יש לך גם מספר שאת ממש זמינה בו?
מזכיר לי שבמעטפות האלו של הבנק שנועדו להפקדת צ'קים, יש שדה לכתוב את מספר הטלפון ובסוגריים "(רצוי נייד)".
תמיד תהיתי מה העניין הדחוף. אולי הצ'קים שאני מפקידה לא גבוהים מספיק...
_אני קובעת פגישות ומגיעה אליהן. בזמן. אין יותר "אתה פה? אני תיכף מגיעה", ולא "אפשר בעוד עשר דקות?". פשוט מגיעים.
גם חסל סדר קשקושים אינסופיים בסלולרי להעביר את הזמן ברחוב וכדומה.
כנ"ל נעלם קטע ששנאתי: לשחק במשחקים במכשיר, או לזפזפ בין שמות האנשים, לחשוב עם מי לא דיברתי המון זמן... או שמדברים או שלא מדברים happy זהו._
בדיוק!
גיליתי שגם כשהיה נדמה לי שאני לא משתמשת הרבה בפלאפון,
הוא גרם לי להשתמש בו באופן סמוי - משחקים, בדיקות אינסופיות של ההודעות או מה השעה
והכי גרוע - הזיות שמיעתיות, כל הזמן היה נדמה לי שאני שומעת את הצלצול שלי, ובודקת, שוב ושוב. כל הזמן בדריכות כזאת.
וכשאני שוכחת אותו בבית אז רק דואגת שהתקשרו ולא השיגו אותי. וכשאני מפספסת שיחה אז יודעת שמצפים ממני להחזיר טלפון בהקדם
וגם אם לא נוח לי רק מחכה להזדמנות להחזיר ועסוקה בזה.
וכשאני סתם איפשהו ויש לי זמן, אני מרגישה הכרח לנצל אותו כדי לעשות איזו שיחה, נגיד לחברה שלא דיברנו מזמן או להבדיל, ביטוח לאומי וכו'.
זה בעצם המון מתח, ואני מבינה את זה רק עכשיו,בדיעבד.
ומשהו שתמיד הקפדתי עליו - להשתדל לא לענות לשום שיחה או הודעה כשאני נמצאת עם מישהו,
גם אם זה לא חבר/ה קרובה בשיחת נפש אלא סתם, מכר ברחוב או שיחה קלילה באוטובוס.
זה פשוט לא נעים ולא מכבד לדעתי להיות תמיד מוכנה לעזוב את השיחה עם הבן אדם שאיתי בשביל הצלצול טלפון הראשון.
ונראה לי שאני אשתמש בעצה של
גוונים ואעדכן את בן זוגי בלו"ז שלי בצורה מפורטת
(עוד) יותר
אני לא רוצה להיות סתם ראש בקיר, אני מבינה את היתרונות של הפלאפון והרבה פעמים זה שימושי ממש.
אני אקח אותו לנסיעות וכו', אם אני אצטרך לתאם משהו מהדרך. אם אני יודעת שירצו להשיג אותי למשהו חשוב.
בשמת, כשאת אומרת שהנייד הוא למקרים מסויימים, הכוונה שהוא תמיד איתך אבל כבוי, ואת מדליקה אותו כדי לבצע שיחה מדי פעם?