים שלנו מכירים ביומיום?).

בעיניי הטלויזיה כמוה אינטרנט- עולם מלא בעושר ועושר אבל גם יכול לדפוק הרגלים, לגרום להתמכרות, לניוון, לעודד היתקעות מול מסכים, לפגיעה בראייה, למאבקי כח. יש שאומרים להפרעות קשב לקשב קצר ועוד.

צריך למצוא איזה שביל זהב. אני רחוקה מזה, ובטח יורת בעדמאשר נגד.
אנחנו גם חיים בעולם דיגיטלי, ילדים שחיים מסיכם מגיל ינקות גדלים לתוך זה ולא צריכים ללמוד עקרונות בסיסיים בגיל 10.

לנו אגב אין טלויזיה בבית. יש מחשב, וניתן לשלוט בתוכניות. בלי פרסומות, בלי אלימות, בלי בזבוז זמן על מה שלא רוצים.

לגבי זמן הורים.. בחינוך ביתי יש המון מזה, יורת מדי, ברמה של כובד ומחנק, טלויזייה דווקא מאווררת ומשלימה. זה כן נכון להורים שרואים את ילדיהם במינימום ואז חבל על כל מסיח, לא רק טלויזיה ספציפת.

את מתכוונת לגדל ילדים בלי לתת להם טלפון חכם, או בלי שיהיה לנו טלפון חכם?
<חברה שלי לא מזמן דיגרדה את הטלפון החכם שלה בחזרה לטמבלפון כי הבת שלה בת שנה היתה מסתערת עליו כל הזמן. היא אומרת שעם הישן כל העסק של לתמרן בין הילדה לבין החיים הרבה יותר רגוע>

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל ציבור משתמשי פלאפון כשר חיים כך בלי סמארטפון..... והילדים ללא טלפון בכלל.

אננס

אולי נפתח גם דף לגדל ילדים בלי טלפון חכם?
זה משפר אינטרקציה, זיכרון, חשיבה, ניווט, ממעיט תזזיתיות, משפר ריכוז, וגם חוסך כסף.
מצד שני בנסיעות ארוכות זה מכריח אותנו ממש להתיחס לילדים שלנו, ואפילו לדבר איתם. מפחיד

לא כל כך יודעת מה לעשות עם השקרים האלה
שלום לך @}
בת כמה היא?
אני מכירה את העניין של התמודדות עם מה שקורה אצל אחרים. אני מחזקת את ידייך - הדרך של "לשחרר" - כלומר לוותר על כל עקרון שהוא, ולהרשות כל דבר - היא ממש לא הדרך היחידה האפשרית עם ילדים. אני שואלת בת כמה היא, כי זה ממש משנה. ככל שהם גדלים אפשר יותר ויותר ללמד אותם את העקרונות המנחים שלנו, ולדרוש מהם לשתף פעולה בגבולות מסוימים (לא מאמינה שיהיה 100%). מצד שני, ככל שהם קטנים, אני חושבת שזה יותר התפקיד שלך עם האמהות המארחות - לבקש בצורה יפה שלא יהיו מול הטלויזיה. למשל להציע שאם משתעממים אז שתבואי לקחת אותם אליך, במקום שיצפו בטלויזיה.
אני שמה לך לינק לקטע שכתבתי על משמעת אוהבת עם ילדים (יש בפנים גם סרטון). בתפיסה שלי זה אולי לא פשוט - אבל אפשר להגיע להשגים עם ילדים גם כשזה נוגע להתנהגות במקומות אחרים. אני יכולה לספר לך שאצלנו אני מרשה לראות טלויזיה במקומות מסוימים (סבים - אבל מוגבל בכמות) ואצל חברים בכלל לא. והם לא צופים. אבל זה היה תהליך שהשקעתי בו.
רק טוב @}

בלא מעט יישובים כפריים ויישובים קהילתיים דתיים.
איפה בארץ/בעולם את מחפשת?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום. אני מחפשת סביבת מגורים שבה יהיו עוד ילדים שאינם ניזונים מהטלויזיה. אצלנו אין, גם אני גדלתי כבר בלי, זה לא חסר לי ודוחה אותי. מי יודע איפה יש סביבת ילדים, קהילה ללא טלויזיה. או עם מעט מאוד, מקום שבו הטלויזיה לא דומיננטית בעולמם של הילדים, אבל לא כת... אשמח לכל עצה טובה....

אין לנו טלויזיה בבית. מכיון שמדובר בבת יחידה שלא תמיד מצליחה להעסיק את עצמה ומאד חברותית היא הולכת הרבה לחברים/שכנים וכו'. בעבר זה היה בסדר, או שהלכה לכאלה שאין להם טלויזיה או שראתה מעט פה ושם אצלם או שאם נראה לה שהיא מעדיפה לשחק אז הלכה מהם הביתה "כי הם רואים טלויזיה ובאתי לשחק". היו פעמים שביקשה רשות לראות סרט אצל שכנים. אגב אין פיקח בכלל על מקומות שהיא שם פעם בשבוע נניח כמו סבתא, אבל לגבי שכנים משתדלים יותר לשים לב, כדי שלא יהיה מצב שחשופה כל יום כל היום רק לא בבית שאז גם אין מושג למה זה.
מה שקורה עכשיו זה שהתחילה לשקר לגבי זה. רצתה לראות עם השכנים ולא קיבלה הסכמה, כי צפתה יום קודם המון, הלכה לשכנים ואמרה שזה בסדר ומרשים לה. כנ"ל במקרה אחר שהיה סיכום איתה שהיא לא רואה, דרשה לראות וכשחזרה אמרה: לא ראיתי, היה לנו הסכם.
לא כל כך יודעת מה לעשות עם השקרים האלה, לא הענשתי אותה על השקרים או משהו כזה רק דיברתי איתה על הראשון (על השני עוד לא יצא) ואנעי תוהה איך להתנהל עם זה. ולא, אני לא מוכנה לשחרר חופשי את כל מה שקורה בבתים של אחרים, יש לי במשפחה ילד כזה אז ככה יצא שבגלל שאני מגבילה אז אצל סבתא מראים לה חצי שעה או שעה והוא היו תקופות שהיה יושב אצל אותה סבתא חמש שעות רצוף וכשכבר היה קם זה היה למחשב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לנו אין טלוויזיה בבית!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאז שהילדים נולדו אין בבית טלויזיה והאמת, גם לא מחשב. הילדים שלי משחקים הרבה אחד עם השני, מציירים, עושים יצירות, כותבים, קוראים, פאזלים, מדברים, ואפילו בריגעים השעמום הם פשוט שוכבים על הגב וחושבים. הכי חשוב מבחינתי וזה הרווח הכי גדול, שהם תמימים כמו שילדים צריכים להיות, טהורים. לא קשוחים, לא מקללים, הרוע לא נכנס אלינו הביתה. לא קונה אקדחים ורובים, לא חושפת אותם למיניות בוטה אלא לזוגיות.משפחתית. והם ילדים מדהימים. לא מתחצפים, לא משקרים, עדינים ורגישים. ממליצה בחום בכל בית. זה טוב גם לזוגיות של ההורים. בחורות ערומות בטלביזיה זה הרס לזוגיות. אל תתעוררו מאוחר מידי.

אכן סאלי.

די אן די זה "מבוכים ודרקונים" - סוג של משחק דמיון שבו לא חייבים חפצים כלשהם והכל או הרוב נעשה בדיבור בלבד. את יכולה לחפש על זה עוד מידע בגוגל אני מניחה. אחלה משחק. הילדים שלי חולים על זה. במקור נדרשות לזה קוביות משחק שונות וגם ספרי עזר, אבל הבנתי שהיום מאד מקובל לשחק את זה בלי שום עזרים. ככה לפחות הילדים שלי עושים.

בראציות זה בובות BRATZ. מקווה שכתבתי נכון באנגלית. משהו שדי דומה לברביות.

אביבה, נשמע לי שאתם במקום שלם וטוב

מה זה די אן די ובראציות?

אין טלוויזיה. אבל יש מחשב. ולכל אחד משניהם מותר שעה אחת ביום איתו (סרטים או משחקים).
הם ממש מקפידים על הזמנים ושמים טיימר (ללא צורך בהשגחה שלי).
בנוסף לשעה הזאת, אני בדרך כלל אוהבת בעצמי לצפות כשעה ביום בסדרות שונות במחשב.
ומאד כיף לי שהם צופים איתי, אז הם צופים.
זו שעת הפינוק המשפחתית היומית. (בנוסף לפינוקים אחרים משפחתיים)
הם בחינוך ביתי.

שאר הזמן הם קוראים טונות. שעות על גבי שעות ביום. במיוחד הגדול.
וגם המון פליימוביל ודי אן די ובראציות.

סאלי, סתם מתעניינת: אתם גם לא רואים דיוידי או סרטים באינטרנט? בקולנוע?

היי אביבה @}

אישית אני לגמרי מעדיפה לקחת את הילדים להופעות תיאטרון, קונצרטים, הופעות מחול, בלט... ועושים את זה מספר פעמים בשנה (היו שנים שהלכנו לסדרות שלמות).
אני גם אוהבת קולנוע מאוד, ובן זוגי ואני הולכים לקולנוע די הרבה. אבל כשלקחתי את הילדים לקולנוע מספר פעמים - ראיתי שלבת ה - 10 שלי זו לא חויה חיובית, היא יוצאת לא שמחה משם. בן ה - 7 כן יוצא שמח. אז בחגים לפעמים אנחנו הולכים לסרט, הוא ואני.
בן זוגי אוהב לראות סרטים במחשב איתם והם עושים את זה בערך בתדירות של סרט בשבוע או שבועיים. ואז הוא יושב איתם יחד ומסביר להם. אני אוהבת לראות אותם עושים את זה יחד.
לי חשוב שאם עושים את זה, זה לא יהיה אגבי או כבייביסיטר (לזה מעדיפה ספרים או משחקים) אלא כחויה משותפת, ובוחרים מה לראות בתשומת לב.

לשחק במחשב אני לא מרשה בכלל (בביה"ס לצערי עושים את זה!).

וגם אני כל הזמן בודקת את עצמי לעדכן את הכללים שלנו. כי הגיל משתנה והצרכים משתנים. אז פעם הם לא היו רואים סרטים במחשב בכלל בכלל. ואז ראינו שזה מתחיל להיות כן מעניין עבורם ומשמעותי.

זה אצלנו
איך אצלכם?

סאלי, סתם מתעניינת: אתם גם לא רואים דיוידי או סרטים באינטרנט? בקולנוע?

השאלה האמיתית היא מה ניתן היה לעשות באותו זמן ואיך זה היה תורם
אהבתי. כמו כסף שלפני שנוציא אותו נבדוק חלופות, איך אפשר להשיג את המטרה במעט כסף או יותר מהמטרה הזו. ככה גם עם זמן.

דעתי שהשאלה בכלל לא צריכה להיות האם טלוויזיה תורמת במשהו או מזיקה במשהו.
נגיד שהיא תורמת וזה לא הכל נזק. נגיד. אז מה?
השאלה האמיתית היא מה ניתן היה לעשות באותו זמן ואיך זה היה תורם. אפשר היה להיות באמת ביחד (הורה וילד), ולא רק להגיב על משהו שקורה מחוץ למערכת היחסים. וגם בלי ההורה, אפשר היה לעשות שפע של דברים מועילים יותר שלא גורמים שום נזק. מהרהור ובהייה ועד בנייה בבוץ.
הרעיון שילד קטן ישב מול המסך שעה שעתיים בכל יום הוא פשוט הזוי בעיניי. ושיקום ההורה שמאפשר את זה ויושב בעצמו עם הילד לכל אורך הזמן הזה ומפתח שיחה ערה סביב התוכניות הנצפות. נו, באמת...
כך שגם אם הייתי מסכימה על עניין התועלות והנזקים (ואני לא) הרי שבפועל אף אחד לא באמת עובד ככה עם ה"כלי" הזה.

די מזעזע, בעיני, לחשוב שהילד יתפתח רגשית מצפיה בטלוויזיה. (זו אחת הטענות שם). כל הכתבה הזאת מוזרה מאוד. תרבות שלמה שבנויה על הצפיה במסכים אלו ואחרים, מנסה להצדיק את עצמה ולשכנע את עצמה שבעצם זה ממש מעולה, צפיה בטלוויזיה. אולי זה טוב לנקיפות מצפון של ההורים.

מה דעתי?... אם מישהו שואל?...
אני משתדלת להמנע מגסויות ברשת אבל לא מוצאת שום מילה אחרת...
בזבוז זמן ולא תרם לי דבר, לא קונה את זה ולא מאמינה ל"מחקרים" שמראים שזה משפר משהו אצל הילד. לא תואם שום דבר שאני רואה סביבי. לדעתי הם שותלים כתבות &&[/sup] B כאלה כדי להעלות את הרייטינג שלהם ע"י זה שאנשים יתנגדו לזה.

כתבה בהארץ על החשיבות של להרשות לילדים לראות טלויזיה
מה דעתכם/ן?

בעקבות הדיון הזה, כמה מחשבות שעלו לי בנושא של צפיה בטלויזיה, כתבתי בבלוג שלי בתפוז, מוזמנים...

קטע על טלויזיה בבלוג שלי בתפוז

לנו יש רק די וי די ולא קרה בינתיים שהתגעגענו לטלויזיה.

ביום שבת באה לבקר אותנו המשפחה המורחבת. הבונבונית (בת 3 ושלשתרבעי) היתה כבר עייפה ומותשת וביקשה לראות סרט. הסברתי לה שזה לא מתאים עכשו כי יש אורחים וכו'...(הטלויזיה בסלון). אחרי כמה דק': אוף אמא, אני רוצה שהאורחים ילכו כבר הביתה!... אחרי כחצי שעה: הילדה משחקת משחקי דמיון עם הבובות שלה וצועקת לכולם שיהיו בשקט כי הבובה הלכה לישון, יושבת ומציירת ציורים מדהימים ומעסיקה את עצמה כך, ביצירתיות כשעה.
כל זה לא היה מתאפשר אם הטלויזיה היתה זמינה.

כשיוצא לי לישון אצל הורי (פעם בכמה חודשים) בד"כ מתחשק לי לראות קצת טלוויזיה ביום שישי בלילה. אז אני מחפשת בעיתון משהו ששווה לראות, לא מוצאת, ואז יושבת ומזפזפת כמו שמוקית בין עשרות הערוצים המפגרים האלה... ומתבאסת מכל רגע מבוזבז ומהריקנות שממלאת את המכשיר המהפנט הזה.

אני לא יודעת אם סיפרתי פה.
כשביתי מבקרת אצל הסבים מיד טורחים להדליק למענה טלויזיה שהרי ילדה טעונת טיפוח היא, אין לה כבלים ולא לווין בבית.
הילדה פותחת עיניים עגולות במבט זגוגי של דג זהב מול ערוץ ילדים כלשהו שבו כל התכניות נראות אותו הדבר, כולן בגרפיקה ממוחשבת עלובה, באותם צבעים, אותן דמויות אותה מוסיקה, סוג של היפנוזה ושטיפת מוח בכרטיס אחד.
זה לא נשאר איתה, אנחנו לא מגיעים לשם הרבה ויש פעמים שאני מראש מבקשת לא להדליק מסכים אם אין דרישה מצד הילדה (והם מנסים להתאפק, יאמר לזכותם).
אל תבינו אותי לא נכון, אנחנו מחזיקים במכשיר טלויזיה שמחובר למכשיר דויד ווידאו, יש אוסף יפה ומכובד של סרטים. היא אוהבת לצפות בתכניות ולפי המצב אני מאפשרת לה לצפות בין סרט אחד לשניים ביום (היום שלנו ארוך מאוד). היא לא מכורה. אם יש משהו יותר טוב לעשות היא תעשה אותו הטלויזיה באה רק אחר כך.
בתור תלמידת תקשורת וקולנוע לשעבר אני מעריכה תוכניות טלויזיה טובות וסרטים טובים כמו כל אומנות אחרת.
בכל פעם שאנחנו אצל הסבים אני מצד אחד מתבעסת שאין לנו ערוצי מדע וטבע מגוונים כי זה מה שהיא הכי אוהבת לראות (ותוכניות וטרינרים בזמן אמת כאלו שיש בכל מיני ערוצים, היא חולמת להיות וטרינרית) ומצד שני מברכת על כך כי כל שאר הדברים הם ממש ירודים, עלובים ומבזים את המין האנושי והאינטיליגציה הבסיסית. עצוב.

אני יודעת שמשמיצים את הטום וג'רי בגלל האלימות
אפילו ביתי בת השלוש וחצי שצפתה בטום וג'רי הזדעזעה מהאלימות כלפי בעלי חיים שהם מעודדים שם... וזה אפילו שאבא שלה שהזמין אותה לצפות בסרט יחד איתו חשב בדיוק כמוך.

השוטה, נשמע טוב הסיפור שלך. אם הבת שלי בעקבות האין-טלויזיה שלי תראה בגניבה אצל הסבתות שלה (מה שכבר קורה, בינתיים אני בכוון הנכון) ואז כשתהיה גדולה תזרוק את המכשיר מהבית, אז אני אהיה מרוצה.

גם אנחנו צופים קצת במחשב. בן הזוג שלי יושב איתם ורואים טום וג'רי או איזה סרטים מצוירים ברוסית שהרוסים מעבירים ביניהם. אני אוהבת את זה יותר מ - TV רגילה מכמה סיבות:
קודם כל זה נדיר (פעם בשבועיים מקסימום, לפעמים הרבה פחות), אז זה אירוע מיוחד
יושבים יחד עם אבא ואבא מחבק ואפילו קצת מסביר (איזה לא מילוליים הגברים האלה...)
אין פרסומות כמובן או צעירות אנורקטיות, תככים, בגידות ושפה עילגת

ובכ"ז זה מספק את הצורך באסור-אסור הזה.

נ.ב.
אני יודעת שמשמיצים את הטום וג'רי בגלל האלימות, אבל מי שמתסכל בזה פעם אחת (אפילו 5 דקות) לא יכול שלא להתפעל מהסרטים המצוירים שהיו עושים פעם. המוסיקה קלאסית ולא איזה טראנס עלוב. הציורים מלאי דמיון והשראה באמת. הטריקים שלהם חכמים, זה פשוט עשוי מעולה. אפשר לראות אלף פעם אותו סרטון ובכל פעם לראות שם דברים חדשים. זה ממש מעניין מה שקורה שם. למשל טום מנגן על הפסנתר וג'רי בפנים קופץ על הקלידים, לוקח זמן להבין את זה. והאלימות שם הזויה כל כך, שאני לא חושבת שהיא מתקשרת לחיים האמיתיים.

ועוד הערה:
אני בהחלט רואה סרטים וסדרות במחשב, אבל זה סוג שונה לגמרי של צפייה:

• בלי פרסומות.
• אתה מחליט בדיוק מה אתה רואה, ולא פותח ובוהה במה שבמקרה משודר באותה שעה.

לכל ההורים הנאבקים, אולי זה יעודד אתכם קצת:
בילדותי ראיתי כל כך הרבה טלויזיה, שאבי, שלרוב דגל ואף יישם חינוך חופשי ביותר, החליט להגביל את הצפייה שלי. בתגובה, הקפדתי לראות בגניבה המון טלויזיה אצל סבתי.
אבל גדלתי, הבנתי כמה דברים, ולפני עשר שנים בערך, זרקתי את המכשיר הזה מהבית. בעיני זאת אחת ההחלטות היותר משמחות שעשיתי אי פעם.

אצלי, באחד הימים האחרונים הילד אמר שהוא רוצה שנעבור לבית אחר - בית מסודר ועם טלויזיה (הנושא כמעט אף פעם לא עולה, אבל במקרה עלה). אמרתי לו, שכל מקום שאני אגור בו, יהיה לא מסודר ולא תהיה בו טלויזיה.

גם אצלנו אין טלויזיה, כבר 15 שנה. הילדים נולדו לתוך המצב הזה. יש מכשיר, לא מחובר לשום ערוץ. יש קלטות. הגדול (4.4) פעם אהב לצפות בסרטים ובשנה האחרונה בכלל לא מבקש. הקטנה (1.3) לא ננעלת על המסך, אפילו אם יש שם בייבי בטהובן או משהו כזה. הם לא מודעים לאפשרות בכלל. זה חמוד, כי כשאנחנו אצל חברים, ולגדול יש פיפי הוא מבקש לעצור את הטלויזיה. כמובן שזה הרבה יותר קל מאשר להוציא טלויזיה לילדים גדולים שיש להם כבר הרגלים. אני לא יודעת כמה זמן זה ימשיך. אולי יום אחד הוא יחזור מהגן או מבית הספר ויבקש להיות כמו כולם. בינתיים אנחנו מרוויחים זמן. מרוויחים ימים שבהם הילדים איתנו ולא עם המסך. שווה.

לפני כמעט שנתיים הוצאנו מהבית את הטלויזיה. איזו שלווה יש בבית: ללא הרעש מהמרקע, פחות ויכוחים במה וכמה צופים והרבה יותר זמן פנוי. הצעד הראשון דרש אומץ מסוים אבל בסהכ הרבה יותר פשוט גם ממה שאנחנו חשבנו. מה שמקל, הילדים מכירים עוד משפחות בלי,אז אנחנו לא לגמרי יחידים. אין ספק שזה ויתור על "בייביסיטר" ומאפשר עוד יותר נוכחות שלנו ובעיקר לקיחת אחריות על שעות הפנאי. יש מחשב וטלויזיה רואים לעיתים אצל סבא וסבתא. האיש מדי פעם צופה בספורט אצל שכנים או חברים אך בגדול מברך על המהלך. מומלץ..

קל יותר לא להכניס הרגלי ט.ו. מאשר להכניס ואז לנסות לשרשם.
יותר ממסכימה.
(ולכן גם אצלנו אין)

חינוך ללא כפייה - קל יותר לא להכניס הרגלי ט.ו. מאשר להכניס ואז לנסות לשרשם. אין ויכוחים עם ילדים לא מכורים, ולכן אין אלימות או כוחנות - רק מניעה. מניעה אינה ישימה לכל דבר, אבל לט.ו. בבית ולממתקים בבית בהחלט כן.

מה בדבר חינוך ללא כפייה ??
אם יש משהו שנתפס בעיניי כהורה כמסוכן - אני לא אאפשר אותו לילדי. זו האחריות שלי כהורה וזה גם המסר שיעבור לילדים.
יחד עם זאת, כדי שהילד לא יחוש שנכפה עליו משהו, ניתן לבדוק מה הצורך של הילד (בהנחה שהצורך הוא לא בהייה מטמטמת והתמכרות לצפייה פסיבית) ולראות איך אפשר להיענות לצורך בדרכים אחרות. לנהל דיאלוג עם הילד על פתרונות אפשריים לקושי.

<קצרנות>

להגשת נזלת לילד על צלחת...
למה הילד על צלחת? אין כסא? או מנשא?

ועכשיו, ברצינות:
אריאל הירשפלד, חוטפי המבטים מוסף "הארץ" 11.1.08

אני מסכימה שההורים הם שקובעים את אופי הבית, וכפי שאני לא מגישה בשר לילדי, או ערימות של ממתקים, אנחנו גם לא מתחברים לטלוויזיה חיצונית.

בכתבה היא השוותה אפשור צפייה להגשת נזלת לילד על צלחת...

ראו הוזהרתם - העולם ממכר!
ואני יכולה להסתכל בעונג אדיר בילד מצייר, קורא או בונה בקוביות במשך שעות, אבל להתחלחל כשכבר עוברות ארבע שעות והוא על המחשב.
ואם כל היום שיחקו כדורגל, זה נחמד, אבל אם כל היום שיחקו כדורגל בפלייסטיישן, זה נורא בעיני.

אצלנו אף פעם אין טלוויזיה וגם את ה-DVD שיש בקושי רואים (אפילו מיינו את הסרטים לילדים והנחנו על מדף מיוחד, אבל אף שהוא נהנה מאוד מהצפייה בזמן המיון, הוא לא צופה בהם). איכשהו, בגיל 8 הוא מעודכן היטב בכוחות המיוחדים של נארוטו ובמתקפות של דרגונבול. איך? ככה זה.
פעם, כשראינו כמה הוא לומד מהסרטונים של בריינפופ באינטרנט, חשבנו שאולי כדאי להקליט כמה מהתוכניות המהוללות על היסטוריה, מדע וכו'. אבל בעצם, למה לא לחפש את המידע בעצמנו, במקום לספוג אותו מהטלוויזיה? העולם מלא בגירויים גם כך.
(אגב, הסרטונים האלה לא רעים בכלל, והילד מת עליהם).

אני מסכימה שההורים הם שקובעים את אופי הבית, וכפי שאני לא מגישה בשר לילדי, או ערימות של ממתקים, אנחנו גם לא מתחברים לטלוויזיה חיצונית.

הרגשתי שאני לא מעוניינת לפתוח עוד חזית של ויכוחים מולה, בניסיון להגביל את כמות הצפייה. גם ככה יש לנו על מה להתווכח...
גם אצלי. ממש כך. להכניס טלויזיה ולהתחיל לריב גם על טלויזיה? חסר על מה לריב?

אני מסכימה לגמרי עם נאוה. אני ההורה ואני מחליטה. גם ממתקים ואוכל גאנק לא נכנסים הביתה, וזה לא נחשב בעיני חינוך עם כפייה. אני גם לא חושבת שההתמכרות תבוא דווקא ממקום אחר. בטלוויזיה יש סוג מיוחד של התמכרות - פעילות פסיבית לגזע המוח.

אצלינו אין טלוויזיה בבית, וזו אחת ההחלטות הטובות ביותר שלי. כשגרנו אצל ההורים הייתה טלוויזיה, והבת שלי הייתה מסוגלת לראות שעות על גבי שעות ולא היה לה נמאס. אני דיי מהר התייאשתי מהניסיון להגביל אותה בשעות הצפייה, וקיוויתי שמתישהו זה יעבור לה, אבל זה לא קרה.
כשעברנו לבית משלנו התעקשתי שלא תהיה טלוויזיה ולא דיוידי ולא כלום. הרגשתי שאני לא מעוניינת לפתוח עוד חזית של ויכוחים מולה, בניסיון להגביל את כמות הצפייה. גם ככה יש לנו על מה להתווכח....דיוידי לא שונה מבחינה זו - עכשיו סרט, שוב סרט, רק עוד פעם אחת, אח'כ וכן הלאה.
והפלא ופלא, העולם לא התמוטט, והיא אפילו לא מבקשת או שואלת למה אין. פשוט אין. כשבאות אליה חברות הן משחקות ביחד, במקום לראות יחד טלוויזיה. אם היא אצל סבתא, היא יכולה לראות. לפעמים היא מבקשת ללכת במיוחד לסבתא כדי לראות, ואין לי עם זה בעיה (קורה בערך פעם בשבועיים). עוד סוג של תחליף הוא צפייה בתמונות במחשב. אם אני רואה שהיא במצב בטטי ומשעמם לה, אני מרשה לה לצפות בתמונות במחשב. אני בוחרת קבוצה בפליקר, והיא יכולה לדפדף - נגיד תצלומים של פרפרים או גמלים או כל דבר אחר. העניין הוא שהיא דיי מהר למדה לגלוש לכל מני מקומות אחרים, אז עכשיו אני משגיחה לראות שהיא רק בתמונות שבחרתי לה.

אגב - מכל הסרטים שראיתי לילדים בגיל 3-4, לדעתי הופ הכי פחות גרוע. אח'כ כשהופ קטן עליהם, בכלל אין מה לראות בטלוויזיה. מה שמראים בערוץ הילדים או אפילו בלוגי, זה זוועת עולם. אולי לגיל הזה יש סרטים טובים בדיוידי.

איזה דבר גדול, קשה ומאתגר היא לחיצה פשוטה על כפתור!!!!
(הטלוויזיה, פלאפון, מחשב).

אני לא לקחתי את הטלויזיה שחילקו לנו בקיבוץ בגיל 18. גם כי הבנתי את סכנות ההתמכרות שלי....
לילד שלי יש DVD , היתה תקופת התמכרות שיכול היה לשבת לראות סרטים 3 שעות רצוף והוא רק בן 4, שהקבילה לכחות פחותים שלי "להיות", ועכשיו זה כמעט לא מעניין אותו.
טוב לו.

מאמינה באיזון ובמידה טובה לכל דבר. הטלויזיה יכולה לפתוח פתח לעולמות חדשים וידע.
תלוי איך משתמשים בכפתורים.

אנחנו ניתקנו את הכבלים לפני כשנה.
הילדים באותה תקופה התחילו להתעניין בערוץ הילדים ופשוט לא יכולתי לסבול את הזבל שנכנס להם למוח משם. הודענו להם שאין יותר כבלים, והסברנו בדיוק את זה.
המחאה היתה הרבה יותר מתונה ממה שחששתי, ואנחנו לא מצטערים לרגע.
(גם לנו התפנה זמן בערב... בשביל להתמכר למחשב)

כתבה מעולה !
כתובה בחינניות ומאוד משכנעת.

(הולכת להעתיק את הקישור גם ל-באופן טבעי בתקשורת).

את יודעת אם חוקי לצרוב מוסיקה מערוצים אלו? לצרוב מוסיקה מקורית לא נראה לי חוקי בכל מקרה, אבל גם לא לקנות את המוזיקה בזול בשוק... להקשיב להם זה בהחלט חוקי. אני מקווה לא לקבל כאן התנפלות רבתי, זו דעתי.

_היא תחזור אלי מאוחר יותר!
אנחנו עדיין בדיונים...._ תתעקשי ! זה סוד העניין איתם. תתעקשי ותקבלי בדיוק מה שמגיע לך.
לטלפון הם העלו את המחיר ב-20 ש"ח לחודש לכמעט 70 (או משהו כזה) אחרי שנה, למרות שהתחייבו לשנתיים. אמא שלי התקשרה והתווכחה קצת - והורידו לה את זה ל-49.90, בן דוד שלי התקשר והתעקש על ה-20 לעוד שנה. הגיע למפקח של מפקח - ודרש בתוקף את השנה שמגיעה לו באותו תשלום - וקיבל. אם הבטיחו לך את התנאים האלו - תתעקשי - וגם שיזכו אותך רטרואקטיבית - הם יגידו לך שאי אפשר - אבל אם תתעקשי מספיק - יעשו את זה.
(מצחיק שהתרוץ שלהם לאמא שלי היה שאין להם יותר את התעריף הזה במחשב...).


_אמנם היא רק שנה ו-10 , אבל היא מגדירה מחדש את המושג "לא!".....
ואני מוצא את עצמי אומר דברים כמו "גברת, אנחנו מחליפים חיתול עכשיו וזה ביכ-לל לא נושא לוויכוח, את שומעת?!!"_ צוויליך - ברוך הבא. התגעגעתי לשמוע ממך... לא זכרתי שיש לנו ילדות באותו הגיל. וכן, גם אנחנו מתוודעים עכשיו ל"לא" ובימים האחרונים ל "לא בא לי" D-: שהצליל שלה אומרת את זה מבדח וצריך להתאפק ולהשאר עם פרצוף רציני...

אצלנו הטלויזיה נמצאת במקום מוסתר בבית (מוסתר כי אני ממש לא אוהבת את המראה של הרהיט הזה).בחדר צדדי.
בערב אם בא לנו פעם בכמה זמן לראות טלויזיה אנחנו מוציאים אותה...
הילה נחשפה לטלויזיה אצל חברים כבר לפני שנה וחצי ותמיד ביקשה לראות שם את אותה קלטת.
אז קנינו לה את זה הביתה והיא ראתה אותה אולי 4 פעמים וזהו....
אני מרגישה שזה לא נכון לילד להיות שרוע, מהופנט וכל כך סביל מול טלויזיה, הרבה יותר נכון עבורה שהיא פעילה, זזה, רצה, מציירת,שרה..ואם היא עייפה, היא משתרעת על הפוף ובוהה בחלון...לא בטלויזיה. מצד שני אם אנחנו מבקרים חברים שיש להם טלויזיה, אני לא אגביל אותה שם...בדיוק כמו עם אוכל. בבית- אוכל בריא, בחוץ (על מנת לא ליצור אנטי,כפייה,התנגדות)-אנחנו זורמים. וזה די מוכיח את עצמו (אפרופו התמכרויות...).

אבל בתור תגובה קבועה, או כופה בקביעות אני רואה פה בעייתיות ובעצם אי התמודדות עם הבעיה, ובכך "פתרון חסר".

O.K. אז את יוצאת מנקודת הנחה שזו תגובה קבועה.
אני מתלבטת בזה המון זמן.

עכשיו, כמה ימים אחרי, אני מגלה שהילד לא מאוד מתנגד לעניין...
אבל גם נעשה פתאום חולה (הטלביזיה עדיין מחוברת אבל פתוחה הרבה פחות).

היום התקשרו משירות הלקוחות של הוט כדי לברר מה אפשר להציע לי
אמרתי: בשלב הזה - לשלוח טכנאי או מישהו כדי לקחת את הממירים, בלי לנסות לפתות אותי ובלי למרוח את הזמן.
שאלה: למה?
תשובתי: אני מוציאה טלביזיה לטובת המשפחה שלי ואני צריכה שתהיו לצידי בעניין.
נציגת הוט: קיבלת הטבה בסך 59 ש"ח על התחייבות לשנתיים.
את צריכה להחזיר את ההטבה לאורך כל חודשי השימוש - 4-5.
אני: כיון שאתם לא עמדתם בהתחייבות שלכם כלפיי - אין לי שום מחוייבות כלפיכם.
כשהצטרפתי לשירות הטלפוניה לקחתי 3 קווים עם 2500 דקות כל אחד.
הדקות הללו מעולם לא ניתנו לי.
נציגה: אין דבר כזה 2500 דקות.

מאוחר יותר אמרה: אכן, היו 2500 דקות אבל זה היה כשגרת בגילון.
אני: העברתי את הקווים רק בתנאי שיישמרו התנאים.
היא: אבל הנציגה שטיפלה בך קבעה איתך רק 2000.
אני: לא, סוכם שמה שהיה בגילון יישאר.
היא: את לא תוכלי לקבל את זה....
אני: אז תנתקו את הכל!!! לא רוצה להיות לקוחה שלכם ואעביר את המידע כדי שגם אחרים יימנעו.
היא תחזור אלי מאוחר יותר!

אנחנו עדיין בדיונים....

נאוה,

בדברים שאני קובעת יש לו חופש בחירה מוחלט: לעשות אותם בכיף ובהנאה או לסבול.

!!!

אמנם היא רק שנה ו-10 , אבל היא מגדירה מחדש את המושג "לא!".....
ואני מוצא את עצמי אומר דברים כמו "גברת, אנחנו מחליפים חיתול עכשיו וזה ביכ-לל לא נושא לוויכוח, את שומעת?!!" P-:

ואגב, השם של הדף כבר ניראה פחות רלבנטי, הרי זה הפך לדיון, אבל במחשבה שניה אני די מרוצה ממנו!!!
דרושים המווווון הורים שיבחרו לגדל ילדים ללא טלוויזיה...

אי מסכימה עם נועה בר במובן הזה שאם יש נטית התמכרות , הביטוי שלה יגיע בתחום אחר לכן יש צורך בטיפול בבעית ההתמכרות. מצד שני, אם את בדיאטה, לא מומלץ לשים במקום הכי בולט במרכז הבית מאכלים שקשה לסרב להם ומביאים ל"סיפוק מהיר" (=שוקולד, שוקולד ושוקולד).
צריך לטפל בשני ההבטים במקביל. אפשר בין היתר להגביל שעות צפייה או להתחיל מלשאול את עצמינו בדסקרטיות מה מעלה בנו הטלוזיה? הטלוזיה היא רק חפץ אחרי הכל. ברכה או קללה?זה כבר תלוי בנו.

אלא דווקא לסרטי ה DVD שאותם כ"כ חששתי להביא הביתה... זה אפשרי גם בלי טלביבזיה,
נראה לי שיש הבדל גדול מאד בין לראות שוב ושוב סרט מוצלח, שנבחר ע"י ההורים בגלל איכותו והתאמתו לילד, לגיל שלו, לערכים שלכם וכו' (אני מבינה מדבריך שבטח זה מה שעשיתם) - ובין חשיפה לתכנים בלתי צפויים מראש שמתחלפים ברצף מהיר ותזזיתי (מבחינת התפיסה של ילדים, גם פרסומות הם תכנים!)
אם רוצים או צריך כבר מדיה, יש עדיפת גדולה לסרט, קלטת שירים מוצלחת וכו'. עצם החזרה היא מבורכת.
באופן אישי אני ממליצה שיהיה מבחר מצומצם שהילדים יכולים לבחור ממנו, עם הגבלת מינון (נגיד, סרט אחד ביום, או זמן קצוב - בהתאם לגיל של הילדים), עם עדיפות לסרטים ישנים - הקצב שלהם הרבה הרבה יותר איטי, המעברים פחות חדים והם יותר ידידותיים למוח (פחות מציפים).

הקרדיט על שידורי הרדיו לא מגיע לי, אלא ל אילה א

נאוה, צר לי שהשתמשתי בדוגמת המקרה שלך להביא את דברי. באמת שלא היתה לי כל ביקורת עלייך.

לקחתי מדברייך רק כדי לומר משהו שלי. אני מסכימה עם חלק מדברייך ועם חלקם לא, אבל לא אכנס כאן לדיון הזה.
העניין העקרוני - כשייש משהו שהילד "נדבק" אליו והוא מזיק בעיינינו, אז פשוט נעיף אותו. הוא בעייתי בעיני.
זה לא שאני לא עושה את זה לפעמים, אבל בתור תגובה קבועה, או כופה בקביעות אני רואה פה בעייתיות ובעצם אי התמודדות עם הבעיה, ובכך "פתרון חסר".
זה בסדר, זה אפשרי, אבל - חבל. זו דעתי.

אגב, ביתי לא 'מכורה' עכשיו לטלביזיה, אלא דווקא לסרטי ה DVD שאותם כ"כ חששתי להביא הביתה... זה אפשרי גם בלי טלביבזיה, כאמור, עם המחשב. ראו הוזהרתם - העולם ממכר!

נועה בר
יש את רדיו וואלה וזה חוקי לגמרי את בוחרת לעצמך את סגנונות המוזיקה הרצויה לך והם מנגנים לך אותה יש גם את פאנדורה דוט קום אותו דבר אבל באנגלית. - תודה! אבדוק אותם

מה בדבר חינוך ללא כפייה ??
נו? מה בדבר?
במשפחה שלנו אין שוויון: אני ההורה, הוא הילד.
יש דברים שאני מחליטה.
יש דברים שאני אומרת והוא מורד - עושה מה שהוא רוצה למרות זאת (ואני מרשה )
ויש דברים שבהם הוא מחליט בעצמו.

בדברים שאני קובעת יש לו חופש בחירה מוחלט: לעשות אותם בכיף ובהנאה או לסבול.
כך או כך, במעט הדברים שבהם אני משתמשת בזכותי החוקית "להחליט עליו" - אני מחליטה.

מרגיעון מדליק: מותר לכעוס

אסביר.
כשהחלטתי חינוך ביתי זו הייתה החלטה שלי - מול משרד החינוך.
הוא רצה בי"ס כמו שאר החברים.
עם אישור לחינוך ביתי ביד שלי, הוא רשאי ללכת כל יום - החלטהשלו - מולי
5 שנים בקושי הלך.
עכשיו הוא הולך לבי"ס פעם בשבוע ונהנה מכל רגע.
אני לא מוותרת על החינוך הביתי וגם לא מונעת ממנו בי"ס.
אני אפילו מעודדת אותו להפיק בביה"ס את המכסימום האפשרי .
בביה"ס הוא עושה דברים שטובים לו והוא הכי נהנה לחנוך את ילדי ג'-ד' בחסות המורה למחשבים.
היא אומרת שהוא נכס ושכולם מרוויחים.
זה לא היה קורה אילו נתתי לו להחליט.

בבית יש דברים שהוא לומד "כי אני אמרתי" ותאמיני לי שהוא משתמש בכל שיטה שהוא מכיר כדי להתחמק.
אז למה לכפות? - כי יש דברים שכאימא שלו לקחתי אחריות לוודא שהוא יידע אותם כשייצא לעולם.
חלקם ידע (חשבון בסיסי)
חופש אמיתי הוא היכולת לתפקד בתוך גבולות.
חיים ללא גבולות מביאים להרס.
ההורה אמון על קביעת הגבולות.
כל אחד שם אותם במקום אחר.
הוצאת הטלביזיה מהבית קשה לי לא פחות מאשר לו.
מה שהניע אותי לעשות את הצעד זה ההשפעה שלה עליו - השפעה שלילית.

תבדקי עם עצמך היכן את שמה גבולות שבהן "אין ויכוח" - אני בטוחה שיש לך, גם אם זה ברמות של מסרגה בשקע.
אם אין לך גבולות כאלו, תמצאי את עצמך מחפשת לבנות כאלו, ומהר - כשהילדים יגדלו

הוצאתי את הטלויזיה מהבית כשהבת שלי היתה בת כמה חודשים. גם לפני כן לא הדלקתי הרבה. אני כן חושבת להכניס למחשב כונן דיוידי, שאוכל בעיקר להשתמש בו לצרכים שלי, בעיקר סרטים.
היא עדיין קטנה אבל רציתי לחסוך ממנה התמכרות אחת מיותרת בחיים.

נאווה יש את רדיו וואלה וזה חוקי לגמרי את בוחרת לעצמך את סגנונות המוזיקה הרצויה לך והם מנגנים לך אותה יש גם את פאנדורה דוט קום אותו דבר אבל באנגלית.
נועה לגבי המחשב להחליט שאת מתנתקת ממנו בשעה 9 ככה אני עושה או לפחות מנסה לעשות . (בימים שהב"ז שלי לא עובד בערב)לגבי כפיה בעניין הוצאת המכשיר המשורץ מין הבית האם היית חושבת שזאת כפיה גם אם לא היה מכשיר מההתחלה? האם היית חושבת שזאת כפיה להביא טלוזיה הבייתה ?
כי אם כן יש כל כך הרבה עניינים של כפיה בחיים עם ילדים הם חייבים לישון ולאכול והלתלבש קצת ומידי פעם להתקלח ( אבא שלי היה אומר מתקלחים פעם בשבוע אם מלוכלכים ואם לא )

הילד (+11) בחינוך ביתי מאבד את ההכרה מול הטלביזיה והמחשב - סיבה טובה להוציא אותה.
אני מבקשת להיות לא פופולארית
מה בדבר חינוך ללא כפייה ??
האם החלטה (או הנחתה) כזו אין בה כפייה ? כן, יש דברים שבהם רק אנחנו, ההורים, קובעים. וכן, זה יכול להתפרש על כל סקאלת החיים, אבל מה בדיוק המסר? "כשתהיה גדול אתה תחליט ותקבע על חייך - כרגע אני עושה זאת טוב יותר" ?
אנחנו בדיאלוג יומיומי מול הטלביזיה, ואין כמעט יום שאני לא חושבת להוציא אותה, ואולי גם אעשה זאת מתישהו.. אבל המחשבה ע"כ שיש עוד דעה בבית, עוד רצון/צורך עומדים בנתיים לנגד עיניי.
יש ימים בהם לא רואים כמעט - כי מאוד עסוקים מחוץ לבית, ויש ימים, כמו כאלו שבהם גשום ואנחנו חולים, שאני פשוט לא מבינה למה לא? כמובן שעושים עוד דברים... הרי אף אחד לא יושב יום שלם מול המסך!
כמו אכילת מתוק, או כל צורך אחר, ואפילו כמו מול המחשב - זה מושך. כן, יש דברים כאלו בעולם ואפשר ללמוד להסתדר איתם, האם זהו לא השיעור הנכון יותר לחיות איתו?
(עולה לי דוגמא הפוכה מעולם אחר: קשר עם אדם 'לא נחמד' בעבודה, מה עושים איתו - הורגים אותו? איך מעלימים אותו?).
אין לי ספק שיש יתרונות עצומים לבלי טלביזיה, אני בעצמי לא רואה כלום כבר שנים אך לעומת זאת מכורה למחשב אז מה יהיה? להוציא אותו מהבית?

תודה מיכל!

את יודעת אם חוקי לצרוב מוסיקה מערוצים אלו?
אם כן, יהיה נחמד שיהיה לי מגוון על דיסקים

נהנית מאוד מהתוספת המוזיקלית - בעיקר שירי א"י - זה ממש ממש יחסר לי יש אפשרות להוסיף פס של רדיו באינטרנט - ויש שם בחירה דומה לזו שבטלוויזיה. כולל שירי ארץ ישראל. בכלל - רוב מה שיש בטלוויזיה יש גם באינטרנט. ובן זוגי שמצוי בעניינים האלו טוען שתוך שנתיים כמעט הכל יהיה זמין באינטרנט (כולל סדרות מקור שיגיעו בעיכוב קל). למרות שכרגע אני דווקא מתענגת על זה שאין את כל אלו...

לנעשה בעולם ולמזג האוויר
ראשית, עדיף לא להיות ניזונה מהמבחר שהתקשורת מדברת עליו.
שנית, מזג האוויר אני כבר מזמן בודקת באינטרנט. תכתבי בגוגל: "מזג אוויר בישראל" ותקבלי רשימת אתרים.
חדשות - יש באינטרנט.

אני מתלבטת כבר שנים.
השבוע הכרעתי וביקשתי שישלחו טכנאי לאסוף את הממירים.

אבל...
המצב אצלנו מורכב.
הילד (+11) בחינוך ביתי מאבד את ההכרה מול הטלביזיה והמחשב - סיבה טובה להוציא אותה.
לעומת זאת, מאוד חשוב לו להיות IN ולהיות מעורב.
הוא כבר מתמודד עם חד הוריות, ללא אחים וחינוך ביתי.
עכשיו תצטרף לכך ההתמודדות עם לא לדעת מה קורה בסדרות השונות.

אצלי זה בעייתי יותר.
אני סובלת ממחלה תפקודית ושרועה לא פעם בחוסר כוחות לעשות משהו.
טלביזיה בהחלט נותנת לי תעסוקה ועניין במצבים אלו.
מצד שני, היא בהחלט מקשה עלי לשנות מצב וגוזלת חלק מתשומת הלב שיש לי.
ניזונה מהמכשיר בכל הקשור לנעשה בעולם ולמזג האוויר (מתכננת לרכוש רדיו שיענה על הצורך הזה)
נהנית מאוד מהתוספת המוזיקלית - בעיקר שירי א"י - זה ממש ממש יחסר לי.

ובכל זאת, כשאני עסוקה, אני לא מסתכלת גם על התכניות הכי מעניינות,
ואני בהחלט לא מנהלת את סדר היום שלי סביב תכניות (עשיתי זאת בעבר הרחוק).

ההחלטה כבר שיפרה את חיינו - למרות שעוד לא נותקנו פיזית
אני מניחה שבעתיד אני רק אבאך עליה
וזה באמת היה תהליך ארוךךךךךךךךךךךךךך של להיקרע בין ההחלטות

לפני כשנה הקפאנו לחודש.
ההתמכרות צעקה לשמיים.
ראינו טלביזיה כל הזמן - רק תכניות אחרות
לא היה ספק.
זה לא קטע של תכנית זו או אחרת,
זה הבהיה במכשיר הזה
מכל התוכניות חסרה לנו אחת וכשהזדמן לנו ראינו אותה במקומות אחרים.
כשחזרו הכבלים - חזרנו לתכניות הרגילות כמובן

אולי לשנות את השם - להוציא את הטלוויזיה - הרהורים, מחשבות והתייעצות ? החיים שאחרי הטלוויזיה ? אולי רעיון אחר? נראה לי שהשם המקורי לא רלוונטי, אבל הדיון כן.

היום הופענו בטלוויזיה - עם מפגשי האבות שלנו. בבית אין לנו טלוויזיה כבר 4 חודשים (כבר חודש חמישי). איכות החיים עלתה פלאים. מה שהדהים אותי זה הגילוי פתאם לכמה אנשים סביבנו אין טלוויזיה... לא יאמן!
אמא מתלבטת - אני חושבת שאנחנו רק הסנוניות הראשונות, אבל זה בהחלט הופך למשהו מוכר וטוב. (כן, יש כאלו שמסתכלים עלינו כאילו אין לנו בורג, כי איך אפשר בלי טלוויזיה... יש גם את אלו שאומרים הלוואי עלינו - אבל איך נוכל... והשבוע גיליתי את אלו שאומרים גם אנחנו בלי...). הילדים שלי (9 ו- 7) לא בהתלוננות על זה - גם לא כל כך מדברים על זה עם ילדים מהכיתה - יש להם עוד נושאים ... מדברים הרבה על פסטיגל וכאלה - וזה יש במילא ב dvd.

אמא מתלבטת , חשבתי על הרעיון של מה שכתבת כשכתבתי את ההודעה שלי. אין ספק שאת במצב מורכב הרבה יותר.
מאחלת לך שתמצאי את הפיתרון הנכון לכם, גם אם זה להשאיר את הטלויזה בבית .

טוב נראה לי שהילדים שלנו גדולים בהשוואה למשפחות שכתבו כאן שהן ללא טלויזיה. מה גם שילדי הורגלו לחיים עם טלויזיה הם לא נולדו למציאות ללא טלויזיה , וזה קצת שונה והתהליך יותר מורכב אבל אפשרי. העניין הוא יותר חברתי.
איך הם מתמודדים מול החברים בכיתה, בחוג, בשכונה עם מצבים בהם כולם משוחחים על איזו טלנובלה, "מחליפים רשמים" והילד שלי שונה, אין טלויזיה .....ולא ניתן לצפות בתוכנית . הבת הגדולה (11.5) כבר ספגה כמה מהלומות בנושא.

ואני לתומי כשקראתי את הכותרת חשבתי שזה לא פונה אליי כי יש לי DVD וזה כן נחשב בעיני קצת טלביזיה.
גם אנחנו היינו מחוברים ללוין, גם אנחנו חשבנו שיש דברים נורא חשובים בטלביזיה וגם (בעיקר) השתפרו חיינו מאוד כשהתנתקנו מכל זה מיד אחרי החתונה.
יש לנו DVD ואנחנו רואים סרטים לפעמים והילדונת רואה לפעמים קצת דיסקים לילדים שיש לנו בשבילה, לא הרבה ובטח לא כל יום. הטלביזיה נמצאת גם בחדר אחר מחדר המשחקים שלה אז היא באופן טבעי לא מגיעה אליה בד"כ.

בתקופת המונדיאל אני הולכת לחברים לראות את המשחקים החשובים.

האם כדאי להוציאה מהבית ,הרי בכל זאת יש תוכניות שיכולות לתרום לנו, או אולי ניתן לקבל תכנים אלה בדרך אחרת?
אנחנו בלי טלוויזיה כבר שנים רבות (למעט הפסקות קצרות) ונהנים מאיכות החיים שנוצרה לנו בעקבותיה, כך שהילדה שלנו (שעדיין קטנה מאד 1.4) גדלה לתוך המצב הנתון.
אם יש תוכניות חשובות - מבקשים ממישהו שיקליט לנו. (קורה מעט מאד)
יש לנו את המכשיר, וידאו וDVD, אך אנחנו לא מחוברים לאנטנה או כבלים.
יש לי רק דברים טובים להגיד על זה. זה לעולם לא חסר לי (במיוחד בתקופות מונדיאל ), עם או בלי קשר לילדים.

שיריק - נכון. למעט שידור ישיר של חדשות 10.
מתלבטת - ראשית דרך המחשב לא צופים בפרסומות וטכנים שלא מקובלים - אלא קלטות ספציפיות ותכניות ספציפיות - לא פותחים ויש פתאם רובוטריקים (לא שבמחשב לא חסר...) והמחשב אצלנו מוגבל לשעה ביום לילד, כך שם מיצו את זה - מוצה העניין. (עם הקלטות של השירים לפעמים מתגמשים פה...).

מתלבטת - אפשר לראות במחשב DVD או דרך אתרי שיתוף קבצים להוריד מהרשת תוכניות טלויזיה. אין אתר שדרכו ניתן לראות שידורי טלויזיה...נראה לי?!

אצל אחי הודיעו לילדים שמוצאים את הטלוזיה אבל במקום כל חודש יקנו להם קלטת חדשה ומותר לראות קלטות בכל הימים שהסבתא לא שם כלומר א ג ה וסופי שבוע
אחרי כמה שבועות ההורים נשברו .

מיכל צמות

תודה.
רגע, אם הם יכולים לצפות דרך המחשב בכל תוכניות הטלויזיה (לא ידעתי שקיימת אפשרות כזאת) אז מה הטעם בלהוציא את הטלויזיה. הם יתנחלו בחדר המחשב ונראה לי שבנוסף יהרסו את העיניים, לא? מת'ומרת?

מתלבטת - ההחלטה היא של ההורים ולא של הילדים. זה קודם כל. חשוב לשים את הגבול הזה. אנחנו התחלנו עם חודש ניסיון. אחר כך עשינו הצבעה והרוב היה בעד להחזיר את הטלוויזיה, אבל הוא לא כלל את ההורים. אז כרגע החלטנו בי. מה גם שאת רוב הדברים שהילדים רואים אפשר לראות ב DVD במחשב (בלי הפרסומות באמצע) או להוריד מהאינטרנט. אפשר גם לבקש מסבסבתא שיקליטו תכנית מיוחדת אם ממש חשוב לא לפספס אותה בנושאים שונים כמו היסטוריה, מדע , טכנולוגיה, ספורט או סתם סדרה שכייף לצפות. (אני מכורה לטלנובלות ועושה השלמות ב VOD אצל אמא שלי... ). אחרי חודש בלי טלוויזיה ראינו פשוט כמה מספיקים ואיזה אינטראקציות חדשות נוצרות , שממש לא חסר לנו שום תוכן מהטלוויזיה.

כיצד עושים זאת מבלי לעורר כל כך הרבה התנגדויות? אצלנו ההכרזה שזה לחודש ניסיון הקלה על העניינים. אמנם אצלי הם קצת יותר קטנים 9,7,4 ושניה וחצי, אבל לשני הגדולים שביניהם הייתה דעה מוצקת. אני חושבת שבתוך תוכם היום הם גם לא היו מחזירים את הטלוויזיה הבייתה. הם באופן פרדוקסלי גם לא כל כך הרבה על המחשב... (מעבר להגבלה שאנחנו מגבילים אותם, הם יותר משחקים אחד עם השני).

בהצלחה!

שלום לכולם

אני אמא לשני ילדים בני 11 ו-6. לצפייה בטלויזיה יש בעיני יתרונות וחסרונות. ישנן תוכניות חינוכיות בנושאים שונים כמו היסטוריה, מדע , טכנולוגיה, ספורט ועוד. וישנם ערוצים/תוכניות שזה בעיני קטסטרופה. בינתיים יש טלויזיה בבית. יש הגבלה על שעות הצפייה והתכנים. זה דורש ממני המון אנרגיה לעקוב אחרי שעות הצפייה, התוכניות והתכנים המוגשים. האמת נמאס לי להיות כל הזמן במעקב ובבדיקה. מרגישה כמו מנהלת תחום בקרת איכות של הרשויות.... מרגישה שאין גבולות לגבי התכנים שמועברים דרך המסך אפילו בערוצי הילדים. אני צופה מעט מאד בטלויזיה. מידי פעם אני נופלת בפח ומתמכרת לאיזו טלנובלה לתק' קצרה, אך בהחלט יכולה להוציא את הטלויזיה מהבית. כיצד עושים זאת מבלי לעורר כל כך הרבה התנגדויות? הילדים יודעים את דעתי בעניין והם מאד מתנגדים להרחקת הטלויזיה , כיצד אני רותמת אותם לעניין. הם הרי לא מבינים את ההשלכות העתידיות שיש לצפייה בטלויזיה. האם כדאי להוציאה מהבית ,הרי בכל זאת יש תוכניות שיכולות לתרום לנו, או אולי ניתן לקבל תכנים אלה בדרך אחרת? אשמח לקבל עצה/שיתוף . בעיקר אשמח לשמוע מאלו שהיתה להם טלויזיה ונפרדו ממנה. אני מקווה שזה המקום לכתוב בנושא אולי יש דף אחר אם כן כתבו לי ואפנה לשם.
תודה תודה.