אני מנסה מזה כמה שעות לעזור לעובדת משק הבית שלי לקבל דו״ח על הפנסיה שלה. בילתי אפשרי. כולל לאחר שיחות עם אנשי שרות, שלהגיע אליהם זו סאגה בפני עצמה. רוצים תאריך הנפקת תעודת זהות לזיהוי, אבל זו תעודה ביומטרית חדשה לאחר שהקודמת אבדה. אבל היא לא ״מופעלת״. כי צריך להפעיל על ידי קוד לנייד. אבל היא לא יודעת בכלל להכנס למחשב, והיא לא מקבלת הודעות בנייד העתיק שיש לה. בקיצור - מי שאין לו נייד חדיש, מחשב, אוריינות דיגיטלית משול למת אצלנו. זה מה שהיא מרגישה. אשה חכמה, רק לא נכנסה כלל לעולם הדיגיטלי. מאד קשה. ודבר נוסף - מסתבר שכיום הדרך להזדהות בכל מיני שרותים היא על ידי קוד הנשלח לנייד. מי שאין לו נייד, שלא לדבר על אנשים מבוגרים, שגם מתקשים בעברית, שאין להם נייד, אין להם מחשב, כתובת דוא״ל - הם למעשה לא קיימים.

איזה נחמד להיזכר שהיה דיון כזה, כמה תמימות ותקשורת בין אישית הרסנו מתחילת הדיון הזה, לא יאומן שבפחות מ15 שנים השאלה היא לא [po]לחיות בכיף ללא נייד[/po] אלה איזה נייד יספיק עבורי או לכמה שעות אפשר לכבות אותו כל יום, נהיינו תלויים ותלותיים במכשיר או בקשר המידי והזמין בכל מקום לעולם...
לא נוכל לחזור אחורה כל המבנה גוף שלנו (צוואר שפוף אצבעות ארוכות וכו' ) ישתנה אבולוציונית.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני בחרתי להתחיל להיות בלי נייד כי הנייד מונע מאיתנו להתרכז בדברים הקטנים
עברתי כמעט לאנלוגיה מלאה (עדיין עם מחשב )
מדבר מהציבורי ומהבית
מצלם בפילים
ובעיקר נהנה מזה, מהשקט, והיכולת לעשות דברים אחרים שלא עשיתי קודם בגלל שהעדפתי לעשות הכל בנייד ולא בדיוק לצאת ולעשות דברים.
חברים שלי לאט לאט מקבלים את זה
ואפילו זורמים איתי ,אתמול שכנעתי את כולם להיות בלי הנייד, ויצאנו לקטוף סברסים, אני חושב שאף פעם לא נהנו ככה שהטלפון הנייד הגביל אותנו
שהם שואלים - מה אם אצטרך אותך ולא תהיה בבית?
התשובה פשוטה, תחכו
ולמי שרשמה מה עם הילד בגן וכזה 60 שנה הסתדרו בלי הנייד , תמצאי דרכים יצירתיות

ולגבי חיים ללא נייד

לנו יש סלולארי אחד, הכי פשוט וזול שמצאנו, אפשר בערך רק להתקשר ממנו, אני חושבת.
עכשיו גם המסך שלו שבור ואני לא מחליפה, חבל לי לבזבז כסף על סלולארי ואפשר להסתדר גם כשהמסך שבור
בפרט שהוא מעט מאוד בשימוש, רוב הזמן הוא כבוי ורק כשאחד מאיתנו נוסע הוא לוקח אותו איתו, גם מסיבות ביטחוניות.
לפני זה היינו בכלל בלי סלולארי אבל ראיתי שלפעמים צריך להיות בקשר כשנוסעים, או אחרי לידה כשאני בבית חולים, היום גם יש פחות אפשרויות להתקשר בחוץ.
בעצם אפשר לומר שאנחנו ללא נייד כי רוב הזמן כאמור, הוא כבוי וחסר שימוש.

גם מבחינה כלכלית אנחנו מוציאם מעט מאוד על תקשורת : בזק עולה לנו 125-135 לחודש כולל תשתית לאינטרנט, ספק עולה לנו עוד 19 ש' (למהירות 2.5) והסלולארי יוצא בערך 20-70, כך שלרוב אנחנו מוציאים פחות ממאתיים שקל על אינטרנט ושיחות .

[u]דרך אגב, למי שעדיין לא שמע - גם לטלפון נייח אלחוטי יש קרינה לא פחות מלנייד.[/u]
נכון, שמעתי על כך ביום שקניתי טלפון כזה (-:
השתמשנו בו, חבל על הכסף, אבל הוא לא האריך ימים ושבנו למודל הפשוט

דרך אגב, למי שעדיין לא שמע - גם לטלפון נייח אלחוטי יש קרינה לא פחות מלנייד.
אז אם אתם מדברים בטלפון מהבית והוא אלחוטי - לא הרווחתם בזה כלום. (אולי כסף)

אני חושבת שצריך לעשות מעין החלטה - עד כמה להתגמש עם הנושא. עד כמה זה חשוב.
להחלטה להיות ללא סלולרי (או לשימוש ממש מינימלי בו) יש מחירים...
נניח, אם יציעו לי משרה שבה אני אהיה חייבת להיות זמינה בנייד - האם אוותר על המשרה ? (במקרה שלי יש סיכוי טוב שכן...)
או אם חברה מתקשרת וצריכה דחוף להתייעץ איתי ואני בדיוק יוצאת מהבית - האם בכל זאת אקח את הנייד ואשוחח איתה שיחה ארוכה מהנייד למרות הקרינה וכל האידיאולוגיה שלי (כן)

[u]אבל בכל זאת הרגלתי את כל הצוות להתקשר אלי הבייתה[/u]
אבל בשביל זה צריך להיות בבית מתישהו במהלך היום, כדי לשמוע את ההודעה בזמן.
לא תמיד זה אפשרי....

כבר כתבתי על הנושא איפשהו במעלה הדף
אני עדיין בלי (אבל כמעט) - מתייחסת אליו ככלי שימושי למקרי חירום ותיאום,
בדרך כלל כל הסביבה הקרובה כבר רגילה שאני בלי ומסתדרים,
אבל עדיין כשאני נפגשת עם מישהו במקום ציבורי מבקשים שאני אקח את הפלאפון למקרה ש...
בדרך כלל אין שום "מקרה" ואני מכבה את הפלאפון מיד כשאני פוגשת את האדם.
ככל שהאנשים מכירים אותי פחות, יותר קשה להם להתקשר אלי הבייתה ולסמוך על זה שהם יצליחו לתאם איתי בלי פלאפון...

אני עדיין חושבת שבנסיעות ארוכות וכו' כדאי שיהיה פלאפון כבוי בתיק. זה כלי חשוב בסה"כ ויכול אפילו להציל חיים, אבל זה לא אומר שצריך/כדאי להשתמש בו מעבר לזה.

עבדתי איזה תקופה בעבודה שהייתי צריכה להיות קצת יותר זמינה מחוץ לשעות העבודה למקרה שיצטרכו החלפה או משהו,
אבל בכל זאת הרגלתי את כל הצוות להתקשר אלי הבייתה
ולמרות שהיו להם חששות בהתחלה, הם ראו שזה אפשרי (נגיד, התקשרתי בחזרה כשהשאירו לי הודעה קולית בבית
ואז ממש הופתעו לטובה שאני אשכרה מאזינה להודעות האלה ובפעם הבאה פחות חששו להשאיר)

אני כמעט תמיד בלי.
ולא הייתי צריכה להתרגל, כי אף פעם לא היה לי.
לאחרונה שוכב בתיק שלי המכשיר הישן של בעלי, שמתפקד בעיקר בסמסים, ואני מדליקה אותו, רק כשאני צריכה לתאם משהו.

היתה תקופה של איזה שנה (לפני שנתיים) כשהילדים היו ממש קטנים והייתי רוב הזמן בבית שהייתי בלי נייד וזה היה ממש אבל ממש כיף ונפלא.
אבל כשהילדים הלכו לגן ואני התחלתי לעבוד רכשתי נייד ומאז אני ממש רוצה להפטר ממנו אבל אני שונאת להיות תלותית ולבקש טובות מאחרים ולכן לא יודעת אם אוכל לעשות זאת ואני גם חוששת שזה יפגע לי בפרנסה כי אני עצמאית וזה עוזר להיות זמינה
אולי אם המכשיר יתקלקל או יאבד זה יעזור לי לעשות את הקפיצה
כי תכלס זה נראה לי הצעד הנכון לעשות :-)

_פתחתי קבוצת פייסבוק על הנושא
סרבני סלולרי - ומתעניינים_

אחרי כן כדאי גם לפתוח בפייסבוק דף בנושא 'סרבני פייסבוק ומתעניינים' ;-).

לדעתי הכיוון של האנושות הוא לא ללכת אחורה ולבטל את כל ההמצאות האחרונות,
אלא ללכת עוד קדימה ולמצוא דרך שההמצאות האלו יהיו בטוחות לשימוש.
{@

אורי, אבל גם אתה משתמש בסלולרי. :-)
שוקל להפסיק?

(אוי ואבוי, אז איך אני אוכל למצוא אותך? אתה הרי אף פעם לא במקום אחד... :-P)

טוב, יאללה, אם כבר בשוונג, אז הנה, פתחתי קבוצת פייסבוק על הנושא
[url=https://www.facebook.com/groups/374275859312568/]סרבני סלולרי - ומתעניינים[/url]

אשמח להחיות את השיח בנושא
דוקא כשכולם מדברים על איך להוזיל את השירותים
ובינתיים הקרינה משתוללת בכל עבר - פתאום WIFI בכל מקום, דור 1000 בסלולרי,
אולי הגיע הזמן לומר די?
אולי במקום לחשוב מה יותר זול - אפשר פשוט לסרב?

יש בין קוראי וקוראות האתר אנשים שלא משתמשים בסלולר? רוצים לספר איך אתם מסתדרים?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני חיה בכיף עם נייד שכבוי חלקים ניכרים מהזמן, ולא נמצא תמיד עלי.
תכננתי להפטר ממנו, ולבסוף הגעתי למסקנה שזה דווקא יסבך לי את החיים (אני משתדלת לעשות בעיקר דברים שמפשטים לי את החיים).
הוא מאד שימושי לי כאשר נדרשים תיאומים וסידורים לפני פגישות (אני מתנייעת באוטובוסים), ולצרכי אסאמאסים, וגם נוח לדעת שהוא קיים למקרי חירום.
כל אלה שווים לי את 50 השקלים בחודש שהוא עולה. אני לא מדברת בו כמעט, ומשפחה וחברים יודעים להתקשר לקוי ולא אליו.
רעיון נחמד להתמודדות עם אנשים שכן מחזיקים נייד, וגם מתעקשים לדבר בו במפגשים חברתיים:
http://www.getkempt.com/the-code/the-phone-stack.php

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

זרקתי את הסלולרי לים

איך אפשר לצלצל לאוסטרליה דרך הסקייפ לנייד?

אה, עכשיו אני לא מספיק טובה בשביל הדף הזה ;-)
(טוב, סתם, שכחתי שישנו גם הדף ההוא. אעביר לשם).

בבקשה אם אפשר לשמור את [po]טיפים לשימוש קל בנייד[/po] בדף ההוא .. ולהשאיר דף זה לפנויים באמת.

מסרונים אפשר גם לשלוח חינם דרך ה ICQ. רק בשביל זה פתחתי שם חשבון. מאוד מתאים למי שנמצא הרבה מול המחשב.

[u]אני מנויה על חבילה של 100 מסרונים לחודש, ב-20 שקל בערך, כך שכל אחד עולה כ-20 אגורות.[/u]
אשרייך שהצלחת לברר כמה מסרונים וכמה עולה כל מסרון :-/ אותי פשוט הציפו בנתונים מספריים מבלבלים, סירבו להראות לי את המסך שמציג כמה סמ"סים שלחתי כדי שאוכל לקבל החלטה אם החבילה משתלמת לי... פשוט לא האמנתי להם יותר).

מסרונים הם פתרון נהדר בעיני.
יש אפשרות לשלוח 20 חינמיים ביום דרך האתר של חברת הסלולר
ולמי שנמצא ממילא ליד מחשב זה נוח וחסכוני.
צריך לזכור גם שדקות שיחה אינן דקות רגילות של 60 שניות אלא זמן מופחת (לא יודעת כמה)
שהומצא ע"י ספקי השירות.
@}

_איך אפשר להמיר שיחה למסרונים?...
הרי אם מישהו שולח, אני עונה, הוא מגיב ומעיר, אני מבהירה... וכו'...
מבחינה כלכלית, הסביר לי זאת אפילו נציג של אורנג', החברות חוגגות על אופנת ה"אסמסים", כי כל מסרון הוא שיחה._
בעבורי, המסרונים חוסכים שיחות די ארוכות. המון קביעות שהיו הופכות לשיחות בנות 10 דקות מסתכמות בשניים-שלושה מסרונים. כמו כן, המסרונים יכולים להיות זולים בהרבה משיחות. אני מנויה על חבילה של 100 מסרונים לחודש, ב-20 שקל בערך, כך שכל אחד עולה כ-20 אגורות. זה הרבה פחות משיחה ואני אף פעם לא עולה על מספר המסרונים.

[u]עדין מקשיבה להודעות במשיבון[/u]
ההמלצה שלי: לבטל את המשיבון.
עדיין תצטרכי לחזור למי שישלח לך סמסים, אבל פחות מעצבן מהודעות במשיבון.

השבוע שכחתי את הנייד במקום עבודה מס' 1. חשבתי שאסע לקחת אותו, אבל התעצלתי. היה שבוע נ ה ד ר. מרגישה רגועה יותר, עייפה פחות. נהדר לא להיות זמינה! הנייד מכשיר עבודה חיוני ביותר עבורי. שוברת את הראש איך לא להתשעבד אליו כשאפגוש אותו שוב מחר. יש רעיונות למישהו? פעמים רבות במשך היום הוא "על שקט" ואני לא זמינה (בעבודה, משוחחת עם אנשים). ילדי ובני משפתי מודעים לכך שאין לי זמינות של 100%. למרות זאת, עדין מקשיבה להודעות במשיבון, חוזרת לאנשים, משוחחת רבות בנייד. רוצה לחיות בשקט!

_מבחינה כלכלית, הסביר לי זאת אפילו נציג של אורנג', החברות חוגגות על אופנת ה"אסמסים", כי כל מסרון הוא שיחה.
בעיה. אני מנסה לחסוך בשיחה, הן ברמת הלהיות עם הנייד קרוב אלי והן בכסף._
נכון. זה גם מסורבל והופך כל תיאום של דקה להחלפת מסרים של 10 דקות.

_ההולכת, את רוצה לפרט כיצד זה נדרש לצורכי פרנסה?
כי נראה לי שהרבה פעמים יש לזה פתרונות_
אורי, נגיד לי יש מהעבודה כדי שאהיה זמינה בכל זמן לבעיות בוערות. מנסה לצמצם שימוש כמה שאפשר וכשיש נייח בסביבה תמיד אעדיף אותו. כמו כן, משתמשת באופציית האסמאסים.
יש אנשים שהם סוכנים נוסעים ואז הם חייבים להשתמש די הרבה בנייד.
היום רופאים מקבלים נייד במקום ביפר.
יש עוד דוגמאות שלא עולות לי כרגע.
מסכימה שכדאי לצמצם ככל האפשר.

ההולכת, את רוצה לפרט כיצד זה נדרש לצורכי פרנסה?
כי נראה לי שהרבה פעמים יש לזה פתרונות.

משתף קצת בנסיון שלי לצמצם - הקיץ העברתי הרבה סדנאות, והשתמשתי שימוש די מסיבי בסלולרי לצורך כך. (מסיבי במונחים שלי.. חשבון של 80-90 שקל). חלק גדול מהמתעניינים והנרשמים פנו אלי לסלולרי. בנוסף, לא היה לי טלפון קווי (עכשיו יש) כי גרתי בדירה זמנית.

לאחר שעשיתי טלפון קווי, שאלתי את עצמי - איך אצליח לארגן סדנה (הרשמה, טלפונים, ושאר בירוקרטיות) בלי להשתמש בנייד?

הפתרון שאני מנסה עכשיו - חיפשתי מישהי או מישהו שיכולים ורוצים לעשות זאת במקומי (עם תמורה כמובן). למשל מישהי שעובדת מהבית וגם ככה זמינה בטלפון רוב שעות היום. אז חיפשתי ומצאתי, אחת לכל סדנה שאני מנחה השבוע.
פעם ביום-יומיים בערב אנחנו מדברים ומתעדכנים.
הרווחתי גם יותר שקט נפשי, גם יותר זמן פנוי, וגם, כך נראה, ששתי המקסימות שעושות בשבילי את ההרשמה השבוע, עושות עבודה יותר טובה ממני.

דרך אגב, גם אני מנסה מאוד לצמצם.

לאחר הביקור בנאות סמדר גיליתי להנאתי שכייף לי ומתאים לי שהנייד יהיה על שקט ב'קבוע' .בודקת כשאני רוצה 'ומשחררת 'בלילה כדי שאתעורר :)

איך אפשר להמיר שיחה למסרונים?...
הרי אם מישהו שולח, אני עונה, הוא מגיב ומעיר, אני מבהירה... וכו'...
מבחינה כלכלית, הסביר לי זאת אפילו נציג של אורנג', החברות חוגגות על אופנת ה"אסמסים", כי כל מסרון הוא שיחה.
בעיה. אני מנסה לחסוך בשיחה, הן ברמת הלהיות עם הנייד קרוב אלי והן בכסף.
אם זה עולה לי יותר כסף, לא פתרתי לי את הבעיה .

אשרי אלה שיכולים בלי. אלא מה? לפעמים זה נדרש לצורכי פרנסה.

עשינו טלפון קווי סוף סוף. כמעט ולא משתמש בנייד. כאשר "ממש צריך עכשיו מהר" לעשות שיחה, מחכה בכל זאת. שוקל האם זה באמת דחוף.
עכשיו הגיע השלב של לספר לכולם על המספר החדש ושיפסיקו לחייג אלי לנייד. נראה לי שפשוט אשאיר בנייד (המכובה) הודעה בלשון
"הפסקתי להשתמש בכלא-פון. אם ברצונכם להשיג אותי, ניתן להתקשר לטלפון הקווי שמספרו ..."

[u]אחת השיטות הטובות לחסוך בזמן אוויר ובקרינה היא פשוט לסמס[/u]
נכון! |Y|

_שני שליש משיחות התיאום שלי הומרו למסרונים (הן עם אנשי מקצוע והן עם חברות).
הנייד הפך במידה רבה להיות ביפר היום._
כנ"ל.

_ומשהו שתמיד הקפדתי עליו - להשתדל לא לענות לשום שיחה או הודעה כשאני נמצאת עם מישהו,
גם אם זה לא חבר/ה קרובה בשיחת נפש אלא סתם, מכר ברחוב או שיחה קלילה באוטובוס.
זה פשוט לא נעים ולא מכבד לדעתי להיות תמיד מוכנה לעזוב את השיחה עם הבן אדם שאיתי בשביל הצלצול טלפון הראשון_

מקסים. לגמרי מזדהה

אאאהה,זה נכון ממ,
שליחת מסרונים מועילה לא פחות ובאתרי חברות
הסלולאר ישנה אפשרות למסרונים חינם.

לא קראתי את כל הדף, אבל אני רוצה לומר שלאחר
שנגנבו ממני שני הניידים לפני כמה שנים,אחד פעיל והשני
סיים את התחייבותו...התנהלתי שנה וחצי!!! ללא נייד,כאשר
בתוך תקופת הזמן הזו,בערב שבועות הרכב נתקע בכביש 4
במקום חשוך בשעת לילה מאוחרת והיינו משפחה שלמה בחוסר אונים
מוחלט.
היום,כשאני לא מעוניין לקבל שיחות ועדיין להיות בעיניינים,אני מפעיל את
המשיבון הפנימי של הנייד,משתיק לגמרי את הצילצולים כולל את הרטט
ומי שצריך אותי משאיר לי הודעה קולית במשיבון או הודעה כתובה.
אל האפשרות הזו נחשפתי שנה וחצי לאחר רכישת המכשיר.אני עדיין לא
מודע לכל האפשרויות הקיימות בנייד.
לדעתי,מצב רטט גרוע מהצילצול עצמו.
הנייד פחות בעייתי,לדעתי צריך לפתוח-או אולי יש-דף:לחיות בכיף ללא רכב
ולהשאר בחיים......
תודה

אחת השיטות הטובות לחסוך בזמן אוויר ובקרינה היא פשוט לסמס. שני שליש משיחות התיאום שלי הומרו למסרונים (הן עם אנשי מקצוע והן עם חברות).
הנייד הפך במידה רבה להיות ביפר היום.
נסו ותיהנו :-)

[u]אצלי אתמול היה יום שבו נייד הקל לי מאוד על החיים.[/u]

נראה לי שבאמת יש גבול דק שכזה בין שימוש סביר למקרים כמו שתיארת, לבין הסתמכות מוחלטת (כמעט) על הנייד לכל המקרים
אני אישית יכולה בקלות לגלוש שוב בחזרה לנוחות של להיות עם נייד כל הזמן...
אגב
[u]אפשר היה לחסוך את השיחה הזאת ולבקש טובה מהמוזיאון להתקשר בטלפון הקווי שלהם[/u]
אני אחת שמאוד מאוד לא נעים לה לבקש... מילא מ"גוף" כמו המוזיאון, אבל ממישהו פרטי...
רק במקרה של חיים ומוות וגם אז אני אחשוב שבע פעמים.

[u]בימים הראשונים בלי נייד הייתי יוצאת מהבית ואומרת לעצמי "נו, מי כבר יחפש אותי, ראש הממשלה? שישאיר הודעה בתא הקולי[/u]
(-:

אצלי אתמול היה יום שבו נייד הקל לי מאוד על החיים.
התקשרתי מהנייד לבוחן במוסך כדי לוודא שהוא מחכה לי שם (היה ידוע שתקרה תקלה אבל לא באיזה יום אגיע לתקן אותה).
הוא לא ענה לטלפון בזק, רק לנייד. הייתי יכולה בסוף לתפוס אותו, רק היה לוקח לי הרבה יותר זמן, אי וודאות, דאגה ופקקים.

התקשרתי לאבא שלי מהנייד תוך כדי נסיעה באוטובוס כדי לברר איפה אני צריכה לרדת כדי להגיע למוזיאון (מרוב ריצות לא הספקתי לבדוק פעם שנייה במפות ובאינטרנט והתברר שהנהג בעצמו חדש בקו ולא מכיר...).
אפשר היה לחסוך את השיחה הזאת אילו הייתי יותר מאורגנת (ופחות שפוכה ולא מרוכזת) בערב שלפני.

התקשרתי לאבא שלי מהנייד כדי לדווח לו מתי מסתיים הסיור הלימודי, כדי שיבוא לרמת השרון לאסוף אותנו ולקחת אותנו למוסך בבני ברק...
אפשר היה לחסוך את השיחה הזאת ולבקש טובה מהמוזיאון להתקשר בטלפון הקווי שלהם. אני מניחה שהם היו מסכימים אבל נורא לא נעים לבקש. ועוד יותר לא נעים לבקש ממישהו אחר שיש לו נייד, כי מה החוכמה?

חסכתי שיחה מהנייד לבוחן כי ממילא הגעתי בתוך יום העבודה (לא דקה לפני הסגירה). במזל הוא גם בדיוק היה במשרד כשנכנסתי.

השתמשתי 4 פעמים בנייד כדי להיכנס ולצאת בשער האלקטרוני של הקונסרבטוריון כשאני מביאה ולוקחת את הילדה. אפשר לחסוך את זה אם אני אוספת אותה מהרחוב אבל צריך לעמוד במקום שאין עצירה והחניה אסורה והיא צריכה לעשות סיבוב, ולחצות כביש.

אבל [url=http://www.briutova.com/iris-book.html]המכשיר עצמו מסרטן[/url]

[u]פושרות למדי[/u]

זה אנדרסטייטמנט :)

לי אין טלפון קווי, כי אני כל הזמן מסתובבת ואני מעוניינת בזמינות ויכולת להתקשר בגלל העבודה.

כיום הטלפונים מאד משוכללים (כבר ממזמן בעצם), אפשר להחליט שמקבלים שיחות נכנסות רק של אבא/אמא/ילדים/בתבן-זוג/שותפים בעבודה, ואת השאר מפנים הישר לתא הקולי שבו אפשר אפילו לבקש שישלחו אסמס.

[u]נראה שלאנשים ממש חשוב שתהיה להם היכולת להשיג אותי במקרה חירום.[/u]
נראה שלאנשים ממש נעים להרגיש שכל מקרה הוא מקרה חירום או לפחות מאוד חשוב :-)

בימים הראשונים בלי נייד הייתי יוצאת מהבית ואומרת לעצמי "נו, מי כבר יחפש אותי, ראש הממשלה? שישאיר הודעה בתא הקולי" :-P

[u]אולי פשוט אעשה ביפר בשביל זה?[/u]
עדיין קיימים ביפרים בימינו?
חשבתי שהמכשיר נכחד מהעולם עם השתלטות הפלאפונים.
ביפר זה בהחלט פתרון מעולה. אפילו כזה שרק מראה מספר טלפון להתקשר אליו או אפילו כזה שרק מצפצף ומודיע להתקשר למספר כלשהו.
זה בדיוק סוגר את הפינה הזו של להיות זמין אבל פותר את בעיית ההשתעבדות.
רעיון מצוין, הולכת לברר.

לפעמים אני מתבייש בעצמי על שיש לי נייד ואני כה תלוי בו.

כשטיילתי בחו"ל הייתי 3 חודשים בלי נייד, והתכוונתי להשתמש בזה בתור דרך להתרגל ואז לחזור לארץ ולהפסיק להשתמש. אבל הגעתי לארץ ונצמדתי אליו כמו לאינפוזיה. כיום אני שוב די צמוד למכשיר.

סיפרתי לאנשים על כוונתי להפסיק עם הסלולרי מתישהו, ונתקלתי בין היתר גם בתגובות פושרות למדי.. נראה שלאנשים ממש חשוב שתהיה להם היכולת להשיג אותי במקרה חירום.
אולי פשוט אעשה ביפר בשביל זה?
(ביפר הוא מכשיר פאסיבי ללא יכולת שידור, ולכן כנראה גם לא מסרטן)

[u]מעולם לא השתמשתי בו למשחקים או שום דבר דומה, או סתם להתקשר לחברה (בנייד???)[/u]
טוב, נו, אני עיצבתי את הרגלי השימוש בנייד בתיכון אז ככה זה נשאר... למרות שאף פעם לא הגעתי לחשבונות של 500 ש"ח בפלאפון
(שמעתי לפני כמה ימים תיכוניסטית מתלוננת לחברתה שההורים כועסים עליה שהיא קיבלה חשבון כזה... לא יאומן!)
אה, ולצערי אני לא יכולה להסתובב עם הפלאפון דלוק כי באמת שפחות או יותר כל מי שבאתי איתו במגע אי פעם ונתתי לו מספר טלפון,
כולל כל הרשויות וכולל כל ההיכרויות השטחיות והלא שטחיות וכו' - יודעים את המספר, והמספר לא השתנה כבר שנים...

[po]כוכב נגה[/po], אני חושבת שדווקא כשמפסיקים להשתמש בפלאפון אחרי הרבה זמן, מרגישים את היתרונות והקלילות יותר.
אבל אם מתחילים להשתמש בו כשבכלל לא רגילים לנוחות הזו, זה ממכר
ובמידה מסויימת מנוון את ההתאמצות שנלווית לחיים בלי נייד...

[u]בשמת, כשאת אומרת שהנייד הוא למקרים מסויימים, הכוונה שהוא תמיד איתך אבל כבוי, ואת מדליקה אותו כדי לבצע שיחה מדי פעם?[/u]
הוא לא כבוי.
אבל כיוון שאני לא נותנת את המספר שלי, אז נדיר שמתקשרים אלי.
אני משתמשת בו לשיחות נחוצות.
הוא בתיק שלי וקורה הרבה שאני לא לידו כשהוא מצלצל ואני לא שומעת את הצלצול.
מעולם לא השתמשתי בו למשחקים או שום דבר דומה. אני תמיד מקפידה לבטל את התא הקולי כך שמעולם לא קיבלתי הודעות.

עד לפני שנתיים בדיוק חייתי ללא נייד.
זה היה שלא מבחירה, אך שמחתי בכך מאד.
כל היתרונות המתוארים פה.
אבל היו גם קשיים (לא היה נייד בכלל...)
מאז - נאלצתי לרכוש נייד (כאמור לפני שנתיים) והשתעבדתי. הדף ממש מחזיר את החשק לחופש מהנייד.

[u]זה פשוט לא נעים ולא מכבד לדעתי להיות תמיד מוכנה לעזוב את השיחה עם הבן אדם שאיתי בשביל הצלצול טלפון הראשון.[/u]
|Y|

[u]זה בעצם המון מתח, ואני מבינה את זה רק עכשיו,בדיעבד[/u]
תיארת יפה. לזמינות הזו יש מחיר נפשי.

[u]יש לך גם מספר שאת ממש זמינה בו?[/u]
מזכיר לי שבמעטפות האלו של הבנק שנועדו להפקדת צ'קים, יש שדה לכתוב את מספר הטלפון ובסוגריים "(רצוי נייד)".
תמיד תהיתי מה העניין הדחוף. אולי הצ'קים שאני מפקידה לא גבוהים מספיק...

_אני קובעת פגישות ומגיעה אליהן. בזמן. אין יותר "אתה פה? אני תיכף מגיעה", ולא "אפשר בעוד עשר דקות?". פשוט מגיעים.
גם חסל סדר קשקושים אינסופיים בסלולרי להעביר את הזמן ברחוב וכדומה.
כנ"ל נעלם קטע ששנאתי: לשחק במשחקים במכשיר, או לזפזפ בין שמות האנשים, לחשוב עם מי לא דיברתי המון זמן... או שמדברים או שלא מדברים happy זהו._
|Y| בדיוק!
גיליתי שגם כשהיה נדמה לי שאני לא משתמשת הרבה בפלאפון,
הוא גרם לי להשתמש בו באופן סמוי - משחקים, בדיקות אינסופיות של ההודעות או מה השעה
והכי גרוע - הזיות שמיעתיות, כל הזמן היה נדמה לי שאני שומעת את הצלצול שלי, ובודקת, שוב ושוב. כל הזמן בדריכות כזאת.
וכשאני שוכחת אותו בבית אז רק דואגת שהתקשרו ולא השיגו אותי. וכשאני מפספסת שיחה אז יודעת שמצפים ממני להחזיר טלפון בהקדם
וגם אם לא נוח לי רק מחכה להזדמנות להחזיר ועסוקה בזה.
וכשאני סתם איפשהו ויש לי זמן, אני מרגישה הכרח לנצל אותו כדי לעשות איזו שיחה, נגיד לחברה שלא דיברנו מזמן או להבדיל, ביטוח לאומי וכו'.
זה בעצם המון מתח, ואני מבינה את זה רק עכשיו,בדיעבד.

ומשהו שתמיד הקפדתי עליו - להשתדל לא לענות לשום שיחה או הודעה כשאני נמצאת עם מישהו,
גם אם זה לא חבר/ה קרובה בשיחת נפש אלא סתם, מכר ברחוב או שיחה קלילה באוטובוס.
זה פשוט לא נעים ולא מכבד לדעתי להיות תמיד מוכנה לעזוב את השיחה עם הבן אדם שאיתי בשביל הצלצול טלפון הראשון.

ונראה לי שאני אשתמש בעצה של [b]גוונים[/b] ואעדכן את בן זוגי בלו"ז שלי בצורה מפורטת [sub](עוד)[/sub] יותר

אני לא רוצה להיות סתם ראש בקיר, אני מבינה את היתרונות של הפלאפון והרבה פעמים זה שימושי ממש.
אני אקח אותו לנסיעות וכו', אם אני אצטרך לתאם משהו מהדרך. אם אני יודעת שירצו להשיג אותי למשהו חשוב.

בשמת, כשאת אומרת שהנייד הוא למקרים מסויימים, הכוונה שהוא תמיד איתך אבל כבוי, ואת מדליקה אותו כדי לבצע שיחה מדי פעם?

יכול להיות שטוקמן או מכשיר רק לשיחות נכנסות או מכשיר שממנו אפשר להתקשר רק לשני מספרים (כל מיני דילים שעושים לרוב לילדים)
או גם וגם וגם (-:
יכולים להיות פתרון ביניים טוב עבורכם.

למרות שככה הוא לעולם לא יתרגל וזה בעצם ללכת עם ולהרגיש בלי... (-:
אפשרות אחרת היא לעדכן אותו בדיוק בסדר היום שלך ובדיוק מתי את זמינה במייל או בטלפונים אחרים (נגיד בעבודה או אצל חברה) וכך יש מעט פרקי זמן שבהם באמת הוא לא יודע מה אתך ואיפה את.
אני מאמינה שבהתחלה באמת תקפידו על עדכון קפדני כזה ואחר כך זה יתפוגג לו לאיטו...

אני סרבנית סלולר
מעולם לא היה לי
לפני שנתיים כשעברתי דירה רכשתי,
איבדתי אחרי שבועD-:
ומעולם לא ניסיתי שוב
שונאת את זה, ורב הזמן אין לי צורך דחוף
בעבר החברים עשו פרצופים כאשר השתמשתי בשלהם לעיתים (באמת רחוקות)
אבל זה לא מספיק לי בכדי להחליט אחרת
אפשר ורוב הזמן אפילו רצוי בלי,
לא אכפת לי לשלם שיחה אם משתמשת לאחרים
ואם אין אז מוצאים פתרונות
לא רודפת את קרובי ומכרי בסלולרי שלהם גם
בכלל העולם הזה יותר מידי מקוונן ומקושר,
אין פרטיות ,
אין כבוד לסיפור האישי
ואומרים שכאן בארץ זה בולט מאד
שיחות אישיות קולניות במקומות ציבוריים ושיחות סתמיות כל היום
יאללה די

[u]היו למשל מתקשרים לטל' בבית ומתלוננים "אי אפשר להשיג אותך". אבל אני פה כל היום... לאן ניסיתם להתקשר? "לנייד".[/u]
:-D בדיוק מה שקורה לי.
או שאני צריכה לתת את מס' הטלפון לכל מיני גורמים "ממוסדים" כאלה, כמו הגן של הילד, מרפאה שקבעתי בה תור וכד', אני מתחילה להכתיב: אפס ארבע...
ומי שרושם חוזר אחריי: אפס חמש ארבע, כן... אז אני מתקנת וממשיכה להכתיב, וכשאני מסיימת יש שתיקה כזאת, כי מחכים שאתן עוד מספר. וכשקולטים שעצרתי סופית, שואלים: יש לך גם מספר שאת ממש זמינה בו?
כאילו דה, הרגע נתתי אותו...

[u]אז אני מבינה את הדאגה הזו ורציתי לשאול איך אפשר להתארגן (לוגיסטית) ככה שגם הוא ירגיש בנוח[/u]
[list=1]
[*] תתחילו להתאמן בטלפתיה.
[*] הוא יתרגל בסוף.
[/list]

:-)

[u]"מה אם יקרה משהו באמת דחוף ואני (או אחרים) לא נוכל להשיג אותך?"[/u]
מה שמצחיק הוא, שלאנשים לקח כמה זמן להסתגל לקטע הזה, יותר זמן מאשר לי.
היו למשל מתקשרים לטל' בבית ומתלוננים "אי אפשר להשיג אותך". אבל אני פה כל היום... לאן ניסיתם להתקשר? "לנייד".

בלי לשים לב בכלל, אני בלי נייד כבר כמה חודשים.
קניתי בזמנו מכשיר חדש, איבדתי אותו אחרי שבוע ובגלל התסכול החלטתי לחכות לפני שאני קונה אחר.
אז מחכה עד היום.
בגלל אורח החיים שלנו (שכונה עירונית, הכל קרוב וברגל, אני עובדת מהבית ולכן זמינה בטל' הקווי, בתמונה סבתא עם פלאפון), כמעט שלא צצות בעיות על הרקע הזה. כשאני צריכה להודיע משהו דחוף, מתקשרת מטל' ציבורי/בקיוסק, או מנייד של מישהו מוכר.

אני קובעת פגישות ומגיעה אליהן. בזמן. אין יותר "אתה פה? אני תיכף מגיעה", ולא "אפשר בעוד עשר דקות?". פשוט מגיעים.
גם חסל סדר קשקושים אינסופיים בסלולרי להעביר את הזמן ברחוב וכדומה.
כנ"ל נעלם קטע ששנאתי: לשחק במשחקים במכשיר, או לזפזפ בין שמות האנשים, לחשוב עם מי לא דיברתי המון זמן... או שמדברים או שלא מדברים :-) זהו.

כשכן צצות בעיות, זה בעיקר "פספוסים" של אנשים שרציתי לקבוע איתם, או קבעתי טנטטיבית, ואי אפשר בזמן אמת לממש את הפגישה. זה קצת מעצבן אבל האמת, לא הייתי מסתובבת עם נייד בשביל משהו כזה שקורה פעם בחודש, והוא בעיקר מבאס אבל לא קריטי.
בקיצור, עד עכשיו יפה ונאה.
אם וכאשר ישתנו פה נסיבות (מבחינת מסגרות חינוכיות, עבודה שלי וכדומה), נראה לי שאעבור למוד של כרטיס טוקמן. ואשתמש רק לצרכי הודעות חיוניות.

לפני שבועיים עשיתי הפסקה חדה בשימוש בנייד לאחר ששכחתי אותו אצל ההורים בעיר אחרת.
לאחר הלם קל (למרות שהפחתת שימוש בתכנון כבר זמן רב) התארגנתי, שלחתי מייל לחברים ומכרים איפה כן ניתן להשיג אותי
(בטלפון הנייח בבית, במייל ואפילו בבית שלי פיזית), הקלטתי הודעה מעודכנת בתא הקולי של הפלאפון שמסביר שאני ממעיטה בשימוש, אך בודקת שם הודעות.
שמתי שעון בתיק (בד"כ לא עונדת שעון). אולי גם אקנה טלכרד.

אממה
בנזוגי אתמול, כשהייתי באוניברסיטה, ניסה להשיג אותי בדחיפות (סוג של) כדי שאני אעשה עבורו משימה דחופה (בירוקרטיה.)
למרות שעשיתי זאת מיד כשחזרתי הבייתה וראיתי את הפתק שהוא השאיר לי ואת ההודעה במייל
וגם ככה לא הייתי יכולה לעזור לו לפני כן, גם אם הייתי יודעת על זה,
התברר שיש לו הסתייגויות בנוגע להפסקת השימוש שלי בפלאפון
והעיקר זה "מה אם יקרה משהו באמת דחוף ואני (או אחרים) לא נוכל להשיג אותך?"

אז אני מבינה את הדאגה הזו ורציתי לשאול איך אפשר להתארגן (לוגיסטית) ככה שגם הוא ירגיש בנוח
אני בעצמי גם לא לגמרי שלמה עם הצד הזה של העניין. באמת נחמד לי לא להיות זמינה כל הזמן אבל אני מבינה שלפעמים זה באמת חשוב.

(הטיעון של "אנשים חיו ככה פעם בסדר גמור" לא ממש עוזר למרות שהשתמשתי בו בדיון עם בן זוגי אבל אני בעצמי מבינה שזה לא באמת לא רלוונטי להיום)

דף נחמד...לא מזמן התלבטתי אם לקנות נייד חדש
היו לי סה"כ שניים עד עכשיו, הנוכחי מכשיר קצת מגושם ולא מתקדם שחילקו חינם לחיילים לפני שנה-שנתיים. לא יודעת מה הקטע, אבל כל הזמן התפדחתי להסתובב איתו, כי הוא בולט על רקע הסלולריים הדקיקים החדשים. תכלס זו הסיבה היחידה שחשבתי להחליף, כי אני לא אוהבת את כל הפונקציונליות לכאורה של המכשירים ומשתמשת בשני דברים הבסיסיים בלבד...
לעת עתה החלטתי שאין טעם, וגם שלמה עם זה.

לגבי זניחת הסלולרי...משהו שהייתי רוצה, אולי. גם ככה בקושי משתמשת. יש סקייפ, אבל מעט משתתפים. אפשר לעשות פה בזק במעונות, אבל נראה לי טרחה....יש לי בארנק 3 טלכרטים שמי יודע מתי אבחין בטלפון ציבורי, אבל לא יוצא להשתמש. יש אנשים שבשבילם חייבים קשר טלפוני סטנדרטי כלשהו, למשל הורים [po]מאותגרי מחשוב[/po] שלא יודעים להשתמש בסקייפ או מייל.

אולי בעתיד, כשתגמר התכנית בסלולרי, והאופציה הכמעט יחידה תהיה לחתום עם השטן על דור שלישי וכל הנלווה לו, אולי אז זה יהיה זמן טוב להרגיל את עצמי והסובבים לדרכי תקשורת אחרות...:)

[h=4]עדכון: מכשירי קשר eXRS...[/h]
רכשתי שני מכשירי קשר משומשים אם כי בטכנולגיה חדשה יחסית בשם eXRS. אפשר לראות אותם [url=http://www.trisquare.us/exrs.htm.]כאן[/url] עלה כ-50 דולר באיביי.
חיפשתי משהו שיעבוד לכמה ק"מ, שיהיה חוקי, שיעבוד על בטריות AA.. ועדיין לפי מה שקראתי באינטרנט על כל מיני מכשירי קשר - עשה רושם שיש המון גורמי שטח שיכולים מהותית להשפיע.
ואז גיליתי שיש טכנולוגיה חדשה בשם eXRS.. היא מוזכרת [url=http://en.wikipedia.org/wiki/Walkie-talkie,]בויקיפדיה[/url] עובדת על 900 מגהרץ, כלומר על התדרים של טלפון אל חוטי רגיל - ולכן לא צריך רשיון מיוחד.. ואיך שהוא הם מבטיחים שהמרחק יהיה לפחות טוב כמו מכשירי הקשר הרגילים שעובדים בתדרי UHF.. יש רק חברה אחת שמיישמת את הטכנולוגיה - יש בלי סוף ערוצים (וירטואלים) ולכן אין בעייה כמעט של צפיפות, אפשר לשלוח הודעות טקסט.. ו.. זה עובד על בטריות AA (סטנדרטי ולכן קל להשיג נטענות טובות).

זה הגיע אתמול.. נראה סולידי.. אבל הייתי מאד סקפטי.. בחרנו בערוץ, אריקה הלכה עם אחד ומדי פעם בדקנו עם עובד.. הלכה הלכה הלכה.. הגיעה עד המקום שרצינו שמשם יעבוד בצד השני של היישוב - נראה לי בקו אוויר זה קצת יותר מק"מ. וזה עובד! בנתיים הבטריות עם שיחות פה ושם מחזיקות יופי יותר מ-24 שעות..

זה שדרוג משמעותי בשבילנו - כי זה אומר שאנחנו ממש יכולים להיות בקשר - כשאנחנו רוצים להיות בכזו זמינות - ואם זאת זה ממש לא כמו נייד - אליו כל העולם יכול להתקשר.. ומדריש אנטנות גדולות בכל מקום - הדבר זה זה עצמאי... זה יכול להיות שימושי אם שתי קבוצות מלקטות בתל-אביב.. כמו כן זה לא כזה נוח (אני רואה בזה יתרון) - רק בן אדם אחד יכול לדבר כל פעם וצריך להגיד "over" בסוף.. זה באמת רק לתקשורת מינימלית. אין שום עלות אחרי הקנייה הראשונית מלבד בטריות נטענות וקולט סולרי שיטעין אותן..

עדיין יש עניין לא סגור לגבי נזקי הקרינה - ולכן אם החלטתם לרכוש כזה דבר - מומלץ להחליט מראש על זמן מוקצב של תקשורת (נגיד חצי שעה בבוקר וחצי שעה בערב בהם המכשירים פתוחים).

בונוס מעניין שגיליתי היום הוא - שמומו, שמאז ועד היום לא אוהבת ומסרבת בד"כ לדבר בטלפון חוץ מ-2 מילים - חוץ מעם ילדים, דווקא עם המכשיר קשר, פתאום היא בעניין של לנהל איתי שיחות עומק ארוכות.. והתרגלה בשנייה להגיד over אחרי המשפטים ולחכות עד שאגמור. יש משהו נחמד בתקשורת חד כיוונית - והטכנולוגיה כאן מכתיבה קצב אחר..

אם כזה דבר וחיים מקומיים יחסית - זה נותן מספיק אופציות זמינות ומנקה חלק נכבד מהתרוצים להחזקת טלפון נייד.

[url=http://www.bezeq.co.il/Cultures/he-IL/Bezeq/Tariff/tracks/kavkal_.htm]קו קל[/url]
ובאותו מקום מסלול "קו מוזל".

אישפוז כפוי של ילדים שהתמכרו קשות לנייד שלהם.. שנה ללא נייד במקום סגור:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3555950,00.html

זה לא בדיוק כיף.. אבל זה ללא נייד..

בעברית
[url=http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=392290&sid=127]מחיגים וזורקים[/url]

[url=http://www.scandinavica.com/culture/sports/phonethrowing.htm]אליפות העולם ביידוי טלפון נייד[/url]

היום, ב"הארץ" ([url=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/978531.html):]קישור[/url]

"..חדירת מכשירי הסלולר לישראל היא מהגבוהות בעולם, ומספר הניידים גדול ממספר האנשים: 8.9 מיליון מנויי סלולר בישראל עם שיעור חדירה של 127%, יותר מפי שניים מהממוצע העולמי ... ארבע מדינות בלבד עוברות את ישראל בתחום זה: פורטוגל, הונג קונג, יוון ואיטליה.

הלקוח הישראלי הוא מהדברנים הגדולים בעולם בנייד, עם 353 דקות שיחה בחודש; רק בהודו, סין, ארה"ב, קנדה והונג קונג מדברים יותר. על דקות השיחה הללו משלם הלקוח הישראלי 145 שקל בממוצע לחודש (37 דולר). ... "

תודה על הפרח.
וגם על השם החלופי לעמוד.

מה שעלה לי מדברייך הקודמים הוא מלל שמתאר דרכים שמצאתי לא להרגיש אי נעימות או שאני גורם טרחה כתוצאה מאורח החיים הפחות מקובל בו בחרתי. זה רלוונטי להרבה בחירות שאנשים בוחרים כאן באתר... החל מלגדל ילדים ללא חיתולים ועד נסיעה בטרמפים.

אבל יש לי הרגשה שאת יודעת כבר.. ופשוט היה לך רגע (או כמה רגעים) בו היית זקוקה לתמיכה. כל טוב.

<החלטתי שיותר מתאים לי מ"נייחת".>

[u]מבלי רצון "לתקן".. אני רוצה לשתף אותך שעבורי הבחירה וההתמדה שלך מהוות חלק מהתמיכה שאני צריך והשראה ונעימות אין קץ.. ואני מאד מעריך את הכנות שלך והאומץ לשתף אותנו בקשיים, ובפגיעוּת..[/u]

תודה!
חשבתי למחוק או לערוך קצת את מה שכתבתי למעלה כי יצא לי קצת "מסכן" ואני לא מרגישה מסכנה.
עכשיו אשקול שוב.
אני מוצאת שלקרוא אותך זה תמיד מקור השראה בשבילי, גם הרעיונות וגם הגישה.
תבורך {@

[u]האם את מעונינת רק באמפטיה או שיש גם עניין במציאת פתרונות בסיעור מוחות כאן?[/u]
קראתי כבר את הדפים הרלוונטיים ולא מצאתי משהו שממש יעזור לי אישית.. אבל כמובן שאשמח לרעיונות, אם יש!

נייחת אני מבין את הקושי, את הצורך בתמיכה והבנה מהסובבים אותך, את הרצון להרגיש שייכת למציאות הכלל ופחות נבדלת.. בלהיות 100% את ולשלם את המחיר..

האם את מעונינת רק באמפטיה או שיש גם עניין במציאת פתרונות בסיעור מוחות כאן?

מבלי רצון "לתקן".. אני רוצה לשתף אותך שעבורי הבחירה וההתמדה שלך מהוות חלק מהתמיכה שאני צריך והשראה ונעימות אין קץ.. ואני מאד מעריך את הכנות שלך והאומץ לשתף אותנו בקשיים, ובפגיעוּת..

בהחלט שולח אנרגיות חיוביות.

_או עצם העובדה שכולם כל כך רגילים שחייב להיות נייד, שהם פשוט מצפים, עם או בלי מודעות, לדברים שהם לא ריאליים או שדורשים הרבה מאד התארגנות, תכנון מראש וטרחה.
את יכולה להסביר?_

"טוב, אז תתקשרי כשאת מגיעה"
"אני לא יודע עדיין מה קורה אתי, דברי אתי מחר/ עוד שעתיים/ לפני שאת באה"
"תתקשרי מהדרך ונבוא לאסוף אותך"
"אני יכול לחזור אליך אחר כך..?"
"נא לא להשאיר הודעה קולית אלא רק סמס"!!

ועוד ועוד ועוד..
הכוונות תמיד טובות, ולכן אני מוצאת את עצמי מרגישה לא נעים עם זה שאני גורמת לאנשים אחרים טרחה (נניח אם צריך לחכות לי יותר זמן או לא לדעת בדיוק מתי אני מגיעה או לתאם אתי יותר זמן מראש), או לחלופין עם זה שאני נאלצת (כדי להימנע מהמצבים הנ"ל) לבקש את חסדיהם הסלולריים של אנשים אחרים, אם אין ציבורי בסביבה, מה שאני באמת לא אוהבת לעשות.

חשוב לציין שהחברימות הקרובימות כבר מזמן מודעות לענין ובדרך כלל מבינות ומשתפות פעולה בשמחה, לעומת זאת א/נשים חדשימות שאני מכירה, ושאר העולם, זה כבר סיפור אחר..

ראיתם את הכתבה של אשרת קוטלר במוצאי שבת בערןץ 10?

נו נו.... איך הדף הזה עוד לא קרה עד עכשיו.

קצת מהרהורי לבי בנושא הזה.
ובכן. אני "נקיה" כבר כמעט שנה, מכל הסיבות שצוינו לעיל ובעיקר ענין המפגע הסביבתי. יחד עם זאת אני חייבת לציין בכנות שלא הכל ורוד... מרוצה מאד שהשתחררתי מהתלות בנייד, אבל לא כל כך שלמה עם סוגים אחרים של תלות ש"הרווחתי".
יש לי בזק בבית וגם בזקכרט, וזה באמת עובד טוב רב הזמן. אבל קורה, לעתים לא נדירות, שאני קצת מקללת את עצמי על העקשנות ההירואית שלי. אני כל הזמן אומרת לעצמי (ולאחרים..) אנשים הסתדרו ככה אלפי שנים, אנשים הסתדרו ככה אלפי שנים.. אבל נראה לי שחלק מהענין זה שעכשיו, בניגוד ללפני אלפי שנים, העולם (הארץ?) באמת מתכוונן יותר ויותר לסלולריות ופחות ופחות.... אלינו. למשל התופעה המדאיגה של היכחדות הטלפונים הציבוריים או הזנחתם של טלפונים ציבוריים מקולקלים שכבר דוסקסה כאן היא לפעמים ממש קריטית מבחינתי. או עצם העובדה שכולם כל כך רגילים שחייב להיות נייד, שהם פשוט מצפים, עם או בלי מודעות, לדברים שהם לא ריאליים או שדורשים הרבה מאד התארגנות, תכנון מראש וטרחה.

אולי זה בגלל שאני חווה כרגע תלות רצינית גם בתחומים אחרים, בגלל המקום שאני גרה בו, ובגלל שאני לא ניידת גם תחבורתית (....), אבל לפעמים קשה לי. קשה לי להרגיש לפעמים שאני גורמת טרחה לאנשים אחרים, והצורך להגן על עצמי ולהצדיק את הבחירה שלי כל הזמן בפני משפחה וחברים (טוב, בעיקר משפחה), ולאחרונה גיליתי שקשה לי אפילו להיכנס לקשר עם בחורים "קונבנציונליים" (ולא בגלל שאני לא רוצה)....

אז בינתים אני עדיין כמו שאני, אבל לא יכולה להגיד שאני שלמה עם זה לגמרי ושאין לי הרהורי חרטה מדי פעם.
זהו, מצטערת על הקיטורים בדף שמח יחסית. אופק, אתה מוזמן לשלוח לי ויברציות חיוביות....

[u]שטלפון צבורי יהיה "פרח מוגן"...[/u]

חוה, "פרח מוגן" זה תאור הולם כל כך.. והמשפט נכנס לי יפה לתודעה. הכפייה הקבוצתית הפאסיבית הזו שיוצרת מציאות קשה יותר ויותר לאלו שלא "מיישרים קו" עם כולם.. אני חושב שגם אלו שחיים בכיף ללא נייד כדאי שיהיו פרח מוגן.. בכלל נשמע לי טוב להיות פרח מוגן.. לזהור במלוא העוצמה באופן היחודי שלי ולא לדאוג לגבי הסיכונים הכרוכים במציאות של היום.

כמו כן אני מזדהה עם חוסר הרצון להתקשר לניידים של אחרים.. במיוחד באופן התשלום של הארץ בו המתקשר משלם.. כלומר כשאני מתקשר לנייד אני משלם לספקית השירות - משלם בעד האנטנות ובעד המכשירים.. אבל זה לא רק הכסף.. זה מין אישרור לזמינות המלאכותית.. "הנה התקשרתי אלייך והשגתי אותך.. טוב שאתה כזה זמין והשארת את הנייד דלוק".

בטיול הלקטים האחרון הרגשתי את זה חזק. היו 3 אנשים שאיחרו (בבקשה בבקשה לא לאחר..) למרות שהטיול התחיל מאוחר (והימים קצרים) במיוחד בשביל להיות מתואם עם תחבורה ציבורית ישירה מהמרכז.. אז הלכתי לטלפון ציבורי, והתקשרתי אליהם כדי לראות איפה הם.. האם לחכות, או להתחיל.. והבנתי.. הנה.. התאומים האלו ברגע האחרון.. פשוט "כי אפשר".. הרי מה אם לא היו טלפונים ניידים ולא היה לי איך להתקשר אליהם.. פשוט היינו מתחילים את הטיול ואם הם היו אמורים למצוא אותנו הם היו מוצאים (זה מה שקרה).. אבל האם יכול להיות שללא מציאות של ניידים אנשים היו מאחרים פחות?

[sub]וכמובן אנשים כולם הם נפלאים ואני לא שופט אותם.. גם אני מאחר לפעמים.. אני שופט ומאתגר את המציאות הקיימת, את הטכנולוגיה.. נא לא לקחת אישית[/sub]

אני הייתי בגשם, עם קרוקס, בלי פלאפון, עם 20 שקל אחרי יום קשה מאוד פיזית ומנטלית, עייף גשום בטירוף ואני רחוק מהבית באזור שאני לא ממש מכיר.
חשבתי חשבתי, בסוף לקחתי מונית, יצא נהג מדליק ששומע מלא פינק פלויד, עצרנו ליד כספומט, המשכנו לבית שלי, ונפתרו כל התסבוכים שאכן קורים פעם בשנה :-)

הנייד שלי התקלקל ובחברה לא מוכנים לתקן לי אותו (רוצים שאשדרג לדור 3, אלא מה. פחחח). אז אני בלי נייד (כבר כמה שבועות).
זה מסתדר יופי, כי אני 90 אחוז מהזמן בבית, והבית שלנו כ"כ פצפון (אוטובוס) שגם לא צריך לא אלחוטי ולא כבל ארוך...
כשאני נוסעת לכל מיני מקומות בעלי קצת נלחץ שאני בלי טלפון, כי מה אם... אתקע עם האוטו (אכן קרה לפני כמה ימים) וכו', אבל אני דווקא רגועה.
כשהיה לי נייד הייתי יותר תלותית. אם נניח נתקעתי עם האוטו, דבר ראשון הייתי מצלצלת לבעלי. עכשיו ברור לי שאני יכולה להסתדר, בכל אופן הדבר הראשון שאני עושה הוא לנסות להסתדר ורק אח"כ אם לא הצלחתי מחפשת עזרה חיצונית (לאו דווקא מבעלי מן הסתם. מעניין שהוא לא שם לב שאני פחות תלותית בו בהקשר הזה).
זה מזכיר לי שכשגרנו בפרדס מבודד במבנה שאי אפשר לנעול בלי תאורה חשמלית, ולא היה לנו טלפון, הרבה פעמים ההורים שאלו אותי אם אני לא מפחדת בלילה (היו לילות שישנתי לבד) או סתם בערב עד שבעלי חוזר. לוא, לא פחדתי. רק כשהם שכנעו אותי בהלחצות אינטנסיביות וקנו לי סלולרי, התחלתי לפחד... מהחושך, מנחש, מרעשים לא ברורים, ממה לא. כשאין למי להתקשר ולשתף בפחד, פשוט לא פוחדים. כשיש - אז כן.
בעצם לא רק בקשר לפחד זה ככה, אלא גם סתם דברים, למצוא פתרונות לבעיות. כשלא היה לי טלפון והייתי צריכה לעשות משהו, הייתי כבר מוצאת איך. אחרי שקנו לי טלפון בעלי התחיל לרדת עלי שאני מציקה לו עם שאלות קיטבג... (בינתיים נהייתי יותר עצמאית אני חושבת :-])

|Y|

לכולם שלום.
בדיוק הנושא ההנ"ל מעסיק אותי מאוד בימים האחרונים. והינה הסיבה.
בחור שהשכרתי לו דירה והוא בן עשרים וקצת בלבד שכב עכשיו בבית חולים עם גידול במוח. לא אספר את כל הסיפור שלו, כי לא זה העיקר. סיפרתי את זה לשכן ידיד שלי והוא סיפר לי שיש לו חבר שהיו לו תופעות מוזרות. הלך לרופא, הסתבר שיש לו גידול במוח מאחורי האוזן הימנית.
עכשיו שימו לב: הרופא שאל אותו אם זו האוזן שהוא מדבר בה והוא אמר שכן. הרופא אמר לו שמגיעים אליו לאחרונה הרבה כאלה.
מבחינתי זו כבר נורה אדומה. זה לא מחקר, ביוזמת אף אחד. זה לא כן וודאי ולא וודאי וכן מוכח ולא מוכח. זה ממש מהשטח וכבר קרוב מאוד אלי ומבחינתי מפחיד מאוד.
נראה לי לוקסוס רציני ביותר...לדבר בנייד תמורת איזה גידול.

אותו ידיד עשה מחקר קטן בעינייני הסלולר:
[b]נייד מכובה אכן מקרין.[/b] אני משערת שפחות מנייד דלוק או נייד בשיחה אך עדיין מקרין. כדי שלא יקרין יש צורך להוציא את הבטריה ממנו.(כך שמי שרוצה להחזיק אותו למקרה חירום, כדאי להוציא את הבטריה ולשמור בתיק.
הוא אומר שהכי בטוח למשתמש לדבר עם דיבורית באוטו כי האנטנה בחוץ והאוטו ממתכת והוא מבודד את הקרינה.
כידוע אם מדברים עם דיבורית ומחזיקים את הטלפון במקום אחר על הגוף (או בכיס)זה גרוע באותה המידה.
כמובן שרצוי להחליף אוזניים כשמדברים ולא לתת לנייד להקרין כל הזמן על אותו מקום.

עכשיו ,רוב האנשים היום מדברים מטלפון אלחוטי שהוא לא פחות נורא מהסלולר וככל שהוא יותר "טוב" ככה הוא יותר מקרין. כשלא מדברים איתו והוא זרוק כך סתם בבית אז הבסיס שלו והטלפון עצמו מקרינים כל הזמן.לא כדאי אם כך, לזרוק אותו סתם כך וכדאי מאוד להחזירו למקום.
אני אישית מתכננת להפחית את שיחות הנייד שלי לאפס.:
להשאיר הודעה שאפשר להתקשר הבייתה.
לדאוג שבבית יהיה משיבון שאפשר להשאיר הודעות.
בבית אני עומדת להחליף לטלפון עם חוט חמישה מטר שאפשר להסתובב בבית.
הנייד לעת עתה יהיה בבית במקום שלא מקרין עלינו (באיזו ספריה בקצה מסדרון שם אף אחד לא מסתובב)
ואנחנו נפסיק להתעורר עם הנייד ונתחיל להשתמש בשעון מעורר.

והלוואי שאנשים יתחילו להבין שאנחנו מטגנים את עצמינו למוות ושום עבודה בעולם לא שווה את זה.

היום במקרה מצאתי עוד סוג של פתרון המבוסס על חיבור אינטרנט מהיר כפתרון טלפוני מלא.

לסקייפ יש חבילה בשם "סקייפ פרו" , משלמים 2 אירו לחודש, וזה משלם בעבור כמה שיחות יוצאות שרק רוצים למספרים קוויים (לא ברור לי אם זה רק בזק או גם הוט). התקשרות לניידים עולה 11 אירוסנטים לדקה. עובדה זו מעודדת אותנו להתקשר למספרים קוויים, כמו ש{{}}[po]חוה בת חיים[/po] אמרה.

עכשיו כשנרשמים ל"סקייפ פרו" יש הנחה של 30 אירו על מספר טלפון (מקומי) לקבלת שיחות - מה שאומר שמשלמים 20 אירו לשנה, ויש מספר אם תא קולי ואפשר לקבל שיחות. האם מישהו משתמש\השתמש בזה אי פעם? האם זה מספר אם קידומת 05 או 07 או מה?

יש כאן כמה יתרונות לעומת הפתרון של בזק וירטואלי+בזקרט+סקייפאאוט בו אני משתמש היום - אבל יש גם חסרונות: אני לא יכול למשוך הודעות קוליות מכל טלפון.. אני חייב חיבור אינטרנטי. אני לא מקבל הודעות לאימייל, אני חייב להריץ תוכנת סקייפ בשביל לקבל ההודעות, וגם זה לא מאפשר לי להתקשר מטלפונים ציבוריים.

אבל נראה לי זה פתרון טוב למי שיש גישה למחשב כמעט כל הזמן.. למשל מישהו עם מחשב נייד שנמצא בעיקר בסביבה עירונית עם wifi חופשי.

לאחרונה , מכיון שהמטרה העיקרית שלי להפחית קרינה , אני לא רוצה גם לצלצל אל הנייד של אחרים. אבל רוב האנשים שמתעניינים בקורסים שלי משאירים מספר של נייד.
נראה לי שאני נאלצת לעבור לשלב חדש בהזדהות עם ה"ללא נייד" ולבקש במענה הקולי שלי שישאירו מספר של טל' קווי בלבד.
.....

_אבל - מי שלא משתמש בנייד מתוך עיקרון שיחיה על פיו ויחפש טלפון ציבורי.
לדעתי, להשתמש בנייד של מישהו אחר, באופן קבוע, זאת טפילות/ניצול (מי שנהנה על חשבון האחר)._
ברור, אני לא עושה את זה באופן קבוע! באופן קבוע החיים שלי מאורגנים כך שאין לי צורך בנייד.
המקרים בהם עשיתי את זה (וגיליתי כמה זה קל) היו בפנצ'רים ואי הבנות שלפני שהיה טלפון נייד היינו פותרים אותם בדרכים אחרות.
אגב, אני לא מתנגדת עקרונית לשימוש בנייד. אני מתנגדת לשימוש שלו בנו.

[u]אם אני זוכר נכון, הפ יכולים לא לשים טלפון אם הפדיון התקופתי ממנו נמוך מסכום מסויים.[/u]

אז צריך לשנות את זה .
שטלפון צבורי יהיה "פרח מוגן"... (-: עד שהמצב יתאזן מחדש! @} @} @}

דף חשוב!

[u]להשאיר את המכשיר סגור ופעם בחצי שעה להתקשר ושוב לסגור.[/u]
מנסיון - עסוקים ושוכחים.

[u]אבל עדיין יש קרינה בכל מקום[/u]
הבנתי מאחד הדפים כאן, שככל שיש יותר אנטנות, עוצמת הקרינה פוחתת - זה נכון?

[u]תחשבו על זה רגע מצד בעל הטלפון: אם מישהי תבקש ממכם בנימוס לעשות שיחה מהנייד שלכם - לא תסכימו בקלות?[/u]
ברור לי שאסכים (אך לא בלב שלם).
אבל - מי שלא משתמש בנייד מתוך עיקרון שיחיה על פיו ויחפש טלפון ציבורי.
לדעתי, להשתמש בנייד של מישהו אחר, [b]באופן קבוע[/b], זאת טפילות/ניצול (מי שנהנה על חשבון האחר).

_אני משתמשת בטלכארד אבל יש צרה צרורה : חסרים טלפונים ציבוריים !
אני קוראת לאנשים להביע דרישה להשבת הטלפון הציבורי בכל פינת רחוב ובמקומות מבודדים , באתרי נוף וכד'._
נכון מאוד!!!!

[u]אני קוראת לאנשים להביע דרישה להשבת הטלפון הציבורי בכל פינת רחוב ובמקומות מבודדים , באתרי נוף[/u]

אם אני זוכר נכון, הפ יכולים לא לשים טלפון אם הפדיון התקופתי ממנו נמוך מסכום מסויים.

כמה טוב שיש כבר עם מי לדבר על צמצום ואפילו סילוק הסלולרי מחיינו.@} !

אני משתמשת בטלכארד אבל יש צרה צרורה : חסרים טלפונים ציבוריים !
אני קוראת לאנשים להביע דרישה להשבת הטלפון הציבורי בכל פינת רחוב ובמקומות מבודדים , באתרי נוף וכד'.

מדברים הרבה על הקרינה , על היוקר ועל הפטפטת הקולנית וזה ממש נכון.(באנגליה ראיתי ברכבת בין-עירונית קרונות מיוחדים ללא מעשנים וללא סלולר)
צריך להוסיף ש "זמינות יתר" יוצרת בעיות פסיכולוגיות.

[u]גם עניין הזמינות, או ליתר דיוק: אי הזמינות. אני ממש לא מעוניינת להיות זמינה בכל שנייה ביממה.[/u]
בדיוק.
חזרנו עכשיו מקנדה, והיה נהדר לראות הרבה אנשים ללא נייד. לא אומרת שבכלל אין ניידים, אבל זה (עדיין?) לא כמו אצלנו. אתה יושב באוטובוס כמו פעם, ללא הזמזום הבלתי פוסק של מנגינות טלפונים.
ממה שהבנתי בקנדה התעריפים יחסית גבוהים יותר אז אנשים חושבים פעמיים לפני שמתקשרים בנייד.

[u]שזה לא 9.90[/u]
התבלבלתי :-) בחודש הראשון זה חצי מחיר.
[u]תגידי - אין זה נכון ששיחות ל-050 הן יותר יקרות לאלה שמתקשרים אלייך לעומת שיחות באזור חיוג רגיל[/u]
לא יודעת. כדאי לשאול. אבל הרי לא מדובר בשיחות טלפון! מדובר בהשארת הודעה בתיבה קולית או בשליחת פקס.

ואני רוצה להדגיש נקודה חשובה שכבר עלתה כאן: נוסף על עניין הבריאות והאקולוגיה נראה לי חשוב גם עניין הזמינות, או ליתר דיוק: אי הזמינות. אני ממש לא מעוניינת להיות זמינה בכל שנייה ביממה.

_אבל הנה, מתברר שאפילו בשעת חירום מצאת טלפון קווי להתקשר ממנו.
נכון, כי אני עקשנית חסרת תקנה.
אבל זה לא היה קל או נעים. היום, בעידן הסלולרי, כל הפקידות והאחיות האחרות עשו פרצוף, סירבו לעזור, והפנו אותי לטלפון ציבורי_
בתור אחת שאין לה בכלל טלפון נייד, ראיתי שבפעמים הבודדות (נדמה לי 3) שהיית חייבת לדבר עם מישהו, ממש לא בעיה לבקש פשוט ממישהו זר לעשות שיחה קצרה מהנייד שלו.
ואלה לא היו מקרי חרום ממש, סתם תאומים במקרה של אי הבנה או פנצ'ר כזה או אחר.
תחשבו על זה רגע מצד בעל הטלפון: אם מישהי תבקש ממכם בנימוס לעשות שיחה מהנייד שלכם - לא תסכימו בקלות? הצעתי להם גם לשלם על זה, ואף אחד מהם לא הסכים לי.

פראית - אם המכשיר מכובה לגמרי אז הוא מכובה. אבל עדיין יש קרינה בכל מקום מהמגדלים .. את תוצאות הניסוי הקבוצתי הכפוי הזה לא נדע מחר.. אבל בהחלט בחיים ללא נייד יש הצבעה חד משמעית לסילוק המפגע הסביבתי של קרני מיקרוגל בכל חור.

לא מה פתאום לא אמרתי ש-15 זה הרבה.. מה שהתכוונתי שזה לא 9.90 כמו שאמרת ושזה רק קצת פחות מ-19 שקל לחודש לאותו שרות מבזק. תגידי - אין זה נכון ששיחות ל-050 הן יותר יקרות לאלה שמתקשרים אלייך לעומת שיחות באזור חיוג רגיל (כמו להתקשר לנייד)?
אני גם אוהב שלאזור חיוג יש משמעות גיאוגרפית.. מין הרגשה מקומית שכזו.

[po]תות שדה[/po]:
לתת לגן\לחברים מספר "בית" שיכול להיות וירטואלי או לא, ומספר בעבודה, ושל סבתא וסבא ושכנים וחברים... ככה שאם זה באמת דחוף יוכלו להשיג אותך או מישהו אחר שאכפת לו. באמת ככה זה היה תמיד עד לא מזמן..
לגבי התקעות עם האוטו - יוצאים החוצה - מנופפים.. מישהו עוצר ולוקח טרמפ לטלפון הציבורי הקרוב (אם לא מתחשק לך להשאיל ממנו שיחה למקרה הנדיר הזה). אפשר גם להמעיט בשימוש באוטו ואז בכלל הצורך יורד..

[u]יש לי נייד, כך שתמיד אפשר לקחת אותו מכובה למקומות.[/u]
שאלה לאופק או למי שמבין:
נדמה לי ששמעתי שיש ממנו קרינה גם כשהוא מכובה, לא?
ואם כן, האם היא באותה מידה כמו כשהוא דולק? או - באיזו מידה פחות?