[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

להצחיק תינוקות

אצלנו מה שמצחיק את התינוקי שלנו פעם אחת לא תמיד יצחיק אותו בפעם הבאה, ומה שמלמד אותנו תמיד, זה שהוא לא תינוק אוטומטי!

קריאות חיקוי של עורב - התגלה כשוס היסטרי !

(וגם שאני מסובבת את הראש מהר מצד לצד, וכל התלתלים שלי מתפזרים לכל הכיוונים... :-))

כ-10% מהתינוקות יצחקו מנענוע הראש בדרך הבאה: אוזן ימין לכתף ימין, ואז אוזן שמאל לכתף שמאל (רצוי תוך כדי שיר ילדים).
זה ממש מוזר - זה מצחיק רק חלק קטן מהתינוקות, אבל אלה שזה מצחיק אותם - מתגלגלים מצחוק!

השפן הקטן... לה לה לה [b]אפצ'י![/b]
איש אחד הולך והולך והולך והולך... (מטיילת עם האצבעות על הגוף של התינוק)
מרימה ומורידה את משקפי השמש מהעיניים
מסתירה את העיניים עם הידיים ומגלה אותן
כל תנועה שהכלבה עושה (צחוק מטורף!)
משחקי שירים ואצבעות
מחבואים מכל הסוגים
הנפות באויר (צחוק שנובע ממקום אחר)

[u]אנשים מתרככים, דלתות נפתחות, פקידות עצבניות בבנק נרגעות, גברים קשוחים בלי ילדים בטוחים שיש להם את זה, סבתא קרה כמעט נמסה ואמא אחת בטוחה שהצליח לה...[/u]

אהבתי

[u]כשראתה את הכלבה של אמא שלי נובחת.[/u]
הזכרת לי - שלנו התפקעו מצחוק, כל אחד בתורו, כשראו את קרמבו רץ אחרי מקלות שאנחנו זורקים לו.

שלושתם גם צחקו בהנאה כשהקפצנו אותם על המזרון קפיצים שהיה לנו (שוכבים על הגב, ואנחנו רוכנים מעליהם ומקפיצים), ומגיל ממש צעיר (כמה שבועות).

נטע שלי צחקה (אבל ממש, התפקעות מצחוק) בפעם הראשונה כשהיתה בת 5 חודשים כשראתה את הכלבה של אמא שלי נובחת. מאז היא פשוט מאוהבת בכלבים ...

לפעמים נראה לי שבכלל זה הוא שמנסה להצחיק אותי ואת כל מי שמסתכל עליו.
כאילו הוא יודע שהחיוך שלו ממיס ומדבק, וכך בין אנשים הוא פשוט מחלק חיוכים לכל עבר ומקבל אותם בחזרה.

מדהים לראות איך ברגע אנשים מתרככים, דלתות נפתחות, פקידות עצבניות בבנק נרגעות, גברים קשוחים בלי ילדים בטוחים שיש להם את זה, סבתא קרה כמעט נמסה ואמא אחת בטוחה שהצליח לה...

[u]כשאנחנו מעווים את הפנים זה משתנה. זה מעורר מעט חרדה.[/u]

וכשאנחנו בפרצוף חמוץ או מנוכר, הם בד"כ מחייכים אלינו. בספר "יומנו של תינוק" מוסבר שזה בא כדי לעורר את האם לאינטראקציה (חיובית) של פנים אל פנים, ואם ה"טריק" לא עובד, התינוק מבולבל ואובד עצות.

יש הבדל בין צחוק לאושר.

ככה שתינוק לא צריך לצחוק כל הזמן כדי להיות מאושר. כדי להיות מאושר הוא צריך סיפוק של כל צרכיו- גם שינה, גם אכילה וגם התסכול שנובע מהניסיון לבצע משהו חדש כמו זחילה למשל.

לגבי סיבות הצחוק- לעיתים באמת הם צוחקים מבהלה ואני מאוד משתדלת להמנע מלגרום לבתי שתצחק בדרך הזאת.

דבר נוסף שאולי מתקשר זה שתינוקות מזהים ומגיבים אל פרצופים אנושים כבר מרגע לידתם.
ככה למשל בניסויים שבהם הראו להם כרטיסיה עם ציור סמיילי לעומת ציור שבו תווי הפנים בסדר "לא נכון" אז העיניים שלהם השתהו יותר על תמונה הסמיילי.

(אגב- בדרך דומה מצאו גם שהם מעדיפים נשים על פני גברים, צעירים על פני מבוגרים, ופרצופים מחייכים על פני עצובים או כעוסים).

ככה שיש להם ציפיה למשהו - לתווים מסוימים, לסדר פעולות.
כשאנחנו מעווים את הפנים זה משתנה. זה מעורר מעט חרדה, אבל אז הפנים של אמא חוזרים להיות כמו קודם- אז המתח משתחרר בצורת צחוק.
אם יהיה יותר מידי מתח אז זה יגמר בבכי (כמו שכל אמא יודעת להגיד...).

כמובן שעם הגיל (ואני מדברת כבר על החודשים הראשונים) אז נוצרות התניות. למשל התינוקת רואה את אחיה הגדול וכבר מתחילה לצחוק- למה? כי אתמול הוא עשה דברים שהצחיקו אותה והיא כבר מקשרת בינו לבין הצחוק.

דגדוגים בצוואר, אמירת "גררררר" תוך חיקוי של מנוע קטן, וכן חזרה מהירה על הברות משחקיות "מסובכות" (דב דובוני דובדבני בן דוביים! פיל פילוני פילפילוני!).

ניזכרתי שלפני כמה חודשים הקטנה היתה מתגלגלת מצחוק כשהיינו מעיפים משהו באוויר. הגדולה העיפה כובע שעה ארוכה כשגילתה זאת.
היום זה כבר לא מזיז לה, חבל. כבר הבינה שזה לא קסם.

צחוק הוא דרך לפרוק - ובין היתר לפרוק פחד, ולכן הרבה פעמים דברים שמצחיקים הם בעצם דברים שקצת קצת מפחידים או מבהילים. (המשחק "קוקו" והמשחק "בו" הם בעצם משחקים של הפחדה, ידוע שיש אנשים שצוחקים כשהם על רכבת הרים, או כשרואים מישהו נופל, או כשקורה משהו בלתי צפוי, שמערער את תחושת הבטחון שלנו).
וגם זה קשור לעובדה שהרבה פעמים צחוק מתחבר לבכי, וגם לעובדה שאחרי צחוק עמוק מרגישים אופוריה (פרקנו קצת פחד והשטח נשאר קצת יותר נקי).

(למען הסר ספק אני לא כותבת את זה לרעת ההצחקות, אלא דווקא להיפך - חשוב מאד להצחיק ולאפשר הזדמנויות לפרוק)

ובקשר למה מצחיק, יש לי סיפור מוזר: היינו פעם עם הבן שלי כשהיה תינוק אצל חברים וכל פעם שהבת שלהם, שנראתה לנו כמו יצור רגיל לגמרי, היתה נכנסת לחדר, הוא היה מתפוצץ מצחוק. היא יצאה, הוא הפסיק. נכנסה שוב אל טווח הראיה שלו - משתנק מצחוק. עד היום אין לנו מושג למה.

זה במיבטא גרמני וזה מה שקובע. יכול להיות שזה בקלינגונית במקור והגרמנים העתיקו . אולי זה שיבוש של משפט שסבתי היתה אומרת. חוקרים רבים עובדים על זה סביב השעון.

עוד משהו שמשעשע את הפעוט שלי זה שאני משמיעה קולות מהסוג שלא נהוג סביב שולחן אוכל.

:-D

אוינשט אוינשט? זה בגרמנית או בקלינגונית?

כשבני היה תינוק הוא אהב שאני מדברת אליו בגרמנית. למעשה אני מכירה רק מילה אחת:"אוינשט אוינשט!":-D

הילד שלי נקרע מצחוק כשאני מדבר אליו במבטא טקסני מוגזם :-)

אם זה מבהלה אני אפילו מעריך אותו יותר :-)

[u]איך תסבירו את זה שכל פעם שאני מתעטשת - עכשיו אני כמובן כבר מחניקה אותם - היא פורצת בבכי חזק והיסטרי? זו גם בהלה, לא ?[/u]
אין לי מושג. אצלינו כל עיטוש - שלה או של אחרים - מוגב בצחוק גדול.

בהתחלה ניסיתי לעשות אה-אה לפני העיטוש, שתדע שזה מגיע ולא תיבהל, אבל זה לא עבד :-(

אני מניחה שיש דרגות שונות של פחד. יתרה מכך, התנהגות זהה עשויה לעורר בתינוק תגובות הפוכות בשעות שונות של היום, כך שנראה שהדבר תלוי גם במידת עירנות/עיפות של התינוק או במצב רוחו.
ממש בדוגמא שנתת - כשהתינוקי שלי עייף ואני מתעטשת כשהוא בידי, כבר קרה שהוא פרץ בבכי, אולם בהזדמנות אחרת הוא התפקע מצחוק למשמע אותו עיטוש. אולי שוב קשור למידת ההפתעה ולמוכנות שלו לספוג אותה (את ההפתעה לא את השאר. אני שמה יד, בחייכן! ;-)).

<את מצליחה להחניק עיטוש?!?>

[u]צחוק אצל תינוקות היא לא רק תגובת שמחה אלא תגובת בהלה ופחד.[/u]

אני לא יודעת... אם אני מניפה אותה והיא צוחקת, אז אולי היא באמת מפחדת. אבל איך תסבירו את זה שכל פעם שאני מתעטשת - עכשיו אני כמובן כבר מחניקה אותם - היא פורצת בבכי חזק והיסטרי? זו גם בהלה, לא ?

[u]צחוק אצל תינוקות היא לא רק תגובת שמחה אלא תגובת בהלה ופחד.[/u]

אהה, הקטן מתחיל לעשות את צעדיו הראשונים תוך צחוק, וברור לי שזה משום שהוא פוחד, אבל גם שמח לנסות.

לחישות באוזן

אוי, כשהקטנה רק התחילה לצחוק, הגדולים ראו, והיו מבקשים "שהיא תעשה את זה שוב!"

ברור שלא מצחיקים כל הזמן. מותר גם להיות עצוב וכועס, ורגוע, ורעב ויונק...
אבל צחוק של תינוק הוא דבר כל כך נפלא, שהוא פשוט גורם לנו להצחיק אותו עוד ועוד, כדי לשמוע שוב את הצחוק הזה. זו דרך "להכריח" אותנו לתקשר עם התינוק.

[u]אז את כל הזמן מנסה להצחיק אותו? ממש כל הזמן?איך זה מסתדר עם אי-מרכוז הילד?[/u]
מה? מי? מי מצחיק כדי למרכז?
מצחיקים כי בא לי להשתולל אתה. אם היא צוחקת, סימן שגם היא רוצה להשתולל עכשיו, ואנחנו ממשיכות.

מה מצחיק?
כשאני הופכת אותה עם הראש למטה (אוחזת בירכיים).
כשהאחים שלה משתוללים לידה.
כשעושים פרצופים מול הראי בזמן פיפי (רק שאז הפיפי מתעכב - אגב שליטה בסוגרים ומצב רצפת האגן בינקות המוקדמת).
כשאחים שלה משתוללים איתה.
כשעושים לה פפפפ בבטן, וכשהיא עושה לנו (זו היהת לה הפתעה גדולה מאוד!).

[u]איך הם יודעים מה אמור להיות מצחיק? איך היא יודעת שזה לא פרצוף רגיל?[/u]
[po]טרה רוסה[/po], זו שאלה נהדרת!
אין לי התשובה המלאה, אבל אני זוכרת תוכנית שבה נערך ניסוי בו תינוקות ופעוטות נחשפו לסיטואציות [b]'בלתי אפשריות'[/b] או [b]'בלתי צפויות'[/b] מבחינתם, כמו למשל: הראו להם צעצוע של סוס מושך עגלה ואח"כ רק עגלה זזה, בלי הסוס או חפץ מרחף באויר. הקטנים העלו על פניהם מבטים נדהמים וכמה אף פרצו בצחוק. כך שיתכן מאוד ש [b]אי הצפיות[/b] היא מרכיב לא מזערי בהבנה שהתרחש כאן משהו מצחיק.
בכלל, אני גם זוכרת שכשבני הגדול היה כבן שנה, הוא צפה באחת מקלטות הוידאו של סדרת בייבי מוצרט (כן, נו, התפלק לי וידוי ;-)). יש שם סצנה בה בובת הדרקון חוטפת כדור שלג בפרצוף. הילד התפקע מצחוק! וגם שם לא ניתן לומר שהוא שמע צחוק של אחרים או קרא תווי פנים אנושיים. הוא, איכשהו, פשוט [b]הבין[/b] את הסיטואציה.
בקיצור, בלי לבסס את דבר על שום מחקר מדעי, תחושתי היא שלקטנים הללו יש יכולות פנטסטיות, לקרוא ולהבין סיטואציות חברתיות ובוודאי ובוודאי לחוש ולקלוט ארועים בלתי צפויים.

[u]אז את כל הזמן מנסה להצחיק אותו? ממש כל הזמן?איך זה מסתדר עם אי-מרכוז הילד?[/u]
אני לא יודעת לגבי אי מרכוז, אבל לא נראה לי סביר לעשות מאמצים להצחיק כש...לא בא לי להצחיק. אחרת זה ירגיש מאוס ומלאכותי, לא? בעיקר אחרי שיחסתי לתינוקות כזו יכולת מרשימה של לקרוא סיטואציה חברתית...
בקיצור, אני מצחיקה את תינוקי כשאני מרגישה ש...בא לי.

<ותודה לבני בכורי, שהעשיר את אוצר המילים שלי בתוספת המכובדת 'לא בא לי'>

אז מה מצחיק אצלנו?
טוב, אם וידויים אז עד הסוף - התינוקי (בן 1/2 שנה) מתפקע מצחוק כשאני מחקה את הקולות שהוא משמיע כשהוא עושה קקי.
אל תשאלו איך גילינו את זה...

:-D

[u]לקרוא בקול רם סיפור שיש בו הרבה הברות שיוצרות חיוך על הפנים[/u]
שנִיים סינים עם כיניר גידיל.

להיט היסטרי אצלנו: "פרצוף דג". פותחים וסוגרים את הפה עם מבט של דג בעיניים, ומקבלים צחוק עם שתי שיניים (חרוז תפוז!).
אבל הדבר הכי מצחיק הוא האחות הגדולה. ולטפס במדרגות ולהסתכל עלי מלמטה. גם זה מאוד מצחיק. גם להתעורר בבוקר ולראות את אמא זה דבר מצחיק. ומשחקי קוקו.

העולם מצחיק, אז צוחקים.

הצחוק בריא, משחרר. מבוגרים הולכים היום לסדנאות צחוק כדי להבריא את עצמם.
סבתי, טפו-טפו-טפו, בת 96-עד 120, והיא תמיד צוחקת מדברים.

[b]איך זה מסתדר עם אי-מרכוז הילד?[/b]
מה הבעיה? אני קוראת מאמרים ומתעלמת ממנו באותו הזמן;-)

גם בריא מאד לאכול טחינה, אבל לא יותר מדי. (ראי מה קרה לזחל הרעב?<??)
על פי דסמונד מוריס(אפרופו אי מרכוז הילד) צחוק אצל תינוקות היא לא רק תגובת שמחה אלא תגובת בהלה ופחד. אין לי את הספר בשליפה ,אבל זו הסיבה שהם מגיבים בצחוק גם ל"בהההההההההה" וחבריו.
[b]איך הם יודעים מה אמור להיות מצחיק[/b]
זה משהו מולד מן הסתם. חלק מהמנגנון שמחבב את הטפילים הקרחים והחלשלשים על האוכלוסיה המבוגרת.

אני רואה כמה חוש הומור זה דבר מתפתח אצל בני.הוא נופל בכוונה כדי להצחיק ועושה לי "בההההההה" כדי להבהיל,ומשתמש בשיבושי לשון שהצחיקו אותי

[u]אז היא לא יכלה לדעת ממני שהיא אמורה לצחוק.[/u] ולמה מישהו בכלל [b]אמור[/b] לצחוק ממשהו?
לכל אחד יש את הטריגרים שלו לצחוק, לעצב, לכעס וכו'. מה שמניע אותי הוא לא בהכרח מה שמניע את בתי.
היא צוחקת מכל מיני דברים בלתי צפויים, כולל על עצמה. למשל באמבטיה היא יכולה לשבת ולהיות מאד מרוכזת באיזה צעצוע ופתאום נשפכים קצת מים מהברז (הסגור), היא קופצת בבהלה ומיד מתפקעת מצחוק. לפעמים היא גם צוחקת מנפילות של עצמה, כשהיא מועדת באופן שלא היה לה צפוי.
חוץ מזה קורה לפעמים שאני עושה משהו שמסתבר שמאד מאד מצחיק אותה, אז אני חוזרת על המשהו שוב ושוב עד שנגמר לה או לי. למחרת, רוב הסיכויים שהיא כבר לא תצחק מאותו הדבר.

אז את כל הזמן מנסה להצחיק אותו? ממש כל הזמן?
איך זה מסתדר עם אי-מרכוז הילד?

ועוד מחשבה: איך הם יודעים מה אמור להיות מצחיק? כלומר, בפעם הראשונה שעשיתי לה פרצוף דבילי, והיא צחקה. איך היא יודעת שזה מצחיק ? איך היא יודעת שזה לא פרצוף רגיל? ברור שלפעמים זה בגלל הבעות הפנים של המבוגר, אבל לא תמיד. לדוגמה, אתמול שיחקנו באמבטיה ושיחקתי עם ברווז חדש. לחצתי עליו בטעות, ויצא לו שפריץ של מים מהפה. היא פשוט נקרעה מצחוק, לפני שאני הגבתי בכלל. זה היה לא צפוי, אז היא לא יכלה לדעת ממני שהיא אמורה לצחוק.

ל [po]טרה רוסה[/po]
חשבתי על זה המון
אחת העובדות בעד היו מחקר שקראתי לפני שנים רבות בו נתנו לנחקרים לקרוא בקול רם סיפור שיש בו הרבה הברות שיוצרות חיוך על הפנים (מפעילות שרירי חיוך) ומסקנת המחקר היתה שהאנשים האלו דיווחו על מצב רוח משופר משל אנשים שקראו משהו אחר.

נשיקות בבטן, קוקו, מסתכלים במראה, ברווזים שמצפצפים באמבטיה, קולות מצחיקים ופרצופים, חתולים.

יש לי תהיה. כמה שאני אצחיק אותה יותר, היא תהיה יותר מאושרת? כלומר, ההצחקה היא פעולה אקטיבית, ואני יכולה גם יום שלם להקדיש להצחקה, אם אני אחשוב שזה חשוב. בפועל הרי אני לא מצחיקה אותה כל רגע ורגע.

אפשר לרשום כאן דברים שמצחיקים תינוקות - עניין חשוב ביותר! שמחה בריאה לגוף ולנפש.

הקטנה, עוד לפני שידעה לזחול, הייתה מתפקעת מצחוק כשהייתי אומרת לה 'אני אתפוס אותך!' והיא היתה מנסה להתקדם ולברוח. גם 'תברחי!' היה מצחיק אותה. גם כשעשינו לה 'בה!' בהפתעה.
היום מצחיק אותה כשאומרים 'איכס! איכס! איכס!'. שפריצים במים. 'לונה פארק' עם אבא.

בבקשה, למי שיש עוד רעיונות נקבל בברכה.