לידה פעילה של וולסקז
לידת בית של אילנה שמש
טבעי ללדת
מאמרים של ענת תל-אורן
נשים קוראות ללדת

המון כבר כתבו ואמרו הבעיה שיש מעט שעושים

מחפשת טקסט בנושא לידה טבעית/לידה פעילה/חופש בחירה בלידה,וכ"ו....
משהו שאוכל לצטט ממנו את העיקר,למטרת פרסום כתבה שתפורסם בעיתון מקומי באילת
משהו שיכול לתרום להעלאת מודעות ציבור הנשים לבחירות שלהן
תודה

סיפור לידה טבעית בבית חולים, להנאתכן... http://www.leida.co.il/message.asp?qt=25718

יוחננית,
בהחלט עובר כל גבול ויאמר לזכותך.....לא נפלת, אני מודה שאני לא יודעת אם לא הייתי עונה לה רק בשביל שהסיוט יגמר.
כל הכבוד שלא נכנעת - אני אחשוב עלייך בפעם הבאה.

בכלל יש תחושה שאין למושג פרטיות מקום בכל הקשור להריון ולידה

זוהרה, אני ממש לא יודעת על מה את מדברת. בארץ דוחפים את האף ושואלים שאלות אישיות? לא יכול להיות... (-;
בשבוע שעבר פגשנו במקרה חברה לשעבר שכבר למעלה משנה אנחנו לא בקשר. לה יש שני ילדים, כל הריון ספונטני "בפעם הראשונה שניסינו". אותו בחורה פשוט לא יכלה להתאפק, ובעודנו עומדים בתור לקופות בחנות כל-בו עמוסה במיוחד, היא שאלה, "הצלחתם בקלות?". מרוב הלם לא הצלחנו לשקר ולהגיד, בוודאי, על הפעם הראשונה", ובמקום אמרתי, מה זה חשוב עכשיו, העיקר שאני בהריון (אז הייתי בסוף חודש שמיני). "אבל אני רוצה לדעת" היא השיבה.

הבחורה פשוט לא הרפתה, המשיכה לשאול, זה היה IVF? זה לקח למעלה משנה? ואף הוסיפה, נו תספרי לי, אני רוצה לדעת. ואת יודעת שבסוף תספרי לי.

זה מה שנקרא, לא ייאמן. אם כי ייאמר לזכותי, שלא התעצבנתי ולא נעלבתי - רק נהניתי מאוד לספר לכולם את הסיפור כמה שאותה בחורה הייתה מטומטמת וחסרת רגישות

לפני מספר דקות נודע לי כי מישהי שאני מכירה נמצאת בהריון בחודש הרביעי ולא היה לנו שמץ של מושג, הבחורה פשוט חטובה כתמיד ואני לעומת זאת בחודש החמישי, עליתי 6 קילו וכבר נראת כמו ביג מאמא. (לפני כן גם אני הייתי רזה וחטובה).
זו הפעם הראשונה שהרגשתי את קיצוניות מצבי הרוח בהריון - על זה כולם דיברו ואני לא הבנתי במה מדובר.
בדיוק חזרתי מחדר הכושר ואכלתי פירות, התיישבתי ללמוד כשבן זוגי הגיע וסיפר לי על החדשות המרעישות ואני אמרתי משהו כמו "בחיים לא הייתי מנחשת היא נראת פצצה, כרגיל" הוא אישר כמובן ואני הוספתי "ואני לעומת זאת נראת כמו איזה דבה" והוא פרץ בצחוק מאשר. למרות שאני יודעת שהוא מת על איך שאני נראת והוא תמיד אומר שנשים מלאות יותר נשיות ויפות בעינו (הרבה לפני ההריון) ושהצחוק שלא לא היה בכוונה לפגוע בי.
אבל בלי שום יכולת להסביר בא לי פשוט להתחפר במיטה ולבכות. ואני אפילו די אוהבת את איך שאני נראת בהריון זה מקסים בעיני - אבל לא משנה את העובדה שאני חונקת את הבכי כבר רבע שעה וזה לא עובר. בחיים לא קרה לי כזה דבר.

בגלל שבאמת אנשים מדברים על העניינים שקשורים ללידה בחופשיות, גם על האינטימיים, הופתעתי שלא שמעתי מעולם על עיסויי החייץ.
בכלל יש תחושה שאין למושג פרטיות מקום בכל הקשור להריון ולידה , השאלות של...האם זה היה מתוכנן? כמה זמן ניסיתם לפני שההריון ניקלט? את יודעת בדיוק מתי זה קרה, כאילו איפה..? ועוד שאלות מהסוג שלא הייתי מעזה לשאול .
שלא נדבר על הבטן |Y|.....

היה זוג שאף הגדיל לעשות (זה היה די מזמן) והזמינו אותי לצפות בסרט שהם צילמו בלידה!! היום הייתי הולכת אבל אז הייתי נבוכה מדי להסתכל לאישה הזאת על ה"עניינים" מכזאת זוית ועוד ליד בעלה

עיסוי החיץ הוא נושא די אינטימי
דווקא אני שמתי לב שכשנמצאים בסביבת אנשים אחרים שנמצאים בהריון, מדברים בלי שום בעיה גם על דברים אינטימיים כאלה. זו מן תקופה כזו.
לדוגמה, אחרי הלידה כולם (ואני מתכוונת כ-ו-ל-ם) שאלו אותי "עשו לך תפרים?" בתקופה אחרת של החיים אף אחד לא מעיז להתעניין ככה באיברים מוצנעים של אחרים.
(חוץ מכשאת נשואה ללא ילדים, ואז לא מתביישים להתערב לך בשחלות, אבל גם אז לא בצורה פלסטית כזאת)

עיסוי החיץ הוא נושא די אינטימי, ולכן פחות מדברים עליו, לדעתי.
האפי-נו - יחסית חדש בארץ וזה לא שמפרסמים אותו בידיעות אחרונות...
אאל"ט יש התייחסויות אוהדות לאפי-נו מצד יהודית שריג, פיזיותרפיסטית של רצפת האגן, שאינה מוכרת אותו... אני לא זוכרת אם זה נמצא במאמרים באתר אמנות הלידה, אבל בטח בפורום, אם תחפשי.

ואני חייבת להודות ששנינו לא שמענו על זה מעולם - לא על העיסוי ולא על האפי-נו עד שנכנסנו להריון.
ועל חלבון עוברי שמעת? ועל שקיפות עורפית שמעת?
ככה זה. אם את לא בעניין אז זה לא מעניין. אולי דיברו על זה לידך ואת לא שמת לב כי לא היית בהריון וזה לא נגע לך. עם זאת, יש נשים רבות שלא עושות עיסוי כי פשוט לא היו בקורס הכנה שדיבר על זה ולא בסביבה של אנשים שעושים את זה. זה אמנם לא דבר חדשני ומוזר, אבל לא ממש במיינסטרים (בעצם היום זה במיינסטרים, אבל פעם לא היה.).
אם תשאלי נשים בגילך שעכשיו בהריון או ילדו, אני מאמינה שהם ידעו על מה את מדברת.

עמבר,
קנית? תספרי לי בבקשה איך זה כשתתחילי להתאמן, אני מתה לשמוע חוויות ממקור ראשון
אני גם שוקלת לקנות אבל לי יש עוד זמן (אני בסה"כ נכנסת לשבוע 20) אני ממש אשמח לקבל חוות דעת ממשהי שלא מוכרת את המוצר
שוחחתי עם בנזוגי אתמול לגבי האפי-נו, סיפרתי לו (ממה שקראתי באינטרנט) על פעילות המכשיר והיתרונות המיוחסים לשימוש בו, דיברנו על עיסוי החייץ שהוא אמור להחליף - ואני חייבת להודות ששנינו לא שמענו על זה מעולם - לא על העיסוי ולא על האפי-נו עד שנכנסנו להריון.
אף אחת מבנות משפחתי או חברותי שילדה מעולם לא דיברה על זה.
זה משהו שאנשים נבוכים לדבר עליו? זה חדש? זה חלק מהפעולות שאנשים המחפשים אורח חיים טבעי וקרוב עושים, בעוד שאר האדם לא מודעים לקיומו?
זה נפלא לגלות שיש לי אפשרות לשפר את הסיכויים שלי ללידה טבעית, ללא חתכים וללא פרוצדורות מיותרות.
את מהלך הלידה, אורכה והתנהלותה תמיד ייחסו לגנטיקה, מזל ואיכות הצוות הרפואי. וכמו בהרבה תחומים בחיים שלי אני שמחה לגלות שגם לי יש פה מילה, שיש לי אפשרות לקחת אחריות על הלידה שלי ללמוד ולהחליט על מהלכה (באופן עקרוני לפחות),לגלות את היכולת שלי לחזק באמצעות תרגילים את רצפת האגן שלי ואת הגב בתחתון, ללמוד תנוחות שעשויות לשפר את יעילות הצירים, ללמוד ללחוץ ולהרפות את מה שצריך מתי שצריך ולעשות משהו (חוץ מלצעוק על המיילדת: שלא תעיזי לחתוך אותי!) על מנת לשפר את הסיכוי שלא יהיה בכלל צורך להעלות את הנושא.

המידע שזורם ברשת והעצות החמות של כולם מאד עוזרות ללמוד ולהתמודד.

זוהרה-
בקשר לאפי-נו...(לקח לי זמן להכנס שוב לאינטרנט...) כל המיילדות מדברות בשיבחו, ובדיוק לפני יומיים שמעתי סיפור על מישהי שלמרות שהייתה עם אפידורל ואחרי לידה ארוכה ומעייפת לא ניקרעה אפילו קצת- כנראה הודות לאפי-נו.
אני צריכה להתחיל להתאמן בעוד 4 שבועות- והתוצאות יתקבלו באיזור פסח...
קראת מה אילנה כתבה עליו בסיפרה? (אני מרגישה שאפשר לסמוך עליה למרות שהיא גם מוכרת כאלו).

מיכל מ , תודה

זוהרה, נהדר לקרוא אותך @}

שרה לה , גם אני תוהה, אבל את זה אני אגלה רק אחרי שאדבר איתה על זה ואברר אם אפשר לגייס אותה לעניין.
אני אסביר לה שזו הבחירה שלי ושאם אני לא אוכל להוציא אותה לפועל בבית החולים הזה אני פשוט אלך לבית חולים אחר.
כמו כן אני אסביר לה שחשוב לי שהיא תהיה חלק מהלידה שלי, כי אני אוהבת אותה וסומכת עליה, אבל אם היא לא יכולה לעזור לי, ובאמת לעזור לי - בדרך שבה אני צריכה את עזרתה אז אני אוכל להעזר באנשים אחרים.
אני יודעת שבסה"כ היא באמת רוצה שיהיה לי טוב ושאהיה מאושרת גם אם לפעמים היא לא מבינה את הדרך שלי.
היא גם יודעת מנסיון רב שנים שאני מקשיבה לה ושדעתה חשובה לי אבל בסופו של דבר אני עושה מה שאני רוצה!
אני עדיין מקווה ומאמינה שהיא תוכל להיות חלק מלידה טבעית נפלאה ומאושרת ואני אעשה כל מה שאני יכולה כדי שזה יקרה.
אבל אם זה לא יקרה אז תהיה לי לידה טבעית נפלאה ומאושרת בלעדיה.
אני מקווה שהבת שלי (שמתנועעת לה בנתיים בבטן שלי) תרצה אותי לידה ברגעים החשובים ביותר בחייה ותאהב אותי ותעריך אותי - גם אם אני לא אסכים עם השגעונות המוזרים שבטח יהיו לה בעוד 20-30 שנה כשאני אהיה זקנה ולא מבינה.

זוהרה, אני תוהה אם אכן
יהיה לנו יותר קל להתמודד עם הצוות הרפואי כשהיא לצידנו.
עד כמה היא תילחם בשביל דרך שהיא אינה מאמינה בה, תילחם נגד צוות רפואי שיש לה בו אמון.
האם לא תהיה זו חרב פיפיות, שתדאג לשכנע אותך "רק להקשיב" , ולהיות נחמדה למי שמטפל בך?

אם פי 3 , כן העניין עם אמא שלי הוא די רגיש,מצד אחד אנחנו מאד קרובות ומצד שני דעותינו חלוקות לגבי נושאים רבים.
האמת היא שלא נתתי לה להנות מן הספק, עדיין לא ממש דיברתי איתה על זה. אני רוצה לקרוא, לבדוק את האפשרויות שלי להחליט מה אני רוצה, להסביר לבן זוגי (שכבר מראש הודיע שהוא יתמוך בכל בחירה שאעשה ו"שילחם" אם צריך בזמן הלידה על תוכנית הלידה שתוחלט - כמו כן אנחנו שוקלים את האפשרות להשתמש בשירותיה של דולה, ולתרגל ביחד בבית כדי שבחדר לידה נהיה רגועים ונוכל להתמודד).
אחרי שאנחנו נחליט מה אנחנו רוצים אנחנו נשב עם אמא שלי, נסביר לה ונראה איך היא מגיבה, אני חושבת שבסה"כ יהיה חשוב לה להיות שם כדי לעזור לי ואני מקווה שהיא תבין. אם נעזר בדולה אז אולי נזמין את אימא שלי להצטרף לפגישות כדי ללמוד. או לקורס הכנה ללידה.
בכל מקרה אני מתכוונת להבהיר את עצמי ולערוך את כל הויכוחים לפני הלידה ולא במהלכה.
אם אני אצליח לגייס אותה אז יש לי צבא מנצח כי אני אלד בבי"ח שהיא עובדת בו יותר כ 35 שנה ומילה שלה היא מילה!
יהיה לנו יותר קל להתמודד עם הצוות הרפואי כשהיא לצידנו.
לגבי גידול ילדים, אני בטוחה שיהיו לנו הרבה חילוקי דיעות כי היא הרי עשתה עבודה מצויינת אני ואחי האחרונים שנתווכח איתה על זה. אבל גיסתי שגם היא בהריון ראשון ואני כבר התחלנו לטפטף לה שהיא תצטרך להיות סבתא מופלאה במגבלות החוקים והעקרונות שאנחנו נקבע לגידול ילדנו. כמו הצורך הבלתי נשלט שלה להאכיל כל הזמן ולדחוף ממתקים ועוד
כשאני מדברת על להחזיק את התינוקת צמודה לגוף שלי או של בן זוגי או של מישהו אחר בכל עת היא המומה.
כאנחנו מפנטזים על איך אנחנו קושרים אותה על הגב ויוצאים לעבוד בכרם היא צוחקת עלינו, אבל היא תתרגל.
אנחנו נצטרך לחנך גם אותה עם הרבה סבלנות ואהבה

אני ממליצה על עֹנגי. אפשר לקרוא על החיבור שלי אתה בסיפור הלידה שלי. בכל מקרה אני ממליצה להפגש אתה קודם כדי להתרשם אם היא מתאימה לך. אני נפגשתי עם כמה עד שמצאתי אותה כמתאימה למה שציפיתי.

האם מישהי יכולה להמליץ מנסיון אישי על דולה בבית החולים מאיר? אנחנו גרים בתל אביב ונמצאים בשבוע 33.

אני השתמשתי באפי נו. היו עוד גורמים לטובתי, אבל בכל אופן התוצאה היתה טובה: קרע פצפון שלא הורגש והתאחה לבד. שלב שני קצר ויעיל.
לגבי זה כל כך שכיח שנשים מקבלות את זה כחלק בלתי נפרד מהלידה אמא שלי, למשל, טענה בפני שהיו לה לידות טבעיות. בבירור פרטים, מסתבר שהכוונה שלה היא ללא אפידורל אבל עם זירוז (בלידה ראשונה), שכיבה על הגב וכמובן חתך חיץ. מה, אפשר אחרת? זה היה מובן מאליו (ואנחנו מדברים על לפני 30-40 שנה). על תמיכה אין מה לדבר (אז בני זוג עוד לא הורשו להכנס לחדר הלידה). האמת - אין לי מושג איך נשים עברו את הלידה ככה. לא פלא שבזכרון הקולקטיבי לידה היא סיוט אחד גדול.
וזוהרה, רציתי לכתוב לך כבר קודם, בקשר לאמא שלך. הלידה היא מצב מאד רגיש. לי לפחות, היה מאד חשוב שמי שנמצא בלידה יהיה תומך בדרכי. בעלי הושבע שלא להזכיר את המילה אפידורל, אפילו לא בהומור (הוא "טוב" בסוג כזה של הומור) כי עצם הדיבור המתמיד עליו מחליש (רק חבל שאני לא הקשבתי לחכמה של עצמי. אני כל הזמן ביקשתי אפידורל, אפילו שידעתי שזו לא אפשרות ממשית, כי ילדתי בבית (ולא באמת רציתי לעבור לבי"ח ולקבל אפידורל)). אם אמא שלך לא מסוגלת (אולי היא כן) להאמין בך ובדרכך, יכול להיות שעדיף, למרות הכל, שהיא לא תהיה נוכחת. כמובן שזו החלטה שלך, אבל חשוב שלא תזמיני אותה רק מתוך פחד להתמודד איתה. זה חשוב גם להמשך ההורות - לדעת את מקומו של ההורה (הסב), ואישית, אני אעדיף שהוריי לא יהיו מרוצים, ולעשות עבור ילדי את מה שאני מאמינה שנכון (כמובן שאעדיף שלא יהיו קונפליקטים משפחתיים בכלל, אבל אם יש, הפתרון שלי לא יהיה כניעה לדעת הורי בניגוד לדעתי).

טרה רוסה תודה, קראתי את הכתבה באתר אמנות הלידה וזה נשמע מעניין.
עמבר,את מדברת מנסיון? השתשמשת בו בעבר?את מתכוונת להשתמש? מכירה נשים שהשתמשו?
אני חייבת לציין שלפני ההריון שלי לא שמעתי על זה בחיים וזה עדיין נשמע לי קצת מוזר....
מישהי השתמשה ויכולה להעיד ממקור ראשון?
בכתבה ציינו ש שיעור חיתוכי החיץ בגרמניה גבוה, ועומד על כ-80% בלידה ראשונה, בדומה למצב בישראל_ זה נכון?
המצב בארץ כזה חמור? ממש מבהיל!!
איך אף אחת לא מדברת על זה? איך שמעתי עשרות סיפורים על לידות בבתי חולים ואף אחת לא העלתה את הנושא?
זה כל כך שכיח שנשים מקבלות את זה כחלק בלתי נפרד מהלידה ולא מודעות לנזק שזה עלול לגרום?
אני נשמעת תמימה או בשוק?

זוהרה!
שמחה לשמוע שהתאבון התאזן. אני (סוף שביעי) ממש לא מסוגלת לאכול הרבה- זה ישר לוחץ לי...
המכשיר ניקרא "אפי-נו" או "חתכ-לס" והוא נימצא מאוד אפקטיבי. מעבר להגמשת הפרינאום הוא נותן גם תחושה דומה לתחושה של ראש התינוק ממש לפני שהוא נולד- וזאת הכנה פיזית-נפשית טובה. את יכולה להתאמן מתי שנוח לך ולא צריכה לחכות לבן הזוג. חשוב מאוד להתאמן בכיווץ של השרירים הטבעתיים כדי שלא ישארו רחבים וחלשים...
המכשיר עם השעון מיועד למטרה זאת ועובד כביו-פידבק (אבל הוא גם יותר יקר).
אילנה שמש מוכרת אותם.

בטח, מכונה אפי-נו (אני לא השתמשתי, אבל שתי נשים שאני מכירה שהשתמשו היו מרוצות מאוד).
תמצאי על זה מידע באתר אמנות הלידה: www.leida.co.il

קראתי באתר של טבעלייף ש: חברה גרמנית משווקת בארץ מכשיר מאמן-לידה, העשוי להחליף את הטכניקה הידנית לעיסוי פרינאום, ולשפר את רמת המוכנות ללידה. היה מצורף לינק לפרטים על המכשיר אבל הוא לא הוביל לשום מקום ונשארתי סקרנית.
זה אמור להחליף עיסוי ידני שמבוצע באיזור החייץ ב-6 השבועות האחרונים להריון על מנת להרחיב את פתח הנרתיק ולהכינו לקראת הלידה ובכך להפחית את הסיכוי לחתכים .
מישהי שמעה על זה?

אני שמחה לבשר שבשבוע האחרון התחיל הרעב להתמתן, אני לא יודעת אם זה בגלל שגדלה לי הבטן בפתאומיות וזה לוחץ קצת על הקיבה או שזה בגלל ההורמונים. אבל גם כשיש אוכל מעולה ובשפע (כמו בארוחת שבת אצל אימא) לא יכולתי לאכול יותר ממנה סטנדרטית של בן אדם נורמלי,ואפילו הרגשתי מלאות ונפיחות.
אני עדיין אוכלת בתדירות גבוה יחסית אבל כמויות קטנות בהרבה (תודה לאל).
אולי בכל זאת זה יתאזן בסוף ואני לא אסיים את ההריון כמו לויתן

הייתי רזה כל החיים
גם אני. באמת בתחילת ההריון (וגם בהמשך) אכלתי הרבה יותר מבדרך כלל. גם כשהיו לי בחילות הם היו של רעב ורק אוכל הרגיע אתם.
לתחושתי, הגוף שלי היה צריך את כל זה כדי "לסחוב" את ההריון. הייתי חייבת לגדל טוסיק כדי לא ליפול קדימה מהבטן
תקשיבי לגוף שלך, הוא יודע הכי טוב.
אצלי בכל אופן, הכל ירד מאוד בקלות ו 8-9 חודשים אחרי חזרתי לעצמי לגמרי. (ודווקא אהבתי את הקצת בטן שהיתה לי אחרי....)

זוהרה, יש דף המוקדש לספר ללדת בבית המדריך ללידות בית בישראל, כתוב שם איפה ואיך ניתן לקנות אותו.

תודה על העצות,
למסעדה הניידת - אולי אמא שלך תסכים להצטרף לקורס? - רעיון מעולה! אני צריכה להתייעץ עם בן זוגי ואולי באמת נזמין אותה להצטרף
עמבר - המון תודה אני אחפש את הספרים.
לגבי המשקל - אני משתדלת לאכול בריא, דגנים מלאים, קטניות פירות וירקות - אני יודעת מה הגוף שלי צריך, למדתי תזונה קונבנציונלית ואני לומדת גם תזונה טבעית ועברתי טיפול נטורופתי מקיף שכלל גם תזונה שהורכבה במיוחד לצרכי ואני מקפידה כבר חודשים רבים. כמו כן בניתי תוכנית אימונים בחדר כושר שמיועדת להריון +הליכה + יוגה. ומאחר ויש לי קייטרינג ואני מעבירה קורסי בישול (גם "הבישול הבריא") בד"כ יש אוכל מבושל ובריא בבית.
הבעיה היא שעם כל העבודה, הלימודים, הפעילות הגופנית והבלאגן אני לא מצליחה להכין לעצמי אוכל בריא בכמויות שאני צריכה כדי להשביע את הרעב המטורף שתוקף אותי זה כבר 4 חודשים תמימים!!!
מליצים על תוספת של 300 ק"ק ליום (של אוכל בריא) לנשים בהריון - אני חושבת שאני אוכלת יותר מזה גם בימים שיש לי מספיק אוכל נורמלי בבית שלא נדבר על ימים שאני אוכלת אוכל תעשייתי בלית ברירה.
נורא מתסכל ,
זה מרגיש כאילו אחרי שנים שאני מקפידה על תזונה ופעילות איבדתי שליטה על הגוף שלי - כמה שאני משתדלת להפחית כמויות ולאכול המון פירות וירקות, אני כל הזמן רעבה וכלום לא משביע אותי.

זוהרה!
ידע יתן לך הרבה כח! אני ממליצה לך על קורסי הכנה פרטיים שלא מוכתבים ע"י האינטרסים של בית החולים. יש ב"עכבר העיר" כמה מקומות ובטח אפשר למצוא עודבפורומים רלוונטיים.
הספר החדש של אילנה שמש "ללדת בבית" נותן מידע מסודר וברור (+מחקרים) על לידות טיבעיות בכלל- ולדעתי הוא מעולה גם למי שרוצה ללדת טיבעי בבית חולים. יש גם את "טיבעי ללדת" שנותן הרבה מידע גם על זמן ההריון ואחרי הלידה. אם את קוראת באנגלית אני ממליצה לך על A Guide to Childbirth" by Ina May Gaskin " שכותבת בצורה שפשוט עושה חשק ללדת...
בקשר למישקל- כדאי לך לאכול כמה שיותר ירקות, דגנים מלאים ובקיצור- אוכל מלא אהבה (ולא זבלים). הרבה סוכרים מעלים את הסיכוי לרעלת הריון וסיבוכים שונים. כדאי לך גם לעשות פעילות גופנית שמתאימה להריון ותחזק את שרירי ריצפת האגן, הבטן והגב. (יוגה, פילטיס, ריקודי בטן וכו').
תהני!

לגבי העליה במשקל, זה נורא תלוי. יש כאלה שמעלות את ה-12 ק"ג הרשמיים ואחר כך לא מצליחות להוריד אותם, ויש כאלה שעולות 20 ואחר כך נראות יותר רזות...

אולי אמא שלך תסכים להצטרף לקורס?

מה שהמיילדת שלי כל הזמן הדגישה לי הוא שלא כדאי לאכול סוכר ופחממות זמינים כי זה עובר ישר לתינוק סתם משמין...
על זה נאמר - יש לאכול בשביל ה-creation ויש לאכול כ- recreation....

לפי מה שכתוב בספרים התינוק לבד, בסוף ההריון, אמור להוסיף לאם בערך 10-12 קילו. ועוד כמה קילו לשומן. מה שמעל 15 קילו זה כבר "אקסטרא".
אני היום מצטערת שלא הקפדתי יותר במהלך ההריון כי נשאר לי המון מה להוריד ובניגוד למה שאומרים, זה לא יורד בהנקה! (לפחות לא אצלי). שמתי לב שיש הבדלים עצומים בין אשה לאשה בעניין המשקל וההריון. לפעמים עולים המון ומיד אחרי הלידה יורדים את הכל.
מה שהמיילדת שלעי כל הזמן הדגישה לי הוא שלא כדאי לאכול סוכר ופחממות זמינים כי זה עובר ישר לתינוק סתם משמין ולא רוצים תינוק גדול מדי בלידה עצמה. אם את אוכלת בריא אז זה בסדר. הדיאטה שלה היא לא מתוק בכלל, עד שני פירות ביום, לא קמח/אורז לבן בכלל, כולל פסטה, לחם מקמח מלא לא יותר מפרוסה שתיים ביום.

ו.. עוד דבר,
מישהי יודעת להגיד כמה אמורים לעלות במשקל בכל שלב בהריון?
לי פשוט היו עד עכשיו 4 חודשים נפלאים (טפו, טפו, טפו), אפילו לא בחילה אחת
אבל תיאבון.....בלי עין רעה, הפה לא נסגר לי.
הייתי רזה כל החיים תמיד עסקתי בפעילות גופנית והתזונה שלי מאוזנת ובריאה , ופתאום הרעב הבלתי נשלט הזה......
אין לי חשקים מיוחדים למתוק או אחרים, אני פשוט אוכלת כל מה שיש והרבה...בהתחלה אוכל בריאות וכשהוא נגמר
אז גם ג'אנק!!
ואני עולה במשקל כל הזמן .
כמה אמורים לעלות אם זה כביכול רק בשביל התינוקת? בלי שתיאורטית ישארו לאמא מזכרות אחרי הלידה?
זה כתוב איפשהו?
שלפחות אני אדע איפה אני עומדת,,,,,(או מתגלגלת) .

תודה לכן על התגובה המהירה, גילה בנוגע ללידה בלי אימא שלי....
חס וחלילה ! לי ולאמא שלי יש קשר נפלא ואני אוהבת אותה מאד. אני יודעת שהיא גם תהיה לעזר רב בכל שתדרש.
אנחנו פשוט חלוקות (בטירוף) בכל הנוגע לבריאות. היא אחות כבר 35 שנה ואני סטודנטית לנטורופתיה, היא לוקחת 4 אקמול אם כואב לה משהו ואני לא לקחתי תרופות כבר 7 שנים. החשש שלי הוא - שמאחר ולא ילדתי אף פעם ולא נכחתי בלידה, והבנתי שבחלק מהמקרים הצוות והאנשים מסביב לוחצים על היולדת או משכנעים אותה לעשות דברים שהיא לא תכננה.
אני חוששת שאמא שלי תנסה לשכנע אותי לשכב על הגב ולקחת אפידורל ולא לשגע את הצוות הרפואי =+) לא מרוע
אלא מתוך אמונה אמיתית שזה טוב בשבילי - זה מה שהיא מכירה.
אני רוצה להיות מספיק בטוחה בעצמי לדעת מהם התרחישים האפשריים ולדעת מראש איך אני רוצה להתמודד איתם כדי:
א. להגיד לה את כל זה לפני הלידה ולהבהיר לה שככה אני רוצה את זה - ושזה לא נתון לוויכוח (כמו בהרבה דברים אחרים בחיי) ולהיות מסוגלת להסביר לה את ההגיון שמאחורי זה.
ב. להיות מסוגלת לעמוד על שלי בחדר לידה בלי לתת לבורות וחוסר אונים לקלקל לי - כשכואב ומפחדים ומותשים יש נטיה לעשות מה שאומרים לך - אם אין לך דיעה מגובשת.
לכן לדעתי רכישת ידע מקיף לפני הלידה היא חשובה כל-כך לדעתי.
הבנתי שיש כמה שיטות וגישות ללידה טבעית בבית חולים,
אתן מכירות? היתי רוצה לבחון כמה אופציות כדי להחליט איזו תתאים לנו.

ואני צריכה להיות מספיק בטוחה בעצמי כדי לעמוד על שלי ולהתנגד לה בזמן הלידה.(כשהיא תנסה לדחוף לי אפידורל ושאר חברים)
את לא יכולה ללדת בלעדיה?
(את יודעת, היא לא תדע שאת עם צירים עד שלא תגידי לה).

היי!
יש קורס של דיאדה, בתל אביב. הקורס מכוון ללידה טבעית. אם קשה לך להגיע לתל אביב, את יכולה לעשות את הקורס המרוכז (אם את לא שומרת שבת). המדובר הוא ב-4 שעות ביום שישי ו-4 ביום שבת. אחרי שבועיים בערך יש ערב הדרכה להנקה (עוזר מאוד!), באמצע השבוע. ובפעם אחרת ערב סרטי לידה (אני לא הלכתי).
אני עשיתי את הקורס הזה ואני חושבת שהיה טוב. בהחלט הספיק לי (כי יש גם קורס של 7 מפגשים שבועיים).
עולה 750 שח.

כדאי לך גם להיכנס לאתר של אמנות הלידה
מזל טוב @}

מזל טוב לך זוהרה.
נראה לי שהגעת לאתר הנכון
יש פה הרבה חומר מאד מעניין לעיונך, תחפשי בדפים שרלוונטיים עבורך. יש גם מפגשים שמתארגנים מדיי פעם ואפשר להכיר עוד אנשים ונשים...

היי, אני חדשה בעסק, הריון ראשון - וזה פשוט נפלא .
אני מחפשת קורסי הכנה ללידה טבעית באזור המרכז והשפלה, מישהי מכירה או יכולה להמליץ.
אני מרגישה די אבודה פה, אין לי אחיות גדולות או חברות טובות שילדו ואמא שלי מגיעה מעולם הרפואה ורואה בתרופות וזריקות את הפתרון לכל דבר - כך שאני לא ממש יכולה להעזר בה.
ואני צריכה להיות מספיק בטוחה בעצמי כדי לעמוד על שלי ולהתנגד לה בזמן הלידה.(כשהיא תנסה לדחוף לי אפידורל ושאר חברים)

קראתי קצת מהדברים שנכתבו פה לפני שנה בערך - על אסרטיביות בחדר לידה ועל כך שאנחנו צרכניות ויכולות לדרוש מה שאנחנו רוצות. אז כבר הרבה זמן אני יודעת שאסרטיביות נוגדת את הפעולה הטבעית של ההורמונים בלידה, וחוץ מזה, אני, למשל, לא טיפוס אסרטיבי בחיים הרגילים, אז דווקא בלידה???
אבל עכשיו, כשאני כבר אחרי לידה (בבית) עוד יותר ברור לי שאין בכלל מה לדבר על אסרטיביות - גם במקום שבו הרגשתי בטוחה, וכשהנוכחות המקצועית בעלת השקפת עולם דומה לשלי בנושא לידה - הייתי בסיטואציה שאני אמנם קולטת הכל, אבל לא יכולה להגיד כלום (כמעט, ולא כולל קיטורים...) לא יכולתי לבטא את הרצונות שלי, אפילו כשברור שהם היו מתמלאים ללא ויכוח (וסך הכל מדובר על דברים קטנים, אבל אפילו לבקש שיתנו לי את בקבוק המים דרש ממני מאמץ) - ולא הכל אפשר לנחש.

רציתי להוסיף מנקודת המבט שלי, ילדתי בבי"ח מאיר בכפר-סבא: אף שהרופא (!) במחלקת יולדות (!) הציע לי להשתחרר מוקדם יותר, כי מבחינתו הייתי מוכנה חזקה ובריאה מספיק (וגם חסרו להם מיטות במחלקה, יש לי גם חשד כזה...) - בכל אופן, לא רציתי להשתחרר קודם, כי מאד נעזרתי באחיות, שלימדו אותי לחתל, לנקות ובעיקר להניק את התינוק. חוץ מזה זו הייתה הזדמנות טובה לתרגל לינה עם תינוק לידי (יש ביות מלא), כאשר היה לי ביטחון שאם באמת אהיה מותשת, אשלח אותו למחלקת התינוקות להשגחה, וכן, שוב, שתהיה לי עזרה גם בלילה בהנקה.
דרך אגב, במאיר יש חדר הנקה ליד חדר התינוקות, עם כורסאות וכריות הנקה, ויש אחות שבאה ועוזרת להניק ולשאוב למי שצריכה.

אני שמה לב שכשאנשים נתקלים בדוגמא האישית שלי, הרבה פעמים בכלל בלי לדבר אני נותנת להם חומר למחשבה. אני רואה את המבט שאומר: "מה, אפשר לעשות דבר כזה?" ופתאום טיפטפתי עוד טיפה.
רק עכשיו הכנסתי לראש של שתי נשים שעומדות ללדת עוד כמה חודשים כמה אפשרויות. למשל, שאם מתעקשים מספיק בבית החולים אז הם לא יילכו נגדך. או, שאפשר להסתלק כמה שעות אחרי הלידה אם הכל עבר בשלום, ולא מוכרחים להישאר תקועים שם את כל שלושת הימים (אחת מהן חרדה מהישארות לבד עם תינוק קטן בלילה הראשון אחרי הלידה, בלי שום עזרה ואולי לא יהיה לה כוח להרים את התינוק ולהחזיר אותו לעריסה, והיא מפחדת למעוך אותו... ). הן בכלל לא ידעו שאפשר אפילו לבקש, בטח לא להתעקש, ובטח לא להסתלק משם.
אנחנו כל כך רגילים לציית לפקודות של בעלי הסמכות!
הנה עדות לנזק של מערכת החינוך.

חבצלת יקרה,
כמעט כל יום אני עוברת תסכול קטן -אבל גם שמחה. כל אשה עם תינוק- אני מגלה שלא בכוונה אני מגניבה מבט לתיק של העגלה לראות אם יש בקבוק... זה ממש לא רצוני...אבל גיליתי שבדוגמא אישית אפשר לשנות הרבה, בנחישות אפשר לשנות גישה מוסדית. אמנם רבות הלא מניקות והלא חושבות אבל אפשר להזיז משהו לאט לאט- אם לא מתייאשים. אנחנו לא מחסנים כבר כמה שנים וכמה ילדים(שלנו...), והשבוע העוזרת שלנו אמרה לנו משהו על זה שהיא ראתה משהו בנושא ושאנחנו מסכנים את הילדים. במקרה היינו בבוקר בבית שנינו והסברנו לה בקיצור שמניעי החיסונים לא כל כך תמימים ואיך עושים אותם וכ' וכו' והיא פתאום נפתחה לזה - לא לפני שאמרה- מה משרד הבריאות יעשה משהו נגד הילדים שלי? (מה לעשות, לפעמים כן...)אז לאט לאט ובטוח... (העוזרת גם חשבה שאנחנו ממש ממש פסיכים שאנחנו מוסיפים עוד מיטה בחדר שינה ושכל הרוצה מוזמן להצטרף למסיבת הפיג'מות.... אבל חברתי המלומדת שממש היתה רחוקה מהכל - כן לקחה את התינוקת שלה לידה- מה שלא עשתה באופן כה בולט בעבר... אז אולי אפשר לשנות? (תזכרי את ר' נחמן מברסלב-"לא להתייאש, רק לשמוח יש...)

חבצלת, אמרת:
הן אמרו ש"לא חשבו על זה ככה". כאן התחלתי להתעצבן אז עברתי נושא.
אל תתעצבני, אני חושבת שנתת להם חומר חדש למחשבה. נתת להם זווית אחרת להסתכלות על העניין.

היום היתה לי שיחה על שכנות בגן שעשועים בנושא של אפידורל וביות...אחת צריכה ללדת את הילד הרביעי כל יום (ככה הגענו לנושא) ולשנייה יש 6 ילדים.
זה היה מדכא...בנושא האפידורל הן אמרו יחד "בטח אפידורל, למה לסבול?", אבל זה פחות הפריע לי (אפילו שכל נושא האפידורל מאוד טעון עבורי מסיבות אישיות...) אבל כשהסברתי לשכנה שצריכה ללדת למה לקחתי את בני לביות מלא וכמה שנהנתי מלא לראות את זוועות התינוקיה, קיבלתי תגובות כמו "מה פתאום, הם לא זוכרים אחר כך שום דבר, אבל את צריכה לנוח!" כששאלתי אם היו משאירות תינוק בן שבוע לבכות שעות במקום זר רועש ומפחיד בלי השגחה, הן הסתכלו עליי כאילו הן לא ממש מבינות על מה אני מדברת. אז שאלתי מה ההבדל בין תינוק בן יומיים או תינוק בן שבוע. הן אמרו ש"לא חשבו על זה ככה". כאן התחלתי להתעצבן אז עברתי נושא.
מה רציתי להגיד בזה? א. כמה עוד נשים "לא חושבות" על "זה", על כלום? על חיסונים? ובכלל? ומה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב? לא נעים כל הזמן להתערב לאנשים בחיים...ובכל זאת? ב. כמה טוב שיש פורום שבו אפשר לקבל תמיכה לדרך הכל כך לא מקובלת שלך(שלי)...

שגית זה נכון. משום שבלידה הגוף משחרר אנדרופינים (משככי כאבים) . ברגע שהאישה רגועה ומרוכזת בעצמה משתחררים יותר אנדרופינים. כאשר האישה לחוצה כמו אישה שמגיעה לבית חולים למשל. עם כל הלחץ של מקום חדש וכל השאלות וכו' וכו'. משתחרר אנדרנלין. שזה מעכב את הלידה. ואז אני מניחה שזה יותר כואב כי אין מקום לאנדרופינים...

באחד מסיפורי הלידה של מישהי שלא משתתפת בפורום, היא כותבת שפשוט לא כאב לה. היא היתה כל כך מרוכזת בעצמה, שלא כאב לה.

נשמע מעודד! (אגב, לי בלידה השניה לא כאב רק כשלא הייתי מחוברת לשום דבר - בקטעים שחיברו אותי למוניטור כאב לי נורא.)

יונת,
תיחקרתי את אמא שלי, והיא סיפרה, שבלידה הראשונה שלה (אני) היו לה כאבי צירים חזקים וכואבים מאוד. לעומת זאת, בלידה השנייה בכלל לא הרגישה צירים. היה לה מין כאב בטן, עמום כזה כמו של מחזור, והיא בכלל לא חשבה שהיא בלידה. אבל אבא שלי אמר לה "את יולדת! ישר לבית חולים!", וזה היה מזל, כי היא ילדה נורא מהר. זה לא משהו שהיא קבעה, זה מה שהגוף שלה עשה. מעניין אם גם לי יהיה ככה בלידה השנייה, כי הראשונה היתה דומה לראשונה של אמא שלי.

כרמית, לכן חשוב לקחת דולה לבית החולים. כזו שדי יודעת האם התערבות מסוימת נחוצה או אפשר לותר עליה או לדחות אותה.
בלידה האחרונה כשהגעתי לחדר הלידה הייתי עם פתיחה של 5 וצירים סדירים כל 8 דקות,גם שלוש שעות אח"כ הייתי באותו המצב,האחיות ניסו לשדל אותי לפקוע את המיים. ג'וני הדולה שלי, אמרה לי כי אנו בהחלט יכולות להמתין עם זה.
5 שעות אח"כ כשהייתי עם פתיחה של 9 ועדיין ללא מחיקה סופית היא עודדה אותי כן לפקוע את המיים, על מנת לקדם את התהליך ולגרום לצירים חזקים יותר.חששנו שאהיה עייפה מידי וכן חששנו שמה השק מפריע לעוברה להתקדם מעבר לדיספלינות.
בכל אופן אני ממליצה גם להיות מוכנה באופן עצמאי ולא לסמוך רק עליה ולהפעיל שיקול דעת מתוך הכרות את עצמך וידע נוסף.
במקרה שלי למשל הדולה המליצה לקחת מעט פיטוצין על מנת לגרום לצירים חזקים יותר, היות שלא ירדה כמות מיים משמעותית והלידה עדיין היתה מאוד איטית. אני סרבתי בתוקף לכך הן בשל החשש מהכאב,(הפיטוצין גורם לצירים כואבים יותר)והן בשל החשש שלי שזה יגרום לי להשבר ולרצות לקחת משכך כאבים.העדפתי עוד שעה של צירים מאשר לעשות צעד שכזה.
המסקנה שלי היא שככל שהאישה מוכנה יותר מבחינה נפשית, תמיכתית ומבחינת ידע על התערבויות צפויות,הסיכוי שתלד לידה טבעית גבוה יותר.

כרמית,כתבתי ב מדור סיפורי לידה בפניה לאלמונית משהו שמתייחס לזה זה נכתב אחרי הלידה השניה,שבה הבנתי משהו שלא ידעתי בראשונה,בעקבותיה כתבתי מה שציטטת.אני חושבת שהטווח בין לידה מלחיצה בבי"ח להתלבטות על לידת בית רחב ועוד ניתן להרחבה די גדולה,ותאור החשש ההוא שכתבתי עליו לא חייב להקפיץ אותנו אוטומטית ללידת בית , שאותי באופן אישי מלחיצה הרבה יותר או לפחות כמו.את מוזמנת לקרוא שם אם בא לך,אבל בקיצור,ידע ובטחון,קצת וכחנות ואומץ לנג'ס לרופאים,אומץ לשאול שאלות( מה שממש לא היה לי בפעם הראשונה),אומץ להגיד להם רגע,תנו לי רבע שעה לברר את הענין הזה בטלפון ,ולהתקשר למישהו שאת סומכת עליו וכולי,אומץ להגיד להם לא תודה אתה לא מבצע את הבדיקה הזו,מתוך ידיעה שהם ירצו להחתים אותך על אחריות לתוצאות אם סרובך באמת באמת מסכן אותך,ועד שלא החתימו סימן שזה סביר לוותר על הטיפול המוצע- כל מה שבדרך כלל,באופן טבעי (...),לא באים איתו לבית חולים, יכול מאד לעזור ,ואשה שלידת בית היא לא אפשרות בשבילה יכולה להעניק לעצמה חוויה לא בהכרח טראומטית,אם נתחיל לקלוט שאנחנו באות לשם על מנת לקבל שרות.אם נבוא עם התחושה הזו,גם נשדר אותה,וזה יוקרן אלינו חזרה .אולי זה נשמע אופטימי או בוטח מדי,אבל אין לי ספק שהאופן בו נתבע יחס הגיוני ומעלה,ישפיע על מה שבסופו של דבר נקבל שם.

אין לי מושג מה גורם ל-"אין-כאב", אבל אני יודעת בטוח על כמה דברים שגורמים לכאב. פחד גורם לכאב, מתח גורם לכאב, הגבלת תנועה גורמת לכאב (למשל חיבור למוניטור), נשימה לא חופשית גורמת לכאב. ככה שכל דבר שעוזר לוותר על הפחד, להרפות מתחים, לנוע באופן חופשי, ולנשום טוב - מוריד כאב.

לגבי זה ש"הכאב שהרגשתי היה עצום, כאילו הוא גדול יותר מכל הגוף שלי" - גם אני הרגשתי ככה בלידה, אבל לא לגבי הכאב, אלא לגבי הלחץ. הוא היה הרבה יותר גדול ממני והסתכלתי עליו מהצד בתדהמה. אני חושבת שאם הייתי מנסה להתערב במה שהוא עושה, לעמוד בדרכו אפילו קצת, הוא היה מכאיב לי.

לא בטוחה שזה עונה לך, אבל זה מה יש.

בקשר ליתרון של הפעילות הגופנית:
אני אדם ספורטיבי מאוד, ובחיים הרגילים הולכת הרבה (לא כספורט, אלא פשוט מעדיפה ללכת לכל מקום שאפשר במקום לנסוע). אבל בהריון התפרק לי מייד האגן, וחזר רק כחודשיים אחרי הלידה (הבנתי מד"ר דינה צימרמן שזו תופעה שקשורה להצפה מוקדמת מדי של הורמונים בהריון). אני, שהולכת בקצב של הלכן מרתון, פתאום הזדחלתי כמו צב בהריון ולא יכולתי בשום אופן ללכת מרחקים. אחרי כמה חודשים של הקאות מסיביות, הייתי חלשה כמו עלה נידף, ובכל זאת לא היתה לי שום בעיה בלידה!
אז אני סקרנית לדעת: במה בדיוק עוזר הכושר בלידה? (מה שכן, מעבר לזה שגם באופן טבעי אני נוהגת לשבת בכריעה כמו הבדווים, אז התפרקות האגן שהפריעה לי ללכת דווקא תמכה בכריעה).
בעניין הכאב: אני ילדתי בלידה טבעית, ועד לפתיחה מלאה ביליתי עם זרמים של מים חמים (לא בתוך המים, כי ירדו לי המים, אבל אילנה שמש המיילדת שלי סידרה לי מושב ונתנה לי את הטוש ביד). זה הקל מאוד, אבל בכל זאת היו צירים כואבים כל כך, שהצעקות שלי (באיזה שלושה צעקתי) בטח העיפו כמה גגות בירושלים. היה נחמד, שגם יולדת בחדר הסמוך צעקה מדי פעם. זה היה במשגב לדך. ואגב, בעיני אחד היתרונות של הלידה שם ולא בבית היה, ששם הרגשתי חופשייה לצעוק, ובבית בטח הייתי מתביישת מהשכנים...
בין צירי הלחץ, לשם שינוי, היו הפוגות, אז אני לא זוכרת כאב מהציר - רק מהלחיצה...
אני לא מאלה שמאמינים ש"צריך לסבול", וגם האמת שהעובדה שכאב לא אומרת ש"סבלתי". זה היה כאב "טוב", לא כאב מפחיד. אני מאוד רגישה לכאב, כל דבר כואב לי, אבל ממש הרגשתי איך בלידה זה היה כאב נטו, בלי שום תוספות רגשיות.
אז אני מאוד מעוניינת לדעת, האם יש טכניקה מסוימת שאפשר לנקוט כדי שלא יהיה כאב בכלל, או שזה עניין מקרי? יונת, זה פשוט קרה לך, או שזה בזכות משהו שעשית? הכאב שהרגשתי היה עצום, כאילו הוא גדול יותר מכל הגוף שלי, אבל לרגע לא רציתי שום משכך כאבים (אלה מפחידים אותי עד מוות, ובניגוד לכאבי הצירים, אותם לא אוכל לסבול, ואם אהיה עם אינפוזיה אני אסבול באופן קיצוני).

מתייחסת לדברי ענת מ-15.11.2001: "אם יש משהו שמפחיד אותי (בין דברים אחרים ), זה שלא אדע מתי להתעקש ועל מה." - זו אחת הבעיות הקשות בלידה בבית חולים, אפילו אם יש איתך תומכת לידה ומיילדת - להם תמיד יש יותר תארים ונסיון, ולכן יכולים לתאר לך את המצב כהכרחי, חרום, ולא יהיה לך מה להגיד. מקסימום, ימציאו קצת (אמנם בסיפורים מארה"ב, אבל גם על זה כבר שמעתי: אי התאמה בין מה שנאמר בע"פ (קיצוני, מחייב פעולה) לרישומים הרפואיים, החסויים כמובן (שהראו מצב לא רגיל אך סביר).
הפתרון, כנראה, מחזיר אותנו ל-התלבטות ללידת בית...

מסעדה, נכון. ובאמת לא הייתי שלמה עם הניסוח אבל הנושא כל כך טעון רגשית שכמעט כל מילה נראתה לי טעונת שיפור... אני אישית גם לא רציתי ולא רוצה שיציעו לי אפידורל. (אני מוצאת שגם הצעה של משככים קלים יותר היא מחלישה.) אבל ישנם מצבים בהם אשה נתונה באימה אמיתית ומתמשכת, ועצם הידיעה שאפשר לא להרגיש כלום, מאפשר לה הריון שפוי. זוהי לא "פחדנות עלובה" כמו שנכתב כאן ולא הוגן לצבוע את הדברים כך, נכון ולא נכון, אמיץ ועלוב, וכולי. אבל מה שהתכוונתי להדגיש הוא שישנן דרכים, ישנה חכמה, שמן הראוי שיהיו העזרה המוצעת ראשונה כדבר שבשגרה. והאפידורל הדורסני והמשתיק כל (וקול...) לא מותיר להן מקום, כי הן עדינות הרבה יותר. (למשל רפקסולוגיה או טיפול במים, רסקיו רמדי על הבטן בזמן ציר, שמן יסמין, מסאג'ים... כל אלה לא מעלימים את הכאב ולכן לא יכולים לעמוד בתחרות עם מה שכן.) בדיוק שמעתי סיפור על אשה שהגיעה בחרדות נוראיות לחדר לידה ולא הפסיקה להגיד שהיא רוצה רק ניתוח. רק ניתוח!! לא אפידורל ולא נעליים. היא היתה תקיפה ואחוזת אימה מהכאבים שרק התחילו. והמיילדת החכמה ביקשה שתתן לה צ'אנס לנסות משהו אחר. היא הושיבה אותה מתחת למים חמים, על כסא, וכעבור כשעתיים האשה היתה כבר בשלב הלחיצות, מתחת למים כל הזמן, רגועה הרבה יותר. אני בטוחה שכאב לה, אבל האימה והמתח נוטרלו. ולעומת זאת יש לי חברה שכל כך התביישה לספר שלקחה אפידורל, כי ב"חוגים שלנו" זה נחשב כל כך לא לענין, שלא שמעתי מילה על הלידה שלה. "בסדר. מה יש לספר" היתה התשובה היבשה לשאלתי "איך היה".. עצוב לי שנדמיתי לה קיצונית מכדי לחלוק את החוויה בדרך שהיא חוותה אותה.
בקשר לתמ"ל... הצעת אפידורל זה דבר מחליש ומרגיז. הצעת התמ"לים צריכה להיות מוגדרת פשע.

מסעדה, נכון מאוד בקשר למציאת אפידורל בקלות. זו הסיבה שאני חושבת שצריך להפסיק עם הפרסומות ל-תרכובות מזון מלאכותיות. מי שירצה אותן - ימצא.

ענת, כתבת בדף של ורד והמשפחה:
_אבל שם (בדיון) היה נסיון להגן על החוויה מפני הפיכתה למשהו ששמור רק לפסיכיות, תוך השכחה ומחיקה של ידע, של יכולות, של מה שאמור להיות נחלתה של כל אשה, ובחדר הלידה פשוט חומסים אותו מאיתנו.
שיציעו אפידורל, אבל שילמדו קודם את כל מה שצריך לדעת (או לפחות שלא יעודדו את העלמות הידע בכזו התלהבות). שיאפשרו לנשים להחליט!!_
ענת, אני בטוחה שזה רק ניסוח אגבי, אבל כמה מילים תפסו את עיניי ואני מבקשת לחדד, שאני ממש לא מצפה מהצוות שיציעו אפידורל - כמו שאני לא מצפה מהם "שיציעו ניתוח קיסרי או חתך. במצב של היום, רוב מוחלט של הנשים יודעות לדרוש* אפידורל יפה מאוד, ממש ברגע שרגלן דורכת על סף חדר הלידה. (85% אחוז בישראל יולדות עם אפידורל - נדמה לי שבארה"ב הנתון דומה, באירופה הוא נמוך בהרבה-הרבה-הרבה, וזה לא שהאירופיות בעלות סף כאב גבוה יותר, זה עניין תרבותי - הממ... תרתי משמע? (-; )
אחד הדברים שהיו מאוד חשובים לי היה שאף אחד, לא אנשי הצוות, לא בן זוגי, לא יציעו לי אפידורל. מעצם ההצעה משתמע שלא כדאי לי אחרת, או שאני לא אוכל לעמוד בכאב, וכו'.
מי שרוצה אפידורל, תמצא אותו בקלות.

הי ענת
מה זאת אומרת להיות בבקורת?
לשכב בעריסה אחת שקופה מיני מאה.
תבררי בדיוק למה צריך לשים לב, ובטח תעשי את זה פי אלף יותר טוב מהם.
דרך אגב, את בודאי יודעת, שלא צריך לשאוב (ברוטינה- לא כשיש מים מקוניאלים) מים מראותיו של התינוק.
(הן נסחטות לבד במעבר הלידה וכשהתינוק יוצא, אפשר להניח אותו על הבטן ולטפוח קלות על גבו וזה בדרך כלל מספיק)
בקשר להתנגדות: מילדת שהיתה בתפקיד בכיר במחלקה סיפרה לי (כששאלתי אותה על אותו דבר בדיוק)
שאליהם באו פעם זוג פריקי לגמרי שרק חזרו מהודו (ציטוט מדויק) והם לא הסכימו לכלום,לא למוניטור
לא לשכב במיטה ובמשך כל זמן הלידה האשה לא יצאה מהמקלחת...
אמרו עליהם שהם משוגעים ומהיער (FOREST -כך במקור:-))
אבל הם עשו כל מה שהם רצו.
אז יגידו...
הרבה מידע שאבתי מהאנציקלופדיה להריון ולידה של ג'אנט באלאסקס ומאתר www.leida.co.il של רותי קרני הורוביץ
ואילנה שמש.
אמרה לי פעם מישהי שצריך לבוא ללידה עם עו"ד צמוד ומילדת (לפי סדר חשיבות זה) ולהגיד שהם קרובי משפחה.
חשוב לבוא עם תוכנית לידה כתובה,טוב יש לי רעיון, אני אפתח דף תוכנית לידה ובו אכתוב את תוכנית הלידה שלי.

נקודה מעניינת העלית ענת..יש לי התלבטות דומה..בסקירה המוקדמת מצאו שיש לי פצע פנימי בשילייה,שגורם להופעת קרשי דם במי השפיר.
לדברי הרופא אין כל בעיה עם הדבר, מה גם שבסקירה האחרונה נדמה כי הפצע נעלם. הבעייה שזה נראה כמיים מקוניאילים. אני חוששת שיהיה לי קשה לשכנע אותם לא להתערב בלידה בשל כך גם כי בעצם קשה יהיה לדעת אם התינוק אכן במצוקה.
אני מרגישה שכבר עכשיו אני מתחילה להתחמש במידע על העניין ולנסות להצטייד במכתב מהרופא על כך. נראה לי כי אם אכן יהיה מצב כזה אתעקש על אולטראסאונד ועל מוניטור שיוכחו אם אכן הוא במצוקה, לפני שיתערבו.

דיברתי עכשיו עם מיילדת מקסימה.
ובין כל הדברים שהיא אמרה, היא סיפרה שאם נאמר, יש מים מקוניאליים בלידה, אז לא יוכלו להניח את התינוק על האם, כי חובה לשאוב את המים המקוניאליים מהריאות אם נשאפו. זה תהליך של כחמש-עשר דקות. אחריו הוא יוכל להיות עוד כרבע שעה על אימו, אבל אז הרופא ידרוש שהוא "יהיה אצלו למעלה בהשגחה כי זה בכל זאת מים מקוניאליים".
אם יש משהו שמפחיד אותי (בין דברים אחרים (-: ), זה שלא אדע מתי להתעקש ועל מה. אדע להתעקש שלא ירחצו אותו ולא יתנו כלום בבקבוק. אבל מצב כזה כמו שמתואר? מה דעתכן? הכי הגיוני לי לדרוש שהתינוק יהיה בביקורת כשהוא עלי. אבל זה בטח יתקל בהתנגדות ...

הדבר שנראה לי משמעותי ביותר בלידה הוא לזרום עם הגוף שלך ועם הרגשות.
אם את רוצה להיות במקלחת ,באמבטיה,לעשות תנועות אגן ,לצעוק,לנהום,לשיר..
את צריכה להיות משוחררת לחלוטין,להרגיש הרגשת ביטחון ולתת לגוף שלך להוביל(ז"א "לסגור" את השכל)

אני לא חושבת שכיום בבית חולים רגיל יש אפשרות לאשה להפתח ולהשתחרר כמו שצריך להיות.
יש שם חדר סטרילי לבן ומנוכר,אנשים זרים בחלוקים לבנים,ואת שוכבת במיטה מחוברת לכל מיני מכשירים וחוטים ונראית כמו חיפושית זבל הפוכה.
אי אפשר לזוז ,לקום,וללכת לשרותים? רק באישור האחות שצריכה לבוא ולנתק אותך מהמוניטור.
ואת מתבישת לא לזוז, לא לחרבן עליהם,ולהיות בשקט כדי לא להפריע את מנוחתם..."מה את צועקת..תלחצי"

באמת קשה להתמודד עם הלחץ והכאב במצב כזה ובמיוחד כשמציעים לך אפידורל בכל הזדמנות.
ואני מרחמת עלינו,הנשים ,שלא נותנים לנו להתבטא ,לצעוק ,להתפרץ,להשפריץ ...

לידה היא לא דבר מסודר או סטרילי או שקט ,לידה היא החיבור הכי עמוק למה שיש לך בפנים,לפחדים,לסטיגמות
לסטגנציות ,לדימוי הגוף.

לידה טובה מעצימה את האישה ומשחררת את הלביאה שיש בכל אחת מאיתנו

והאפידורל רק עושה שששששששששש

וצריך לזכור שיש גם משככי כאב טבעיים כמו מים ודיקור סיני,
(בלידה האחרונה שלי אבא שלי דקר אותי והייתי צריכה ללכת לרופא הנשים שלי כדי שיבדוק אם יש לי פתיחה
כי לא האמנתי שאני לא מרגישה כלום!!!)

לא תמיד כאב הוא סבל, וההבחנה הזו היא מה שעשתה עבורי את ההבדל.
התרגום של כאב לסבל לא קשור לעוצמת הכאב (אם זה כואב מאד אז זה סבל) אלא (- תעזרו לי כאן?) זה קשור לפירוש שאת נותנת בחייך לכאב הלידה.
האם "אישה נועדה לסבול", "בעצב תלדי בנים", "צריך לסבול בשביל להיות יפה" הם משפטים מוכרים לך, שהפנמת אותם כאקסיומות בחייך?
אני מאמינה שהמצב הנפשי והמנטלי ומערכת האמונות יש להן השפעה גורפת. המצב הפיזי משפיע גם הוא. ולבסוף, אסור לשכוח, יש גם את המאורעות שהם מחוץ לשליטתנו, תרצו לכנות אותם מקרה, גורל או ביולוגיה.

ורד, כתבת (ואחר כך מחקת לצערי):

גוף האדם השתנה מבחינה פנוטיפית מאז שירדנו מהעצים והזדקפנו.
גם המנגנון של הלידה השתנה מאז שהזדקפנו ומאז שהראש שלנו התנפח, וכיום אנחנו מצויידות בפיסיולוגיה שמתאימה גם להליכה וגם ללידה של תינוקות גדולי ראש. תעלת הלידה שלנו, למשל, שונה מזו של פרימאטים אחרים.

נערות ילדו בגיל 14 ובגיל 30 כבר היינו עם רגל אחת בקבר.
אצל שבטי ציידים לקטים (שהם אלה שחיים היום בצורה הכי דומה לאיך שהתפתחנו מבחינה אבולוציונית) נערות לא יולדות בגיל 14 - רבות מהן בכלל לא מקבלות מחזור עד גיל 16 (פחות שומן במזון, יותר פעילות גופנית). הם גם לא מתים בגיל 30 - זה חידוש של התקופה הניאוליטית (חקלאות - החטא הקדמון).

לרב הנשים שהגוף שלהן במצב ממוצע, נראה לי שכאב הלידה הוא סבל
אני הגעתי ללידה השניה אחרי חודשים ספורים של תרגול יוגה לא סדיר, כשרוב היום אני מבלה בישיבה לא בריאה מול המחשב. וזה היה כיף חיים. לא צריך ללכת קילומטרים יום-יום בשביל לא לסבול בלידה. ללידה הראשונה הגעתי בכושר הרבה יותר טוב, ובכל זאת סבלתי כל כך שהתחננתי לאפידורל. אז זה לא רק כושר.

ולגבי חווית ההארה בעקבות הכאב: לא צריך שיהיה כאב בשביל ה"הארה" של הלידה (לא בטוחה שזו המלה המתאימה כאן, אבל ניחא). הלידה השניה שלי לא כאבה (מלבד צירים ספורים אחרי שפקעו לי את המים ולפני צירי הלחץ). זה לא חייב לכאוב! להרבה נשים זה אכן כואב (במיוחד ב-לידה לפי הוראות), אבל זה לא חלק הכרחי מהסיפור. לידה טבעית לא חייבת להיות כואבת.

אני לא יודעת לגבי בחורות אחרות אבל אני יכולה להעיד על עצמי שאני נרתעת מכל מה שקשור בפעילות גופנית.כל מה שהוא מעבר לנשימה הוא מבחינתי מאמץ גופני מיותר (כאן בא סמיילי). אבל ילדתי בלידה טבעית ללא כאבים ללא חתך ללא רופאים (אולי כמו חתולה או אילה). ואני מאמינה בלב שלם שכל אחת יכולה. לא השתננו פיזית אבל מאוד התרחקנו מנטאלית.

רוב הבחורות שאני מכירה שרוצות ללדת לידה טבעית, הכינו את הגוף שלהן בצורה כלשהי. יוגה, כושר, הליכה. וכן, זה עוזר מאוד.

ורד - במה השתנה הגוף בהקשר של לידה?
מרבית נשות העולם, גם בימינו, יולדות באופן "טבעי", וגם בעולם ה"מערבי", עד לפני שנים לא רבות הלידות היו ללא אפידורל. גם בימינו, נשים רבות, מסיבות רפואיות או אידאולוגיות, יולדות ללא אפידורל.
בדיוק כפי שאני (על אף היותי קונבנציונלית מאד במושגי האתר הזה) משתדלת לצמצם למינימום את צריכת התרופות, ואת ההתערבות הרפואית בחיי (לא אעקור שן בינה/אוציא שקדים/תוספתן אם אין סיבה טובה לעשות את זה), כנ"ל בלידה.
מאד קיוויתי שאוכל ללדת לידה רגילה ולא ניתוח (אבל המצגים לא אפשרו זאת, ודי סביר, שאם הייתי יולדת רגיל, לפחות אחד משלושתנו לא היה שורד), עוד לפני שהרגשתי את החסר הרגשי בחווית הלידה. גם אפידורל נכנס לנושא הזה. מעבר לכל נושא חווית הלידה, שהוא בהחלט משמעותי, לפחות עבורי, עירוב חומר זר, שהשפעתו לא באמת ידועה לחלוטין (הרבה חומרים שהשתמשו בהם ברפואה המודרנית התבררו בדיעבד כ"עושי צרות" מסיביים. למשתמשים התמימים זה כבר לא עזר) הוא לא ברירת מחדל, ואם אפשר - אשתדל להמנע מהשימוש בו.

ראו גם: כאב בלידה, על אפידורל וביות, מדור לידה.