על ידי מיכל_צמות* » 17 מאי 2005, 16:49
את הלידה האחרונה שלי, לפני קצת יותר משלושה חודשים ילדתי בבית חולים "הלל יפה" שבחדרה, אחרי הריון ארוך ומתיש שכלל שלושה חודשים של שמירת הריון עקב צירים מוקדמים וירידה בדופק של התינוקת. (עוברה דאז).
הגעתי לחדר לידה עם ידיעה ברורה מה אני רוצה - ועם תכנית לידה מפורטת. אחרי שערב קודם הרגשתי שהלידה מתקרבת והרופאה שלי בדקה אותי והכריזה שביומיים שלושה הבאים לא תהיה לידה, קמתי בבוקר עם צירונים ודליפה קלה. בשל הכרזתה של הרופאה הרשתי לעצמי למרוח את הזמן, עד שבן זוגי הקפדן הכריז כי הצירים (שהתגברו בנתיים) מגיעים בתדירות גבוהה. רבע שעה קודם הדלקתי דוד, אבל המים עוד לא התחממו, אז עשיתי שטיף במים קרים (ברר..). לא ברור למה, אבל רציתי להגיע לחדר לידה נקייה... (הייתה לי מחשבה ששם עלולים להפריע לי אם אבחר במקלחת, ולא רציתי ללדת מזיעה, כאילו שיש אפשרות אחרת...).
בקבלה לחדר לידה קיבלה אותי אחות מקסימה בשם אירנה. אני כבר התנשמתי וכשהגיעו צירים השמעתי קולות עמומים ונענעתי את האגן בסיבובים. בציר הראשון נשענתי על שולחן האחות והיא ישר נגשה לגב והחלה בעיסוי. אח"כ חוברתי למוניטור ושוב בה ציר. בקול רם התנצלתי על הקולות שאני משמיעה. התגובה של אירנה לא איחרה לבוא :"זה נהדר את מקדמת לעצמך את הלידה".אירנה קראה את תכנית הלידה שלי ותייקה אותה בקלסר שהולך לחדר לידה. ביקשתי ממנה ללוות אותי בלידה, אך היא השיבה שהיום היא בקבלה ולכן לא תוכל ליילד אותי. היא הציעה שתבוא מדי פעם לראות מה שלומי. (תוך שיחה הסתבר כי אירנה החליפה שבוע לפני כן את לובה, מיילדת שיצאה לגמלאות ויילדה לפני שנתיים את בתי השלישית.).
לאחר שנגמרו הבדיקות ביקשתי להסתובב קצת ברגל. אירנה התלבטה האם לשחרר אותי, אך בהתייעצות עם הרופא, כיוון שכבר הייתה לי ירידת מים הדרגתית הוחלט להעבירי לחדר לידה. אירנה ליוותה אותי לחדר לידה. הגיע הרופא והמיילדת המיועדת. פניתי אל הרופא וביקשתי שאירנה תלווה אותי בלידה. הרופא חייך ולא ענה לי. הוא יצא מהחדר. אחרי מספר דקות חזר וביקש מאירנה להתלוות אלי בלידה.
אירנה נכנסה לפעולה - הביאה כדור, שלחה את בעלי לחמם במיקרו כרית חימום שהבאנו, עיסתה את גבי בצירים, הנחתה את בעלי כיצד לעסות את גבי, ואיך לתמוך בי. הכל נעשה באדיבות ובעדינות. בעלי חשש מליווי בלידה, שמא מקומו ילקח. אירנה כיבדה את מקומו, ועזרה לו לתמוך בי ולהיות שותף מלא בלידה.
אירנה המליצה על תנוחות שונות להקלה על הכאב.
במהלך הלידה ירד הדופק של התינוקת. כיוון שהמוניטור לא היה מחובר לצירים, לא היה ברור אם זה היה במהלך ציר או לא. ד"ר דוד נכנס לחדר ללוות את הלידה.
לקראת סיום הלידה התרבו הצירים והתעצמו הכאבים. בשלב זה נשברתי וביקשתי אפידורל. אירנה ביקשה שאמתין לציר נוסף ואראה אם אני בטוחה. בציר הבא הצהרתי הצהרת אהבה לאפידורל, ושלחו לקרוא למרדים. הגיע מרדים וד"ר דוד פנה אליו וביקש שיתארגן. המרדים הודיע כי הוא מוכן. ד"ר דוד נענע בראשו ואמר לו: "לא, אתה צריך להתארגן, למלא טפסים, לבדוק לחץ דם. קח ת'זמן שלך." ואני מבקשת/מתחננת "נו, מה קורה?" והמרדים מסביר לי שאני עלולה להיות נכה מהאפידורל. ואני "בסדר, לא אכפת לי. רק שיפסיק הכאב, איפה אני חותמת?" והמרדים מבקש למדוד לחץ דם. אני נזעקת: "הרגע בדקו". והא בשלו. מודד לחץ דם ואז הוא פונה אל ד"ר דוד באמירה/שאלה "אני מוכן.?." וד"ר דוד אומר לו תודה, מבקש לבדוק אותי ומכריז: "אתה יכול ללכת אנחנו יולדים". אני מסתכלת על ד"ר דוד בתחינה " אני לא רוצה ללדת"... אחרי שתי דקות וכאבים עזים, (ועיכוב שלא היה ברור לי ואח"כ הסבירה לי אירנה, שהאטה טיפה כדי למנוע חיתוך), נולדה לנו הילה. התחברנו. התאהבנו. ד"ר דוד התפנה לקרוא את תכנית הלידה שלי, ומיד עמעם את הארות... (הסתבר שטרח לעזור לי לא להשתמש באפידורל, למרות שלא קרא בקשתי זו מראש).
האב הגאה חתך את חבר הטבור.
עשר דקות לאחר הלידה הגיעה אמא גמדים (ממרחק של שעתיים נסיעה). האב הגאה ליווה את הילה לבדיקות ואני זכיתי לטיפול ועיסוי מפנקים.
את הלידה האחרונה שלי, לפני קצת יותר משלושה חודשים ילדתי בבית חולים "הלל יפה" שבחדרה, אחרי הריון ארוך ומתיש שכלל שלושה חודשים של שמירת הריון עקב צירים מוקדמים וירידה בדופק של התינוקת. (עוברה דאז).
הגעתי לחדר לידה עם ידיעה ברורה מה אני רוצה - ועם תכנית לידה מפורטת. אחרי שערב קודם הרגשתי שהלידה מתקרבת והרופאה שלי בדקה אותי והכריזה שביומיים שלושה הבאים לא תהיה לידה, קמתי בבוקר עם צירונים ודליפה קלה. בשל הכרזתה של הרופאה הרשתי לעצמי למרוח את הזמן, עד שבן זוגי הקפדן הכריז כי הצירים (שהתגברו בנתיים) מגיעים בתדירות גבוהה. רבע שעה קודם הדלקתי דוד, אבל המים עוד לא התחממו, אז עשיתי שטיף במים קרים (ברר..). לא ברור למה, אבל רציתי להגיע לחדר לידה נקייה... (הייתה לי מחשבה ששם עלולים להפריע לי אם אבחר במקלחת, ולא רציתי ללדת מזיעה, כאילו שיש אפשרות אחרת...).
בקבלה לחדר לידה קיבלה אותי אחות מקסימה בשם אירנה. אני כבר התנשמתי וכשהגיעו צירים השמעתי קולות עמומים ונענעתי את האגן בסיבובים. בציר הראשון נשענתי על שולחן האחות והיא ישר נגשה לגב והחלה בעיסוי. אח"כ חוברתי למוניטור ושוב בה ציר. בקול רם התנצלתי על הקולות שאני משמיעה. התגובה של אירנה לא איחרה לבוא :"זה נהדר את מקדמת לעצמך את הלידה".אירנה קראה את תכנית הלידה שלי ותייקה אותה בקלסר שהולך לחדר לידה. ביקשתי ממנה ללוות אותי בלידה, אך היא השיבה שהיום היא בקבלה ולכן לא תוכל ליילד אותי. היא הציעה שתבוא מדי פעם לראות מה שלומי. (תוך שיחה הסתבר כי אירנה החליפה שבוע לפני כן את לובה, מיילדת שיצאה לגמלאות ויילדה לפני שנתיים את בתי השלישית.).
לאחר שנגמרו הבדיקות ביקשתי להסתובב קצת ברגל. אירנה התלבטה האם לשחרר אותי, אך בהתייעצות עם הרופא, כיוון שכבר הייתה לי ירידת מים הדרגתית הוחלט להעבירי לחדר לידה. אירנה ליוותה אותי לחדר לידה. הגיע הרופא והמיילדת המיועדת. פניתי אל הרופא וביקשתי שאירנה תלווה אותי בלידה. הרופא חייך ולא ענה לי. הוא יצא מהחדר. אחרי מספר דקות חזר וביקש מאירנה להתלוות אלי בלידה.
אירנה נכנסה לפעולה - הביאה כדור, שלחה את בעלי לחמם במיקרו כרית חימום שהבאנו, עיסתה את גבי בצירים, הנחתה את בעלי כיצד לעסות את גבי, ואיך לתמוך בי. הכל נעשה באדיבות ובעדינות. בעלי חשש מליווי בלידה, שמא מקומו ילקח. אירנה כיבדה את מקומו, ועזרה לו לתמוך בי ולהיות שותף מלא בלידה.
אירנה המליצה על תנוחות שונות להקלה על הכאב.
במהלך הלידה ירד הדופק של התינוקת. כיוון שהמוניטור לא היה מחובר לצירים, לא היה ברור אם זה היה במהלך ציר או לא. ד"ר דוד נכנס לחדר ללוות את הלידה.
לקראת סיום הלידה התרבו הצירים והתעצמו הכאבים. בשלב זה נשברתי וביקשתי אפידורל. אירנה ביקשה שאמתין לציר נוסף ואראה אם אני בטוחה. בציר הבא הצהרתי הצהרת אהבה לאפידורל, ושלחו לקרוא למרדים. הגיע מרדים וד"ר דוד פנה אליו וביקש שיתארגן. המרדים הודיע כי הוא מוכן. ד"ר דוד נענע בראשו ואמר לו: "לא, אתה צריך להתארגן, למלא טפסים, לבדוק לחץ דם. קח ת'זמן שלך." ואני מבקשת/מתחננת "נו, מה קורה?" והמרדים מסביר לי שאני עלולה להיות נכה מהאפידורל. ואני "בסדר, לא אכפת לי. רק שיפסיק הכאב, איפה אני חותמת?" והמרדים מבקש למדוד לחץ דם. אני נזעקת: "הרגע בדקו". והא בשלו. מודד לחץ דם ואז הוא פונה אל ד"ר דוד באמירה/שאלה "אני מוכן.?." וד"ר דוד אומר לו תודה, מבקש לבדוק אותי ומכריז: "אתה יכול ללכת אנחנו יולדים". אני מסתכלת על ד"ר דוד בתחינה " אני לא רוצה ללדת"... אחרי שתי דקות וכאבים עזים, (ועיכוב שלא היה ברור לי ואח"כ הסבירה לי אירנה, שהאטה טיפה כדי למנוע חיתוך), נולדה לנו הילה. התחברנו. התאהבנו. ד"ר דוד התפנה לקרוא את תכנית הלידה שלי, ומיד עמעם את הארות... (הסתבר שטרח לעזור לי לא להשתמש באפידורל, למרות שלא קרא בקשתי זו מראש).
האב הגאה חתך את חבר הטבור.
עשר דקות לאחר הלידה הגיעה אמא גמדים (ממרחק של שעתיים נסיעה). האב הגאה ליווה את הילה לבדיקות ואני זכיתי לטיפול ועיסוי מפנקים.