על ידי ילדה_של_אמאאבא* » 11 יוני 2008, 01:07
אני שוחחתי עם אמא שלי .
הו הו שוחחתי איתה.
אני חושבת שמאז שאני מכירה את עצמי תמיד התוכחנו ותמיד צעקתי עליה,בנושא הזה , או בנושאים אחרים ,סתם לשם גיוון ,אבל תמיד סביב אותה שאלה ,
לפעמים היא גם צעקה עלי ולפעמים היתה לה יותר סבלנות.
בזמן האחרון גם אני למדתי להיות יותר עדינה כלפיה.
וגם בזמן האחרון כששוחחתי איתה על זה היא לא זזה ולו מילימטר אחד כדי להבין את הצורך שלי .
מה שכתבת , נאווה, מאוד מזכיר לי דפוסים של שיחות שהיו אצלנו.
למשל העינין הסמנטי.
אצלנו זה עסק בשאלה אם אבא זה רק אבא ביולוגי או משהו אחר.
סתם ,לגמרי סתם.
ברור שאת צודקת .
הגבר שהלך לתת זרע לתוך צנצנת הוא בודאי תורם.
אין פה שום עינין של אבהות במובן החברתי והמוכר.
אבל ..
אני חושבת שיש משהו שמעבר לחלבוני הדי אן אי , משהו עבר לילד שלך מהגבר הזה ואין לאף אחד שום סיכוי שבעולם כדי להבין בדיוק מה זה.
אבל ילדים שמכירים את האבא שלהם יודעים.
זו איזו שהוא סוג של ירושה רונית.
זה חיבור נפשי .
אני יודעת את זה כי פגשתי את אבא שלי ,שבקושי בילה איתי בילדות המוקדמת כמה שעות רצופות ,לפניי שנתיים,בגיל מבוגר.
אז הסקרנות משגעת .
זו הזהות .
זה הסיפור של מי אתה ולאיזה שבט אתה משתייך.
ההרגשה היא של בן אובד.
אני יכולה לומר ,באופן אישי.אני לא נוטה להכליל את עצמי עם כל הילדים שמצבם הוא כפי שהיה מצבי אז.
לומר לילד:
_יש אבות מתעללים,
יש אבות שלא מתייחסים...._
זה משהו שאני חושבת שבכלל לא קשור כאן.
נניח שאמא הולכת לחנות עם הילד/ה שלה.יש איזה מוצר שהילד נורא רוצה לקנות .לאמא אין כסף לזה ,אז במקום לומר : אין לי כסף לזה , היא מתחילה לספר לו שהיא קראה בעיתון שאיזו עקרת בית מקולורדו פתחה פעם קופסא של מוצר ולפתע הגיחה חולדה מהאריזות ונשכה לה את היד.
לפי דעתי ההחלטה של האמא לחיות חיים כאלו או אחרים היא החלטה שלה.
אני חושבת שיש החלטות יותר או פחות לגיטימיות בחברה שלנו.
וכל החלטה מיצרת את היתרונות והחסרונות שלה.
לאמא חד הורית מסוימת זה נראה יתרון כשהיא מתכננת לבד את הטיול בחופשה בטוח שהיא תסע לאן שהיא רוצה ולא תתפשר.
לאישה נשואה זה נראה יתרון לחלוק את הנהיגה עם אדם נוסף.והוא גם יעזור עם המזודות..(אם היא נשואה לאדם הנכון)
אני יכולה לומר שככל שהתבגרתי וראיתי יותר מה קורה סביבי ,בעיקר למדתי מבתים של חברות שלי ומספרים על איך זו משפחה.
הבנתי שמשפחה יכולה להיות פקעת של סודות , שקרים , אי הבנה ואי נעימות ,עד כדי אלימות וכ'
ויש משפחות שמנהלות להן חיים ממש מאוזנים וסבירים.
לכל אחד יש את מקומו הבטוח , כל אחד מקבל תשומת לב ואהבה.
קשה לי להגדיר את המשפחה החד הורית ,מעצם היותה , כמשהו שמהווה קושי.(קשיי פרנסה ,ריב עם האקס וכ')
הרי גם משפחה עם שני בני זוג יוצרת קושי.(אני לא מנסה להחליק את האי הסכמות שלנו כבני זוג ולצייר תמונה אידילית)
הילדים שלנו חיים את החלטות שלנו(כי הבאנו אותם לעולם כזוג הורים /חד הוריות,למקום שמתחמם כל הזמן , שיש בו מלחמות,רעב וכ') וחווים את חוסר המושלמות שלנו,
מה נעשה ?
נכה על חטא ?
נטשטש ונכחיש ?
אני לא יודעת.אין לי תשובה .
ביום טוב אני יכולה לומר שזה בסדר ככה , כמו שזה .
אלה לא קשיים בלבד, אלא גם שיעורים ויש סיכוי שמה שלא הורג מחשל ואפילו לומדים וצומחים .
אני שוחחתי עם אמא שלי .
הו הו שוחחתי איתה.
אני חושבת שמאז שאני מכירה את עצמי תמיד התוכחנו ותמיד צעקתי עליה,בנושא הזה , או בנושאים אחרים ,סתם לשם גיוון ,אבל תמיד סביב אותה שאלה ,
לפעמים היא גם צעקה עלי ולפעמים היתה לה יותר סבלנות.
בזמן האחרון גם אני למדתי להיות יותר עדינה כלפיה.
וגם בזמן האחרון כששוחחתי איתה על זה היא לא זזה ולו מילימטר אחד כדי להבין את הצורך שלי .
מה שכתבת , נאווה, מאוד מזכיר לי דפוסים של שיחות שהיו אצלנו.
למשל העינין הסמנטי.
אצלנו זה עסק בשאלה אם אבא זה רק אבא ביולוגי או משהו אחר.
סתם ,לגמרי סתם.
ברור שאת צודקת .
הגבר שהלך לתת זרע לתוך צנצנת הוא בודאי תורם.
אין פה שום עינין של אבהות במובן החברתי והמוכר.
אבל ..
אני חושבת שיש משהו שמעבר לחלבוני הדי אן אי , משהו עבר לילד שלך מהגבר הזה ואין לאף אחד שום סיכוי שבעולם כדי להבין בדיוק מה זה.
אבל ילדים שמכירים את האבא שלהם יודעים.
זו איזו שהוא סוג של ירושה רונית.
זה חיבור נפשי .
אני יודעת את זה כי פגשתי את אבא שלי ,שבקושי בילה איתי בילדות המוקדמת כמה שעות רצופות ,לפניי שנתיים,בגיל מבוגר.
אז הסקרנות משגעת .
זו הזהות .
זה הסיפור של מי אתה ולאיזה שבט אתה משתייך.
ההרגשה היא של בן אובד.
אני יכולה לומר ,באופן אישי.אני לא נוטה להכליל את עצמי עם כל הילדים שמצבם הוא כפי שהיה מצבי אז.
לומר לילד:
_יש אבות מתעללים,
יש אבות שלא מתייחסים...._
זה משהו שאני חושבת שבכלל לא קשור כאן.
נניח שאמא הולכת לחנות עם הילד/ה שלה.יש איזה מוצר שהילד נורא רוצה לקנות .לאמא אין כסף לזה ,אז במקום לומר : אין לי כסף לזה , היא מתחילה לספר לו שהיא קראה בעיתון שאיזו עקרת בית מקולורדו פתחה פעם קופסא של מוצר ולפתע הגיחה חולדה מהאריזות ונשכה לה את היד.
לפי דעתי ההחלטה של האמא לחיות חיים כאלו או אחרים היא החלטה שלה.
אני חושבת שיש החלטות יותר או פחות לגיטימיות בחברה שלנו.
וכל החלטה מיצרת את היתרונות והחסרונות שלה.
לאמא חד הורית מסוימת זה נראה יתרון כשהיא מתכננת לבד את הטיול בחופשה בטוח שהיא תסע לאן שהיא רוצה ולא תתפשר.
לאישה נשואה זה נראה יתרון לחלוק את הנהיגה עם אדם נוסף.והוא גם יעזור עם המזודות..(אם היא נשואה לאדם הנכון)
אני יכולה לומר שככל שהתבגרתי וראיתי יותר מה קורה סביבי ,בעיקר למדתי מבתים של חברות שלי ומספרים על איך זו משפחה.
הבנתי שמשפחה יכולה להיות פקעת של סודות , שקרים , אי הבנה ואי נעימות ,עד כדי אלימות וכ'
ויש משפחות שמנהלות להן חיים ממש מאוזנים וסבירים.
לכל אחד יש את מקומו הבטוח , כל אחד מקבל תשומת לב ואהבה.
קשה לי להגדיר את המשפחה החד הורית ,מעצם היותה , כמשהו שמהווה קושי.(קשיי פרנסה ,ריב עם האקס וכ')
הרי גם משפחה עם שני בני זוג יוצרת קושי.(אני לא מנסה להחליק את האי הסכמות שלנו כבני זוג ולצייר תמונה אידילית)
הילדים שלנו חיים את החלטות שלנו(כי הבאנו אותם לעולם כזוג הורים /חד הוריות,למקום שמתחמם כל הזמן , שיש בו מלחמות,רעב וכ') וחווים את חוסר המושלמות שלנו,
מה נעשה ?
נכה על חטא ?
נטשטש ונכחיש ?
אני לא יודעת.אין לי תשובה .
ביום טוב אני יכולה לומר שזה בסדר ככה , כמו שזה .
אלה לא קשיים בלבד, אלא גם שיעורים ויש סיכוי שמה שלא הורג מחשל ואפילו לומדים וצומחים .